נגר היה בירושלים, איש ישר ותמים, ירא אלקים, שומר תורה ומצוה. ושם האיש אברהם בר־גיורא. ויהיה אברהם עובד את ה' באמונה ונהנה מיגיע כפו ועמלו. ולאברהם אשה ובת יחידה, יפת תואר ויפת־מראה. איש פשוט היה אברהם, לא שנה ולא למד. אך ידע להתפלל ולקרוא בספר התהלים. היה משכים בבוקר עם שחר, אץ ונחפז לבית־הכנסת להתפלל עם ותיקים ולאחר התפילה היה שופך נפשו במזמורי־התהלים. מבית הכנסת מיהר אל ביתו, סעד אם אשתו ובתו פת שחרית ואחר כך החל בעבודת הנגרות. לקוחותיו הלכו והתרבו, כי היה אברהם מצניע לכת, ישר במשאו ומתנו ונתחבב ביושרו ובכנותו על כל אלה הבאים במגע עמו. אברהם היה ניחן בלב טוב, ולא שכח את העניים; הוא הירבה בצדקה ובמתנות לאביונים.
באחד הימים נסע אברהם עם אשתו ובתם היחידה לכפר עין גדי שבדרום, השוכן בחוף המערבי של ים־המלח, שהיה ידוע בכרמיו, – אל דודו שהשיא את בתו, כדי להשתתף בחג כלולותיה. ובשכנות אברהם גם איש בליעל. ויהי כאשר ראה שביתו של אברהם ריק מאדם, פרץ באפלת הלילה את שער ביתו, נכנס וחיפש ומצא בארון הבגדים שקלי כסף וזהב שאברהם חסך אותם מעמלו הרב במשך שנים רבות. לקח הגנב את כל כספו של אברהם ולא השאיר אפילו שקל אחד.
כשהאיר השחר יצא הגנב עם גניבתו ללכת אל בן אחיו שבכפר עין גדי, כדי להטמין את האוצר בכרמו לבל ייוודע הדבר לאיש. בהיותו בדרך תקפתהו מחלה קשה והוא צנח ומת.
בכפר עין גדי גר איש זקן ולו בן יחיד ושמו אליעזר. והזקן מופלג בימים, תשוש כוח ומרותק למיטתו. היה אליעזר יוצא לעבוד בכרמים, כדי לפרנס את אביו הזקן והחלש. באותו יום יצא אליעזר ללכת לירושלים, ובעברו בדרך מצא את הגנב מוטל מת. עמד וחפר קבר, כדי לקיים מצוות קבורת המת, ובעודו מפשיט בגדי המת מצא את אוצר שקלי הכסף והזהב של אברהם. שמח אליעזר שמחה גדולה על העושר הרב שבא לידו. קבר את המת וחזר לביתו עם האוצר.
בלילה חלם אליעזר חלום. איש זקן ונשוא פנים בא אליו ואמר לו: “אליעזר בני, ידעתי לבך הטוב, אל תגע בשקלי הכסף והזהב, לא שלך הם, כי אם של אדם עמל ישר ונקי כפיים מירושלים, תעלה לבירה ותחפש אחריו ותחזיר לו אוצרו”. קם אליעזר בבוקר ויאמר בלבו: הן זהו רק חלום והחלומות שווא ידברו. על כן לא יחזיר את האוצר וישמרנו לעצמו. מה עשה? יצא אל גן ביתו, לקח משור, ניסר ופתח פתח באחד העצים, טמן בו את האוצר וסתם הפתח.
עוד באותו לילה נתקשרו שמי עין גדי בעבים כבדים והשם שלח רוח סערה גדולה שהפילה גגות ועקרה עצים מהגן ואף העץ בו נטמן האוצר נעקר ונפל. ויהי למחרת היום, ואליעזר עובד בכרם, עבר איש ליד גנו של אליעזר. כשראה האיש את העצים המוטלים על הארץ, נכנס לגן ולקח עמו את העץ בו היה טמון האוצר ויעלהו לירושלים על מנת למכרו לנגר.
כשחזרו אברהם, אשתו ובתם מעין־גדי מהחתונה, מצאו את הבית פרוץ וכשניגשו וחיפשו בארון הבגדים, נמצא שכל מה שהיה בארון הושלך החוצה ושקלי הכסף והזהב אינם. ויצטערו אברהם ואשתו על הדבר, אך בהיותם אנשי אמונה קיבלו את הדבר באהבה ובדומיה. אמנם ניסה אברהם לחפש אחר הגנב, אך לשווא. והנה כאשר היה אברהם שקוע בעבודתו, נכנס אליו האיש עם העץ והציע לו לקנותו ממנו. אברהם קנה את העץ ומה התפלא כשניסר ופתח את העץ ומצא בו את אוצרו. ראה אברהם יד השם בכל זאת ויודה לשמו על חסדיו עמו.
אליעזר מעין גד, לאחר שמת עליו אביו, וביתו וגנו נהרסו על ידי הסערה, עזב את עין גדי ועלה לירושלים. הוא חיפש בגן את העץ וכשלא מצאו, הבין כי הענישו השם, על שלא קיים מה שציווה עליו הזקן בחלום. ויהי אליעזר הולך ברחובות ירושלים ומבקש עבודה, למען החיות את נפשו, אך לא מצא איש שיעסיקהו, עד שבא אל אברהם בר־גיורא ויתחנן בפניו שירחם עליו ויתן לו עבודה, כדי שלא יגווע ברעב. ואברהם ריחם על אליעזר וקיבלו לעבוד על ידו. ויהי אליעזר עובד אצל אברהם וסועד על שולחנו. באחת השבתות, כשישבו ליד השולחן וסעדו בצוותא את סעודת השבת, סיפר אברהם לאליעזר על אבדן אוצרו ומציאתו, אך לא גילה לו שהאוצר נמצא בעץ. הקשיב אליעזר לסיפורו של אברהם, חייך ושאל: “האם לא מצאת את אוצרך בעץ נבוב שנסתם פתחו?” כששמע אברהם דברים אלה יוצאים מפיו של אליעזר, הפציר בו שיגלה לו מאין הוא יודע על כך. ואז סיפר אליעזר לאברהם כל מה שקרה לו ועבר עליו בדבר האוצר.
למחרת השבת אמר אברהם לאליעזר: “מכיוון שהאוצר נמצא גם על־ידך, ואתה לא גזלתו, ברצוני לתת לך חלק מאוצר זה השייך גם לך, כי אתה מצאת אותו”. ברם, אליעזר סירב לקבל באמרו שהאוצר שייך לאברהם ורצון השם הוא שישאר בידיו. כשדיבר אברהם על לב אליעזר לקבל מידו חלק מהאוצר והוא סירב, ציווה על אשתו שתאפה חלת־שבת ותכניס לתוכה שקלי כסף וזהב, ואת החלה הזאת תתן לאליעזר העומד לצאת לעין גדי לבקר את משפחתו. קיבל אליעזר את החלה ויצא לדרך. בהגיעו לגבול, ראה פקיד המכס את החלה בידי אליעזר ויפציר בו שימכרנה לו. הסכים אליעזר ומכרה לפקיד.
באותו זמן השיא אברהם את בן אחותו המנוחה שגידלו בביתו. הוא שלח הזמנות לכל ידידיו והזמינם לבוא לחתונה, וגם פקיד המכס הוזמן לחתונה זו. ובימים ההם בירושלים, כל הבא לחתונה מביא עמו חלת־שבת ודבש. ויהי כאשר נאספו המוזמנים בא גם פקיד המכס ובידו חלת־שבת שאפתה אשת אברהם. התפלאו אברהם ואשתו על הדבר, אך לא אמרו מאומה לפקיד המכס. ויחליטו אברהם ואשתו לא נגוע בחלה זו עד שובו של אליעזר.
כשחזר אליעזר לבית אברהם, הראה לו את החלה ושאלו, כיצד קרה שהחלה שנתנה לו אשתו הוחזרה אליו. ויספר לו אליעזר את האמת, שפקיד המכס הפציר בו ועל כן מכר לו את החלה. אז לקח אברהם סכין ויחתוך את החלה, ומה נדהם אליעזר בראותו את שקלי הכסף והזהב. ויאמר אליעזר לאברהם נרגשות: “הן אמרתי לך שרצון השם הוא שהאוצר יהיה בידיך, כי רק שלך הוא”. וימשיך אליעזר לעבוד אצל אברהם ימים רבים ואברהם אהבו.
באחד הימים קרא אברהם לאליעזר ואמר לו: “זה שנים שאתה עובד אצלי, ראיתי יושרך ותום לבך, והרי ידעת כי גדלה בתי והיא יפה כחמה בשמים, ורבים החומדים יופיה וקסמה, אך אני החלטתי לתתה לך לאשה, בביתי תשבו ועמי תהיו כל ימי חיי, התאבה בזאת?”
אז החווה אליעזר קידה וישק לכף ידו של אברהם ויאמר: “מה גדולים חסדי השם עלי, ואיך לא אסכים לקבל הצעתך הנובעת מלב טוב וטהור”.
והחתונה של אליעזר ובתו של אברהם נערכה ברוב הוד והדר, ויחיה הזוג חיים מאושרים בביתו של אברהם ויתענגו על רוב טוב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות