פַּרַבּוֹלָה.

(מקדש לר. צי­–ל­–ן).

עַמּוּדֵי הָאָבָק בַּמִּדְבָּר מִתְחוֹלְלִים,

וְעַד מִפְלְשֵׂי הֶעָבִים בִּסְעָרָה מִתְגּוֹלְלִים

וְעַל דַּרְכָּם בְּסַלְעֵי־הַמָּנוֹר מִסְתּוֹלְלִים

וּמְשַׁבְּרִים וּמְנַתְּצִים שָׁם הַכֹּל;

וּבְחֶרְדַּת־הַזְּוָעָה, בָּרְעָמִים הַמְבַלְבְּלִים

בַּסְּעָרוֹת וְזִקִּים וְרוּחוֹת הַמְטַלְטְלִים,

בַּקּוֹלוֹת וּצְעָקוֹת הַחוֹדְרִים וּמְחַלְחֲלִים ­–

בַּמִּדְבָּר יִשָּׁמֵעַ הֵד־קוֹל:

מִקַּדְמֵי־הַיָּמִים בִּישִׁימוֹן־הַקְּדוּמִים

מִתְבּוֹדֵד חַי, אֶזְרַח־הַמִּדְבָּר;

הוּא בָרַח מֵאֹהֲבָיו וַיַּעֲזֹב גַּם אֹיְבָיו

וּתְלָאוֹת גּוֹרָלֵהוּ הַמָּר.

וְהוּא מָצָא לוֹ מַרְגֹּעַ בְּהִתְפַּלְלוֹ שָׁם לֵאלֹהַּ

וּבְסַגְּפוֹ גְוִיָּתֵהוּ לָרֹב;

וְקוֹלוֹת בִּכְיוֹתָיו וְיִלְלַת תְּפִלּוֹתָיו

כָּל חַיָּה הֶחֱרִידוּ וָעוֹף.

הוּא בָכָה וַיְבַכֶּה, וּכְמַעְיָן מְפַכֶּה

הִשְׁתַּפֵּךְ בְּקִרְבֵּהוּ הַלֵּב;

וְיֵשׁ־אֲשֶׁר גַּם קְלָלוֹת נוֹרָאוֹת וְאָלוֹת

הִתְפָּרְצוּ מֵחָזֵהוּ בִּכְאֵב. ­–

אוּלָם פַּעַם בַּלַּיְלָה, עֵת כּוֹכְבֵ־אוֹר מִמַּעְלָה

תָּעוּ בִּישִׁימוֹן זֶה הַנָּם

וּמַחֲנוֹת זְאֵבֵי־עֶרֶב הִגִּיחוּ לַטֶּרֶף

וּנְמֵרִים שָׁאֲפוּ אָז לַדָּם, ­–

וַיִּשְׁכַּב הַבּוֹדֵד, בַּמִּדְבָּר ­– הַנּוֹדֵד,

וַיִּישָׁן כְּדַרְכּוֹ עַל שֵׁן־צוּר, ­–

הִתְחַלְחַל אָז כֻּלּוֹ בִּרְאֹתוֹ מִמֻּלוֹ

שְׁתֵּי עֵינַיִם נוֹצְצוֹת לוֹ כֶּאוֹר.

וַיַּחְפֹּץ לִתְעוֹרֵר… אוּלָם קוֹל רַךְ שׁוֹרֵר

וַיַּפֵּל עַל עֵינָיו חַבְלֵי־שְׁנָת…

וְהַשִּׁירָה עוֹד גָּדְלָה וָרוֹם הִתְגַּלְגְּלָה

וַתְּמַלֵּא הַיְשִׁימוֹן בְּהֵד־רָז,

וּלְנֶגְדּוֹ אָז עָמְדָה מְכַשֵּׁפָה נֶחְמָדָה

וַתְּשׁוֹרֵר לוֹ שִׁירָה בְּקוֹל רָם;

וַתִּקְרָא וַתְּלַבֵּב וַתְּסַלְסֵל וַתְּחַבֵּב

הַנָּזִיר הַחִוֵּר הַנִּרְדָּם:

­– "שׁוּב, נָזִיר, לַתֵּבֵל!

­– “לָעוֹלָם הָאָפֵל?” ­–

­– “לַחַיִּים!” ­– "לְחַיֵּי־בֹץ הָהֵם?

“לֹא אוּכָל! זֶהוּ מָוֶת!” ­– וּפֹה תאמַר שָׁבֶת

"לִנְצָחִים בְּלִי אָחוֹת וּבְלִי אֵם,

“בְּלִי רַעְיָה נֶאֱמָנָה?” ­– "אֲחוֹתִי ­– עֲנָנָה,

"הוֹרָתִי ­– אֲדָמָה, שֵׁן־הַצּוּר

"רַעְיָתִי… ­– “וּבָנִים נֶחְמָדִים, נַעֲמָנִים?”

­– “הַשְּׁפִיפוֹן, הָעַקְרָב וְהַגּוּר!”

­– וְתַעֲנֻגֵי הָאַהֲבָה?" ­– "בִּזְרֹעוֹת בַּת־חַוָּה?

­– הֲבָלִים, הוֹנָאָה רַק וָשָׁוְא!" ­– ­–

­– ­– ­– ­ ­– ­– ­ – ­– ­–

וּבַלָּאט מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו הִיא, מְלַבֶּבֶת

וְשָׂמָה אֶת יָדֵהוּ בַּכָּף

וּמְסַלְסֶלֶת רֹאשֵׁהוּ, מְנַשֶּׁקֶת מִצְחֵהוּ

וּבְאָזְנוֹ הִיא לֹחֶשֶׁת לוֹ אַט:

הוֹ, עֲזֹב הַשְּׁמָמָה וִישִׁימוֹן הַדְמָמָה!

הַחַיִּים ­– מְלֵאֵי עֹנֶג וּלְשַׁד!

מַה נְעִימִים הֵם וְיָפִים! זוּ לְחִישַׁת עֲנָפִים

"וּצְלִילֵי זְמִיר־הַלַּיִל הָרַךְ

וּמַשַּׁק מַעְיָנִים וּמְרוּצַת עֲנָנִים

וְהֶמְיַת קוֹל הָרוּחַ הַצַּח

וְגַלְגַּל הָרְעָמִים ­– גַּם לֵילוֹת גַּם יָמִים

לַחַיִּים שָׁם קוֹרְאִים הֵם הַכֹּל…"

וְהוּא מַאֲזִין לִדְבָרֶיהָ וְצִלְצַל זְמִירוֹתֶיהָ,

וּמַרְגִּישׁ כָּל כִּשּׁוּף זֶה הַקּוֹל,

הַקּוֹרֵא בוֹ בַכֹּחַ בַּלֵּב וּבַמֹּחַ

וּמְעוֹרֵר לְחַיֵּי־עֵדֶן לָעַד…

וְהִיא מְסַלְּסֶלֶת רֹאשֵׁהוּ, מְנַשְֶּׁקֶת מִצְחֵהוּ

וּבְאָזְנוֹ הִיא לֹחֶשֶׁת לוֹ אַט:

"הַחֲזִיקָה בְיָדִי וְשׁוּב־נָא עִמָּדִי

"לַתֵּבֵל; כָּל תַּעֲנוּג, כָּל יְקָר

"לא אֶמְנַע אָז מִמֶּךָ; וַאֲנִי אֶנְצָרֶכָּה

“מֵאָסוֹן וּמִצַּעַר וָצָר…”

וְהוּא מַאֲזִין לִדְבָרֶיהָ וְצִלְצַל זְמִירוֹתֶיהָ

וְכִשּׁוּף אִמְרוֹתֶיהָ הָרָב

וּמְנַסֶּה לְקוֹמֵם אֶת גּווֹ הַדּוֹמֵם

מֵעַל סֶלַע־הַצּוּר… אַךְ לַשָּׁוְא!

וְהִיא קוֹרְאָה וּמְלַבֶּבֶת: "הוֹ, רַב לָךְ פֹּה שֶׁבֶת

"בִּתְפִלָּה, בְסִגּוּף וּבַצּוֹם!

"נְמַהֲרָה־נָא וְנָשׁוּב אֶל חַיִּים וְאֶל טוּב

“כָּל הָאָרֶץ, לָעֹנֶג וָחֹם…”

וְהוּא מְנַסֶּה לְקוֹמֵם אֶת גֵּווֹ הַדּוֹמֵם ­–

וּבְשָׁבָץ מִזְדַּעְזַע בּוֹ הַלֵּב:

“הָהּ, לָקוּם לֹא אוּכָל עוֹד!” ­– קוֹרֵא הוּא נִבְהָל:

“כִּי נִצְמַד כְּבָר לַסֶּלַע הַגֵּו!…”

וּפִתְאֹם בִּבְכִיָּה אֲיֻמָּה הוֹמִיָּה

הוּא נוֹתֵן אֶת קולֵהוּ הָרָם, ­– ­–

וּמֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וּמְרִי־תַרְדֵּמָתוֹ

וּמַבִּיט לַמִּזְרָח וְלַיָּם ­­– ­–

וְהַקּוֹסֶמֶת נֶעֶלְמָה, וּסְבִיבוֹ הַשְּׁמָמָה

בְּלִי תִכְלָה מִשְׂתָּרַעַת וּגְבוּל…

מִמַּטָּה וּמִמָּעְלָה ­– יְשִׁימוֹן־עַד וָלָיְלָה,

וּתְהוֹם־רִיק מֵאַחֲרָיו וּמִמּוּל…

*

וּבְלֵיל זֶה הַכֶּסֶא בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה

תִּתְחוֵֹלל בַּמִּדְבָּר הַנּוֹרָא חֲרָדָה,

בְּעַמּוּדֵי הָאָבָק תִּתְבּוֹלֵל עֲנָנָה,

קוֹל הָרַעַם נִשְׁמָע, מִתְגַּלְגֵּל בִּרְעָדָה

מִמְּרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם עַד עֹמֶק־הַתְּהוֹם;

אָז יִשְׁכַּב הַנָּזִיר עַל חַלְּמִישׁ מִשְׁכָּבו

הַקּוֹסֶמֶת תָּבוֹא אָז וְשָׁרָה שִׁירוֹתֶיהָ,

מִסִּלְסוּל רֹךְ יָדֶיהָ יִרְעַד בּוֹ לְבָבוֹ,

אַךְ לָקוּם שָׁוְא יַעֲמֹל וְלָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ,

אָז יִבְכֶּה וְיִיקַץ ­– וְהִנֵּה רַק חֲלוֹם!..

1900