בימים של סערות גשם ועצים נופלים הרוח מסוגלת לעקור כל דבר שעומד בדרכה. להפיל בתים, לשבור הרים כמו האש. האש אם בכוונתה להרוג, לשרוף ולהשמיד לא ניתן לעמוד בפניה, היא שורפת מבפנים עד שלא ניתן לעמוד על הרגליים. כשהגעת לכיתה אחרי השבעה, השבעה זה סיפור התפילות, המניין. לא תאמינו גם אתה לא האמנת למראה עיניך. ובמו עיניך ראית את הדמעות. שוב היו דמעות רכות בעיניה של אהובתך. אתה מאמין היום שהיא רצתה לקחת אותך בזרועותיה לחבק אותך אל ליבה החם, אך ליבה היה קר כקרח כלפי הילדים. היא נהגה לקלל את החקלאים והסוחרים הקטנים מבית יהושע שקמו לפעמים בשלוש או בארבע בבוקר כדי לעזור להוריהם, בחליבת הפרות והביאו עימם ריחות טובים מהרפת לכיתה. בת אינטלקטואלים של המשוררת ועורך העיתונים צעקה אליהם:
"לכו להתרחץ כראוי יא מסריחים!"
היא ייעצה להם להחליף בגדים לפני בואם לכיתה, כאילו הייתה אימא שלהם. ואתה בטיפשות בעיני המאוהב המעריצות אהבת את הקללות שלה. אתה שלא הייתי מסוגל להוציא קללה מפיך עד היום. לא את הקללות שלה אהבת אלא את האופן שבו הן פרצו מפיה. זרמו כקרני אש לוהטות לא התוכן, אלא את האופן שבו עוצמתה התפוצצה למסכנים על פניהם הנבוכים מדברי האמת הקשים שיצאו מפיה. והיא מלכתך רצתה לנחם רק אותך באבלך, אבל העיניים של האחרים הפריעו לה. המבט האחר הזר מפריע גם למנהיגים, למלכות הכיתות לא רק לאנשי העם הפשוט כמוך. אינך זוכר אם אכן הייתה כאן נחמה, אבל עצם העובדה שמלכת הכיתה מביעה רגשות כלפיך זה משהו לא? היא הייתה מתעללת בחקלאים החלשים, ממציאה להם שמות ונוהגת בהם ביד אכזרית. אתה זכית ממנה למבטים רכים. אתה זכיתי ממנה לדעת, להכיר, לחוש בהילתה המוארת. אולי משום שחשה מה רבה אהבתך אליה. חשה במבטיך החודרים ללב האש שבתוכה. אין בכלל ספק שהיית חולם עליה, חושב עליה, מתגעגע אליה, אוכל איתה בדמיונותיך ולא שיתפת דבר או חצי דבר עם כל יתר החברים והחברות מהטיפול (בית הילדים, במינוח קיבוצי), שאיתם לא ישנת בלילות. איש מאלה שחיו איתי בחדר בבית הילדים ושהיו סביבי תמיד לא ידע דבר על התאהבותך, אמנם חיית עימם אבל למעשה לא היית איתם באותו חדר אוכל ולא אכלת איתם באותו שולחן. אלא רק עם חמוטל. איתם היית בפיזי, אך איתה היית בדמיונותיך כל היום. רק עם חמוטל דמיונית, כבר היית עם חמוטל בכפר מגוריה, תמיד באודים עם אהובתך מטיילים בחולות הים. לא עושים אהבה, לא שוכבים כמו הגדולים, אבל נותנים יד ביד. אולי. אתה מביא לה פרח היא מחייכת ורואה את הילתה באורות. היית מתלכד בתוכה והיא בתוכך ללא מגע פיזי אלא רק בדמיונות…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות