לרבים בינינו, ובפרט לזקוקים, ידוע, כי “בית האבות” הראשון, שהספקנו להקים בחולון מכיל רק 26 חדרים, שכל אחד מהם יכול לאָכסן 2 חברים בלבד, או זוג, בגיל של 65 שנה ומעלה; נמצא, שאין בו מקום אלא ל־52 זקנים וזקנות בלבד, והדרישה למקומות רבה. חברים נזדקנו והם ערירים; ויש גם הורי חברים, שאינם יכולים לגור עוד עם בניהם במעונם הצר. ויש תלמידי חכמים שהזקינו והם זקוקים לטיפול מיוחד, מטעמים שונים אין אלה יכולים, ואולי אינם רוצים להיכנס ל"מושבי זקנים" הקיימים מזמן. השם “מושב זקנים” מפחיד אותם, כדרך שלפנים היה מפחיד השם “הקדש”.

לכן, כאחד היוזמים הראשונים של “בית האבות” הקיים כבר ושל אלה שיבואו, אני מציע, כי כל מי שהגיע לגיל 40 יבטיח עצמו, מלבד הביטוח שלו באחת מחברות הביטוח, יבטיח עצמו לעת זיקנתו בביטוח ל"בית־אבות", לפי דרגה שתיקבע ע"י מומחים ליחיד או לזוג בתעריף מותאם. ומן הכסף שיצטבר יוקמו “בתי אבות”, שבהם ימצאו את כל הנחוץ: חדר, בית אוכל, בית תרבות, מרחצאות, שירות רפואי וכו', כדוגמת “בית האבות” שהוקם בגושפנקת ההסתדרות הכללית בחולון, ומן הראוי שחברים רבים יכניסו לביטוח ממין זה את הוריהם.

אין אני חושש כלל מפני הצחוק שעשה כבר אחד, בקראו לבית כזה “מושב זקנים אדומים”, יבואו הצוחקים לחולון, רחוב ביאליק, יראו במו עיניהם מה הוקם שם, ולגלוגם ייהפך לחיוך של הנאה. גם חברי מפ"ם והקומוניסטים, כך אני מאמין, לא ימצאו פסול במזוזה או בבית התפילה. שהותקנו שם לזקנים הרוצים בכך. ובית האוכל, כדוגמת בתי ההבראה של ההסתדרות, יהיה כשר אפילו למהדרין.

אני מבקש מאת המעונינים לחשוב על הצעתי, באותו כובד־ראש שאני מביאה לפניהם.

תרפ"ט.