בימים אלה קראתי ב"דבר" מאמר על תרבות לעולה והמאמר הזה החזיר אותי לימי העליה השניה 14–1906.
בימים ההם עוד לא היתה ההסתדרות קיימת ועוד לא היו בתי פועלים. עוד לא חלמו על הבנינים המפוארים והמשוכללים של מרפאות קופ"ח. ציבור הפועלים היה מאורגן בחלקו בהסתדרות החקלאית והפועלים חיו “חיי שעה”: הם לא היו בטוחים בערב אם מחר יצאו לעבודה. גרו ברפתות ובחושות ערביות. בערב, אחרי יום עבודה קשה, היו אוכלים “מה שנתנה יד נדיבת־אל” והיו נפגשים עם אנשי תרבות – לרוב מורים – ולמדו עברית. המורים במושבות היו מאספים את הפועלים ומוסרים להם משעות הפנאי ומנוחתם ללמדם את השפה. כשהפועל היה עוזב את המושבה מחמת חוסר עבודה והיה עובר למושבה אחרת נפגש עם המורים במקום החדש והמשיך בלימודיו.
עבודה מפרכת זו עשו המורים שלא על מנת לקבל פרס. ולא זו בלבד אלא שלפני השיעור היה המורה יחד עם הפועלים מביא את השולחנות והכסאות לאחד החדרים ואחרי השיעור היו המורה והפועלים מחזירים לשכנים את “הריהוט”.
לא מעטים מה"תלמידים" ההם עומדים עתה בראש התנועה הציונית. רבים מהם מחזיקים בהגה שלטוננו.
בשמחה ובגאוה אני אומר: מאושר אני שזכיתי לחיות בדור הזה ושבמחיצת “התלמידים” ההם עוברים ונמשכים חיי בארץ ובציבור הפועלים העברי.
תשי"א.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות