(במלאת שלושים)
חדשים אחדים לאחר בואו לארץ הכרתיו ב"קרן בן שמן", כמו שקראו אז ל"בן־שמן". הדבר היה בשנת 1913. למדן ובר־אורין. סיפרו לנו, שיש לו סמיכות לרבנות, והוא גם עורך דין. בימים ההם היה כל חג ומועד מיועד לפועלים לשם טיול בארץ – ברגל כמובן. הזמנתיו אלי לנס־ציונה והוא בא. אני הייתי כבר בעל משפחה, אך גם הוא היה מאושר, כאותו המאושר, שבאו אליו מאת המלך לקחת כתונת לשם רפואה ולא נמצאה אצלו אף כתונת.
כל משכורתו הוציא לספרים ול"חבריא". קראו לו “רבי” אף אלה שלא למדו ממנו.
בהיותו בגלות דמשק התמסר הרבה להקלת מצבם של אסירי דמשק, בפרט לנתיני אוסטריה, שידע היטב, שהם הלכו לבית הסוהר רק כדי שלא יקחו אחרים מנתיני ארץ אויב. אחדים מהם מתו שם, ועל שמם נקראת “גבעת השלושה” על יד פתח־תקוה.
סיסמתו היתה: “להיות אך שמח”… אולי מפני כך כינוהו בשם “רבי”. חיבה מיוחדת היתה לו לבני העליה השניה, שראה אותם כמסתפקים במה שיש להם. לגמול טובה לנזקקים – לא שקט ולא נח עד שעשה את הטובה.
לאחר שנכנס לעבוד כגנן ראשי בעיריה, היה יכול להיות מצבו לא רע, אך בצואתו שמסר בעל פה ביקש, שמחסכונותיו ב"קופת תגמולין" של עובדי העיריה, יפרעו את חובותיו ומה שרכש לו בכל שנות עמלו, ספרים שונים וגם ספרי מקצוע בגננות, ביקש למסור לספריה העירונית “שערי ציון”. הוא ביקש לא להספידו ולא לשאת אחרי מיטתו זרי פרחים.
כשהייתי נפגש עמו, שוחחנו שיחות־רעים בלבד, לא רצה להרגיזני בויכוחים פוליטיים או מפלגתיים.
גלמוד היה, אבל חי תמיד בסביבת רעים וידידים. בבית הידיד, שדר אצלו שנים רבות, היה כאחד מבני המשפחה, ובבית ידידו זה – מת.
היה רודף צדק ואמת בהיותו שופט בחבר השופטים של מועצת פועלי תל־אביב.
יהי זכרו ברוך, וינוח תחת רגבי אדמתו, שקנה במשך שלושים שנות חיים ועמל בארץ.
תרצ"ח.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות