יְהוֹסֵף, כָּל / שמואל הנגיד

ופי ציפה שנת תת"ב נזל בן עמאר ומג ͘ אהד ואג ͘ נאד אלתג ͘ ור ואלשרק ואלאפרנג ͘ עלי מדינה לורקה ונפד ͘ אלפצול לקתאלהם חתי נזלת אלעסאכר בקריה באלס ובאתו פיה ליל[תה]ם עלי ניה אלנהוץ ͘ פי צבאחתהא אלי לורקה ומק[את]לתהם דונהא פכתב אלי מן אלמחלה בקריה בלס [פי תלך] אל[לי]לה יצף צורה אלחאל ויוציני בקולה וה[ו עלי] לגה אלתלמוד אלמוגוד מתלהא פי אלמקרא

ובקיץ שנת תת"ב (1042) יצאו למלחמה בן עמאר ומגאהד וצבאות הארצות השכנות וארצות המזרח והזרים על העיר לורקה ויצאו הגבורים (של הנגיד) להלחם בהם וחנו הצבאות בקרית באלס ולנו בה בלילה בכונה להשכים בבקר (ללכת) אל לורקה ולהלחם בהם מחוצה לה. וכתב אלי בלילה ההוא מן המחנה בקרית באלס, מתאר את המצב ומצוני בשירו, והוא בלשון התלמוד שכמוהו נמצא במקרא

 

מוּסָר    🔗

È — — — È — — — È — — / È — — — È — — — È — —

יְהוֹסֵף, כָּל אֲשֶׁר אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / וְכֹל אָבוֹא בְּצָרָה — בַּעֲבוּרָךְ!

וְלוּלֵי אַתְּ — כְּבָר שַׁטְתִּי בְּתֵבֵל / וְחָיִיתִי כְּמוֹ רַבִּים בְּדוֹרָךְ.

כְּתָבִי זֶה — כְּתָב ישֶׁר אֲמָרָיו, / וּמִי יוֹרֶה לְךָ ישֶׁר כְּהוֹרָךְ?

כְּתַבְתִּיהוּ — וְהַמָּוֶת מְצַחֵק / לְנֶגְדֵּנוּ בְּפֶה רָחַב וְאָרָךְ,

5 וְלֹא אֵדַע, בְּקוּם הַצַּר לְמָחָר, / הֲלָנוּ, אִם לְצָרֵינוּ יְעֹרָךְ.

וְאִם נִגְזַר, בְּנִי, כִּי לֹא לְעוֹלָם / תְּשׁוּרֵנִי, וְלֹא לָעַד אֲשׁוּרָךְ —

תְּנָה לִבָּךְ, בְּשִׁבְתָּךְ, אֶל כְּתָבִי, / וְקִימָתָךְ, וְאִם תִּישַׁן — יְעִירָךְ,

וְיוֹם לֹא יִדְרְשׁוּ רַבִּים וּמוֹרִים / לְהוֹעִילָךְ — יְהִי רַבָּךְ וּמוֹרָךְ!

בְּכָל נַפְשָׁךְ וְכָל הוֹנָךְ וְעַל כָּל / דְּרָכֶיךָ יְרָא יוֹצְרָךְ וְצוּרָךְ,

10 קְנֵה בִינָה וְשֵׂכֶל, כִּי תְּבוּנָה — / תְּהִלָּתָךְ, וְהַשֵּׂכֶל — הֲדָרָךְ.

יְרָא אִמָּךְ, וְדַבֵּר טוֹב לְדוֹדָךְ / וְלִשְׁאֵרָךְ, וְכַבֵּד אֶת חֲבֵרָךְ,

וְהִתְאַהֵב לְכָל נִבְרָא, וְטֶרֶם / קְנוֹתָךְ הוֹן — קְנֵה שֵׁם טוֹב בְּעִירָךְ.

יְהוֹסֵף, תֵּן לְכָל שׁוֹאֵל כְּלִבּוֹ, / וְאִם אַיִן — עֲנֵהוּ מַעֲנֵה רָּךְ,

וְתֵן חֵלֶק לְכָל חָסֵר בְּהוֹנָךְ, / וְעֵת מַתָּן — זְכֹר אֶת מַחֲסוֹרָךְ!

15 עֲשֵׂה חַיִל, וְאַל תִּבְטַח עֲלֵי מָה / עֲשִׂיתִיו, כִּי עֲשׂה חַיִל — יְקָרָךְ,

וְהִתְגַּדֵּל וְרוּמָה עַל גְּדֻלַּת / אֲבוֹתֶיךָ, וְאַל תִּבְזֶה צְעִירָךְ.

וְלַמּוּסָר טְעָמִים לֹא זְכַרְתִּים, / דְּרשׁ אוֹתָם וְדַבֵּר בָּם — תְּבֹרָךְ,

וְאִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי אֱלֹהִים — / אֲנִי אוֹרָךְ, וְאֵל מֵרַע יְסִירָךְ!