זו הפעם הראשונה מקץ י"ח שנה הרהיבה עוז בנפשה חברת ‘מקורות’ לחוג את חג קיומה ומפעליה.
אכן, דרוש היה מאורע היסטורי כהטיית נהר קדומים, נוסף על מפעלי המים הגדולים שביצעה ‘מקורות’ עד עתה, כדי שתיחלץ לחוג ברבים את חג המים לישראל.
לפני בואי לכאן סרתי אל מקום סמוך, על גדות הירקון.
עומד שם בית־שואבה עתיק, בו עשיתי ימי עבודתי הראשונים בארץ, בהדרכתו של החלוץ בעל תבונת־הלב־והכפיים, חברי וידידי נתן שפרה’ס ז"ל1, איש העליה השניה וחבר למרכז הסתדרות פועלי־יהודה החקלאים, יחד עם חברים אחרים, ייבדלו לחיים.
היה זה מכון־השקייה מיסודו של האיש רב־הפעלים בצלאל יפה2 ז"ל.
דרכי הרוח והחזון מי ידע? אפשר כי מקבוצת שואבי־מים אלה, המתמזגים תמיד בדמיוני עם דמות שואבי המים בעיירות ובכפרים בסביבת הולדתי וגידולי, או מן הנסיונות שנתנסינו בהם בנשיאת המים בפחים ובכדים על הראש בהרי עטרות, בואכה ירושלימה, ערב מלחמת העולם הראשונה, ואולי מן המאוויים שספגנו בהשראתם של ראשוני בוני הקבוצה בדגניות ובכנרת על שפת הים והנהר, נחלנו את רוח ההעזה התמה אשר לא ביקשה חשבונות והאמינה, כי יום יבוא ונוליך מים רבים ממרחקים להשקות מרחבים ולהפרות אדמתנו השרויה בצמאון ובעלפון.
ואפשר כי גם ממקורות־בראשית קדומים של שרים ונדיבי־עם, נחלנו את הכמיהה לכריית בארות, לחפירת שוחות, לקדיחת קידוחים להטיית נהרות ולהשקות במימיהם שדות ישראל.
הכמיהה למים ליוותה את עמנו משחר חיותו, מאז נבקע הים לפניו בצאתו מבית־עבדים במצרים…
מריבות ממושכות ומתמידות רבו האבות עם הפלשתים בימי איבמלך מלך גרר על פי הבארות, וחפרו וסתמו. האדם, הטף והמקנה צמאו למים.
ורבּוּ התלונות בשל המים בימי משה.
ומשרבו התלונות, נחפז האיש משה בסערת נפשו להכות על הסלע ולהוציא ממנו מים לבני עדתו. משה הכה על סלע, ומי יודע אם אין כאן רמז למכונות הענק החדשות שלנו, המכות בבטנה של אדמתנו, ומגלות מים.
כי המים רוח האדמה הם, ונפש כל חי.
זכו אנשי ביל"ו, חלוצי ראשון־לציון, אלפי שנים לאחר יציאת־מצרים ומסעות ישראל במדבר, לשאת את הבשורה" ‘מצאנו מים’.
חלוצי פתח־תקווה, יוצאי ירושלים העתיקה גילו לראשונה את הירקון ונאבקו קשות על זכות ההתנחלות בגדותיו.
ובדור האחרון זכתה ‘מקורות’ לגלות ולבשר מציאותה של ישראל שניה, ישראל של מטה. המים אשר נגאלו ונאגרו, ירחיבו כמה מונים את קיבולה של אדמת ישראל.
עם גילוי המים, על סוד החיים השוקקים בהם, העמיסה ‘מקורות’ על שכמה מלאכת תיקון, כביכול, של מעשי־בראשית: להעלות מים מעמקי תהום; להטות זרמי־נהר ומעינות; לבנות סכרים; לפקוד על המים להיקוות אל מקווים קבועים וערוכים מראש; להפיצם מצפון לדרום וממערב אל מוצא השמש; לבצע ניתוחים בגוף האדמה, להשחיל בה אגדים של תעלות, יובלים, צינורות מושכי־מים ונהרות, מהלך מאות פרסאות; לבנות ולכונן ‘לבבות’ של פלדה ובטון, במתכונת בתי־שאיבה אדירים, המצווים על המים לזרום ולהשקות,להרוות ולהפרות. אולם מפעל הירקון שאנו חונכים היום הריהו גולת הכותרת של מעשי ‘מקורות’. קו הירקון פותח פרק חדש בדברי ימי התנחלותנו. בעקבותיו יבוא אחיו הגדול ממנו – הלא הוא הירדן עצמו.
אכן, חג גדול היום בישראל היום יסוב לראשונה נחל קדומים לאחור וישא מימיו דרומה אל ארץ הנגב, להפרות אדמות ולהשקות שדות צמאים.
יחודשו וישונו מעשי־בראשית. לא עוד ישא הירקון לשווא את מימיו המתוקים לים־התיכון. חלום רב־שנים היה למציאות.
מי שאינו חש בשמחת־השואבה שלנו – אינו טועם טעם חג אמיתי מהו.
עוד יסופרו וייכתבו דברי־ימי ‘מקורות’ ומפעלה.
היום ייאמר לסוכנות היהודית, להסתדרות העובדים על המרכז החקלאי ועל מוסדותיה הכספיים, לקרן־הקיימת ולממשלת ישראל, להם ולשליחיהם שיזמו, יסדו וציידוּ את מפעל ‘מקורות’, ולמאות אלפי אחינו בארצות־הברית ובארצות אחרות, תורמי המגבית המאוחדת ורוכשי איגרות מלווה העצמאות והפיתוח, גם לידידינו בעם האמריקני שהושיט לנו עזרתו, – לכולם ייאמר היום בהכרת טובה: התברכו, אחים וידידם! התברכו, קרובים ורחוקים, כי שרויה הברכה במפעל!
היום יעמוד על הברכה חברי וידידי שמחה בלאַס, המהנדס החלוץ, הפועל־המשקה, מי שהיה חבר קבוצת דגניה ב' אשר בעמק הירדן. שם, בקבוצה, צעד לפני 25 שנה את צעדיו הראשונים, ושם מקור זיקתו למים רבים.
שמחה בלאס אשר לבו מלא אהבה למים וראשו הומה תכניות, – הוא שהדליקנו בקדחת־המים המבורכת, הוא שר־המים שלנו מלפני היות המדינה, שר־המים או שר־המשקים! הוא שהניענוֹּ להעז, להסתכן ולהצליח.
יבורך אתו הצעיר ממנו – ואין הרב מתקנא בתלמידו – המהנדס אהרן וינר, נאמן בית־המים המתכנן, הוגה מחשבת ההשקייה ומבצעה המתמיד.
יבורכו נא שניים אלה וכל אחוזת־מרעיהם, המהנדסים באי בית ‘מקורות’ ותה"ל, המוסרים נפשם ופעלם על קידוש המים.
תגיע ברכת ‘חזק’ לפנחס ספיר, ממעצבי דמותה ומרחיבי יריעתה והיקפה של ‘מקורות’, העושה עתה בשליחות המים מעבר לימים.
ותינשׂא נא תודת העם למשפחת קודחי הבארות בעמק ובהר, בדרום ובנגב ובערבה, אשר ביום יאכלם החורב והקרח בלילה, ואשר כדור הרוצח יארב להם במרחבים רחוקים מישוב. אלה הם ה’קולומבוסים' שלנו, אשר גילו ישראל חדשה – ישראל של מטה. הם השותפים למפחי־נפש ולאכזבות– להם יאתה השמחה היום.
ויישר כוחם של המאות והאלפים, הפועלים והפקידים – בשדה, במשרד ובבית־החרושת, שהם עיקרו של הגוף המבצע. יירצה מפעלכם, עובדים נאמנים. כי עוד רבה המלאכה לפניכם ועוד חזון למועד!
ואחרון אחרון – תחול ברכת־האדמה על המתנחלים, עובדי־האדמה. יינתן להם מטל השמים, ממי ‘מקורות’ ומשמני הארץ, והיו לאלפי רבבה.
19 ביולי 1955
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות