מה תהיה “רמת־חייו” של האדם במשטר המקווה הבא? התשובה ידועה: עכשיו, בעמק עכור זה, המוני אדם נצמתים ברעב ומעטים טובלים בשמן רגליהם. אבל אז, עם העברת אמצעי הייצור לרשותה של החברה ובעזרתה של הטכניקה המתפתחת ללא־גבול, כולנו נתענג בשפע כל־טוב, כולנו נחיה חיי רווחה ועתרת ועושר.

תשובה קיימת ותפיסה קיימת. אולם את התפיסה הזאת, ואת החינוך וההתחנכות בה, יש לשרש מקרבנו כשרש עשבים שוטים ארסיים. כי הזמנים אשר בהם מאולצים היו בני האדם על פני האדמה לקום איש על רעהו כאשר יקום הזאב הרעב על הכבש, או כקום זאב נגד זאב רעב אחר שבא לגבולו להפליט טרפו מפיו – הזמנים ההם הן חלפו זה כבר. בני האדם ברובו של כדור הארץ בולעים עתה איש את רעהו לא כדגי ים וכחיתו יער – כלומר, לא למלא נפשם כי ירעבו: מזון למחית נפש וכסות לחום הן יש, הן אפשר כבר שיהיה די סיפוק לכולנו. ואם נדרסת ונחנקת בכל זאת משפחת האדם בצפרניה גופה, ואם מעלעה היא כערפד דמי עצמה – לא על הלחם ולא על הבגד ממש פושעת היא ואובדת: הנחש הקדמוני המזהם והמסכסך עלינו עתה את החיים ואת העולם כולו הוא בעיקר יצר ההתנשאוּת המקנן בנו והתאוה למותרות ל"כל טוב". זהו המולך אשר באשו השחורה אנחנו כולנו עתה מועברים וגם מעבירים. ו"הנפש הרחבה" הזאת, התאוה הלוהטת למותרות ולעושר – שום התפתחות טכניקה ושום משטר חברתי כשהוא לעצמו לא יוכלו ספקה. היא כשאול לא תדע שבעה, היא אותו “גלגל עין” שראה אלכסנדר מוקדון, שכל מקוי־הימים לא יוכלו מַלא את חללו והוא מתמלא רק מחוליה אחת – מחולית בור הקבר. ואם היצר הזה יהא שולט גם בחברת העתיד, אם אשו לא תכבה ותולעתו לא תמות גם בנושאי ומקיימי המשטר ההוא, המפולל – אז… אז טיבו של המשטר ההוא כבר קבוע ועומד. כי אם לא מעמדות שונים, הרי קיבוצי־אנשים לעמים ולגזעים ולטריטוריית שונים יעמדו אלה מול אלה כאשר עמדו כבר לפנים אלה מול אלה בתי־האבות והשבטים הקדוּמים “הקומוניסטיים”: תאוה שיתופית, קנאה שיתופית – וחמס ושוד שיתופיים!

פיתוי־החלקות הזה: הסוציאליזם יביא בכנפיו רווחת עושר לכל אדם אינו אלא התחנפות לרע וליבוּיו של הרע בקרבנו. הוא רק מוכיח מה הוא סולם־הערכין המטופח בנפשנו ומה הן תפלות לבנו כולנו. “שרי הצבא” שלנו – המנהיגים והמפקדים העליונים מוצאים בעיצומה של מלחמתנו הקשה לשויון לא במעט סיפוק ליצר־ההתנשאות־והשלטון הפועל בהם לא פחות משהוא פועל במפקדים ובמצביאים שבכל המערכות האחרות. ואנחנו כל “דלת העם” הסוציאליסטי – אנו הלא מכורסמים כולנו מקנאה באותו העשיר, באותו הקפיטליסט שבו אנחנו נלחמים ושאת כל התנהגותו אנו כה מנאצים. והחינוך הסוציאליסטי השולט – אף אַון אינו רואה בזה כלל. הוא קרא וקורא אותנו לכל המהפכות, ורק לא אל המהפכה האחת – אל המהפכה ואל השינוי של כל עצם המאויים והתביעות שלנו מן החיים. וככה יוצא שפורד הוא בעצם האידיאל המשיחי שלנו. עתה, בגיא צלמות זה, אנחנו הננו האובייקט שלו לניצול, אבל אז, שם – איש ואיש יוּלד פורד! איש ואיש יוּלד מורגן!,. “ואף אני ואתם בחלומי – – טרקלין גדולים מוכנים לכם ומצעות נאות מוצעות לכם” – – – ואמונים עלי השגות כאלה ומצוידים במטען־נפשי כזה הולכים אנו ליצור עולם חדש, חיים חדשים, הולכים ליצור חברת השויון, השלום, הטוב.

מי אשר אפוף ומרודף דמוֹני חיינו־אלה האפלים, הוא עצמו שלום־גאולה לעולם לא ידע, והוא גם לא יכול להיות מקרבו, ומכל־שכן מקיימו של שום משטר חברתי לגאולה ולשלום. אפשרויות אובייקטיביות להצלת המוני האדם מן האסון ומן החרפה של עוני ומצוקה חמרית ישנן זה כבר. אבל כדי לממש את האפשרויות האלה וכדי שהמימוש הזה יעמוד ויתמיד, צריך שהאדם יהא אחר! צריך שכל הערכים שהוא נושא בקרבו יהיו אחרים באמת, אחרים מיסוד־יסודם! צריך שהאדם יתקלף וישתחרר מרובי התאוות והרידופים והיצרים ההוויים שלו, מתוך שהוא ישיג ויחוש בתחושת־כאב ממש כמה, פשוט, אפסיים הם אלה לעומת הערך האמיתי והטעם האמיתי של החיים אשר אותם יש לחפור מכל מטמונים ואותם יש למצוא בספירות ובמקורות־חיים אחרים בהחלט.

המשטר החברתי הכלכלי אשר כולנו קרואים ומחויבים להגשימו, זהו המשטר שבו יהא כל אדם עובד בשמחה עבודה כשרה ללא ניצול, ואשר בו ימצא כל אדם מנת המזון שהוא זקוק לה בשביל גידולו וקיומו, בגד להגן על גופו ודירה למעון נוח והיגייני. זוהי שצריכה להיות פרוגרמת המכסימום של השאיפה הסוציאליסטית בשטח החמרי, זהו שצריך להיות האידיאל הכלכלי שלנו לעתיד המיוחל, אידיאל אשר לא שאין למעלה הימנו, אלא שאין צורך כלל שיהא למעלה הימנו! ובמידה שכולנו נחיה באמת ובתמים ב"השגה קטנה" זו – במידה זו נהיה מוכשרים ונהיה גם כדאיים להביא באומנה משטר חברתי אחר לעולם, משטר של תיקון, של שלום. כי אַשר בתוך לבנו את הפרוגרמה הזאת כפרוגרמת מכסימום – פירושו הוא: טהר בנפשנו אותם המקורות שהם מגדילים את מצוקת האדם ואת אסונו, טהרם על־ידי עירוי בנפשנו מעט מן “האור הגנוז”, על־ידי חישוף והעלאה בנו אותו ערך־וטעם־חיים שבפניהם ומתוכם נראים ומורגשים כל החפציות והרידופים והיצרים השולטים עתה בנו כל־כך לא כדאיים, כל־כך הבליים פשוט. – –