לרבים היה המשורר רפאל אליעז מוכר בעיקר בזכות תרגומיו לשירי לורקה ולמחזות שקספיר. אולם, בצד פעילותו האינטנסיבית כמתרגם כתב אליעז שירה. זו הופיעה – בסוף שנת השלושים ובאמצע שנות הארבעים – בשני קבצים: “שמש בדרכים” ו"אהבה במדבר". עם זאת, מאז הופעת כרך שיריו האחרון התמעט פרסומם של שיריו, אף כי כתיבתו השירית לא פסקה. פרי יצירה שירית זו נותר בעזבונו עם מותו לפני שנתיים וחצי (ביום 9.6.1974), יחד עם כתבי-יד נוספים שכללו תרגומי שירה ומחזות– מקוריים ומתורגמים.
בחמשת הכרכים המובאים עתה בפני הקורא, כונסו איפוא שירים שעל כתיבתם שקד אליעז במשך שלושים השנה האחרונות.
הכרך הראשון, “תיבת העדיים”, נמסר לפרסום ל"ספרית פועלים" בידי רפאל אליעז עצמו שנה אחת לפני מותו, אך בידי בית-ההוצאה לא היה סיפק לפרסמו בעוד המשורר בחיים. שלושת הכרכים האחרים מכילים שירים שליקטתי מתוך עזבונו, לאחר שביררתי את כתבי-היד שהכילו נסחים שונים של יצירות אלו. בכרך השני, “החייט הכחול”, נאספו שירים ליריים ומחזור גדול של בלאדות; ב"ראמון", הכרך השלישי, נכללו עשר פואמות. שתיים מתוכן1 ראו אור בעתונות הספרותית בסוף שנות הארבעים; הכרך הרביעי, “שירי יפו”, מכיל מחזור גדול של שירים ליריים קצרים (“רצינו קן על עץ הדעת”), מחזור פואמות המוקדשות לסביבת גידולו של המשורר (“תמונות מרחוב פוזיטאנו”), והמחזור “שירי יפו” שעל שמו נקרא הקובץ.
בכרך החמישי, “אהבה במדבר ושירים אחרים”, הובא מיבחר מתוך שני קובצי שיריו הראשונים של אליעז, כן נאספו כאן שיריו שראו אור בעיתונות הספרותית אך לא נכללו בספרים אלה2, ופזמונים ושירי-זמר, שחלקם היו מוכרים מאוד בזמנם.
המתעניינים בקורותיו ובפרסומיו של המשורר ימצאו פרטים ביוגרפים וביבליוגרפיים ברשימות המובאות להלן. בין השאר מובאות כאן גם תמונות שנמצאו בארכיונו של אליעז ובאלבומים של קרובי משפחתו, רשימה שכתב המשורר עצמו על חוויות ילדותו (“בעיני גוי עברי”), ומאמר שנתקבל באמצע שנת 1976 מידי נעוריו של המשורר, פרופסור ולאדימיר טופינצ’ארוב, המתאר בפירוט ניכר את ראשית צעדיו בשירה, לפני עלייתו ארצה.
מאמר זה נתקבל לאחר מאמצים מרובים שעשה מר ש. אשכר, ידידו של רפאל אליעז, כדי ליצור קשר עם פרופ' טופינצ’ארוב, הנמצא עתה כמובן בבולגאריה. אכן, מר ש. אשכר החבר בוועד הציבורי להוצאת כתבי רפאל אליעז, ראוי לתודה מיוחדת על העמל הרב שהשקיע – בהתנדבות – בהוצאתם לאור של חמשת כרכים אלה.
כן ברצוני להודות לאישים ולמוסדות הבאים על הסיוע שהושיטו לי באיסוף הפרטים הביוגרפיים והביבליוגרפיים, הכלולים ברשימות שלהלן:
אורי אליעז, בנו של המשורר, אחותו רחל לוי ואחיו ויקטור; דב אסא, מקיבוץ מעברות, חברו לספסל הלימודים של המשורר; משה אונגרפלד מ"בית ביאליק", יוסף גטניו, שסייע לי בתרגום שיריו הבולגאריים של אליעז מר אהרון לוי ממושב בית-חנן, וכן “מכון גנזים”. כן אני מודה לצבי אפרת, שקרא את כתבי-היד לאחר התקנתם לדפוס.
ציונים ביו-ביבליוגרפיים 🔗
12.3.1905 – נולד בסופיה. אביו, נסים אליאס (ויינסקי) מראשוני החייטים לילדים בבולגריה, השתלם במקצועו בווינה (מכאן שם משפחתו השני – ויינסקי).
רפאל (אז רודולף, בפי מכריו – רודי), הבן הבכור במשפחה. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בסופיה.
1909 – עקב קשיי פרנסה עוקרת המשפחה לבלגרד, עושה שם ארבע שנים, שבה לבולגריה לשנה אחת, אחר חוזרת שוב לשנה אחת לבלגרד ומגורשת משם – עם שאר הנתינים הזרים – לבולגריה, בימי מלחמת העולם השניה3 (ב-1915).
1919 – מסיים את לימודיו היסודיים בבית-ספר יהודי (אחד מ"בתי-ספר לעדת ישראל בסופיה"). מתגלה כתלמיד חרוץ, אך יחסו לעברית שלילי, בעטיו של המורה לעברית (ראה רשימתו “בעיני ‘גוי עברי’” להלן).
1922 – לאחר שתי שנות לימוד בבית-ספר תיכון (בגמנסיה הקלאסית של סופיה “התיכון הראשון לבנים ע”ש הצאר בוריס השלישי בסופיה"), נפסקים לימודיו במפתיע. הסיבה – הערה אנטישמית של אחד המורים. המורה מתנצל, אך אליעז אינו חוזר ללימודים. בתקופה זו הוא כותב שירים ומפרסמם בעיתון הגמנסיה ובכתב-העת האוונגארדי “היפריון” (העורכים: המשוררים – טודור טרייאנוב ולודמיל סטויאנוב והבמאי היהודי י.מ. דניאל). קשרי ידידות נוצרים בינו ובין המשורר ניקולאי חרלקוב.
1923 – לאחר הכשרה חקלאית בחווה ציונית בגורנה-באניה (כפר נופש הסמוך לסופיה), עולה עם משפחתו ארצה. עובד במשך שלוש שנים בבניין ובחקלאות בפתח-תקוה, בראשון-לציון ובתל-אביב. חבריו בקבוצת ההכשרה מקימים את המושב בית-חנן, אך הוא אינן נמנה עם המתיישבים במקום, מפני שאין בידו אמצעים כספיים למימון חלקו ברכישת חלקה.
1926 – מתקבל לעבודה כפקיד (במחלקת הארכיון) בבנק אפ"ק בתל-אביב. מחמת המצוקה הכלכלית שבה המשפחה לבולגריה, אך הוא ואחיו ויקטור נשארים בארץ.
בתקופה זו שנה את שם משפחתו לבן-אליהו.
1929 – נושא לאשה את פולה (לבית כהנא), אגרונומית לפי מקצועה, שעלתה ארצה מפולין (הנישואין נערכו ב-16 בפברואר). עובר לגור ברמת-גן. שנתיים לאחר מכן נולד הבן הבכור, אורי.
1932 – מתפרסמים שיריו הראשונים בעברית (“שרעפים ואש”, “תפילתי לשמש”) בגליון ערב פסח של “כתובים”.
1933 – עם ייסודה של קבוצת הסופרים “יחדיו” מצטרף אליעז לקבוצה ומפרסם שירים בשבועונה “טורים”. משפחתו שבה ועולה ארצה ומתיישבת בתל-אביב. שלוש שנים לאחר מכן נולד הבן השני, אמנון.
1939 – מופיע ספר שיריו הראשון “שמש בדרכים” (בהוצאת “יחדיו”, ת"א), הכולל חלק מן השירים שהופיעו בשנים 1932 – 1939 ב"כתובים", “טורים”, “גליונות”, “השומר הצעיר” ו"הארץ".
1942 – פורש מבנק אפ"ק ומתקבל לעבודה ב"ספרית פועלים" כפקיד במחלקת האספקה. "המטאטא מעלה בתרגומו את “טופז” לפאניול.
1943 – עם ייסוד העיתון “משמר” מתקבל לעבודת עריכה בעיתון. מפרסם בו שירים. מופיע “הספן על גבי הסוס” לאירוינג סטון, בתרגומו.
1944 – מופיעים ראשוני תרגומי לשירי לורקה ב"משמר".
1946 – מופיע ספר שיריו השני – והאחרון עד כה – “אהבה במדבר” (בהוצאת ספרית פועלים"), ובו שירים חדשים ושירים שהופיעו מאז פרסום ספרו הראשון ב"השומר הצעיר", “משמר” ו"עתים" (השבועון בעריכת שלונסקי שצורף ל"משמר"). מופיע תרגומו לסיפורו של ג’ון סטיינבק “הפוני האדום” (בספר “שני סיפורים” בהוצאת ספרית פועלים).
1947 – 1948 – עורך “משמר לילדים”. מפרסם בו שירים וסיפורים לילדים, מקוריים ומתורגמים.
1948 – 1951 – עורך הדף הספרותי של “על המשמר”. מפרסם בו רשימות וכן שירים מקוריים ומתורגמים. תרגומים ושירים מפרי עטו מופיעים גם ב"דבר לילדים".
1949 – מוצג בתרגומו המחזה “יום מנוחה” לי. קטאייב, ב"אהל".
1950 – מופיע בתרגומו “פרנסואה ראש גזר” מאת ג’יל רנאר (ב-“ספרית פועלים”).
1951 – מתפטר מ"על המשמר" ומתקבל לעבודה ב"הבימה" כמתרגם. התיאטרון מעלה בתרגומו שלושה מחזות: “מעיין הכבשים” ללופה דה-וגה, “אמא קוֹראז' וילדיה” לברטולד ברכו ו"בית ברנדה אלבה" ללורקה.
ל"המטאטא" הוא מתרגם את “רוח שובבה” לסורסני ו"בן הדוקטור" לנושף.
1952 – עוסק באינטנסיביות בעבודת תרגום לתיאטרון. ה"קאמרי" מעלה בתרגומו שני מחזות: “הקיצו ורננו” לאודטס ו"גבר לא יבין זאת" לקנטרו. “הבימה” מציגה בתרגומו את “אילוף הסוררת” לשקספיר ו"הרופא בעל כרחו" למולייר; “האהל” – את “אגדת החרף” לשקספיר, ו"המטאטא" – “יורשים עליזים” למושאטסקי.
1953 – מתקבל לעבודה ב"קאמרי" כמתרגם, כחבר ועדת הרפרטואר וכעורך תרגומים.
1954 – “אילוף הסוררת” לשקספיר מופיע בתרגומו (ב"ספרית פועלים"). ה"קאמרי" מעלה בתרגומו את “אנשי ריב” לג'. בלאק.
1955 – שירים מעטים מאד שלו מופיעים בכתבי העת, כבר מתחילת שנות החמישים. ה"קאמרי" מעלה בתרגומו את “מוריד הגשם” לר. נאש.
1956 – מופיעים תרגומיו לארבעה ספרים: “מעין הכבשים” מאת לופה דה-וגה (“הקיבוץ המאוחד”), “מחזות” מאת לורקה (“הקיבוץ המאוחד”), “המלך ריצ’ארד השלישי” מאת שקספיר (“ספרית פועלים”) ו"ילקוט הקסמים" – סיפורים ואגדת-עם לילדים, מתורגמים ומעבודים, בלווית ציורים של צילה בינדר (“הקיבוץ המאוחד”).
1957 – מופיע תרגומו ל"רומיאו ויוליה" מאת שקספיר (“הקיבוץ המאוחד”). “הקאמרי” מעלה בתרגומו שלושה מחזות: “אני והסרג’נט” לאיירה לוין, “ירמה” ללורקה ו"רומיאו ויוליה" לשקספיר; “הבימה” – את “אנה כריסטי” לאוניל ואת “בית ברנרדה אלבה” ללורקה.
1958 – “רומנסרו צועני”, מבחר שירים מאת לורקה מופיע בתרגומו (בהוצאת “ספרית פועלים”). כן רואה-אור ספרו לילדים “הבובה זיוה”, סיפור בחרוזים המלווה בצילומיו של פטר מרום (“הקיבוץ המאוחד”). ה"קאמרי" מעלה שני מחזות בתרגומו: “אשת הסנדלר התמהונית” ללורקה ו"השדכנית העליזה" לתאודור ויילדר. נוסע לספרד, ועושה שם חצי שנה – בסלמנקה.
1959 – זוכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (השופטים: ישראל אפרת, יוחנן טברסקי וש.צ. דוידוביץ). הפרס ניתן לו בעד תרגום מחזות שקספיר (“רומיאו ויוליה” ו"ריצ’ארד השלישי"), מחזות לורקה ושיריו, ו"מעין הכבשים" ללופה דה-וגה. “הבימה” מעלה בתרגומו את “בית הבובות” לאיבסן, “הקאמרי” – את “הלילה ה-12”.
1960 – עובר לגור בחיפה. אשתו פולה נפטרת בנסיבות טרגיות.
1961 – עם ייסוד “תיאטרון חיפה” מתמנה כדרמטורג של התיאטרון וכמרכז ועדת הרפרטואר. בספטמבר מעלה התיאטרון, בתרגומו, את “אילוף הסוררת” לשקספיר. מתחתן שנית, עם דבורה (לבית סופר). נולד לו בן שלישי, יוחאי, ושנתיים לאחר מכן בן רביעי – נסים.
1964 – מופיע תרגום מחזות שקספיר בשמונה כרכים (בהוצאת “ספרית פועלים” ו"הקיבוץ המאוחד"), ובו תרגומיו ל"הנרי הרביעי", “ריצ’ארד השלישי”, “אגדת החורף”, “הלילה ה-12”, “אילוף הסוררת” ו"רומיאו ויוליה".
1962 – “נער הקסמים| לג’ון סינג' מוצג בתרגומו ב”תיאטרון חיפה".
1963 – "מופיע ספרו לילדים “פרח המדבר”, אגדה בחרוזים המלווה בציוריו של אורי אליעז (הקיבוץ המאוחד"). יוצאת מהדורה שניה של תרגומיו למחזותיו ולשיריו של לורקה.
1964 – “אמא קוראז'” לברכט מועלה ב"תיאטרון חיפה" בתרגומו.
1965 – “תיאטרון חיפה” מעלה את ריצ’ארד השלישי" לשקספיר בתרגומו.
1967 – “תיאטרון חיפה” מעלה בתרגומו של “שלוש אחיות” לצ’כוב ואת “המצוד המלכותי של השמש” לפ. שאפר. מופיעה מהדורה שניה של “ילקוט הקסמים”. מתרגם את “מסע צלב של ילדים” לב. ברכט (“תרשיש”).
מתמנה כמנהל אמנותי של ה"אוהל", זמן מה לפני סגירתו של התיאטרון, בניסיון לחלצו מקשיו.
1968 – “תיאטרון חיפה” מעלה בתרגומו את “הנרי הרביעי” לשקספיר. עובר לגור בתל-אביב.
1969 – מופיע קובץ שירי לורקה בתרגומו – “שושנה וסכין” (הוצאת “עקד”). מתגרש ועובר לגור ביפו. מופיעה מהדורה שניה של “מעיין הכבשים” ללופה דה-וגה, ו"מחזות" של לורקה (שניהם בהוצאת “הקיבוץ המאוחד”).
1970 – מופיע תרגומו למחזהו של לורקה “חתונת הדמים” (הוצאת “עקד”). ב"תיאטרון חיפה" מוצג בתרגומו מחזהו של צ’כוב “השחף”.
1971 – ה"קאמרי" מעלה בתרגומו את “מדיאה” לסנקה. מופיע בתרגומו ובעיבודו לילדים “הסנדלר העני ובן-המלך” (“הקיבוץ המאוחר”).
1973 – “אנדרתא” מבחר שירים מתורגמים מבולגרית מאת סימצ’ו איסקוב מופיע בתרגומו (בהוצאת “טרקלין על יד עקד”). בשנה זו הוא נופל למשכב ומאושפז בבית-חולים.
1974 – מצבו הבריאותי משתפר מעט, והוא חוזר לביתו לזמן מה. אחר גוברת שוב המחלה והוא נפטר (ביום 9.6.1974, י"ט בסיון תשל"ד).
1977 – מופיעים כל שיריו בחמישה כרכים, הכוללים מבחר משני ספריו הקודמים וארבעה כרכי שירים שנותרו בעזבון (בהוצאת “ספרית פועלים”). כן נותרו בעזבון, ויופיעו לפי המתוכנן, שני כרכי שירים מתורגמים מספרדית ומשפות אחרות, שני כרכים של סיפורים ושירים לילדים, מקור ותרגום, וכן שני מחזות מקוריים: “החתן השמיני” ו"הנסיכה ליאור" (האחרון – מחזה לילדים).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות