פעמיים רחפתי באלה הימים “בין שמים וארץ”. פעם בדמיון ובהזיה עם קריאה בספרו של ז. י. אנכי “בין שמים וארץ” ופעם במציאות ממש בטיסה באוירון של חברת “אוירון” שלנו מלוּד עד חיפה.
בריחוף הראשון בספרו של אנכי הרגשתי את עצמי קרוב יותר לארץ כלומר לסיפור “ארצנו” אשר בסוף הספר. ה"שמים" אשר בספר זה, הסיפורים מחיי הגולה והנפשות התועות של הדור כבר רחקו ממני מאד ולא משכו את לבי ביותר. ואילו “ארצנו, ארצנו שלנו” – זהו הסיפור וזהו המעשה.
אולם, מעל כנפי האוירון שהטיסני הרגשתי את עצמי קרוב יותר אל השמים, שמי־התכלת של ארצנו, החוסים ומגינים על שדות וכרמים שלנו, ערים וכפרים שלנו, – – והרהרתי בלבי: הרי אני כבן שבעים שנה וארבעים מהן בארץ־ישראל, מבלי שיצאתי מגבולותיה אף פעם אחת, מה דרכים שלא עשיתי בה, ומה שבילים שלא עברתי בה, ומה דרכי תחבורה שלא התנסיתי בהן.
ברדתי מהאניה ביפו, עשיתי את דרכי לראשון לציון ברגל. עד מהרה רכבתי לעבודה על חמור, ואף נטלטלתי על דבשת גמל, מרחובות עד ראשון וחזרה. זכיתי לנסוע ליפו ב"דיליזאנס“. ובהיותי בבחינת דער מענטש אצל המנוח בריל מפיק”א, זכיתי ונסעתי בכרכרה “פאיטון” בלע"ז, וביום ד' תמוז תרע"ח נסעתי ברכבת מתל־אביב לקנטרה להיות חייל בגדוד העברי הראשון ליהודה. ומאז נדדתי וטולטלתי בכל כלי־רכב. בעגלות רתומות וברכיבה על סוסים, במכוניות משא ובאוטובוסים ובטכסי, ועתה הנה גם באוירון, ב"אוירון" שלנו, של חברת “אוירון”.
ומה עוד צפוּי לי, מה עוד, אולי מרכבת המלך המשיח. אולי. אולי – – –
תש"ג.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות