הספר “סופרי העמים” כולל חלק מסויים של המסות ומאמרי־הביקורת על יוצרים לועזיים, שכתב המחבר במשך שלושים שנה, להוציא את המסה על וורלן, שנכתבה לפני למעלה מארבעים שנה, בימי חורפו ממש, במלאות עשרים שנה למות המשורר. אף־על־פי שהמאמרים הכלולים בספר נכתבו בזמנים שונים ובהזדמנויות שונות, הרי אין לראות בהם מקריות גרידא, אלא יש בכינוסם משום אחדות, המתבטאת קודם כל בהשקפת־היסוד של כותבם על מהות השירה וצורותיה, על תכונת החוויה הרוחנית והעיצוב הלשוני ועל היחס שבין הרוח והחיים. ברם, אין לבקש בו בספר שיטה קבועה, הבאה לשמש מטרה מסויימת, מעין תולדות הספרות, אבל יש כאן יותר מסיור בתחומי יצירה שונים. כשם שהמשורר ביצירי־רוחו תופס את ריבוי הדברים כאחים וכבנים של דם אחד, כך רואה המסאי־המבקר בבחינותיו את היוצרים השונים כבני גזע אחד, למרות יחידותם. אמנם יש לו לכל יוצר ויוצר ספירה משלו, ואולם בעולם היצירה יש והספירות נוגעות זו בזו, והמגע הטמיר של הסיפורת הללו היא היא האחדות הפנימית החבוייה בספר.