גבע – שם הנקודה בעמק, הקימה מצבת־עד לגואל העמק, יהושע חנקין, לאחר מאה ועשרים שנה.
לנקודה זו אני בא תמיד בביקורי בעמק, היינו: אחת לחמש שנים.
הגעתי הנה דרך “רחוב הרווקים”, ישר לחדר האוכל. הופתעתי לראות על השולחנות, בני שבעה מקומות כל אחד, עגבניות, פלפל, ירק טרי ורענן, מלפפונים וזיתים, גם צנונית אדמדמה. נזכרתי מיד ב"צרכניה" שלנו, בדמע משלמים בה מיל וחצי בעבור זית אחד, 2 מיל בעבור פלפל ירוק, 7 מיל בעבור מלפפון ו־9 מיל בעבור עגבניה – ועוד מילים, מילים רבים. והנה הביצה, שכמעט שכחתי את טעמה, מפני 21 המיל בעבור שתי הביצים, וכאן היא מונחת מבהיקה על כל צלחת, והלחם החתוך פרוסות לשובע, שידי אנשי המקום הוציאו אותו מאדמתם, ונאפה בתנור שלהם על ידי החברים שלהם. נחמד למראה וטעים ומנות חצילים כאוות נפשך מכל המינים והסוגים, כבושים ומבושלים, מטוגנים וקצוצים, איש איש לפי טעמו.
"ואתה האורח – אומרים לי – שלח ידך אל הגבינה ואל החמאה, טבול לחמך בשמנת, תשמן את הסלט בשמן־זית, תאכל ותשבע להנאתך – ותקנח סעודתך ב – – – כוס חלב חם או פושר. וכל זה אינו אלא לארוחת הבוקר. כשהבעתי תמהוני על השפע, אמרו לי: ירח־הבראה הוא לנו. אמרתי: “שמעתי על ירח עיון, ירח1 הסמינר, ירח דבש, ואף על תשעה ירחי… שמעתי, אך ירח הבראה מהו?”
אמרו לי: “יתברך השם, שקי החיטה צבורים באסם, תם ונשלם הבציר, הפרי נקטף מן העצים ונמכר בעיר יפה־יפה, מוסקים הזיתים וכובשם אותם, ואף תנובת־החלב ברוכה. מפני מה לא נערוך לנו “ירח הבראה?” – הילדים חפשים עתה מבית הספר, הזקנים והזקנות יאריכו ימים ושנים, אף הם טרחו ועזרו לנו לאחר עמלנו, מותר לנו להנפש ולנוח ולהבריא. וגם ל”אורח נטה ללון" – הבראה תמצא.
אכן שיחק לי מזלי. ידעתי לכוון את השעה.
ולא אני בלבד. סיפרו לי מעשה שהיה במשפחה בת 4 נפשות, שיצאה מחיפה לעמק הירדן, ל"סדר" בחג־הפסח. בדרך שמעה, שבנקודה זו מקבלים אורחים, ובאו להתאכסן, שעה קצרה לפני החג. ולא משפחה אחת… ואכן, טעמו אנשי המקום טעם “יציאת מצרים” מהו. קשרו סולמות אל גגות הרפתים, ועלו על משכבם בליל־החג בעליות ובמתבנים, כי בחדרים שלהם נעשתה “פלישה”.
ויש חבר אחד הממונה על “שיכון” האורחים. הוא הדואג לציפיות ולסדינים, למגבות ולסבון ואף גם ל – – – סכין גלוח משובח, והוא המטפל באדיבות באיסטניסים ובמפונקים למיניהם. אם פלוני האורח אינו סובל מקלחת קרה, ואולי חשקה נפשו באמבטיה ממש, מבוּקשו ינתן לו. יש ברז מיוחד למים חמים, ויש אמבטיות כמו ב"ארזה". ופרשת הכנסת אורחים לא תמה בזה. יש לפעמים ואורח לאחר ששהה כמה ששהה, עשה עצמו כמו ששכח ולקח עט נובע לא שלו אל כיסו. והיה מעשה באורח, ששכח את ארנקו מתחת לכר. הידיעה נמסרה במהרה למשרד, ובא החבר הממונה על ה"שיכון" והודיע לבעל הארנק בטלפון למקומו עוד קודם שהלה הספיק לבוא לביתו, שכספו וארנקו שלמים.
והזקנים כאן ברכה גם בידיהם. אחד נגר ואחד חייט, ואם אין בגדים חדשים לתפור, יכול הוא גם להטליא טלאים נפלאים, ואחד “בוכהלטר”, ממש, מקום מושבו במשרד. עובד אני, אומר הוא, ב"מזכירות".
ולא כמנהג שאר הקיבוצים. אין להם “ריפובליקה” מיוחדת, ולא חדר אוכל מיוחד. רוצים הם להיות יחד עם בניהם, בנותיהם ונכדיהם, לראותם תמיד להסב עמם בחדר־אוכל אחד, אמנם ליד שולחן מיוחד, מכוסה מפה לבנה (גם בימות החול!) ומסודר בנוחיות־יתר משאר השולחנות. ועל השאלה: “מה שלומכם?” ישיבו בעליזות ובשביעות רצון: “ברוך השם, לא רע, ה”קבוצה" דואגת לנו יפה, הלואי ולא יחסר להם ולנו כל טוב!".
והילדים הנחמדים אף הם עינם ולבם לאורחים. הייתי להם “סבא” ו"דוד" כאחד, “סבא” על שום מקלי וגילי, ו"דוד" – על שום שפתי, אשר אדבר עברית כמותם, שלא כיתר “הסבאים” שלהם.
ותפילה אחת לי, למקלי, מקל נוד שלי: אנא, הוליכני אל המרתף בבית־ברנר, בתל־אביב, אל מסדרון המועצה בירושלים ואל האיצטבאות באמפיתיאטרון אשר בחיפה, ואגרש משם את כל הולכי־הבטל למיניהם ומקבלי לחם חסד ו"משען" לסוגיהם. ילכו ויפשטו בשדות העמק, בגבעות ובעמקים, למלא את המחסור בידים עובדות, לשמור על המשקים המבורכים שלנו, קלשונות ומעדרים ואיתים ינתנו להם, לעדור ולחרוש ולזרוע, ולחם לשובע יאכלו, לחם מן האדמה!
וכמעט ששכחתי את “מרדכי היהודי”, הוא מרדכי הטוב והחביב, הממונה על המים, המשגיח על המקורות והמספק אלפי קוּבּים לכל הנקודות, ולרשותו: “טכסי” מיוחד. ואלה דבריו לאורחים: "אולי בחפצך לראות את האגם אשר אנו בוראים, ואת המוטור המסובב את הגלגלים ומוציא מים, מיליוני קובים מים חיים, זכים וטהורים ובריכת־השחיה שלנו “עם כל הנוחיות”. ואפשר שחיין אתה, – התפשט וצלול, שחה שחה להנאתך! ואגב סיור ימי זה, הוא מצרף גם טיול “יבשתי”, מוביל את אורחו לבית־אלפא, חפצי־בה, וחזרה. וכמעט ששכחתי את רחוב הרווקים. היש בתל־אביב רחוב שכזה? – כאן יש! הוא בפתח הכניסה, בחורשת האקליפטוסים, העולה מהכביש והרבה סודות ורזים גנוזים בה… הה, מה נעמת ומה נהדרת, טירת החמד אשר בעמק!
וראיתי את העובדים עם כלי־העבודה למיניהם, מחרשות, קוֹמביינים שונים וטראקטורים משוכללים, כל דבר מסודר ועומד במקומו. ועיקר העיקרים ראיתי, כרמים יפים, כרמי־שקדים, גפנים וזיתים וכל מיני עצי־פרי, ששמות “יתרו” להם.
והרפת. הפרות המדושנות וה – – –פר, העומד לו בדד ולועס לתיאבון בלא עין הרע. הפרות – פרות הבשן, והכבשים לאחר שרחצו באגם הקטן, נראות כאילו אך זה גלשו מהגלעד. ועל ידם הרועה, הכלב להבדיל והחליל בידי הרועה.
והשדות, אשר מהם מוציאים לחם לאדם ולבהמה, רחבי ידים הם, ומספוא הרבה יש, מוריק תמיד בחורף ובקיץ, באביב ובסתיו.
והנה ראשית מטעי חרובים, אשר בביקורי הבא אזכה לטעום מהם, והנה הבטנים, אלה אשר מפצחים אותם בקולנוע ובהצגות “עולם הפוך” בבית העם ובעוד הצגות.
ו"נקודה" זו נתנה גם יותר מ־12% מחבריה בחורים לצבא, הנמצאים אי־שם בחזיתות והם מבני י"ח עד בני מ"ח.
וקצת דברי “פרוזה” וחשבון: ב 24 נפשות עלו הנה. ועתה הם 340 – כן ירבו. 3 ילדים היו להם, ועתה יש להם 100 – כן ירבו. זקנים ו"סבאים" לא היו – ועתה יש להם 20, כן יאריכו ימיהם!
ואף בית קברות לא היה להם, ועתה יש להם בית מועד לכל חי, ובו ח"י קברים רעננים. יבולע המות ולא יוסיף עוד.
הנה הצגתי לפניכם את גבע. יחידה אחת בהעמק הפורה והמבורך. ואתם, אנשי גבע, סלחו לי, כי נשאתי שמכם לתהלה.
כל דכפין ייתי.
-
“ירד”. במקור – הערת פרויקט בן־יהודה. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות