הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּכִתָּתֵנוּ מֵאֶמְצַע כִּתָּה ה', כְּבָר חֲצִי שָׁנָה. יוֹשֶׁבֶת וְשׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת. כָּל הַזְמַן שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת וְזֶה מְעַצְבֵּן נוֹרָא! הַיְלָדִים לֹא אוֹהֲבִים אוֹתָהּ. הִיא חֲדָשָׁה, מוּזָרָה, מַצְחִיקָה וּמַרְגִיזָה.
זֹאת הַיַלְדָה הַחֲדָשָׁה שֶׁבָּאָה אֵלֵינוּ מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית, שְׁמָהּ קְלָרָה. הַמוֹרָה הוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ לְיָדִי וְאָמְרָה: “עִירָא, הִיא יַלְדָה חֲדָשָׁה וְקָשֶׁה לָהּ. אַתָּה תַּעֲזֹר לָהּ בַּלִמוּדִים, טוֹב?”
“לָמָה דַוְקָא אֲנִי?” נוּ, טוֹב, אֲנִי תַּלְמִיד לֹא רַע וְקַל לִי יוֹתֵר לַעֲזֹר לְמִישֶׁהוּ וְגַם לְהַסְפִּיק לְהָכִין אֶת הַשְׁעוּרִים שֶׁלִי, אֲבָל גַם אוֹתִי קְלָרָה מְעַצְבֶּנֶת, הַכֹּל הִיא רוֹצָה לָדַעַת. כָּל הַזְמַן שׁוֹאֶלֶת: מָה הַמִלָה הַזֹאת?' וַאֲנִי לֹא מְבִינָה אֶת הַמִלָה הַהִיא וְלָמָה אוֹמְרִים פַּעַם כָּךְ וּפַעַם כָּךְ? הִיא שׁוֹאֶלֶת אֶת הַמוֹרָה בְּאֶמְצַע הַשִׁעוּר – וְזֶה מַרְגִיז אֶת הַיְלָדִים. אֵין לָהֶם אַף טִפָּה סַבְלָנוּת. מַה הִיא שׁוֹאֶלֶת כָּל הַזְמַן? הַמוֹרָה מְחַיֶכֶת וּמַסְבִּירָה: פַּעַם קוֹרְאִים לַשֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ, וּפַעַם אַחֶרֶת חַמָה'. פַּעַם אוֹמְרִים יָרֵחַ, פַּעַם לְבָנָה וּפַעַם סַהַר, וְזֶה הַכּל אוֹתוֹ הַדָּבָר'. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים זֹאת מִזְמַן. קְלָרָה – לֹא. קְלָרָה שׁוֹאֶלֶת: “עִירָא, מַה זֶה ‘זוֹעֵף’? בַּסֵפֶר שֶׁלִי כָּתוּב שֶׁהַיֶלֶד זוֹעֵף.”
״כּוֹעֵס."
“אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי? מֶה עָשִׂיתִי לְךָ?”
נִמְאַס. עוֹד מְעַט אֲנִי אֶכְעַס בֶּאֱמֶת… “אֵינֶנִי כּוֹעֵס עַל אַף אֶחָד. שָׁאַלְתְּ אוֹתִי מַה זֶה זוֹעֵף. זוֹעֵף זֶה כּוֹעֵס. בָּרוּר?”
“בָּרוּר. תּוֹדָה, אֲבָל עַכְשָו יֵשׁ לְךָ עֵינַיִם זוֹעֲפוֹת,” הִיא מִצְטַחֶקֶת וּמַבִּיטָה עָלַי מִן הַצַד, הִיא דַוְקָא נֶחְמָדָה כְּשֶׁהִיא מִצְטַחֶקֶת. בִּכְלָל הִיא יַלְדָה נָאָה: קְטַנַת קוֹמָה וַעֲדִינָה. עֵינַיִם חוּמוֹת־זְהֻבּוֹת עִם שֵׂעָר בָּהִיר וּמְסֻלְסָל. אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁבִּגְלַל זֶה בַּת־שֶׁבַע לֹא כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ. גַם בַּת־שֶׁבַע יָפָה, אַךְ קַנָאִית גְדוֹלָה. הִיא אֵינָהּ סוֹבֶלֶת יָפוֹת אֲחֵרוֹת בַּשֶׁטַח. אֶת קְלָרָה הִיא מַמָשׁ רוֹדֶפֶת: הַבְּגָדִים שֶׁלָהּ – מַצְחִיקִים! הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלָהּ – טִפְּשִׁיוֹת! לְדַעַת בַּת־שֶׁבַע קְלָרָה אֵינָהּ מַתְאִימָה לַכִּתָּה שֶׁלָנוּ, הִיא מַפְרִיעָה לָנוּ לְהִתְקַדֵם. הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּכִתָּה נְמוּכָה יוֹתֵר. בְּקִצוּר: לֹא צָרִיךְ אותָהּ בִּכְלָל. הַיְלָדִים מַסְכִּימִים.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינֶנוּ אוֹהֲבִים יְלָדִים חֲדָשִׁים בְּחֶבְרָתֵנוּ. קָשֶׁה מְאֹד לְהִקָלֵט אֶצְלֵנוּ. אַבָּא אוֹמֵר שֶׁזֶה כְּמוֹ בְּחָצֵר שֶׁל כְּלָבִים. בָּא כֶּלֶב זָר – כֻּלָם נוֹבְחִים עָלָיו. נָכוֹן שֶׁזֶה לֹא יָפֶה. קְלָרָה בְּעֶצֶם לֹא עָשְׂתָה לָנוּ כָּל רַע. הוֹרֶיהָ בָּאוּ לִחְיוֹת בְּקִבּוּץ, עָלוּ מֵאֶרֶץ זָרָה לְיִשְׂרָאֵל וּקְלָרָה נִקְלְעָה לַכִּתָּה שֶׁלָנוּ. הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת אַחַת מִשֶׁלָנוּ וְעָלֵינוּ לַעֲזֹר לָהּ, כָּךְ בִּקְשָׁה הַמוֹרָה כָּךְ גַם אוֹמְרִים הַהוֹרִים. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא עוֹזְרִים לִקְלָרָה לְהִקָלֵט. אֲנַחְנוּ לֹא מְקִלִים עָלֶיהָ. אֲנַחְנוּ קְרִירִים, דוֹקְרָנִים, אֲפִלוּ עוֹיְנִים. קְלָרָה מַרְגִישָׁה זֹאת הֵיטֵב. מַרְגִישָׁה – וּמִסְתַּגֶרֶת. גַם לָהּ לֹא אִכְפַּת לְהַרְגִיז אוֹתָנוּ, לַעֲשׂוֹת לָנוּ “דַוְקָא”. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶה לֹא טוֹב. אֲנִי מִשְׁתַּדֵל לַעֲזֹר לָהּ פֹּה וָשָׁם. לוּ לֹא הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלָהּ מוֹצִיאוֹת אוֹתָנוּ מִן הַכֵּלִים. רַק פָּתְחָה הַמוֹרָה בַּשִׁעוּר וְאֶצְבָּעָהּ שֶׁל קְלָרָה מִתְרוֹמֶמֶת: “לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַמִלָה הַזֹאת,” וְ"לָמָה בְּאַנְגְלִית אוֹמְרִים כָּכָה?…" הַמוֹרָה מַפְסִיקָה אֶת הַשִׁיעוּר וּמַסְבִּירָה – וְהַכִּתָּה מִתְפּוֹצֶצֶת.
הָעִבְרִית שֶׁל קְלָרָה מִשְׁתַּפֶּרֶת מִיוֹם לְיוֹם. כָּל מַה שֶׁמַסְבִּירִים לָהּ נִקְלָט. מִיָד הִיא מִשְׁתַּפֶּרֶת בְּאוֹצַר הַמִלִים הֶחָדָשׁ. הִיא אוֹמֶרֶת: “הַחַמָה זוֹרַחַת”, אוֹ “הַסַהַר עוֹלֶה” – וְשׁוּב צוֹחֲקִים לָהּ. וְכִי מִי מְדַבֵּר בְּמִלִים שֶׁל שַׁבָּת בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל? בְּקִצוּר: מַה שֶׁהִיא עוֹשָׂה וּמַה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת אֵינוֹ טוֹב בְּעֵינֵי הַכִּתָּה. בִּמְיֻחָד לֹא בְּעֵינֵי בַּת־שֶׁבַע. חֲבָל!
אֲנִי יוֹשֵׁב לְיָדָהּ וַאֲנִי הַיָחִיד בֵּין הַיְלָדִים שֶׁהִיא מְעִזָה לִשְׁאֹל, וְאֶת הַמוֹרָה כַּמוּבָן. עִם הַיְלָדִים הָאֲחֵרִים אֵין לָהּ כִּמְעַט כָּל קֶשֶׁר. הֵם בְּקֹשִׁי מְשַׁתְּפִים אוֹתָהּ בְּמִשְׂחָקִים. גַם לִימֵי הֿלֶדֶת אֵין מַזְמִינִים אוֹתָהּ. דֵי עָצוּב לָהּ בַּכִּתָּה שֶׁלָנוּ.
כָּךְ הִגַעְנוּ לְסוֹף הַשָׁנָה. הַמוֹרָה אָמְרָה, כִּי כְּדַאי שֶׁנַצִיג הַצָגָה לְסִיוּם הַשָׁנָה.
“אֶקְרָא לִפְנֵיכֶם מַחֲזֶה,” אָמְרָה הַמוֹרָה, “שֶכָּתַב אֶחָד מִיַלְדֵי הַכִּתָּה. לְעֵת עַתָּה לֹא אֲגַלֶה מִי. תִּשְׁמְעוּ קֹדֶם וְתַגִידוּ אִם מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וְאִם אַתֶּם מוּכָנִים לְהַצִיג אֶת הַמַחֲזֶה וְרַק אָז אֲגַלֶה מִי הַכּוֹתֵב.”
כָּל הַיְלָדִים הִבִּיטוּ בִּי, הֶרְאוּ עָלַי בְּאֶצְבַּע וְקָרְצוּ אֶחָד לַשֵׁנִי. אֲבָל הֵם טָעוּ. לֹא אֲנִי כָּתַבְתִּי אֶת הַמַחֲזֶה. לֹא עָלָה אֲפִילוּ עַל דַעְתִּי לִכְתֹּב מַחֲזֶה. אֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי שׁוּלָה כָּתְבָה אוֹתוֹ. הִיא כּוֹתֶבֶת גַם שִׁירִים וְשׁוֹלַחַת לְעִתּוֹן יְלָדִים. כְּבָר פְּעֲמַיִים הִדְפִּיסוּ אוֹתָם.
הַמוֹרָה קוֹרֵאת לָנוּ מַחֲזֶה עַל יֶלֶד חוֹלֶה בְּמַחֲלָה מִדַבֶּקֶת. אָסוּר לְבַקר אֶצְלוֹ. אָסוּר אֲפִלוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. שׁוֹכֵב לוֹ הַיֶלֶד לְיַד הַחַלוֹן עָצוּב. רַע לוֹ. הוּא אֵינוֹ מַבְרִיא. הָרוֹפֵא אוֹמֵר לַהוֹרִים שֶׁאִם הַמַצָב לֹא יִשְׁתַּפֵּר יִהְיֶה צֹרֶךְ לְהַעֲבִירוֹ לְבֵית־חוֹלִים.
“הוּא עָצוּב מִדַי,” אוֹמֵר הָרֹופֵא. “צָרִיךְ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. אִם יִתְעוֹדֵד יַבְרִיא יוֹתֵר מַהֵר.” כֻּלָם דוֹאֲגִים. גַם הַחֲבֵרִים מֵהַכִּתָּה דוֹאֲגִים. רוֹצִים לְעוֹדֵד אוֹתוֹ, אֲבָל אֵיךְ? יָשְׁבוּ הַיְלָדִים לְטַכֵּס עֵצָה. וְהִנֵה, רַעְיוֹן! בְּמֶשֶׁק הַיְלָדִים יֵשׁ עַיִר קָטָן. חֲמוֹרְצִ’יק. הַיֶלֶד הַחוֹלֶה נָהַג לְטַפֵּל בּוֹ וְהָעַיִר מַכִּיר אוֹתוֹ. הַיֶלֶד אוֹהֵב מְאֹד אֶת הַעַיִר. הַיְלָדִים מַחְלִיטִים לִשְׁלוחַ אֶת הָעַיִר אֶל הַיֶלֶד, יוֹם־יוֹם, פַּעַם עִם מִכְתָּב קָשׁוּר לְצַוָארוֹ, פַּעַם עִם מַתָּנָה. יִגַשׁ הָעַיִר לַחַלוֹן שֶׁל הַיֶלֶד הַחוֹלֶה, יְקַפֵּץ כְּדַרְכּוֹ קְפִיצוֹת מַצְחִיקוֹת, יְשַׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁהַיֶלֶד יְלַטֵף אֶת רֹאשׁוֹ, וְהַיֶלֶד יְקַבֵּל דְרִישׁוֹת שָׁלוֹם חַמוֹת, יֵדַע שֶׁכָּל חֲבֵרָיו אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְרוֹצִים שֶׁיַבְרִיא מַהֵר. זֶה בְּוַדַאי יְעוֹדֵד אוֹתוֹ.
כָּךְ הִצְהִירוּ, כָּךְ הֶחְלִיטוּ וְכָךְ עָשׂוּ. יוֹם־יוֹם בָּא הָעַיִר הַקָטָן, מְקַפֵּץ לִפְנֵי הַחַלוֹן, אוֹכֵל תַּפּוּז מִיָדוֹ שֶׁל הַיֶלֶד, מַנִיחַ לוֹ לְהוֹרִיד אֶת הַמִכְתָּבִים וְהַחֲבִילוֹת הַקְטַנוֹת הַקְשׁוּרוֹת בְּסֶרֶט עַל צַוָארוֹ וְהַיֶלֶד מִתְעוֹדֵד וּמַחֲלִים. הָרוֹפֵא מִשְׁתּוֹמֵם וּמְרֻצֶה: “אֵינֶנִי מֵבִין מַה קָרָה כָּאן?” הוּא אוֹמֵר, “הוּא מַחֲלִים מִיוֹם לְיוֹם.”
הַהוֹרִים שְׂמֵחִים. עַל בֵּית הַחוֹלִים כְּבָר אֵין מְדַבְּרִים. יוֹם אֶחָד הָלַךְ הָעַיר לְהָבִיא פְּרָחִים לַיֶלֶד. אַךְ צָרָה, אֶת כָּל הַפְּרָחִים אָכַל הָעַיִר בַּדֶרֶךְ. רָאָה זֹאת הַיֶלֶד מֵחַלוֹנוֹ וְצָחַק צְחוֹק גָדוֹל וְצָלוּל. צְחוֹק בָּרִיא!
בְּסִיוּם הַמַחֲזֶה – מְסִבַּת הַחְלָמָה גְדוֹלָה עִם שִׁירִים וְרִקוּדִים כַּאֲשֶׁר בַּתָּוֶךְ רוֹקֵד וּמִשְׁתוֹלֵל הָעַיִר וְאוֹכֵל אֶת הַוְרָדִים שֶׁבַּצִנְצָנוֹת עַל קוֹצֵיהֶם…
הַמוֹרָה קוֹרֵאת אֶת הַמַחֲזֶה. אֲנַחְנוּ מֻקְסָמִים. בֶּאֱמֶת מַחֲזֶה יָפֶה. אִם נִרְצֶה לְהַצִיג אוֹתוֹ בְּסוֹף הַשָׁנָה? בְּוַדַאי־וּבְוַדַאי. אֵיזוֹ שְׁאֵלָה! מִי כָּתַב אוֹתוֹ?
“מִיָד אֲגַלֶה לָכֶם. אַךְ קֹדֶם בִּרְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ דְבָרִים בְּרוּרִים: הַאִם הֶחְלַטְנוּ לְהַצִיג אֶת הַמַחֲזֶה הַזֶה?”
“כֵּן! כֵּן!”
“וּבְכֵן, נַחֲשׁוּ מִי כָּתַב אוֹתוֹ.”
“עִירָא!” "צוֹעֲקִים כָּל הַיְלָדִים.
“לֹא אֲנִי!” אֲנִי צוֹעֵק, “אֲנִי לֹא!”
“אָז שׁוּלָה!” מְנַסִים.
“לֹא!” גַם שׁוּלָה לֹא. לֹא חֶזִי וְגַם לֹא יִגְאָל. גפם יוֹנִי מַכְחִישָׁה כָּל קֶשֶׁר עִם הַהַצָגָה.
“אֶת הַמַחֲזֶה כָּתְבָה קְלָרָה,” הוֹדִיעָה הַמוֹרָה וְזֶה הָיָה כְּמוֹ רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר. הַכִּתָּה הֻכְּתָה בְּהֶלֶם. בַּת־שֶׁבַע צָעֲקָה:
“מַה פִּתְאֹם?”
“קְלָרָה כָּתְבָה אֶת הַמַחֲזֶה בְּאַנְגְלִית וְיַחַד תִּרְגַמְנוּ אוֹתוֹ,” הִסְבִּירָ הַמוֹרָה, “מָחָר נִגַשׁ לַחֲלֻקַת הַתַּפְקִידִים.”
כְָּל אוֹתוֹ יוֹם הָיָה שָׂמֵחַ בַּכִּתָּה. בַּת־שֶׁבַע נִסְתָה לְהָסִית אֶת הַיְלָדִים לַחֲזֹר בָּהֶם וְלֹא לְהַצִיג אֶת הַמַחֲזֶה:
“אִי אֶפְשָׁר, בִּכְלָל, לְהַצִיג דָבָר כָּזֶה!” צָעֲקָה בַּת־שֶׁבַע, “מִי יְשַׂחֵק אֶת הָעַיִר? אוּלַי נָבִיא חֲמוֹר חַי עַל הַבָּמָה? וּבִכְלָל, קְלָרָה לֹא צְרִיכָה לִכְתֹּב לָנוּ מַחֲזוֹת. לֹא הִיא!”
הַיְלָדִים הִסְסוּ. הַמַחֲזֶה מָצָא מְאֹד חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָם.
“קְלָרָה, בְּוַדַאי, גַם תִּרְצֶה לִהְיוֹת בַּתַּפְקִיד הָרָאשִׁי!” רָגְזָה בַּת־שֶׁבַע, “הִיא תְּשַׂחֵק אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה עִם הַמִבְטָא הַמַצְחִיק שֶׁלָהּ. כֻּלָם יִלְעֲגוּ לָנוּ…”
בַּת־שֶבַע מָצְאָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּגָמִים בַּמַחֲזֶה עַד שֶׁאַף יֶלֶד לֹא הֵעֵז לוֹמַר מִלָה טוֹבָה. גַם אֲנִי שָׁתַקְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי מַה לְהַגִיד. גַם לִי לֹא נִרְאָה שֶׁדַוְקָא קְלָרָה (שֶׁבְּלִבִּי חָשַׁבְתִּי אוֹתָהּ לְדֵי מְטֻמְטֶמֶת בִּגְלַל שְׁאֵלוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת), תִּכְתֹּב לָנוּ מַחֲזֶה וַאֲנַחְנוּ נַצִיג אוֹתוֹ.
לְמָחֳרַת הַיוֹם הֵחֵלָה הַמוֹרָה בַּחֲלֻקַת הַתַּפְקִידִים.
“אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה יְשַׂחֵק עִירָא,” הוֹדִיעָה, “אַגַב, זוֹ הַצָעָה שֶׁל קְלָרָה,” אָמְרָה.
שָׂמַחְתִּי. עַכְשָׁו כְּבָר מְאֹד רָצִיתִי שֶָיַעֲלוּ אֶת הַמַחֲזֶה, אֲבָל בַּת־שֶׁבַע הִצְבִּיעָה וְשָׁאֲלָה בְּנִימַת קוֹל אַרְסִית מְאֹד:
“מִי יְשַׂחֵק אֶת הַחֲמוֹר?”
“זֹאת בֶאֱמֶת בְּעָיָה,” אָמְרָה הַמוֹרָה, "קְלָרָה מַצִיעָה שֶׁהִיא תְּשַׂחֵק אֶת הָעַיִר כִּי מִבְטָאָהּ עֲדַיִן אֵינוֹ טוֹב בְּעִבְרִית וְהָעַיִר הֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לְדַבֵּר. הָעַיִר יִהְיֶה מֻרְכָּב מִשְׁנֵי חֲלָקִים: חֵלֶק אֶחָד הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם הַקִדְמִיוֹת – זֹאת תִּהְיֶה קְלָרָה; הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיוֹת, הַגַּב וְהַזָנָב – יִהְיֶה יֶלֶד שֵׁנִי. אוּלַי דֹב יִרְצֶה לִהְיוֹת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי? הוּא אַף פַּעַם אֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד תַּפְקִיד בְּעַל־פֶּה. וְהוּא גַם סְפּוֹרְטַאי טוֹב, הוּא יֵדַע לְקַפֵּץ כְּמוֹ שֶׁנָחוּץ. וְלֹא יִהְיֶה לוֹ כְּאֵב רֹאשׁ שֶׁל לִמוּד בְּעַל־פֶּה.
“אֲנִי?!” קָפַץ דֹב מִמְקוֹמוֹ בְּכַעַס, “אֲנִי אֶהְיֶה תַּחַת שֶׁל חֲמוֹר, לֹא, לֹא וָלֹא!”
הוּא מַמָשׁ נֶחֱנַק מֵרֹב כַּעַס וְהֶאְדִּים כְּמוֹ סֶלֶק.
בַּת־שֶׁבַע צָחֲקָה: “נֶחְמָד מְאֹד! קְלָרָה תְּשַׂחֵק אֶת רֹאשׁ הָעַיִר וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יִהְיֶה הָאֲחוֹרַיִם שֶׁלָהּ. תּוֹדָה רַבָּה! אַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים. אָמַרְתִּי לָכֶם. מוּטָב שֶׁנְוַתֵּר עַל כָּל הָעִנְיָן!”
הַיְלָדִים רָגְשׁוּ וְנִרְעֲשׁוּ. וּבֶאֱמֶת, מִי זֶה יָכוֹל לְהַסְכִּים לִהְיוֹת אֲחוֹרַיִם שֶׁל חֲמוֹר? אֵיזֶה תַּפְקִיד הוּא זֶה לְסִיוּם הַשָׁנָה? אָמְנָם חֲבָל שֶׁבִּגְלַל זֶה לֹא תִּהְיֶה לָנוּ הַצָגָה, אַךְ מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? אַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים.
הִבַּטְתִּי בִּקְלָרָה. הִיא הָיְתָה שְׁקֵטָה מְאֹד, קְטַנָה מְאֹד וַעֲצוּבָה מְאֹד. כַּנִרְאֶה שֶׁעָבְדָה הַרְבֵּה עַל הַמַחֲזֶה שֶׁלָהּ וְכוֹאֵב לָהּ מְאֹד לְוַתֵּר עָלָיו. הִבַּטְתִּי בִָּהּ וְהִקְשַׁבְתִּי לַהֲמֻלַת הַכִּתָּה. הֲמֻלָה נִרְגֶזֶת וְעוֹיֶנֶת. מַה הִיא חָשְׁבָה לָהּ? אֵיךְ הִיא מְעִזָה? מִי יִרְצֶה לִהְיוֹת הָאֲחוֹרַיִם שֶׁלָהּ?
פִּתְאֹם, מִבְּלִי לַחְשֹׁב, עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה. קַמְתִּי וְאָמַרְתִּי:
“אֲנִי מוּכָן לִהְיוֹת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הָעַיִר.”
“אַתָּה??” כֻּלָם הָיוּ הֲמוּמִים. הַמוֹרָה אָמְרָה:
“הֲרֵי אַתָּה נִבְחַרְתָּ לִהְיוֹת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה. זֶה הַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי, עִירָא!”
אֲבָל אֲנִי עָמַדְתִּי עַל דַעְתִּי: “אֲנִי אֶהְיֶה הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַחֲמוֹר וְדַי! אַל תִּדְאֲגוּ לִי. זֶה בְּסֵדֶר. זֶה יִהְיֶה תַּפְקִיד רָאשִׁי מְאֹד!”
רָאִיתִי שֶׁקְלָרָה הִבִּיטָה בִּי בְּמַבַּט חִבָּה וְחִיוּךְ קָטָן עַל פָּנֶיהָ. וְאָז עָלָה בִּי עוֹד רַעְיוֹן מַבְרִיק:
“אֲנִי מַצִיעַ,” הוֹסַפְתִּי, “שֶׁבַּת־שֶׁבַע תְּשַׂחֵק אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה. הַיֶלֶד צָרִיךְ גַם לָשִׁיר וּלְבַת־שֶׁבַע קוֹל יָפֶה. זֶה יַתְאִים לָהּ מְאֹד.”
זֶהוּ! נָטַלְתִּי מִבַּת־שֶׁבַע אֶת כְּלִי הַנֶשֶׁק שֶׁעָמְדָה לְהַפְעִיל נֶגֶד הַהַצָגָה. עַכְשָׁו יֵשׁ מִי שֶׁיְשַׂחֵק אֶת אֲחוֹרֵי הַחֲמוֹר, וּבַת־שֶׁבַע הֲרֵי לֹא תְּסָרֵב לְשַׂחֵק תַּפְקִיד רָאשִׁי.
“אַתְּ מַסְכִּימָה, קְלָרָה? הַאִם הַהַצָעוֹת שֶׁל עִירָא נִרְאוֹת לָךְ?” שָׁאֲלָה הַמוֹרָה.
" מְצֻיָן!" אָמְרָה קְלָרָה וְהִבִּיטָה אֶל בַּת־שֶׁבַע בְּחִיוּךְ. “בַּת־שֶׁבַע תְּשַׂחֵק אֶת הַתַּפְקִיד הַזֶה בְּכִי־טוֹב.”
“בְּכִי טוֹב”, זֶה הַבִּטוּי הֶחָדָשׁ שֶׁלָמְדָה רַק אֶתְמוֹל. הַפַּעַם אִישׁ לֹא צָחַק. בַּת־שֶׁבַע הִסְמִיקָה, קְצָת מִשִׂמְחָה וּקְצָת מִבּוּשָׁה.
“אֶשְׁתַּדֵל מְאֹד, קְלָרָה,” אָמְרָה בַּת־שֶׁבַע בַּעֲנָוָה בִּלְתִּי רְגִילָה אֶצְלָהּ.
הַכֹּל שָׂמְחוּ עַל שֶׁהַהַצָגָה תִּתְקַיֵם וְהִתְחַלְנוּ מִיָד בַּחֲזָרוֹת. בַּתְּחִלָה עָשִׂינוּ, קְלָרָה וַאֲנִי, חֲזָרוֹת לְחוּד. רַק אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ. הִיא צָעֲדָה קָדִימָה, אֲנִי הֶחֱזַקְתִּי בָּהּ בַּמֹתֶן, דָחַפְתִּי אֶת גַבָּהּ בְּרֹאשִׁי וְרָקַעְתִּי בְּרַגְלַי כִּמְטֹרָף. קָפַצְתִּי קְפִיצוֹת מְשֻׁנוֹת, דָחַפְתִּי אוֹתָהּ קָדִימָה וְדָהַרְנוּ יַחַד. זֶה הָיָה מַצְחִיק מְאֹד. הִמְצֵאנוּ רִקוּדִים שֶׁל מַמַשׁ. נַעֲשֵׂינוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַחֲטִיבָה אַחַת וְכַאֲשֶׁר כִּסוּ אוֹתָנוּ בְּמַסֵכוֹת הָיִינוּ מֻצְלָחִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַיְלָדִים מָחֲאוּ לָנוּ כַּף. קְלָרָה לָבְשָׁה בֶּגֶד אֲפַרְפַּר מִקְטִיפָה, עַל רֹאשָׁהּ רֹאשׁ עַיִר חָמוּד עִם אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת. אֲנִי לָבַשְׁתִּי מִכְנְסֵי קוֹרְדְרוֹי אֲפֹרִים גְדוֹלִים מְאֹד שֶׁהִגִיעוּ עַד מֵעַל לְרֹאשִׁי. וְעַל זֶה שְׂמִיכָה יָפָה. גָנַבְנוּ מַמָשׁ אֶת הַהַצָגָה. בַּת שֶׁבַע הִשְׁתַּלְבָה יָפֶה. הִיא חִבְּקָה אֶת הָעַיִר, לִטְפָה אוֹתוֹ בְּחִבָּה וְשָׁרָה יָפֶה מְאֹד. מַמָשׁ מְרַגֵשׁ. הַשְׁתַּיִם מִלְפָנִים הִתְלַטְפוּ וְהִתְחַבְּקוּ וַאֲנִי מֵאָחוֹר קִפַּצְתִּי וְהֵנַפְתִּי רַגְלַיִם אֶל־עָל.
כַּאֲשֶׁר נוֹכַחְנוּ שֶׁהַהַצָגָה יָפָה בֶּאֱמֶת הוֹסַפְנוּ לָהּ עוֹד שִׁירִים, וְנֶהֱנֵינוּ מְאֹד מִן הַחֲזָרוֹת. קְלָרָה וַאֲנִי הִצְחַקְנוּ אֶת כֻּלָם. יוֹם אֶחָד נִגַשׁ אֵלֵינוּ דֹב, כִּחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ וְאָמַר:
“אַה… אַה… עַכְשָׁו אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁלֹא הִסְכַּמְתִּי לִהְיוֹת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי. עַכְשָׁו זֶה אֲפִלוּ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי מְאֹד, אֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לִקְפֹּץ יוֹתֵר גָבוֹהַ מִמְךָ. אוּלַי תְּוַתֵּר לִי, עִירָא? נִתְחַלֵף בַּתַּפְקִידִים: אַתָּה תְּשַׂחֵק אֶת הָרוֹפֵא הַבּוֹדֵק אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה וַאֲנִי אֶהְיֶה בִּמְקוֹמְךָ. טוֹב?”
“אֵחַרְתַ,” צָחַקְתִּי, “גַם בְּעֵינַי זֶה מוֹצֵא חֵן. אַתְּ רוֹצָה לְהַחֲלִיף אֶת הָאֲחוֹרַיִם שֶׁלָךְ, קְלָרָה?” פָּנִיתִי לִקְלָרָה בִּשְׁאֵלָה.
“בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא!” הוֹדִיעָה קְלָרָה חֲגִיגִית. גַם זֶה הָיָה בִּטוּי שֶׁרַק אֶתְמוֹל לָמְדָה.
הַהַצָגָה קֵרְבָה וְלִכְּדָה אֶת כֻּלָנוּ. מִבְּלִי לְהַרְגִישׁ אֵיךְ וּמָתַי זֶה קָרָה נִתְעָרְבָה קְלָרָה בְּתוךְ הַחֶבְרָה וְהָיְתָה כְּאַחַת מֵאִתָּנוּ. הַכֹּל שָׁאֲלוּ לְדַעְתָּהּ, הִסְבִּירוּ לָהּ מִלִים קָשׁוֹת – בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הִיא גַם שָׁאֲלָה פָּחוֹת שְׁאֵלוֹת. הִיא הֵבִינָה טוֹב יוֹתֵר. קְלָרָה זוֹ הִיא כְּמוֹ בּוֹר סוֹפֵג. כָּל מַה שֶׁאָמַרְנוּ לָהּ זָכְרָה וּמִיָד הִשְׁתַּמְשׁה בַּיֶדַע הֶחָדָשׁ. הִתְחַלְנוּ לְחַבֵּב אוֹתָהּ. בִּמְיֻחָד בַּת־שֶׁבַע. הַתַּפְקִיד שֶׁל הַחוֹלֶה וְהָעַיִר הַמְקַפֵּץ קֵרְבוּ אֶת שְׁתֵּי הַבָּנוֹת זוֹ לָזוֹ.
בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכִּיתִי לְיוֹם הַהַצָגָה. הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, הִשְׁתַּדַלְתִּי אָמְנָם לִהְיוֹת אֲחוֹרַיִם מַצְחִיקִים וְקַפְצָנִיִים, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁזֶה הָיָה תַּפְקִיד דֵי קָשֶׁה. לִהְיוֹת כָּל הַזְמַן כָּפוּף, מְכֻסֶה בִּשְׂמִיכָה, תָּקוּעַ בְּתוֹךְ מִכְנָסַיִם חַמִים עַד מֵעַל הָרֹאשׁ בִּימֵי הַקַיִץ הַחַמִים, וְעוֹד לְקַפֵּץ כְּמוו מְשֻׁגָע – זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט. הִזַעְתִּי כַּהֹגֶן, אַךְ הֶחֱזַקְתִּי מַעֲמָד.
יוֹם הַהַצָגָה הִגִיעַ. כֻּלָם בָּאוּ לִרְאוֹת אוֹתָנוּ. כָּל הַקִבּוּץ. הַהוֹרִים יָשְׁבוּ בַּשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. לְהוֹרַי לֹא סִפַּרְתִּי אֵיזֶה תַּפְקִיד יֵשׁ לִי. עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם עָנִיתִי רַק: זֶה תַּפְקִיד חָשׁוּב מְאֹדַ. תִּרְאוּ. הֵם הָיוּ מַמָשׁ מְתוּחִים וְחִכּוּ לִרְאוֹת אוֹתִי עַל הַבָּמָה. אוּלָם הֵם לֹא רָאוּ אוֹתִי. נְבוֹכִים חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ, לֹא מַעֲלִים עַל הַדַעַת שֶׁאֲנִי הוּא זֶה הֶחָבוּי מֵאֲחוֹרֵי הָעַיִר. פִּתְאֹם פָּרַץ אַבָּא בִּצְחוֹק רָם: בְּאַחַת מִקְפִיצוֹתַי הִכִּיר אֶת הַנַעֲלַיִם שֶׁלִי. הַצְחוֹק שֶׁל אַבָּא מִדַבֵּק. כָּל הַקָהָל פָּרַץ בִּצְחוֹק. שָׁמַעְתִּי אוֹתָם צוֹחֲקִים וַאֲנִי, מַזִיעַ בְּתוֹךְ כֶּלֶא הַמִכְנָסַיִם וְהַשְׂמִיכָה, הוֹסַפְתִּי קְפִיצוֹת מְשֻׁנוֹת וְרִקוּדִים בְּכָל כֹּחִי וּבְכָל מְאֹדִי. הִשְׁלַכְתִּי רַגְלִי הָאֲחוֹרִית וְדָחַפְתִּי אֶת הַחֵלֶק הַקִדְמִי שֶׁל הָעַיִר לְרִיצָה מְבֹהֶלֶת. קִפַצְנוּ, רָקַעְנוּ וְרָקַדְנוּ. הַיֶלֶד הַחוֹלֶה מָחָא כַּף. הַקָהָל צָהַל וְהֵרִיעַ. אֲפִלוּ אִמִי – שֶׁבַּתְּחִילָה נֶעֶלְבָה קְצָת עַל שֶׁהַבֵּן הַמֻצְלָח שֶׁלָהּ, מְשַׂחֵק בְּסַךְ הַכֹּל אֲחוֹרַיִם שֶׁל חֲמוֹר – הִתְפַּיְסָה וְצָחֲקָה מִכָּל הַלֵב.
וּבְכֵן, סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב. הַיֶלֶד הַחוֹלֶה הִבְרִיא. הַיְלָדִים עָרְכוּ מְסִבָּה שֶׁל שִׁירִים וְרִקוּדִים וּלְבַסוֹף הֵבִיאוּ גַם אֶת הָעַיִר. הַלָה נִכְנַס בְּרִקוּד חִנָנִי, קִפֵּץ בְּתוֹךְ הַמַעְגָל וְהַכֹּל שָׁרוּ וּמָחֲאוּ לוֹ כַּף. בְּסוֹף הַהַצָגָה הָעַיִר הִרְכִּיב אֶת הַחוֹלֶה עַל גַבּוֹ וְהַשַׂחֲקָנִים הִשְׁתַּחֲווּ.
הַקָהָל הֵרִיעַ לַשַׂחֲקָנִים וְדָרַשׁ: “רוֹצִים אֶת הָעַיִר, מִי שִׂחֵק אֶת הָעַיִר?” הוֹרִידוּ מֵאִתָּנוּ אֶת הַכִּסוּיִים, יָצָאתִי מִן הַמִכְנָסַיִם הַגְדוֹלִים. הוֹפַעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲדֻמִים, מַזִיעִים וּמְאֻשָׁרִים. מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁזָכִינוּ לָהֶן – מַמָשׁ סְעָרָה! לָקַחְתִּי אֶת יָדָהּ שֶׁל קְלָרָה, צָעַדְנוּ שְׁנֵינוּ קָדִימָה וְהִשְׁתַּחֲוִינוּ.
בְּשֶׁקֶט אָמַרְתִּי לִקְלָרָה: “נוּ, מִי הָיָה בַּתַּפְקִיד הָרָאשִׁי?”
וְהִיא עָנְתָה בְּשִׂיא הָרְצִינוּת: ״אֲחוֹרֵי הַחֲמוֹר!"
זֶהוּ. אַחֲרֵי הַהַצָגָה בִּקְשָׁה בַּת־שֶׁבַע שֶׁקְלָרָה תֵּשֵׁב לְיָדָהּ. קְלָרָה שָׁאֲלָה אִם זֶה אִכְפַּת לִי. לֹא, בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לִי. שֶׁתֵּשֵׁב לָהּ שָׁם וְתִהְיֶה חֲבֵרָה טוֹבָה עִם בַּת־שֶׁבַע. זֶה אֲפִילוּ טוֹב מְאֹד. הִיא כְּבָר לֹא יַלְדָה חֲדָשָׁה. הִיא אַחַת מִשֶׁלָנוּ.
אֲנִי חוֹשֵׁב, כְּשֶׁאֶגְדַל אֶתְחַתֵּן אִתָּה. אוּלַי!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות