אם ירצה השם – כך אני מאמין, ואל תגידו: פתי מאמין – נלמד כעת, וילמדו האכרים בכל המושבות, פרק בהלכות שמירה על המשק החי של הארץ, המשק הפרודוקטיבי ביותר שלנו: הפועלים העברים! ידעו לשמור עליהם שלא יאלצו ביום מן הימים לעזוב את המושבה בפחי נפש; ידעו לשמור עליהם לא רק בשביל צרכי העבודה במשקם, אלא גם בשביל להגן על הנפש ועל הרכוש; ידעו לשמור עליהם מפני שהם מקור חיים ופריחה כלכלית לכל המושבה בלי הבדל מעמד. עדים הם החנונים, האופים, הסנדלרים, חברות האוטובוסים, הקולנוע, המספרות, המכבסות וכו'. כל אלפי הלירות ששכנינו הטובים היו מוצצים מן המשק העברי ומוציאים אותם לצרכי קניית נשים ונשק – נשארים עכשיו במושבה גופה וגם האכרים עצמם נהנים באופן ישר מן הכספים האלה, למשל משכר דירה: כל לול, רפת ואוּרוה – הפך למשכן אדם; מרתף, מחסן, – הכל “להשכיר”. ומי שוכר את הדירות? הוי אומר: הפועלים היהודים. אכן, הפועל העברי אינו רק מכניס חיים ואוירה ציבורית עברית לכל פינות המושבה, אלא הוא גם בבחינת “משק מכניס” לכל מושבה.
וכיצד עלינו לשמור על המשק הזה?
כל מושבה נתבעת ומחוייבת לדאוג קודם כל, כי העבודה העברית תהיה תדירית. שנית, להקציב קרקע לצורך הקמת שכונות ומעונות עובדים – בעזרת המוסדות הלאומיים כמובן. שלישית, להקים מטבחים זולים בכל מושבה, כך שבזמן הפחתת העבודה ובעונה המתה, ימצא הפועל את קיומו וביתו בקרב המושבה.
אני מאמין, שכל מושבה, על חוגיה וזרמיה, יודעת עכשיו יפה את ערכו של הפועל היהודי במושבה והיא תדע לשמור עליו ולהחזיקו בתוכה.
תרצ"א
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות