הִנֵּה פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת וְעָבַרְנוּ אֶת סִפֵּנוּ!

עוֹדָם חַיִּים כָּל יַקִּירֵינוּ. יוֹם שֶׁל קַיִץ כֻּלּוֹ חֵן הוּא!

זִיו שְׁכִינָה בַחֲדָרֵינוּ; נוֹגֵן שְׁעָתוֹ אוֹרְלוֹגִינֵנוּ.

הִנֵּה אָבִינוּ וְאִמֵּנוּ, לֹא הֲרָגוּם עוֹד מְהָרְגֵינוּ,

צוֹהֲלִים כֹּה לִקְרָאתֵנוּ,

– – – – – – – – – – – – – –

כִּי זֶה אֵינֶנּוּ בְהָקִיץ עוֹד בָּעוֹלָם, כִּי זֶה כְבָר בֶּכִי;

כְּי זֶה מַכְאוֹב לִבְלִי רִפְאוּת עוֹד, בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ, בַּאֲשֶׁר תֵּלֵכִי;

(אורי צבי גרינברג, “רחובות הנהר” פ)

מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ,

מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֵךָ – – – תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרְאוּן

וּתְחַדֵּש פְּנֵי אֲדָמָה.

(תהילים קד, כד, ל)

הֵן לַשֶּׁקֶר אֵין רַגְלַיִם – לָאֱמֶת יֵשׁ, בְּהֶחְלֵט.

נָע בְּמֶרְכָּבוֹת הַשֶּׁקֶר, זוֹ – רַגְלֶיהָ תְּכַתֵּת.

(תרגום מכתמו היידי של י"ל פרץ)