כשקיבלתי הזמנה ממזכירוּת מ. פ. רעננה לבוא לחגיגת חנוּכת ביתם, בית הפועלים, פקפקתי אם כדאי לי לנסוע. היצרים שבי התרוצצו: אחד טוען – לנסוע, היות והייתי בין המוזמנים לבתי הפועלים הראשונים בפתח־תקוה, חדרה, תל־אביב וחיפה. למה לא ברעננה? השני טוען – למה לנסוע, איזו נחת יש לך מפתח־תקוה, מחדרה ואפילו ממגדיאל ומכפר־סבא? – אַל תסע. מה מחכה לך ברעננה? ינאמו, ידברו “הנה הבית הזה”, יספרו שבחים לבוני הבית, ומחר כאתמול – אַל תסע. וכבר רציתי לשוב למעוני, אבל שני בחוּרים צעירים, ספק “נוער”, ספק “בוגרים”, פנו אלי בשאלה, אם הערב פתוחה הצרכניה (המשביר), ומשיחה קלה נודע לי, שהשנים הם ב"כ קבוצה צעירה מה"חוגים" שתקעו אוהלים ברעננה, והם רוצים לקנות צרכי אוכל בצרכניה דוקא. אמרתי – עכשיו אערבב שמחה בשמחה. נחנוך את בית הפועלים אשר ברחוב ברוכוב ברעננה, ואת מחנה הקבוצה הראשונה הזאת. נסעתי.
ראשית כל שמחתי לשמוע שבלי מלחמה, בלי משמרות ובלי משפטים קיבל ציבור פועלי רעננה את תריסר החברים בתור קבוצה. אח"כ חקרתי לדעת, מה מוצאם של חברי הקבוצה ונודע לי – אחד מעין גנים, אחד מברלין, זה מפתח־תקוה וזה ממינכן ועוד אחר שאיננו רוצה להיות בכפר גנים ובקבוצה חשקה נפשו. ומי הם – זה בנו של עורך עתון יומי בארץ, השני – בנו של סופר גדול, זה בנו של נגר במושבה וזה סיים את ביה"ס במקוה ישראל. וכאן חוּברו יחד בשאיפת העבודה.
נסעתי ואינני מתחרט.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות