רקע
אהרן מזיא
צַוָארוֹ וּכְנָפָיו שֶל הַפְלַמִינְגוֹ
בתוך: פעם אחת...

נזכר אבנר, שראה בגן־החיות פלמינגים רבים, ועופות אלה דומים מאד לחסידות. רק שֶרַגְלֵי הפלמינגו אֲרֻכּוֹת יותר מֵרַגלי החסידה, ויש לו צואר אָרֹך שמתכופף ומתפתל ועוד דבר יפה מאד – כנפיו יפות מאד, והצבע שלהן לא וָרֹד ולא אֲדֹם, וּקְצָת קרוב גם לורֹד וגם לאדֹם.

– אינני זוכר, אם כבר ראיתי צבע כזה. – אמר ליחיאל.

– זהו צבע הארגמן – אמר יחיאל – וצבע כזה יש לפעמים לַשמש השוקעת. וכל זה בא לו לפלמינגו, מפני שהוא אוהב מאד את אפרוחיו. וכל זה בא לו בבת אחת, כי פעם אחת רצתה פלמינגית אחת להציל את אפרוחה.

לא הבין אבנר איזה אפרוח, ומה קרה לו לאפרוח, ומה פתאם להציל אותו?

ספר יחיאל:

לפני שנים רבות מאד היה הפלמינגו צפור כמו כל הצפורים. צוארו לא היה אָרֹך כל־כך, וגם לא התפתל. רגליו היו קצרות מרגליו היום. והנוצות – כֻּלָן לבנות, אף טפה אחת של ארגמן לא היתה בהן. אך גם אז היה חי בסביבת בִּצוֹת וּנְחָלִים.

פעם אחת עמדה פלמינגית על שפת הנחל, וחִטְטָה במקורה בקרקע וחִפְּשָׂה אֹכֶל. היה זה לפנות־ערב, והשמש שקעה וכסתה את השמים בצבע ארגמן. הפלמינגית היתה פצועה בכנפה ולא יכלה לעוף. היא טִיְלָה לה על החוף, והיתה עליזה מאד – גם מפני שמצאה אכל רב לכל המשפחה, וגם מפני שצבע השמש השוקעת היה היום יפה יותר מאשר בכל יום אחר, וקרניה חממו לה את הכנף ולִטפו את הפצע. היה לה טוב, והיה לה נעים.

התהלכה הפלמינגית לאט־לאט ושרה לעצמה ולַשֶמש שיר כזה:

שֶמש, שמש השוֹקַעַת!

חֲמוּדָה אַתְּ, מְתוּקָה אַת –

אין כָּמוֹךְ יָפָה בִּזְמַן

שֶצִבְעֵךְ הוא אַרְגָמָן.

בַמַיִם, ליד שפת הנחל, היה מוּטָל בול עץ, ועליו שִׂחֵק לו האפרוח הקטן שלה. וגם הוא שמח ושר לו בשפת האפרוחים שלו. מי הוציא אותו מן הקן, ושם אותו על העץ הזה? – אמו. היא החליטה, שעד אשר תִּגְמֹר את העבודה, יְשַׂחֵק לו הפעוט במזג־אויר נחמד כזה בחוץ.

פתאם הגיע גל מים חזק, וּבְמַכָּה אַחַת נתק את בול העץ מן החוף. באותו הרגע עמדה הפלמינגית ליד המים וראתה את המתרחש. אך, מכיון שכנפה היתה פצועה, לא יכלה לעוף כדי להציל את ילדה. מיד הושיטה את מקורה ותפשה ענף, שֶבָלַט מן הבול. היא רצתה למשׂך את העץ עם בנה חזרה אל החוף. אבל העץ היה כָּבֵד, וזרם המים חזק יותר מדי, והיה קשה לפלמינגית לִסְחֹב נגד הזרם. אבל גם להרפות מן הענף לא יכלה. היא ידעה, שאם היא תַרְפֶּה, יִסְחֹף הזרם את הבול, ובסוף יִטְבַּע בְּנָהּ יחידָהּ.

החזיקה בענף בכל כוחה, ופתאם הרגישה, שרגליה נעשו ארכות קצת יותר. ברגע הראשון חשבה, כי זה נדמה לה, אבל מיד אחר־כך חשה, כי הן מתארכות עוד ועוד. והנה חשה, כי גם צוארה התחיל להתארך ולִגְדֹל יתר ויותר. אבל גם זה לא עזר לה, כי הזרם לא נחלש, וסחב את העץ ואת אפרוחה. הבינה הפלמינגית, שהיא לא תוכל להיות אֲרֻכָּה כל־כך כמו הנחל. אך בשום אֹפן לא יכלה לוַתר על יַלְדָה. וידעה שהיא מֻכְרָחָה להציל אותו.

מֶה עשתה?

תָּפְשָׂה במהירות את האפרוח במַקורהּ, ורצתה להעביר אותו אל החוף. אבל בתוך החִפָזוֹן נִשְמַט הַפָּעוּט מן המַקוֹר והתחיל לִצְנֹח לְמַטָה, אל המים. הושיטה האם בזריזות את צוארה כדי לִתְפֹשׂ אותו כשהוא עדין בָאֲוִיר. ובאותו הרגע חשה, כי הצואר התכופף והתפתל. וכך הצליחה לִתְפֹשׂ את האפרוח בַּמַקוֹר, וְהִניחה אותו על החוף.

עֲיֵפָה מאד היתה הפלמינגית אחרי המעשה הזה. כל גופה כָּאַב, אך בַּכָּנף הבריאה לִטְפָה את הבן הקטן שרעד מפחד. היא לטפה וְנִחמה אותו ואמרה לו, שכבר עכשו הכל בסדר, ואין לו מה לפחד.

את כל זה ראתה השמש השוקעת, ושָׂמחה גם היא בְשִמְחַת הָאם וּבְנה הקטן. אבל על המעשה הזה, שעשתה הפלמינגית החליטה השמש להשאיר מַתָנָה לְתָמיד, וּפִזְרָה קְצָת מן הארגמן על כנפי האם הטובה.

ומאז נשארו כנפי הפלמינגים אַרְגְמָנִיוֹת. אבל גם הרגלַים נשארו אֲרֻכּוֹת, וגם הצואר נשאר אָרֹךְ ומתפתל – הכל לזֵכר אותו מקרה היפה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 62130 יצירות מאת 4074 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־34 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!