**להחזיר נקודות נ. מ. בכותרת בדף היוצר ובמאמר!
בשוב ד"ר י. מ. ברנשטין־כהן לקישינוב מלימודיו, מצא את “חובבי־ציון” עוסקים בקבוץ כספים בלבד. אך מצא גם אדם שנרתם אתו לעבודה חדשה ומחדשת: בעזרתו של נ. מ. רויטמן הכניס רוח חיים לתוך העצמות היבשות. הפעולה קבלה צורה אחרת לגמרי. התחילו לטפל בשאלות תרבותיות ומשקיות, בחנוך, בארגון, והעמיקו את שרשי הציונות בבסרביה.
איש האדמה היה נ. מ. רויטמן. נולד בכפר ליד טֶלֶנֶשטי, לעובדי אדמה עניים, בשנת 1869. בילדותו ובבחרותו עבד אדמה, שכלל את המשק, הסתכל לחיי העמלים בסביבה, אבל מפאת חולשתו הגופנית התמסר ללמודים, גמר בהצטינות את בית־הספר הריאלי בקישינוב ומיד התמסר לקואופרציה בכלל וביחוד לקואופרציה היהודית. פתח את מוסד האשראי הראשון בקישינוב, רשת של קופות לאשראי בערי השדה, ובמשך קרוב ל־40 שנה עמד בראש האיגוד של כל הקואופרציה היהודית.
רק תודות לערנותו התרבותית נפתחו ליד המוסדות לאשראי ספריות, בתי־קריאה, והקואופרציה השתכללה בכיוון משקי־קונסטרוקטיבי וחנוכי־תרבותי. מחלבות קואופרטיביות בדומברובֶני, במחוז סורוקה, נתמכו ע"י נ. מ. רויטמן ביד רחבה, ורק הוא, בהשכלתו המשקית ובסבלנותו המיוחדת, השפיע על אנשי הג’וינט שכספי ה"פונדיישן" יהיו מוקדשים לפעולה קונסטרוקטיבית.
צנוע, נחבא אל הכלים, כמעט לא הכירו את שמו בציונות, אבל בזמן אשור התקנון של “חובבי ציון” בשנת 1890 השתתף באופן אקטיבי, לקח חבל פעיל בועידה הראשונה של “חובבי־ציון” באודיסה וכבעל מקצוע נתן את ההדרכה להתישבות זעירה במולדת. כעוזרו של ד"ר ברנשטין־כהן בהנהלת המזכירות של “לשכת הפוסטה” לא ידע ליאות, ומהקונגרס הציוני הראשון ב־1897 עד 1902 פעל הרבה לפיתוח הכוחות הגנוזים בציונות הבסרבאית.
נאַראָדניק במובן הנעלה, חונן במדה בלתי מצויה של צניעות. הממשלה הרומנית מצאה לנחוץ להתיעץ אתו בעניני כלכלה וקואופרציה, וכשהתחילו רדיפות על מוסדות אשראי יהודיים ברומניה – מספיק היה ביקור של רויטמן בבוקרשט כדי לבטל את הגזרה. אך הוא לא בא לידי יהירות. איש חלש, חולה מחלת לב, כמעט משותק בעשר השנים האחרונות, לא ידע ליאות, ואחרי מותו של אינז' גוטליב, שעמד בראש הקהק"ל, כשהיו זקוקים לאישיות מרכזית נערצת אצל המוני העם – באו אליו שיקבל עליו את המעמסה והוא קבל על עצמו את התפקיד החדש.
בשנת 1900, בועידה כללית של הקואופרטיבים ברוסיה, שנאספה באודיסה, הופיע נ. מ. רויטמן בכל כוחו. הסביר את המעמד המיוחד של שכבות העם היהודי, הדגיש את התלישות שלנו ודרש אוטונומיה לפעולתנו. כשראשי הקואופרציה הרוסית התנגדו לעמדה זו, הופיע רויטמן בנאום מזהיר, והעתונות הרוסית הביעה התפעלות לכשרונותיו. הוא עזב את הועידה, אך היא קבלה את עקרונותיו, ונציגיה באו להזמין אותו לאולם, והוא הופיע בראש הדלגציה היהודית.
אחרי הפוגרום בקישינוב בשנת 1903 חיבר תזכיר על מצב יהודי בסרביה וביחוד על מצב יהודי קישינוב. התזכיר נשלח ע"י ד"ר ברנשטין־כהן לחברות יהודיות במערב אירופה ועשה רושם מיוחד בפשטותו ובהסברתו. מאז שנת 1892, כשהיה רעב כבד בבסרביה, ורויטמן עמד בראש מוסד לטובת הילדים, ועד השדפון בשדות בסרביה בשנים האחרונות לפני מותו, ועד הסיוע למשקי החלוץ והפעולה הציונית בכללה והדאגה להטבת מצב הבריאות של יהודי בסרביה – לא התלונן והמשיך בפשטות ובצניעות עממית את פעולתו עד רגעו האחרון. עליו אפשר להגיד כדברי המשורר: “הן זרע ישרים לא יאבד בציה”. בסגולותיו המיוחדות השפיע על אנשי הפלינטרופיה היהודית, על אנשי הג’וינט. מענוי־עולם, אלמי־נפש, רוקמי חייהם בסתר, צנועי הגות ועלילה, חולמים נעלמים, ממעטי דברים ומרבי תפארת – כתב ח. נ. ביאליק על עסקנים עממיים מסוגו של רויטמן.
ליד שלחן עבודתו מת, בן 68, מהתקפה של שבץ המוח, והשאיר צוואה שריח של פשטות בסרבאית נודף ממנה: לא לשאת את הגויה ממוסד למוסד, לסדר את הלויה בפשטות, להקבר ליד “קבר האחים” וליד העמלים…
ב־19 ביאנואר 1937 הובא למנוחה עולמית ע"י המשפחה הקואופרטיבית והציונית. במשך חודש ימים זרמו תרומות ממעריציו לקהק"ל, ובארץ נטעו חורשה של 1000 עצים לזכרו. אנשי העליה מבסרביה במולדת, מעריציו ותלמידיו, נושאים בגאון את זכרו של איש־העם הבסרבאי, שעבד עם העם ובתוך העם לטובת העם.
ש. בן־מתתיהו
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות