“אלפיים שנות אמנות יהודית”    🔗

בתערוכה חשובה זו שהתקיימה זה לא מכבר ב"בצלאל" היו מוצגים שונים ורבים ותכונתם המשותפת האחת צביונם היהודי. עד היום חלוקות דעות החוקרים באשר למושג “אמנות יהודית”. בדרך כלל, נוהגים לכנות בשם זה כל חפץ אמנותי, המשמש את הפולחן הדתי היהודי, ואחת היא אם נעשה בידי יהודים או לא. רק בימים שעם ישראל ישב בארצו וחייו היו חיי עם נורמאלי הייתה יצירתו האמנותית עולה בכל אותם התחומים השונים של סדרי חיים ודפוסי תרבות של חברה רגילה ותקינה.

בתערוכה “אלפיים שנות אמנות יהוּדית”, היו שני מדורים. האחד הציג את דברי האמנות האפיינים לתקופה שקדמה לגלות, והיו בו דוגמאות של גלוסקמאות מקברי הסנהדריה (המאה הראשונה לספירת הנוצרים), מטבעות מימי מלחמת בר־כוכבא (132־135 לספירה), פרטים ארכיטקטוֹניים מבית־הכנסת מכורזין (המאה השלישית), קטע של ריצפת פסיפס מבית־הכנסת בנירים (המאה השישית), וכן כלים רבים אחרים, הנושאים סמלים עבריים טיפוסיים. אמנות תקופה זו, שהשתרעה על פני קרוב לאלף שנה, צביונה היהודי בא לה מן הסמלים היהודים שנקבעו בכלים השונים, הואיל ובלעדיהם היה אופייה קוֹסמוֹפּוֹליטי מובהק, ונתון בכל תקופה ותקופה להשפעות של תרבויות העמים השכנים והכובשים הרבים שכבשו את הארץ במרוצת העתים, לפיכך אין האמנות היהודית בפרק זמן זה אלא מעשה קישוט טהור.

המדור השני של התערוכה עיקרו מלאכת האמנות היהודית העממית. עם ראשית הגלות נפגם כוח היצירה האמנותית היהודית, כמותו נצטמצמה ואיכותו נפגעה. יש תהום גדולה בין בתי־הכנסת האחרונים שנבנו בארץ, בדומה לזה של יריחו שנבנה במאה השמינית, ובין בתי־הכנסת הראשונים שקמו באירופה (וורמיזא: המאה האחת־עשרה); חלל ריק זה אפשר בא מן העקירה הפתאומית ומן הפגישה עם תרבות אחרת זרה ושונה. ההשפעה הנוצרית עתידה הייתה למלא תפקיד מכריע בעיצוב הפולחן הדתי לפרטיו. אמנם כבר במאה האחת־עשרה החלו ליצור תשמישי קדושה; אבל רק בסופה של המאה השש־עשרה היה היקפה של אמנות זו גדול ורב. כלי קודש אלה, שהוצגו בתערוכה בדרך מיצוי, מעידים כמאה עדים על ההשפעה הרבה שהשפיע הסגנון האמנותי של ארץ הגולה על היוצר היהודי. השפעה זו ניכרת גם בכתבי היד המפוארים שהוצגו ב"בצלאל", כגון “הגדת בצלאל” והגדת “הציפורים”, שצוירה בגרמניה במאה השלוש־עשרה, ורוחה הנאיבית והעממית אפיינית לרוח התקופה, וכן המחזור על שם הרב מריזין וכתב היד המכוּנה “כתב יד רוטשילד 24”, שנכתבו במחצית השנייה של המאה החמש־עשרה, והם משקפים את השפעת אמנות המיניאטורה של הסביבה על ציירי כתבי־יד אלה.

מעשי האמנות, שנעשו בידי היהודים החל מתקופת האֵמאנסיפאציה ואילך, אבד להם, עקב התמורות שחלו בחיי העם, צביונם העממי המיוחד. אמנם קם באותם הימים דור של אמנים יהודים נודעים בעולם, שתרמו תרומה לא מעטה להתפתחות האמנות בכלל, אלא פרשה זו היא פרשה לעצמה וּודאי ראויה היא לתערוכה משלה.