ייתכן שלנסיעה הזאת (או לזו שקדמה לה ומוזכרת במכתב) מתייחס הכותב בזיכרונותיו כשהוא מספר על נסיעה לגליל “אחרי הפסקה של יותר משלשים שנה”.
מיכל פוחצ’בסקי אל נחמה בראשון לציון, י"א באייר תרפ"ו (25.4.1926)1
בית אלפא י"א אדר תרפ"ו
נחמה יקרתי,
בערב שבת אחרי הצהרים עזבתי את דגניה א אחרי שגמרתי בהצלחה מרובה את כל העבודה הנחוצה. סיפוח הצעירוֹת לעבודת הנטיעות עלתה בידי על צד היותר טוב, ושמי מבורך כעת בדגניה לא פחות מקרית ענבים. נפרדתי מהם, זאת אומרת מכל הקבוצה, כאח ממש. הסִבה שעזבתי אותם היא המכתבים שקבלתי מהעמק שמחכים לי מיום ליום. בימים האחרונים סָבבתי שמה בין הקבוצות השכנות כמו כנרת ודגניה ב. ומה נעים היה לי שבהרבה מקומות מצאתי כבר פרי תורתי שהתקבלה מסיורי הראשון, וכעת הבטחה גמורה שלא ינטו בדרך אשר אני מתוה להם ימין ושמאל. באתי לפנות ערב לבית אלפא, ערב שבת. השמחה היתה גדולה שמחר שבת וכלם חפשים מעבודה, ויכלו לעשות עמדי טיול בכרמים. בבקר יצאנו בכנופיה גדולה וכמובן מעורבת, חברים וחברות, כי החברות כבר שמעו מה שעשיתי בדגניה. והנה תפשתי חברה אחת בגנבה שרושמת בפנקסה כל מה אני מורה להם, וזה מצא חן בעיני. לכן סִדרתי כבר היום קבוצה מעורבת לקשירת הגפנים, והן מצטינות בעבודתן מהגברים. אני פה לא אשאר זמן רב. מפה אעבור לתל יוסף, ומשם לגבעה ולעין חרוד. מכתבים תכתבי לעין חרוד, ומשם אקבל לכל נקודה שאמצא, וגם מדגניה ישלחו לי את המכתבים שיתקבלו שם על שמי לעין חרוד.
המכתב שלך עם הנזיפות על זה שאני לא מתמסר לכרמי קִבלתי בזמנו, אך לא חפצתי לענות לך עד שתתקר [תתקרר] רוחי. יש הרבה מה לענות אך שתיקה יותר יפה. ובכלל הענין לעמול עד יומי האחרון – ועוד בהיותי נגוע2 – אך ורק בשביל עצמי, בעת שיכולים לֵהנות מתורתי מאות משפחות - היכן ההגיון? מה, חסר לי לחם? והאם אני, במצב בריאותי, מחויב עוד לעבוד בשביל בנַי ובני בני? אני צריך לפי ההגיון למצוא איזה סִפוק בחיים בשביל להמשיך את החיים. יש אנשים במצבי שמתמסרים לשכרות, או למשחק בקוביא ודכותיה, האם לא יותר יפה שאני מתמסר לדברים מועילים, אם לא לי לפחות לאחרים, ובזה נכללו גם התמסרותי לבניוּתם? אני מוצא בזה סִפוק לשכוח על איזה זמן את כאבַי. ומה שאת חושבת כי מנוחה ואי מעשה מקיל עלי את כאבי זה לגמרי לא נכון. אדרבה בין כה וכה הכאב מציקני, אך אם אני פנוי, מרגיש יותר באפסֻתי, שאני אינולידי. אך אם אני עושה איזה דבר פרודוקטיבי, יהיה בשביל מי שלא יהיה, אני שוכח את רישי [עוניי, כאביי]. וכפי עניות דעתי אין לך שום רשות לפזר מלח על פצעי, ולגלות אזני למוסר שאני מזניח כרמינו. את בעצמך יודעת כמה חביבים עלי הכרמים. אך אם אי אפשר לי להוציא אל הפועל כפי הבנתי, בכוחי ועצם ידי, ולדרוש הכל משכירי יום. ושלִבי מתפקעת בכל רגע מעבודתם הפסולה, זה קִצור ימי בהחלט, והאם בזאת אביא תועלת רבה למשפחתי?
הנה המצאתי אופן חדש בסימון. כעת אני נותן שִׁעורים למעשה ומפיץ בכל הארץ את תורת הסימון. ואם תאמרי: האם עד כה לא סימנו ונטעו כרמים בלעדי המצאתי? הנה כרם שנטעו בבית אלפא השנה, ודוקא אנשים אינטלגנטים מאד, מוכיח עד כמה נחוץ התיקון הזה שהכנסתי בחיים, והכל מודים לי בעד השעור הזה.
למחר הוזמנתי לבית הספר חצי חקלאי שבבית אלפא, שנמצאים בו כארבעים ילד, לתת להם את השעור בסימון, והיום סדרו את המכשיר, והילדים מחכים בכליון לרגע שילמדו ממני איזה דבר מועיל. גם הבטחתי להם ללמדם שעור תכני [טכני] בהרכבות. הלא זה עושר שמור לבעליו, שאין אף שודד ערבי יכול שְׁדוד ממני. ודגניה, שרבץ עליה עול של ארבע מאות עצי זית גרועים שהביאו אך הפסד, וכעת במשך אי אלה ימים הורכבו בהם כארבעת אלפים הרכבות ממינים משובחים, הלא זה מצבת אלמָוֶת בשבילי. והכרמים החדשים שנוטעו בכל העמק אשר חותמתי טבועה עליהם, והכל מודים כעת שהשִׁטה שלי הצילה את המצב. האם כל זה לא נותן סיפוק לנפש נכאה?
כמה שיארך עוד נסיעתי לא אוכל לדעת. לפי שעה עלי לבקר בארבעה משקים. כמה ימים זה יקח אי אפשר לדעת. אחרי זה בדעתי לבקר את גניגר, נהלל, ואולי גם מושב החסידים, אחרי כן זכרון ובנותיה ואפשר עוד אי אלה מקומות שאינם כעת בפרוגרמה. […]
מצב בריאותי טוב מאז, אל תדאגי לי כלום. מה נשמע בבית, איך מצב של אמא, ומה גדעון השכחן היש לו עוד צורך בסבא?
שלום לאפרת ולצבי ולכל הילדים.
שלכם מיכל
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות