נתן זך. צילום אמון יריב

לְהִפָּגֵשׁ כָּאן, פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ?! הַבֵּט

אֵיזֶה מַרְאֶה תַּנָ"כִי,

הַכֹּל מְצֻיָּר כְּמוֹ לִפְנֵי הַמַּבּוּל.

הוּא אֵינוֹ מִתְעַנְיֵן.

מַה שְּׁמֵךְ, הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָהּ,

וְאֵלַי: פִּיקְנִיק בַּחוֹלוֹת?

נֵתַח דָּג עָטוּף בִּנְיָר שַׁמְנוּנִי,

בַּקְבּוּק יַיִן,

פְּרוּסוֹת לֶחֶם, נַקְנִיק.

אֲבָל הַמֶּרְחָק אֵינוֹ נֶעְלָם, עִקֵּשׁ.

מֶרְחָק לְעוֹלָם אֵינוֹ נֶעְלָם. עַרְבִיאִים

רוֹעִים בַּמֶּרְחָק בְּצִבְעֵי זַיִת.

וּמֵהֵיכָן אַתְּ? שׁוּב אֵלֶיהָ.

– יְלִידַת הָאָרֶץ אֲבָל

הַהוֹרִים מִלִּיטָא.

מִתְנַגְּדִים כָּמוֹהוּ? לֹא חָשׁוּב.

אֲנִי חָשׁ גַּאֲוָה, בְּכָל זֹאת

אַלְתֶּרְמַן – וְהִיא.

וּבַמֶּה עָסַק אָבִיךְ? הוּא מַקְפִּיד

שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל גַּסּוֹת, כַּמְקֻבָּל,

וּמַה הָיָה אָבִיךְ?

הִיא אֵינָהּ מַבְחִינָה בַּהֶבְדֵּל. – הָיָה סוֹחֵר.

אַחַר־כָּךְ פּוֹעֵל בִּנְיָן,

כָּתַב סְפָרִים.

בִּיוֹגְרַפְיָה צִיּוֹנִית, הוּא מְצַיֵּן,

מוֹצִיא, לֹא שׁוֹלֵף, סִיגַרְיָה.

וְאֶת זֶה – עָלַי – אַתְּ מַכִּירָה מִזְּמַן?

וּפִתְאֹם אֵלַי: יָפָה, אָה?

בּוֹצֵר תָּמִיד אֶת הַיָּפוֹת. אֵיךְ אוֹמֵר זֶה,

נוּ, שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ, הַכְּנַעֲנִי

הַזֶּה, רָטוֹשׁ, חֲתִיכָה?

אַתֶּם עוֹד אוֹמְרִים חֲתִיכָה?

מִתְחַכֵּם. חֲתִיכַת קַיִץ.

לָה לָה לָה, מְפַזֵּם. וּכְמוֹ מִזִכָּרוֹן רָחוֹק:

אַתְּ עַצֶּבֶת רֹאשִׁי הַמַּקְרִיחַ, אַתְּ יְגוֹן צִפָּרְנַי הַגְּדוֹלוֹת.

וְהִנֵּה גַּם אַתָּה מַקְרִיחַ, מָה נִשְׁתַּנָּה? מַבִּיט בְּצִפָּרְנַי.

שׁוּב לֹא מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה. בִּמְקוֹם זֶה: נַחֲזֹר

לְעִנְיָנֵנוּ שֶׁהוּא עִנְיָנָם שֶׁל מִי שֶׁאֵין לָהֶם

עוֹד עִנְיָן בָּעוֹלָם הַזֶּה הַמַּקְרִיחַ.

הֲרֵי כְּבָר אֵינֶנּוּ מִי שֶׁהָיִינוּ

כִּי אִם מַה שֶּׁנִּהְיֶה אוֹ, גָּרוּעַ מִזֶּה,

מַה שֶּׁעוֹשִׂים וְיַעֲשׂוּ מֵאִתָּנוּ.

אֲנִי אֶת שֶׁלִּי עָשִׂיתִי

לֹא דַּי, הַאַשְׁמָה כֻּלָּהּ בִּי,

וְאַתָּה?

אֶת הַמַּסֵּכָה הָאַחֲרוֹנָה הַזֹּאת אֵינֶנִּי אוֹהֵב

אֲבָל כֻּלִּי הַעֲרָצָה לַחֲרוּזִים הַצִּבְעוֹנִיִּים:

נָסִיךְ כּוּשִׁי מְצֻיָּר בְּלָבָן, רוּחַ רְפָאִים

בְּגִמְגּוּם אֶצְבָּעוֹת שֶׁל רוּחַ.

מִישֶׁהוּ הָיָה צָרִיךְ לְחַזֵּק גַּם אוֹתָנוּ,

נֶאֱנַח. – כָּאן אֲנִי מַסְכִּים. לֹא נוֹלַדְנוּ

לִהְיוֹת רוֹעֵי הָרוּחַ שֶׁל הָעוֹלָם.

וּבֵינְתַיִם מָה עוֹשִׂים שָׁם אֶצְלְכֶם?

בַּהַעֲוָיָה הַמֻּכֶּרֶת. וּמִיָּד מֵשִׁיב בְּעַצְמוֹ:

עוֹשִׂים עוֹשִׂים עוֹשִׂים, אֵין לַהַתְחָלָה סוֹף.

וְהוּא, שֶׁבָּא לְכָאן לְהִשְׁתַּתֵּף בְּסֶרֶט

עַרְבִי, בְּמַה שֶּׁקָּרָאנוּ לוֹ פַּעַם מוֹלֶדֶת,

סָפֵק שַׂחֲקָן סָפֵק לֵיצָן בְּפוּנְדַק הָרוּחוֹת.

כָּאן מַאֲחַז־מַשֶּׁהוּ. דּוֹרְסִים בְּהִתְלַהֲבוּת

אֶת הָאֲדָמָה הַמֻּבְטַחַת, הַמֻּפְקַעַת. אוּלַי נִמְצָא כָּאן

אֶת מִכְרוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אוּלַי גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה. בֵּינְתַיִם יוֹרִים.

שָׁמַעְתִּי רוֹצְחִים שָׁם אֶצְלְכֶם גַּם אֶת הַתַּנָ"ךְ, שֶׁלֹּא

לְדַבֵּר עַל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. הַכֹּל כְּזָבִים

בְּעֵינֵיכֶם. הֲרֵי לֹא יִשָּׁאֵר לָכֶם כְּלוּם, אֲנִי כְּבָר לֹא מְדַבֵּר

עַל שְׁלוֹנְסְקִי וּבַת מִרְיָם. הִיסְטוֹרְיָה לֹא עוֹשִׂים,

הִיסְטוֹרְיָה זוֹכְרִים. לֹא שֶׁלֹּא חֲבִיבִים עָלַי יִסּוּרִים

אֲבָל כַּמָּה עוֹד. הַאִם לֹא מָלְאָה כְּבָר הַסְּאָה?

וּמוֹסִיף: הִשְׁתַּטֵּיתֶם שָׁם כֻּלְּכֶם

בִּזְמַנְּכֶם הַפָּנוּי. מְמַלְּאִים אוֹתוֹ

מִתּוֹךְ פַּחֵי אַשְׁפָּה מִתּוֹצֶרֶת אָמֵרִיקָה USA.

וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תְּשְׁנוֹרְרוּ.

מֻתָּשׁ, לֹא נְבִיא זַעַם.

וּבְחֹסֶר עִנְיָן: וְאַתְּ, מַה דַּעְתֵּךְ עַל הַנּוֹף, אִם

יֵשׁ לָךְ דֵּעָה, נוֹרָא־הוֹד אוֹ סְתָם שְׁמָמָה?

חֲסֵרִים לָךְ בָּתֵּי קָפֶה?

וּכְמוֹ לְעַצְמוֹ: נוֹף הוּא רַק מַעֲשִׂים

וַאֲנָשִׁים, בָּאִים וְהוֹלְכִים, לֹא תָּמִיד צַדִּיקִים, לֹא תָּמִיד

צוֹדְקִים, מְעֻוָּת לֹא יִתְּקֹן, אָה? אַתְּ מַסְכִּימָה?

וּמַמְשִׁיךְ: וְהוּא, מַה הוּא לָךְ, סִימְפָּטִי?

– לֹא מַמָּשׁ בַּחֲבִיבוּת. – רַק לֹא אַחְלָה, סַבַּבָּה.

בָּזֶה לְפָחוֹת אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים?

וּבִרְצִינוּת: הָאֲנָשִׁים הוֹרְסִים גַּם אֶת מְעַט הַטּוֹב

אֲשֶׁר לָהֶם. – אִישׁ הָאָרוֹן,

בְּאוֹתָהּ חֲלִיפָה אֲפֹרָה מְהוּהָה.

הֲרֵי זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לוֹמַר לְךָ, אֵין בְּלִבִּי

עָלֶיךָ, מִחוּץ לְמַה שֶּׁיֵּשׁ. כְּבָר דִּבַּרְנוּ עַל כָּךְ.

תִּשְׁאַל אֶת אוֹרְלַנְד. הוּא עוֹד חַי?

מִפְגָּשׁ שֶׁל זְקֵנִים אֲשֶׁר רָשְׁמוּ אֶת שְׁמָם

בַּחוֹלוֹת, אָה? רַק הַזְּקֵנִים עוֹד חוֹזְרִים

בַּדֶּלֶת הַמִּסְתּוֹבֶבֶת.

מִחוּץ לָזֶה, אֵין לָהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת. הַמָּסָךְ

יָרַד, הַהַצָּגָה נִגְמְרָה,

הַקָּהָל הָלַךְ הַבַּיְתָה עִם חַצְקֶל וְגַמְזוּ.

אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא שׁוֹתֶה, מְגַחֵךְ. וּבְכָל זֹאת

יָפֶה שֶׁקְּרָאתֶם לִי, גַּם אֲנִי בְּמִקְרֶה

בַּסְּבִיבָה – עֲקִיצָה – אֲנִי לֹא מַפְרִיעַ לַפִּיקְנִיק?

וְאֵלֶיהָ: הַנִּיחִי לַזְּקֵנִים לְפַטְפֵּט, אַתְּ כְּבָר יַלְדָּה

גְּדוֹלָה, אוּלַי תִּשְׁתִּי כּוֹסִית יַיִן. הוּא

לֹא יִבְרַח. בְּגִילֵנוּ קָשֶׁה לִבְרֹחַ.

אָז מָה, לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ

הַכּוֹכָבִים שֶׁלִּי? שֶׁלְּךָ יוֹתֵר יָפִים?

דַּבֵּר, אַל תַּחְשׁשׁ, הֲרֵי אֲנַחְנוּ לְבַד כָּאן.

בְּעֶצֶם אַתָּה לֹא אָשֵׁם, לֹא כָּאן גָּדַלְתָּ

לֹא מַרְגִּישׁ אֶת גְּדֻלַּת הַשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה, אֶת

פִּצְעֵי הָאֲדָמָה הַצּוֹעֶקֶת, אֶת הַמִּדְבָּר הָרָץ,

רוֹאֶה רַק גְּלוּיוֹת דֹּאַר, אוֹרְיֶנְט אֶקְסְפְּרֶס,

צָרִיךְ לְמַהֵר לְעוֹד פֶסְטִיבָל. – עוֹד עֲקִיצָה.

וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ,

יַסְפִּיק?

וְאַתָּה, מַר קִפּוֹדִי, מַה לְּךָ וְלַגָּמָל? הֲרֵי הַדֹּב

אָרָה אֶת הַדְּבַשׁ בְּסִפּוּרֵי יַלְדוּתְךָ, הָעוֹרֵב הַשָּׁחוֹר

עָמַד עַל צַמֶּרֶת אֹרֶן מֻשְׁלָג וְהַשּׁוּעָל הֶחְנִיף לוֹ

בַּחֲרוּזִים. מַה לְּךָ כִּי תָּלִין. לֹא בָּאנוּ לְכָאן לְסַמֵּל וּלְהִתְגַּמֵּל.

וּמָה בִּדְבַר שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט?

וְהַמֶּלֶט בֶּאֱמֶת יָמוּת בְּאֵין הַשִּׁיר

חָבוּק בּוֹ כְּמוֹ לֵב? אַתָּה שׁוֹרַרְתָּ אֶת שִׁירַת הַקַּבְּלָנִים.

חִידַת הַכֹּחַ שֶׁתִּכְלָה לוֹ אַיִן –

וְלֹא נוֹתַר מִמֶּנּוּ כְּדֵי גַּרְגֵּר.

מַכּוֹת מִצְרַיִם – שֶׁל אָבִיךָ, שֶׁל

הִיטְלֶר אוֹ שֶׁל חֶסֶד, אַיֶּלֶת שַׁחַר

שֶׁל הַמְרַצְּחִים?!

דַּבֵּר דַּבֵּר – בְּשַׁלְוָה אוֹלִימְפִּית –

לִי אַתָּה כְּבָר לֹא מַפְרִיעַ, אוּלַי אֲנִי

עוֹד מַפְרִיעַ לְךָ?

בְּבֶהָלָה מְדֻמָּה.

וּפִתְאֹם מִתְעַשֵּׁת: קְחִי פְּרוּסָה, אַתֶּם הַצְּעִירִים

צְרִיכִים לֶאֱכֹל כְּדֵי לִהְיוֹת חֲזָקִים דַּיְּכֶם

לַעֲמֹד בִּפְנֵי כֹּחַ הַקְּמִילָה הָאָיֹם.

מָה אִם בֶּאֱמֶת יִתְבָּרֵר פִּתְאֹם

כִּי זְרִיחָה קָרָאנוּ לַשְּׁקִיעָה?!

עַם שֶׁל גֶּעפִילְטֶע וְשֶׁל חוּמוּס, רַב מְדָנִים.

גַּם אֲנִי אָהַבְתִּי אוֹתָם

רַק לִפְעָמִים. – עַכְשָׁו גַּם כַּעַס נוֹרָא,

חָנוּק, כְּמוֹ אָז בַּקָּפֶה.

וְשׁוּב: יָפָה הַפְּגִישָׁה, מָה? כְּבָר הָיוּ יָפוֹת

מִמֶּנָּה. שְׁתוּ שְׁתוּ, תַּזִּיקוּ פָּחוֹת.

וְיֵשׁ גַּם נוֹף – לֹא מוֹלֶדֶת, חָלִילָה.

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר צָרִיךְ לַחֲזֹר. אָסוּר

לְהַרְגִּיז בַּמָּאִים עַרְבִים.

– הַגִּמְגּוּם נֶעְלַם כָּלִיל.

וּכְמוֹ הִתְכּוֹנֵן לַסִּיּוּם: עָפָר בְּפִי הַזָּר

אֲבָל לְדַבֵּר קְצָת עוֹד מֻתָּר מִפַּעַם לְפַעַם, גַּם

לַחוֹזְרִים. אוּלִי נַמְשִׁיךְ בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת. בְּטוּבְךָ שָׁלוֹם.

– כְּמוֹ אָז, בַּטֶּלֶפוֹן, בְּהִתְנַצְּלוּת לֹא נִדְרֶשֶׁת.

מִמֶּנָּה הוּא מִתְעַלֵּם

כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה כָּאן. סְתָם

תַּעְתּוּעַ שֶׁל דִּמְיוֹן מִזְרָחִי.

הִנֵּה הוּא חוֹזֵר וְהוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת,

עִוֵּר כַּעֲטַלֵּף, מַכִּיר אֶת הַסּוֹבֵב

רַק לְפִי הֵדֵי קוֹלוֹ. צָעִיר,

אֲפִלּוּ לְגִילִי לֹא הִגִּיעַ.

הַאִם הוּא עוֹד מְקַנֵּא לְחֵן רַעְיָתוֹ הָאֲבוּדָה?

כָּל עָמָל הוּא עֲמַל שָׁוְא – אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי – מַה

הוּא מְסֻגָּל לְשַׁנּוֹת בַּסֶּרֶט הַדּוּ־לְשׁוֹנִי,

הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הֶרְאָה אֶת פָּנָיו עַל מָסָךְ.

רֹאשׁ עָרוּף, מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל מֵתִים

עַל גַּבֵּי מַגַּשׁ כֶּסֶף

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְדַמֶּמֶת.

הִנֵּה הוּא כְּבָר רָחוֹק

מֶרְחַק זְרִיקַת אֶבֶן

אֲבָל אֵין זוֹרֵק,

מֶרְחַק יְרִיקָה

אֲבָל אֵין יוֹרֵק.

מַפְנֶה רַק פַּעַם אַחַת

אֶת פָּנָיו, דַּוְקָא אֵלֶיהָ,

מֵנִיף בְּיָדוֹ:

שָׁלוֹם.

שָׁלוֹם כְּבַחֲלוֹם.

הַאִם הוּא קוֹרֵץ, מְגַחֵךְ? זֹאת

לֹא נִתָּן לִרְאוֹת מִן הַמֶּרְחָק.

מֵנִיף שׁוּב אֶת יָדוֹ? לֹא. לֹא אֵלַי! כִּי

הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ

כַּדּוּר עוֹפֶרֶת.

יוני 2001