(אוצר נחמד ב', תרי"ו, ע' 157–173; מהדורא ראשונה ע' 30–47).

ר' דוד קמחי היה בן זקונים לאביו ר' יוסף ונולד בגרבונא סביב לשנת תתק"כ לאלף החמישי, כי בשנת תתקצ"ב היה כבר זקן וישיש. מפי אביו לא למד תורה אשר מת בעודנו נער כי אם קבל מאחיו ר' משה, אך רב לקחו אשר למד מתוך ספרים מאשר למד מפי סופרים, הנה בכל ספרי המדקדקים והמפרשים אשר חיו לפניו וברר מהם אוכל ויעש מטעמים, וכמעט כל אשר ערך לפנינו בספריו שאב ממי החכמים הקודמים לו ולא בטח על תבונתו. הוא האיש אשר אסף וקבץ ובשפה ברורה ובדברים קלים להבין סדר את הלמודים, זה שכרו וזה פריו אם גם לא מרוחו הוציא מלים וממקור דעתו ברא חדשות. וכאיש נאמן רוח לא העלים את מקורו ולא עטה מעיל אחרים, כי תמיד על שפתיו שם מנהליו ומדריכיו ובכל ספריו זכר אותם בכבוד, הלא המה: החכמים הקדמונים בעל ספר יצירה, בן נפתלי ובן אשר, יוסף בן גוריון, אלדד הדני (שרשים ש' שגה), אסף הרופא (הושע י"ד ח') ועלי בן יהודה הנזיר (מכלול דוו"ק ק"ח ב', ד' ליק פ"א ב'); והגאונים רב סעדיה ורב עמרם (ש' קלס) ומר רב חפץ (ש' קצע)¹ ורב שרירא (ש' דכף וספל ובראשית ה' ג') ורב שמואל בן חפני (ש"א כ"ח כ"ה ויונה ד' ט') ורב היי; וחכמי אפריקי ר' יהודה בן קריש (ש' שנה) ור' יצחק ב"ר שלמה המכונה הישראלי (בראשית א' ב' וי') ודונש הוא ר' אדונים הלוי בן לברט וה"ר נסים (בראשית ה' ג'); וחכמי ספרד מנחם בן סרוק ור' יהודה חיוג ור' יצחק בר' שאול (ש' עיר) ור' יונה בן גנאח ור' שמואל הנגיד ור' שלמה בן גבירול ור' בחיי הדיין ור' יצחק גיאת ור' משה גיקטליא הכהן ור' יהודה בן בלעם (ש' לאך) ור' יעקב בן אלעזר והנשיא הרופא ר' יצחק בן בנשת (מכלול רי"ו א' [ד' ליק קנ"ח א'] וש' חלם) ור' משה בן עזרא (ש' בד ובראשית א' ה'² וישעיה נ"א א') ור' יהודה הלוי ור' יוסף בן צדיק (בראשית ב' ז') ור' אברהם בן עזרא ור' אברהם הלוי מטוליטולה שחבר ספר הקבלה (זכריה י"א ד') ורמב"ם; מחכמי איטליאה לא זכר כ"א ר' נתן בעל הערוך; ומחכמי צרפת הצפונית רק רבנו שלמה הוא רש"י; ומחכמי ארצו היא פרובינצה זכר החכם הנשיא ר' אברהם ב"ר חייא המכונה צאחב אלשרטא (בראשית א' כ"א וירמיה ט' כ"ג ותהלים קמ"ו ד') ואדונו אביו ר' יוסף ורבו אחיו ר' משה ואוהבו החכם ר' שמואל בן תבון (ירמיה י"ז י"ג). ולא זכר ספרי קראים כי לא הגיעו אליו גם העלים את שמם אם גם ידעם מתוך ספרי הראב"ע, למען הסיר מכשול מתוך ספריו. גם לא זכר שאר חכמי צרפת מפרשי המקרא, הלא המה ר' מנחם בר' חלבו ור' יוסף בכור שור כי גם ספריהם כנראה לא נודעו בארצו כאשר בררתי כבר³, אך יפלא בעינינו כי לא הביא את הכרעת ר' יעקב הצרפתי הוא ר"ת אשר אביו כבר ידעה וזכרה, גם לא זכר את ספר ר' שלמה פרחון ונמצא גם הוא בספרי אביו⁴. ולא כל הספרים אשר זכר היו לפניו, כי כמה מן ספרים קדמונים אבדו כבר בימיו, וכמה היו כתובים בלשון ערב אשר לא בא שעריה, רק ראה כן בספרי אחרים והביא דבריהם על שמם⁵.

לא ארבה פה הדברים על הגדולים האלה אשר נודעו שמותם בפי כל יודע ספר ודברו עליהם החוקרים די הבין, אך על איזה מהם בלתי נודעים אטיף מלתי בקוצר. על דבר אסף הרופא כבר דבר הר"ר יט"ל צונץ במכתבי העתי [וויססענשאפטליכע צייטשריפט] חלק ד' דף 199⁶. – את זכר עלי בן יהודה הנזיר לא מצאנו יותר, אך מדבריו אשר ראה הרד"ק במחברתו שמענו כי היה מאנשי ארץ ישראל וידע את קריאת אנשי טבריה אנשיה ונשיה וטפה אשר הבדילו בין רי"ש דגושה לרפה, כאשר עשה גם בעל ספר יצירה וכאשר העידו עליהם גם מנחם בן סרוק ור' יונה בספריהם, והם למדו כן מאנשי יון כאשר הוריתי בשכבר. והנה לבי אומר לי כי עלי בן יהודה הנזיר הזה הוא האיש הנמצא בס' אשכל הכפר לר' יהודה הדסי הקראי⁷ (פ' רג"ז אות מ' דף צ"ח עמוד ג') על דיני ירושה בשם יהודה בן עלן הטברני, ומלת עלן נראה ט"ס במקום עלי ונחלף שם האב והבן או במכלול או באשכל הכפר, ור' יהודה הדסי כתב עוד שם (פ' קע"נ אות ט' דף ס"ט ב') בדקדוקו ובמנותו מדות שלשים וחמש במשקלי השמות וז"ל: אשר ביארם טברני המדקדק בספרו מאור עינים רי"ת ע"כ, ואין ספק כי הוא הוא ושמענו גם את שם מחברתו אשר הביא רד"ק⁸. ומי יודע אם הספר הזה, הוא מאור עינים ליהודה בן עלי הטברני הוא עלי בן יהודה הנזיר, איננו הספר אור עינים אשר רמז עליו הראב"ע בהקדמתו לפירושו על התורה בדרך הרביעית בתוך ספרי הדרוש אשר חברו חכמי יון ואדום, ניצב לו יד ושם אצל ספר לקח טוב לר' טוביה בן אלעזר, יהי מה לא רציתי להכחיד השערה זאת תחת לשוני והחוקרים ישפוטו⁹. – ור' יצחק בר' שלמה המכונה הישראלי כבר הרבו לדבר אודותיו חכמי זמננו, וכעת אעיר כי דבריו אשר הביא הרד"ק לקוחים הם מתוך פירוש על ספר יצירה כ"י אשר היה מועתק כבר לפני הרד"ק, וכן מצאנו כי הועתק בעבורו גם ספר היסודות אשר לר' יצחק ב"ר שלמה הזה מאת אוהבו ר' אברהם בן שמואל הלוי בן חסדאי כאשר אמר המעתיק בהקדמת העתקתו [מהד' פריעד ע' ב'] וז"ל: מה אעשה ואבי גזר עלי, הוא החכם הגדול הדר זקנים ונשוא פנים ר' דוד בן החכם ר' יוסף בן קמחי העתיר עלי דברו ושיחו, הוא שלחני ורוחו דבר בי לעשות אשר לא עלה על לבי, ובכחו הוציא אל הפועל מה שלא היה בכחי, ואני נמשכתי בכפל רסנו ורצתי אחרי רצונו לשתי פנים, האחד לקיים בהגדה ובמצותיו ולמלא כראוי חפצו ותאותו וכו' ע"כ (וע"ע רמש"ש על כ"י ליידן דף 37). ולא אמנע מלהודיע כי בהשכל קרא הרד"ק את שם המחבר ר' יצחק בר' שלמה “המכונה הישראלי”, כי ידוע תדע כי רק הערביים כנוהו כן להודיע כי הוא מבני ישראל וממי יהודה יצא, וכן אולי הוא בעצמו בספריו אשר כתבם כלם בל' ערב קרא את שמו כן לאמר כי זרע קדש מחצבתו, אך הישראלי איננו שם משפחתו הפרטית (כאשר מצאנו שם משפחה כזה בתוך אנשי ספרד והיא משפחת בעל יסוד עולם הנשאה), כי לא היה כן דרך אנשי אפריקי להתיחש אל אבי המשפחה ולצרף את שמו אל כל אנשי תולדתו כאשר היתה דרך הספרדים, על כן תמצא תלמידו ר' יעקב ב"ר נסים המשתמש בפירוש ספר יצירה לרבו והראב"ע בנשאם את שם ה"ר יצחק על שפתם החרישו מן הכינוי הזה, כי כולנו בני ישראל אנחנו.

נשאר לנו עוד ר' יעקב בן אלעזר אשר לא שמענו את שמעו בלתי בספרי הרד"ק אשר ראה ספרו ספר השלם¹⁰, (מכלול ה' ב' [ד' ליק ג' ב'] ושרש אוה), וכנראה גם שאר דבריו המובאים בספרי הרד"ק מתוך ספרו השלם הזה הם אם גם לא הזכיר שמו עליהם¹¹. ומפי דבריו האלה המובאים בתוך ספרי רד"ק נלמוד כי ר' יעקב היה מדקדק נכבד אשר חפש וחקר בכל עוז אחרי יסודי הניקוד ומשקלי השמות, וספר הֵללי או הלאלי אשר היה בטוליטולה פתוח לפניו (מכלול צ"ג א' וקנ"ו א' [ד' ליק ע"א א' וקט"ו א'] וש' דרש). ובלי ספק מה שהביא עוד הרד"ק על שם הכ"י הזה אשר לא ראהו בעיניו, כמו בש' שום, מר' יעקב למד, כי כן מצאנוהו גם בפירושו לתהלים ק"ט י' מביא את ספר הללי על מלת ודרשו סתם ובשרשיו ש' דרש הזכיר את ההערה ההיא בעצמה בשם ר' יעקב. והוא ר"ל ר' יעקב בן אלעזר תפש את משוררי זמנו בהשתמשם בחרוזיהם בשמות אשר חשבם שלא כפי דקדוק הלשון, ור' יצחק בן בנשת השיב עליו והגין בעד המשוררים (מכלול רי"ו א', ד' ליק קנ"ח א')¹². ולבי אומר לי כי ר' יעקב בן אלעזר המדקדק הזה שם את קנו גם בין בעלי השיר והוא האיש אשר חרוזיו ומליצותיו נמצאו בכ"י מינכן 207. ועתה שמע נא דבריו הראשונים:

משלי יעקב בן אלעזר

שירים ספירים גזרתם

דמי (?) חידות אך הם בינות,

אך בין יבין את עניינם

מלאותם השכל מוסר

שעשועים הם אל כל בשר

אל איש משכיל¹³ לראות סר

כי טוב טעם בם לא תחסר (!)

נודה את ה' בוראנו ומשכילנו, מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, אשר נתן לאדם לשון לדבר כל התבונות והמשלים אשר בו, ופום ממלל רברבן, ויחץ את הלשונות על כל הגוים כפי רצונו, ואל עם ועם כלשונו, ויבחר בלשון הקודש לשון העבריים, מכל לשונות הגוים, והמלעיג ללשוננו הוא הנלעג והנבזה, כי בלעני שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה. נאם יעקב בן אלעזר סבת סיפרי משלי, והתחברות מלואות מלי, כי חכמי הישמעאלים, היו לה"ק מבהילים, ויתגברו ועלי יתאמרו, ויענו באדונם ויאמרו, לשפתנו יאות כל המשלים להחביר, אשר אמרו ללשוננו נגביר. וישאו משלם ויאמרו.

חיש לשון להלל או לגדף

ומלחמות וקורות הזמנים

ולעיר אהבה כלשון ערבים

ואי מילים כמילינו ערבים

ויהתלו ביהודים כרהבם, ויהיו מלעיגים בם, ויפתום(!) גם עמי בפיהם, ויתעום כזביהם… ומה לך כי נזעקת עמי, ומה את חסר עמי, דבר בכל אות נפשך כמלי, דע כל מחסורך עלי, ורוץ בם ולא תכשל, וחוד חידה ומשול משל, וקרא ספר משלי המחובר, ותדע ותשכיל מן מוצא דבר, ושמי במשלי לא כניתי, והסבותיו [ל]למואל בן איתיאל ואותו שניתי, כי כן חוקת ישמעאלים, להסב שמותם במשלים, אך עתה אגידנו כי אני יעקב בן אלעזר, למען לא יקרב איש זר, והגונב ממני יהא נכרת ונצמת, והזר הקרב יומת וכו' ע"כ¹⁴. ואני נלאיתי להעתיק יותר ואקוץ במשליו ובדברי “פום ממלל רברבן” להג הרבה ומעט תבונות, דברי נלעג לשון וסר טעם. וכפי הנשמע הבאים אחריו נזהרו מגנוב ממנו, מיראתם פן ימצאו דבריו בכליהם ויענשו לשלם שנים, ולא ימצאו דברי ריר חלמות כאלה די צרכם. ועתה כתר לי זעיר למען נחקור על זמנו, והנה מצאנו בתוך דבריו וז"ל: ויהי בשנת שלש ותשעים, בהתם פושעים וכו', ולא נזכרו האלפים והמאות, אך העתק כ"י אשר במינכן כבר נמכר יום א' ל' שבט והוא ר"ח אדר ראשון מ"ו לאלף הששי ככתוב בסופו, א"כ שנת צ"ג אשר הזכירה המחבר על כל פנים טרם מלאת האלף החמישי היא, וא"כ גם אם נניח ונאטר כי השנה ההיא אשר רמז עליה היא שנת תתקצ"ג לאלף החמישי, בן דורו של הרד"ק היה ויוכל להיות כי כבר כשלשים שנה לפני חברו את משליו חבר ספר בדקדוק אשר השתמש בו הרד"ק (כי כאשר נראה למטה הרד"ק כלה כבר את פירושיו לנביאים, אשר חבר הרבה שנים אחרי ספרו המכלול והשרשים, לפני שנת תתקצ"ב), ואם גם רוח השיר לו נוססה בקרבו, מדקדק נכבד היה והביא דבריו הרד"ק. אך יותר קרוב בעיני כי המשורר והמדקדק ר' יעקב בן אלעזר חי כמאה שנה לפני הקצה האחרון הזה אשר הגבלנו, וישא את משליו שנת ד' תתצ"ג¹⁵, וברור בעיני כי הוא בן דור בעלי השיר הגדולים אשר הבשילו אשכלותיהם ענבים, דור רמב"ע ור ' יהודה הלוי וגם הוא קוה לעשות ענבים ויעש באושים, והוא בן אלעזר אשר לכבודו בנה ר' משה בן עזרא שמנה בתים בדיואן שלו סי' ס"ג, כפי אשר הודיענו הר"ר שד"ל (בכ"ח ד' דף 88), ואלה הם הבתים: ¹⁶

מי זה דומה כי סוד חכמה

יסור לראות מופת ואות

ספר מחפיר לבנת ספיר

מתוך ארץ חיים נגזר

בכתב משלות¹⁷ בן אלעזר

בו איש משכיל¹⁸ עז יתאזר

וצניף חכמה שתיו ערמה

חכמות יון בחיק שיון

רעות לשמור בינות לגמור

מוסר אתו בית תפארתו

ציר כס גדלו יום הנחילו

ערבו תמה לא שש משזר

להיות אמרו להם מנזר

כי מר וכפור בהם פזר

אכן בלתו יהיה מוזר

שח על כסאו לא ישב זר.

והנה ידענו כי הר"מ בן עזרא שר עוד בשנת תתצ"ח (ע"ש סי' קכ"ד דף 89), א"כ אין להתפלא אם שר לכבוד ר' יעקב בן אלעזר ומשליו אשר נשא בשנת תתצ"ג. אך רואה אני אותך מניע ראש עלי לאמר: איך תגרע חכמת הרמב"ע ותעשהו למהלל דברים אין חפץ בם, הלא אתה בוז תבוזם והוא ינשאם למעלה, הכהו עיניו מראות אם כחש יכחש? על זה אשיבך: המשפט אשר על האיש ועל מעשיו יחרצו בני דורו בחייו רחוק מהמשפט אשר יחרצו עליו הבאים אחריו במישור ובלי משוא פנים, יש אשר אימת האיש בחייו תבעתם ויש אשר אהבתם תכריע הכף לזכות ויש אשר יאהבו לדבר דברי מהלל למען יפות את מליצותם דברי חן וצחות, וכבר ידעת כי כן דרך משוררי ישמעאל, וגם משוררי היהודים אשר גרו בתוכם הלכו בדרכיהם. אך באמת לבי אומר לי כי רוח ההתול מרחפת על פני חרוזי רמב"ע וצחוק מדבר מתוך גרון המהלל, והעד על זה כי השתמש במליצות המחבר כאלו יאמר: ראו נא איך בגובה וגאון דבר האיש הזה המתהלל במתת שקר! לעמת דברי המחבר “השכל מוסר” כתב הוא “מוסר אתו”, לעמת “שירים ספירים גזרתם” כתב “ספר מחפיר לבנת ספיר”, לעמת אמרו “תדמו חידות” כתב הוא “מי זה דומה כי סוד חכמה וכו'”, לעמת מהללו “הם בינות” ערך הוא מאמרו “בינות לגמור”, מול עוררו את “איש משכיל לראות סר” קרא הוא בשם כל החושב כי סוד חכמה נגזר למען “יסור לראות” וכל “איש משכיל” יתאזר עז, לעמת אמרו כי “לא יקרב איש זר” שם הוא בפי האל המאמר כי “על כסאו לא ישב זר”. כל איש דעת יודה כי לא במקרה נפל זה רק הוא כמצחק לקח את דבריו ועוד הוסיף עליהם, ואינם כ"א דברי לעג וקלס במעטה כבוד, וכבר אמרו כל המוסיף גורע. יהי מה! ברור הדבר אצלי כי ר' יעקב בן אלעזר המדקדק מחבר ספר השלם הוא משורר המשלים אשר נמצאו בכ"י מינכן, הוא אשר זכרו רמב"ע בשיריו, הוא חי סביב לשנת תתצ"ג¹⁹.

והנה אחרי אשר ראינו את תוקף כל הספרים אשר הגה בהם ר' דוד וימצא בהם כל תאותו, נפן נא אליו ונראה את מעשי ידיו. ותהי ראשית מלאכתו ספרו המכלול אשר חלקו הראשון הוא חלק הדקדוק ונקרא בפי כל בפרט בשם מכלול, וחלקו השני הוא חלק הענין והוא ספרו השרשים. ויהי אחרי כלותו הספרים האלה וישאל ממנו משכיל אחד מגירונא מתלמידי אביו לפרש את ספר דברי הימים, ולא ראה לאחד מן המפרשים אשר השתדל בפירושו רק מצא פירושים הולכים דרך הדרש ברוב ולא ידע שם מחבריהם (וכפי הנראה הוא הפירוש המיוחס לרש"י והוא כפי השערת החוקרים הקרובה לתלמידי רב סעדיה הצרפתי)²⁰, ויואל דוד לפרש את הספר וזה החלו בפירוש הכתובים. אחריו פירש ספר תהלים (ראה שם ע"ח ט') ואחריו (ע' פי' לירמיה י"ז י"ג) פירש כל הנביאים הראשונים והאחרונים אחד מהם לא נעדר. וכבר נדפסו כל הפירושים האלה הרבה פעמים. ובזמננו בשנת תר"ב נדפס בפרעסבורג פירושו על ספר בראשית וחסר שם הביאור על הי"א פסוקים הראשונים, כי לא נמצא אז העלה הראשון מכ"י פאריס אשר הדפיסוהו מתוכו, והר"ר רפאל קירכהיים רצה להשלימו מתוך ספר מכלל יופי ולא עלה בידו, ואחרי כלות הדפוס נמצא העלה הזה והר"ר שניאור זקש במכתבו התחיה חלק ב' קבעו בדפוס ע"י ר"ק הנ"ל²¹. אך גם בסופו חסר מעט כי לא נמצא עוד דבר בפירושו מן מ"ט כ"ח והלאה, וכן כתבו בשנת ת"ר בעלים המבשרים (אַננאלען דף 112 ואריענט לבל. דף 173) כי חסר גם העלה האחרון והמוציא לאור לא הודיענו כזאת, גם לא שמענו עד כה כי נמצא אחרי כן. והפירוש הזה היה כמו כן לפני ר"ש ן' מלך בעל ס' מכלל יופי²², והדבר ברור כי הוא לרד"ק והביא את מכלולו ואת אביו ר' יוסף כדרכו. והשגיאות רבו בדפוס פירוש ספר בראשית הזה, אם מפאת המדפיס אם מפאת המעתיק האחרון אם מפאת סופר כ"י פאריס, וכבר הודעתי מפאת המעתיק האחרון אם מפאת סופר כ"י פאריס, וכבר הודעתי במקום אחר כי גם במינכן מצאתי כ"י כולל פירוש ס' בראשית הזה ומגיע רק עד סוף פ' ויצא, וכבר רמזתי עליו למעלה בהערה ²³2. והנה מלבד מכלולו לא הביא הרד"ק בספר בראשית פירוש מפירושיו, גם להיפך לא זכר בפירושו לספרים אחרים את הפירוש ההוא לתורה או לספר בראשית, ע"ב לא ידענו מי קדם למי. אך נראים הדברים כי ביאר ספר בראשית בסוף ימיו אחרי כלותו שאר פירושיו והוא משני טעמים, האחד כי דרכו היתה לעלות בקדש, והחל בכתובים ועלה אח"כ לנביאים ואחריהם נגש אל ספר תורת משה, והב' כי כנראה לא כלה בפירושו הזה את אשר יזם לעשות, כי רק את שמע ספר בראשית שמענו ומן הפירוש אשר לארבעה ספרי התורה האחרונים אין איש דובר אלינו, והדבר רחוק כי אחרי אשר כלה לפרש את ספר בראשית קפץ את ידו משאר ספרי התורה האחרונים אין איש דובר אלינו, והדבר רחוק כי אחרי אשר כלה לפרש את ספר בראשית קפץ את ידו משאר ספרי התורה וידלג אל ספרי הנבואה. ואם תאמר אין זה כי אם הוא פירש כל התורה, והפירוש ההוא על ד' ספרים נאבד ורק הפירוש על ספר בראשית נשאר, גם לזה לא יודה המשכיל, כי הלא ספרי הרד"ק חביבים היו בעיני הסופרים, ואם היה בפניהם הפירוש על כל התורה הכל היו רצים אחריו להעתיקו ולא היו מספיקים בספר בראשית והניחו השאר, אין זה רק כי לא מצאו יותר והיה בעיניהם גם החלק ההוא כשבר כלי ולא השגיחו גם עליו וימעטו המעתיקים, והרד"ק היה בסוף ימיו כאשר הגיש [צ"ל נגש] אל פירושו הזה ויבאו ימי הרגז והבהלה ימי המחלקת וימררו את חייו ותשבת המלאכה²⁴.

כתב הר"ר שלמה ן' מלך בסוף ספרו מכלל יופי וז"ל: בארבעה ספרי התורה וכן בחמש מגלות וכן בספרי משלי ואיוב ודניאל ועזרא לא מצאתי בפירושי הרד"ק… וכבר שמעתי באיזה מקום אמצא פירוש הספרים ההם להרד"ק ודעתי עליהם, ואני עתיד להעירך על כל מה שיבא שם ע"כ, ולא ידענו אם שמע שוא הגיע אל אזני הר"ש ן' מלך אם דבר אמת הגידו לו, ולא נשמע עוד דבר ממנו אם ראה פירושים אחרים לרד"ק אחרי כן. אך כשלשים שנה אחריו קם הר"ר יצחק בן שלמה יעבץ ויואל לפרש את הכתובים וקרא את הפירוש ההוא הכולל בשם תורת חסד והפירוש לאיוב בשם יראת שדי, ובהקדמתו הכוללת כתב, כי בפירושו לאיוב היו לפניו גם פירושי הר"ר משה והר"ר דוד קמחי “אשר עדיין אינם בדפוס”, והוא מביא בתוך פירושו לרוב את פי' הרד"ק על שמו, וכנראה רוח הרד"ק דבר בו ומלתו על לשונו, גם רושמי הספרים העידו, כי נמצא הפירוש ההוא על איוב לרד"ק בתוך כתבי יד פאריס. וראוי היה הפירוש ההוא להעלותו על מזבח הדפוס²⁵. – וכבר פירש הר"ר דוד יחייא ספר משלי בספרו קב ונקי ובפירושו לא זכר בשם שום מפרש, אך בהקדמתו כתב כי יסוד מוסד לפירושו ג"כ “אדוני הדקדוק ומפרשי המקרא החכם ר' יוסף ור' דוד בנו אשר עליהם יאמר ע”ד מליצת השיר אם אין קמח אין תורה"; ונראה בדבריו כי הביא בהקדמתו הזאת רק מחברים אשר כתבו פירוש מיוחד למשלי. הן הביא גם הראב"ע בתוכם ולא ידענו לו פירוש למשלי, אך אולי כבר נפל הר"ר דוד יחייא ברשת הטעות ליחס פירוש ר' משה קמחי (אשר לא זכר אותו) אל הראב"ע²⁶ כאשר ביררנו כבר הטעות הישנה הזאת במאמרנו על ר' משה קמחי. א"כ כפי הנראה היה פירוש רד"ק למשלי לעיני ר"ד יחייא, בכל זאת אין להחליט הדברים, ואולי השתמש רק בשרשיו ובספריו האחרים ועליהם רמז ולא על פירוש מיוחד למשלי²⁷. אך בכ"י די רוסי (נו' 1243) נמצא ספר משלי עם פירוש ראב"ע (בלי ספק גם הוא פירוש ר' משה קמחי) ורלב"ג ועוד פירוש על ה' הפסוקים הראשונים על שם הרד"ק והוא כתוב בשנת רל"ה. – ויוחנן מירצירוס הנוצרי הוציא לאור בשנת שכ"ג מגלת רות עם פירוש קצר אשר ייחסו לפי דבריו בכ"י לרד"ק ואני לא ראיתיו. ומלבד אלה הספרים חבר הרד"ק עוד ספר עט סופר והוא כשמו ספר כולל הכללים הצריכים לסופר בכתיבת ס"ת ולא נדפס עד הנה, ור' ליב דוקעס הדפיס את ההקדמה מתוך כ"י במכתב אריענט לשנת 1847 (לבל. 28 דף 442 והבא), ומי יתן ויחלקו אותו ברבים²⁸. ובספר מלחמת חובה נמצא ויכוח לרד"ק (מן דף י"ג א' עד י"ח ב'), אך הליקוטים האלה אשר בלי סדרים אין מעיד אליהם כי מעשה ידי הרד"ק המה²⁹, וידוע הוא כי התשובות לנוצרים אשר נמצאו בסוף ספר הנצחון על שמו לקוחות הנה מפירושו לתהלים³⁰. – עוד הזכיר די רוסי פירוש אבות לרד"ק הנדפס בתוך סדר תפלה דפוס טרין שנת רפ"ה. זכור אני כי ראיתי את הסדור הזה היקר מאד, אך לא שמתי עיני עליו כראוי כי בין לילה היה אצלי³¹, ואיננו לו כמ"ש רמש"ש בקאטאלאג אוקספורד נו' 1495, אבל נזכר ממנו פי' פטום הקטורת, ע' צופה למגיד ש' 1870 נז' 10³².

עד הנה זכרתי את שמות הספרים אשר חבר הרד"ק, ועתה נבוא נא אל תוכם למען נדע מה משפטם. דע נא כי שתי דרכים יש לחכמי הלשון, הדרך האחת היא לדרוש אל כל פרט ופרט, אל כל בנין ומשקל, אל כל זר ויוצא מן הכלל, אל דגש ורפי נח ונע מלא וחסר ואל כל אשר ימסרו בעלי המסרה, ובעלי הדרך ההוא יבדקו בתוך הנוסחאות השונות לדעת איזה יכשר ונכון לסמוך עליו. ובטעמי המלות וכונתן ישאלו את פי ספרי הנבואה איך המשך הענין יורה עליהן, גם ישאלו את פי הקדמונים בעלי התרגום והתלמוד והמפרשים הראשונים לדעת את פירושן וילכו בעקבותם, לא יבנו כללים ולא ייסדו בנינים מרוחם ומלבם לא יוציאו סברות רק ישענו על המקובל, אם גם ברוח בחינה יבררו אוכל מתוך הפסולת. זה דרך האנשים ההוגים והדורשים וכל היום וכל הלילה לא ישקטו ללמוד מתוך ספרים ומפי סופרים, ובעמל וביגיעה יביאו לחמם מכל פינה. והדרך השנית ידרכו בה אנשים אשר רוח כביר אמרי פיהם, בעלי הגיון ופילוסופיא, ומלבם יוציאו מלים, יניחו יסודות כאשר יוציאום מכללי חכמת הנפש והדבור, באמרם כי רוח האדם היא המדברת מתוך הלשון וחכמת הנפש מוטבעת היא בתוך כל הלשונות וחותמה בהן, ומי אשר ירצה להבין הלשונות יגדור גדרים ויחוק חוקים כאשר יניחם בעל ההגיון, יניח הזריות ואל יפנה אל היוצאים, וכל הדורש רק אל הפרטים הוא בעיניהם שונה ופתי ויגיעתו יגיעת בשר ורוח אין בקרבו. ובהוראת המלות יאמרו כי יש לחקור אחרי הוראה כללית אשר ממנה יסתעפו כל ההוראות הפרטיות הנמצאות וגם אשר לא נמצאו בכתובים, גם ישתדלו לפרש מן ההוראה הכללית הזאת בכל מקום ומקום כפי העולה על רוחם. ויש דעה שלישית אך לא נודעה לקדמונים והוא כי האמנם הנפש היא המולידה הלשון וכל מלה ומלה וכל מאמר וקשר ענין ילידי הרעיון הם כדמותו וכצלמו, עם כל זה לכל עם ועם יש רוח פרטי והשגת עם שונה מהשגת עם אחר, והיא המשנה גם את הרעיונות ותלבישו מלבושים שונים. יש עם אשר רוחו תלהב ויראה כל דבר מתנועע תמיד, ויש אשר רוחו בהשקט ויראה הדברים נחים במקומם, יש אשר יגברו בו החושים הנראה לעין והנשמע לאזן תמיד על שפתם, ואם יחפצו לדבר על דבר נשגב למעלה מן החושים אז יצטרכו לבחור במאמר אשר כונתו הראשונה דבר חושיי וישאילוהו אל כונה עמוקה ממנו, ויש עם אשר תגבר בו הנפש השכלית ויש לו מלות ומאמרים אשר מורים בכונתם הראשונה על דברים שכליים, יש עם אשר רוחו תקיף רעיונים הרבה ביחד ויקשרם עד כי יהיו לאחד וכל פרט ופרט יהיה לנתח הדבק אל הסדר הכללי, וכן יהיה סדור שפתם, מאמר גדול כולל הרבה מאמרים קטנים, איש אחוז ברעהו עד כי ידבקו אחד אל אחד ויהיו תמים, ויש עם אשר רוחו תנתח הרעיונים וכל אחד ואחד עומד לבדו ואין הקשר ביניהם אמיץ, וכן לשונם בפיהם כל מאמר ומאמר נצב בפני עצמו. גם תנעם לאזן עם אחד הברה אשר ימאס בה עם אחר, ויש אותיות אשר יקל על עם אחד להוציאם מתוך שפתו ויכבד על שפת עם אחר, והרבה תכונות כאלה לא ישוו בהן העמים והארצות, והן הנה יסודי הלשון הפרטית. על כן יש לחוקר האמתי לקבץ ולאסוף כל אשר נמצא מתכונת הלשון ויחבר יחד כל הפרטים, הן הנכנסים תחת הכלל הן היוצאים מגדרו, למען יבין את רוח הלשון ואת רוח העם אשר מדברת בה, ולא יצא ידי חובתו אם ידע את רוח האדם הכללית ומשפטיה וחקיה, כי לא נמצאת לשון לכל מין האדם כ"א לכל עם ועם לשון מיוחדת, כי רוח הנפש החיה בעם כאופני הלשונות השונות. גם יש הוראה ראשונה למלות, אך פעם היא נחבאת ורק סעיפיה יצאו על פני חוץ, גם מושאלת היא על דרכים שונים כפי מצב והבטת העם, כפי תכונתו ודרכו להשליב רעיוניו ולהוציאם, כפי קורותיו אשר עברו עליו וכדומה. על כן שתי הדרכים אשר דרכו בה חכמי הלשון הראשונים שתיהן אינן מספיקות, והחוקר האמתי ידרוך בשתיהן יחד ועמן יחבר החקירה על תהלוכות הלשון הפרטית ועל רוח העם המרחפת עליה. והנה המדקדקים הראשונים לא סרו מנתיב הראשון, ודרשו באשר מצאו ואת היותר הניחו, ויהי כאשר רבתה חכמת הפלוסופיא בספרד במאה השמינית והתשיעית לאלף החמישי, גם חכמי הלשון שמו את עטרתה על ראשם, כן עשו חכמי ספרד מעת החל ר' יונה בן גנאח ליכנס בפרדס החכמה ההיא, אך לא סרו מלדרוש בכל אופני שמוש הלשון. ובני קמחי לא ממקור רוחם שאבו ולא חתרו אל עמקי פילוסופיא ולא הבהילו לגדור גדרים על פי חכמת ההגיון, כ"א למדו מהבאים לפניהם וילכו במסלה הנכונה לחקור אל כל פרט ופרט, ויקחו להם גם הכללים הפשוטים אשר באו עליהם עדים רבים ונאמנים. זה דרך הרב דוד קמחי, אשר הניח לנו ברכה ומלא את אסמיו בכל הנמצא בספרי המסרה, ובנה בניני הפעלים ושקל משקלי השמות, וספר ומנה כל המלות, והודיע כל הזר והכריע על פי ספרים מדויקים וסופרים נאמנים, סדר את הכל זה אצל זה, אך לא טרח ויגע למצוא סוגים ומינים זה על ראש זה. גם חבר כל ההוראות הנמצאות, ובחפשו אחרי הענין הכולל אותן לא מלבו הוציאו כי אם כתב כאשר מצא. ובימיו קם הרמב"ם ויכבוש את הכל תחת רגלי הפילוסופיאה, וידבר על כל המלות כאלו ילדי חכמת הנפש ומה שאחר הטבע הנה, ויאמר כי שערי הפירוש לא ננעלו וכי יש לפרש כל מאמר ומליצה על פי רוח הפלוסופיא הגוברת עליו, ויקומו גם אחריו בעלי הלשון הולכים בעקבותיו וישימו את חכמת ההגיון למושלת על חכמת הלשון, על פיה תצא ועל פיה תבוא ולמשמעתה תסור, ויבז בעיניהם לדרוש אחרי הפרטים ויבנו דיק וסוללה ויגדרו גדרים, ובלשון גבוהה ידברו וידרשו על ענין הבנינים ועל טעמם ועל ההוראות הפנימיות אשר למלות, ויקטינו גם את חכמת דוד ויאמרו אין לו חלק בהגיון ולא נחלה בחכמת הנפש. כה רבו עליו הר"ר יוסף כספי בספרו שרשות כסף ור' יצחק בן משה הלוי הוא הר"ר פרופייט דוראן בספרו מעשה אפוד ואחרים. ואנחנו בדרך המישור נלך ונאמר, כי באמת ר' דוד קמחי לא ברא חדשות עלי ארץ, גם לא מצא כללים בלתי נודעים עד ימיו ולא העמיק לרדת עד מוסדי הלשון ולא גלה לנו תעלומות רוח העבריים הנוססת על פני הלשון והמולידה בקרבם, גם לא סדר את הכללים וההוראות באופן כי נגלו לנו דרכיה ומלאכתה בקרב העבריים, אך הרחיב לדבר על כל אשר מצא, ויאסף ויקבץ מכל הספרים ויוציא את כל הכלוא בספרי הקדמונים, ובשכלו הפשוט ערך לפנינו שלחן מלא מאכלים קלים וערבים, ויבאו כל הבאים אחריו, מפתו אכלו מיינו שתו וישימוהו למלך על כל חכמי הלשון, ועוד היום ימצא החוקר בספריו דברים מועילים לא ימצאם בספר אחר כי כל דבריו בדיוק.

ובפירושיו נשען על הפשט והביא לרוב התרגומים, והיו לפניו גם נוסחאות שונות ונכונות (ראה למשל בראשית ד' כ"ו וה' כ"ד ול' ט"ו ול"ח ב' וכ"ו), וחקר הרבה על טעם תרגום נביאים אם סר משפט הכתוב, וידע היטב בדרכו להרחיק הגשמיות (ראה למשל שופטים ט' י"ג וי' י"ו וש"ב ז' כ"ג וירמיה י"ד ח' וזכריה י"א ח'), ובתרגום כתובים לא השתמש כ"א מעט, גם נמצא בספריו כה וכה התרגום הירושלמי על התורה ולפעמים משונה משני הנוסחאות אשר בידינו. ולרוב הביא דעת התלמוד והמדרשים לאוהבי הדרש (כאשר יאמר בהקדמתו לספר יהושע) אך לא חדל לאמר כי זה הדרש רחוק או כותב הדרש טעה בפסוק ובעל הדרש שאמר וכו' לא דקדק, ואני תמה מזה הדרש מה הצריכם לזה, אם גם הוסיף לדבר בענוה: והם שאמרו ידעו מה שאמרו ודעתם רחבה מדעתנו (ע' יהושע ג' ט' וד' י"א וה' י"ד וז' ה'; שופטים י"ו כ"א; ש"א א' ט' וג' ט' וי"ז כ"ג וכ"ה ל"ח; ש"ב נ' ה' וט"ו וי'; וי"ב ל' וכ"ג ט"ו; מ"א א' א' וב' י"ט וי"ח ל"ז; מ"ב ג' י"ט; ירמיה א' י"ג; יחזקאל ד' ו'; דה"ב ה' ט' ועוד), ולא השגיח לתת טעם לכל מלא וחסר (בראשית כ"ד ל"ט וכ"ה א'), ופירש להרבה כתיב וקרי בשני נוסחאות אשר מצאו לפניהם אנשי כה"ג וכתבו שניהם בלי הכריע (בראשית י' ד' והקדמה ליהושע וש"ב ט"ו כ"א ודה"א א' ז' ומ"ב ד' כ"ה). והנה קם בימיו הרמב"ם וכל פרובינצה מלאה תהלתו, ולא חדל גם הוא מלקרב את הנסים ואת כל אשר למעלה מן הטבע אל מנהג העולם, גם רמז כה וכה אל דעות פילוסופיות ויפרש את מעשה בראשית והמרכבה על דרך נסתר. פירושו על המרכבה הוא בידינו בסוף יחזקאל ופירושו על מעשה בראשית אשר רמז עליו הרבה בפשטיו עודנו בכתובים, והוא שאוב ממקורות החכמים אשר לפניו, הלא המה הראב"ע והרמב"ם כאשר העיד ר' חיים בן ישראל (הכותב סביב לשנת ל' לאלף הששי) בספרו גן עדן כ"י פ"ט [מהד' Perreau בתפארת שיבה ע' 33] וז"ל: לשון החכם אבן עזרא בסוד הנהרות איננו נופל ממנו אפילו מלה אחת על המשל שזכר רד"ק ז"ל אע"פ שיראה שהלך בכל פירושי אותה הפרשה בעקבות רמזי החכם השכליי הנז' ע"כ. ועל פקודת הרמב"ם עשה את מראה השם לאברהם למראה חלום, וכן פירש מעשה העקדה על פיו והסולם שראה יעקב והתאבקותו עם המלאך, והשתמש במאמר בעלי התלמוד כי לא מלו במדבר על כי לא נשבה רוח צפונית לאמר: אע"פ שמשנה מנהג העולם בקצת נסים וכו' לא יעשה כן ברוב הנסים כי… היה עושה ע"י סבה כמנהג העולם וכו'. ולמ"א י"ז י"ז אמר כי לא מת הנער כ"א נתעלף, ושם כ"ב כ' על רוח השקר אשר פתתה את אחאב ע"י הנביאים, ומ"ב ב' א' על דעת המוננו גם חכמינו כי אליהו הכניסו האל בג"ע בגופו והוא מאן ימאן בזה, וישעיה ו' ב' על השרפים ובהקדמה ליחזקאל כי מראות הנבואה הם בריאות נבראות לשעתן וכדומה הרבה.

הנה לא ידענו היטב את השנה אשר חבר בה ר' דוד ספר מספריו, אך זאת ידענו כי את פירושו לנביאים וגם לספר בראשית חבר אחרי שנת תתקס"ה, כי היא השנה אשר העתיק בה ר' שמואל אבן תבון את ספר המורה לרמב"ם, וע"י ההעתקה הזאת נתפשט הספר בערי פרובינצה, וגם הרד"ק לא ידע ממנו זולתי ע"י העתקת אוהבו ר' שמואל, והוא מביא את הספר לרוב בפירושים הנזכרים. וכבר בשנת תתקצ"ב בהחל הרעש על ספרי הרמב"ם נתפשטו פירושי הרד"ק גם בספרד ויתקצף אלפכאר על פירושו הנסתר למרכבה.

ודוד זקן בא בימים וימת שמואל אוהבי. גם חכמי לוניל מחזיקי הרמב"ם הלכו אל בית עולמם, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את משה ויקומו ביניהם אנשים מחרחרי ריב ומדון נגדו ונגד ספריו. לא ארבה לספר את דבר המריבה הזאת אשר היתה בשנת תתקצ"ב אשר אז יחלק העם, וחצי העם הלך אחרי המשטינים וחציו חגר חרב להלחם בעד רבינו משה וספריו. וגם החולקים על משה ועל תורתו לא על דעה אחת נוסדה מחלוקתם כי אם גם הם נבדלו לשני מחנות, המחנה האחד הם גבורי התלמוד וחלשי הדעת ובראשם האיש המבעיר את הבערה בפרובינצה, הוא הר"ר שלמה בן אברהם ממונפישליר, ותלמידו ר' יונה בן אברהם איש גירונא ויהי אח"כ לראש בטולידולא, הוא ר' יונה הנקרא בשם החסיד ונודע לתהלה בין הפוסקים³³, ועמו ר' דוד בן שאול. האנשים האלה לא סרו מנתיב ההרגל ויקחו כל דבר כפי פשוטו, ויחשבו לכבד את ה' ולנשאו בהאמינם לכל הנמנע ובהעלות נס על נס ונס בתוך נס, וייקר בעיניהם כל דבר ההגדה וכל מדרש, עד כי יחשבו כל המוציא דבר אגדה מפשוטו וכל הממאן להאמין בנפלאות זרות וגוזמאות למין ואפיקורוס. וזה הדבר אשר רבו על הרמב"ם וימררוהו על כי בספרו המדע לא הלך אחרי הנחשים ולא הזכיר את כל גשמיות עה"ב ותה"מ, לא יין המשומר בענביו ולא כלי מילת וגלוסקאות הצומחות מן הארץ וכדומה, ועל כי שם ליסוד כי הקב"ה אינו גוף ולא כח בגוף, והם יאמרו כי ההגשמה איננה כפירה וכי גם לנביאים נראה מראה דמות גשמי. וספר המורה לא הבינו ונבזה היה בעיניהם כי לא ישימו לב על דברים דקים כאלה, רק טעמי המצות ובפרט על הקרבנות היו לזרא בעיניהם. אך לא כל החולקים על הרמב"ם היו בעלי המחנה הזה, והנה מחנה שני נצב גם הוא לקראת הר"ם, והם מקצת אנשי ספרד בעלי מדע ורחוקים הם מהבלי המחנה הראשון אם גם תמכו בימינם, ובראשם ר' מאיר בן טודרוס הלוי ור' יהודה בן אלפכאר הרופא, והאיש האחרון הזה הכי נכבד הוא, האמנם כי דבריו בגובה ורעש ולפידים מפיו יהלוכו, אך דעותיו עמקו והוא ירד עד יסוד דעות הרמב"ם וע"כ הרחיק מהן, אף כי כבד יכבד את האיש הגדול אשר על שפתיו נמצאו. לא בהגשמה יחזיק ולא לכל ספורי הנשים הזקנות יאמין, גם לא חבק אמונות זרות היוצאות מפי דרשות ואגדות, אך התמרמר על כי בחזקה יצמיד הרמב"ם דעת הפילוסופים עם אמונת התורה והתלמוד, כי שרשי הפילוסופיא היונית להרחיק כל אות ומופת ולהאמין רק בפעולות הטבע, והשכר הצפון הוא בעיני בעליה התאחדות הנפש עם השכל הפועל, והדרך אשר תקנה בה השכר ההוא היא השלמת הנפש בחכמות ובלימודיות לא בעשיית המצות. ע"כ חרה אפו במחזיקי מגן וצנה בעד הרמב"ם, ואם למד זכות על המחבר, בחימה ובשטף קצף ירה את חיציו נגד הלומדים בספריו. ובעלי ברית הרמב"ם חצי אנשי פרובינצה במאסם בחלשי דעת בני ארצם, לא ידעו להשיב היטב דבר אל החכמים האלה אשר בספרד ולא ידעו להכריע בין שני ההפכים, גם לא ירדו אל עמקי דברי הרמב"ם כאשר עשו המתנגדים אנשי ספרד. והנה כל איש לדרכו פנה. המקנאים בבני פרובינצה ורבני צרפת אשר נפתו אחריהם החרימו וקללו את המחזיקים בספרי רבנו משה גם החרימו “כל המפרש דברי רבותינו והגדותיהם שלא כדברי רש”י ז"ל", כאשר ראיתי באגרת כ"י ר' שמואל ב"ר אברהם אל רבני צרפת על דבר ספר המדע והמורה (היא אגרת ר' שמואל בר' אברהם אשר הביאה הר"ר יעקב חביב בעל עין יעקב סוף ברכות)³⁴ וילשינו את ההוגים בספרי הרמב"ם אל כומרי הנוצרים עד כי דנו את הספרים לשרפה, כאשר התמרמר על זה הרד"ק באגרתו לר' יהודה בן אלפכאר הידועה וכאשר העיד גם על זה ר' שמואל בר' אברהם הנזכר באמרו וז"ל [ישרון ח' 154]: ומה נאמר עוד לאדונינו והנה אמת נעשתה התועבה הזאת משרתי ה', כסות דמעה את מזבח ה', כי נתחלל שם שמים בפרהסיא, ונתיקר שם ע"ז לפני הגוים ולפניהם עבודתנו נכריה, כהגלות נגלות יסודי הספרים האלה בחוצותיהם, אף כי בהשפטם לעיניהם בערכאות שלהם, ומי ראה לעשות ככה ובדברי שקר שעה, ומי מנה וטעה, לתת תהלת אלהינו אשר שם לפנינו לא לפני גוים לפסילים, ודיננו אשר ראוי אל המקום אשר בחר ה' בסנהדרי גדולה להיות בו אויבינו פלילים, העל זאת רבותינו תתאפק נפשכם וכו' ע"כ. גם ר' יהודה ור' אברהם הלויים בני חסדאי בכתבם כ"י אל קהלות קשטיליא וארגון נוארה וליאון התלוננו על זה באמרם וז"ל [שם 49]: ויתלקטו כל איש סורר ומורה, וימסרו ספר המדע והמורה, ביד הכומרים, וגדולי הגלחים והצעירים, וידברו באזניהם, אמור להם, למה זה תיגעו נפשכם, להרחיק עד קצוי ארץ וים רחוקים גדודכם, ולרדוף את הכופרים בתורתכם, ולבער הרע מקרבכם, הלא גם בנו ספרים, ספרי מינים וכופרים, בשם מדע ומורה יקראו, ידיהם דמים מלאו, ועליכם המצוה הזאת לשמרנו ממכשול, ככם כמוני כמוכם, קומו צאו עליהם וככלי ריק הציגום, ורדפו מהר אחריהם כי תשיגום, בערו אש במושבותם, לא תשובו עד כלותם. כי הרבו להם מאד מתנות, והוסיפו לפזר ולשלוח מנות, לכלם נתנו חליפות ומגדנות, עד אשר עורו עיניהם, לבשתם ולבשת פניהם, ובעון הדור השלימו מנאצי ה' זדון לבם וכחשם, והללו רשעים על תאות נפשם, היום ההוא קבעוהו עליהם, יום משתה ועל זרעם אחריהם, ויתר החלולים, ומספר הגלולים, אשר עשו בספרי הקדש, הלא המה כתובים בכמה ספרים שלוחים בכל קהל הקדש, בכל זאת לא שב אפם, ויטו עוד זעפם וקצפם, וחשבו מחשבות עול וחמס, לתת נדיבי עם המאמינים בה' ובמשה עבדו למרמס, ויזעקו עליהם, לפני שופטיהם ושוטריהם, על לא עול בפיהם, ולא מרמה בכפיהם, לב הותל הטם ורוח שקר נשאם, שנו באולתם וככלב שבו על קיאם, ויבואו אל הצעירים, וגדולי הכמרים, בוכים ומבקשים, מאת הדורשים, עובדי האובות והאטים, לעשות בספרי הקדש הנשארים שפטים, ובמצותם הבעירו בערה, הגדילו המדורה, ויקחו את לשון הזהב והאדרת, שני לוחות הברית לכבוד ולתפארת, ומשנה שברון שברום לעיניהם, וישרפו כעת לפניהם, ויערכו עם נדיבי עם מערכה מול מערכה וכו' ע"כ. ויחר אף אוהבי החכמה ומכבדי הרמב"ם, ויחרימו גם המה את האנשים אשר קול נאצות בפיהם עד אשר ישוכו מדרכם הרעה, ויען כי ראו כי יד רבני צרפת היתה עם בעלי מחלוקתם, וישלחו גם המה שלוחים לספרד בהשענם על אהבתם לחכמה וכי יהיו מגן וסתרה לתפארת ארצם יליד ביתם הוא הרמב"ם. וראש השלוחים היה הרד"ק, ומאהבתו אל הרמב"ם לא מנעוהו ימי הזקנה אשר הגיע עדיהם ולא ירא מפני כובד הדרך ויקל בעיניו העמל והטורח אשר יסובבהו. ויהי בבואו לספרד וילך מעיר אל עיר, וראשי הקהלות החזיקו בידו ויחרימו גם המה את מואסי הדעת עד כי הטהרו, ויהי בהיותו בדרך ויחלה ולא יכול לקבל את פני הרופא ר' יהודה בן אלפכאר, ויכתוב אליו אגרת מלאה חן וענוה למען יעזור גם הוא בידו וילוה אל המקנאים בעד כבוד הרמב"ם. אך תקותו לשוא היתה כי ר' יהודה הזה החזיק עם לוחמיו אם גם לא מטעמם, ובגובה אפו לא נשא פני חכם וזקן הרד"ק ויכהו בשוט לשונו, והתל יהתל בו באגרת מלאה לעג וקלס וישפוך עליו בוז ומרורות, אך בתוך אגרותיו חתר גם בגנזי הרמב"ם ויגל בשכל נפלא את הסתירות אשר תצאנה מתוך דעותיו, ויהודה הראה כי גבר באחיו וכי עשיר הוא בדעת ע"כ ענה עזות, אך לדוד היתרון כי במקום גדולתו שם ענותו ובדברי חן השיב לקול רגז, ויהודה עוד לא שככה חמתו אם גם אש הכעס דממה מעט. ויחר גם לחכמים אחרים על כי התכבד יהודה בקלון הרד"ק, וגם אוהבי אלפכאר העתירו בעדו ויאמרו כי לא נכון לעשות כן, לחרף איש גדול ונכבד, אם גם המה סרו מדעות הרד"ק. ככה כתב הנשיא ר' משלם בן קלונימוס בן טודרוס, והוא מבעלי ברית אלפכאר והולך בנתיבו ומנשאהו למעלה, אך עם כל זה מוכיחו על תלונותיו ועל אשו הגדולה נגד אנשי פרובינצה ונגד הרד"ק, וז"ל באגרת כ"י [ישרון ח' 91]: ופליאה דעת ממני נשגבה, על השערתך הטובה, ועל ענותך הגדולה והרחבה, לחרף גוי צדיק שומר אמונים, מוסדי הארץ האיתנים, ואם החכם הגדול ר' דוד קמחי י"א מעל במעלתך מעל, במבטא או במפעל, צדיק מה פעל, כי באנשים אשר עם החכם הגדול ר' שלמה נר"ו חולקים, ימצאו בקרבם אנשים צדיקים, אנשים חכמים ונבונים וידועים, וקראת להם ובני פריצי עמך מרעים, חלילה לך מעשות כדבר הזה, להיות תלמידי חכמים מבזה, להמית ברוח שפתך צדיק עם רשע, בלי עון ואשמה ורשע, ואם נטה לבם אחרי ספר המורה, כאשר רוח ממרום יערה, את האלהים המה יראים ובתורתו יחזיקו, והרשיעו את הרשע ואת הצדיק יצדיקו… ועל ענין החכם הגדול ר' דוד י"א באתי להלות פניך, אם מצאתי חן בעיניך, להעביר אשמתו, וחמול על שיבתו, ואל תחלל תורתו, והסר מעליו תלונתך, וכלה מדברותיך, ותתנהג במדת ענותך, וקום מכסא דין אשר זה כמה ישבת, ומחנו נא מספרך אשר כתבת, למעני תעשה ולמען הדרך והודך, ולמען יחצון ידידיך… והאל ית' וית' אשר לו נתכנו עלילות, ועד אין חקר עושה גדולות, יטה כנהר אליך שלום אל יקר ממשלתך, האל ישועתנו ועזרתנו סלה לכם יעמוס, כרצון פה תהלתך לשון גדולתך³⁵ משלם ב"ר קלונימוס ב"ר טודרוס נב"ת. וישמע יהודה אל קול אוהבו ויבטיחהו כי לא יקל עוד בכבוד הרד"ק, ובענוה יתרה השיב וכה אמר בתוך דבריו בחן מליצתו [שם 94]: חי נפשך מורי ורבי, אם אמור תאמר כתשבי, לעצור שמי מליצתי ומתת רביבי, אם יהיה השנים האלה טל העברי וגשם הערבי, כי אם לפי דבריך, ולא יכנף עוד מוריך, וגם על אנשיו לא אכביד אכפי, ולא אעשה חרון אפי, ואזכור לדוד את כל עֻנותו, ועניתיו ולא אענה עוד אותו, ואם אש קנאתי עלה עשנה, אבכה בגשמי רצון חרונה, ואשיב חרבי אל נדנה ע"כ.

ויעברו הימים וחמת הנלחמים שככה, ויהי דוד לנס העברים והעמים בחכמת הלשון, רק הפילוסופים כספי ואפודי עוררו ספקות כנגדו כאשר הזכרתי למעלה ויקומו נגד אביהם, ותחת אשר שם נפשו בכפו להגן בעד אנשי הפילוסופיאה הרימו דגלם עליו, ובשנת עז"ר קם ר' אלישע ב"ר אברהם ב"ר מתתיה ויהי למגן דוד ויכנה כן את שם ספרו, והוא יקר בדפוס ואני ראיתי העתק כ"י ממנו³⁶, וגם הוא לא ירד אל עומק הדברים אשר רמזתי עליהם למעלה. אך מעטים היו אשר רצו להסיר העטרה מעל ראש דוד, וכל חכמי הדורות הושיבוהו על כסאו ויאמרו יחי המלך דוד לעולם, וחכמי העמים העתיקו רוב ספריו ולא הכחידו כי רוב חכמתם ממנו למדו. ובתוך מחנה העבריים באו במספר המנויים ר' שלמה ן' מלך אשר קצר דבריו ושת עליהם יסוד ספרו מכלל יופי, והמדקדק הגדול ר' אליהו הלוי הבחור האשכנזי אשר כתב נימוקיו אל ספר המכלול והשרשים. וספרי הרד"ק עלו למעלה ראש עד כי כמעט נשכחו ספרי הראשונים, ונשכחו גם כה וכה קורות הלשון העבריה אם לא נמצאו בתוך ספריו, ורק בימינו התחילו לעורר ישנים ולהחיות שוכני עפר. אכן גם אנחנו נתקע כף עם כל מכבדי הרד"ק כי מלאכה גדולה עשה בכל ספריו וזכרו לא יסוף כל עוד ימצאו דורשי לשון עבר.