במשך חמש־שש השנים הראשונות לבואי ארצה סרתי רק פעם אחת למקוה־ישראל, או ב"נטר", ולא במקרה היה הדבר, הפינה ההיא דחתה אותי. הרגשתי שם זרות והתנכרות, והנה הפתעה! מנהל חדש, מנהגים חדשים, תכנית לימודים מחודשת. נשמע גם קול השפה העברית בין כתלי המוסד. ואז – התחלת יסוד “אחוה”, הקבוצה הראשונה לקבלת עבודות בחקלאות כעין “יכין” בזעיר אנפין. ואנחנו נמצאים בתל־אביב הקטנטנה.
זה היה לפני חצי יובל שנה. נטע גולדברג (הרפז) בתפקידו, פרוז’נסקי במעשיו ואני נטלתי נעלי על מקלי והולך למקוה, להתיצב לפני המנהל. וראו פלא! בלי “באנז’ור”, בלי “מוּסיי”, גם בלי “ווּי, ווּי” קבלתי עבודה מרובה.
כל פרדס מונטיפיורי (כעת שכונת מונטיפיורי), פרדס גולדשטין לרבות הקטיף והאריזה, עידור גדול וקטן במחירים נאותים וכן דירה ומזונות, כמו לתלמידים, ואז הפכה מקוה־ישראל לאכסניה לפועלים עברים. ואחר־כן קרה מה שיכול לקרות בזמן מלחמת העולם 1914–1918. הפועלים נשארו, לא עלינו ועליכם, בלי לחם, אך מצאנו יד עוזרת ולב מבין אצל המנהל קראוזה. מאז אני מבקר, לכל הפחות, פעמיים בשנה את מקוה־ישראל, ושמח לראות את התלמידים, המנהלים והמחנכים ופועלי המקום.
תרפ"א.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות