לדין וחשבון של ועדת המנדטים / משה בילינסון

הדין-וחשבּוֹן של ועדת המנדטים אשר על יד חבר-הלאוּמים נִפלָה השנה לטוֹבה מן הדין-וחשבּוֹן שפּוּרסם על-ידי אוֹתה ועדה בּשנה שעברה. כּפי הנראה, לא לשוא היתה מוֹרת-הרוּח שהתעוֹררה בּחוּגי היהוּדים לרגל אי ההבנה שנתגלתה בּדין-וחשבּוֹן מאשתקד. כּפי הנראה, מתחילה גם עבוֹדתה של ההסתדרוּת הציוֹנית בּג’ניבה להראוֹת אוֹתוֹתיה. כּפי הנראה – וצריך לחשוֹב שזה היה הגוֹרם העיקרי לשינוּי הלָך-הרוּח של הועדה – הצעד קדימה, אשר צעדה עבוֹדתנוּ העברית בּארץ בּמשך השנה האחרוֹנה, לא יכוֹל לבלי לעשוֹת רוֹשם.

הועדה זכרה, כּי תעוּדתוֹ הראשית והראשוֹנה של המנדט היא לא ההנהלה האדמיניסטרטיבית של הארץ, כּי אם מילוּי תפקיד מדיני, וכי התפקיד המדיני המוּטל על ממשלת המנדט הוּא: בּנין הבּית הלאוּמי העברי בארץ-ישׂראל. וּמנקוּדת-ראוּת זוֹ – שהיא היחידה שצריכה להיוֹת מַכרעת בשביל חבר-הלאוּמים – בּדקה הועדה את כּל התעוּדוֹת שהוּגשוּ לפניה, ואשר על חלק מהם לא נתנה תשוּבה כּלל, משוּם שהן בּניגוּד לרוּחוֹ של המנדט. מאחר שהועדה סיגלה לה נקוּדת-מבט זוֹ, מוּבן מדוּע סוּלקוּ הצדה בּפעם הזאת כּל ההערוֹת של אשתקד בּדבר הניגוּדים שבּין האינטרֶסים היהוּדיים והערביים וּבדבר הניגוד שבּעצם המנדט, ולמה זכתה עבוֹדת ההתישבוּת העברית להערכה יוֹתר אוֹבּיקטיבית וצוֹדקת.

הרבּה מן ההערוֹת הממשיוֹת של הועדה, מתאימוֹת אל הדרישוֹת אשר עמדה עליהן הציבּוּריוּת העברית בּתוֹקף וּללא ויתוּר במשך השנים האחרוֹנוֹת. הועדה ציינה את הצוֹרך בעבוֹדה יוֹתר נמרצת בּשטחי בּריאוּת העם וההשׂכּלה העממית; בסעיף הדן על החינוּך מוּדגשת בּיחוּד צדקת הדרישה העברית לזכּוֹת בּחלק יוֹתר גדוֹל מהתקציב להשׂכּלה של הממשלה. הועדה העירה את תשׂוּמת-לבה של הממשלה על הצוֹרך בּחוּקים להגנת העוֹבד, בּהתאם להתפתחוּתה המהירה של התעשׂיה בּארץ. בּני-סמך מתוֹך חבר הלאוּמים תמכוּ בדרישת הפוֹעלים העברים שהוּצגה זה כּמה שנים ואשר עד עתה טרם חדרה כּראוּי אף בּקרב חוגים רבּים בּישוּב. הועדה ציינה שעל הממשלה למלא את הסעיף 6 של המנדט, בּדבר מסירת קרקעוֹת הממשלה ואדמת בּוּר ליהודים.

מלבד סעיפים חיוּביים אלה שבּדין-וחשבּוֹן, יש בּוֹ סעיפים שליליים. הראשוֹן שבּהם הוּא הסעיף בּוֹ מאַשרת הועדה את שיטת סידוּר העליה הנהוּגה כּיוֹם – שיטה אשר הציבּוּריוּת העברית לכל זרמיה חוֹשבת שהיא איננה צוֹדקת, אינה מביאה תוֹעלת בּמוּבן הכּלכּלי, וּכמוּבן המדיני היא גם מזיקה. הסעיף השני השלילי בּדין-וחשבּוֹן הוּא ההערכה בּדבר הקוּבלנוֹת של “אגוּדת ישׂראל” הערכה שיש בּה מעין פּתח להסכּמה. הועדה לא רק שדרשה בּיאוּרים מאת בּא-כּוֹח המעצמה בּעלת המנדט בשאלוֹת שעוֹררה “אגוּדת ישׂראל”, אלא גם הגידה מראש כּי לפי דעתה אין הממשלה מחויבת להכּיר בעדה דתית יהוּדית אחת בּלבד. בּמלים אחרות, אם הממשלה משוּם מה תחפוֹץ להכּיר בּכמה וכמה קהילוֹת יהוּדיוֹת, אין ועדת המנדטים רוֹאה בּכך ניגוּד למנדט, זאת אוֹמרת: רצוֹנה של “אגוּדת ישראל” להרוֹס את אחדוּתוֹ של הישוּב העברי בּארץ, קיבּל משענת מן החוּץ.

אוּלם הסעיפים הללוּ, המעידים שאין הועדה מבינה עדיין את הפּרוֹבּלימוֹת שלנוּ די צרכּן, אינם יכוֹלים לבטל את הרוֹשם הכּללי של הדין-וחשבוֹן – כּי הרעיוֹן הציוֹני ועניני הציוֹנוּת צעדוּ צעד חשוּב קדימה בּרכישת דעת חבר-הלאוּמים.

ולמרוֹת זאת, כּשם שבּשנה שעברה לא רפוּ ידינוּ אחרי חַוַת-דעתה הבּלתי צוֹדקת של הועדה, כּך אין אנוּ חוֹגגים בּתרוּעוֹת נצחוֹן את דבר ההבנה שגילתה השנה.

גם ועדת המנדטים וגם חבר-הלאוּמים אינם חיים בּחלל-האויר הריק של הנוּסחאוֹת המשפטיוֹת המוּפשטוֹת. בּג’ניבה אינוֹ יוֹשב טריבּוּנַאל בּין-לאוּמי, על-לאוּמי, המגשים את פּרינציפּי האמת והצדק. ג’ניבה אך משַקפת את היחסים הממשיים של הכּוֹחוֹת המדיניים, היא מתווכת בּיניהם וּלכל המוּטב היא מוֹציאה את המסקנוֹת מהם. בּגלל קיוּמה של ג’ניבה לא חדלוּ מלהתקיים הכּוֹחוֹת המדיניים ולא פּסקוּ מלהשפּיע זה על זה. אי-הצדק הפּוֹליטי לא יחדל – והוּא יתקיים כּל עוֹד לא יהיה העוֹלם לריפּוּבּליקוֹת סוֹציאליסטיוֹת מאוּחדוֹת. ערכּה של ג’ניבה הוּא, כּי הכּוֹחוֹת הפּוֹעלים בּחברה וּבממלכוֹת יכוֹלים עתה לבוֹא לידי בּיטוי על בּימה בּין-לאוּמית, וגם לחלש בּמוּבן המדיני יש בּמה בּין-לאוּמית ויש לוֹ התקוה כּי הוֹכחת צדקתוֹ תגיע לאזני שוֹמעים. בּבחינת מה יש לדַמות את חבר-הלאוּמים לפרלמנט בּין-לאוּמי; ואם הפּרלמנט הפּנימי כּשהוּא לעצמוֹ אינוֹ פּוֹתר שאלוֹת מדיניוֹת וסוֹציאליוֹת, ולא תמיד הוּא יכוֹל למנוֹע פּתרוֹן שאלוֹת מחוּץ לכתליו וּכל כּוֹחוֹ הוּא רק בּזה שהוּא נוֹתן לכּוֹחוֹת הממשיים הפּוֹעלים בּעם לקבּל את בּיטוּיָם החפשי וּלאַפשר את העבוֹדה המשוּתפת בּיניהם – בּפּרלמנט של ג’ניבה על אחת כּמה וכמה.

תוֹצאתוֹ הסוֹפית של עניננוּ הארצישׂראלי תהא תלוּיה בּיחסי הכּוֹחוֹת הממשיים של שלוֹשת הגוֹרמים המשפיעים על חבר-הלאוּמים בּפּרובּלימה הארצישׂראלית והם – אנגליה, הערבים והיהוּדים. וּמכּאן המסקנה: האינפוֹרמציה המדינית בּג’ניבה הִנָה ענין נחוּץ מאד וצריך לדרוֹש מאת ההסתדרוּת הציוֹנית שתמשיך את עבוֹדתה בּמגמה זוֹ גם להבּא וּביתר מרץ. אוּלם עוֹד יוֹתר נחוּצים לנוּ מעשׂים ממשיים שהם הם הגוֹרמים הראשיים להשפּעה המדינית. הדרך לעלייתנוּ המדינית היא הדרך להתבּצרוּתנוּ החברתית – דרך תגבּוֹרת הכּוֹח העברית בּארץ-ישׂראל ומחוּצה לה.

א' טבת תרפ"ו (18.12.1925)