אני בשרון. אני עם תיקי.

תיק “להחיות מתים”, להשיב חברים לקופת־החולים. ללקט את ה"אובדים" שיצאו מהקופה בגלל איחורים בתשלומים ולהסביר לכל מיני בחורים, שהם בהסתדרות, אך לקופת החולים לא נכנסו עד כה, את הצורך להיות בין חברי המוסד הזה. ואני פוגש תוך כדי עבודתי “בעלי דבר” שונים. האחד, “רווק”, הגיש כבר בקשה להעביר הנה את הבחורה שלו, בעוד חצי שנה תבוא, יתחתן ואז ייכנס לקו"ח. יש גם “רווקים” שעניני קו"ח אינם נהירים להם כלל. אך יש גם “ותיקים”, מהעליה השלישית, ההנהלה הציונית שילמה בעדם לקו"ח דמי כניסה לחודש אחד ואח"כ לא הוסיפו לשלם. ודוקא את אלה אני מסתובב לחפש. והנה בשוטטי בשרון הופיע פעם לקראתי בחור צעיר. ועוד לא הספקתי לתהות על קנקנו והוא מתופף כבר בלשונו: “על אפם ועל חמתם אכנס עכשיו דוקא להיות חבר בהסתדרות ובקופת־חולים. אני ארשם ואח”כ אשפיע גם על יתר חברי שיעשו כמוני. להכעיס, יתפקעו…"

שאלתיו לפשר דבריו, ומי הם ה"הם" אשר אותם הוא רוצה להכעיס ולפוצץ. הבחור עומד ומשתאה: אתה, כמדומני, כותב ב"גאזיטין" ואינך יודע מי אני ומי חברי. ואם כן תא שמע: אני, יחד עם עוד אחדים, נשלחנו הנה מאת התאחדות האכרים לעבוד כאן אצל האכרים, כדי שנהיה להסתדרות העובדים כעצם בגרון, להפריע, לסכסך. הוצאות הדרך נתנו לנו ובאנו הנה למלא עבודה ציונית חשובה, לשבור את ההסתדרות. באנו לפרדס של אחד החברים לתנועתנו. מהגליל באנו. למלחמת המצוה נגד ההסתדרות. והנה בעל הפרדס מרבה עלינו בדרישות. מבקש הוא גם כמוּת גבוהה וגם איכוּת גבוהה של העבודה. השמעת? קצה נפשנוּ ושלחנו מכתב להתאחדות האכרים אשר ביהודה בתלונה: כך וכך, סיפרנו את כל האמת וביקשנו שיתערבו וישפיעו. לצערנו, קיבלנו תשובה מאת ה"התאחדות", שהם מכירים בצדקת בעל הפרדס ואנו מחוּייבים לתת כמוּת ואיכוּת הגונה. ובכן, הוחלט אצלנו, אם להיות פועל ממש, עובד הגון, למה לנו להיות ב"ברית"? מוטב לחיות עם פועלים ממש ולהיות חברים בהסתדרות ובקופת־חולים!"

תרצ"ב.