פוחצ’בסקי, שבתקופה זו היה איכר עצמאי בראשון לציון, עבד בהתנדבות בהדרכה חקלאית במקומות שונים בארץ.
מכתבים אלה נכתבו כשנתיים לפני תחילת כתיבת הזיכרונות, אך בזיכרונותיו (שתוכנם מגיע עד 1925) לא מספר פוחצ’בסקי על עבודת ההתנדבות שלו בתקופה זו.
השמטנו כמה קטעים מהמכתבים של נחמה הנוגעים לעניינים אישיים.
מיכל פוחצ’בסקי (1924)
אפרת וצבי חביבי!
תודה רבה לכם על זה שסדרתם את נסיעת אמא. באמת באה היום בהסח הדעת, ביום גשם כזה לא פִּללתי כי תבוא, והנה אחרי ארוחת הצהרים ואני יושב משוחח שמה עם איזה צעירות, והנה אומרים אוטו בא עם קריתי. אני רץ לשאול אותו מה נשמע בבית? והנה אומרים לי כי אמא כבר בחדרי – איזו הפתעה! אך כפי הנראה אמא כלל לא תתחרט לבלות מעט זמן פה בקרבת הנשמות שכל כך קרובות ללבה. היא תמצא פה חֹמר חדש לגמרי ליצירה.2 והמקום, אפרת – הלא את היית פה אך לא הספקת היטב להסתכל. מי שחפץ להשקיט מעט את עצביו אין מקום אחר נוח מפה. לעת עתה יש לי עוד עבודה רבה פה. אקוה שאספיק להבריא בחֹמר וברוח.
אפרת יקרתי! קִבלתי מכתב אתמול מיוסף גרדון, הוא מבקש ממני שאשתדל לשלח לו 300 זמורות גפנים מפה. בבקשה למסור לו כי גפנים ישנן די, אך אני מתנגד לנטוע ישר המינים האלו. עצתי להרכיב עמהם על גפנים הידועים לכַנות טובות בארץ. ואם הוא חפץ בכל אופן בזמורות, אין דרך אחרת שיבוא הנה בעוד שמונה ימים לא יאוחר, כמו מר זוסמן גם כן יבוא לקחת בעצמו ואל יחכה למשלֹחַ. אמא אמרה כי מר ר' סגל גם כן שאל על המען שלי לכן ידבר עם סגל ויסדרו הדבר ביחד, אבל אל יאחרו הזמן כי אפשר מאד כי נגמור את הזמירה במשך עשרה ימים.
שלום לכולכם שלום להסבתה,
אביכם מיכל
תמונה 1
נחמה פוחצ’בסקי
קרית ענבים, יום ג', ערב
ילדי היקרים,
כותבת בחדרו
של אבא. מובן אוריגנלי מאד, אבל נעים כשקולות צעירים מתבקעים מכל החדרים הסמוכים. ביפו חכה לי קריתי, אבל נוסעים לא היו, שיום גשם, ובשביל לסדר אוטו שִׁלמנו ביוקר, והנסיעה היתה רעה מאד. אבל השופר [הנהג] אדם טוב והוביל אותנו ישר לחוה, עד הדלת ממש. היתה שמחה, כמובן. הצעירות קבלוני יפה, הן נחמדות.
יש גם 7 פעוטים בריאים ויפים, רחל, חברתה של גב' בולקין, התור שלה כעת לטפל בילדים. האמהות הולכות לעבֹד, רק בצהרים נכנסים האבות ומסתכלים באהבה בפעוטיהם – מחזה נהדר, מעורר חמלה רבה. הם לא לוקחים את הפעוטים על ידיהם רק צוחקים להם מעט, שולחים מבטי חבה ויוצאים לעבודה. הרבה מהצהרים עד עכשו לא הספקתי לראות, אבל הנעם שבסביבה מורגש בכל. לא לחִנם אבא התאהב במקום.
את ביתנו עזבתי כמובן לא ברצון. בלילה שמחתי שהיה מטר, רעמים וברקים שיכלו להפריע לי את הנסיעה. אבל בבקר קמתי במרץ להוציא פעם לפועל איזה דבר גם למען נפשי ומנוחתי. והלא יש לפני עתה הזדמנות כל כך טובה, שאתם בבית ולא השארתיו עזוב ושומם. אני מאושרת במחשבה שבני ממלאים את חובתנו במשק החקלאי, ששבו אליו הכחות הצעירים והידים החרוצות. הלא זה כל כך טבעי ויפה וטוב, שרק בחלום יכלתי להזות בזה […] אבא הבריא, פניו טובים והוא עליז ושמח.
[…]
שלום לכם לכלכם מאת
אמא
[…]
חפצנו מחר לנסוע ירושלימה, אבל מתכוננים פה ל"כח" שיטע חרשה ולא נֹח לעזב את המקום.
נחמה פוחצ’בסקי, י"ח בשבט תרפ"ד (24.1.1924)
קרית ענבים י"ח שבט תרפד
ילדי היקרים צבי עשהאל אפרת ועדה,
בכתבי לכם ביום השני לא פללתי, שעד היום לא נהיה מוכנים לנסיעה. הזמירה בכרמים לא נגמרה מסִבת הגשם, וחוץ מזה באו גפנים מחו"ל לנטיעה ואבא יצטרך להראות לכם את אופן הנטיעה שלו. ויום נסיעתנו לא נוכל בשום אופן.
[…] והייתי רוצה כבר להיות בבית, אבל לעזב פה את אבא מבלי לסדר את נסיעתו לטבריה הלא אי אפשר, הוא גם ככה משתמט מהנסיעה.3 כאן, שהשלפחיות עם מים חמים [“בקבוק חם”] שאנו שמים בשביל להקל עליו את הכאב, מעיז הוא לחשֹב למנוע את עצמו מנסיעה. אבל בשום אופן אני לא אסכים לזה. מחיבים להשתדל [להקימו] על רגליו, ויפטר מסבלו.
בלילה העבר היתה סערה נוראה. חשבנו שהרוח – – – את הבנינים ויעקרם ממקומם. אני כל הלילה חשבתי, אפרתי, את לא סובלת את הרוחות, ודאי לא ישנה כל הלילה. ודאי גם כן חושבת אודותנו – מה אנו עושים כאן – – – בחדר של הצעירות לא היה כל כך נורא. בחדר של אבא היה הרבה יותר גרוע. שם אין תקרה והקירות אינם מטויחים. אבל עבר הכל בשלום.
מצב אבא בין הצעירים מפליא אותם. הוא כל כך עליז ושמח, כה טוב מרגיש את עצמו ביניהם, כאִלו הזמין לו הקב"ה את הגן עדן בעולם הזה. ובשבילי זה נצחון גמור, כי היו שנים שהוא לא האמין בכֹחות אחינו הצעירים, חשב הישוב מחֻיב להבנות ע"י זרים, הקול קול יעקב והידים שתהינה ידי עשו.4 זה גרם לו הרבה עִנויים בחיים, וקשה היתה מלחמתי. וכעת אין די מלים בפי לתאר את חדוַת נצחוני, כשאבא רואה את עבודת “ידי יעקב”, מאמין בעתידם, ובכל שארית כחו ומרצו רוצה לסיע להם בהתבצרותם בפנת שממה זו בין הסלעים הנצחיים. כשאני מתהלכת ביניהם, רואה את החלקות הקטנות ככף איש הן, הן לבד המסוגלות לחרישה לזריעה לעבוד, ורואה את החִבה ואת המסירות בה מעבדים את אמות אדמה אלה ומאמינים להִבנות עליהן, וכשרואה את אימת ההרים, גודל יופים, יש שנדמה לי כי רוח אלהים מתהלך במקום הזה ולוחש משהו עתיק יומין ע"ד [על דבר] עברו וע"ד עתידו.
הכלם בבית בריאים – – – ההולך הכל כשורה?5 ומה עם אדמת הטבק? אם האדמה הקרובה אצל נחלת יהודה לא הושגה, אל תתרחק הרבה ותִטע יותר טוב על החלקה שחרשת באדמת סרפנד. היא היתה – – – וחרישת החורף בזמנה בערך, וגם סביב לה חלקות טבק. הלא זה יתרון גדול […]
בריאים הילדים? אני כל כך מתגעגעת להם? מה עושה אמא? האם לא חסר לה כלום? איך אסתר. בבית מבשלים רק מאכלי חלב והיא הלא אינה אוהבת, תאכל נא אצל עדה6 צהרים ואני אתחשבן אתה אח"כ. ההתחיל עשהאל במשתלות? אשר עם הזמירה, ההספיקו בה?
שלום לכלכם,
מאת אמכם
[…]
על ההר לצד הרפת התישבה השבוע קבוצה חדשה מ"השומר הצעיר", 14 צעירים, 7 צעירות. קרן הקיימת נותנת להם עבודה ביִעור כאן. אני ואבא עשינו להם לפנות ערב בִּקור. איזה נוער נחמד, איזה עדינות, איזה יופי, רוח אצילות של ישראל סבא שורה עליהם.
ישנס אלוהים את מתניהם בעבודתם הקשה בבנין הארץ ובכִבוש ההרים.
הנ"ל
נחמה פוחצ’בסקי, כ"ב בשבט תרפ"ד (28.1.1924)
קרית ענבים כ"ב שבט תרפ"ד
ילדי היקרים!
הכל מוכן אצלנו לנסיעה, רק מחכים אנו לאויר יפה. אבא החליט לנסע באוטו מירושלים ישר לטבריה והנה בגשם באוטו מסוכן בדרך ההיא, ואינני יודעת אימתי אפשר יהיה לצאת לדרך. לנסע בעצמי ולעזב את אבא שיסדר לו את הנסיעה לבדו, הוא לא יעזב את דילב [קרית ענבים] כל כך מהר, הוא יטבע בעבודה. ההיה גם אצלכם כל השבוע גשם? פה חוץ מהגשם טיט יון בחצר. אי אפשר להתנקות מהבוץ.
שלום ונשיקות לכלם לכלם.
אבא עוד בכרם, תפסו איזה שעות בלי גשם. שלום מאת אמא
[…]
נחמה פוחצ’בסקי כ"ט בשבט תרפ"ד (4.2.1924)
דילב כ"ט שבט תרפ"ד
ילדי היקרים אפרת, עדה, צבי ועשהאל,
תסלחו לי שאני לא כתבתי לכם מיום השלישי העבר עד היום הזה. כל הימים האלה אנו עומדים מוכנים לנסיעה. הוחלט היה אצלנו לנסע ביום הרבעי וכבר ערכו פה בנקט [מסיבה] לאבא ביום השלישי בערב. היה נשף נהדר, שהוא באמת יכל לשלם לאבא עבור כל עמלו כאן. הכינו הכל בחשאי בשביל לעשות לנו הפתעה וזה באמת יצא יפה מאוד.
חוץ מהמנורה התמידית התלויה בתקרה, היו על השלחנות מנורות ופמוטים עם נרות עבים, מפות לבנות על כל השלחנות והוכן יין בכדים וכל מיני פירות ולגימות. הארוחה היתה של חג – בשר, לביבות ממולאות, מרק יפה וקומפֹט (תארו בנפשכם שבקבוצה באמצע השבוע – ארוחת ערב כזו). אחרי הארוחה התחילה סדרה של נאומים. דברו הרבה בשבחו של אבא, זה היה העִקר של תוכן כל הנאומים. ואבא ענה להם דברים חמים וטובים. הוא אמר שלא נָדב פה כלום, אלא סִלק חוב ישן נושן להברון ששלח אותו, בין יתר חבריו, ללמוד בארץ ישראל וללמד אחרי כך אחרים. והוא שמח מאד שנזדמן לו לסלק את החוב הזה. הציע לרשֹם אותו בתור חבר הקבוצה, ובכל זמן ועידן שיהיה להם איזה צֹרך – לפנות ישר אל החבר הזקן שלהם.7 אחרי זה התחילו רִקודים, שנמשכו כל הלילה.
למחרת בבקר צריכים היינו לנסע, אבל אני כבר הרגשתי את עצמי ביום השלישי לא טוב וביום הרביעי לא יכלתי לקום, כי תקפתני אינפלואנציה [שפעת] קלה.
הטִפול פה טוב מאד. חוץ מהחובשת, מגישה חברה אחת את האוכל וכל מה שנחוץ לחולה. ביום החמישי היה פה ד"ר פרוז’ינין, שהוא מטעם קופת חולים רופא בקבוצה (הוא היה אצלנו בבית לפני 15 שנה), מסר לחובשת מה לעשות לי, ואני ביום השישי כבר קמתי והכינותי הכל לנסיעה ביום הראשון – והנה הלילה בא הגשם בצורה כזו, שבדילב אינם זוכרים. הֵרים חלק גג חדרו של אברהם בן נריה (הצעיר הגבוה שהזמין אז את הביצים אצל פרינמן), והיתה מהפכה בברקות [בצריפים]. הגשם לא חודל. בבקר כִּסה ערפל את כל ההרים ודרך החלונות לא הכירו את דילב, דילב ההררית. הכל היה צבוע אפור אחד. כעת רואים את ההרים והם נראים אפילו קצת יותר קרובים אל החלונות. אבל גשם, גשם בלתי פוסק וקר קר. אני לבושה כל בגדי החמים וקר לי. אבא בחדר האוכל עם הצעירים. שם שרים ורוקדים אלה שלא יכלו לצאת לשדה ועבודה אחרת במשק אין להם. אבא מתקן שם מכונת תפירה אחת שנתקלקלה. אח"כ בודאי ימצא עבודות אחרות.
בשבת היו בקבוצה הרבה אורחים – צעירים וצעירות – ואנחנו ערכנו טיול לאחד המנזרים בהכפר אבו־גוש. היה לי מענין מאד הטיול. אני שאפתי אליו עוד משום זה, שאני ביום ששי גמרתי ספר אחד של אנטול פרנס – מחיי נזירים – “תֵיס” ורציתי מאד לראות אותם שוב פנים אל פנים.
“האבא” הקדוש בעצמו ובכבודו נִהל את כל החברים, בחורים ובחורות, אל תוך קדשי הקדשים שלהם, איפה שמרים הקדושה עמדה על פידסטל [כַּן] גבוה! עטופה פרחים וחיוך קל על שפתיה. הבנין הוא עתיק יומין – קומתו התחתונה נבנתה במאה הרביעית, העליונה במאה השתים עשרה. הנזירים עצמם בנו להם משכן סמוך לקירות המקדש, ומתענגים על כל טוב. איזה גנים יש להם, איזה ירקות וכרמים נפלאים, מין משובח!
ענין אותנו מאד גם המוזאֻם הנפלא. איך הם יודעים לסדר הכל! מה עלובים היו בשובנו, הברקות של הקבוצה והאהלים של קבוץ “השומר הצעיר”, שבאו גם הם להושיב את המקום השומם הזה. עלובים היו וצער תקף: באיזה קושי בונים הצעירים את נְשמות ארצנו!
כעת, מה נעשה בבית? […] מה עם התרנגולות, הנותנות הן ביצים בקור הזה? ומהאפרחים הקטנים אין לי שום ידיעה – כמה יצאו? הסודר להם מקום טוב במוכסן, הגודלים הם יפה?
פה אינסטרוקטור [מדריך] אחד קרא אתמול הרצאה על גִדול עופות, היה מענין מאד בשבילי. יש לנו הרבה מה לעשות ולבנות בשבילם במשק שלנו. אבל אֵי היכולת? אנחנו הזקנים כבר אין לנו שום תקוה לחדש מה שהוא. אתם הצעירים, עליכם כי תשבחו את המשק. זוהי נחמתי בחיים.
את הנסיעה לטבריה מתעצל אבא לערוך לבדו, רוצה לשדל אותי שלא יעלה הרבה יותר אם נִסע שנינו יחד והוא לא יצטרך להיות במלון, אלא נקח לנו חדר בבית פרטי ונסדר לנו בעצמנו את הכלכלה. אני חושבת שזה טעות ונסיעת שני אנשים צריכה לעלות הרבה יותר מנסיעת איש אחד. בימים הקשים האלה אסור להוציא כספים מיֻתרים.
ברוזה הזמין אותנו ליום אחד למוצא, ואנחנו מחויבים נהיה לעשות שם תחנה בעזבנו את דולב. אימתי אפשר יהיה לנסֹע קשה לדעת. צִנורות השמים כנראה נפתחו לא לזמן קט.
אני שולחת לכם שלום, ונשיקות לילדים החביבים, הזוכרים הם את הסבא ואת הסבתא?
שלכם אמא […]
מיכל פוחצ’בסקי שבט תרפ"ד (פברואר 1924) 8
ילדים יקרים,
אתם בודאי צוחקים עלינו וגם מצטערים קצת איך אנחנו נמצאים בימים רעים כאלה בקרית הברקות. זה כמעט כמו להמצא במתבן שלנו. אבל מה נעים זה להמצא יחד עם החלוצים שוב פעם, ולטעום אותו הטעם שטעמתי בימי נעורי בארץ, בהיותי גם כן חלוץ להמחנה שבאה אחרי כן, ומצאו לפניהם הכל מסודר. לא לחִנם אמרו עלי הנֹאמים בנשף הפרידה כי זִקנתי לא בישה את בחרותי. מיום בואי לארץ הייתי מוכן לקרבנות, ועד שיבה לא אסור ממנה.
מאושר הייתי ביום שהמקרה הביא לידי להוציא אל הפועל את חשקי הגדול: להוציא חוצה את ידיעותי שרכשתי לי, והם כבר לא יכולים להביא יותר תֹעלת בשבילי. אך האמת נִתנה להאמר כי השָׂבֵע לא מאמין את הרעב, מעולם לא עלה על דעתי גם, ידיעותי הם כל כך נחוצים להמתישבים החדשים. נדמה לי הכל כל כך פשוט ואלימנטרי, שאין כלל מה לכתוב – – – על דבר נטיעות גפנים – – – הלא כל ערביה מבית דגון כבר בקיאה בכל אלה. והנה כעת אני רואה שדה נרחב לפנינו הזקנים, זקני הישוב. וזה בזכות הצעירים בוני הישוב החדש. הכל מה ידוע לנו, לפניהם זה ספר החתום. לא אגזים שבכל הימים ששהיתי פה לא עבר אף שעה אחת בלי להביא תועלת…
כעת בא הזמן לעזבם. כבר החלטתי לנסוע, והנה לא גמרו את הנטיעה של הגפנים החדשים, ולבי לא נותן לי לעזבם לנפשם, כי ברי לי שבלעדי יעשו משגה, ואם יזדמן לי עוד פעם לבוא הנה אז אנה אשא את החרפה שתלמִדַי שגו. ולכן החלטתי להִשאר עוד איזה ימים ולהוָכח בתורתם שנקלטה במדה. בהיותי בקרוב בטבריה יש לי כבר הזמנה לעוד איזה מושבות, וזה יהיה העונג הרוחני שלי. ואל יכאב לב אנשי ראשון לקנא בי, כי כל זה בתנאי שלא על מנת לקבל פרס [בהתנדבות].
שלום לכלכם חביבי להתראות,
שלכם אבא
תמונה 2
תמונה 3
-
המכתבים המקוריים נמצאים בארכיון הציוני. צילומים נמצאים בידי טלי אבישי. ↩︎
-
בתקופה זו כבר יצא לאור ספרה הראשון של נחמה פוחצ’בסקי, ‘ביהודה החדשה’, ושנים אחדות אחר כך יצא ספרה השני, ‘בכפר ובעבודה’. ↩︎
-
מיכל פוחצ’בסקי היה אמור לנסוע לניתוח לבית החולים בצפת. ↩︎
-
כאן עוסקת נחמה פוחצ’בסקי במאבק על עבודה עברית מול עבודה ערבית, המאבק ליווה את העליות הראשונות. ↩︎
- קטע זה מופנה לצבי, בעלה של אפרת. ↩︎
-
עדה היא אשתו של עשהאל. אסתר הייתה יתומה שגדלה בבית פוחצ’בסקי. ↩︎
- פוחצ’בסקי היה אז בן 61. ↩︎
-
במכתב עצמו אין תאריך. קבענו את התאריך על פי השוואה של תוכן המכתב למכתבים מתוארכים. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות