מכתב השבעים    🔗

[למ. קאמיאנסקי]

ידידי הנכבד!

מקרב לב נאמן אברכך ליום שמחתך ותבנה בית בישראל לשם ולתהלה.

בדבר המכונות ויתר הדברים הנצרכים לבית דפוס טוב טוב תעשה כי תבא הנה, כי פה תמצא הכל במקח השוה, לא כן באשכנז שם לא תמצא כל אשר תבקש במקום אחד ובדבר הזה יש לי הרבה הרבה לדבר עמך ואשביעך בשם גוטענבערג כי תבא הנה, ועל דעתי טוב עשית לוא בחרת בפרעסלויא לשבתך עם רעיתך ששה שבועות מיאלטע, כי ביאלטע לא תמצא כל הדרוש לענג הגוף והנפש, אך בלי ספק כן גזר ד"ר על פי המאדע דהאי שתא.

רעיתי ושלשת בני בפעטערסבורג המה.

אולי לא נגזרה עוד גזרת יאלטא איעצך לבא הנה לפרעסלויא ואז תהיה לנו שעת הכשר לדבר הרבה.

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

ב' אלול בשנת יבא חתן דומה למלך לפ"ק.

 

מכתב השבעים ואחד    🔗

[לאליהו קאפלאן לסקאפין]

אדון יקר ונכבד!

אף כי רעה ומרה הסבה אשר נתנה בלבכם את המחשבה הטובה לחיש מפלט לכם ולבניכם, בכל זאת תהיה המחשבה הזאת כרפואה להמכה הגדולה אשר הֻכו אחינו זה אלפי שנים ועוד תחדשנה הצרות את פניהן מיום ליום ועתה יותר מאז, כי עתה נתונים כשלשה וחצי מיליאן להרג ואבדן באין מושיע, ואשרי אלה אשר יחושו מפלט להם בעוד לא עבר המועד, כי מי יודע את אשר יקרא עוד את אלה אשר יאחרו שבת על מקומם במאורת פתנים?! בכל לבי ובכל נפשי נכון הנני להשיב לכם דבר כאשר תבקשו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

א) אויר א"י טוב מאד מאד, וגם את החולים במחלת החזה ישלחו הרופאים שמה למען ישובו ויחיו, מלבד בסביבות הירדן שם לא טוב הוא מהרוחות הרעות הנושבות מהים (טאדטע מעער).

ב) מעינות ונהרות וגם ממי מטר ושלג יספיקו להשקות את השדות, מלבד בסביבות ירושלים ששם לא יכילו המים אם לא יאספו למכביר בברות (ציסטערנע).

ג) תבואת הארץ היא כל מיני דגן וגפן וזית וביותר החטה הנקראת דורא הטובה מאד להוציא ממנה יי"ש טוב ומובחר, גם שדות לזריעה ולמרעה יש ויש, ומינים שונים ממיני הבהמות והעופות.

ד) גם לכל הנמלטים מרוסיא ורומעניא ועוד, תספיק הארץ, כי על ידה גם ארץ סוריא הטובה ופוריה, ותוכל לכלכל בלחם את כל איש אשר ידו תמצא לקנות לו נחלת שדה ובית.

ה) העבודה קלה היא שם הרבה יתר יתר מאשר באיירופא, כי לא יעמיקו חפור באדמה וכאלה ותחת זאת עבודת השדה היא שם בקיץ ובחרף.

ו) שדות יוכלו לקנות בכסף מאת הממשלה ומאת יחידים, לאלה הקונים הרבה בפעם אחת טוב יותר לקנות מאת הממשלה אשר תמכור בזול מאד, ואלה אשר יקנו רק לנפשם יקנו מאת יחידים.

ז) אם גם לעבודת האדמה טובה הארץ, אך היא טובה עוד יותר ויותר למסחר ולחרשת המעשה; למסחר טובה היא כי היא תאחד איירופא עם אזיא ואפריקא ובמשך זמן לא כביר אם יתישבו אחינו שמה ירימו את המסחור למעלה ראש, ואף כי לחרושת המעשה וכל הבא שמה וצרור כספו בידו יהיה במשך עשר שנים לעשיר גדול מאד, ביחוד טוב יהיה לאלה אשר ייסדו שם בתי מלאכה לנייר, לאריגת בד, לשמן זית, ליין גפן ויין שרף, לפתוחי עץ־זית, לאספאלט וצעמענט, וכלי זכוכית ופארצעלאן ובדבר הזה עפרה זהב וכאלה רבות.

ח) הערבים לא ישנאו את היהודים, וחקי ארץ תוגרמא טובים להיהודים במאד מאד עד כי אין ארץ באיירופא אשר שם זכיות ומשפטים חפשים להיהודים כמו בתוגרמא ועל כלם הן הרשות נתונה שם לכל איש לאסוף אספות ולדבר כהעולה על רוחו ולשאת כלי נשק, גם להעמיד שופטים אך מקרבו, ואם ירבו הבאים שמה, אז תהיה להם הצדקה גם להעמיד חיל וצבא מקרבם ולמשול בארץ כחפצם ולהממשלה ישלמו מס קבוע.

ט) אחינו ברומעניא ורבים מרוסיא כמו מעיר סאוואלק, קרעמענצוג, מינסק וכדומה אשר יסדו אגודות לישוב א"י שלחו שלוחים שמה לתור את הארץ, והשלוחים האלה עברו על פני כל הארץ ובשובם הודיעו דבר לאמר כי טובה הארץ מאד ושלום יהיה לכל הבאים שמה, והם המה יסדו ועד ביפו אשר יהיה למאור עיני כל הגולים הבאים שמה.

הועד ההוא הודיע דבר לאמר, כי לכל משפחה בת חמש עד שש נפש דרושים אלף ושני מאות רו"כ למען קנות ארץ די להמשפחה ולבנות בית ורפת ולקנות שלש פרות ושני שורים וחמור וסוס אחד עם כל הכלים, וגם על הוצאת המחיה לשנה אחת ואז תדע כי תמצא ארחות חיים, אשר על כן כל משפחה אשר ידה תמצא ללכת שמה תוכל לעשות זאת ואם רבים המה יחד מה טוב, אך לאלה אשר יביאו כסף בידם נכונים ימי אורה ושלום, על זאת העידו כל התרים מבני ברית ומשאינם בני ברית. הערבים לא פראים המה כהאשכנזים ולהפך כי המה נשכרים בכל חפץ לב להיהודים לעבוד האדמה.

זאת היא בדבר הארץ; ובדבר החברה טוב הוא כל אשר תעשו אם אך תעשו, כי הנה הסער המתחולל אשר יצא בארצכם לא עד מהרה יקום לדממה ואל תשלו את נפשכם מקטנכם ועד גדולכם כי עוד ישובו ימי אורה לכם, כי נורא הוא אף פראי יער גם בטרם מצאה ידם להכריע לטבח אך נורא הוא מאד מאד אחרי אשר הריחו בריח דם, וכלכם יחד אם לא תמהרו לנוס, הנכם נתונים לבז ולמשסה ולהרג. לכן איש את רעהו חזקו ודברו על לבו, ומהעשירים תחלו, המה יחלו לעזוב הארץ וכאשר יכינו המה ביתם בא"י אז תהי תקוה גם לדל, אך אל תחכו לאספות גדולות ולרשיון, כי אם מהרו להמלט בטרם תספו,

אני נקראתי מאת השר הגדול אליפאנט ללכת ללונדון למען אמצא די כסף עוזר להאמללים אשר ילכו לא"י ומשם לקאנסטאנטינאפעל ואחרי כן ללכת את האדון הנ"ל לא"י, ועל כן הגישו אלי בקשה בשם כל החברה ותבאו על החתום כי אזכור אף אתכם בבאי ללונדון, בקאנסטאנטינאפעל וא"י, ואז אולי תמצא ידי לעשות גם למענכם דבר מה בפעל.

אחיכם אוהבכם

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השבעים ושנים    🔗

[לא. צוקערמאן]

ידידי הנכבד מו"ה א' צוקערמאן יחיה!

על מכתבך הנכבד אענך כי כבר קדמתי לכתוב לך גם בטרם כתבתי את המכתב האחרון, ולפי ראות עיני לא בא לידך. בדבר החותמים אשר לפי דבריך יצערו בשנה הבאה לא בידי להושיע, כי אני לא אתחנן לאיש כי יקח את השחר ולא אכתוב בלתי אם לדורשים לי, אך את אהבתך אדע להוקיר ואודה לך על עצתך אף כי לא אעשה כאשר יעצתני. כי אם אמנם נקל לי מהיות עבד להשחר מבלי כל שכר לעמלי, אך את כבודי בכסף לא אתן. הִנָחֵם נא כמוני על אשר מספר הקוראים עברית ילכו ויצערו כי עם לא בינות הוא ומה נעשה לו עוד? נעמול כאשר יהי לאל ידינו וכל עוד אשר יהי לאל ידינו, וכאשר תכלה עבודתנו שארית כחנו ואין עוד כח לעבוד על אדמת ישראל נחדל במנוחת לב בדעתנו, כי עשינו כאשר עלתה בידינו וכאשר אני אוסיף עבוד מבלי כל שכר, כן אל תרף גם אתה מִבַּקֵש לפלס נתיב להשחר אף אם תקותך מה היא.

מן הכסף אשר לי בידך שלח נא עשרה רו"כ אל ה' יעקב רייפמאן על האדרעססע Herrn Lazar Ehrlich in Sawichost Russisch Polen für Herrn lacob Reifman

את החוברות אוסיף שלוח לך דרך ווארשא,

מדוע לא תכתוב חדשות? הלא אותן יכלתי להקריב מדי חרש בחדשו. שירך אדפיס בחוברת השלישית בהוספה, בדבר נוגה הירח לא אשים לבי כי ידעתי כי כל אלה אשר יראוהו יסבו עין ממנו בגועל נפש, רק לשמך היה לך לדאוג כי לא לכבוד הוא לאיש לבא בסוד נערים חסרי רעת.

אוהבך ודו"ש

פרץ סמאלענסקי

את השיר יהודית לא אוכל להדפיס, ולעת מצא אוכל להשיבהו לידך אם תחפוץ. 

 

מכתב השבעים ושלשה    🔗

[לא' צוקערמאן]

שלום!

בטרם אשר יהיה מכתבי זה בידך כבר תחי החוברת שם ואין לי להוסיף דבר בלתי אם תמהר לשלוח את הכסף וגם את החוב הישן.

בדבר שאלתך על אודות הסוכן בווילנא אגדך, כי שקר בפי האיש גאלעמב אשר אמר כי שמתיו לסוכן, הוא בקש ממני כי אעשה זאת ואני השיבותיו את התנאים אשר על פיהם אעשנו לסוכן והוא לא ענני דבר, ובין כה וכה בקש איש להיות סוכן של עמל"פ ואקרבהו. בדבר השחר ומאמריו הנך שב על דבריך כפעם בפעם ועוד טרם תראה כי לא אוכל לשים להם לב, כי לא לחותמים אשים לבי מאז ועד היום, היינו לא לחותמים אשר בשביל כספם יחפצו רק את אשר ינעם להם, ולוא עשיתי מראשית כזאת לכתוב רק אשר ינעם לכל קורא כי אז אמנם רבו החותמים, אך השחר היה אז כהצפירה והמליץ, ואני אבחר לחדול מהוציאו לאור מאשר להשחית את רוחי ודעתי בשביל איזה פתאים אשר לא למדו דעת וימאנו ללמוד ולמשפטים כאלה לא אשים לבי כאשר לא שמתי עד הנה. או האמנם תדמה כי כמשפט יחשב בעיני המכתב של ה' טריוואש? הוא כדרך היהודים אשר כל אשר ינתן להם לא ימצא חן בעיניהם ורק כאשר לא ינתן להם אז יבכו מרה על כי אין בידם. בעיניו מאמרי להג הרבה ודברי ש"י אך עזות ודברי כהנא הערות והשיר ענות עמי אשר בכל ימי חייו לא כתב ולא יכתוב כמוהו הוא אך חרוזי תפל ולמען אסתניס כאלה אין בידי לתת דבר, אולם ת"ל כי דברים כאלה לא יעשו כל רשם בלבי ולא ירגיזוני וכאז כן עתה אומר: יבינו ואחר ידברו, ואני אוציא את השחר למען אלמד בינה לאלה החפצים בדעת ולאלה אשר לא יחפצו בה יפנו וילכו להם ואני לא ארוץ אחריהם, וכשם שלא שאלתי את פי איש עד הנה אם אגער בחסידים או במשכילי ברלין וכאלה, כן לא אשאל גם היום, כי באמת משפט רב הכותבים עברית ברוסיא הוא כאין וכאפס בעיני ולא אכחד. אני אומר הכותבים ולא החותמים, כי בהם רבים מבינים וחכמי לב נאמנים ומכירים טובה ומברכים בכל לבם על הטובה אשר יעשו אתם, אך רב הכותבים המה כלבי חציפין בלי כל בינת והשכל ורק במצאם מקום לגנוב דבר יגנבו ויתנפלו על האיש אשר ממנו גנבו, כן המה רב הסופרים בהמליץ, וכאשר אכתוב לך לפעמים כי אחפוץ לשמוע משפט (כן גם בדבר הספור נקם ברית) לא למען אדע אם טוב או רע הוא הדבר, כי אם למען אדע את כח השופט ההוא וישר לבו, ומה אוסיף לדבר עוד? את השחר אוציא על פי רוחי, ולא על פי משפט שופטיך, וגם תשגה מאד מאד כאשר תאמר כי רב הקוראים המה ברוסיא. החותמים ברוסיא המה מאין ואפס בעיני, כי אני אעשה אתם חסד בשלחי את השחר בלי כל שכר לעמלי, ואם יחדלו היום מקחת את השחר כלם יחד, ואם תמשוך גם אתה את ידך ממנו לא ידאב לבי, ואף עוד זאת, כי אדע נאמנה אשר אז ירבו הקוראים הנאמנים, אשר לא יבקשו אך חסרונות ומומים כי אם את הטוב להתענג בו ולהכיר טובה לנותן להם את הטוב, והמה רב הקוראים וגם אחדים מהכותבים אשר לבם לא נשחת בקרבם, ולא אך זאת מגמתם לראות כל גאה ולהכניעהו, כי אמנם לא אכחד אשר לוא כתב אלי איש על אודות מאמר של ה' נאטענזאהן וואס וויל דיעזער פלוידערזאק כי אז עניתיו אם חזיר אתה ואין לך חיך לטעום טעם ברבורים אבוסים לך לך אל הצפירה ושם תמצא את מאכלך הראוי לך, כי עזות ואי דעת כזאת לא שמעתי עד כה לאמר לסופר, אשר נעלה הוא על כל הסופרים העברים אשר ידעתי, כדברים הנבערים האלה; אני לא קראתי עוד בשפת עבר מאמר אשר ישוה למאמריו של הי' נ"ז, אבל הוא הדבר כי בורים אחדים אשר לא יבינו בין ימינם לשמאלם המה ישפטו שפוט ואתה תחלום חלומות, כי על פיהם אשנה דרכי, ומלבד כל אלה אך שקר וחנף בפי אלה אשר יבקשו מאמרים כפי אשר היו לפנים, מי המה הכותבים אשר כתבו מאמרים טובים? ומי המה אשר בידם לכתוב מאמרים טובים? הלא אך שנים שלשה והמה לא יכתבו כל עיקר. עתה ינהו אחרי מאמריו של ה' שולמאן, ואני אזכור עוד מה שכתבת לי אז כאשר נדפסו מאמריו כי כלם לא ימצאו בהם חפץ ואני אמרתי כי חמורים הם ולא יבינו דבר ועתה יבקשו אותם, וכאשר יחדל ה' נאטאנזאן לכתוב אז יאמרו: חבל על דאבדן. אני אדע כבר את המשפטים האלה ולא ארגז רק לפעמים אנחם על כי הקרבתי כחי ורוחי לסרי סוררים, אך זאת היא נחמתי כי לרב הקוראים לב תמים ולא משחת כאשר להשופטים האחדים, אשר בכל דבר תצר עינם אם לא המה המה הכותבים. ואני הארכתי בדברי אלה אף כי למותר המה רק אולי תלמוד מה להשיב לטפשים, אך אל תדמה כי לבי ירגז בשמעי משפטים כאלה, כי אז אנוד מאד לשפתנו ועמנו, כי עוד יעלו קוצים כאלה בכרמו להכאיב כל עץ טוב, כי אמנם כל שונאי ישראל וכל מואסי שפת עבר לא ירעו להם כאשר ירעו אלה השופטים האחדים אשר לא יתנו להטוב לשגשג.

והנני דו"ש

פ. סמאלענסקי. 

 

מכתב השבעים וארבעה    🔗

[לא' צוקערמאן]

שלום!

מלחמות כאלה לא תתננה מגור בלבי, כי כבר נסיתי באלה, ואם אולי תזיקנה בעתן ואחרי שבועות אחדים לא תעלינה על לב. והאמת אגיד כי קצתי מפני חז"ס והננ"ס לענות אותם דבר, ואם עשיתי כזאת בחוברת ז' על המעטפה הוא רק כי בטלתי רצוני, ואדע מראש כי המענה הזה יהיה כעצים לאש להגדיל המדורה, ובכל זאת אם יופיע השחר אך שנה ושנתים במועדו אז לא תאנה אליו רעה מפני המזיקין,

היום הנני שולח לך החוברת הז' ואתה מהר במשלוח הכסף ובמשלוח העלים מחוברת ח'.

ביום הזה קבלתי מכתב מליבוי מאת ה' ראָסטאָווסקי כי לא קבל לא את השחר ולא את התועה ושמחת חנף, ואני כתבתי לך עוד בירח סעפטעמבער שנה העברה שתשלח לו וכדאי בזיון, ועל כן מהר ושלח לו את כל אלה ביום אשר תקבל המכתב הזה.

וכתוב לי את שמות כל אלה אשר שלחת על חשבוני למען אדע למי שלחת.

והנני דו"ש

פ. סמאלענסקי.

שלח על חשבוני גם על החצי השני לה' בן ציון לוריא באנטאפאל גוב' גראדנער.

 

מכתב השבעים וחמשה    🔗

כבוד ידידי הרבני רכו' מו"ה בנימין בינש נ"י.

מכתבו הגיע עדי, ולדאבון נפשי ראיתי כי עוד ידי המתחסדים רוממה עד כי יירא לנפשו מהביא את השחר לביתו, אך לנפשי בל יפחד פחד כי אני לא אירא מהם ומהמהם, חציהם כמו יתמוללו ולא יגיע עדי, ואני הנני עומד נכון על משמרתי לא אסוג אחור, ופעלי מצא לו שם על פני חוץ בכל ארץ אשכנז צרפת מאלדויא גם ברוסיא יעירו את השחר והוא ילך הלוך ואור למרות רצון החשוכים מורדי־האור,

על דבר אחי, כי לא בו האשם אם הסיר רחמו מפרי בטנו רק בהזמן אשר דכאוהו זה ארבע שנים כי הוכח במכאוב רעהמאטיזם ברגליו ולא ירד ממטתו שלש שנים ובכל העת ההיא היה עלי למשא, מכסי הוצאתי יותר משלשת אלפים רו"כ למען אמצא ארוכה למחלתו ועל ידו עזבתי את העיר אדעס כי הלכנו לטעפליץ לרחוץ במי הרפואה, ועתה זה שני ירחים מעת אשר החל להתהלך בחוץ, אך לא מצא לו עודנו מוצא לכסף והנהו עודנו עלי למשא. אמנם עתה אקוה כי לא יארכו הימים וימצא לו מוצא ללחם כי הוא למד בעיר פראג שחיטות וחזנות, ואז לא ישכח מרחם את בתו. אחי כעת בפראג את מכתבך לא שלחתי אליו כי מדוע אכאיב לבבו ללא הועיל, ואני לא אוכל לעשות מאומה עבורה לעת כזאת כי די לי אם אשלח מעות לאמי ואפרנס את אחי.

ידיעני נא בטובו איה מקום בן אחותי ה' גרשון ומה נעשה בו. בדבר הספרים יוכל לחשוב כל גולדען או פלאר, לשבעים וחמשה ק"כ ודמי הפאסט עד ווארשא ישולם פה ומווארשא עד מאהילעוו לא אדע המחיר אך לדעתי לא רב הוא המחיר בעד ספרים. ספרים לאלפים ימצאו בבית הדפוס של ה' שלאסבערג, ואם יחפוץ יכתוב אלי ואני אקנה אותם למענו כי יודע אנכי אל נכון את המחיר מכל הספרים.

ושלום לו מאת ידידו ומכירו

פ. סמאלענסקי

וייען י"ב ימים לירח תשרי שנת תרכ"ט,

 

מכתב השבעים וששה    🔗

[למ' ד' בראנדשטאטער]

פלאים נפלאתי בקראי מכתבך אשר האחרון תקראנו כי בלשון אחרת תדבר עמי, ואם אמנם גם שני המכתבים אשר באו לידי לפניו גם המה ברוחו דברו, אך לא בדבריו, ואני אמרתי אך התולים עמך ולא שמתי לבי להם, אמנם במכתב הזה הריקות את כל כוס החמה לפי ואני טרם אדע מה פשעי? הן אמנם צדקת בהשמיעך משפטך כחותם וגם זאת בקשתי ממך, כי בכל לב אבקש לשמוע אמרי יושר, אך לקרוא לריב ומצה, לא לבד כי לא בקשתי ממך כי אם גם לא אדע על מה תריבני? והנה על המכתבים הראשונים לא עניתי כי נחליתי מיום שובי ממסעי וידי כבדה עד כי לא אוכל למשוך בעט, ולא אוכל לתת מאמרי אשר כבר ערוכים ושמורים בידי למען השחר, הלא המה שנים עשר מאמרים אשר הראשון היה המאמר “עת לדבר” והוא כהקדמה להם כי ידי לעו ולא אוכל לכתוב אותם לתתם בדפוס, וגם על יתר המכתבים לא אענה אף על אחד מני מאה, ולכן אמרתי תהיה גם אתה כאחד מהם, אך המכתב האחרון הלאני ולא אחריש עוד ואשיבה לחורפי על לא־דבר דבר. שמענה ואתה דע לך, כי איש בר לבב אנכי ולא אסתיר מזמותי ולא אמכור מחשבותי ולא אשא פנים ולא אבקש כי ישאני המדבר עמי אך לא צדקת במשפטך אענך, דע לך כי השירים אשר היו למלה בפיך מצאו חן בעיני ודי התשובה הזאת להצדיקני ואם לא ימצאו השירים חן בעיניך אז לא יצדק משפטי ולא אני, ואני אני הוא השופט בשנה הראשונה כבשנה השניה, אמנם לא רק בעיני מצאו חן כי גם בעיני הקוראים היודעים משפט, שאל את ידידי ה' שולמאן ויגדך, את ה' רובין אשר יתגורר כעת באטליען ודבר אין לו עמדי ויאמר לך, וכאשר הראיתי מכתבך הראשון לבאי ביתי השתוממו על המראה וה' האלצאפפעל אמר: אין זאת כי אם משחק הוא, כי הוא התפלא על השיר “הכנור” וגם לו חיך לטעום, ומפי עשרים אנשים שמעתי תהלתו, והשיר קבר עריצים טוב במאד מאד ומשפט וואלטער בטל ומבוטל כעפרא דארעא. בדבר שירים ליריים, מה תתפלא כי היערות ירקדו וכדומה אם נעים זמרות ישראל אמר כי נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו, פצחו הרים רנה, הרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן וכאלה רבות אשר תדע גם אתה כמני רק לשון ערומים בחרת לך מבלי שים לב לאלה הכתובים ולרבים כמהם ואם לא תואנה תבקש הלא אך התולים עמך, באשר גם בשיר הזה תשאל שאלות אשר לא אבוא עד תכונתם “יצהלו בחצות” תשאל “מי”? האם לא תדע כי הנסתר הוא כמו בשפת אשכנז “מאן טאנצט” ומה לך כי נזעקת על משפט קשר שבנא? הן אמנם לא מצא חן גם בעיני, אך האני ערב בדבר אם ימצא איש בו חפץ, הגש עצמותיך והכה את השופט על קדקדו והיה אם לא אקריב דבריך אז לך הצדקה לשאול: האם משוא פנים בדבר? הלא זה דרכי לקרב דברי איש ואיש ריבו, ולוא שפטתי אני במשפט הזה אז היה לך הצדקה לתת דפי במשפטי, אמנם עתה צדקתי וצדקתי ואשא ראש, כי לולא אספתי את המשפט אז היתה הצדקה לה' פישמאן לקרוא חמס על כי לא אספתיו, כי כאשר שאלני להגיש משפטי עניתיו כי לא מצא חן בעיני, אך כאשר שלח לי משפט איש אחר אז היתה עלי החובה לקרב משפטו. אמנם מה תצעק עלי, הביט בהמזכיר ותראה איך רומס את הס' קשר שבנא החת לשונו והד"ר שטיינשניידער הלא הוא ביבליעאגראף גדול וזאת תכלית מכתב עתו והוא השופט. בדבר הכ"י אשר לא מצא חן בעיניך הלא השמעתיך כי ישנם אנשים אשר רק אליהם עיניהם צופיות, ואם תחפוץ אשלח לך למראה מכתב מאחד מגדולי החכמים בארץ אשכנז, הוא הפראפֿ' בערנייז הנודע למבקר ראשי בדברי הימים בין היהודים והנוצרים ותראה כי מלא פיו תהלתי על כי אספתי את הכ"י ואם מעט לך שים עינך בהצייטונג דעס יודענטהומס אשר כתב לפני ירח ימים, ושם הלל אותי רק על אשר אספתי כ"י כאלה אשר יאירו נתיב על הזמן העבר, אמנם אחרי כל אלה אשמיעך כי לא לבד גדולי החכמים בעמינו כהפראפ' מאנדעלשטאם אשר כתב לי כי יתרון השנה השניה מן השנה הראשונה כיתרון האור מן החשך, הנה גם הסוכנים אשר ידעו את נפש הקוראים כתבו לי כי השחר הזה ימצא חן הרבה יתר מבשנה העברה. שאל את פויסט וישמיעך, את חשמל ויגדך, אמנם לוא גם אודה לך כי השנה הראשונה. היתה טובה מזאת, אך במי העון? האם בי? האם כח אבנים כחי לכתוב בכל העת? ומה אעשה אם חסר סופרים ישראל? ומה אעשה אם רק לעבענזאהן וגארדאן בישראל? והראשון זקן עומד על פי הקבר ולא יכתוב עוד ורק אחד נשאר, והאחד הזה יחל מעתה לעבוד בהשחר כי דרך השחר כעת מצאה חן בעיניו לפי דברו, גם אני הקרבתי בששון לבב מאמרים חדשים ומועילים לוא נמצאו כמו אלה אך באין חדשים טובים טוב לי לאסוף ישנים, כי המה יורונו דעה בכל עת. ודי לך לדעת כי מכיסי שלמתי להכותב למען יעתיק לי את המעט מהספר “שער השמים” אשר דבר גדול הוא אלי. לוא ידעת כי מאמרים טובים מחכמי הדור מונחים תחת ידי ואני בִכַרְתִי את הישנים אז צדקת, אך ממאמרי הצופה הלא טוב לי כתבי יד, ואל תשכח כי לשתי חוברות מהשחר דרושים מאמרים כלהצופה לכל השנה דוק ותשכח, ואיה איפו אקחם? אך כל אלה העונות כאין נחשבו מול האשמה אשר תשית עלי כי הדפסתי את השחר למען הוציא את התועה לאור עולם ובזה גלית דעתך כי גם התועה לא מצא חן בעיניך, אף כי אחרת השמעתני לפנים ותאמר כי די לך די אם רק הוא ימצא, אמנם אולי נשחת גם התועה ואני אמנם לא אבוא עמך במשפט, כי על פעל כפי לא אבוא את איש במשפט אחרי כי נפשי יודעת כי אין אב מעיד על בנו, והאמת אַגיד כי לבי ידוה במאד מאד אם אשמע עוד מפי אנשים כי התועה אבד דרך, אך הועיל לא אוכל, אך בכל זאת טפלת עלי אשמת חנם, כי אף אם התועה אבד דרך בכל זאת היה לאל ידי למכור אותו בכסף מלא אחרי כי עד הנה מצא חן, והחלק הראשון נדרש במאד מאד, ומדוע אשחית את נחלתי ואתן ששים בוגין לשנה אשר מחירם יעלו עד שלשת אלפים פלאר, וכל הכסף אשר אקח מהחותמים לא יספיק לזה הלא טוב טוב היה לי לתת רק עשרים מהתועה ולקחת מחירם ארבעה פלאר. כאשר יאבו המו"ס לתת לי, ועתה איגע כל היום כשור פר וגם בימי חלותי לא תנחמני ערשי כי ההגהה וההדפסה על צוארי, וגם הכסף אשר מצאתי בשכר עבודתי, לא בהשחר כי אם מחיר התועה אשר הדפסתי ביחוד, אוציא בהשחר ולא ישוב לידי, והתועה יְחַיֶה את השחר לא השחר את התועה כאשר חרצת. והנה אחרי כל אלה לא אדע את הנסבה אשר הֵסַבָּה את לבך מהשחר. אמנם באמרך כי לא תוסיף דבר אלי ולא תוסיף שלוח מאמרים אל השחר, העצבתני אך לא הרגזתני, ידוע תדע כי השחר יחיה כי עוד נשמה באפי וכל עוד כתונת על בשרי ואם יחדלו מתמוך ידי גם אז אעבוד עבודתי כמקדם, עבודתי אשר היא חיי רוחי, עבודתי אשר היא אמונתי, אעבוד אעמול ביושר לבב עד אשר אכרע אפול תחת סבל משאי ואז ידעו גם אלה אשר יאריכו עתה לשון! מה פעלתי! אתה חותם אתה תאמר ותוציא מככה ששה זהובים ואני מוציא לאור אני ואבלה ימי נעורי בעמל ותלאה לרגלי עבודתי כי לפני החלי במלאכתי ראיתי שכר לעמלי כשני אלפים וחמש מאות זהובים לשנה כאשר ידעו כל מכירי ואת כל זאת הקרבתי למען השחר ועוד אקריב כל עוד אשר יהיה מנחה בידי, אמנם רק בעבור זאת העצבתני כי צר לי אם תחדל מכתוב עברית, כי בלעדי השחר אין מקום למאמרך, ורק השחר יעיר את האנשים אשר כח בידם לכתוב לתורה ולתושיה ואם תחדל מכתוב אל השחר לא תוסיף עוד משוך בספר ועל זאת צר לי, אך בידך לעשות כהעולה על רוחך, לא אוסיף בקשך אחרי כי תמאן ואם גם תמשוך ידך מכתוב על השחר גם אז לא ארבה תחנונים כי אני לא אתרפס וארהב איש. אלה הדברים ערכתי לך בלילה בשעה אחת עשרת והמה יצאו מקירות לבי, כאשר אדבר בכל עת בתום לב אם לא אחמד לצון, ומכתבך גרש לצון מלבי, דברי דורש שלומך באמת

פ. סמאלענסקי.

גם זאת לך לדעת כי את אשר כתב סאמועלי בשמי כי שיר כזה לא ימצא בשפת עבר שקר וכי הוא לא חתם על השחר…

 

מכתב השבעים ושבעה    🔗

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי!

הלא מעתה קראת לי אוהבי ידידי אתה!

שמחתני מאד במכתבך אך לא על התהלות אשר פזרת לי מלוא חפנים שש לבי, כי מה עשיתי? דברי מכתבי לא חכמה ולא מלאכה היו רק דברי אמת, ויודע אני כי נקל להשמיע את האמת משמוע והבין אותה, ואתה אמנם הֶרְאֵית לי לדעת כי תדע להודות ויקר אתה בעיני, וזאת שמחה את לבבי מאד, והאמת אגיד לך כי דברי מכתבך החולף העציב את רוחי הרבה יתר מאשר השמעתי, כי אם אמנם עצב ורגז רחקו מעלי כי הרחקתים בחזקת היד וזה שנים רבות עלתה בידי כמעט להשמידם כליל מלבי תחת היותי מימי נעורי עבד עבדים לכעס ויגון, וכל פגע וצרה אשא ואסבול במנוחה ולבי טוב עלי, אך המכתב הראני לדעת כי לא רק אשבע עמל בעמלי כי אם גם עמלי הבל הוא ואין בו מועיל. וזה דרכי כי כאשר חזק אני מצור בדעתי ומשפטי על פעל ידי אחרים כן רפה כח הנני לעמוד על נפש פעל כפי ואחרי כל התהלות אשר פזרו לי על התועה, האמנתי בדברי איש אשר בלצון אמר (ואני לא ידעתי) כי בארץ רוסיא ילעיגו לו והייתי עצב בדבר הזה מאד. אך את אשר שאלת מאין עבר עלי הרוח להאמין כי אמרת כי התועה אבד דרכו, הלא כאשר אמרת כי רק למענו אוציא את השחר ואם כן, הלא אין די כחי לפלס נתיב למענו רק אם אחרים יעזרוהו, אך כל אלה יִשָכחו רק זאת לא אשכח כי מודה על האמת אתה ורב לי.

בדבר השירים מ'… אשמיעך עוד הפעם כי השיר הכנור הוא טוב מאד לא כן קברות עריצים אף כי גם בקרבו ימצאו חרוזים טובים במאד מאד אך הוא ארוך עד בלי די, ובכל זאת הוא משורר מלדה ומבטן אך שפת עבר אין אתו – ודע כי הוא הוא האיש אשר נתתיו כמשקר לעין כל בחוברת ג' כי הוא הוא המודיע מלעמבערג במה"ע “דיא יודישע פרעספע”. וגם זאת תהיה לך לעדה איך אשא פנים, כי בעת אשר הקרבתי שירו, העטיתי עליו בושה סלה – 

אנא שלח לי את אשר קנית בווארשא כי אני לא אדע מזה עד מה ולי לדעת זאת ואם יש בידך מאמרים מהר ושלח. החוברת הרביעית תבוא מהר לידך והודיעני אם אשלח לך יותר או רק לך, בדבר מכתבי ראפ. ופ"ס אודיעך כי נפשי תברכך עליהם מאד, אך לא עתה בין השחר מקומם, כי בהשחר יבואו רק דברים אשר מהם תצא תורה ולא לגלות מזמות לב איש אחרי מותו, ואף אמנם המכתבים לא ירשיעוהו מאד, אמנם לי יש חפץ בהמכתבים האלה, כי יש את נפשי כאשר ינוח לי לכתוב תולדות ראפפארט וזמנו, לא בדרך פאריעס, באמת וצדק אז יהיו לי המכתבים אוצר נחמד, ואם יש לך חפץ בהם אז אתנם על ידי כותב למען יכתבם למעני.

והנני אוהבך באמת

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השבעים ושמנה    🔗

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי!

זה עתה בא מכתבך לידי. קראתי את מאמרך מהחל ועד כלה ואשיבך מהר כאשר שאלת. כי לא אתן מאמרך בשחר אף על גב דאת לא חזית מזלך חזא כי לא אעשה כדבר הזה, אך לא אירא מריבות עם כאשר דמית ועל כן לא אתנהו, כי אם מאשר כי לא ישר בעיני, כי התהפכת בו מן הקצה אל הקצה; ראשית דבריך היו כי בא ספק בלבך פן יבוטלו המצות לעתיד לבוא ואחרי כן תראנו את המשפטים האיומים הנעשים לעיני המשיח. ומי הראם לך? חלום! ואם תאמר על דברי בעלי התלמוד תשען אשר השמיעו כזאת, אמנם הלא הספק במקומו עומד, וגם הוא תלמודי אשר אמר כי מצות במילות לע"ל, חשוב דבריו ותראה מחזה שלום ואמת, ותראה את המשיח מושל ביראת אלהים צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו לא יכהה ולא ירוץ, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ; גם אתה השלכת החוצה את הילד ואת המים אשר טבלתו במו, האם בעבור השוטים אשר קלקלו לחזות מחזות שוא ומדוחים תעקר האמונה הטהורה מלב ישראל; האמונה בביאת המשיח אשר תחיה רוח העם וגם תתן כבוד לעם אשר בתוחלתו יחזיק ימים רבים? ובמה נופלים אנו מכל העמים אשר שבו לקרוא ממלכה, האם לא טובים אנו כהשודדים היונים, כהמרצחים הרומענים, כרועי החזירים בני סערביא, אשר יעשו מלוכה עתה אחרי כי שבתה ממלכה מארצם ימים רבים? והנה אודה בפה מלא כי גם אני מהמאמינים במשיח וביום גאולה הנני, גם אני אחכה לגאולה, ולא רק אחכה כי אם בשמחת לב שפכתי דמי ואחזתי גם בחרב לוא קמו אנשי לב מקרב עמי להציל כבודם מידי גוזליו ובאמונתי אחזיק כי עוד יבא יום גאולה וגם אם ירחק חוק. אמנם זאת היא מחשבתי ואמונתי ובכל זאת לא אסכור פי הדוברים לא כרוחי ומחשבתי ולוא היה מאמרך נשען על יסודות חזקות, לוא חזית לך החזיון לימות המשיח ולא בימי מלכותו, לוא הצגת לפנינו השופטים אשר קמו לשפוט את העם בטרם בא הגואל אשר אולי יבטל המצות, לוא הצגת לעינינו רק עקשות לב המהבילים אשר חזו משאת שוא, לוא רק הבאת במשפט את העושים חנף להטיף אמונת הגאולה בעת אשר לבם בל עמם ועוד ועוד, לוא גם השמעת דעתך כי לא לכברת ארץ ניחל ולא לבן אדם נחכה לגאולה – אז לא עלה על דעתי לרחק את המאמר, אף כי לא כמחשבותי ידבר, אך עתה ערבוב דברים ראיתי בו, יש ויש לאל ידינו לחכות לכברת ארץ ולבן אדם מבלי אשר נחמוס משפט, ויש ויש לאל ידינו לחמוס משפט מבלי אשר נקוה לגאולה, יש לאל יד המקנאים לדכא ישרים גם בארצות פזוריהם ויש לאל יד המשיח לבטל את החוקים, ומי נתן לך את הכח להציג את המשיח לעינינו כאיש שומע תורת־מות, וכחומס משפט, האם גדולי חכמינו, אשר הטיפו לנו חקי חיים כפילון האלכסנדרוני וכמיימון הספרדי ודומיהם, האם המה לא חכו לגאולה, האם יראו לנפשם פן תצלח כאש חמת המשיח ויצוה ליסרם על חכמתם? המה אמרו כי המשיח יהיה גבר חכם בעז ויגאל את ישראל מידי העמים ומידי אחיהם האוילים או הרשעים וכן יאמין כל איש ישר והשוטים שקלקלו המת עתידים לתן את הדין, וגם לך הצדקה להביאם במשפט, אך לא לנבל את האמונה בעבור המאמינים הסכלים. זאת היא דעתי ואם תאמר לשנות אותו כמשפט אז לא אמנע ידי מקרבהו, אך מאין בא אליך הרוח להאמין כי אירא? האם בשני השירים מה' גארדאן לא עקר הכל ולא יראתי לתתם בהשחר?

מדי דברי בה' גארדאן אשמיעך, כי הוא בקש ממני במכתבו לתת לך ברכתו ברכת שלום בשמו ואלה דבריו “בשנה הראשונה באו מאמרים טובים כמו ספריו של הד”ר רובין וספוריו של מ"ד בראנדשטאטער (בדברך עמם במכתב הבא נא להם ברכתי שלום ופקדתי כבוד על דבריהם הטובים אשר הרנינו לבי איש על פי דרכו) והוא הזכיר שמך וטובה באחד ממכה"ע הרוסים. בדבר השגיאה הגדלתי תחת גדלתי אל תשית לבך כי לא שגיאה היא והגדלתי מעשי ולהגדיל שקל יוכיחו, ובמקום ההוא היה הגדלתי טוב מגדלתי, כי הגדלתי מורה שתי פנים (וואקסען לאססען, אונד דארויף שטאלץ זיין),

ספורו של גארדאן שלחתי לך ומחירו 60 ק"ר.

אקוה כי תקבל דברי בלי תערומות כי אין בלשוני רמיה, ואם תתקנה ותשמיעני חרטות כי אז אתנהו. גם אעשה כדבריך ואתנהו לקרוא לבאים לביתי לשמוע משפטם ואם אולי יורוני כי שגיתי במשפטי אז אתנהו –

מכבדך ואוהבך

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השבעים ותשעה    🔗

[לרד"ק]

ידידי הנכבד!

ידעתי אשמתי כי חטאתי לך מאד בהחרישי עד הנה, אך לוא ידעת את התלאות אשר השתרגו על צוארי בימים האלה, כי אז ידעתי נאמנה כי סלחת לי בטרם בקשתי סליחה. מאמרך מצא חן מאד בעיני העללער ויאמר לי כי אכתוב לך שהוא יקבל ממך מאמרים, אך את מאמרך לא יוכל להדפיס אחרי כי אודות ספרו [הוא] ואתה הללת אותו מאד. ראשי סובב הולך כגלגל, כי אין סדרים בבית הדפוס [ובבית] מגורי לא אמצא עוד מקום לגור ועלי לבקש מעון אחר, אשר כמעט מן הנמנע הוא להשיג. כאשר ינוח לי מעט אשלם חובתי לך ואלאך במכתב ארוך ולהג הרבה, על רגל אחת הנני כותב כי מיללער אָץ בי לעשות זאת, ועלי לצאת לבקש מעון.

אוהבך בלב נאמן

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השמנים    🔗

[למ' ד' בראנדשטאטער].

ידידי!

מדוע לא שמרת הבטחתך ולא שלחת עד היום את המאמר או השיר אשר אמרת? הן החוברת העשירית כמעט נשלמה ועתה אתן בפעם אחת י"א וי"ב, היתכן דרכך כי בפעם הזאת תפטר רק במאמר אחד לכל השנה? לא! אני אני אפדך מידי השטן אשר יסיתך לאמר: חדל משפת עבר נלכה ונעבוד לעצלות, ואם גם יאכף עלי ללכת לעירך ולהחזיקך באזניך או בפאת ראשך להזכירך מוצא שפתיך גם אז לא אחרד ואבהל, לכן הכון והכון, ראה נתתי לך לבחר אם תשלח את המאמר או אני אבוא אליך וברכתיך כמלמד להועיל. אקוה כי תבחר במנוחה ארוכה ממנוחה קצרה ותסתום פי בשלחך לי את השיר והייתי אני ואתה שלום

אוהבך פרץ

ענני! ענני!

 

 

מכתב השמנים ואחד    🔗

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי היקר!

לא אבין מדוע אתה ככה עושה לי, אני השמעתיך כי הבאתני במבוכה ואם לא תחיש לשלוח לי למצער את הפרקים הראשונים אז הנני כמתעתע והנה עד היום עברו עדן ועדנים וגם תשובה לא השיבות לי, ואני כאובד עצות, כי אין לי עוד לסדר לדפוס לכל השנה בלתי ספורך ובעת אשר אני מחכה עליו הנה המסדר את האותיות הולך בטל ואני משלם לו שנים עשר פלארין לשבוע ואם עוד יעברו ימים אחדים ולא תשלח אז תביא לי בכיה לדורות, אנא מהר ושלח,

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי. 

 

מכתב השמנים ושנים    🔗

[לט' ד' בראנדשטאטער]

ידידי יקירי!

אבקשך מאד מאד לכלות המלאכה, כי לא אוכל לשוב מדברי אחרי אשר כבר הודעתי, ואם כן אאלץ לאחר צאת החוברת הז' אשר גם אתה לא תחפוץ זאת, ואם תמצא ידך לשלוח לי את הספור בשבוע הבא אברכך בבל לבי ואלהים ישלם לך במדה כנגד מדה שאם לא תחמיץ את המלאכה לא תבשל בחמץ בפסח זה.

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השמנים ושלשה    🔗

|למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי היקר!

עתה אבין מה רב כח עקיצת עטי, כחה גדול כמעט כהעקיצה אשר יחוש איש בשנתו. כי יתגרד ויתהפך על צדו השני ויישן. אני אמרתי כי עם מכתבך יבא גם הספור והנה המכתב כאן והספור – באספמיה, אבל לבלתי בַיֵש את העקיצה מבלי התגרד כל עיקר, אשר הוא בלי כל ספק נגד כל חקי המדות הטובות שבין אדם לחברו פְיַסְתַּנִי בהבטחה, ואני אומר לך קח את ההבטחה לך ולי תן הספור, ואם נפשך חפצה בהבטחות אבטיח לך כל חללא דעלמא הדין ועלמא דאתי לפי מנהג ישראל ונוצרים ומושלמנים אם אך לא תוסיף לתת לי הבטחות, כי אמנם מחכה הנני כמו למלאך הגואל לספורך, כי על ידו החמצתי החוברת הששית, אבל אז ימי הפסח היו וחמץ של אחרים היה, ועתה כבר נשלמה הז' והח' ואחל בסדור האותיות של ט' ואם לא יבא הספור בעוד ימים אחדים והייתי לא כמתעתע כי אם מתעתע לכל פרטיו ודקדוקיו בעיני הקוראים כי על כן שלח אשר תשלח עד מהרה, והעון הזה אשר צערת ת"ח לא יכפר לך עד אשר תקים את דברך ואז…

מה יהיה אז אודיעך בעתו.

אוהבך החפץ בתשובתך למען תעמוד במקום אשר לא יוכל לעמוד בו

פרץ סמאלענסקי.

 

מכתב השמנים וארבעה    🔗

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי היקר!

אל נא תפקוד עלי עון כי לא עניתיך עד כה וגם ברכתי ליום אשר בו הבאת את בנך לחופה, ומשם יצא בלי ספק למען התיצב על דרך אביו, ועוד מעט גם שלשים גם רבעים יולדו על ברכיך ותנצל מחבוט הקבר, אך לא לכבודי עשיתי זאת כי אם לכבודך ואתה שאלתני משפט הקוראים על ספורך ואני אמרתי הבה ואעשה רצונך, אך במה אבא לפניך בשתים או שלש מלים אשר כתבו אלי זה בכה וזה בכה וזה הלא כאין, כי על כן נמלכתי ושמתי לדרך פעמי לווארשא ולפעטערסבורג (ורעיתי ובני בלי ספק לא האמינו בי כי על כן נלוו אלי בדרך ויותרו יחד בפט"ב בבית אבות רעיתי) למען אשמע משפט מפרש מפי יודעי המשפט, והנה מכל המשפטים אשמיעך משפט האשה סג"ל בפט"ב, אשר תבין שפה עבר יותר מכל הנערים העברים ואף אבותיהם עמהם, ולשם בראנדשטאטער תיאות נפשה ואלה דבריה: אני אוהבת את בראנדשטאטער כאשר לא יצא מד' אמות של הלכה, בקלויז ובקהל חסידים יראה הדרו על פעלו בכל עז, ואין מי ישוה אליו בהציגו לפנינו את עדרי חבריו אלה, אך בצאתו מאויר התורה תשש כחו ויצוד ציד מקרים זרים, אך בזאת הכל מודים כי בהשפה השגת חיל בהספור האחרון יותר מאשר ככל ההולכים לפניו, גם בדרך הספור צעדת צעד לפנים. גארדאן וקאנטאר מלאו פיהם תהלתו, אך פה אחד יאמרו כלם כי עליך לבחר בדרך הטבע ולא בדרך נס, כאשר יקרה בספוריך בכלל, ואוכל להבטיחך נאמנה כי כלם ששו מאד על הבשורה כי עוד מעט ותראה שנית אלינו.

ועתה קבל גם ברכת אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השמנים וחמשה    🔗

[לט' ד' בראנדשטאטער]

ידידי!

בטרם כל אבא כנושה לבקש ממך בחזקת היד את שתי פעמים מז"ט אשר אתה חייב לי, כי אשתי ילדה תאומים שני זכרים ואף נקבה אחת לא היתה ביניהם. ובדבר הספור אשר תתפאר כי יש בידך אגיד לך דבר אמת כי לא אאמין עוד בך וכמדומה לי כי אשר יגורתי בא לי, כי משכת ירך את חסידים ועל כן תַשְלֵנִי בהבטחות ושאלות ותשובות הן כבר השמעתיך כי מקום אתי למען ספוריך תמיד ולוא שלחת אותו בשבוע העבר כבר נתתיו לדפוס ואתה תחמיץ המצוה. אין זאת כי אם תתפאר במה שאין בידך, וכיון שעלה על לבך לכתוב חשבת כבר כמו נכתב ומצאת שעת הכושר להתל בהאפיקורוס הגדול מוציא לאור את השחר, אך אולי יש בידך באמת אל תאחר עוד ואסלח לך על כל פשעיך עד הנה, ושלום יהיה לך בבא כמו בזה.

אם תכתוב לי מז"ט ותודיעני למתי אשלם לך במדה כנגד מדה תראה ותוכח כי לא איש כמך הנני, כי אמהר לשלם חובותי –בכתב.

אוהבך פ. מאלענסקי.

 

מכתב השמנים וששה    🔗

[להנ"ל]

ידידי הנכבד!

מעת אשר עניתיך על מכתבך שבו שאלתני על אודות בית הספר לנערים לא השיבותני מאומה ואני אמרתי כי כבר מַתָּ בעין הרע, כי מי לא ישים עין רע בבחור רך וטוב וכותב ספורים, איך יעלה על לב איש לחרף ולגדף כנסת ישראל אשר בדם גאלה גואלה בועלה בן הבועל הגדול, אבל עודך חי ותקונן על החכם גארדאן אשר אמנם הלך לסיביריא זה כשנה, אך הודות לאלהי ישראל במדבר אשר פרעו אהרן, כי הוא השיבו על נוהו בשבוע העבר.

לידידנו הד"ר האלצאפפעל שלום ומחלות רבות עד אשר יכלו כל הרפואות שבבתי הרפואות ממני ומשלשת בני שלום שלום.

מה היה לנער אשר אליו התפללת אלי להודיעך על דבר בית הספר?

אוהבך

פ. סמאלענסקי. 

 

מכתב השמנים ושבעה    🔗

[להנ"ל]

בשם פיל"ד! שלום!

אני יושב ומצפה ואתה מחריש! ומה יהי סוף כל אלה? האם לא הבטחתני אתה במו ידך ועטך אשר לפנים היו קדש להשחר, לשלוח לי עד מהרה דבר אשר ישמח לבי בו, איך תשא עיניך בתפלה למרום למי שחותמו אמת? איך תבקש במסחר כי ישלמו לך חובות? איך תצפה לגאולה וישועה? אם לא הקימות דבריך אשר אמרת, ואתה תדמה כי אהיה מהצועקים ואינם נענים? היו לא תהיה! אם אתה היית לחסיד אבקש לי עשרה חסידים ואעשם לאפיקורסים ואם גם בזאת לא תִוָסֵר אקרא בראש כל חצות כי טוב היה בעיני לוא היית מיסיאנער מהיותך חסיד שזה יודע שפת עבר ולא יכון למרוד בה, וחסיד יכון למרוד בה, אנא חזור בך!

הבוכה ומתאבל על נפש טהורה שנשבתה לבין השדים

בן משה.

 

מכתב השמנים ושמנה.    🔗

[להנ"ל]

ידידי היקר והנכבד!

הודיעני נא עד כמה תעמוד לשטן, להאביב לבל יבא? הנה הבטחת לשלוח את ספורך לפני האביב ובטרם תעשה כדבריך ימאן לבא, ושתים רעות מידך לי, האחת כי אחפוץ להודיע בחוברת הששית (אשר נגמרה כעת בסדור האותיות) על דבר ספורך ועלי לדעת לכל הפחות כמותו. וזאת שנית כי החרף יציק לי מאד ואקוה כי האביב יביא רוחה לרוחי, על כן עליך למהר להחיש לי את האביב,

עשה נא זאת לאוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב השמנים ותשעה    🔗

[להנ"ל]

ידידי הנכבד!

לולא ידעתי כי עוד תקרא לפעמים בהשחר כי אז אמרתי כי מהתל אתה בי זה פעמים רבות, ובפעם הזאת יחלתי כשני שבועות לספורך ולא בא, ואבקשך כי תמהר להודיעני, אם אפנה לו מקום בהחוברת הבאה, ואם אעשה כזאת אז ידוע תדע כי עליך החובה לשלחו לי במשך עשרה ימים.

והנני אוהבך הנאמן אם תשלח את הספור

פ. סמאלענסקי.

 

מכתב התשעים    🔗

[להנ"ל]

ידידי היקר!

מז"ט מז"ט! הבן היפה ינחמנו על ההריון של כמה שנים הוא נחמד ונעים מאד ויראה בין יתר מאמרי השחר כילד משתעשע בפנים שוחקים בין זקנים הולכי שחוח ויגון קודר על פניהם, ולזאת אסלח לך גם על כי ירדת לחיי ר' ופסי השדכן. וגזלת ממנו את השדכנות בפעם השניה. הספור הזה יעלה על כל ספוריך לפנים בהאחדות אשר בו מראש ועד סוף ואם כי לא אכחד כי תמונת ר' ופסי היא היותר בולטת מכל התמונות, בכל זאת גם תמונת אדמון ומרים מצוירות במעשה ידי אמן, נערה כצלה היא עורב לבן בבנות ישראל והשיר הקטן בפיה כלו מחמדים באמת, והכלה הבתולה המהוללה היא היא בת נאמנה להדור בעל שני הפנים הזה, תבחר ולא כלבה תמאס ולא בנפשה רק אם ימצאו עוזרים לה להשמיענה הגות לבה אז תשתומם תבכה ותנחם ואם אין נבול תבול.

שמח איפו במפעלך כאשר שמחת נפש אוהבך באמת

פ. סמאלענשקי.

הנני כותב על הפתקא כי עוד טרם הכינותי הכל לכתוב ולא חפצתי לחכות עד יום מחר

 

מכתב התשעים ואחד    🔗

[להנ"ל] [ממעראן]

ידידי היקר והנכבד!

חטאתי לך סלח לי! אך הקם את דבריך ושלח את הספור בקרב ימים, אני לא כתבתי לך עד הנה כי לא יכולתי. בעת הראשונה כאשר באתי הנה רפו ידי מאד, ועתה טוב לי מעט מאז. שים לבך אל הספור “נקם ברית” קראהו נא בשום לב והשמיעני דעתך, אל תשפוט את הרעיון הראשי אשר בו, אשר אולי לא כלבך הוא, כי את הספור כמו שהיא, כי אחפוץ מאד לשמוע משפטך. 

הנני פה זה יותר משני שבועות והעת תארך לי מאד בלי עבודה, שמחני איפו בדבריך והיו לי לשעשועים,

אוהבך הנאמן לעד

פ. סמאלענסקי

 

מכתב התשעים ושנים    🔗

[להנ"ל]

ידידי הנכבד!

לא מטוב לבבי ולא מאהבתי כי אם מחשבי זאת כתבתי כזאת אודות ספורך, אך אל תקרא לו בנך הצעיר, כי אקוה כי עוד אחים צעירים ממנו לימים יהיו לו, ועליך להתאמץ לכתוב עד מהרה ספור שני, ואגלה לך דבר אחד כי בעוד ששה ירחים לערך אחל להוציא כל ספרי בהוצאה חדשה בתבנית איתיאל הכושי, והמה יכילו חמשה עשר חלקים ובסוף אתן חלק אחד מספוריך ועל כן עליך לעשות כל אשר בכחך למען יהיה החלק הזה בריא ושמן.

שם רעיתי הוא לעאנארא טעמקין מווארשא בת ה' שלמה טעמקין.

והנני אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

עמל רב הסבות לי כי הוכרחתי לשנות הרבה בספורי כאשר תראה ותכיר את המקומות בקראך.