לא אחת אנו קוראים על בעלי בתים שיש להם דירות או חדרים להשכיר ועל מעשיהם. יודעים אנו על נגע “דמי המפתח” ונגעים אחרים. אך גם שוכרי הדירות, השכנים, אינם נקיים מחטא זה. מכיר אני אנשים ששכרו בשנת 1940 או 1941 דירה של שלושה חדרים במחיר 7–8 לירות לחודש, והם משכירים חדר אחד ומקבלים בשנים האחרונות עד 10 לירות לחודש. ואם יתפנה החדר לא יבוזו ל"דמי־מפתח" בסך 100 לירות ומעלה. ולהם עצמם אין בעל הבית רשאי להוסיף על שכר הדירה, אף על פי שגם הוצאותיו־מסים וחשמל ותיקונים - עלו הרבה.

ורוצה אני להזכיר סוג של של שכנים הגרים שנים אחדות בחדר בשכר מינימאלי, ואינם רוצים להתחשב עם המשכיר אם יש לו פרנסה או אין. והנה האירה לדייר כזה ההצלחה פנים והוא קונה לו דירה משלו ובכל זאת הוא דורש מן המשכיר דמי ויתור בסכום גדול, שאם לא – יכניס במקומו דייר אחר בכוח הזרוע, לפעמים בעזרת בעלי־אגרוף, ומי יודע כמה הוא מקבל מן הדייר הזה? ועל מקרים אלה אין מי שיכתוב ושיספר. תורתנו ציותה “צדק צדק תרדוף”, ואסור להבדיל בין צדק של מנצל אחד למשנהו.

נ. ב. אני החתום מטה הנני בעל דירה של שלושה חדרים, ומהם מושכרים שני חדרים במחיר 6.500 ל"י לחודש, עם מטבח וכל הנוחיות וכל המסים על חשבוני.

תש"ב.