א. 🔗
ּהיה זה בקיץ 1910 ואני אז בראשון לציון, עסוק במקצת בעסקנוּת, כעין מרכּז עבודה. שבתי לחדרי במאוחר, והנה אני מוצא אחד ישן במטתי. השכמיה שלו – חציה לסדין וחציה לשמיכה. לא ידעתי, מי האיש אשר מבלי לשאול נכנס דרך חלון פתוח לחדרי ושכב במיטה. לא רציתי לעוררו ובכעס עצור יצאתי מהחדר ללכת אל מלון הפועלים היחידי של כהנסקי ללון שם. בהשכמה נכנסתי לחדרי והנה ה"אורח" עודנו במיטה וקורא בספר.
– אתה דוד בדר? – הוא שואל.
– כן.
– וזה חדרך?
– נכון.
– וזאת מיטתך? אמרו לי שאתה מקבל כל אורח הבא לביתך. נכון? כך אמר לי החבר אבנר, שאצלך אפשר להיות. שמי יבלונקין.
זו היתה ההכרה הראשונה.
הוא בא לראשון־לציון להשתתף בהזכרת לוינסקי. רוצה הוא לשמוע איך אנשי ראשון־לציון יודעים להעריך את “רב קרוב” שלנו. ובימים הקרובים עומדת להיות בראשון־לציון אסיפה נגד הרבנים אשר אסרו לעבוד בשנת השמיטה. אומר הוא להישאר כאן ימים אחדים – ועל כן הוא רוצה לגור אצלי ולעבוד ביקב.
––––––––
לאחר שנכבש הגליל ע"י האנגלים וגם שם התחילה ההתנדבות לגדוד, גם יבלונקין במתנדבים. בפגישה הראשונה אתי אמר: מה, האם אפשרי כעת להיות בלעדיכם? מקום שבן־צבי ובן־גוריון ואתם כולכם בו – שם גם מקומי.
תרפ"ד.
ב. 🔗
הנה עוד נמצאו חברים, אשר נאספו ובאו ביום הזכרון הראשון אל קברו של אברהם יבלונקין שנפל קרבן בתאונת דרכים. אולם מסופקני אם בשנים הבאות יזכור מישהו את יום־השנה ויבוא למקום הזה, כי גזירה על המת שישתכח מן הלב, ואברהם יבלונסקי מת ערירי.
כידוע, נבנה בכסף העזבון בכפר נטעים חדר ספריה על שם המנוח. חברים מעובדי חברת החשמל בת"א מבטיחים לרהט את החדר, ואחרים יתחייבו, מי בכסף ומי בתרומות ספרים. ואני פונה בבקשה לכל חברי המנוח וידידיו לעזור בהגשמת הדבר. – – –
תרצ"ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות