יותר מכל המשוררים העברים שאמרו שירה על אדמת אמריקה, אף אלה שהורתה ולידתה של בת־שירתם בה, אפרים א. ליסיצקי ראוי להיראות ולהיערך כמשוררה של יהדות אמריקה. הוא העשיר את השירה העברית בצלילים חדשים, במוטיבים חדשים; הכניס לתוכה מן האפּיקה ההודית ומן הליריקה הכושית. הישגים אלה יתמידו את שמו של ליסיצקי בעולם הספרות העברית לדורות. הוא חידש גם בצורה הפיוטית והפליא לעשות בלהטי סגנונו וחשף אפשרויות־ביטוי גנוזות בלשון העברית. אבל דומה שזכות נוספת לו, השקולה כנגד כל הזכויות השיריות שנתגלגלו על ידו, והיא זכותו כמשוררה של יהדות אמריקה.

עד־ראייה היה ליסיצקי ללבטיה של יהדות זו ברובה בחבלי עקירתה מעולם־מולדתה ובחבלי הנחתה בעולם החדש – עולם חדש לא רק מבחינה היסטורית־גיאוגראפית, אלא גם מבחינה נפשית־תרבותית. הוא לא נשתכן בכרך הגדול, וקרוב היה יותר אל פשוטי העם לראות בסבלותם ולחוש במאבק הפנימי של הניצוץ היהודי הכשר, של הנשמה היתירה שהביאו אתם משבתות בית־אבות בעיירות תחום־המושב היהודי במזרח־אירופה, עם סביבת־החול המכריזה על חולה בקולי־קולות וביוהרה בועטת. בניצוץ היהודי הזה, מתחת לערימת־הדשן של טלטולי הנפש והגוף, נתן ליסיצקי עינו השירית הטובה וליווה אותו ברחמים רבים בכל נפתוליו, שמח שמחת־חג על כל גילוייו, ומצטער עד כלות הנפש על כל דיכוייו. חוט של חן וחנינה, של חסד הומה ותפארת עגומה משוך על אותן פואימות גדולות שכתב ליסיצקי על הניצוץ היהודי הזה, בדמויות שונות ובצורות שונות, שנשבה לבין החולין של החיים החדשים והוא מנהם כיונה ומפרכס לצאת, לבוא לידי גילוי ועילוי. אדם קורא בפואימות אלה ותמה: בניהם ובני־בניהם של אותם מהגרים עניים ונענים, שכבר עלו לגדולה ולעושר ולכבוד, היוכלו גם הם לשמש נושא למשורר שיבוא לחבר עליהם פואימות־חן כאלה? הוא תמה והוא משיב לעצמו: התנדבות זו שאתה רואה בבנים ובני־בנים אלה לצורכי בניין ישראל, לצורכי עזרה לאחים רחוקים וכו', האם אין היא נזונה מאותו ניצוץ יהודי מתלבט, שאותו תיאר, אותו פיאר ליסיצקי בפואימות שלו? אפשר זו אחת מצורות התיקון שאליו חתר ניצוץ זה בעולם החדש?

לא רק בפואימות המיוחדות לכך אלא גם בכל שירתו של ליסיצקי מורגשת התלבטותו של הניצוץ היהודי השבוי הזה, בשירי הגות שלו על חיים ומוות, על יופי ובְלִי, אף בשירת ההודים שלו ובשירי הכושים. כל שירתו, דומה, היא בלבושים מלבושים שונים, בצורות מצורות שונות, נהימת־היונה של אותו ניצוץ שגלה מעל שולחן אביו הדל והחם אל עולם עשיר וקר, והוא חש את עצמו קופא בקור ובשובע. יהדות אמריקה מרבה, מאין כמוה, לחקור את עצמה ואת עברה הקרוב, את ההגירה לנחשוליה ואת הקליטה לדרגותיה. אבל מי שירצה להכיר מקרוב את נשמתה של ההגירה היהודית במאה שלנו ואת לבטיה על אדמת העולם החדש ילך אל שירתו של אפרים א. ליסיצקי. בה יאזין לבכי־מסתרים של נפש יהודית בגלגולי־מחילות שלה מגולה לגולה, מעולם לעולם.