כבר עברו קרוב לשלוש שמיטות, מאז נסעתי מיפו לחדרה ביום ו' אחד על מנת להשתתף בחגיגת יום כניסת חברים בפעם הראשונה לכרכוּר. למען הגיע לכרכור, היו צריכים לדאוג מבעוד יום למקום בדיליג’נס ולשלם דמי קדימה. עם עלות השחר עמדנו כולנו מוכנים לדרך (18 שעה כמעט, נסיעה בעגלה). ובטרם עלתה השמש, יצאנו למסענו. על יד קלקליה נתקלקל דבר מה בעגלה). עמדנו. נכנסתי לראות את הכפר, וזה לי אז הפעם הראשונה לראות כפר ערבי. כמה דברים הפליאוני מאוד: ערבי שוכב פרקדן ודוחף ברגלו גלגל עץ וככה הוא מעלה מים עבור הנשים העומדות וכדיהן על ראשיהן; נער יושב על קרש הנסחב בכוח שור וחמור על גבי ערמת שיבלים – זהו הדיש. וכדומה מפלאי הטכניקה הערבית.
עזבנו את העגלה ונלך ברגל בכיוון חדרה. אחרי חצות באנו לכרכור. וכרכור – חצר עתיקה, “חושות” אחדות מלאות פרעושים, אשר למען היכּנס לתוכן, היו צריכים להתכופף עד חצי הגוף. ובכל זאת ברכתי את השבת במצב רוח של חג. מסרתי את ברכתי ושבתי למקום שממנו באנו. מאז לא נזדמן לי עוד פעם להיות בכרכור. שמעתי עליה רק מן העתונות.
באחד מחדשי הקיץ תרפ"ט נקלעתי לחדרה והחלטתי לבקר את כרכור. באתי, חיפשתי את כרכור ולא מצאתי. בתים יפים, גורן מסודרת, מכונת דיש, מים לרוב, ועוד, מחכים לרשתו של רוטנברג – כרכור מאז איננה. בשובי מכרכור לתל־אביב (לא ליפו) באוטומוביל, נתעכבנו על יד קלקליה. עלה רצון לראות את הכפר. הכל כמו שהיה, אותה הבאר, אותו הערבי הפוזל, אותן “הבנות” עם הכדים על ראשיהן, אותו החמור והשור, הכל על מקומו. רק כרכור איננה.
תרצ"ב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות