בשנים האחרונות של המאה שעברה הייתי חייל בצבא הרוסי במחנה ליד ביאליסטוק. באחד הימים נודע לי, כי בעיר נערכת קבלת פנים למנדלי מוכר־ספרים. טרחתי כמה וכמה טרחות ובלבד שאוכל לילך העירה ולראות את פני הסבא. באתי וראיתי את חתן־השמחה, שולחנות ערוכים בכל טוב, שמעתי נאומי הערכה חמים ונלהבים ובאחרונה עמד מנדלי עצמו, ונענה לבקשת הנאספים, לזכותם בדברים משלו. זכורני שאמר: תחת לספר לכם זכרונות, אספר לכם נשכחות. מעשה בשלוש שגגות:

האחת – כשעבדתי בז’יטומיר, טיילתי פעם אחת עם חז"ס מחוץ לעיר ודיברנו על מה שדיברנו ומתוך שהיינו נתונים לשיחה לא הרגשנו, שהשמים נתקשרו בעננים והנה יורדים גם גשמי זעף. התחלנו רצים ולפי שביתי היה קרוב יותר מביתו של חז"ס אמרנו להמלט אליו. בדרך מיצר הייתי בלבי, שאין בביתי אלא מיטה אחת ולא נוכל לשכב בנוח, לאחר שנשליך מעלינו בגדינו הרטובים. והנה אנו נכנסים ואני רואה שתי מיטות – נכנס כל אחד למיטה ואני מחשב בלבי, מהיכן נתגלגלה מיטה שניה בחדרי ואני שמח על הנס שנתרחש. אנו שוכבים ומתחממים ופתאום נפתחת הדלת והרי – בעלת הבית שלי לפנינו והיא מתנצלת לפניו, שאורחים כאלה נזדמנו לביתה והיא לא הכינה עדיין תה. שמעתי לדיבורה ונתחוור לי, שלא נכנסתי לדירתי אלא לדירתה של בעלת הבית שלי.

השניה: כשנסעתי משויצריה לאודיסה נתועדתי לסופר מפורסם שנסע לרוסיה. ברכבת נתגלגל הדיבור על מלון שקט באודיסה שסופרים נוהגים להתאכסן בו. אמרתי לפרוש בשם המלון, אך נשכח ממני. כשבאנו לאודיסה אמר אותו סופר לעגלון, שיוליכו למלון שהסופרים נוהגים לדור בו, והוא הוליכו, ואילו אני הלכתי למעוני וכל הדרך היכני לבי על אותה שיכחה שהיתה מופלאת בעיני, ביחוד לאחר שהייתי בא ונכנס במלון הזה. ואחרי מנוחה של שעה קלה הלכתי לאותו מלון לראות שמו, אך הגעתי וזקפתי עיני והנה שם־המלון – אודיסה. צחקתי בלבי: הנה אני תושב אודיסה. נוסע לאודיסה ושכחתי שם אודיסה.

השלישית: טיילתי פעם עם רעיתי ברחובה של אודיסה, והרי נזדמן בדרכנו הסופר בוקי בן יגלי. אמרתי להציג לפניו את רעיתי והנה נשכח ממני שמה וגם שמו האמתי, כלומר, ד"ר קצנלסון. אמרתי: הריני מתכבד להציג לפניך את בוקי ולפניך את סרדצה מוֹיה" (את לבתי).

תרפ"ו.