שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה', הביטו אל צור חוצבתם, ואל מקבת בור נוקרתם, השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתּם, כי קמו בעדת היהודים כת אחת הנקראת בשם חסידים והיו לצנינים וצרים מראיהן כלפידים, המה היו במורדי אור, מדור דור, מארבע אבות נזיקין השור והבור דרךּ איש וזר, ידרכו חצם דבר מר, אל תּפנו אל האובות, אי ידברו אליךּ טובות, כי עוונו טמון בחובו, ואון ועמל בקרבו, לאמר אני הרואה, וכל האומר כן אינו אלא טועה, והאמת נעדרת, כי לנביא ולרואה היום יקרא לפני אפיקורס יבוא היום אשר יחשכו הרואות והיו לזוועות כסף סיגים מצפצפים ומהגים, גזירה וחוקה, מעוף צוקה, בוקה ומבולקה, רופאי הגופים מבוהלים ודחופים ישמחו לקול אנקת חלל, כאשר יגילו בחלקם שלל, יודעים לכוין השעות, ויעשו מגרעות, צרות רבּות ורעות, ובידם ספר הרפואות מעוךּ וכתות או לעק"ר ירפא כאור בוקר, ואם נתוק וכרות ושואל לחובר חבר יאמר הלילה הורה גבר, כעת מחר, בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר תועבות גדולות ונאצות, עד אחז בשרי פלצות, עם קשי עורף, חומס וטורף, קיץ וחורף, אריה טורף ושואג, כאחיתופל ודואג, חסידים פשוחי שסף, ממלאים בתיהם כסף, מבלים ימיהם בנעימים, בדמי עניים העגומים, כת הללו בּעלי מארה, מעצה נבערה, כפרה סוררה, דרכם נסתרה, עצת נפתּלים נמהרה, קראן לו מרה, חקוק על לבם עבודה זרה, על כן קראתי להם אש התּבערה אין בהם קורא בצדק, לחזק כל בדק פועל חמס בכפיהם, גנבו וכחשו ושמו בכליהם, שוד ושבר במסיליהם, שואגם בתפילה, שאגת אריה וקול שחל, כאילני סרק וערבי נחל, במשק גבים שוקק, כגפן בוקק, חמור נוער, וסוס דוהר, מקום שאונם, נחר גרונם, שינו נוסחאות התפילה להסיג גבול עולם ותבקע הארץ לקולם, לקול המולה ירתיח כסיר מצולה שינו כסותם ולשונם, שכחו אל מושיעם וקונם, ולחמם לחם אונים, מסיר שפה לנאמנים, כעובדי הבעל והחמנים, שופךּ בוז על נדיבים בשטי כזב ורהבים ופניהם פני להבים, בוגדים באדם יוסיף, באיסור כולל ואיסור מוסיף, מסיר לב ראשי עם הארץ, ומראה להם פנים לטהר את השרץ, ויתעם בתּוהו לא דרךּ, לצבות בטן ולנפיל ירךּ, ויתעם כשכור, ועיני האנשים ינקר יסגור על איש ולא יפתח, ועל שתּי הסעיפים הוא פוסח רואיהם התעום, בעל אוב ופיתום, פורשים כנפים למעלה מעש צעצועים אךּ הבל המה מעשה תעתועים, עוצם עיניו וקורץ בשפתיו, ובקרבו ישים ארבו ורעותיו יעלו שמים ירדו תהומות, וכיוני הגיאיות כולם הומות, כילק סמר, וכיין חמר, יחוגו וינועו כשכורים, כאשר תעשינה הדבורים, דועכו כאש קוצים, כשני עברים נצים, וכזורק חצים, תרועה ושברים, בגאותם ירעשו הרים, יחטוף עני במשכו ברשתּו, ויין חמסים ישתו:

תא חזי מה בין חסידים ראשונים, לחסידים אחרונים, הראשונים ר"י קטינאי, או ר"י בר אלעאי, אחרונים אלעזר בן דינאי, חסידים השוטים בעלי הקבלה, דומים למלאכי חבלה, קוטפים מלוחים קוצים כסוחים והתורה והתעודה, שכולה וגלמודה, לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ועיניהם טחו, כעורב וכזאב נדיבימו, וכזבח וכצלמונה כל נסיכימו, לחמו לחם רשע ויין חמסים, כקדוח אש המסים, לא יחרוךּ רמיה צידו כי קרוב יום אידו כי בערה כאש רשעה, וכבד עליה פשעה, ותצת בסבכי היער, יחד כסיל ובער, עושים בטניהם אלהיהם, ומרק פגולים כליהם, שיניו שיני אריות וכפירים דורס ואוכל בקר וצאן ולחם כבירים, ישובו לערב, ויהמו ככלב ויסבבו עיר לקרקר קיר, ואילו אשקייה כסא וסמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה, הוא מפקא מיניה דיקולי דיקולי דתרבא וכי מקלעו תרי חסידי בהדי הדדי עייל בקרא דתורי בינייהו ולא נגען בהו והני סימנין אתו מחמת בריאותא, ולא מחמת כחישותא וכי עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא אכיל להו ובעאי למכסיה לצעא אבתריה, ואחר שנתמלא הסאה, וגאה גאה, יגששו כעורים קיר, ויוצאים בשיר. כקול הסירים תחת הסיר לא זו הדרךּ ולא זו העיר. וענו ואמרו שיר של פגעים. מעט ורעים. עדת הוללים. שרים כחוללים. ולא ראו אור כעוללים מקול שיריו. ומצהלות אבּריו. רעשה הארץ. לכליון חרוץ "שיר נפוח. משאות שוא ומדוח כקש לפני רוח, כילק סמר, וריחו נמר "שירות תוגה, והיתה לחגא הנה נא כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו, והשטן עומד על ימינו לשטנו, וימלא קדים בטנו:

הריב"ש הניח אחריו ברכה, פרץ וצוחה, יגון ואנחה, אשרי העם "שלא ככה, ארגז מלא ספרים, הממעיט אסף עשרה חמרים קובעת כוס מלא שמרים תרועה ושברים, הן יהרוס ולא יבנה אין בו תבונה, יכסה שנאה במשאון ואופל, כי נפש הוא חובל, מי יתן מבטן לקבל יובל, חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה, עד כי גאה גאה, לאמר אלקים ראיתי, איש שלומי ומריתי, ולא דעת ותבונה לאמר מי אנכי כי באתי עד הלום, אין זה כי אם חלום, עלה נדף קש יבש, תהלךּ כסגן באראלי אש, הפכפךּ דרךּ איש וזר, יעפיל לעלות אל ראש ההר, ויעשה עליות הנשמה, נחלת “ישראל אשר שממה, ויקרא שמה במה, בשמים אין כאל, ובארץ מי כישראל, רוכב שמים ובגאותו שחקים, וירוצץ כברקים, להציץ בחרכים, ותהי ראשית ממלכתו בק”ק מעזבעז ואחר כךּ פשתה הנגע והיתה אדמת יהודים לחגא הוא החל לעשות למלאכת השמים כוונים ולר' ישראל יולד שני בנים, שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ, ושם השני "שמעבר מלךּ "צבועים כל אלה חוברו יחד אל עמק "השדים, ויצא משם הגבול למעלה סילונים ועקרבים, וגבול ים המלח, ותהי נציב ר' “מלךּ, ותאר הגבול” שכרונה, חרב היונה, ויסעו משם ויחנו “ובאובות ויסעו” מאובות ויחנו “בקברות” התאוה, ועלה הגבול גי בן הנום, ויאהל עד סדום:

ואחרון הכביד הוא החסיד ר' איציק מלאנצוט הוא החל להיות גבור ציד בארץ, אליו יאספו חסידים עדרים עדרים, צלמות ולא סדרים, בר מלחךּ פינכא, הוא העביר זמן תפילת המנחה, בימים נוראים, כל החסידים באים, נדים ונעים לחסות בצילו ולשום במרום קנו ולא לחנם הולךּ זרזיר וכו' אלא מפני שהוא מינו רודף שלמונים עם האובות והידעונים, לאמר אני רופא כעשן לעינים ואתה אומן כחומץ לשינים נשתף שתופי "מבואות והיינו לאחדים חלק כחלק מעות או בגדים, הצניפים והרדידים, או בגד עדים הגליונים והסדינים השביסים והשהרונים, הוא נוהו השם שמות בארץ המגיה קולו בתפילתו בקול שאון יכנהו בשם גאון, אור יקרות וקפאון, והמכה כף אל כף יקראו בשם חסיד ורב ואת אשר יקרא בשם אגור בין, יקרא לפנים רשע ומין והשוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין, ואת אשר יכנהו בשם חסיד ופרוש, כנחש ישךּ וכצפעוני יפריש:

ע"כ אהובי אחי ורעי שמור רגליךּ מנתיבתיהם ואל תתע בדרכיהם כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפךּ דם צדיקים לצודד נפשות אשר לא תצודדנה הנושכים בשיניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה, הנצל מהם כצבי מיד וכצפור הנמלט מפח, סורו סורו צאו משם אל תגעו בכל אשר להם ואל תתאוו למטעמותיו, הרחק מהם ומהמונם כמטחוי קשת, ועם שונים אל תתערב, כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם, שמור רגליךּ כאשר תלךּ כי המצודה פרוסה ליד מעגל ומלכודתם עלי נתיב, ואם פגע בךּ מנוול זה אי איכא דרכא אחרינא ליזיל, ואי לא לימא יגער ה' בךּ השטן, או עיזא דבי טבחא שמינה מנאי, או סק לאיגרא ושדי דרגא מתותךּ, הסירו מכם אלהי נכר, אטוף לךּ ליין ולשכר, והיה כזה יום מחר, השמרו לכם עלות בהר דרךּ איש וזר פן יבוא כנהר צר, ונהמת באחריתךּ, ככלות בשרךּ ושארךּ, והחיוב מוטל על כל מי שנגע יראת ה' בלבו להדפם ולרדפם בכל מיני רדיפותּ ולשרש אחריהם, שנאמר ואבדתם את שמם, ולכנות להם שם גנאי, כיצד היו קורין אותו חסיד, קורין אותו בור סיד, ולכלל החסידים, קורין עמק "השדים, עד שלא ישאר מעדת חנף, שורש וענף, ולא ישמע עוד כל חזון שוא ומקסם חלק, כבלעם ובלק, יען הטעו את עמי, ומטה הוא בידם זעמי, ולטהר הנגע בבית אפל, ולטוח אותו תפל, וכי יפול הנופל, הלא יאמר עליכם איה הטיח אשר טחתם, ואיה פדיון נפש אשר לקחתם, ואתם בני ישראל הבו לכם עצה הלום, וזאת העצה היעוצה את מזבחותם תתוצו כאבני גיר, לכלות חמתם בקיר ועל החסידים היוצאים בשיר, עון הנביא ועון הדורש, כלה גרש יגרש:

הרב החסיד אב"ב דק"ק זעלחאווי אשר מלא תורה, לו משפט הבכורה, גם הוא אינו נוהג כשורה, בבואו על הישוב עם המנין חסידים שלו והולךּ לתומו כמראה סוסים מראיהו וכפרשים כן ירוצון, לפניו תאכל אש ואחריו תלהט להבה, כג"ע הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה, גם פליטה ולא היתה לו, והגבאי שואג בקול שפות הסיר שפות וגם יצוק בו מים, אחד מביא את האור ואחד מביא עצים והאש והשלישי מסדר המערכה גדולה לכרות להם כירה, השוק והעליה והאש המערכה תוקד בו לא תכבה מדורתה אש ועצים הרבה כנחל גפרית בוערה בה ולהרש אין כל כ"א כבשה אחת קטנה אשר קנה ללחמו ולחם ביתו להחיות את נפשו, ומחמת שמסוה הבושה על פניו לא יחמול על מיטב הצאן ועל פרי בּטן לא ירחם ונעשה כעורב על בניו ויעשיה כמשפט לאורח הבא אליו, והיה כבשל הבשר ובא הגבאי והמזלג בידו והכה בדוד או בקלחת ובפרור כל אשר יעלה המזלג יקח לו למנה לנתחיה לנתחיה הוציאו בשל מבושל או נא והיה כשבתם על סיר הבשר ויאכל חצי בשרו אכלה ומדקה, ושארה ברגליה רפסה כל נתח טוב ירךּ וכתף יאכלו הם די והותר ומותר מרמס רגליהם יביאו לפני הרב, הרב יושב על מטה כבודה ושולחן ערוךּ לפניו מקול המון שליו, מרוב אנשים ונשים, שמחים וששים ויאמר הרב אל הבעה"ב הגישה לי ואוכלה מצידך למן תברכךּ נפשי, הרב מברךּ בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו, ואחר שבירךּ כרע רבץ כארי על טרפו ושיניו יחריק, ויאכל הבשר והמרק, כגן הירק, עד בלתי השאיר לו שריד, אכל עד דמריד, הבעה"ב עומד סביבות שיניו אימה, ואיפת רזון זעומה, כידודי אש יתמלטו, ועל שפם יעטו, מנחיריו יצא עשן כעשן הכבשן, ולהב מפיו יצא, שיורי כוסות שתה ומצה והרב בצוארו ילין עוז, ועשוק נהר ולא יחפוז, מפיו תלהט אש ולהבה, ולפניו תדוץ דאבה, אח"כ שוכב על מטתו וישן שינת צהרים, עד מועד צאתךּ ממצרים, ויהי בבוקר ותפעם רוחו של בעה"ב כי נשאר כמצולה שאין בה דגים, באין ארוחה ומזון אין נביא ואין חזון, ותמור שירים ורנה, כולם ישאו קול בנהי וקינה, וענו עליו הידד, איכה ישבה בדד, הציגני ככלי ריק, בלעני, מלא כרישו מעדני, זה חלק שוסינו, וגולל לבוזזינו:

ועתה אתם בני ישראל זרע קדש מצבתכם, שמעו שמוע מלתי וקחו נא ברכתי, עד מתי תהיה זאת לכם לפוקה, מעוף צוקה, ממושךּ וממורט גוי קו קו הואיל הלךּ אחרי צו, ידע ישראל אויל הנביא משוגע איש הרוח, אשפתו כקבר פתוח והוא לא יכול לרפוא לכם ולא יגהה מכם מזור, וכשל עוזר, יעבירו קול במחנה לאמר מרבים העם להביא להאיש הנביא והמלאכה די והותר, להחולם ופותר, כי נמצאו בהם רשעים ישור כשך יקושים ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, בושו הבוגדים ריקם, להשיב גמולם אל חיקם, סורי הגפן נכריה, חבורה ומכה טריה פריו יקוסס, והיו כמסוס נוסס לסעף פארה במערצה, כלה ונחרצה, יהפוךּ רשעים ואינם כי חמת תנינים יינם:

לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי נלאיתי כלכל אש תמיד תוקד בקרבי אקרא למקוננים ולמקוננות ותבאנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה כי נשבר עדר ה', נשארנו כתורן בראש ההר, אין מנהל ומורה דרךּ כל אחד בונה במה לעצמו והישר בעיניו יעשה והיה מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים צופיו עורים כולם לא ידעו הוזים שוכבים כולם לחמס יבואו מגמת פניהם קדימה, הוי על "רואי ישראל הנביאים מלבם לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, תורתם ודתם לבקר חולים למען למוג לב והרבה המכשולים, ולברךּ הנשים שמחים וששים מברכתא חביטה קמיה וחסידים הללו אנשים של צורה הם, בקיאים בהטיה בשריהם ופחזותם, להנשים קלי דעת למשוךּ מאשר בידם מעות או כלים ונותן עיניו בבגדי צבעונין של אשה להפּשיטן ערומות, ככה יעשו כל הימים, ואנכי קראתי להם אמים, הן המה היו לסילון ממאיר, וקוץ מכאיב, על פיהם כל נגע וכל ריב, הוכו בעורון, משנה שברון, באף ובחרון.

והנה מעולם עמדתי מרעיד ומשתומם ונוראות נפלאתי על המראה והחזון אשר נראה להריב"ש ז"ל ומנדון עליות הנשמה, מה ראה על ככה ומה הניע לבוא למעלה הזאת בארץ הטמאה הלזו ובדור עני ושפל כהיום, ומי לנו גדול מהאר"י זלה"ה ולא נמצא בספריו שיכתוב על עצמו שמץ דבר ממה שהעיד הריב"ש על עצמו, ובפרט שאינו מסוג החסידים להשתבח ולהתהלל בענינים כאלה וכמו שאמרו חז"ל למה יחזקאל דומה לבן כפר וכו', ובינותי בספרים ומצאתי תירוץ מספיק ואמיתי לדעתי כי באמת היה דרךּ חלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים, וכבר היה כזה לעולמים ואין כל חדש תחת השמש, והובא בספר אגודת שמואל, מעשה במדינה אחת שהיה מנהגם כשהיו רוצים להמליךּ עליהם מלךּ, שלחו רוכבי סוסים על הדרכים וכשמצאו איזה עני ואביון היו משכרים אותו האיש להביא עליו שינה ונפל וישן ומיד לקחו אותו והביאוהו למרחץ ורחצו וסכו אותו והלבישו אותו במלבושי מלכות. והשרים והסגנים היו מוכנים לשרתו והשוערים עמדו על השער כמנהג מלכים והעני הזה עדיין ישן ותקפה עליו משנתו, ומיד כשנעור והקיץ וקם ממטתו באו השרים והשתחוו בפישוט ידים ורגלים למולו ויאמרו אדונינו המלךּ מה אתה מבקש, והוא רואה ומשתומם, ויאמר בלבו מה הוא זה, יודע אני שהייתי אביון והייתי נע ונד ועתה אני שוכב במטת המלךּ והשרים משרתּים אותי וכל טוב המלךּ בידי, ומשיב בלבו אין זה כ"א כך שלא הייתי מעולם עני אלא מלךּ מעיקרא והעניות הוא חלום חמתי, ולבסוף נ' שנים היה מנהגם של שרי המדינה להמליךּ עליהם מלךּ חדש, ומה היו עושים, משכרים את המלך הראשון במשקה זו ולקחו הבגדים שהיה לובש בעניותו והלבישו אותו והניחו אותו על המקום אשר היה שם אהלו בתחלה בעניותו, וזה המלךּ קם ונעור והנה שוב על האשפה ומתמיה מאוד ואומר, בכאן הייתי שוכב בעניותי ואח"כ הייתי מלךּ וכעשיו אני שוכב עני ואביון על האשפה כמקדם, ואומר בלבו אין זה אלא כךּ אני שוכב עני ואביון מיום הולדי והמלוכה נדמה לי דרךּ דמיון בחלום ואינו בפועל ממש, והמשל יאריךּ מאוד והרוצה לידע תכליתו יעיין בספר הנ"ל, והנה כמקרה הזה ממש קרה להריב"ש ז"ל, רק אחר העיון יש קצת הפרש בנדון החזיונות כי העני הנ"ל לאחר שהקיץ וראה עצמו בעניותו ומוטל באשפה אמר בלבו שהמלוכה היתה רק דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. אבל הריב"ש במחילה מכבודו נשאר בטעותו אף לאחר שהקיץ משנתו ושחק ועשה צרכיו לא נשתנה דעתו עליו ונדמה לו שהוא רוכב שמים בעזרו ובין שרפי מעלה כבודו, ובשמים הודו, ומשתמש במלאכי מעלה כבן בית, ורבו הוא אחיה השילוני ומגלה לו רזי דרזין, וצל הקקיון היה רואה כהר גבוה ותלול, ולא היה אדם שיחזיר אותו מטעותו לאמר לו מה לתבן את הבר מה ענין חלום לנבואה דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ובפרט חלומות רעים, דברים הקשים כּגידים לעקור ולשרש רוב גופי התורה, אשר היא לנו לאורה, ולעשות כוונים למלאכת השמים, ברוחו בעים, ולאמר מים מים, על אבני שיש, כלביא וליש, ואם היה בחיים חיתו הייתי משמיע כזה וכזה הוי על רואי האליל והפסל קרוץ מחומר, אין דברים ואין אומר, חרס את חרסי אדמה איךּ יעלה על לבו לבנות במה, או לעשות מגדל וראשו בשמים, אנוש אנוש מורכב מאש רוח עפר ומים, אשר גם אבותינו הקדושים והנביאים זולת משה בחיר ה' לא היה במדרגה הזאת אין זה כ"א מחמת שלא היה מופלג וחכם בתורה בנגלה וכ"ש בנסתר ואיסתרא בלגינא וכו' וכמו שהעיד על עצמו בספרו כתר שם טוב שלא למד הרבה ואדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ואני אומר אף כי רב לא קרא כנראה מספריו שלא היה בקי בטיב לשון הקודש וכל דבריו בספריו לשון לועז נלעג לשון אין בינה, והיה לזועה, הבין שמועה, כדברי הספר החתום הניתן אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא, מחותךּ ומסורס, חסיר ויתר, וחילוף הדברים, פגום יוצא ופגום נכנס וחסורי מחסרי ומוחלפת השיטה ולצדדין קחני והכי קאמר ואיהו דחיק ומוקי אנפשיה, מחוסר מלח ותבלין, נותן טעם לפגם זו ואצ"ל זו, זו אף זו חריפא סכינא פסקי לקראי ואחר כל ההקדמות האלו אין אנו יודעין לדרשה, ואף אם תוסיף עליהם י"ג מדות דר' ישמעאל אין לפרשה, כ"א לשרוף באש על ראשו וקרבו ופרשו, ואף אם תוסיף עליהם ג"כ ל"ב מדות דר"י הגלילי אין לבאר כ"א הרי זה בכי יותן על האח אשר על האש והיה לבער, ואף שהחסידים השוטים אשר הניח אחריו ברכה אומרים שאין הדור זכאי לכךּ להבין גודל עמקות אשר בתוכם תילי תילים על כל קוץ וקוץ רזין וסודות ובעקבתא דמשיחא יתגלי פירושו ועתיד אליהו לדרשו, ואני אומר ישתקע הדבר ולא נאמר ושקר הם דוברים וכמה ספרים אשר חוברו מהחכמים הראשונים אשר קטנם עבה ממתניו אנו יודעים לדרשם וכאן הבן שואל מה נשתנה ספרי כריתות האלה שהם חתומים וסתומים נעלמים אלא ודאי האמת יורה דרכו שלא היה בקי בצחות לשון הזהב והטהור לשון הקודש ולכן כל דבריו אוגרות ומסוכסכות מבהילים המעיינים, וגם שמענו מכמה בני אדם נאמנים ויראים שהיו מכירים אותו ואמרו הכל כמו שכתבנו, ובנפול היסוד יפול הבנין הם כת החסידים הסומכים עליו שאלו נא וראו וחפשו בספרי הקבלה הראשונים בחיפוש נרות האם תמצאו בספריהם לשון לועז ועקום כמו שהוא נמצא בספריו אלא ודאי האמת כנ"ל, ובודאי אני מודה להם במקצת שיש בדבריו כמה קוצים תילי תילים העוקצים כעקרבים, סילונים וסרבים, עקירה וביטול ליסוד אמונתנו, ומנגד לתורתנו, ואם באתי לבאר אותם ולהביא אותם אחת לאחת ולסתור דבריו ולהפיל יסודותיו ולשרש שרשיו ולהכות על קדקדו בכשיל וכלפות מדברי חז"ל יכלה הזמן ויקצר המצ"ה מהשתרע, ומה גם שאסור להעלות על הלב דברים כאלה ולהרהר אותם אף בבית המרחץ וב"ה ועל כיוצא בהם נאמר ושם אלהים אחרים לא ישמע על פיךּ והרהורי עבירה קשין מעבירה וראוי לכל ירא שמים להעצים עיניו מראות ברע מלהשגיח בדבריו וליחד להם מקום לספריו לפי כבודם באחת הפחתים מחוץ למחנה מושבם, ולא תביא תועבה אל ביתךּ ולא יבואו בקהל, כי יפול ממנו הנופל, כי נפש הוא חובל, והוא לקברות יובל, ואף אם ימצא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר דברים טובים וניחומים, אל תאבה להם ואל תשמע להם שטה מעליו ועבור כי הם ממשיכים הלב נעו מעגלותיה ולא תדע וכל שקר שאין אומרים דבר אמת בתחלה וכו' ומשבשתא כיון דעל על ודברים כאלו מעיילנא אית להו ומפקנא לית להו ולא תוכל לשלחם כל ימיו ולא תאבה ואל תשמע במה שכתוב שם שהריב"ש ראה והסתכל באורות העליונים ושמע את הקול מתוךּ החושךּ וראה כבוד אלקים, ברום גבוהים, ערפל שת למרגלותיו, ושם הדריךּ מסילותיו, כי שקר דבר כי לא היה רק במראה חזיון לילה ודבר זה מורגל על פי רוב לחלושי דעת ולקטנים המהרהרים בדברם כאלה והדעת נוטה שהוא הרהר כל היום במרכבת העליונים וצייר במחשבתו ורעיוניו צורות ואורות השמים ולאורתא חזי, ולא היה לו להרעיש העולם בזה ולכתוב לר' גרשון מקוטאב מזה אף אם היה אמת בפועל כמ"ש שלמה כבוד אלהים הסתר דבר ובפרט שהיה חלום ודמיון למי שהוא חכם ומבין דבר זה היטב וכמ"ש החינוךּ כי בחרתי בקיצור:

ואפשר יוכל להיות שספרים האלו לא יצאו מפיו ונקי הוא מאלה הדברים, שוד ושברים, ואין לו חלק בהם ואחד מן המינים אשר אחרי עיניהם זונים, המהפכים דבר אלהים חיים, העלה על מזבח הדפוס דברי חירופין כאלה בשמו של הריב"ש וכוונתו היה כמ"ש רז"ל הרוצה ליחנק וכו' ואין אתי יודע עד מה איךּ לברר זאת, כי כזה קרה כבר בספר קבלה של הרב המקובל משקלאב אשר בא השטן וערבב הדברים ונטע קוצים בכרם והטיל מום בקדשים להמיר רע בטוב ואור לחושךּ ואין תמורתם תמורה ובאמת חלילה וחלילה לתלות בוקי סריקי שמץ דבר בהרב המקובל הנ"ל רק הספר הוא קודש קדשים אין ערוךּ אליו והמחבר היה מופלג בתורה וגדול בדורו ואחד מחרשי משחית השחית עץ בלחמו לחם חמודים ונתן שנים או שלשה גרגרים סמא דמותא באיזה מקומות מועטים ונער יכתבם וראוי לכל ירא שמים למחקם והשאר ישאר בכשרותו וצדיק באמונתו יחיה, ואפשר כמקרה זה קרה ג"כ להריב"ש, אבל איךּ שיהיה ראוי לשרוף הספרים הנ"ל ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב, ובפרט בדור יתום כהיום אשר רבו המתפרצים וכל אחד בונה במה לעצמו כפי שיכשר בעיניו להקל מעליהם עול תורה ויראה וסומכים על משענת קנה הרצוץ הנמצא בספרי מינים אשר רבו כעת בעו"ה אוי נא לנו כי חטאנו, ובודאי ניחא ליה להריב"ש שידונו הספרים האלו בשריפה ולא לעבור עליהם על בל יראה ובל ימצא ולתת מכשול לפושעים הרוצים למלאות תאותם, ולעשות בקשתם, ונוראות נפלאתי על רועי ישראל מנהיגי ומנהלי עדת ישורון שה פזורה ישראל, אשר להם המשפט ולהם שבט מושל ויש בידם למחות בעוברי עבירה מדוע הוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד וטומנים ידם בצלחת ומדוע מחשים להיות כאיש נדהם והיה להם להעביר קול במחנה העברים להקהל ולעמוד על נפשם שכל מי שיש בידו ספר מספרי מינים הנ"ל ידונו בשריפה ולא ישכין באהלו עולה פן יהיה מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות כי כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, רק שנר ה' קודם יכבה הוא הקדוש המקובל ר' אליהו ז"ל היו הרבנים והגדולים מושכים ידיהם וסומכים על הגאון הנ"ל מחמת שהוא היה ראשון לכל דבר שבקדושה ובלעדו לא ירום איש את ידו ורגלו, אבל עתה שבעו"ה נפטר רבינו הקדוש ז"ל הוא נסע למנוחות ואותנו עזב ליגון ואנחות אין מי יגדור גדר ועומד בפרץ לעדור ולסקל מהכרם את אבן נגף ובכל יום ויום רבו המתפרצים האומרים בגאוה ובגודל לבב לנו נתנה הארץ למורשה, והספרים האלו “תורה היא וגם פרושה, ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ושרים כחוללים, עדת הוללים, על דברי הספרים הנ”ל המתיר אסורים ומראה פנים לילךּ אחרי תאות לבם ואין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות בהרחבת הלב ולא יתערב עצב עמהם ולחבל עול עולו של הקב"ה מפני שמן, ומי לנו גדול מדוד המלךּ ע"ה חסיד אמיתי אשר הוא רגל רביעי כידוע ואם קדומים היה נאמן, אמר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, ואני בעניי הכינותי (ועיין בסידור שער השמים), ועתה מה לכם כת החסידים אשר כקוץ מונד כולהם, ובקצה תבל מליהם, כי תשמחו כי תעלוזו שוסי נחלתי כי תפושו כעגלה דשה ותצהלו כאבירים, וחלק עמי ימיר, כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר, כדים ריקים מתורות וחוקים, מים גנובים, ובורות חצובים, חרב אל הבדים וגואלו, כי משפטו פעלו, סחי שמו תורת משה, תלמוד רבינא ורב אשי, העל אלה תתאפק ה' ותחשה, שולחים זמירות באף לחללךּ, מחזיקים ידי רשע, תחת חטה יוציא חוח ותחת שעורה באשה, עם ה' התחזקו והיו לאנשים ערכו מגן וצינה החלש יאמר גבור ואני והלחמו מלחמת ה' ועד כמה ועד מתי יהיה המכשול הזאת תחת ידכם ותשימו יד לפה ומה זו שתיקה, סולו סולו המסילה פנו מכשול מדרךּ עמי והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, לעקור ולשרש אחריהם להאביד מהם שריד מעיר שורש וענף, נביא מורה שקר הוא הזנב, והיה אשר תותירו מהם יהיו לכם לשיכים, בתורותיהם המזוייפות והחוקים ולשלח לעזאזל הנחשים השרפים, הפסל והתרפים, והחסידים אשר פרו ורבו, ידעכו כפשתה כבו, לא ימצא בכם חובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, נביא וקוסם לא תעשון ככל אשר הם עושים איש כל הישר בעיניו, כל אחד תורתו בידו, כי פיתו"ם יקום אידו, עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, דוחו ולא יוכלו קום: וידעתי ידיעה נאמנה שיהיו דברי אלה שלא לרצון בעיני הגדולים הרבנים השלמים אשר הם מלאים בחכמה ותורה ולהם משפט הבכורה, ויהמו עלי כדובים כמשק גבים ויאמרו מי הוא זה ואיזהו אשר ערב את לבו לגשת אל המלאכה, לעבור בעמק הבכה, ולפשוט ידו בגדולים להסיג גבול עולים, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, בדבר אשר זדה, הלא מהראוי היה להיות נחבא אל הכלים, ולשכב תחת צאלים, אין זה כי אם כל קבל די רוח יתירא דאית ביה, וגסות רוח דאית ליה, עץ הזמורה אשר בעצי יער, מתורה ומחכמה נבער, יעלה אבר כנשרים, וראש להרים, נגד הפחות והשרים, ע"ז אשיב להם תשובה נצחת, ודאי יודע ומכיר אני את מקומי כי אני שפל ערךּ בערךּ הגדולים אשר קטנם עבה ממתני ויודע ומכיר אני חסרוני יותר מהם כמ"ש החכם חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מן גבולי, ומעולם לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני והייתי כמסתיר פנים, נבזה וחדל אישים, מוכה אלהים ומעונה, ואת אשר עוררתי לדבר הזה לישא ראש ולהרים פנים נגד הגדולים השם ישמרם הוא מה שראיתי בספר אחד ממחברי הקדמונים ושמו נעלם מאתי כעת, שכתב על הא דאיתא בסוכה הלל היה אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן והקשה המפרש הנ"ל על מאמר הזה הלא ידוע מה שאמרו חז"ל במסכת שבת על הלל שהיה עולה על כל בני דורו במדות ענוות ושפלות רוחו הוא למעלה מטבע אנושית ואיךּ יאמר כדבר הזה שכפי הנראה מפשטות הוא גאוה וגסות רוח עד למעלה ראש וחלילה וחס מלהזכיר שצדיק ועניו כמוהו יאמר כדבר הזה אשר אין לו שחר, ואף שהמקובלים כתבו מה שכתבו ותורת אמת היתה בפיהם מ"מ אין לי עסק בנסתרות, וכתב המפרש הנזכר שאדרבא הוא עניוות ושפלות כראוי למדתו אשר אין ערוךּ אליו דהנה ידוע מ"ש רז"ל למה נקרא שמה שמחת בית השואבה שמשם שואבים רוח הקודש וכו', והנה מי הוא זה ואיזהו הוא אַשר מלאו לבו לבוא לשמוח בשמחת בית השואבה לקבל רוה"ק משם אשר כמה מעלות ומדרגות זו למעלה מזו עד רוה"ק כידוע וכמ"ש למעלה ומי הוא זה אשר יאמר זיכיתי לבי טהרתי מחטא ולהיות כלי מוכן לקבל רוה"ק עם הקדמות ומעלות אשר לפניה וא"כ לשמחה מה זו עשה ולשחוק כזה אמרתי מהולל והיה העם נמנעים מלבוא לשמחת בית השואבה, ובאפם לאם מחתת רזון, וכאשר ראה הלל המבוכה הזאת ראה לתקן ולגדר הפרצה הזאת, ואמר בגודל ענותנותו אם אני כאן שפל ברךּ ומיעוט ערךּ כמוני באתי לשמחת בית השואבה לשאוב מכאן רוח הקדש, הכל כאן, כי כל אחד ילמד ק"ו בעצמו ממני, והדבר מבואר ונכון הוא, וכן הוא הענין בכאן והדבר נוגע בי אנכי הקטן חירגא דיומא דלית ביה ממשא, אפרוח שלא נתפתחו עיניו ולא ראה אור מימיו. רעה ראיתי כי בעונותנו הרבים היו שריה כאילים אין איש שם על לב הרעה אשר מצאתנו ומה עלתה בימינו מאנשים המצורעים, שאפו רוח כפראים ראוי לקרוע עליהם י"ב קרעים, חוטאים ומחטיאים, בטעותם שבים ובאים אשר אם באתי לפרוט כל מעשיהם דברים פרטים, יכלה הזמן והם לא יכלו השמים לרום והארץ לעומק ולתועבותם אין חקר וכל מה שכתבתי בכאן הוא אפס קצהו אחד מני אלף כי כבוד אלהים הסתר דבר, וטמנתי ידי בחובי לכסות טפחיים ולגלות טפח מפני חילול השם שיבוא מזה, ולא כתבתי בכרךּ הזה רק דברים כללים, מהחסידים החללים, אובו"ת החדשים ונבון לחשי"ם, שוד ושבר במחניהם, חגורי אזור במתניהם, לכן הציקתני רוח בטני נלאיתי כלכל שמתי פני כחלמיש גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק והנני אל הרואי"ם רעי גוים לפרסם קלונם ברבים ועל משמרתי אעמודה אחזיק ולא ארפיה אשר אם יקרא עלי מלא רואי"ם החסידים השוטים מקולם לא אחת ומהמונם לא אענה וממני יראו הגדולים וילמדו ק"ו לקנא קנאת ה' צבאות בכל כחם ולרדפם בכל אפשרי ולא לחוס עליהם ולגרש אותם מכל הישוב ולהיות חוץ למחנה ישראל מושבם ואסור ליתן להם לינת לילה לא תתחתן בהם ולא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע כי חלפו חוק ועברו תורות, אין גבורתם של אלו השוטים אלא במים, על כל עבירות שבתורה קלות וחמורות חייבי כריתות ומיתות ב"ד וריב ומדון, או איש אשר יעשה בזדון, ברוחו בעים, אזי יבוא במים, עוברי בעמק הבכא, ים ישים כמרקחה לקול המולה, ירתיח כסיר מצולה, גבר יהיר, יבלו ימיהם בשיר ויקחו מקוה במחיר מקוה ישראל מושיע בעת צרה, וידברו על אלהים סרה אכן לשקר מקוואות והיו לזוועות, הבין שמועות, הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר דברים אין די באר, יובא במים וטהר הלא ידוע שכלי חרס אינו יוצא מדפיו לעולם אלא שבירתן זו היא טהרתן אף הרשעים הללו חטאו והחטיאו שינו באולתם לא יצאה חלאתה ממנה אין להם טהרה במקוה כי אם באש חלאתה באש של גיהנם, גיהנם כלה והם אינם כלים עד ישובו מדרכם והתודו עונם ומעלם אשר מעלו בה' ולעשות כדרךּ שישראל עושים להיות לעם אחד, והיה ביום ההוא וגו':

ומחמת ששמעתי דבת רבים מגור מסביב יחד עלי לקחת נפשי זממו, כמו דובים יהמו, על אשר אני מוציא דבה ולזות שפתים על שוכני עפר אשר בעפר יסודם, ועתה נהפךּ לקלון כבודם, ובפרט שיש חרם מהחכמים הקדמונים, אשר להם הכח ורב אונים, ומי אשר לבו יצוק כמו אבן, ובתוכו עמל ואון ומורא לא יעלה על ראשו מליכוה בגחלתם, מהקדושים אשר בארץ ה' הוא נחלתם, ע"ז אשיב להם תשובה כמ"ש שלמה ענה כסיל כאולתו, הלא רז"ל אמרו כל מהספר אחר מטתן של ת"ח נופל בגיהנם כי אם ראית ת"ח שעבר עבירה אל תהרהר אחריו והטעם כי ודאי עשה תשובה אבל אם אנחנו ראינו איזה רשע אשר התיצב על דרךּ לא טוב כל ימיו ומת ברשעתו בלא תשובה ווידוי ודאי החיוב מוטל על כל ישראל לפרסם קלונו ולבזותו ברבים כדי שלא ילמדו ממנו לעשות כמוהו וכל ישראל ישמעו וייראו, ואדרבה ניחא ליה להמת כדי שלא יהא בכלל אדם עשוק בדם נפש וגו' להכשיל רבים במעלליו המקולקלים, וגדולה מזו מצינו בחזקיהו המלךּ שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו ופי' רש"י כדי לבזותו וידוע שחזקיהו היה צדיק גמור יותר מכל בני דורו ואיך עשה כדבר הזה לבזות אביו בבזיון גדול לעיני כל ישראל, אלא ודאי טעמו ונימוקו עמו מחמת שראה שרוב ישראל היו נמשכים לדעתו לעבוד ע"ז כידוע ומשורש נחש יצא צפע הוא חזקיהו המלךּ וקיים בעצמו וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד כמו שדרשו רז"ל והראה לכל ישראל שהוא אינו רוצה לאחוז בדרכי אביו ואביו לא כן עשה ומעשהו זר מעשהו ועבודתו נכריה עבודתו, והנה אהובי אחי ורעי הב"ש הניח אחריו ברכה, יגון ואנחה, ונתן מקום לטעות למאות ולאלפים וכ"ע סריךּ אבתריה כי היקל מעליהם עול התורה והמצות, האין מן הדין לכל מי שנגע יראת ה' בלבו לפרסם הדבר ברבים ולשלוח ספרים ביד הרצים אל כל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם כי עלה הפורץ, וחבל נמרץ, להשמיד את כל היהודים מהעולם הזה והעולם הבא כזוחלי ארץ, ועוד ראיה משמואל אשר חלף אבי אובא טמיא וסתר דבריו אף שהאמת היה עם האוב, רק כדי שלא יטעו כ"ע אבתריה כמבואר בגמרא, וק"ו בן בנו של ק"ו בנדון דידן, וכן מצינו במנודה שסקלו ב"ד את ארונו ולא חששו לבזיון המת וללועג לרש וכהנה רבות בגמרא יקצר המצע בכאן, ובחלק שני אשר בטרם היותו ועדיין לא נגמר אכנהו בשבר פושעים אאריךּ בכמה עניינים וראיות גדולות ונפלאות מדברי רז"ל ומהזוהר הקדוש לסתור כל מנהגיהם ושטותיהם אשר קצרתי בכאן:

גם שמעתי נאקת בני ישראל אשר המה מלינים עלי מה שהרביתי לספר אחר מטתן של ת"ח ה"ה הרב המגיד מקאזניץ היושב בפאת מטה ובדמשק ערש מנוחתו באשר שהוא ת"ח ותורתו אומנותו ומשים לילות כימים, ורז"ל אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה וכו' וכן אמרו במקום אחר כסהו כלילה וכהנה רבות, זאת אשיב אל לבם תשובה נצחת ותכל תלונתם מעלי ולא יהיה עוד נודד כנף ופוצה פה ומצפצף ולא אשא פני איש ואל שום אדם לא אכנה, במקום שיש נדנוד חילול השם אין חולקין כבוד לרב, וקודם כל אשאל מהם מענה איךּ יכול להיות שתורתו אומנתו, ותדד מהם שנתו הלא צריךּ ליתן ריוח בין הדבקים, ובין הפרקים, לרפאות החולים, ולברךּ הנשים ולקחת פדיון נפש ולמסור רפואות תעלה, על פי קבלה, ולפקוד עקרות, ולהמית הרשע ברוח שפתיו, וליתן תשובות לאנשי און, ועליות נשמה, ולטייל בג"ע חברותא כלפי שמיא, ושאר צרכיו, ולהתפלל על הגשמים, ועל יורדי ימים, והולכי מדברות, ורעות רבות וצרות, ואחר כל הטרדות האלו בודאי אין לו פנאי ללמוד שעה אחת בחודש או בכל השנה אם לא בעת אשר הוא לא יום ולא לילה, ואז העת ללמוד ספרי מינים כמבואר בירושלמי. ומה שטוענים השוטים כי ישים לילות כימים על זה אזעק בקול מר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושךּ לאור להתפלל מנחה אחר צאת הכוכבים, ואור לחושךּ להיות במחשךּ מעשיהם למרות עיני כבודו, לאמר על השמים הודו ועזב ה' את הארץ ואין רואה, זכרו זאת והתאוששו הלא דואג ואחיתופל היו גדולים ממנו כידוע חזו מה עלתה בהו, ומה שאמרו אם ראית וכו' אל תהרהר אחריו היינו באם יזדמן לפניו איזו עבירה במקרה ואינו רגיל בכך והטעם שבודאי עשה תשובה ובהא אמרו גם כן כסהו כלילה, אבל אם דש ביה זקן ורגיל ובפרט בעבירות שאין עליהן תשובה עד דמהדר למריה כמו גזילת העני בבתיהם גנבו וכחשו ושמו בכליהם, בודאי מותר להרהר ולרנן ולפרסם ולצעוק ככרוכיא ולהודיע לרבים דלא ליטעו אבתריה ויבוש ישראל מעצתו, וישליךּ כזית נצתו, וענה גאון ישראל בפניו, שורש וענף.

ומחמת שהציקתני רוח בטני ומדי דברי בו זכור אזכרנו גם להחסיד ר' איציק מלאנצהוט אשר לא היה ת"ח מעולם ולא יהיה. אפתח פי ואומר, הוי עץ הזמורה, סורר ומורה, הנה הוא יורה. אילן סרק מעצי יער, כסיל ובער, הנה הוא תפוס זהב וכסף פשוחי שסף וכל רוח אין בקרבו כי קרב כתנור לבו בארבו, כל הלילה ישן ושבתה מדהבה, בקר הוא בוער כאש להבה, על מאורת צפונ"י ידו הדה, גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע, חרשתם רשע עולתה קצרתם כרם ה' צבאות בערתם, עזבו את ה' וינזרו לבושת והמה באו בעל פעור, כראש הקוסם בלעם בן בעור, לכן עוד יבוא יום אשר לילה לכם מחזון, באין ארוחה ומזון, אוצרות רשע ואיפת רזון, חשכה לכם מקסום, כי מכף רגל ועד ראש אין בם מתום, כעוף יתעופף כבודם, וקרוב יום אידם, ונשמדו כמות הבעל, העשויים למעול מעל, ובושו החוזים וחפרו הקוסמים ועטו על שפם וטמא טמא יקרא, ואתם בית ישראל המחזיקים בתורת ה' הבדלו מתוךּ העדה הרעה הזאת ולךּ מנגד להחסיד השוטה, כי איש איש מבית ישראל אשר ינזר מאחרי ובא אל הנביא לדרש לו בי ונתתי פני באיש ההוא והשימותיהו לאות ולשלום וגו'. פגוש דוב שכול באיש ואל כסיל באולתו זה נושךּ וממית הגוף לבד וזה יאבד אותךּ מב' עולמות כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיו דרכי שאול ביתם יורדות אל חדרי מות, והשומע לי ישב בטח ושאנן מפחד רעה, אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'.

החרישו ממני ואדברה ויעבור עלי מה חמס ושוד אזעק מי יתן ראשי מים ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי ועל הריסות התורה, אשר מסיני מסורה, והיתה לישראל לעטרה וצפירת תפארה, מצות ה' ברה, ואיךּ כהיום השחיתו והתעיבו החסדים הפריצים חזירי יער נזר תפארתה, התורה אשר יקרה מפנינים ותמורתה כלי פז איךּ היתה לבז מצות עשה ולא תעשה קלים וחמורים, איךּ נפלו בידי החסידים הארורים, תורה תורה חגרי שק והתפלשי בעפרים, שיתי לךּ תמרורים במשפט לכי עם האובות והידעונים, אשר אחרי לבבם ואחרי עיניהם זונים, ולחמם לחם חמסים ואונים, מבוקר ועד ערב, לא ימיש טרף, אחר כל נגע וחולי הוא חוקר, כי המה יביאו נדבה בבקר. השואפים על עפר ארץ, בעבור טמאה וחבל נמרץ, המה לקחו הדרךּ והפשיטו בגדי חמדתךּ והניחוךּ ערום ועריה, תורות ה' הנעימים והחוקים, היו בעיני החסידים לשיכים, גזי נזרך, כי המה שללו כתרךּ. שאי על שפיים קינה כי המה מאסו בךּ ולא יקחו ממךּ אבן לפינה, תחת אשר היית כדבש למתוק, הן המה דברו עליךּ עתק, ותחת אשר היית למשיבת נפש, הן עתה מאסו בךּ כטיט ורפש, ותחת אשר היית כלי חפץ ושעשועים הן עתה הוציאו עליךּ שם רע לקרוא לךּ מעשה תעתועים, צהלי קולךּ בת גלים ואמרי, הוי על החסידים בית המרי, כי מעת אשר הלכו עמי בקרי, נהפךּ לאבל כנורי, אבל יחיד עשי לךּ מספד תמרורים, על החסידים פורשי מכמורים, אשר כל צדקתם כשחק מאזנים, כל השומעים תצילנה אזנים, המה היו לךּ למורת רוח, אשפתם כקבר פתוח, נחש בריח אךּ שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, להנבא משאות שוא ומדוח, התורה אשר היא אילת אהבים ויעלת חן, החסידים הנבלים חרקו עליה שן, ודברו דברים אשר לא כן, התורה הקדומה אשר מאת ה' היא שומה בחוקו חוק על פני תהום, איךּ נפלת בידי החסידים אשר מכף רגל ועד ראש אין בהם מתום, היית אצל השם כלי חמד ונו"י אמון, והנה עתה בכשיל וכילפות יהלומון, מעולם נסכת מראש, ועתה החסידים יפטירו בשפה יניעו ראש, הרווךּ לענה וראש:

ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי הרחק מעליהם דרכך ואל תקרב אל פתח ביתם הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש, השמר לךּ ושמור נפשךּ לילךּ כפעם בפעם לקראת נחשים ארס נחש, אשר אין להם לחש. אלה וכחש. צבוע כתחש. ילחכו עפר כנחש. זורעי עמל וחורשי און, כסוס כפרד אין להבין, בדלו זרועךּ ידמו כאבן. כי משובת פתיים תהרגם, ושלות החסידים הכסילים תאבדם, ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה.

ואתה בן אדם נהה על המון החסידים והורד אותם אל ארץ תחתיות את יורדי בור. ממי נעמתם רדו והשכבו את ערלים שם ראש המסיתים נמרוד והמונו, וישאו כלימתם את יורדי בור, ולא ראו אור, המה נתנו חתיתם בארץ החיים, ואמרו מי לנו בשמים. שם הצדוקים והביתוסים וכל שאונם אשר מרדו בצורם וקונם. שם שבתי צבי ימ"ש וסייעתו, עקב רוח אחרת עם דעתו. שם כל האפיקורסים והמדיחים, נשרפו כקוצים כסוחים, ושמה חובר חבר ובעל אוב, ותלמידי ר' ישראל בעל שם טוב. שמה הרפאים מראיהם כלפידים, וכל החסידים אשר צדקותיהם כבגד עדים, שמה הנביאים נביאי השקר, לרוב עד אין חקר, שמה הרואי"ם, וכל הטועים, שמה הגבורים לובשי שיריונות, ובתוכם הרבנים לוקחי פגיונות, ועל צבא ר' איציק מלאנצהוט מלךּ צבועי"ם וכל נסיכיו, ועל צבא הרב דסוחייז וכל אגפיו, ועל צבא ר' ישראל מלךּ ברשע ועוזריו, ועל צבא הרב החסיד ר' מאיר משעפס הוא וכל פלכיו, המה יסעו ראשונה לדגליהם, ואחריהם כל הוברי שמים והחוזים והשואלים באוב וידעני ודורש אל המתים. דגל מחנה ר' מאטיל מצארנאבעל לאחרונה יסע מאסף לכל המחנות לזנב כל הנכשלי"ם עיף ויגע ולא ירא את האלהים כולם יושבים בכבוד איש על כסאו וכתר מלכות בראשם, ואוכלים למעדנים אבנים מקורזלות עד אשר יגרס בחצץ שיניהם, ואכלו את חוריהם, ושותים מימי רגליהם, ורוח נסע מאת ד' ויגז על המחנה עשן לעינים וחומץ לשינים, ומלאךּ דומה קדים ומכריז זאת להם תשלום גמולם על אשר היו מבלים ימיהם בנעימים, את הבצלים ואת השומים בדמי העניים העגומים, יהמו ככלב ויסובבו עיר, ופרשו כאשר בסיר ויאכלו לחם כזבים, ויוצאים בשירי עגבים, וירעו הרואי"ם אותם, והיו כגבורים בוסים, ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו את עצמותיהם פצחו בדברי שוא וחלומות כטעם הבא מן ריר חלמות, אריה טורף בדי גורותיו, ומחנק ללבאותיו, בחצרותיו ובטירותיו וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה, לכן הנני אליךּ הר המשחית ונתתיךּ להר שרפה, יהדפוהו מאור אל חושךּ ומתבל ינידוהו, זכרו אבד מני ארץ, ולא שם לו על פני חוץ על יומו נשמו אחרונים וקדמונים אחזו שער, אךּ אלה משכנות החסידים וזה מקום לא ידע אל, ואורח צדיקים כאור נוגה הולךּ ואור עד נכון היום:

ומחמת ששמעתי מרבים שלמים ונאמנים מהללים משבחים ומפארים את הרב המגיד מק"ק קאזניץ מתורתו ועזוז גבורתו בתפלתו, לכן גם אנכי לא אחשוךּ ואחור לא נסוגותי ואפתח פי ואומר שירה צרה כמבכירה, וארים קולי כשופר, באמרי שפר, אנכי עפר ואפר, אשריךּ ישראל מי כמוךּ כל פה יהודוךּ, כי טובים דודיךּ, על כל הארץ כבודךּ כושל יקימון מליךּ, ולנשים תתן חילךּ, ביתו פתוח לרוחה, אין פרץ וצוחה, ונס יגון ואנחה, רוח ה' נוססה בו, ויראת ה' בקרבו, את כרוב ממשח הסוכךּ, ואין און ועמל בתוכךּ, ישבת על מטה כבודה ושולחן ערוךּ, אורריךּ ארור ומברכיךּ ברוךּ, תקום בעוד ליל וישראל עושה חיל, אבל אחרי עמדי על עניינךּ, תחלת יסודךּ קניינךּ והונךּ, אשר יצא לךּ בגוים ראיתי בעין השכל כולם טועים, והנשים קלי דעת הנה כללו את יפיך, והן כחלו בפוךּ עיניךּ, הנה נתנו הודךּ, והצמידים על ידיךּ, אתה פרשת כנפיךּ עליהן לברכן במאה ברכות, שמורות וערוכות מלידה ומבטן ומהריון והן תמכו בידךּ מזה אחת ומזה אחת במנחת בכורים והראיון, משם רוא"ה אבן ישראל, ויאמרו בשמים אין כאל, ובארץ מי כמוךּ ישראל כי יבוא אליךּ נגוע ומוכה בעוונות ופלצות, תאמר ראה העברתי מעליךּ עוונךּ והלבש אותךּ מחלצות, וכי יבוא אליךּ העני אשר ירד מטה מטה תאמר עוד תעשה קציר כמו נטע וברוךּ השם אשר עטר ישראל בתפארה, להבטיח לכל עקרה, בפה מלא הנך הרה, והוא מסיבות מתהפךּ בתחבולותיו, בנוראות נפלאותיו, בדבר גבורות וחין ערכו, כל הנשים יתנו יקר ונזמי הזהב אשר באזניהן יתפרקו, הן הנה היו עורבי מערבךּ הונךּ ועזבוניךּ מלאכי"ךּ וחובלי"ךּ מחזיקי בדקךּ, ומי בדקךּ, ומי הוא אשר לבו יצוק כמו אבן ובשרו נחוש אשר לא יקרע סגור לבו לי"ב קרעים. הנעשה או הנראה כזה מקדמונינו החסידים הראשונים אשר קטנם עבה ממתניו ואם הראשונים בני אדם וכו', להטעות לב העם בדברי שקר אךּ למחסור, החלומות שוא ידברו וכל רוח אין בהם, ישימו התורה למצודות ולחרמים והמצות והמעשים טובים לעטרה ולהתגדל בהם בעיני השוטים ע"ה כדי לצודדם למען לא יוכלו קום, והיה במחשךּ כל מעשיהם, ברוב רכולתם מלאו תוכם חמס, קורא דגר ולא ילד וגו' וחם השמש ונמס אשאל מהרב החסיד מענה לשון הלא מקרא מלא אין כל חדש תחת השמש וזה לא היה לעולמים גם בנביאים גם בחלומות גם באורים, כ"א בנביאי הבעל, אשר מעלו מעל, ואיךּ ישא פנים וירים ראש לאמור אני הצדיק ואני הרואה ומי מפיס הדבר ויוציא יש מאין ממה שראה ראש הקוסם בלעם שתום העין, ואנחנו ראינו ושמענו וגם אבותינו ספרו לנו לא כחדו מאתנו שכמה וכמה גדולי הדור צדיקים וטובים ממנו אשר רצו לדרוךּ על זה הדרךּ לעלות בלי מעלות על מזבח ה' לבנות מגדול וראשו בשמים כדור הפלגה ועצתם היתה להם למכשול ולתוגה, והנה אף גם בדור יתום זה אשר נתקיים בנו בעו"ה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ידעתי ידיעה נאמנה שיש כמה וכמה גדולים ממנו בנגלה ונסתר ובמע"ט לקיים בעצמם אדם כי ימות באוהל. מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וכולם לא לקחו עטרה לעצמם לאומר אני הרואה, והאוזן שומע, ואף שמואל הנביא אשר היה שקול כמשה ואהרן נענש על זה כידוע, צא ולמד מה שאמרו רז"ל ותשובתו הרמתה מלמד שכל מקום שהלך שם ביתו עמו ולא רצה ליהנות משום אדם ובודאי הכח והגבורה היה בידו לעשות ולעסוק ברפואות באלף אלפי אלפים הבדלות כאובות והאטים, אם נענה על הגשמים בעת קציר חטים, ואנחנו רואים שר' איציק מלאנצהוט והרב דסוחייז נתעשרו ועלו למעלה מממון של אחרים מהפדיון נפש אשר לוקחים מהעניים האמללים לא לעזר ולא להועיל כי אם לבושת ולחרפה, עוד אני מוסיף להביא ראיה מרחב"ד אשר הראה נסים ונפלאות איומות ועצומות כידוע ואמרו עליו שהיה מסתפק בקב חרובין מע"ש לע"ש וגם הוא היה מתפלל על החולים כידוע ולמה לא לקח פדיון נפש להחיות נפשו וכהנה רבים עצמו מספר והיד תלאה לכתבם, והעולה על כולם הראיה מרבי פינחס בן יאיר ע"ה שלא בצע מימיו על פרוסה שאינה שלו אשר לו הכח והממשלה לאמר להנהר גינאה חלוק מימיךּ ואעבור בךּ והיה מסרב נגד רבינו הקודש ולא רצה ליהנות ממנו כידוע וגם מרבי גופיה יש להביא ראיה שאמר קודם מותו אם נהניתי באצבע קטנה וכו' ואנחנו רואים שרוב החסידים שמנו עשתו לעשות פימה עלי כסל וחובל עול מפני שמן, ורבי איציק מלאנצהויט בתוכם ויבלו ימיהם בשמחה ובנעימה ומחשבים לשמחה של מצוה ומביאים ראיה מספרי ריב"ש שאסור להעלות על לבו שם עצבות, אבל באמת אף אם לא היה נמצא בספריו רק זה לבד ראוי הוא שיותן על האש לדונו בשריפה, כי לשמחה מה זו עושה, ואדרבא ראוי לכל ירא שמים לקרוע סגור לבו ולחבוש פניו בטמון ולהתמרמר בבכי על גלות ישראל אשר תכפו עלינו הצרות וכל יום קשה משלפניו אשר אבדה האמונה ונכרתה העצה, על גלות השכינה ושפחה כי תירש גבירתה, והזוהר הקדוש מלא מזה כמעט בכל דף אוי ואבוי על השוטים הנבלים, מי נתן להם שם זה להקרא בשם חסידים, והלא די להם בקריע"ת צדיקים, או סלונים ושכים, והגאון המנוח מוהר"ר שמואל שמעלקי אב"ד דק"ק נ"ש אשר הפתאים מכנים אותו בשם חסיד, ישתקע הדבר, פוק חזי איךּ היה מנהגו וראשית דרכו, קיים אדם כי ימות באוהל ולא עבר עליו חצות לילה בשינה והלךּ בדרכי התורה בגדול החל ובקטן כלה, לא הניח דבר מדברי רז"ל ומנהגי האר"י ז"ל ושאר ספרי הקבלה זכותו יגן עלינו, אבל אתם בני עוננה ע"ה ובורים הולכים כל היום בלי תורה ותפילה, קרעוה פרעוה ויעשוה לשמצה בקמיהם והוציאו עליה שם רע, אוי לנו מה עלתה בימינו מבלים ימיהם בעשן התבערה (ללוקי וציבעק) ומאלה ומכחש יספרו, על אלהים ידברו ומכל מנהגי החסידות לא נשאר להם אלא אמירת כתר, ולכן נמשלו תפילתם לעתר, שמהפכים מידת הרחמים לדין כמו שאנחנו רואים שבכל יום ויום מתגבר עלינו מדת הדין, אוי לנו כי חטאנו, אקרא למקוננים ולמקוננות וכל מרי נפש ותשאינה עלינו נהי ודמעה ומזלות כסיל וכימה כי עלה המות בחלונינו בא בארמנותינו אוי לנו כי נשתכחה התורה, כל אחד תורתו בידו, בדבר אשר זדו, בשקריהם אשר בדו, לא ידוע עשות נכוחה, אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה, ע"כ מבוקשתי מאחינו בית ישראל המחזיקים בתורת ה' ולרועי ישראל הרבנים השלמים גאוני הדור אשר להם שבט מושל לרדות ולשבר מתלעות עול, שילמדו ק"ו בן בנו של ק"ו משפל קטן הערךּ כמוני תלמיד תלמידיהם שיראו לגדור הפרצה הזאת, לעמוד בפרצות ולגדור גדר, מגדול עדר, למען לא תפשה הנגע להט החרב ולכתוב לקהילות הקרובים והרחוקים להזהיר העם ולאמור סורו מני דרך נחש עלי צור, ובפרט להנשים קלות דעת אשר להן כנפים ככנפי החסידה אשר בעת הצר להן ילכו ויעופו לבנות להן בית בקאזניץ או בסוחיין ומאבדין ממונן בחנם על עם לא היה ולא נברא, ולקרב להן הדבר לשכלם כי בעו"ה טועים הם כי אין חזון ואין נביא ואין רואה ואין לנו לבטוח כ"א במי שאמר והיה העולם, ואשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, וארור הגבר אשר יבטח באדם שם בשר זרעו ומן ה' יסור לבו ברוךּ הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו:

אחת שאלתי מאת הרבנים המאה"ג גאוני הדור שיעבירו קול במחנה ולגזור בחרמות ושמתות על כל המדפיסים שלא ידפיסו הספר כתר ש"ט, כי נמצאה בו איזו כוונה, שורש פורה ראש ולענה, והיא לו ולחסידים למנה, גזר אומר להתפלל בשמחה ובאבר חי, ושינה באולתו לאמר שהתפילה הוא זיווג עם השכינה ולכן צריךּ לנענע כמו בשעת הזיווג, אוי ואבוי שוד ושבר על הכוונה הזאת, הנשמע ונראה חילול השם כזה, למה יאמרו הגוים הנה ככל הגוים בית יהודה לטמא עצמו במחשבה כזו במקום מה נורא, ולדרוך קשת וחצים ממךּ והלאה, המערת פריצים, או חריצים ונעיצים, היה הבית בעיני הרשעים העריצים, ואף אם נאמר שנפל טעות בדפוס וחסורי מחסרי וה"ק מ"מ מידי מכשול בפני ע"ה וקלי הדעת לא יצאנו, ובפרט שניכרין שהדברים כהוויתן ניתנו משנאה, אין חכמה ואין תבונה, וכבר נתעורר לזה הרבני המופלא מ' ישראל מלוצק בספר ויכוח שלו המקנא קנאת ה' צבאות ומסר עצמו להריגה בידי החסידים הארורים אשר שפכו דמו כמים בחרפות ובזיונות כדרכם וזרקו אחריו אבנים עוד מעט וסקלוהו קרעו הספר הנ"ל ונתנו אותו למרמס כחומר חוצות, וכינו אותו בשם מגיד פתי, על כל זה מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה, כי כוונתו לשם שמים, והחסידים עמי הארץ אינם מבינים פירוש של תיבת פתי, כי מי שהוא קל בדעתו ונוח להתפתות לדעת המינים נקרא פתי כמ"ש אם יפתוךּ חטאים וגו' ולכן נהפוךּ הוא כי להם שייךּ השם הזה כי נפתים הם לדעת אחרת ורוח אחרת עמם אבל מה שייכות השם הזה למי שהוא גבור כארי תקיף בדעתו ותורתו ומוסר עצמו על קדושת השם יתברךּ רק שהאמת שעמי הארץ אינם יודעים פירוש המלות, מצפצפים ומהגים, אין אמר ואין דברים לא ריח ולא טעם. גם שמעתי ממגידי אמת שהרב המגיד מקאזניץ שלח את הנגידים בעיר ווארשויא למחות על המדפיסים שלא יודפס שום ספר נגד החסידים כי לא יתפלל עליהם מעתה, על זה אשיב וכי כל הסריקין אסורין וסריקי צדוק ובייתוס מותרין? ונהפוךּ הוא ומי יתן והיה שיודפסו ספרים כנ"ל כהנה וכהנה, יפרו וירבו כחול, והרשעים ימעטו ויכרתו מארץ ובוגדים יסחו ממנה, ומה שאמר שלא יתפלל עליהם איני מבין הא מקרא מלא דבר הכתוב גם ענוש לצדיק לא טוב, ובפרט חסיד אחד המיוחד בדורו אשר ראוי לו למחול על כבודו ולהיות מן הנעלבים. אבל באמת תפלתו לא מעלה ולא מורדת, ואין לנו להשען כי אם על אבינו שבשמים המרחם על בריותיו באין מליץ יושר מול מגיד פשע, ואשים קנצי למילין ודי בזה.

גם שמעתי חזות קשה, שאלה מחסיד אחר שמח וטוב לב כעגלה דשה, כי לא לקחתי שום הסכמה על דברי אלה, והוא דבר תמוה הפלא ופלא, ומהראוי ליתן המחבר לבית הכלא, על זה אשיב לשואלי דבר ושאלתו לא לזרות ולא להבר, כי אין מן הצורך ליקח הסכמה על דברים כאלה שאין בהם לא חכמה ולא מלאכה, ואין בהם שום חידוש הוראה ושאלה ותשובה, והרי אני כצופה המזהיר את העם, וכמ"ש יחזקאל בן אדם צופה נתתיךּ לבית ישראל אשר רואה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר להזהיר את העם ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה והוא נזהר נפשו מלט. המן הדין או היכנס תחת סוג החיוב שיהיה הצופה ת"ח או גאון, ודאי זה אינו, או היחוייב שיהיה גבור כארי או כשמשון, או חכם כשלמה, בודאי גם זה אינו, רק שיוכל הבחין בין חרב של שלום ובין חרב מלחמה, ודבר זה יוכל להבחין אף קטן מופלא סמוךּ לאיש, והנה מורי ורבותי על המשל הזה אין להוסיף כי מי הוא זה ואיזהו אשר לא יוכל להבחין בין צדיק לרשע ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו, ובודאי דברי לא לעזר ולא להועיל למי שיש בו רק ריח תורה, כי מי לא ידע בכל אלה כי הכת הזאת הפכו הקערה על פּיה אשר כוונתם לעקר ולשרש דת יהודית מעט מעט, ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין כל דבריו אלה בהשקפה ראשונה במעט עיון, רק כי קנאתי והציקתני רוח בטני בעבור הע"ה והנשים קלי דעת והקטנים אשר נמשלו כבהמות נדמו בלי לב הנוחים להתפתות ואינם יודעים להבחין בין אמת לשקר ונמשכו והולכים אחריהם כשור אל טבח וכעכס אל מוסר אויל וכוונתם לשמים, ובפּרט בעת הזאת אשר כל אחד רוצה לפרוק ממנו עול תורה להקל עולו של הקב"ה להכת הזאת יהיו ת"ל דברי אלה לרפואות תעלה ככחלים בעניני העוה"ב ובעניני העוה"ז שלא לענות בדרךּ כחם ולטלטל עצמם בטלטולא דגברא הם ונשיהם ובניהם לקאזניץ או לסוחייז ולר' נחום מצערנאבעל אשר הוא זקן וישיש וחלש וישאוהו על כתף יסבלוהו ויניחוהו תחתיו ויעמוד, ממקומו לא ימיש אף יצעק אליו ולא יענה, מצרתו לא יושיענו נשואותיכם עמוסות משא לעיפה ולא יוכלו מלט משא ויעשוהו אל יסגדו אף ישתחוו. ומה גם שהתורה חסה על ממונם של ישראל. מה לכם לאבד ממון שלכם בחנם ויגיעכם לריק ליתן להשוטים עמי הארץ מעות ומתנות, מאכלים ומגדנות, והוא מצוה הבאה בעבירה, כיון שאינם נוהגים כשורה, ובטלים מן התורה.

ועתה אפרוש כפי אל ה' בתפלה ואומר. אתה ה' ידעת כל מחשבותי ומזימותי. אתה חוקר כל הלבבות ובוחן כליות. עם גבר תתברר ועם עקש תתפתל, ועיניךּ משוטטות בכל לשלם לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. כל מחשבות בן אדם לפניךּ גלויות וידועות. אתה ידעת כי לא במרד ובמעל ולא מחמת גסות רוח ורום לבבי כתבתי כל הדברים הנ"ל. כי מי אנכי כי באתי עד הלום עפר ואפר חרש את חרשי אדמה בער מאיש ולא בינת אדם לי מחוסר תורה ויראה, ולא לכבודי להתכבד בקלון אחרים עשיתי זאת רק לכבודךּ ולמען שמךּ הגדול והמחולל בעדה הרעה הזאת בכמה מיני תועבות ורוצים לעקור דת יהודית ולא יזכר שם ישראל עוד, על כן זכרני ופקדני לטובה לבל אכשל בשום דבר ותשמור צאתי ובואי מדבר באפל יהלוךּ מקטב ישוד צהרים ומחליים ופגעים רעים ומצנינים וצידים, ומכת החסידים, ומכל מיני משחית ומכל מיני מזיקין חלומות וחזיונות רעים, כדי שלא ליתן פ"פ להכת הנ"ל לאמר כדרכם ומנהגם צדקתם עמדה להם וזכות אובות עמדה להם ואל תסלקני מהעולם קודם זמני עד שאוכל לגמור מגמתי וחפצי לעקר ולשרש אחריהם עד שלא ישאר להם שרש וענף ולא יזכר ולא יפקד שם חסיד ולא יעלה על לב, ואשר לו היכולת והממשלה יתן בלב הגדולים הרבנים השלמים שיתעוררו ויתאמצו גם כן לדבר הזה להדפם ולרדפם עד שלא יזכרו שמם לנצח נצחים ואז יראו עינינו וישמח לבנו כמ"ש שלמה באבוד רשעים רנה אמן וכן יהי רצון שיקויים במהרה בימינו אמן.

והנה לא אוכל להתאפק מלכתוב עוד איזה דבר מחמת ששמעתי בבירור שהחסידים הנ"ל בקשיות ערפם עומדים במרדם ורוצים להעלות על הדפוס איזה ספר ספירת דברים רעים. נדים ונעים. על הרבני המופלג וירא שמים המקנא קנאת ה' צבאות כבוד מוהר"ר ישראל מסלוצק אשר יצא אחר עקבי הגאון האמיתי מוהר"ר אליהו מווילנא וממלא דבריו ומסר עצמו כמעט על קידוש השם כמו שידוע, וכל כוונתו היא רק לשם שמים להעמיד הדת על תלה ולהחזיר עטרת התורה ליושנה, אשר אלו הפריצים, וגאות עריצים, הורידו לארץ כבודה, והסירו עדיה מעליה, עד אשר בעו"ה מחמת זה בא עלינו כנהר צר, ונשארנו כתורן בראש ההר, והנה עתה נאספו עליו נכים, חרבות מחים הקוטפים מלוחים עלי שיחים, להוציא עליו שם רע ולכנות אותו בשם מול מגיד פתי, והנה אם ראיתי הספר הנ"ל חלק שני מספר און גליון הייתי מכה על קדקדו ת"ל בכמה ראיות, וכל צוררי צדיק אפיח, כמץ אשר תדפנו רוח, כי שוא ידברו שפתי חלקות. יהי דרכם חשךּ וחלקלקות, יהמו כשותי יין, ויקרצו עין, כי חנם טמנו לו שחת רשתם, ישובו על עקב בשתם. יביעום בפיהם חרבות, ועל שפתם כאש צרבת, ומי לנו גדול בתורה וביראה כהמנוח מוהר"ר אליהו זצ"ל אשר אלו הרשעים החרימו אותו כידוע, אךּ מחמת שהספר עפר ואפר מגיד פשע לא נגמר כעת ואיני יודע טיבו של עובר זה וכל פרטי השטותים אשר שם, אךּ לפי אומדנא נראה שכל מה שכתבו שם נסתרים מאליהם ואין מן הצורךּ להשיב עליהם וכבר כתבתי מה שהוא די לפי דעתי לשבר כל השטותים אשר כתוב בספר פסול שלהם ולרוח אמרי נואש, ואמת קאי שיקרא לא קאי, ואם ימצא שם איזה דבר אשר לא נכלל בדברי הנ"ל הלא אין קץ לדברי רוח. נביאי שוא ומדוח, ומעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר כמ"ש הח"ה, ואם יוציאו לעז על מו"ה ישראל הנ"ל אז בודאי ראוי לכל ישראל ועל כל מי שנגעה יראת ה' בלבו לשבר מלתעות עול להוציא טרפם מפיהם להצדיק את הצדיק אשר כוונתו לשמים ולעמוד לימין צדקו לרדוף המוציא דבה עד לחרמה כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשובון, ועתה עת לקצר ואי"ה בחלק שני אבאר פרטי הדברים ומעשיהם של הרשעים אחת לאחת והיו לאחדים בידי ואראה את העגל מעשה פיגול אשר עשו בספר פסול הנ"ל ואכות אותו טחון עד אשר דק כדין ספרי מינין ואז יראו מי שיש לו מוח בראשו הבליהם וכזביהם.

וכבר יש בידי האגרת אשר שלח הגאון אב"ד דק"ק בריסק ליד הרב מו"ה לוי שם הרבה להתוכח עמו ומראה אופן בתוךּ אופן לסתור כל מנהגיהם השטותים אשר הם בלי ראיה וטעם רק מחמת גאוה וגודל לבב לאמר אני הרואה ואיש האלהים בקבלה ויודע אני להכריע בין נוסח התפלה של הספרדים ובין האשכנזים והדין עם מי, ושאר מעשיהם הפרטים אשר אין בהם טעם וריח אין להם על מה שיסמוכו אף על משענת קנה רצוץ, וכמה וכמה דברים אשר המה מתנגדים וחמור וכליו הפוכים מדברי רז"ל וקדמוננו אבירי הרועים, ובפרט בענין הסכינים שלהם אשר הם כמחטא דאושכפא וכסאסאה דשבלתא מחמת חריפותם אשר אי אפשר לכוין ולהרגיש בהם איזה פגימה, ומה עול מצא באבותינו הקדושים אשר בחר לו דרךּ לעצמו, ובאגרת הנ"ל מבואר איךּ שהרב הנ"ל הקשה ערפו וישם מצחו כנחושה נגד כל הרבנים השלמים המאה"ג אשר פרשו רשת החרם בכל הקהלות גדולות ונוראות מנידן שינוי נוסחאות התפלה שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו ומי הוא זה אשר מורא לא יעלה על ראשו מלהכוה בגחלתן, והרבה להוכיח אותו על פניו בדברים נפלאים אשר היד תלאה לכתבם מחמת אריכות.

גם שמעתי שהרב המנוח הנ"ל התוכח עמו גם כן פה אל פה, והחסיד הנ"ל מרוב גאותו אשר בלבו אמר אני ואפסי עוד לא השיב לא כלל ואדרבה העיז נגדו בשחוק וקלות אשר לא כדין נגד זקן ורב כמהו בנן של קדושים גאוני הדור ומהראוי לחסיד כמוהו להיות שפל רוח בפני כל אדם ולהשיב לשואלו דבר ולנקות עצמו בפני המון עם שלא יהא עליו לזות שפתים להתרחק מן הכיעור והדומה לו וכמו שאמרו רז"ל מנין לחושד בחבירו וכו' שצריךּ להודיע. ופוק חזי בענין התלונה והערעור אשר היה לקצת חכמים וגאונים על הגאון רבן של כל ישראל המנוח מ"ו יהונתן זצ"ל, שם תראה איךּ הרבה לנקות עצמו נגד כל חכמי דורו ושלח כמה וכמה אגרות לכל החכמים שבדורו ופרש הדבר כשמלה לפניהם והם יכריעו ביניהם לאמור הדין עם מי, אף שהיה מנוקה וזךּ בלי פשע כמו שהוכיח סופו על תחלתו אעפ"כ הרבה להתנצל נגד כל ישראל וכמ"ש והייתם נקיים מה' ומישראל אבל כת החסידים סרי סוררים מקשים ערפם בגודל לבבם נגד כל ישראל, החזיקו בתרמיתם מאנו לשוב ולהשיב לשואלם דבר, ובעוד אשר היה הגאון מ"ו אליהו בחיים חייתו, החסידים הרבנים הגדולים שלהם היו בורחים ממנו כמטחוי קשת, והיו יראים מלהתווכח עמו, מחמת שידעו צרות נפשם ולבבם שאין להם על מה שיסמוכו ותשובתם בחשיכה יתהלכו, ומנוערים וריקים מן התורה, עמי הארץ ובורים, וחי נפשי שיש בכת הזאת כמה וכמה חסידים האומרים כתר, אשר אם אשאל אותם איך כותבין מלת כתר אם כנ"ל או כזה קסר, ואינו יודע ולבו חסר.

עתה ראו והתמהו תמוה, פליאה נשגבה אנוש אנוש, בור אין בו לחלוחית תורה יברור לו דרךּ לעצמו נגד מנהגינו ואת כל הישרה והנכוחה יעקש, ואחר כל כוונות של קבלה יבקש אשר לא שערום אבותינו הקדושים והפוסקים הקדמונים והאחרונים מוסיפין וגורעים בשאט נפש להראות בפני הע"ה והנשים אשר הם עלו למעלה ראש בתפלתם ומעשיה' ולהטעות לבם כדי שיאמינו בהם ולמשוךּ מאשר בידם כופר ופדיון נפש ושאר צרכיהם על כן מי שהוא חכם ונבון וירא אלהים ירחיק מהם והמונם, וילמדו איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו וגו'. כי הכת הזאת מחטיאי רבים ולצודד נפשות קדושות. סורו סורו מהם ואל תגעו בכל אשר להם. סלו סלו המסילה אשר דרכו בה אבותינו, והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה ואז יונעם וטוב לךּ בזה ובבא.

אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה יגורתי כל עצבותי, ורבו אנחותי, אדברה וירוח לי, אם אמנם אמת מלי שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח. עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. עשו להם מסכה מכספם עצבים מעשה חרשים. חוזים ונבון "לחשים. בנים כחשים. מתורה ומצות דלים ורשים, משלו בהם נשים. נביאיה פוחזים וריקים קולות וברקים. חללו קדש חמסו תורה. ושם "חטא שורה. גזלו עורם מעליהם, ושאירם מעל עצמותיהם. כזאבים טורפי טרף עם חרף. לאבד נפשות למען בצוע בצע. מן הקצה אל הקצה. בעיר ישוקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבואו כגנב. נביא מורה שקר הוא הזנב. טומאתם בשוליהם והכרת פניו. כל פה דובר שקר ומרע וחנף. שורש וענף. מסכה ומורה שקר לתועבותם אין חקר. ממנו קשת מלחמה. קרא שמו לא רוחמה. ממנו יצא כל נוגש וטורף. עם קשי ערף. מהומות רבות בתוכם ועשוקים בקרבם, כי קרבו כתנור לבם בארבם. מקים בניכם לנביאים ובחוריכם לנזירים. לקחו לשונם לומר הלל ושירים. “שירים סבוכים, וקוצים כסוחים. קוראים בגרון, ואלם בשיר ירון, כקול מרכבות על ראשי ההרים, תרועות ושברים. קול ישורר בחלון חורב בסף, ומכים כף אל כף. האנשים והטף, בחימה ואף. שיניו שיני אריה לאכול הלביבות והבריה. מטוב הארץ ופריה. וכסבאם סבואים, החסידים הצבועים. חותים וגרועים. וישברו פראים צמאם, ולא יתערב עצב עמהם. המה ישאו קול מקולות מים רבים, סילונים ועקרבים, ומתחיל הרב לזמר האדרת והאמונה, אין צורה ואין תמונה. לא חכמה ולא בינה. כהדוש מתבן במו מדמנה. אח”כ מתחיל הרב לגלות סודות נפוחים כנודות. ולזמר משכיל שיר ידידות. ובפתחו עמדו כל העם. ויאכלו על הדם. וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק. והרב מפיק ומפסיק ודחיק ואתי מרחוק. ובכל פעם צופה ומגביה עיניו לשמים. להסתכל בצורות המלאכים בלולי אש ומים. הנשים וקלי הדעת עונים ואומרים מקודש מקודש. והרב דורש ושותה שכור מלא וגדוש. לאחר שגמר אומר. החלום והחזון מברךּ ברכת המזון. אחר כךּ מתפלל תפלתו בהתלהבות אש זרה והמסכה צרה. הגבאי מכריז בחיל. בעוד ליל. החלצו חושים. אנשים ונשים. ולכו נא הגברים. כי הרב יברךּ את הנערים. אביו של הנער, שוטה ובער, שולח ביד בנו ב' זהובים, שקולים וטובים. הרב החסיד בידו אחת מחזיק השלח ובידו השני מברךּ וזורה לרוח או לים המלח יצא כת ראשונה ונכנסה כת שניה כמעשה הראשונה כךּ מעשה השניה עד שגמר לברךּ ויכלא העם מהביא להנביא. אז החסיד קורא בגרונו, ובקול שאונו, אסרו הסוסים, והחלצו חושים, ליתנם בקרונות כי נמנעים העם להביא דורונות. זה הוא קצות דרכו של החסיד ברוחו בעים. שמש זרחה ולא נודע מקומן אים,

על כן אהובי אחי ידידי שימו נא אל לבבכם מן היום הזה ומעלה. ראו אנכי נותן לפניכם היום רפואות תעלה אל תאמינו ברואה, ולנבל לא יאמר "שוע, כי הוא פתי וטועה. להשביע זרים כחךּ. לחמךּ ישימו מזור תחתךּ. לא ישמע עוד נאוותּ כרות "רואים, כי אינכם אלא טועים. אל תתנו את המשחית לבוא אל בתיכם למען ירבו ימיכם. בארח חסידים אל תבוא. כי אין חזון ואין נביא. תהפוכות בקרבו ובלבו ישם ארבו. עוד יבוא היום אשר יבשו החוזים ויכלמו הקוסמים ויכרתו כל נטילי כסף, ויהיו לבז כשוד בית ארבאל. יען היותם משענת קנה רצוץ לבית ישראל. כבודם בקלון ימיר. אוכלו כלפיד אש בעמיר. והסירותי דמיו מפיו. כל נגע וכל ריב. ואתה אהובי אחי לדברי הקשיבה לאמרי הט אזניךּ קשרם על לוח לבךּ. אל יליזו מעיניךּ. שמרם בתוךּ לבבךּ למען תלךּ בדרךּ טובים וארחות צדיקים תשמור. הגיד לךּ אדם מה טוב ומה ה' דורש ממךּ כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיךּ.

אמר הכותב ידעתי כי יפלא בעיני העם בהשקפה ראשונה שלא לקחתי שום הסכמה. וכל אחד בונה לעצמו במה. בזרוע רמה. אדם להבל דמה. אשר לא כן דרךּ המחברים מיום ה' שמה. אשיב אל לבם ותכל תלונתם וריבם. כי אין מן הצורךּ ליקח הסכמה על זה כיון שאין כאן שום דברי חידוש הוראה או פלפול בגמרא, ושם חידוש באיזו סברה, והרי אני כצופה אשר בעת רואה החרב באה ותקע בשופר להזהיר את העם, לבל ישפךּ דם. או נושא נס, לבלתי תת, לבוא המשחית אל בתיהם. ורדו בשונאיהם. ומי הוא הכסיל ובער, חזיר מיער. אשר יאמר להצופה מי שמךּ לשר, לקרוא בגרון ולתקוע בשופר, בן מביש ומחפיר בודאי כל השומע ישחק, ושיניו עליו יחריק. לסקלו באבנים, וקראו עליו הידד עד נחר גרונם. ויענו כלם כאחד, להפיל עליו אימה ופחד, למה אתה צועק ככלב וכחמור נוער, וסוס דוהר, הלא הוא מכוין לטובתנו, ולהציל נפשותינו, ומן הראוי לענדו עטרה לראשינו, ולצפירת תפארתנו ואם אתה רוצה להיות מן הצועקים ונענים להזהיר גם כן את העם להתחזק על עמדם ולהקהל על נפשם לעמוד בקשרי המלחמה ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. בודאי נכון הדבר מעמךּ לעשותו ואין פוצה פה ומצפצף ואין פרץ וצוחה, ותבוא אליךּ ברכה. ועל המשל הזה אין להוסיף ולגרוע כי אין אני רק כצופה הנ"ל וכמ"ש יחזקאל בן אדם צופה נתתיךּ לבית ישראל וגו'. קורא בגרון ותוקע בשופר להזהיר אחינו בני ישראל להקהל ולעמוד על נפשם נגד הצר הצורר אשד צוררים לנו בנכליהם, ומרק פגולים כליהם אשר פרשו רשת ליד מעגל, וכף רגליהם ככף רגל עגל. החסידים הצבועים, מעשה תעתועים. עזבו התורה כרם חמד. נטע שעשועים. אשר אם באתי לפרוט אותם תקצר היריעה ותלאה היד מהכיל ואפס קצהו תראו בתוךּ הספר הקטן הזה וכלו לא תראו כי רב הוא עצמו מספר, גם מלדבר, ואין אני “טועה ח”ו על הכשרים ויראים שבהם אשר אלו החסידים הוציאו עליהם שם רע לכנות אותם בשם “חסידים” וכמ"ש על הגאון הצדיק האמתי המנוח מו"ה שמעלקי אב"ד דק"ק נ"ש ועל אחיו הגאון הגדול מו"הרר פנחס אב"ד דק"ק פ"פ דמיין הש"י יאריךּ ימיו שהגאונים הנ"ל נמנים עמהם להיות בעצה ובסיע אחת ועל זה סומכים והם עטרה לראשם, אבל שקר הם אומרים וישתקע הדבר והס מלהזכיר מה לתבן את הבר ואור לחשךּ וכגבוה שמים מארץ כן גבהו וגו' על אלו נאמר לכן יהיו דרכם להם וגו' ועל הצדיקים הנ"ל נאמר וארח צדיקים כאור נוגה הולךּ ואור עד נכון היום והגאון מו"ה שמעלקי יבוא שלום ינוח על משכבו ויצרור בצרור החיים ויעמוד לגורלו לקץ הימין.

ולא אוכל להתאפק מלכתוב עוד איזה דברים העולים על רעיוני כי מלאתי מלים הציקתני רוח בטני נלאיתי כלכל ולא אוכל בעוד החסידים לנגדי, ואזעק ואומר אל הרי ישראל הלא הם הרבנים חכמי הדור מנהלי עדת ישורון כרועה עדרו ירעה, אשר בזרועו יקבת טלאים וצאנו הנפרשות ביום ענן וערפל למה תהיו מחשים ואחרונים להשיב את המלךּ מלכו של עולם על כנו ולהחזיר העטרה ליושנה. עטרת תפארת ישראל אשר נפלה משמים ארץ, וכבוד התורה אשר בטלה ע"י החסידי' זה העם לא היה. כי נחלקה לשתי תורות. איש הישר בעיניו יעשה, כי פרוע הוא לשמצה בקמיהם. שאלו נא לנתיבות עולם ומזקנים תתבוננו. חקרו נא בספרים הקדמונים חדשים גם ישנים אם היתה כזאת בישראל לעשות אגודות אגודות הללו אוסרים והללו מתירים. הללו מטמאים והללו מטהרים באין טעם וראיה, רק גזרות וחוקות וכל דברי דברי קבלה וכל אחד אומר כךּ קבלתי מרבי, רבו שאמרו רבו ציד. בקי בכ"ד עופות טמאים. בהן ובשמותיהם ולא ידע בין ימיו לשמאלו בתוה"ק, ולא חלק לא אלהים בבינה. לא עמל בו ולא גדלו. דתיהם שונות מכל אומה ולשון פרים רבים אבירי בשן נבוכים במעגלותם ובדרכיהם טועים. דרכיהם דרכי נועים, מלובשים בגדים צואים. ארחות פריץ, ורשעי עריץ. און יחשוב על משכבו. דעכו בפשתה כבו. יעטוף שית חמס. פיק ברכים ולב נמס על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס, הבוגד בוגד, והשודד שודד.

עתה גם אני אדבר משפטים אותם לידות קרנות הגוים ולזרותם, למה תרצדון הרים גבנונים, ולעבור חוץ למים הזדונים. להרים יד נגד המקנא קנאת ה' צבאות, אשר עמד בפרץ לגדור גדר להעמיד הדת על תלה, ואתם שנאתם אותו להשליךּ האמת ארצה ולחקוק חקקי און ומכתבים עמל כתבו ללחום עמו במלחמת תנופה. כגלגל לפני סופה, ולחזק ידי מרעים לבלתי ישובו מדרכם, וליתן יד להחסידים ההולכים בחשךּ, אשר כצפעוני נושךּ, ולחוקות העמים נמשךּ, ולכנות אותו בשע"ר קטב, בשם מגיד פתי. הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסוך שכר, בתורת ה' מאסו וחכמת מה להם, בודאי האמת כדבריה' שהוא פתי כמ"ש וסר מרע משתולל, אךּ באמת נהפוךּ הוא כי החסיד נאה לו שם כסיל ובער, רוח סועה וסער, כי נסךּ ה' עליהם רוח תרדמה, ויעצם את עיניכם הנביאים, ואת ראשיכם החוזים כסה. נשיאים וגשם ורוח אין בהמה. פחד ואימה. אבל יפה אמר שלמה שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות, כי ת"ל הספר ויכוח של מוהר"י יפרו וירבו ויפוצו חוצה בכל קהלות ישראל ויעלה חן והיתה כאריאל, אבל הספר מול מגיד פתי אשר קראתיו בשם הנאות לו גבעת הערלות ישתקע ויבוא על מקומו בשלום לנוקבא דתהומא רבה. תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול ולא ימצא במכיתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא. ויהיה למרמס רגלי אדם ובהמה, ונדוש תחתיו כהדוש מתבן במו מדמנה, ופריץ חיות בל יעלנה, ולא יודע כי באו בקרבנה, והיה החסון לנעורת ופועלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה. ויהיו כמוץ עובר המון עריצים, ומערת פריצים והיו לשרפה מאכולת אש. ואוכלו כקש יבש. וכבר אמרתי שראוי לכל בר ישראל לזרותו לרוח או לזרקו לים המלח ושם אלהים אחרים לא ישמע על פיךּ, פן יראה בךּ ערות דבר ושב מאחריךּ, ויהי עריךּ, לבער ולבטל בלב הספר הנ"ל. עלו בשורותיה והסירו נטישותיה. ושחתו כי לא לה' המה, ויהיו כחלום חזון לילה כל הגוים והחסידים יחדו הצובאים על אריאל והיו כלא היו. ואתה ה' שאון זדים תכניע ויציץ ופרח ישראל, ואז יראו צדיקים וישמח, וישרים יעלוזו, וחסידים אשר מנשרים קלו ומאריות גברו זעקת שבר יעוררו. כל ראשיהם קרחה נגוע וצרוע, כל זקן גדוע. ויאמרו כלנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ומשה אמת ותורתו אמת, והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברוךּ ה' לעולם אמן ואמן. ימלוךּ ה' לעולם.

כבר אמרתי שאם באתי לספר פרטי הדברים מאישי המון החסידים הנ"ל תלאה היד לכתבם והיריעה מהכיל, כי יש בהם כמה מינים שונים כמו שאמרו רז"ל מה השד מתהפךּ לכמה גוונים, אף החסידים מתהפכים לכמה מינים, ופרטי הדברים והמעשים הרעים מחול ימים ירביון, אךּ אספר מה שראיתי בעיני מחסיד אחד מהרבנים שלהם גדול ומפורסם וממנו תלמוד על השאר, ודבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו'.

פעם אחת הלכתי בשבת קודש אשר בו ימצאו מנוח, ושם ינוחו יגיע כח. שרפים ואפנים, וישראל יאכלו מעדנים, כל אחד שותה יין מנתו, דבר טוב בעתו, ראיתי אחד מחזיק בידו כוסו, כשור על אבוסו, מחזיק שלשים לוג, במדתו של עוג, והולם עצמו ביין, ושאל העוד לנו חלק אם אין, שמח וטוב לב, כעורב וכזאב, כחמור נוער, וכסוס דוהר, מראהו ותוארו כלפידים, לבוש בגד עדים, אמוצים וברודים, מראהו נורא כלהבה, ובטנו צבה, מפיו יצאו לפידים, וראשו ואבריו כבדים. מצחו כנחושה, ותחת "שערו באשה. ויורד מפיו רירו אל הקערה, את מקורו הערה. גמר לאכול הזרעונים, הביאו לפניו מים אחרונים, ונטל את ידיו, וטנף את בגדיו, ומיד הסירו ממנו הבגדים הצואים, לעיני כל רואים. ונשאר ערום ויחף, פסוח שסף, לא נשאר עליו בלתי הכובע, והוא עדיין זולל וסובא, בתוךּ כךּ התחיל לגמגם על נהרות בבל, כשוכב בראש חבל וקודם שגמר להוציא אומר, התחיל ואמר ברךּ שאמר בתוךּ כךּ נפל עליו תרדמה, ועל בני ביתו אימה. נפל דרךּ אחוריו על הארץ, לכליון חרוץ. גנוחי גנח וילולי יליל, עד שנראה בעליל ונאספו שמה כל העדרים בקול תרועה ושברים. וישאוהו במוט בשנים, כגלית איש הבינים. ואשתו נשאה עליו קינה, בקול רנה, כשפחה חרופה על עגלה ערופה. וכלם הומים נהמת ים, ידנו לא שפכו את הדם, אלו הן מים המרים אדומים ושחורים, ירוקים ולבנים, מים הזדונים. ושאלתי מה טיבו, בעודו באבו, והשיבו כי הוא גדול בדורו. כל ישראל ילכו לאורו, יודע ומכיר את בוראו, מופלג בדיני גזילה וחבלה, איש אלהים בקבלה. ומפורסם בין החסידים. חסל סידור שבת כהלכתו, ככל משפטו וחוקתו, מנהג החסיד ודתו, זאת תורת עונג שבת, מפגר מובס, לשאת קראתי רהב הם שבת.

ואח"כ הלכתי לבית המדרש ומנין שלהם, וראיתי בתוכו חסידים עדרים עדרים, צועקים בקול תרועה ושברים, ובתוכם חבל נביאים, רוקדים כאילים. אשפתם כקבר פתוח, וינועו כנוע עצי יער מפני רוח, וראיתי נשיאים וגשם ואין בהם רוח. ותצלח עלי רוח אלהים ואתנבא בתוכם, ואמרתי עצמות היבשות שמעו דבר ה', כה אמר ה' מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו, ויהי כן. אבל עדיין לא נאמר בהם כי טוב כי ראיתי הרוח והנפש והחומר, ולא נזרקה בהם נשמה ואין דבר ואין אומר, וכמה טרחות טרחתי ואמרתי שיר של פגעים ואין קול ואין קשב, ועדיין הם בדמות שור אוכל עשב, וכהשדים מזי רעב ולחומי רשף. השם ישמרנו מהם ומכיוצא בהם. עתה דרךּ כלל אני אומר לכל ישראל עם חכם ונבון. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, הלא לכם לדעת המשפט להבחין בין אמת לשקר, ולהבין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, ותדעו ידיעה נאמנה כי חנם טמנו לו שחת רשתם, ישומו על עקב בשתם. כי הוא אדם כשר וירא שמים וסיכן עצמו בסכנה גמורה בעת כתבו על הספר בדיו עד שלא היה יכול לכוין הלשון בלשון צח כידוע. ודלוגו עלי אהבה, מחמת תום צדקו ויושר לבו. ואתם זרע קדש נטעי נאמנים, מאמינים בני מאמינים חלילה לכם להאמין שמץ דבר מדברי השופר, אשכול הכופר. וליתן מקום לדבריו אף להביא תועבה אל בתיכם לנגוף כי הוא אבן נגף וצור מכשול לחזק ידי מרעים הרשעים הארורים ואסור לעיין בהם אף דרךּ העברה בעלמא וכל הנוגע בהם טמא, כי הוא אב הטומאה ומחברו היה אבי אבות, וחוסו על כובד ה' ותורתו, ועל עבדו הנאמן הגאון המקובל הנ"ל אשר היה דורש שלומכם וטובתכם כמ"ש במתק לשונו. פן יראה ברעה אשר ימצא את עמי, ואל תסתכלו על יופי הלשון או למליצה רק על המכוון ותוךּ תוכו כי הספר הנ"ל דורש רעתכם ולכלותכם מעל פני האדמה חלילה. פּקדו נא הארור הזה וקברו אותו תחת אחד הסלעים ובפחתי האדמה למען לא ישמע קולו אל הרי ישראל, וצריךּ ליתן עליו עפר ג' טפחים כדי חפישת כלב או למיחש מיהא בעי שמא יגרור חולדה למקום דריסת רגלי בני אדם ויטמא בהיסט. ע"כ אחינו בנ"י הבו לכם עצה ודברו דבר איךּ לבער הטומאה מן הארץ כלה ונחרצה ולשרש אחריו ואז יקויים בנו והיה ביום ההוא אשפוךּ רוחי על כל בשר וגו'. ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' ה' מלכנו הוא יושיענו.

ומי שיש לו מוח בקדקדו יבחן הדבר בכור הבחינה בודאי לא אכשור דרי עתה כי הרי אנו רואים שבעו"ה נתרבו האפיקורסים והמינים אשר לא היו מקדם וזה דבר הנראה בעליל, וא"כ מאין יבוא הדבר שנתרבו החסידים לאלפים אשר לא היה ג"כ מקדם והרי הם שני הפכים בנושא אחד אלא ודאי דא ודא אחת היא שלא יהא אתה קורא רוא"ה. ואתה קורא אותו טועה. שמות חלוקין ואיסורין שוין ות"ל בטחתי בחסד אלהים שמי מי שיש לו נדנוד יראת שמים וחכמה כשיראה בעיני שכלו ויבחין בכור הבחינה כל מה שכתבנו עד הנה ידע על אמת להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע. והנה עתה באתי. ועל עמי בקשתי בנידון הספרי מהריב"ש להשגיח ולעיין היטב ברובי תורותיו, הלא כמו זר יחשבו לההבילה המעיין בפיו ידבר ובקרבו ישים ארבו, ובלשון לועז ונלעז אין בינה. דורס וטורף וחומד, פרוץ מרובה על העומד. כיס נגרש טיט ורפש ע"כ יפה כתבתי שראוי לכל מי שמכונה בשם ישראל לנפצם כאבני גיר מנופצות, לשומו מרמס כחומר חוצות. ונשמדו במות און חטאת ישראל, והיתה לי כאריאל. ויסוגו אחור ויבושו בושת הבוטחים בפסל האומרים למסכה אתה אלהינו וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו.

תם