שלמה זלינגר, פסל, חי בפאריז. יש לו בית ברחוב שמשון בחיפה.

  “איך היכרת את רותי”?

רותי הגיעה אליו לקיבוץ כברי והיא יפהפייה בת 16 לומדת בבית הספר הריאלי, היוקרתי ביותר בחיפה. שלמה הוקסם מיופייה. ואז רותי לא ידעה צרפתית. רותי הזמינה את שלמה בן ה־23 שנים, לבקר אותה ברחוב שמשון. היא רצתה להראות לו איך היא מפסלת סירה בקליפת עץ האורן. היא פיסלה. והוא רצה להראות לה איך הוא מפסל בן אדם קטן בקליפת עץ האורן. זה לא אומר שהוא אוהב את עצי האורן, לא. עצי האורן מזהמים את לילות השינה של חיפה. לעצי האורן יש קליפה עבה מאוד, זה מגן עליהם מפני מזיקים וכך הם שורדים את החורף ואת המזיקים.

אחר־כך חזר לכברי, התבונן בעצמו, לקח חתיכת עץ בגודל של 50 ס"מ ופיסל את עצמו. רותי התרשמה מאוד מעבודותיו. את הפסלים הנקראים: “הבן־אדם הקטן” ואת “עצמו”, היא אהבה מאוד. כעבור שנתיים הוזמן שלמה לקבלת פרס באמריקה.

לנסוע או לא לנסוע? לעזוב את הארץ? עד שנת 1969 שלמה המשיך לעבוד ביום, בפיסול, אבל בלילה היה שומר לילה בסוכנות היהודית. עד שרותי אמרה לו די, מספיק. יש לנו די אוכל והרבה הזמנות של יצירות. הוא הפסיק, והחל להקדיש את כל חייו לאמנות הפיסול. שלמה יצר מאות פסלים המפוזרים בעולם.

כאן מתחיל תהליך החיים האדיר, תהליך שיקומי ענק של שלמה זלינגר, פסל ידוע בעולם. אך שלמה לא נולד כמו רותי על הר הכרמל. שלמה נולד בפולין של אז 31 במאי 1928. וכשהגיעה המלחמה עבר 7 מחנות ריכוז, כאילו אמרתי 7 מדורי גהינום. נורא. דרך מסע של מוות ועוד מוות ועוד מוות, והצליח לחיות.

הוא ראה את המראות המזעזעים ביותר. הוא ראה כיצד רוצחים אנשים. הוא ראה במו עיניו כיצד הכריחו אדם לשתות מים מצינור, והכריחו אותו להמשיך לקבל מים עד שבטנו התפוצצה. האדם שבטנו עפה לכל עבר, היה אביו.

אחרים, שלא עמדו בהוראות הנאצים ועוזריהם, נחנקו בידי החיילים הגרמנים. שלמה כמעט נתלה על עץ… הגרדום. אך תמיד, תמיד ברגע האחרון נמצא מישהו שהוציא אותו, מדרך המוות הסופית. לפעמים שנייה אחת לפני הסוף המר, לפעמים דקות מספר קודם לכן. המזל. הגורל. אנשים, שליחים של רצון טוב. הצילו לא פעם את חייו. אבל לא את חיי הוריו.

  “ואיך אתה יוצר?”

“אני מסתובב סביב האבן הגולמית ומנסה לדובב אותה. ימים רבים עד שלפתע האבן נפתחת ונותנת לי את הכיוון שאליו היא רוצה להגיע. לעולם אינני כופה את עצמי, לא על האור, לא על האבן ובוודאי לא על הרוח שעומדת לשכון בתוכה לעד… היצירה היא אובדן האני, אובדן האגו, וקבלת ההחלטה של האבן להיות היא עצמה. להיות הפסל. משהו אחר מצטרף לתהליך…”

  “מה?”

  “משהו אחר!”

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 60764 יצירות מאת 3961 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־33 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!