כל המכתבים מכאן והלאה נכתבו בעברית. בידי המשפחה נמצאים המכתבים עצמם, צילומי המכתבים או סריקות שלהם. כמה מהמכתבים המקוריים נמסרו לארכיון הציוני המרכזי.

נראה שנסיעתה של נחמה לא נבעה רק ממצב בריאותה, כפי שכותב פוחצ’בסקי בזיכרונותיו. מתוכן המכתבים עולה שגם למשבר בחייהם המשותפים הייתה יד בנסיעתה. בכל אופן יש לזכור שבשבע השנים שחלפו מאז נישואיהם שכל הזוג שני ילדים וייתכן שהנסיעה הייתה גם ניסיון של האם לשמור על הילד השלישי, להגן עליו מפני הקדחת. ממכתבים אלה השמטנו קטעים רבים, ארוכים ומייגעים, שעניינם סערת נפשו וייסורי נפשו הקשים של הכותב,¹ וכן פרטים על הסכסוך המשפחתי (שנראה שגם להורי נחמה היה בו חלק לא מבוטל).

ט' בסיון תרנ"ו (21.5.1896)

ב"ה ראשון לציון, יום ה

נחמתי, נחמתי!.. השלום לך? השלום לעשהאל יקירי ומחמדי אחרית אֹשרי בתבל? איך פעל עליכם מחמדי נפשי הטלטול הארוך הזה? והגעגועים, האם ינכרו אותותם עליכם? ורוחך! האם נתחדש בקרבך? הבא בך אותות לחיים חדשים. היש תקוה?

נורא נורא היה מעת בואי מהאניה עד קבלי ערב חג השבועות לפנות ערב את מכתבך הראשונה מפארט סעיד, אשר היה בכוחו להפיח רוח חיים בהעצמות היבשות. אף גם המקרה הביאה לי מרפא לפי שעה, כי הופיע אצלי ידידי מכירי משה וורהאפטיג,² וישאר עמדי עד אתמול אחרי הצהריים, גם ביקרתי עִמדו בבית הוריך. הלכתי עִמדו עקרונה וכן עבר עלי הזמן בלי התרגשות יתר מדי.

[…] במוצאי החג הָיִנו הוריך עם אליעזר נאמן ואני עם ווארהאפטיג בבית מרים,³ והיא עשתה לנו מטעמי חלב ושם בילינו העת עד חצי הלילה […]

התולעת עשתה היזק הרבה מאוד בכרמים אחדים. הצד המערבי מראשון [לציון] נתנזק יתר מכל הצדדים ובכל זאת כרם אביך יצא בכי טוב. כרמינו גם כן לא חסר הרבה, אך במקומות הקרובים לדרובין נִכר מעט ההיזק. עד עתה לא נדע עוד תוצאות התולעת כי הפאפיון [הפרפר] עומד להתפתח בימים אלה מן הקראזאלידים [הגלמים] הישנים תחת הגפנים ותחת כל רגבי העפר הנמצאים בכל הכרמים. עתה מחפשים את הקראזאלידים ומי יודע כמה מליָנים טמונים במקום אין רואה?

[…]

מצבי לעת עתה איננו בְּרע כי עבודה רבה עלי, ואין רגעי פנאי לשבת דומם ולחשוב חשבונות של הבל. אף קִבלתי עלי להחזיק בבית נקיון תמידי וכל דבר במשטר וסדר יהיה כמו את בבית, ולא תתעורר בקרבי בכל רגע רעיון ההתבודות והשממון, וזה באמת יפעל עלי הרבה ויקל מעלי הגעגועים כמעט. בבקר ובערב אסעד בביתנו וסעודת הצהרים אצל מרים ואני שבע רצון לפי שעה. (אך לא בכל שעה). נא נחמה יחידתי רוח ונשמתי. אל תוסיף עוד עתה להכיל רוחך תמיד בקרבך מבלי לספר על לב שֵׁני את פגעי הזמן הנוגעים בך. נא ונא בשם הפרי הנחמד האוגד ואוסר אותנו יחד, כי לא תעלימי ממני דבר ממצבך ומצב פריֵנו זה אשר נתתיו על ידך לשמרו מכל משמר כי זה⁴ כל נחמתי (דמעות). לא אוכל עוד יותר לכתוב כי אתרגש יתר מדי. חיו בטוב חביבי נפשי ותמצאו מנוחה לנפשכם היגיעה מעמל הדרך. ותרופה ומרפא לנפשך ולגופך את נשמתי ונחמתי!

אלופך, המכבדך ומוקירך כנפשו

מיכל זלמן פאחאטשאווסקי

ברכה ושלום לראש דודינו ודודתינו ובניהם היקרים והנחמדים. אין די מלים בפי עטי לתאר לפניכם רחשי לבבי […] באספכם לביתכם את כל טובי אשר רכשתי לי בחלדי על תבל […]

ט"ז בסיון תרנ"ו (28.5.1896)

ב"ה פה ראשון לציון, יום ה' ט"ז סיון תרנ"ו

שלום שלום לרעיתי נחמתי ולבני מחמלי ומחמדי עשהאל היקר. מה ואיך שלומכם יקירי נפשי? לו יכולתי בזו הרגע לדעת כי אז כל אשר לי נתתי בעד העונג הזה […] בלילה העברה אמרתי הנה קץ חייתי בא באה. כי אחזו התכוצות נוראה בבטני ועם זה בא התכוצויות – – – גופי רעדה כערך שתי שעות בלי הרף וכפשע היה לבוא הקאפנולסית הארורה. אך ידיד ביתינו נעמן עשה לי קאמפריס והודיע לחיים ולמרים את המאורע. והם בחצי הלילה היו אצל הדאקטר עם הרוקחים והביאו לי סממנים והצילו את חיי מרדת דוּמה. אומרים כי המחלה הזאת מתהלכת עתה בארץ […]

סלחי לי נחמתי על כי דברתי אליך דברים כאלה המעוררים אך נוגה. וזאת לא יאות לגבר. אך הלא תדעי אותי כי כזה לא אוכל. נפשי ערומה נגדך.

[…] גם בן־יהודה בִּקש ב"ה ודורוירוויץ את אדרסך [כתובתך] לא אדע למה עד כה לא הביא דבריך בהצבי.

התולעת כבר אינה והשמיטירלינג [פרפר] היוצא ממנה כבר נראה בהכרמים. הוא כנראה לא יעשה רעה וגם אֵננו בהמון כי הרבה הרבה משחיתים על הקריזאלידים [הגלמים] שלהם.

על כרמינו ההֵזק איננו נחשב למאומה וכנראה יבוא פרי הרבה בשנה זו אם לא יבואו עליו עוד תחלואים רעים.

תולעת המשי הנה שתי ימים החלו לעשות הקאקאני [גולם] שלהם ועתה הנני חפשי מעט מהם.

חדשות המושבה: למאראויץ נולד בן זה שמונה ימים.⁵ אתמול היתה חתונת בן נפתלי הלל⁶ והחופה היתה כידוע לפני בית הכנסת והארקיסטרא [התזמורת] עמד על המעקה וכמעט כל המושבה היתה שמה. ואחר החופה הביא הפאטאגראף [הצלם] את כל הכבוּדה בסדר נכון ויעש תמונה. אם תעלה בידו התמונה הזאת אז הרבה הרבה מחובבי ציון מחוץ לארץ ישתגעו עליה. אני נהיתי היום לחבר בארקיסטור אחרי כי ה' מאירוויץ בִּקש בעצמו ממני לעשות זאת. כי מצאו עתה את הארק' עומד על בסיס אי־נכון טרם יהיו כל חבריו קאלאניסוים [מתיישבים] אמיתים, כי כעת כבר נמצאים אחדים מהם העוזבים את המושבה. בת שליט הצעירה תסע בקרוב ב"ה שוייץ לגמור שמה דקטאר על חשבון פרי עשרים דונאם מכרמיו. הפרי הזה יהיה לה עד גמרה חוק למודה.

בבית הוריך שקט ושלוה […] היא תבוא בכל יום אלי לקחת את החלב כשעבר, ומותר החלב יקח נעמן על חשבון האדמיניסט' ואני אך כפית אחת בכל בוקר אקח לשתות עם הטייה [תה] כנראה אהיה לעושר מופלג.

האדון שייד נסע מזה שבוע – – – והנחת אבן הפִּנה על בית הספרים לא נהיתה. סבת הדבר לא אדע.

בקשה יש לי אליך נחמתי הואילי למלאותה בהקדם האפשר. עשי לך שמה תמונה ממך ומעשהאל יקירי מהפארתאראט קאבינט [משרד לצילום פורטרטים], אדמֶה כי בזאת אמצא מעט נוחם.

[…] כתבי לי מכתבים המשיבים רוח ונפש ונְיחל כי בא יבוא יום והשלום והחיים ישוב למעוננו מאז כחפץ אוהבך נצח מיכל זלמן פאחאטשאוסקי.

נשקי נחמתי את בני עשהאל הנחמד ואמרי: “את הנשיקה הזאת שלח לך אביך בהמכתב הזה”. גם תני לו איזה דבר טוב ויאמר בנפשו כי זאת שלחתיו במתנה. ולא ישכח כי יש לו אוהב־עד […]

הנ"ל

כ"ג בסיון תרנ"ו (4.6.1896)

לאשתי נחמה,

…אך אחרית שמחה תוגה. בקראי דבריך האחרונים איך יַמר חייך עשהאל הילד, וכמה תלאות ומצוקות מצאוך בדרך הזה, ואת חולה וקשת רוח, אז כמעט נפלתי אחורנית מעל הכסא בבית טריוויש […]

[…] יוכל היות גם בלי דעת הוצאת חיצי רעל האלה ולא אַת קלעת אל לבי, אך לבי העומדת הכן נגדך תמיד לא נתנה אל החיצים האלה להימין או להשמיל, אך ישר ישר ירדו בלבבי פנימה ולא החטיאו […] אך מי לי פה ומה לי פה, ערער בערבה הנני וערער בערבה אִותר עוד זמן רב […]

גם טרם הלכתם חביבי נפשי ממני, ידעתי כי נפשי ולבי מלאים ומרגישים אהבה אליכם, אך לא ידעתי האיכות והכמות. אך עתה הנה נודעתי כי גם לבי לב בשר הינהו, וגם בו נמצאים חדרים מרווחים הממולאים אך אהבה ורגש, וכנראה גם רבים המה באשר ארגיש את לבי הפצוע מכל עבריו. אהבה וחובה! הם הם רעי הטובים אשר נותרו עמדי באמונה והם ינחמוני ביגוני באמרם: “קַוֵה מיכל קַוֵה” […] הנה עוד ימים אחדים תעבורנה ומכתב מלא תקוה בא יבוא, ויפיח רוח חיים בעצמותיך היבשות, ויעורר בך תשוקה לחיים, תשוקה לעבודה, ותשוקה ללחֹם עוד את מלחמת החיים בעד אנשי ביתך ויוצאי חלציך. […]

ביום השלישי אחר הצהרים חגגו חג הנחת אבן הפִּנה לבית הספרים, הוא גם בית העם, גם בית להתזמורת. והנה אספר לפניך כמו כל תהלוכות [מהלכי, אירועי] החג. באמצע הבולוארד על הדרך, עשו את החריץ העמוק סביב סביב להנחת האבנים, – אבני היסוד. ובתוך החריץ עמד האורקעסטר במלואו, ולצד דרומה מהאורקעסטר עמדה בימה אחת, ועל הבימה עמד ה' רוזין⁷ ומגילת קלף בידו. וכל אחד ואחד חתם שמו עליה. וכלי נחושת העשוי לדבר עמד על השלחן, ובהַכלי הזאת יטמינו את המגילה עד עולם ועד. לצד דרום עמדו ספסלים הרבה בעד הקרואים, וכל בני המושבה. גם מהמושבות ומיָפו באו קרואים הרבה. ויזמר התזמורת איזה נגונים.

ויבוא אדון פרימן,⁸ המיסד הראשון של המושבה, ובידיו איזה גליונות, ויעמוד על הבימה וידבר באזני הנאספים מתוך הגליונות דברים טובים על דבר הסטוריָתה של ראשון לציון בפרט ותהלוכות הישוב בכלל, בכל החמש עשרה שנה הֶעברו. וכשעה שלמה נאם נאומו ויסיים בכי טוב, וכל העם הריע בחרדת קודש. אחריו ניגן האורקעסטר תפילת הנדיב בעזרת ילדים קטנים בני המחלקה השניה. אחר עלה חזן המושבה ויעש “מישברך” להסולטאן, הנדיב, לכל הפקידים, לכלל חובבי ציון ולכל המושבות וכי"ב, ובכל פעם ענה האורקעסטר אחריו אמן. נפלא היתה המראה הזאת. עתה קם האדון חזן פקיד המושבה,⁹ ויניח האבן הראשה. וכל זקני המושבה ישבו כסאות בצד החריץ, ולרגליהם הניח את האבן עם המגילה, ויריעו נגדו כל זקני המושבה: מזל טוב מזל טוב! והאורקעסטר ענה אחריהם. אז קם האדון שארקין ויעמוד על הבמה וידבר מעיניָני דיומי, בהתלהבות אשר מעולם לא ראיתי כזאת. וקולו היה קול עז אשר בכל הפינות היה נשמע קולו. ודבריו היו יוצאים מהלב, לב יהודי, לב מלא רגש קודש, וידבר על התקדמות הישוב נגד רצון אויבי הישוב. דבריו מצאו לבבות, והעם עמד משתאה משתומם, וחרדת קודש חופף על המקום הזה. דבריו ארכו כחצי שעה. אחריו ענה העם תרועה תרועה, והאורקעסטר אחריהם. אחר עלה הדוקטור מאזיה,¹⁰ ויחל לדבר מענין הבית ותפקידו, ועל דבר שלושת הדברים אשר בעדם נוסד הבית הזה. מתחילה פחד מעט בדברו לפני קהל גדול כזה, אבל אחרי רגעים התאמץ [אזר אומץ], וידבר בטוב טעם ודעת, ונאומו התארך יותר משעה תמימה, ודבריו היו נמלצים ונמרצים, והוא פֵּאר את נאומו בפסוקי תנ"ך ויביא חיים חדשים בלב העם והעדה. ודבריו פעלו הרבה על כל הנועדים פה. אחריו הריע העם בלי הרף הרבה הרבה פעמים, ואחריהם גם האורקעסטר ענה בגבורות. וינועו הלבבות מרוב הרגש, רגש קודש, רגש חיים רוחני. ובהרגע הזה עמד בפינה אחת במקום גבוה הפאטאגראף, ויעש תמונה מכל היפה והנעים הלז.

אך אני, אני האומלל שוטטתי מפינה לפינה, אולי אמצא בין כל הנאספים האלה את חביבי נפשי, את רַעֲיָתי ובני. למה גרוע חלקי מגורל כל בני המושבה […] שכחתי כי גם אייזענשטאדט¹¹ בתור שלוח חובבי ציון נאם נאומו, אך אחרי הדאקטר לא מצא כמעט מה לדבר. אך איזה דברים של רגש בלבד.

[…] על יום השלישי הבא אחכה בכליון עינים, אולי אמצא פתח תקוה לגרש ממני את המעלאנחוליע [העצבות] בטרם תשתרש בקרבי עמוק עמוק, אם תאמרי מה היה עמדך […]

י"ד בתמוז תרנ"ו (25.6.1896)

ב"ה פה ראשון לציון, יום ה' י"ד תמוז תרנ"ו

שלום לך נחמתי יקרתי ושלום לבני יקירי מחמד נפשי עשהאל!

נחמתי, אחרי קבלי מכתבך הגלוי [גלוית דואר] […] נצטערנו הרבה על צערך כי עד היות הלז לא קבלת עוד מכתב מהוריך […] הם נתנו מכתבם בארגז המכתבים, ואני מסרתיו על ידי מֻחמד¹² ישר ליפו.

צר לי עליך יקרתי כי הדאבתי רוחך הרבה במכתבי החמִשי אשר כתבתי לך ברגש נורא. […] מזאת נראה יפה כי מכתב נקרא לא רק שחור על גבי לבן, היינו דברים שכתבת ממש, אך את הרגש אשר שרר אז על הכותב. והרגש הנכנס בהמעטפה ומרחף על פני המכתב עדי יבוא לידי בעליו. ואך יעתיק מושבו בקרב לבו פנימה, והוא הוא יפקח עיני בעליו לראות להבין ולשמוע מה בלב הכותב ולא את אשר אך – – – הכתב בלבד. מכתב, זה מכונה – – – אשר תאחד שתי הלבבות ובקחת המכתב ביד אך תעבוד הספיריטיזים את שלה, להבין מחשבות איש לרעיהו […]

שבוע עברה ביום ב' החל חיים לאמור כי יש לו קדחת, וכן עברו עליו שלשה ימים ותֹארו שחר משחור ונהפך כולו לאיש אחר. ובסוף קמה סערה בלב מרים ותאמר כי נגמר בדעתה ללכת יפו עמדו, ושם תשאל ברופאים. וכל זאת גִלתה לי ביום הששי אחר הצהרים. נתתי להם את העגלה, ואני לא חפצתי ללכת עמהם על יום השבת ליפו, ונשארתי אצל הוריך כאורח הגוף.

דב חביב לובמן, מיכל פוחצ'בסקי ומנשה מאירוביץ'. כנראה סוף שנות השלושים של המאה העשרים

עתה אודיע לך חדשות. דעי לך כי נוסדה חברה ספרותית בראשון, והעומדים בראשה הם האדונים האחים פאפירמייסטיר,¹³ מאיראוויץ¹⁴ ראובן וד"ל לירמיץ רוזין בריס לובמאהן¹⁵ גורוויץ ועוד. ועליהם נטו רבים מכל צעירי המושבה. ובכל מוצאי שבת מתאספים כל החברים (וכל החפץ בא עם אשתו) לבית אחד מהחברים. ושם לא יוגש דבר, אך בקבוק מים קרים ולא יותר. ואחד יובחר להיות יושב ראש בהערב הזה, ועל ידו דוד יודעלאויץ¹⁶ סופר ומזכיר החברה, והם יסדרו את הערב, היינו מי יקרא, מי יספר, ומי ידבר. ואחדים מראשי החברה לקחו עליהם הטורח, כל אחד בסעיף [בענף] אחד המדעים. לקבץ חומר במשך ימי השבוע ולעשות ממנו דבר שלם בשפתינו המדוברת, ולמסרו לאוזן השומעים. למשל אחד לקח עליו את הפאליטין [פוליטיקה] בכלל, ואחד עניני היהודים בכל מקום גלותם. והשלישי סניף בחכמה כמו חימי [כימיה] ועוד אחד מהבאטאניק [בוטניקה]. ואחד יקבץ ידיעות הנמצאות ב"הפראגרעס אגריקאל" [התקדמות חקלאית] השיכים להגפן, – – – ועוד ועוד. ואין רשות לאיש זר אשר לא מהחברה לבוא אל הערב. אך אם ישנו אצל אחד החברים אורח ממושבה אחרת יש לו הזכות לקחתו עמדו.

שעה בחודש מתאספים החברים (בלא חברות) ביום הרביעי, לדבר על דבר איזה תִקונים וחוקים בחברה. ואז יתנו כל החברים פתקאות מקופלים לידי המזכיר ובהם ישנם פתקאות חלקות, ויש פתקאות אשר נכתב עליהם שם חבר חדש אשר אחד החברים חפץ לספחו אל החברה. המזכיר כותב שמות האנשים החדשים על ספר ויודיע בגלוי שמותיהם. וארכה תנתן לכל החברים עד האסיפה השניה להתחקות על דרכי האיש הנועד להיות חבר, אם ראוי הוא או לא. ואם יהיה לו להחבר החדש הודָיה מכל החברים, הן. ואם שלשה לאו, אז יצא חבר, ואם ארבעה קולות לאו, אז מרחיקים אותו עד שני חדשים. ואז עוד פעם נותנים שמו בהקֻפָּא. וכן עד שלוש פעמים. הרבה הרבה יצאו וידיהם על ראשיהם. אך החברים החדשים לא ידעו מזה דבר, כי כל הנעשה בסוד החברים אסור להוציא דבר החוצה.

וגורלי אני יצא זכאי, ואז גִלה לי מזכיר החברה כי נספחתי בתור חבר, ובמוצאי שבת היתי פעם ראשונה על הערב הספרותי בבית סעמולאנסקי.¹⁷ ומה פחד ורחב לבי בראותי איך מכל העלמנטים [אלמנטים] אשר בהמושבה נתאגדו כשלשים חברים והא כגוף אחד, כולם עיניהם ולבם אך ורק על השלחן הקטן אשר משם תצא תורה וחכמה, דעת החיים ומִקרֶיהָ.

בפעם הזה אשר היתי ראשונה היו פנים חדשות. חמדה אשת בן־יהודא עם אחיה אשר בא על איזה ימים להתארח. איש נאור אשר גמר חוקי יוריסט [משפט] בשנה זו, והוא פֵּאר את הערב הנזכר במנאמו הארוך על דבר תהלוכות החכמה והמדע בשני [בשנים] האחרונות בכל אירופא, ועתה ברוסיה. איך מצאו הנאורים כי הגימענאזיות והאיניווערזיטות [הגימנסיות והאוניברסיטאות] יפעלו לרוע נגד הישוב הכללי. כי לא אנשים המסוגלים באמת ישארו על ספסל החכמה באוניווערסיטה או גימענאזיום, אלא מי אשר אין לו סניף אחר להחיות נפשו. או אשר יש ביכלתו להוציא הדבר אל הפועל בכספו הרב, ולא בכשרונותיו הטובים. הם הם אנשים אשר יתלוננו [יסתופפו] בצל החכמה רבות בשנים. ואחרי קבלת את הדִפלום ילכו ויעבדו בתור שומרי הסף בבתי אלי הכסף.

לכן נגמר עתה וכבר יצא לפועל במֹסקבה ענין חדש. כי הפראפעסאריסין [הפרופסורים] מכל סניף וסניף יכתבו דבריהם בספר, כמו דִברו בפיהם לפני קהל התלמידים באי הבית. וזה יודפס על הרבה עקזמפלארים [עותקים]. וכל איש צעיר לימים בכל תפוצות הארץ הרוצה להיות תלמיד יכתוב מכתב אל הדירקטאר [המנהל] בצירוף עשרה רובל לשנה. ומעתה הוא תלמיד האוניברסיטות וכל אשר יכול לשמוע תלמיד מפי הפרופעסאר, זאת ימצא מוכן לפניו בביתו. הוא יכל לעבוד עבודתו בשדה אצל אביו בכפרו או בעירו, ואין לו כל צורך להיות תלמיד חכם. יהיה בעל מלאכה וירויח מחיתו ברֶוח, ואיזה שעות ביום ילמוד. ודי לו להיות אחר איזה שנים לאיש המלא בכל חכמות, ואז יראה באמת אם בעל כשרונות הוא. אז יכול להשליך אחר גיוו מלאכתו או שדיהו ולעבוד בשדה האחר. ואם לא, אז ישאר בעל מלאכה נאור, או איכר נאור – ולא שומדבר נאור, או פאראזיט נאור! – – – כמה שאלות באים בכל יום מהתלמידים מכל תפוצות רוסיה, אף גם מארחאנגילסק, והפרופיסערים יעבדו בכל יום להֹשִב לשאלות תלמידיהם באהבה ובשקידה יתירה.

ומקוים כי הדבר החדש הזה יביא פרי הרבה למין האנושי בכלל, ולהחכמה בפרט. ובכן הוא מיעץ את החברה הנוסדה אצלינו לשום עינם אל הדבר הטוב והמועיל הזה, ולעשות כמתכונתה. היינו אם ישנו באיזה מקום שיהיה איש אבטוריטוטו [בעל אוטוריטה, מוסמך] באיזה סניף [ענף, תחום] שיהיה. אז יתאחדו כל האבטוריטיטים והיו לאגודה אחת. והם ירביצו תורה בין תלמידיהם הנמצאים בכל תפוצות המושבות. ומזה תבוא טובה כפולה להַישוב, כי בניה הטובים לא ילכו לשבור צמאונם מבורות זרים – ובשובם גם אז לא יביאו טובה רבה להישוב. הלא תשיבי לי דעתך על דבר מנאמו זה?

אחריו סִפר ידעלאוויץ את אשר מצא חדשות בהעיתונים. ומאיראוויץ ספר מהחדשות הנוגעים לנו ישראל, הרעים והטובים. הציע פראיעקט [פרויקט] חדש כי יחפוץ לדבר בכל שבוע על דבר החימי־הביתית [הכימיה הביתית] אשר תפקח עיני ההמון להבין מעט את הטבע סביבו. ועל זה קִבל במתנה מה"בראצינער" טרם לכתו איזה כלים הנצרכים להראות בהם ניפלאות הטבע. גם רוז’ין העתיק מספר אשכנזי אחד “יודען שטאדט” איזה פרקים אשר הם כעיניני דיומא, וכך נגמר הערב בנעימים.

את פי חמדה שאלתי על דבר מאמרך בהצבי למה לא נדפס.¹⁸ והנה נתנה לי תשובה ברורה: בעת קבלה הפאסט [דואר] מיפו ומצפת, ומעוד מקומות, מצאה מכתבך ותקרא אותו ואחרי כן […] לקחה וטמנה בידה ממש במקום בטוח כי לא יאבד באשר יקר הוא בעיניה יותר מכל הנותרים. וכאשר באה הרגע לקחת את מאמרך לסדרו והנה נאבד ואיננו, וכל אשר חִפשה וחִפשה ולא עלתה בידה למצוא אותו. ועתה טרם לכתה הנה מצאה אותו באחת הארגזים הקטנים אשר בהשלחן, ועתה הנה כבר עבר זמנו. והם מצאו כי יש לך כשרון נעלה.

אחרי פרדנו איש מרעיהו הלכתי […] לראות את שלום בית האלמנה – – –. היא גרה עתה בבית שמחה הנגר ושִׁנוי המקום פעל עליהם לרעה והילד הקטן נחלה מאוד במחלת אביו הידועה. וכאשר באתי שמה בחצות הלילה ראיתי כי הילד כבר אין לו כל תקוה. והם, גיטל ומאני, זה כמה לילות לא סגרו את עיניהם. לכן קִבלתי עלי את הטורח לשבת כל הלילה והם הלכו להשיב רוח מעט. וכצאת השמש בבוקר יצאה נשמתו למנוחת עולמים. והיא גיטל נפלה במחלה ועד היום היא חולה. אני היתי שמה בכל הימים, עשיתי כל אשר ביכלתי, ועתה הלכה לה לעקרון עם בניה.¹⁹

עתה נשוב לחיים ומרים, הלא הלכו ליפו, ושם הלכו לרופא. והרופא מצא כי חיים חולה מאוד, ולא יוכל לשוב ראשונה. קִבלתי את עגלתי עם פתקא כזאת. מה נפל עלי לבי בקראי אותה. אחרי כן קבלתי ידיעה כי אשלח את העגלה לקחתם. הלכתי אני עם אביך ליפו ביום השלישי, ואביך חפץ לראות את לעווין אפשטיין ברדתו מהאניה. […] שַׁבנו עם חיים הביתה, ואיננו עוזב מטתו כי קדחת־תְמִדי לו, ומרים עומדת על המשמר יום ולילה. ואני עומד לעזרה בכל מה האפשרי […] הנני יושב בביתם וכותב המכתב הזה כי לא אוכל לעזבם. הדאקטר בוא יבוא שתי פעמים בכל יום וכנראה עובד עבודתו באמונה.

התראֵתי פנים לפני שעה עם לעוין עפשטיין²⁰ ובקצרה אמר לי השקפתו על חיי היהודים ברוסיה ונפשי – – – בשמעי מר גורלם עתה. ואת עתידם הנורא […]

לי לעצמי שלום בגופי הנני בריא באמת, ומאחרי המכתב הסגור שלך נהיתי לאיש אחר לגַמרָא. שב בי רוחי כמעט. וחֵפץ החיים שב בחזקת היד לקחת מקום בלבבי […]

בעוד כמה ימים נמצא ענבים לאכול. בכלל האויר טוב מאוד, היו ימים אחדים עם חום נורא. אך יתר הימים נעימים מאוד. מאיר עם דוד הרוקחים שאלו היום עם קִיַמת את דבריך וקנית את הספר אשר רשמת בפינקסך. נשקי את בני הנחמד. הִשארי בטוב וראי לחיות חיים שלוים ושקטים ושובי לבראותך.

כחפץ אוהבך נצח ומצפה לשמוע ממך אך טוב,

מיכל זלמן פוחאטשווסקי

כ"א בתמוז תרנ"ו (2.7.1896)

ב"ה פה ראשון לציון, יום ה' כ"א תמוז תרנ"ו

נחמתי יקרתי, ולבני מחמד נפשי, שלום עדי נצח!

[…] אחי היחיד לי פה נפל למשכב והרופא הכיר בו כי נמצאים בו שתי מחלות כאחת, וכל אחת מהנה תוכל להוריד שאולה […] וכבר ראינו כי כמעט עמלנו עולה בתוהו כי אין כל שנוי לטוב בכל הימים וכמעט אמרנו נואש. אך תודה לאחותינו היקרה והנאמנה מרים, היא היא לא נתנה טרף לשִׁני בכור שטן את אישה אשר אהבה. שנים עשר יום לא סרה בגדיה מעליה וישנה רגעים אחדים על הכסא אצל מטתו, ולילה כימים לא פסקה בכל חצי שעה להמציא לו איזה דבש – – –. נפלא היה איך שכחה את עצמה לגמרא במצבה הנוכחי, והקריבה את עצמה על מזבח אהבה־וחובה. ואני בכל העת הזאת עמדתי על המשמר לעזור על ידה בכל דבר בכל הימים והלילות. גם הרופא פקד אותו פעמים בכל יום ויום ובכל פעם חשב מעשיהו בכובד ראש ואף אני עזרתי הרבה על ידו בעשותי ליסטות [רשימות] מכל שעה וכתבתי את הטמפעראטור עם כל שנוי ועם כל סִמני המחלה, ובכל עת בואו לקח את הליסטות וממנה ידע איך להתנהג. ובאמת יכל עתה לאמור כי בדרך זה נוכל להציל אנשים רבים ממחלות היותר מסֻכנות […] דברתי עם הרופא אם אוכל לשלחם בירוטה [לבירות] ביום השלשי, והרופא חשב ומצא כי מאוד יוכל היות כי בזאת נביא טובה הרבה למחלתו. וחיים כאשר שמע כי התיר לו הרופא ללכת בירוטה הוטב מרגש [הוטבה הרגשתו] לרגע. והנה ביום השלשי הוטב מצבו הרבה באמת וכמעט יצא עתה מסכנה והלכו בשלום ביירוטה. אקוה לקבל היום תלג' [טלגרמה] מהם ואז אדע מה שלומם עתה […]

אתמול בבוקר ראיתי את עצמי, אחרי העמל ותלאה אשר עבר עלי במשך הזמן, כאיש היוצא מבית האסורים אחרי ישבו שמה ימים רבים. שמתי פני לרחובות אולי משם אשיב רוח, גם שמעתי כי אסתר²¹ קִבלה ממך מכתב ומאד חפצתי לדעת מה כתוב בו. באתי שמה בשעה העשירית ובליתי שמה עד החמשית ובאמת יפעל עלי רחובות לטוב וכמעט נגמר בדעתי ללכת שמה בכל פעם אשר אהיה עצוב רוח מעט. […]

נִדרֵך נחמה מצאתי לדבר טוב ומועיל לך בכל ימי חייך ומאוד מאוד שבעתי רצון מזה. אך אחת נשאר לי לחשוב, מאין נקח לנו הוצאות המפעל היקר הזה? לפי חשבונך צריכה את אלף פראנקים חוץ הוצאותיך את, והלא תדעי כי אך עד שִׁשִם פראנקים אוכל לתת לך בחודש ואיה תקחי את המותר? אם באמת יש לך חשבון אז אנוכי מצדי אעזור לך בכל יכלתי. דעי נחמה כי מרגלית קאלוירייסקי²² קבל משרה על עשרה נאפליען לחודש במקוה ישראל, ורעיתו תבוא בקרוב והיא רופא שנים דיפלאמיטט [מדופלמת] והיא תעשה לה מכון ביפו לקבל חולים.

[…] ועל יום השבת חפצי ללכת לפ"ת [לפתח תקוה]. לזאת טבחתי זוג יונים ובכבודי ובעצמי השתדלתי ועשיתי ארוחה מליאה דשן, ואחרי הארוחה ישנתי מעט. קמתי “מאבסוט”, והנני כותב מכתבך זה.

בעוד שבועות שלשה תחל הואנדאנז²³ בראשון. הענבים החלו להתבשל מעט מעט. צר לי בזכרי כי אינכם פה מחמדי לעת כזאת […]

הלא ידוע לך כי כבר אספו מכל מושבה ומושבה איזה אנשים לעשותם קאלוניסטים באמטולא [מתיישבים במטולה] ועתה בא עוד פעם ידיעה מפאריז להוסיף עוד לשלוח מכל מקום. ונותנים תקוה לכל העובדים הנמצאים בארץ כי כמעט כולם ימצאו מנוחה בקרוב, אדמה […] פרסי נחמה בשלום אחיך יעקב וחינה, ולכל מכירנו, ובשלום הורי ואחיותי היקרים לי. לא אוכל לכתוב להם טרם קבלי מכתב ממך מבריסק. נשקי את עשהאל הרבה פעמים בשמי, ואמרי לו אם יהיה ילד טוב אז אשלח לו ענבים מכרמו והוא יתן לכל הילדים חלק. צמא אנוכי למכתב גדול לדעת מכל אשר עמדך שמה, מכתב מלא חומר כאשר חננך הטבע. בזאת אמצא כל אשרי לעת כזאת.

חיי בטוב ובנעימים כברכת אוהבך מיכל זלמן פאחאטשווסקי

כ"ח בתמוז תרנ"ו (9.7.1896)

ב"ה פה ראשון לציון, יום ה' כ"א לירח תמוז תרנ"ו

נחמתי יקירתי, ובני מחמל נפשי עשהאל הנחמד שלום!

[…] אבל שתי אלה הם בעוכרי: חיים האייראפים [הארופים] המלאים תמיד בהבל וריק ולא יתנו לאיש לשבת במנוחה איזה רגעים ולהתעסק בעסקי המוח. וגם המלחמה הכבדה אשר תתחולל בקרבך על דבר העבר והעתיד שלך. […] עד כה החילותי מעט מעט להתרגל לחיי צער והתבודדת, איזה שעות בכל יום היתי בבית חיים ומרים ובחברתם שכחתי מעט יגוני, ועתה הנם בבירוט. קִבלתי מהם מכתב כי מצבו הולך וטוב ובכל זאת לא אדע מתי יבוא הוא. והיא בודאי תִשאר שם עד אחר החג, ועתה מוטל עלי להתעסק בעצמי במזונות […] יוכל היות כי גם במצבי זה אתרגל גם כן, כי במה לא יתרגל איש? אך לגרש כליל את הרגש מלבי, זאת נחמתי לא אוכל בכל אופן. כי הרגש מעורב בדמי. ועד טפת דמי האחרון ישאר בי נטף רגש גם כן.

[…]

אני משתדל להתראות כמעט בכל יום עם הוריך. הלכתי לחזן ודברתי עמדו על דבר קבלת הענבים מכרמם.²⁴ וַיען, כי בשנה זו יקבל, אך בשנה הבאה לא ידע. כי עליו לשאול את פי הבאראן. כי נודע לו עתה אשר האדמה של אסטיושינסקי נקנתה למורת רוח האדמיניסט' והוא לא ידע מזה דבר […]

ויתר החדשות מהמושבה לא אוכל עתה לכתוב, כי רוחי עתה חובלה. חיי בטוב כחפץ אוהבך ומכבדך נצח מכל זלמן פאחאטשאווסקי

נא נחמה לִתֵן מכתב הורי על ידם

פרסי בשלום בית אחיך יעקב נ"י ולכל מכירינו שלום

הקטע הבא נכתב בדף נפרד, ולא ברור לאיזה מכתב שייך.

[…]

אתמול בבוקר לקחתי מכתבך והלכתי לרחובות למארגלין להתראות עם אסתר. מצאתיה ברחובות, אבל בבית יולדת אחת אשר תקש בלדתה זה כעשרים שעות ומי יודע עוד כמה תשאר במצב כזה. צר היה לי מאוד כי לא אוכל לראותה. אך קודם סעודת הצהרים באה להשב רוח מעט אז מצאתי את הרגעים לדבר עמדה מעט, היא ספרה לי כי קבלה בשבוע עברה גלוי ממך […] ועל דבר הלימוד אשר בדעתך אמרה כי זה דבר אי אפשר עתה ברוסיה, כי אין לך דפלום גימנאזיות שלם. ועצתה היא כי לא תחשוב עתה דבר, אך בימי החורף תלך לווארשא על שלושה ירחים, ושם תשמעי לקח על דבר המאסאז', וזה דבר נחוץ מאוד מאוד ובפרט למחלות נשים, וזה יביא פה הרבה וטובה רבה כי אין עוד מאסאשיסטים פה. אך ורק עליך להיות בריאה טרם תבואי לשמוע בלמודים כי חכמת המאסאז לומדים טעאריע ופראקטיק [תאוריה ופרקטיקה] כאחת […]

בדאבון לב ובמפח נפש קראתי דבריך במכתביך אלו: “עתה אגלה לך כי נגמר בדעתי ללמוד”. האם דבר חדש הוא לפני? האם לא דברתי עמדך אודות זאת ואת אמרת כי יש את נפשך ללמוד דאנטומטריסט [רפואת שיניים], והאם יש לי דבר נגד זה? למה לא, אם אך יש ביכולתך ובריאותך תִתן לך ללמוד, ואיך אתנגד לדבר טוב? […]

ו' באב תרנ"ו (16.7.1896)

ב"ה פה ראשון לציון, יום ה' ו' לירח מנחם־אב תרנ"ו

נחמתי יקרתי ובני עשהאל הנחמד שלום!

[…] רוחי כהה ונפשי נכאה. בנפשי אשביעך כי לא אדע איך עוד נשמתי בי, כי העָקַת [מועקה] גדולה כל כך עד אשר אי נשוא. לעת כזאת אשר אמרתי כי אלך לאטי על שביל הזהב באין מכלים ומפריע, יצאתי מעבדות לחרות,²⁵ ועתותי בידי נתונים עתה לעשות בהם הטוב והמועיל לנפשי, לרוחי, לבני ביתי, לבני עירי, למין האנושי בכלל. כי בהשנים האלו יצא האיש משחרותו, ודמו יתקרר, ורעיונו יתברר, הלא אז יבואו ימי הבינה.²⁶ הימים היותר נעימים, היותר מועילים, היותר נחוצים בעד הכלל. ומה בינתי אני, כי אדמה אבין לשברי כי גדול ולצרת נפשי כי אנושה […] הנני סגור ומסוגר בביתי כל הימים, זה שמונה ימים כמעט לא יצאתי חוצה (אך ביום השלישי הלכתי יפו על איזה שעות לקנות לי בד לעשות כתנות אשר כמעט אין לי [– – –] כי גמרתי בנפשי עתה כי אין לי שום תועלת בחברת אנשים, כי לא אוכל בכל אופן לרדת לעמקי לבם […] גם את הארקיסטר מאסתי, אין לי עתה לשיר בשירים.

אך ראי נא איך “מלחמת החיים”, היינו מלחמת החיים על האדם, כי בעל כרחך אתה חי, ולא בהעת אשר יש לך חפץ בחיים. ובהמלחמה הזאת לקח החיים את נזר הנצחון עלי וינצחני, בתתו לפני מטרה אחרת בחיים. והמטרה הזאת אולי באמת תביא מרפא בכנפיה.

[…] כבר קצתי בחיים מָרים, חיי נצר נתעב, חיי ערער בערבה, חיי נעזב ומשולח. אך לפנות ערב בא מכתבך הסגור, פתחתיו בלי אונים כי ידי רעדו ממגור. קראתיו אך לא מצאתי בו כל נוחם. עוד נתרבה עלי צרת נפשך ומצבך אשר אין פתרונים גם לו […]

[…] הנה במכתבך מה מצאתי? מצאתי כי מצבך רע, אין לך דרך לצאת מהמבוכה. ובכל זאת גמרת בנפשך חרף כל המעצורים הכסף, העת, הילד, האויר, הבריאות, ועוד… כי תלמדי ותשגשגי בלמודים. ובקראי כדברים האלה אמרתי: הנה מצאתי מטרה בחיים! הלא אני ואת הננו עתה טובעים בים של צרה אחת, ומה! אם את תוכלי נגד כל המעצורים למצוא תרופה בהלימוד, להשקיע את עצמך ולשכוח העולם עם תורה, הלא אנוכי אין לי כל מפריע. ולמה לזה אבקש מרגוע לרוחי בדברי הבל אשר לא יועילו אך על רגע קטן, ואחרי כן יוסיפו לדאבה עוד יותר. גמרתי לבקש תשועתי ותרופה למחלתי אך ורק בהלימוד. ומיום השבת עד היום כבר למדתי על בוריו 62 עמודים מהספר הצרפתי – – – ומהיום והלאה אדמה כי עבודתי זאת תתן אומץ לחיות ואולי גם איזה תקוה בחיים […]

תשאלִני מה עם – – – הנה נודעתי ממנו בסוד כי אשתו חולה במחלת מעלאנקאלית ביותר בעת ההריון ויש לה חפץ נמרץ לקחת את נפשה, הרבה הרבה פעמים הביא המקרה כי הצילוה […] ועתה כבר יש לה שלשה ילדים. אומלל תמיד יעמוד על המשמר. והורבץ,²⁷ גם גורלו כגורל היותר האומללים. אשתו חולה מאוד מאוד, הכאב הראש לא ירף ממנה אף יום. וכפעם בפעם יבואו הקרעמפין [התכווצויות, עוויתות], היא כמעט לא תצא מפתח ביתה. זה גורל אחי אשר עבדנו עמדו יחד עשר שנים, וזה משכורתי […]

מחיים וממרים קבלתי מכתב. מצבו הוטב הרבה בהימים האחרונים […]

נשקי את בני עשהאל אשר בדמעות ודם כתבתי את שמו

[…]

הִשארי בטוב כחפץ אוהבך מכבדך ומוקירך בלב ונפש,

מיכל זלמן פוחאטשאוסקי

שלום לכל החפצים לשמוע ממני דברי שלום.

י"ג באב תרנ"ו (23.7.1896)

ב"ה פה ראשון לציון יום ה' י"ג מנחם־אב תרנ"ו

שבע שנים ושעות אחדות מיום נתקשרנו בקשר אמיץ²⁸ עברו חלפו עלינו עד הרגע אשר הננו בזה! כמה טיפות דם מדמי לבבי מהולים היום בהדיו אשר כתבתי הטורים האלו. מה נוראים לי הימים האלה בהציגי אותם, מחזה מול מחזה, נגד הימים הראשונים.

[…] חרפה שברה לבי וכרקב היה בעצמותי בזכרי כי על מכתבי הלז אין לי ממך כל תשובה, אך מפני הכבוד מלים אחדים, זאת כדי חובתך לפי שעה. אמרתי אני בלבי גם לי לב בשר, וגם בלבי נמצא מעט אהבת עצמי. לא אוכל שאת עוד לתן את נפשי למִדרך. די די לי עד כה וכבר נתמלאה סאתי, ומהיום גם אני אעשה כמוך, ומפני הכבוד אשיב לך אמרים אחדים על מכתב גלוי. אך המקרה הביא לידי איזה דברים אשר לא אוכל לעבור עליהם בשתיקה, ובעל כרחי עלי לערוך מכתב סגור […] ביום השני לפנות ערב באו אלי אורחים נכבדים, בתיה אשת מיכל גורויץ ושתי אחיותיה. והם מתאכסנים אצלי עד עתה. אני נהיתי לקאוואלער [אביר] איום ונורא, אינם הולכים בלעדי אף פסיעה אחת. לא ניכר כי אין בעלת הבית בבית, גם לא יחסר להם לאכול ולשתות. אך ורק הסעודות אשר הם קרואים, היינו ביום השלישי אצל הוריך, ביום הרבעי אצל טייביל, ביום החמישי אצל הוריך עוד פעם. והיום אחשוב להובילם על עגלתי ליפו. הם כבר מכרו כל כלי הבית ובעוד שלשה שבועות ישימו לדרך פעמיהם.

חדשה נעשהו והוריך יצאו על זמן מה ליפו לגור שמה. לפני איזה שבועות הלא כתבתי לך כי האדון חזן ביקש את אביך כי יצא מבית סגל […] ובשבוע העברה באה אשת “החיט” לבקש את כספה מה" סגל ערך עשרים נאפאליון, והם ענו לה עזות, ותעש שמה פראות בבית. והם שחדו לה מהלומות מאלופות. […] וביום הששי קראו אותי לבוא לבית הפקידות ומפני מחלתי לא הלכתי, והלכתי ביום השני, ויען ויאמר לי האדון חזן: “הנה כי כן כאשר בא חותנך הנה הלא זכור נזכור כלנו, כי האדון שביד לא נתן רשיונו בכל אופן. וכל הבקשות, גם הדמעות, לא הועילו מאומה”. וגם איזה פעמים התרה בי, ולא שמעתי בקולו. הלא אז היה בידו לעשות עמדי רעה, אך כאשר חס עלי ועל כבודי, והוא היה תמיד שבע רצון ממני. לכן אמר אעשה את עצמי כאינני יודע. ומה אם יהיה עוד איזה איש ישר בהמושבה, ועתה כאשר נודע לי על ברור כי איש נרגן הוא לכן אבקשך לקים את הפסק דין הישן. כי לא ישב עוד פה בלי רשיון אף יום אחד. כי האשמה עליו נגד האדון שביד באשר לא מלא את תפקידו. אך כאשר עתה נשתנה הדבר והוא עתה אב לקאלניסט, לכן כאשר יצא מהמושבה אז עליו לכתוב בקשה, כי יתנו לו רשיון לשבת בהמושבה אצל בניו, ואני אשלח את דבריו ישר לפריז ואקוה כי לא יחטיא את המטרה. ואחרי כן יתן לי חתימתו כי יהיה איש מתון ומתנהג לפי חוקי האדמיניסטראציע. (כל זאת דבריו ממש). והיום הלך אביך ליפו, לבקש אחרי דירה קרובה להים. […] אדמה כי לא לרעה תהי הדבר להם, אף כי לפי שעה מצטערים הם הרבה, כי קשה להם “הטלטול”.²⁹ […] בקשנו ממנו הרבה פעמים כי לא יכניס את עצמו בגוף העינין בין האחים סגל, כי זה נגד כל המושבה ונגד הפקידות ונגד דרכי המוסר. אך הוא התרועע עם שליט וגינזבורג אשר הם בעצמם מכל המושבה כולה עומדים מצד דוד סגל.

יום ו' אחר הצהרים עתה, הנני בא מיפו. הלכתי אתמול ליפו עם בית עדעלמאהן ובתיה גורוויץ. לנתי אצל חנה אחותי. ושם נתודעתי משלום חיים ומרים אחותינו. מצב חיים הוטב. והוא בעוד שבוע ימים יבוא הנה. ומרים עודנה בתומתה [בהריונה], חושבים כי בשבוע זו יבוא יומה… ישבתי עם אביך אשר כבר גמר עם דירתו. הוא שכר דירה אצל איש ישר אחד אשר אדעיהו. […]

הוואנדאנז כבר זה שלשה ימים פה בראשון ואך מלבך מקבלים. וקאבערנות³⁰ יהיה כנראה ביום השלשי […]

אני משביעך כי תקחי כל מכתבי ותשימי מהם צרור כי לא יאבדו כי יקרים הם למאוד. אני בעצמי אהיה לך אסיר תודה אם בזמן מן הזמנים אוכל לראותם עוד פעם. שמעי נחמה, קחי לך מועד וקראי כל מכתבי. וכתבי לי מכתב גדול ובו תכתבי כל אשר בלבבך בלי מפריע כי אדע מה עמדך […]

חיי בטוב ובנעימים כחפץ מכבדך לנצח, מיכל זלמן פאחאטשאווסקי

[…]

כ"ז באב תרנ"ו (6.8.1896)

ב"ה פה ראשון לציון, יום ה כ"ז לירח מנחם אב תרנ"ו

לנחמתי יקרתי, ולבני מחמלי שלום עדי נצח!

[…] אף כי כבר הוריך יושבים ביפו כידוע לך, אך אביך בא לבצור ענביו הקאבערנע, לכן ישב אצלי כל ימי השבוע, ואך היום בבוקר הלך יפו. וכן היה לאל ידי לדבר עמדו ארוכות וקצרות, והוא בהעת האחרונה נשתנה מהקצה אל הקצה בדברים הנוגעים לנו, […] דברי יעקב יטפחו על פני אביך את רשעתו נגדי, אך הוא יצטדק בזה כי בהיותך תמיד כלואת הרוח ולא יוכל לדעת מה בחובך לכן גמר אומר כי זאת הוא חפצך היותר נעלה בחיים לעשות הצעד הארור […]

אך דבריך על דבר בריאֻתך העציבו במאוד את רוחי כי שמעתי אשר כמעט אין לך עוד תקוה להיות בריא לגמרא. היתכן כי גם שם אין מזור למכתך? צר לי מאוד! על דבר הלימוד הלא כבר גלותי לך את דעתי כי אֵנֵני מתנגד לזה מעיקרא. אך מצאתי כי זה דבר לפני זמנו. כי טרם תהי בריאה, לפחות עד כי תוכלי להתעסק בלמודים, והילד יהי מורגל בהאויר הקר והמוזר לו, עליך להמתין עוד. אך אם את תמצאי כי אין לדברי שחר, ותביני עליך לעשות הצעד הזה דוקא בהחורף הזה, אז היכולת בידך לעשות וגם אתן הסכמתי לדעתך. גם על דבר הכסף כל אשר ביכלתי אעשה. אך שמעי נא בקול יעקב אחיך ואת אשר ישפוט הוא כן תהי, כי מצאתיו לאיש ישר ונאמן ובית השופט שלו יותר טוב משלך. ואת אשר תאמרי להֵטיב מצבנו החומרי במלאכתך זאת אין לך כל תקוה. כי ביפו היו הרבה פעמים רופאי שינים והלכו להם בנקיון שינים אף עתה תבוא הנה אשת מרגלית קראמארינסקי בדיפלאם מאושר עם פראקטיק, ותפתח לה מכון ביפו לקבל חולים הלא אין כל תקוה לך. אף גם לא אוכל בשום אופן להאמין כי את תוכלי לעקור שינים מאיזה איש או אישה או ילד […] עד עתה לא היו עתותי בידי כי טרוד היתי עם הענבים, זה תמול בלילה גמרתי ענבי. וענבי אביך כנראה יהיה כמו בשנה העברה לא יותר ענבים כי הסיבות היו רבות כידוע לך. טוב עשתה אחותי חנה כי באה אלי על ימי הואנדיונז. עתה היתי בעל הבית, וחיים עם אביך אכלו על שלחני, ואני גם כן עבדתי הרבה מאוד ולוא לא היתה חנה כי אז נפלתי חלל. היום כמעט ישנתי כל היום כי זמן קבלת הענבים³¹ כל הלילה. לכן לא ראיתי איש […]

חיים בא והנהו בריא ועובד עבודתו בהמרתף, וממרים עוד אין לנו שום ידיעה והיא כבר עברה את הזמן לפי חשבונה […] תחפצי לדעת מִשלומי, היינו מבריאותי, אומר לך כי מהמחלות השוררות לא אסבול מכל וכל, אך אסבול מאוד מהנערבין [מהעצבים] שלי והם יפילוני לערש דוי מדי פעם […] אני עובד הרבה על השפה הצרפתית גם אעשה חיל בה יותר מאשר חשבתי. ואם אקבל ממך מכתבים טובים אשר לא יפעלו לרעה על העצבים אז אהיה בריא ושלם ואעשה צעדים לפנים בהשפה וספרותה.

אשמח מאוד על הבשורה כי עשהאל נעשה לילד אחר, ושמח עם הילדים ומוצא את עצמו מאושר בחברתם, מתי תשלחי לי את תמונתו? או עם תמונתך? הלא תקני לו איזה דבר חפץ בשמי, אינני חפץ כי ישכח אשר יש לו אב כואב.

חיו בטוב והיו שלום כחפץ החי בעדכם

בעל הנפ"ש³²