עוד ב"ימי ־הגאות", כשהתקוה שחקה לנו להשיג חנם שטחי־בור רחבי־ידים וליצור חקלאות מאוחדה ושטתית כיחידה כלכלית בלתי־תלויה, היתה הדרך המובילה להקמת מוסדי־ההתנחלות הכספיים, כספיים על דרך־הפשט ולא על דרך־הדרש, חלקלקה מאד ועקלקלה מאד. כי בתוך התחומים הצרים של התישבות לאומית האוסרת כל מכירת קרקע קשה למצא פרצה, בכדי ל"הניד" בצורת נירות־ערך נכסים שאינם נדים ע"פ טבע בריתם. על כל פנים ב"ימים ההם" היה יותר קל למצוא מוצא מהמבוכה הזאת. חצי־הדרך היתה מאחורנו; זוהי. האדמה הנגאלת, שגם בלי הכשרות תופסת היא למעלה מעשרים וחמשה אחוזים בסכום השקוע בכל יחידת־התנחלות. אבל גם אז נסה כותב הטורים האלה לערוך סכימה של המוסדות הכספיים שיתפתחו אחד, אחד, בהדרגה טבעית ולפי סדר גדוּלם הטבעי, ושכולם יחד יהיו משולבים בחלוקת–תפקידיהם לברא את הבריאה הגדולה בדמות ההתישבות החקלאית. וסדר־הגדוּל הטבעי נקבע כמו בכל גדוּלי־קרקע: זריעה, שתילה; ואחר־כך – קטיפת פירות ואסיף.

ואשר על כן ה"בנק להתנחלות" הנהו הדרגה האחרונה במעלת צמיחת “מכשירי ההתנחלות”, והנהו גם האחרון בשורת מוסדי־ההכשרה המונים: הכשרת־הקרקע, הכשרת־האנשים, הכשרת־התנאים, – כל ההכשרות האלה, שכל אחת מהן מרחיקה לכת בתכניתה ושבלעדיהן לא תתכן כלכלה לאומית בריאה ונורמלית, לא כלכלה לאומית בשנות־חרום, כי אם כלכלה רגילה בשנים כתיקונן. בלי כל תנאי ההכשרה האלה אין חקלאות נושאת את עצמה ומחיה את עובדה, ובלי חקלאות מחוננת בתכונות אלה אין גם תנאי־קיום ותנאי־גדול לבנקים; התנאים האלה אינם, באשר באחוזות ממשכנות בלתי־מכניסות חסרות הסגולות העיקריות המצוות את החיים על בנק והן: היציבות בשער־הכספים, כח־החזוּר הקצוב בנירות־הערך וכח־הגביה מהלוה. וככל עובד־אדמה פשוט הרוצה לראות חיים את אדמתו נוהג קודם כל להניר את נירו, כן גם עלינו לאחוז בסדר־עבודה זה בכל המפעלים שאנו אומרים ליצור.

הפעולה הראשונה היא איפוא – השגת האדמה: אם התוצרת! בלי אדמה אין מה להכשיר ולהניר, והעובד היותר טוב אינו יכול לעשות דבר. כל הכחות צריכים להיות מרוכזים קודם כל להאדיר ולהגדיל את הקרן הקימת. בלי שטחים גדולים לא תתכן כלכלה לאומית מאוחדה, ובלעדיה – משק־ביתנו הנהו כלכלה בתוך כלכלה, ושום הכשרות לא תועילנה. ויחידות־התנחלות מפזרות, מפרדות ונבלעות בתוך כלכלה לאומית זרה שאינה לפי שעור־קומתנו, אינן מסוגלות אלא ללדת “משקי־נפָלים”.

הפעולה השניה היא יצירת מוסדי־ההכשרה. וההכשרה גופה צריכה להיות רחבה, בכדי שהאדמה הנגאלת תהיה ראויה להתישבות. “מד־המרץ”, שבו תבחן האדמה על כשרון־יכלתה ועל חילה, היא מדת יבוליה: אם בכחם להחיות ברוח את העובד או לאו. סכומי ההכשרה הם בגדר “סכומי־מלחמה”, שאינם נזקפים לחובת המתנחל כי אם לחשבון המדינה כלה; סכומים כאלה מתיחסים על כלכלה לאומית בשנות־חרום, ממש כנהוג באזורי המלחמה ההרוסים. לא על היחיד להביא בכחותיו הדלים את מדרגת תנובת האדמה לגובה הנורמלי שבכל ארץ מתוקנה; לא על היחיד לברא תנאים: תנאי־שוק, ותנאי־חבור, ותנאי־אשראי, כי אם זוהי חובת המדינה כלה; ובמקום שאיננה עוד במציאות בא במקומה העם הרוצה לבנותה, להעמיס על עצמו משא זה. אין לציין את הנושא, כי אם את הנשוא: לא את נושאי התנובה וגורמי ההכנסה, כמו מים, מחלבה, עצי־חוץ, אלא התנובה עצמה וההכנסה עצמה. “הנושאים” ו"הגורמים" הם בני־חלוף. מים בלבד אינם עוד מקורות־ההכנסה הנאמנים, ומחלבה שלא במקומה יכולה להוריד את הכנסות המשק במקום להעלותן; לעומת זה בשטות־עבוד מתאימות, בזמן־זריעה מתאים, במחזור־זרעים מתוקן ואין צורך לאמור בזבול, יכולים להגביר את היבולים, להכפילם ולשלשם גם באדמת־בעל. הדרכים המובילות להעלאת ההכנסות רבות הן, ואין לקחת אחדות מהן כסיסמה; ובכל מקום יש להשתמש, לפי התנאים המיוחדים שבו הוא נמצא, באמצעים מיוחדים. מוסדי־החקירה הם אשר ימצאו את הדרכים הכבושות הנאמנות ויסלו דרכים חדשות בחקלאות. תחנת־נסיון מרכזית המקיפה את כל ענפי החקלאות עם סניפים בחבלי־הארץ השונים היא תנאי קודם לעצם קדמת החקלאות. בלי מוסד כזה נוסיף לגשש כאשר מגששים אנו זה שלשים שנה, ולכן נכנס הוא בשורה הראשונה בין מכשירי־ההתנחלות, כאשר מדברים על התנחלות היוצרת משקים מכניסים ומחיים את בעליהם, ולא על סתם נקודות אדומות מ"כוכבות" המפוזרות על פני מפת ארץ־ישראל.

הפעולה השלישית היא יצירת מוסדי ההדרכה. אכר טוב יכל לפעמים להכריח אפילו אדמה רעה שתענה לו. ואכר רע יכל להביא לידי שתוּק אפילו את האדמה היותר פוריה. מוסדי־ההדרכה הם המתוכים בין מוסדי־החקירה ובין עובד־האדמה, שידע להשתמש בכבושי המדע והטכניקה להעלות את הכנסות משקו.

הפעולה הרביעית היא חבורת הקבלנים המרכזית. אם החקלאות מכניסה ע"פ טבע תכונתה ויש המון עובדים היודעים איך להשתמש בחיל האדמה, נוצרות אפשריות רבות ושדות־עבודה רחבות להעסקת כחות עבודה בענפי חקלאות שונים: הן בהכשרות על אדמת הקרן הקימת והן במפעלים פרטיים, שאין בידנו להעבירם מן העולם. החבורות האלה, כשתהיינה מסודרות, תהיינה גם בנות־התחרות בשוק־העבודה הכללי. וכשתהיינה בנות־התחרות תהיה להן מלבד מנת־הקיום, גם מנת־חסכון בשביל כל חבר וחבר, אם יקדישו תשומת־לב מיוחדה למשק־הבית של החבורות האלה הנשען כלו על הפעולה החמישית בדמות סדור המטבחים. במצב הקיים אין אפשרות לעובד לחשוך מעט כסף. מנת־חסכון זו היא “מד־המרץ” שבו יבחן המתנחל על כשרון־עבודתו ועל כשרון־מעשהו. וכשיש “ירח מלא” המונה עשרים וארבעה ימי עבודה ולא שמונה או פחות, ושכר־העבודה הנהו כדי מעלת־חיים אנושית, ואין שאלה של חוסר־עבודה וחלוקת הימים המעטים בין רבים כפי שנהוג עכשיו, ויש מטבחים מסודרים הנותנים את האפשרות לעובד לחשוך מנה ידועה מיגיע כפיו יש טעם לדבר על

הפעולה הששית בדמות קופות־החסכון, שתאמרנה את הסכומים הנכנסים מהעובדים – סכומי החסכון, שבלעדיהם אין מעמידים איש על הקרקע. מנת־חסכון זו נכנסת גם כמנת־ערבון ידועה המבטיחה את האחוזה מהפסד אם נמכרת היא למטה משויה המלא. קופת־החסכון עצמה עפ"י טבע תכונתה אינה יכולה להיות אלא החוליה האחרונה בשלשלת התפתחות החקלאות: תוצאה של חקלאות מכניסה, של עבודה בשפע, של הזנה מתוקנה, של עבודה טובה, של כלכלה לאומית בריאה; כל גורמי התוצרת פועלים איפוא בשלמותם, וממילא באות לידי שלמות־גלוין הסגולות הראשיות המבטיחות את הערך של כל אחוזה טובה והן: היציבות בשער־הכספים, כח־החזור הקצוב בנירות־הערך וכח־הגביה מהלוה הממשכן את אחוזת־נחלתו המכניסה. ורק אחרי אשר משתלטים כל הגורמים האלה במלואם בא הפרי וקטיפתו בדמות

בנק להתנחלות, המיועד ל"הניד" בדמות נירות־ערך נכסי דלא נידי, לשמור על הסכומים השקועים באחוזות שלא יתאבנו, לחזק את החזור התמידי. מהמצב הקיים עד עונת הבכורים של בנקים רב איפוא הדרך ורבות הן הדרגות שעלינו לעבור עליהן. על כל פנים עונת חוסר־העבודה אינה המתאימה לחסכונות ולבנקים, ממש כאשר יום רוח אינו מתאים לזריעה. בהביאי בחשבון את כל הנמוקים האלה הצעתי בשעתה את הסכימה הבאה ליצירת מוסדי־ההתנחלות:

1.  הקרן הקימת, שתעודתה:

1.  רכישת קרקעות,

2.  הכשרת קרקעות,

3.  יצירת נקודות־נסיון.

2.  בנק להתנחלות

1.  הלואות לבנינים בתשלומים לשעורים,

2.  הלואות לנטעים,

3.  הלואות לטיובים ולאמליורציות.

3.  קופות־מלוה, שתעודתן:

1.  הלואות לרכישת אינבנטר,

2.  הלואות לקרן חוזרת,

3.  הלואות קטנות עד הגורן.

4.  ההסתדרות של הפועלים המכילה:

1.  חבורות קבלנים לקבל עבודות שונות על חשבונן בקבלנות.

2.  חבורות להכשרת אחוזות־נטעים,

3.  חבורות להכשרת אדמת הלאום ואחוזות בשביל עצמן,

4.  קופות־חסכון,

5.  הבטחת הרכוש הדדית².

מוסדי ההתנחלות באים בסכּוּם הסכימה הזאת לפי סדר תפקידיהם ולפי חלוקת־העבודה אשר בינהם ולא לפי סדר גדוּלם הטבעי. אולם בפרטי הסכימה עצמה, שלה מקדש פרק מיוחד, בא הבנק להתנחלות אחרון במקום, כפרי הנקטף לאחרי השתילה, הצמיחה והגדול. וכל המוסדים הללו אחוזים ושלובים יחד בכדי לקיים בכחות משותפים את “סגולת החזור” בכספים הנשקעים בכל מפעל ומפעל; כי קיום סגולת החזור זוהי הפרובלימה העיקרית. כל הקושי שבמחזור־הכספים שלנו הוא שאין בו חזור, אחת היא אם הכספים נקברו באדמה או נתאבנו בבנינים. כדוגמה יכל לשמש המשבר הכספי שבא בשנים האחרונות בעקבות עונת הבנין הרותחת; הבנינים בלעו לתוכם את שארית המזומנים שנמצאו באוצרנו והשאירונו לגמרי בחרבה.

הסכומים שאנו משקיעים ביחידת־התנחלות מורכבים באופן יחוסי מחלקים אלה:

מהסכומים האלה יש לציין כ"הון קפוא" בהחלט 25 אחוזים, אחרי שאין אדמת הקרן הקימת נתנת להמכר. מדמי ההכשרה, יכל לעבור חלק לקופת־החסכון, אותו החלק המוּצא על עבודה ולא על חמרים, וביחוד החמרים שהם תוצרת־חוץ. וכך גם יהיה היחס בסכומים השקועים בבנינים. כל החמרים שעבודת־בית שקועה בהם יכילו גם מנת־חסכון ידועה.

ברכישת מכשירי־עבודה הנפתחים במשך שמונה שנים יכלים לשתף רכוש מסחרי חיצוני, אם ה"משביר" יהיה מה שצריך הוא להיות וירכז ברשותו את כל מכירת תבואות המשקים ואת כל הקניות של חמרים ומכשירים. אם יקבעו סדר ידוע לקניית מכשירים מבתי־חרושת ידועים אפשר יהיה להשיג מכשירים אלה באשראי; המוסד הכספי המיועד לכך, לפי הסכימה הנזכרה, יהיה ערב. בכלל טוב מבחינה כלכלית לרכז את קנית המכונות והמכשירים בגלל חלקי־המלואים של המכונות, המפריעים את מהלך־העבודה בהעדרם במקרה; כאשר החלקים האלה הם מסוג אחד נתנים הם להתמלא על נקלה ממקום למקום.

היוצא מכל הדברים האמורים: בלי רכישת שטחים רחבי־ידים לא תתכן כלכלה לאומית בשבילנו אף אם נגביר את תנובת האדמה הנמצאת ברשותנו; בלי הכשרות מרחיקות־לכת אין גם השטחים הגדולים מועילים, באשר תבואות שדותינו, לפי גובה היבולים הקימים, אינן בנות־התחרות; בלי עובדים טובים אין גם הכשרות מועילות; בלי כל התנאים האלה השלובים זה בזה אין חקלאות מחיה את בעליה לפי מעלת־חיים אנושית; ובלי חקלאות מכניסה יש חוסר־עבודה מתמיד ואין אפשרות לעובד לחשוך מנה עודפת ממשכרתו; בלי מנה זו אין טעם לקופות־חסכון הנידונות להשאר ריקות; ובלי מנת־החסכון הצריכה להכנס בסכומים השקועים ביחידת־התנחלות ובלי אחוזה מכניסה רוח בטוח אין בכלל ערך בשער־הכספים לכל הנכסי־דלא־נידי שלנו הממשכנים; ואין להוציא תמורתם נירות־ערך הצפויים לתנודות חזקות, ותמיד מטה, מטה – צפויים למגמה הפוכה איפוא המַתנה את הסגולות העיקריות: יציבות, חזור וכח־גביה. אנחנו עוד נמצאים איפוא ב"פורמציה" של קופות וקרנות, ולא בפורמציה של בהקים.

* * * *

קרן־התישבות בתור פונד ולא בתור בנק, לפי הצעת ד"ר רופין, יכולה לבוא בחשבון כהתחלה למעבר מטעמים האלה:

1.  הקרן הזאת היא אישיות יורידית המתחילה לרכז את ההון השייך לה, עובדת במגמה ל"הגיר" את הונה בבא שעת־הכשר ולהרגיל את המתנחל שיתיחס אל העזרה הנתנת לו לא כלקופה של תמיכה, אלא כלמוסד כספי. קרן־ההתישבות עושה את כל עסקיה ע"י אחד הבנקים שלנו.

2.  כדאי להפריד בין הפונדים שלנו: בין אלה המשקיעים כספים חומריים בני־קים ובין אלה שמשקיעים אותם במפעלים חומריים עוברים, כמו מוסדי־הבראה, או במפעלים רוחניים. כל אחד מהם מוכרח להתנהג ע"פ שטה מיוחדה, ואין לערבבם בקדרה אחת.

3.  קרן־היסוד בצורתה הקימת נושאת בקרבה עם כל כחות־המושכים שבה גם כחות דוחים ידועים. התורם את תרומתו לכל מיני מפעלים בבת אחת דורש אקוויבלנט ממשי תמורת שלש מאות האלף לי"מ הנכנסות לקרן, בזמן שההתישבות, לדוגמא, נהנית רק ממאה אלף לי"מ, ונוהגים לחיב את חשבון ההתישבות בחובות השייכים לענפים אחרים. טוב שהרשויות תהיינה נפרדות; התורם את תרומתו להחזקת מפעלים רוחנים לא ידרוש תמורתה אקוויבלנט חומרי, ורשות ההתישבות תהיה אחראית בעד הסכומים שנכנסו לזכותה; ואז גם הסכומים האלה יכנסו בזמנם; והמשקים ההולכים ונבנים לא יהיו צפוים לכל אותם הזעזועים הממוטטים אותם בתחילת התהוותם.

* * * * *

מודה אני ומתודה, שתמוה אני בעיני עצמי בבואי לשנן אמתיות בגליות במאמרי המקדשים לקרנות. אולם אין ברירה. הפורעניות המתרגשות עלינו נטלו ממנו, כנראה, לא רק את כח החדוש וכח ההגיון להגות במוחנו נכחות, כי אם נתקו־אפילו את החבור בין מוחותינו ובין מוחות בהירים אחרים, שהם יהגו בעדנו ויראו בעדנו, והשכיחו מאתנו את תלמודנו. ואז יש חובה מוזרה לפתוח ולגולל תורות ישנות ולהקריאן, כנהוג – אחד מקרא ושנים תרגום…