.(מוזיאון עירוני, חיפה)
במסגרת התערוכות החינוכיות ה-נערכות במוזיאון העירוני, התקיימה תערוכת הקרמיקה הישראלית. מטרת התערוכה שיש בה מספר מוצגים מוגבל למדי, היתה להדגים את החשוב ביותר, והמוצגים חולקו לשלוש חטיבות נפרדות: כלי החרס העתיקים, למן תקופת הברונזה המאוחרת (המאה הי"ג לפנה"ס) ועד התקופה הביזנטינית והאסלאמית – אשר עיקאר יופים בצורותיהם הפשוטות, המשרתות את יעודן השימושי; מוצרים תעשייתיים מודרנים; וכן הקרמיקה האמנותית המודרנית, הנבדלת מקודמתה בנסיונה הכנה לפעמים, למצוא ביטוי חדש, צורות חדשות וקישוט מתאים. הדגש הושם במיוחד על הבעיות הטכניות ובעיות הייצור. הקרמיקה התעשיתית הישראלית, כפי שהוצגה כאן, העידה ראשית על העדר בולט של כוח-המצאה, וגרוע מזה, על חוסר גישה נכונה לצורה ולקישוט הכלי. מפעלי “עמק השרון” הראו את הכלים המזדקרים לעינינו מחלונות הראווה של החנויות, אותן צורות שבורות, קישוט אבסטרקטי-דיקורטיבי ללא טעם; הוא הדבר לגבי מוצרי “חרסה” מבאר שבע, מלבד אי-אלה דוגמאות טובות יותר: מפעלי “קדר” טובים יותר, בגלל פשטותם.
עיקר תשומת לבנו נפנתה אל ה-קרמיקה האמנותית" ואמנם ראינו כאן כמה דברים טובים: המעניינים בכולם הם אלה של צבי גלי, האמן היחידי אולי שהסתכלות בכיליו מהנה אותנו הנאה אסתיטית. גלי אינו מהסס להטביע את חותם אישיותו, כפי שאנו מכירים אותה מציוריו, על הכלים. מירה ליבס עדינה מאד בצורה ובגוונים שהיא עוטפת בהם את הכלי; בניגוד לה, כל השאר פשוטים וגסים יותר. נזכיר עוד לטובה את שלי ה. הדויג גרוסמן וחנה צונץ-חרג, את עבודות ג’ין מאיר, שגווניהן הבהירים קרובים מאד ל-צבעי החומר הבלתי מעובד. משל יצחק בן מנחם ראינו עבודות משובחות יותר.
למרחב 6 ינואר 1956
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות