לפני שנים רבות עלו לארץ יהודים מועטים והתיישבו בחברון, שהיא אחת מארבע ערי־הארץ הקדושות, והניחו בה יסוד לישוב יהודי. החיים בחברון היו קשים אז ביותר. היהודים עסקו בצוותא בתורה, וחיו על תמיכת אחיהם היהודים האמידים בגולה, אשר דבר קיום ישוב יהודי בחברון עיר האבות הלהיב אותם.
היהודים גרו בסמטאות צרות, מסביב לבית הכנסת שנקרא על שם אברהם אבינו, משום מעשה שהיה:
כשעמדו פעם להתפלל ערבית של שבת חסר להם אחד למניין. ובעוד המתפללים עומדים ומצטערים עך שאין ביכולתם להתפלל במניין, נכנס יהודי זקן בעל הדרת־פנים, ניגש לארון הקודש ונעמד כשפניו אל המזרח. הקהל רצה לשאול לשלומו, אך הוא ביקש שימהרו ויתחילו בקבלת שבת. לאחר קדיש־יתום שלאחר “עלינו” רצה הגבאי לגשת אל הזקן ולהזמינו אליו הביתה כאורחו לכל השבת, ומה התפלא לראות שהזקן נעלם. יצאו לחפשו ולבקש אחריו אך לשווא. וילכו כל אחד לביתו כשבלב פליאה גדולה. עוד באותו לילה נראה הזקן בחלום לישיש מבני העדה וגילה לו שהוא, עובר האורח, היה אברהם אבינו. הוא לא יכול היה לראות בצער העדה היהודית ובא להשלים את המניין.
ובימים ההם שלט בחברון מושל ערבי ממוצא מצרי. איש עריץ ואכזר, שואף נקם ואוהב בצע. יומם ולילה היה שתוי לשכרה, רוגז ורוטן, מתאנה לתושבים, וביחוד כלתה חמתו בעדה היהודית הקטנה. הוא רדף את יהודי חברון עד חרמה, הציק להם מאד והצר צעדם. לא הירשה להם ללמוד אומנות ולשלוח יד במסחר. הוא היה פוגע ברגשות היהודים ומעליבם. והיהודים סבלו ונאנחו תחת ידו הקשה.
באחד הימים, בהיות המושל שתוי לשכרה, קרא אליו את זקני־העדה ואמר להם: “שמעו, יהודים נבזים, אם לא תמציאו לי במשך שלושה ימים ששים אלף גרושים ותשקלו אותם על ידי, אתלה אתכם בכיכר השוק לעיני כל התושבים למען ישמעו ויראו”.
ויחרדו זקני היהודים ויפלו לרגלי המושל ויבכו ויתחננו על נפשם ויאמרו לו בבכי־תחנונים: “אדוננו המושל, מאין נקח סכום עצום כזה ואנו עניים ואביונים, חוסה עלינו ועל נשינו וילדינו”.
ברם, המושל האכזר הקשיח לבו, השיבם בדברי־גידוף ונאצה, ויקלל את הדת היהודית וגרשם בחרפה ובבוז מעל פניו.
אבלים וחפויי־ראש שבו זקני־העדה היהודית אל הרובע היהודי ויכריזו על צום ותפילה. הם נתכנסו בבית־הכנסת אברהם־אבינו ויצעקו בצר להם אל אביהם בשמים. והיום השלישי לפי שנקבע על ידי המושל היה יום פורים.
ויהי בליל פורים, וטרם נראה אות לישועה ומוצא מן המצוקה הגדולה שמצאה את יהודי חברון. ויבואו בלילה ההוא לבית הכנסת ויקראו את המגילה כדת וכדין, וכל פעם שנזכר השם המן הרשע נזכרו בפקודה השטנית של המושל האכזר – ההמן החדש של חברון. ויתפללו בלבם לנס שיבוא, וכאשר הביא הקדוש ברוך־הוא מפלה להמן הרשע מפרס ומדי, כן יביא תבוסה להמן החדש שקם על היהודים בחברון. מתוך תקוה זו נתפזרו המתפללים לבתיהם. רק שמש בית־הכנסת סרב לחזור לביתו. הוא החליט להשאר כל הלילה בבית־הכנסת. הוא התחיל לקרוא במזמורי תהלים, בוכה בדמעות שליש, ואף־על־פי שאין לבכות בפורים, לא יכול היה לעצור בעד דמעותיו. הוא היה כולו דאגה, מה יהא על יום המחר שהוא היום השלישי והאחרון להבאת הכסף למושל. ובעודו אומר פרקי־התהלים, כשעיניו אדומות מבכי, צנח הזקן על הספסל ונרדם.
ויהיה בחצי הלילה, וגם המושל העריץ ישן שנתו המתוקה. לפתע נרעד כולו וכל גופו התחלחל. הוא ראה בחלום שלושה ישישים הדורי־פנים, עומדים ליד מיטתו ומצווים עליו שיקום ויתן להם ששים אלף גרושים, ואם לא יציית ויעשה כן, אחת דתו למות. והמושל החל לצעוק מתוך החלום, בחשו בידים החונקות אותו. הוא קם ממיטתו וילך כסהרורי אל ארגז הכסף שבביתו, הוציא ממנו ששים אלף גרושים ויניחם בתוך כיס ירוק וסגרו, ואחר מכן נשאו וישימו ליד מיטתו. הוא עלה על מיטתו ושינה חזקה תקפתהו. ויחלום המושל שנית ובחלומו הופיעו שנית שלושת הישישים ולקחו את כיס הכסף ויצאו.
בעוד השמש שוכב על הספסל בבית־הכנסת ונאנח עמוקות תוך שנתו, הרגיש ביד הנוגעת בו ומטלטלת אותו. ויפתח עיניו וירא שלושה ישישים עומדים לפניו והזקן ביותר ביניהם אומר לו: “בני, אל תירא ואל תפחד, ה' ראה בעונייכם ושלח אותנו להצילכם מכליה. אנו האבות: אברהם, יצחק ויעקב, הבאנו לכם כיס כסף ובו כל הסכום הדרוש להצלתכם”. ובעוד השמש הזקן משפשף עיניו נעלמו הזקנים.
עם עלות השחר מיהר השמש הזקן אל הגבאי והביא לו את כיס־הכסף וסיפר לו כל פרשת המעשה. פתחו את הכיס, ספרו ומצאו שהסכום מתאים – ששים אלף גרושים כפי שדרש המושל.
כשמחוג השעון הראה השעה שתים עשרה בצהרים, הלכו זקני העדה היהודית אל בית המושל וימסרו לידו את כיס־הכסף. ויסתכל המושל בכיס ויכיר את כיסו ויאמר לזקני העדה: “רואה אני שהאלקים אוהב את היהודים והוא אינו נותן לי לעשות לכם רעה. שלושת האבות שבמערת־המכפלה קמו מקבריהם כדי להצילכם מידי הקשה. לכו לשלום לביתכם, ומעתה יהיה לכם שלום. אתן צו ששום איש לא יגע בכם לרעה”.
וישובו הזקנים ויאספו את כל היהודים לבית־הכנסת אברהם אבינו, ויערכו סעודת פורים במשותף בבית־הכנסת כסעודת הודיה גדולה, בשיר ובמשתה, בהלל ובזמרה, כשבח לאל בורא עולם על מפלת המן בן המדתא ועל תבוסת מושל חברון, ותהא השמחה גדולה, כפולה ומכופלת, וליהודי חברון היה חג־פורים גדול, מלא שמחה ואור יקרות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות