בעיר ואם בישראל היה יהודי, ושמו רבי יצחק בר' יעקב ביק. והיה האיש “הכל יכול” בעסקי־הציבור. הכל ישק על פיו, ואילו היה הדבר תלוי בו, כי עתה נטל לו הזכות לגזור על הלידה והמיתה.
ויום אחד נזדמן מגיד לאותה עיר, וביקש להשמיע דרשתו בקהל, כנהוג, בין מנחה למעריב. אך המתפללים לא יכלו להרשותו, כי חזקה עליהם מצוות “פאן” ביק, הגבאי דמתא, שלא לעשות דבר שלא ברשותו, והנה אותה שעה לא היה בבית הכנסת. זמן תפילת מנחה כבר עבר, עוד מעט יצאו הכוכבים ושעת ערבית מתקרבת… והנה מר ביק בא. “חטפו” תפילת מנחה על רגל אחת והחלו בערבית. כתום התפילה, עלה המגיד לבמה, פתח ואמר:
– רבותי! רואה אני, כי את דרשתי לא אדרוש הערב על כן אבקשכם לשמוע מפי סיפוּר־מעשה קצר. אך אתחיל, כדרך בעל דרשן, בפסוק אחד. ובכן, רבותי! אנו אומרים בכל יום בשחרית: “לעולם יהא אדם!”… כלומר: איי–ביק! זיי אַ מענש! ועתה רבותי, סיפור המעשה. בעיירה קטנה, עניה ומדולדלה, שיהודיה לא השיגה ידם להחזיק בכל משמשי־הציבור, עמדו ומינו יהודי אחד שיהא להם שו"ב, ושמש, וחזן, וגם עדר העיירה נמסר להשגחתו, כלומר גם לרועה היה. וכך היה נוהג: בהשכמת הבוקר היה יוצא ומכריז: “יהודים! קומו לעבודת הבורא”. אזי ידע הקהל, שצריכים גם להוציא את הפרות והעזים לחצר ביהכ"נ. והשמש פושט בגדי שמש ולובש בגדי חזן ועובר לפני התיבה. ומשסיים התפילה, פושט בגדי חזן ולובש בגדי רועה, ובשובו מן השדה, מזרז את הקהל לבית התפילה ופושט ולובש וחוזר חלילה. לאחר ערבית לקח החלף בידו והתחיל לשמש כשו"ב. והנה היה מעשה ועגל אחד, כלומר ביק אחד בלעז, השתולל וברח מן העדר, והרועה – הוא החזן, הוא השמש, הוא השו"ב – רץ אחריו רץ ורץ, וכבר שקעה החמה, והרועה טרם יחזור, ויהודים מאחרים בתפילת מנחה… מיד קם הרב דמתא ואמר: מכאן אני למד, כי צריכים אנו שמש לחוד, חזן לחוד, שו"ב לחוד ורועה לחוד. כי הנה, יהודים טובים, מחמת ביק זה אחרנו בתפילת מנחה…
תש"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות