(מוזיאון ישראל)
אוספו הגראפי של מוזיאון בדרך כלל אינו מגיע אלא לעתים מזומנות לידיעת קהל המבקרים. אלה היודעים להעריך כיאות את משמעות טכניקות הרישום וההדפס ועקבו בעבר אחר התצוגות הגראפיות שהתקיימו במוזיאון “בצלאל”, יכלו ללמוד על צמיחתו של אוסף גראפי עשיר במוזיאון. התערוכה, המתקיימת כיום באולם התצוגות הנאה, המיועד ליצירה הגראפית, מוקדשת לרכישות חדשות בתחום האמנות הישראלית – לגראפיקה האמנותית במובנו הרחב של המושג.
אוסף זה היה דל, מקרי ובלתי אחיד בהרכבו ובאיכותו במשך שנים רבות. למרבית אמנינו שלא פעלו באחד מתחומי הגראפיקה באורח ספציפי לא הוקדשה בעבר כל תשומת-לב, עם התגבשותו של אוסף מודרני ראוי לשמו הושקעו מאמצים ניכרים להרחיב את אוסף הגראפיקה הישראלית, לכלול בו אמנים רבים יותר ויצירות רבות יותר של כל אמן, וכן באמצעותו להחדיר להכרת הקהל את ערכם של צבע-המים, הרישום, המתווה – וכמובן טכניקות ההדפס השונות.
התערוכות הדידאקטיות שהתקיימו בעבר ב"בצלאל" נועדו בחלקן ללמד את הקהל פרק בהיווצרו של ההדפס על הטכניקות המגוונות שלו, להראות שבדרך ליצירה המוגמרת קיימים תהליכים רבים – תהליכי יצירה והדפסי ביניים – שערכם ועניינם רבים, משום שהם מספרים לנו על התהוותו של התוכן באמצעותם של ערכים טכניים וצורניים שונים.
תצוגת הרכישות החדשות עומדת הפעם על טהרת קנה-המידה האיכותי. היא אינה מתיימרת להיות הומוגנית; בראש וראשונה היא מסכמת פעולת-רכש מוגברת, שמטרתה היתה לצרף לאוסף אמנים חשובים שלא היו כלולים בו ולהעשירו באספקטים פחות-נודעים של אמנים אחרים, ותיקים על-פי רוב, הפועלים בתחומי הגראפיקה שנים רבות. על כן נמצא בתערוכה אמנים ותיקים וצעירים, אמנים שהמדיום העיקרי שלהם היא הגראפיקה, ואחרים היוצרים בעיקר בטכניקות אחרות, אמנים שיצירתם שמרנית יותר בסגנונה ובטכניקה שלה, ואמנים המנסים, בשני תחומים אלה, לבטא ביצירתם צורות ותכנית חדשים.
ערכו של האוסף הגראפי במוזיאון ישראל אינו יכול להימדד אך ורק בכמות הרישומים וההדפסים העומדים לרשותו, בפוטנציאל היצירות שהוא עשה להעמיד לרשות “נושא” זה או אחר: הוא חייב להכיל את מירב האספקטים של יצירת האמנים, שהתמידו לבטא בטכניקות אלה התפתחות אמנותית צרופה. רישומיהם של קרקאור ואנה טיכו, הדפסיהם של שטיינהרט ופינס, צבעי-המים של זריצקי הם נכסים אמנותיים של ממש שעה שהם מצטרפים לכדי אוסף רטרוספקטיבי-זוטא.
על כן יש לשמוח על רכישת צבע-המים המוקדם (משנות העשרים) של זריצקי המשלים את צבעי-המים המאוחרים שלו שברשות המוזיאון, על הרישום המאוחר של אנה טיכו, על הדפסיו החדשים של משה טמיר. ומשום כך היינו חפצים לראות ברכישת יצירותיהם של אמנים אחרים כאביבה אורי, לאון אנגלסברג, טוביה בארי, יגאל תומרקין, דוד בן-שמואל ושמואל בק אם הגרעין לאוסף אישי רחב יותר – דוגמת אוסף הדפסיהם של שטיינהרט ופינס ורישומיהם של קרקאור ואריכא.
שני אמנים חדשים באוסף שיש לציינם במיוחד: רישומיו של הוזיאס הופשטטר – האמן הוותיק שנקודת מוצאו היתה באכספרסיוניזם, והפועל עתה בתפיסה מיסטית המובילה אותו סמוך להפשטה, ובתחריטיו של מרדכי מורה הצעיר, המגלה רגישות מיוחדת בתאורי חיות ספק נטורליסטיים ספק סוריאליסטיים.
למרחב יום שישי אוגוסט 13 1965
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות