לפני שנים, בהיותנו קומץ פועלים קטן, התחלנו להביט בעינים זועפות על המשגיחים ומנהלי העבודה. בלי ספק, הגורם לכך היה דומה לזה שקרה עתה בפרדס בחריה: המשגיח הרים יד על פועלת, והעוזרים על ידו, המשגיחים הקטנים, עמדו, ראו, ושתקו. אבל דבר אחד אני זוכר, שעוד בועידה הששית של פועלי־ציון ביפו (תל־אביב לא היתה עוד אז) דובר כבר על יחסנו למשגיחים, ובועידה השביעית בחדרה קבלנו החלטה, שהמשגיחים לא לנו הם. התחלנו לנהל נגדם מלחמה. הרגשנו כי לפני אלה יש רק ענין אחד – בעל הבית, בעל הפרדס, על כל פנים לא הפועל. ראינו והרגשנו, שהם־הם הגורמים שהפועל העברי לא יוכל לחדור לענפי עבודה.
אני זוכר שבאחת הועידות של ההסתדרות החקלאית, השניה או השלישית, נתקבלה החלטה ברוב של “פועלי־ציון”, כי למשגיחים אין מקום בהסתדרות. אז נתקבלה גם החלטה נגד השמירה המעורבת המסכנת את השומר (מי אינו זוכר איך נשחט השומר סחרוב בראשון לציון?) ומעל דפי עתונות הפועלים לא פעם דובר על המשגיחים ועל סכנת השמירה המעורבת. הקפדנו שהחברים לא יעברו על חוק זה. מי שהלך לשמור בשמירה מעורבת הוצא מההסתדרות. ידענו איך להתנהג עם זה שקיבל עליו להיות משגיח. עתה דומה, שכל זה נשכח. העליה השלישית והרביעית אינן יודעות כאילו מכל אלה. להיפך, עתה מי שיודע קצת להחניף לבעל הפרדס – נעשה ראש לחבריו. עתה הולך ונוצר מין משגיח חדש, מכובד על חבריו. עתה חברים נאמנים עוזרים לסידור שמירה מעורבת בזכרון־יעקב.
נשתנו העתים. האם לא כדאי בעוד מועד לעמוד בפרץ?
תרצ"ג.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות