במקור משולבים איורים של טובית אלמליח שאין לנו רשות לפרסמם.

הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּכִתָּתֵנוּ מֵאֶמְצַע כִּתָּה ה', כְּבָר חֲצִי שָׁנָה. יוֹשֶׁבֶת וְשׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת. כָּל הַזְמַן שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת וְזֶה מְעַצְבֵּן נוֹרָא! הַיְלָדִים לֹא אוֹהֲבִים אוֹתָהּ. הִיא חֲדָשָׁה, מוּזָרָה, מַצְחִיקָה וּמַרְגִיזָה.

זֹאת הַיַלְדָה הַחֲדָשָׁה שֶׁבָּאָה אֵלֵינוּ מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית, שְׁמָהּ קְלָרָה. הַמוֹרָה הוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ לְיָדִי וְאָמְרָה: “עִירָא, הִיא יַלְדָה חֲדָשָׁה וְקָשֶׁה לָהּ. אַתָּה תַּעֲזֹר לָהּ בַּלִמוּדִים, טוֹב?”

“לָמָה דַוְקָא אֲנִי?” נוּ, טוֹב, אֲנִי תַּלְמִיד לֹא רַע וְקַל לִי יוֹתֵר לַעֲזֹר לְמִישֶׁהוּ וְגַם לְהַסְפִּיק לְהָכִין אֶת הַשְׁעוּרִים שֶׁלִי, אֲבָל גַם אוֹתִי קְלָרָה מְעַצְבֶּנֶת, הַכֹּל הִיא רוֹצָה לָדַעַת. כָּל הַזְמַן שׁוֹאֶלֶת: מָה הַמִלָה הַזֹאת?' וַאֲנִי לֹא מְבִינָה אֶת הַמִלָה הַהִיא וְלָמָה אוֹמְרִים פַּעַם כָּךְ וּפַעַם כָּךְ? הִיא שׁוֹאֶלֶת אֶת הַמוֹרָה בְּאֶמְצַע הַשִׁעוּר – וְזֶה מַרְגִיז אֶת הַיְלָדִים. אֵין לָהֶם אַף טִפָּה סַבְלָנוּת. מַה הִיא שׁוֹאֶלֶת כָּל הַזְמַן? הַמוֹרָה מְחַיֶכֶת וּמַסְבִּירָה: פַּעַם קוֹרְאִים לַשֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ, וּפַעַם אַחֶרֶת חַמָה'. פַּעַם אוֹמְרִים יָרֵחַ, פַּעַם לְבָנָה וּפַעַם סַהַר, וְזֶה הַכּל אוֹתוֹ הַדָּבָר'. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים זֹאת מִזְמַן. קְלָרָה – לֹא. קְלָרָה שׁוֹאֶלֶת: “עִירָא, מַה זֶה ‘זוֹעֵף’? בַּסֵפֶר שֶׁלִי כָּתוּב שֶׁהַיֶלֶד זוֹעֵף.”

״כּוֹעֵס."

“אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי? מֶה עָשִׂיתִי לְךָ?”

נִמְאַס. עוֹד מְעַט אֲנִי אֶכְעַס בֶּאֱמֶת… “אֵינֶנִי כּוֹעֵס עַל אַף אֶחָד. שָׁאַלְתְּ אוֹתִי מַה זֶה זוֹעֵף. זוֹעֵף זֶה כּוֹעֵס. בָּרוּר?”

“בָּרוּר. תּוֹדָה, אֲבָל עַכְשָו יֵשׁ לְךָ עֵינַיִם זוֹעֲפוֹת,” הִיא מִצְטַחֶקֶת וּמַבִּיטָה עָלַי מִן הַצַד, הִיא דַוְקָא נֶחְמָדָה כְּשֶׁהִיא מִצְטַחֶקֶת. בִּכְלָל הִיא יַלְדָה נָאָה: קְטַנַת קוֹמָה וַעֲדִינָה. עֵינַיִם חוּמוֹת־זְהֻבּוֹת עִם שֵׂעָר בָּהִיר וּמְסֻלְסָל. אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁבִּגְלַל זֶה בַּת־שֶׁבַע לֹא כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ. גַם בַּת־שֶׁבַע יָפָה, אַךְ קַנָאִית גְדוֹלָה. הִיא אֵינָהּ סוֹבֶלֶת יָפוֹת אֲחֵרוֹת בַּשֶׁטַח. אֶת קְלָרָה הִיא מַמָשׁ רוֹדֶפֶת: הַבְּגָדִים שֶׁלָהּ – מַצְחִיקִים! הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלָהּ – טִפְּשִׁיוֹת! לְדַעַת בַּת־שֶׁבַע קְלָרָה אֵינָהּ מַתְאִימָה לַכִּתָּה שֶׁלָנוּ, הִיא מַפְרִיעָה לָנוּ לְהִתְקַדֵם. הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּכִתָּה נְמוּכָה יוֹתֵר. בְּקִצוּר: לֹא צָרִיךְ אותָהּ בִּכְלָל. הַיְלָדִים מַסְכִּימִים.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינֶנוּ אוֹהֲבִים יְלָדִים חֲדָשִׁים בְּחֶבְרָתֵנוּ. קָשֶׁה מְאֹד לְהִקָלֵט אֶצְלֵנוּ. אַבָּא אוֹמֵר שֶׁזֶה כְּמוֹ בְּחָצֵר שֶׁל כְּלָבִים. בָּא כֶּלֶב זָר – כֻּלָם נוֹבְחִים עָלָיו. נָכוֹן שֶׁזֶה לֹא יָפֶה. קְלָרָה בְּעֶצֶם לֹא עָשְׂתָה לָנוּ כָּל רַע. הוֹרֶיהָ בָּאוּ לִחְיוֹת בְּקִבּוּץ, עָלוּ מֵאֶרֶץ זָרָה לְיִשְׂרָאֵל וּקְלָרָה נִקְלְעָה לַכִּתָּה שֶׁלָנוּ. הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת אַחַת מִשֶׁלָנוּ וְעָלֵינוּ לַעֲזֹר לָהּ, כָּךְ בִּקְשָׁה הַמוֹרָה כָּךְ גַם אוֹמְרִים הַהוֹרִים. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא עוֹזְרִים לִקְלָרָה לְהִקָלֵט. אֲנַחְנוּ לֹא מְקִלִים עָלֶיהָ. אֲנַחְנוּ קְרִירִים, דוֹקְרָנִים, אֲפִלוּ עוֹיְנִים. קְלָרָה מַרְגִישָׁה זֹאת הֵיטֵב. מַרְגִישָׁה – וּמִסְתַּגֶרֶת. גַם לָהּ לֹא אִכְפַּת לְהַרְגִיז אוֹתָנוּ, לַעֲשׂוֹת לָנוּ “דַוְקָא”. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶה לֹא טוֹב. אֲנִי מִשְׁתַּדֵל לַעֲזֹר לָהּ פֹּה וָשָׁם. לוּ לֹא הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלָהּ מוֹצִיאוֹת אוֹתָנוּ מִן הַכֵּלִים. רַק פָּתְחָה הַמוֹרָה בַּשִׁעוּר וְאֶצְבָּעָהּ שֶׁל קְלָרָה מִתְרוֹמֶמֶת: “לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַמִלָה הַזֹאת,” וְ"לָמָה בְּאַנְגְלִית אוֹמְרִים כָּכָה?…" הַמוֹרָה מַפְסִיקָה אֶת הַשִׁיעוּר וּמַסְבִּירָה – וְהַכִּתָּה מִתְפּוֹצֶצֶת.

הָעִבְרִית שֶׁל קְלָרָה מִשְׁתַּפֶּרֶת מִיוֹם לְיוֹם. כָּל מַה שֶׁמַסְבִּירִים לָהּ נִקְלָט. מִיָד הִיא מִשְׁתַּפֶּרֶת בְּאוֹצַר הַמִלִים הֶחָדָשׁ. הִיא אוֹמֶרֶת: “הַחַמָה זוֹרַחַת”, אוֹ “הַסַהַר עוֹלֶה” – וְשׁוּב צוֹחֲקִים לָהּ. וְכִי מִי מְדַבֵּר בְּמִלִים שֶׁל שַׁבָּת בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל? בְּקִצוּר: מַה שֶׁהִיא עוֹשָׂה וּמַה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת אֵינוֹ טוֹב בְּעֵינֵי הַכִּתָּה. בִּמְיֻחָד לֹא בְּעֵינֵי בַּת־שֶׁבַע. חֲבָל!

אֲנִי יוֹשֵׁב לְיָדָהּ וַאֲנִי הַיָחִיד בֵּין הַיְלָדִים שֶׁהִיא מְעִזָה לִשְׁאֹל, וְאֶת הַמוֹרָה כַּמוּבָן. עִם הַיְלָדִים הָאֲחֵרִים אֵין לָהּ כִּמְעַט כָּל קֶשֶׁר. הֵם בְּקֹשִׁי מְשַׁתְּפִים אוֹתָהּ בְּמִשְׂחָקִים. גַם לִימֵי הֿלֶדֶת אֵין מַזְמִינִים אוֹתָהּ. דֵי עָצוּב לָהּ בַּכִּתָּה שֶׁלָנוּ.

כָּךְ הִגַעְנוּ לְסוֹף הַשָׁנָה. הַמוֹרָה אָמְרָה, כִּי כְּדַאי שֶׁנַצִיג הַצָגָה לְסִיוּם הַשָׁנָה.

“אֶקְרָא לִפְנֵיכֶם מַחֲזֶה,” אָמְרָה הַמוֹרָה, “שֶכָּתַב אֶחָד מִיַלְדֵי הַכִּתָּה. לְעֵת עַתָּה לֹא אֲגַלֶה מִי. תִּשְׁמְעוּ קֹדֶם וְתַגִידוּ אִם מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וְאִם אַתֶּם מוּכָנִים לְהַצִיג אֶת הַמַחֲזֶה וְרַק אָז אֲגַלֶה מִי הַכּוֹתֵב.”

כָּל הַיְלָדִים הִבִּיטוּ בִּי, הֶרְאוּ עָלַי בְּאֶצְבַּע וְקָרְצוּ אֶחָד לַשֵׁנִי. אֲבָל הֵם טָעוּ. לֹא אֲנִי כָּתַבְתִּי אֶת הַמַחֲזֶה. לֹא עָלָה אֲפִילוּ עַל דַעְתִּי לִכְתֹּב מַחֲזֶה. אֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי שׁוּלָה כָּתְבָה אוֹתוֹ. הִיא כּוֹתֶבֶת גַם שִׁירִים וְשׁוֹלַחַת לְעִתּוֹן יְלָדִים. כְּבָר פְּעֲמַיִים הִדְפִּיסוּ אוֹתָם.

הַמוֹרָה קוֹרֵאת לָנוּ מַחֲזֶה עַל יֶלֶד חוֹלֶה בְּמַחֲלָה מִדַבֶּקֶת. אָסוּר לְבַקר אֶצְלוֹ. אָסוּר אֲפִלוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. שׁוֹכֵב לוֹ הַיֶלֶד לְיַד הַחַלוֹן עָצוּב. רַע לוֹ. הוּא אֵינוֹ מַבְרִיא. הָרוֹפֵא אוֹמֵר לַהוֹרִים שֶׁאִם הַמַצָב לֹא יִשְׁתַּפֵּר יִהְיֶה צֹרֶךְ לְהַעֲבִירוֹ לְבֵית־חוֹלִים.

“הוּא עָצוּב מִדַי,” אוֹמֵר הָרֹופֵא. “צָרִיךְ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. אִם יִתְעוֹדֵד יַבְרִיא יוֹתֵר מַהֵר.” כֻּלָם דוֹאֲגִים. גַם הַחֲבֵרִים מֵהַכִּתָּה דוֹאֲגִים. רוֹצִים לְעוֹדֵד אוֹתוֹ, אֲבָל אֵיךְ? יָשְׁבוּ הַיְלָדִים לְטַכֵּס עֵצָה. וְהִנֵה, רַעְיוֹן! בְּמֶשֶׁק הַיְלָדִים יֵשׁ עַיִר קָטָן. חֲמוֹרְצִ’יק. הַיֶלֶד הַחוֹלֶה נָהַג לְטַפֵּל בּוֹ וְהָעַיִר מַכִּיר אוֹתוֹ. הַיֶלֶד אוֹהֵב מְאֹד אֶת הַעַיִר. הַיְלָדִים מַחְלִיטִים לִשְׁלוחַ אֶת הָעַיִר אֶל הַיֶלֶד, יוֹם־יוֹם, פַּעַם עִם מִכְתָּב קָשׁוּר לְצַוָארוֹ, פַּעַם עִם מַתָּנָה. יִגַשׁ הָעַיִר לַחַלוֹן שֶׁל הַיֶלֶד הַחוֹלֶה, יְקַפֵּץ כְּדַרְכּוֹ קְפִיצוֹת מַצְחִיקוֹת, יְשַׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁהַיֶלֶד יְלַטֵף אֶת רֹאשׁוֹ, וְהַיֶלֶד יְקַבֵּל דְרִישׁוֹת שָׁלוֹם חַמוֹת, יֵדַע שֶׁכָּל חֲבֵרָיו אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְרוֹצִים שֶׁיַבְרִיא מַהֵר. זֶה בְּוַדַאי יְעוֹדֵד אוֹתוֹ.

כָּךְ הִצְהִירוּ, כָּךְ הֶחְלִיטוּ וְכָךְ עָשׂוּ. יוֹם־יוֹם בָּא הָעַיִר הַקָטָן, מְקַפֵּץ לִפְנֵי הַחַלוֹן, אוֹכֵל תַּפּוּז מִיָדוֹ שֶׁל הַיֶלֶד, מַנִיחַ לוֹ לְהוֹרִיד אֶת הַמִכְתָּבִים וְהַחֲבִילוֹת הַקְטַנוֹת הַקְשׁוּרוֹת בְּסֶרֶט עַל צַוָארוֹ וְהַיֶלֶד מִתְעוֹדֵד וּמַחֲלִים. הָרוֹפֵא מִשְׁתּוֹמֵם וּמְרֻצֶה: “אֵינֶנִי מֵבִין מַה קָרָה כָּאן?” הוּא אוֹמֵר, “הוּא מַחֲלִים מִיוֹם לְיוֹם.”

הַהוֹרִים שְׂמֵחִים. עַל בֵּית הַחוֹלִים כְּבָר אֵין מְדַבְּרִים. יוֹם אֶחָד הָלַךְ הָעַיר לְהָבִיא פְּרָחִים לַיֶלֶד. אַךְ צָרָה, אֶת כָּל הַפְּרָחִים אָכַל הָעַיִר בַּדֶרֶךְ. רָאָה זֹאת הַיֶלֶד מֵחַלוֹנוֹ וְצָחַק צְחוֹק גָדוֹל וְצָלוּל. צְחוֹק בָּרִיא!

בְּסִיוּם הַמַחֲזֶה – מְסִבַּת הַחְלָמָה גְדוֹלָה עִם שִׁירִים וְרִקוּדִים כַּאֲשֶׁר בַּתָּוֶךְ רוֹקֵד וּמִשְׁתוֹלֵל הָעַיִר וְאוֹכֵל אֶת הַוְרָדִים שֶׁבַּצִנְצָנוֹת עַל קוֹצֵיהֶם…

הַמוֹרָה קוֹרֵאת אֶת הַמַחֲזֶה. אֲנַחְנוּ מֻקְסָמִים. בֶּאֱמֶת מַחֲזֶה יָפֶה. אִם נִרְצֶה לְהַצִיג אוֹתוֹ בְּסוֹף הַשָׁנָה? בְּוַדַאי־וּבְוַדַאי. אֵיזוֹ שְׁאֵלָה! מִי כָּתַב אוֹתוֹ?

“מִיָד אֲגַלֶה לָכֶם. אַךְ קֹדֶם בִּרְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ דְבָרִים בְּרוּרִים: הַאִם הֶחְלַטְנוּ לְהַצִיג אֶת הַמַחֲזֶה הַזֶה?”

“כֵּן! כֵּן!”

“וּבְכֵן, נַחֲשׁוּ מִי כָּתַב אוֹתוֹ.”

“עִירָא!” "צוֹעֲקִים כָּל הַיְלָדִים.

“לֹא אֲנִי!” אֲנִי צוֹעֵק, “אֲנִי לֹא!”

“אָז שׁוּלָה!” מְנַסִים.

“לֹא!” גַם שׁוּלָה לֹא. לֹא חֶזִי וְגַם לֹא יִגְאָל. גפם יוֹנִי מַכְחִישָׁה כָּל קֶשֶׁר עִם הַהַצָגָה.

“אֶת הַמַחֲזֶה כָּתְבָה קְלָרָה,” הוֹדִיעָה הַמוֹרָה וְזֶה הָיָה כְּמוֹ רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר. הַכִּתָּה הֻכְּתָה בְּהֶלֶם. בַּת־שֶׁבַע צָעֲקָה:

“מַה פִּתְאֹם?”

“קְלָרָה כָּתְבָה אֶת הַמַחֲזֶה בְּאַנְגְלִית וְיַחַד תִּרְגַמְנוּ אוֹתוֹ,” הִסְבִּירָ הַמוֹרָה, “מָחָר נִגַשׁ לַחֲלֻקַת הַתַּפְקִידִים.”

כְָּל אוֹתוֹ יוֹם הָיָה שָׂמֵחַ בַּכִּתָּה. בַּת־שֶׁבַע נִסְתָה לְהָסִית אֶת הַיְלָדִים לַחֲזֹר בָּהֶם וְלֹא לְהַצִיג אֶת הַמַחֲזֶה:

“אִי אֶפְשָׁר, בִּכְלָל, לְהַצִיג דָבָר כָּזֶה!” צָעֲקָה בַּת־שֶׁבַע, “מִי יְשַׂחֵק אֶת הָעַיִר? אוּלַי נָבִיא חֲמוֹר חַי עַל הַבָּמָה? וּבִכְלָל, קְלָרָה לֹא צְרִיכָה לִכְתֹּב לָנוּ מַחֲזוֹת. לֹא הִיא!”

הַיְלָדִים הִסְסוּ. הַמַחֲזֶה מָצָא מְאֹד חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָם.

“קְלָרָה, בְּוַדַאי, גַם תִּרְצֶה לִהְיוֹת בַּתַּפְקִיד הָרָאשִׁי!” רָגְזָה בַּת־שֶׁבַע, “הִיא תְּשַׂחֵק אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה עִם הַמִבְטָא הַמַצְחִיק שֶׁלָהּ. כֻּלָם יִלְעֲגוּ לָנוּ…”

בַּת־שֶבַע מָצְאָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּגָמִים בַּמַחֲזֶה עַד שֶׁאַף יֶלֶד לֹא הֵעֵז לוֹמַר מִלָה טוֹבָה. גַם אֲנִי שָׁתַקְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי מַה לְהַגִיד. גַם לִי לֹא נִרְאָה שֶׁדַוְקָא קְלָרָה (שֶׁבְּלִבִּי חָשַׁבְתִּי אוֹתָהּ לְדֵי מְטֻמְטֶמֶת בִּגְלַל שְׁאֵלוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת), תִּכְתֹּב לָנוּ מַחֲזֶה וַאֲנַחְנוּ נַצִיג אוֹתוֹ.

לְמָחֳרַת הַיוֹם הֵחֵלָה הַמוֹרָה בַּחֲלֻקַת הַתַּפְקִידִים.

“אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה יְשַׂחֵק עִירָא,” הוֹדִיעָה, “אַגַב, זוֹ הַצָעָה שֶׁל קְלָרָה,” אָמְרָה.

שָׂמַחְתִּי. עַכְשָׁו כְּבָר מְאֹד רָצִיתִי שֶָיַעֲלוּ אֶת הַמַחֲזֶה, אֲבָל בַּת־שֶׁבַע הִצְבִּיעָה וְשָׁאֲלָה בְּנִימַת קוֹל אַרְסִית מְאֹד:

“מִי יְשַׂחֵק אֶת הַחֲמוֹר?”

“זֹאת בֶאֱמֶת בְּעָיָה,” אָמְרָה הַמוֹרָה, "קְלָרָה מַצִיעָה שֶׁהִיא תְּשַׂחֵק אֶת הָעַיִר כִּי מִבְטָאָהּ עֲדַיִן אֵינוֹ טוֹב בְּעִבְרִית וְהָעַיִר הֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לְדַבֵּר. הָעַיִר יִהְיֶה מֻרְכָּב מִשְׁנֵי חֲלָקִים: חֵלֶק אֶחָד הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם הַקִדְמִיוֹת – זֹאת תִּהְיֶה קְלָרָה; הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיוֹת, הַגַּב וְהַזָנָב – יִהְיֶה יֶלֶד שֵׁנִי. אוּלַי דֹב יִרְצֶה לִהְיוֹת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי? הוּא אַף פַּעַם אֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד תַּפְקִיד בְּעַל־פֶּה. וְהוּא גַם סְפּוֹרְטַאי טוֹב, הוּא יֵדַע לְקַפֵּץ כְּמוֹ שֶׁנָחוּץ. וְלֹא יִהְיֶה לוֹ כְּאֵב רֹאשׁ שֶׁל לִמוּד בְּעַל־פֶּה.

“אֲנִי?!” קָפַץ דֹב מִמְקוֹמוֹ בְּכַעַס, “אֲנִי אֶהְיֶה תַּחַת שֶׁל חֲמוֹר, לֹא, לֹא וָלֹא!”

הוּא מַמָשׁ נֶחֱנַק מֵרֹב כַּעַס וְהֶאְדִּים כְּמוֹ סֶלֶק.

בַּת־שֶׁבַע צָחֲקָה: “נֶחְמָד מְאֹד! קְלָרָה תְּשַׂחֵק אֶת רֹאשׁ הָעַיִר וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יִהְיֶה הָאֲחוֹרַיִם שֶׁלָהּ. תּוֹדָה רַבָּה! אַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים. אָמַרְתִּי לָכֶם. מוּטָב שֶׁנְוַתֵּר עַל כָּל הָעִנְיָן!”

הַיְלָדִים רָגְשׁוּ וְנִרְעֲשׁוּ. וּבֶאֱמֶת, מִי זֶה יָכוֹל לְהַסְכִּים לִהְיוֹת אֲחוֹרַיִם שֶׁל חֲמוֹר? אֵיזֶה תַּפְקִיד הוּא זֶה לְסִיוּם הַשָׁנָה? אָמְנָם חֲבָל שֶׁבִּגְלַל זֶה לֹא תִּהְיֶה לָנוּ הַצָגָה, אַךְ מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? אַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים.

הִבַּטְתִּי בִּקְלָרָה. הִיא הָיְתָה שְׁקֵטָה מְאֹד, קְטַנָה מְאֹד וַעֲצוּבָה מְאֹד. כַּנִרְאֶה שֶׁעָבְדָה הַרְבֵּה עַל הַמַחֲזֶה שֶׁלָהּ וְכוֹאֵב לָהּ מְאֹד לְוַתֵּר עָלָיו. הִבַּטְתִּי בִָּהּ וְהִקְשַׁבְתִּי לַהֲמֻלַת הַכִּתָּה. הֲמֻלָה נִרְגֶזֶת וְעוֹיֶנֶת. מַה הִיא חָשְׁבָה לָהּ? אֵיךְ הִיא מְעִזָה? מִי יִרְצֶה לִהְיוֹת הָאֲחוֹרַיִם שֶׁלָהּ?

פִּתְאֹם, מִבְּלִי לַחְשֹׁב, עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה. קַמְתִּי וְאָמַרְתִּי:

“אֲנִי מוּכָן לִהְיוֹת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הָעַיִר.”

“אַתָּה??” כֻּלָם הָיוּ הֲמוּמִים. הַמוֹרָה אָמְרָה:

“הֲרֵי אַתָּה נִבְחַרְתָּ לִהְיוֹת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה. זֶה הַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי, עִירָא!”

אֲבָל אֲנִי עָמַדְתִּי עַל דַעְתִּי: “אֲנִי אֶהְיֶה הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַחֲמוֹר וְדַי! אַל תִּדְאֲגוּ לִי. זֶה בְּסֵדֶר. זֶה יִהְיֶה תַּפְקִיד רָאשִׁי מְאֹד!”

רָאִיתִי שֶׁקְלָרָה הִבִּיטָה בִּי בְּמַבַּט חִבָּה וְחִיוּךְ קָטָן עַל פָּנֶיהָ. וְאָז עָלָה בִּי עוֹד רַעְיוֹן מַבְרִיק:

“אֲנִי מַצִיעַ,” הוֹסַפְתִּי, “שֶׁבַּת־שֶׁבַע תְּשַׂחֵק אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה. הַיֶלֶד צָרִיךְ גַם לָשִׁיר וּלְבַת־שֶׁבַע קוֹל יָפֶה. זֶה יַתְאִים לָהּ מְאֹד.”

זֶהוּ! נָטַלְתִּי מִבַּת־שֶׁבַע אֶת כְּלִי הַנֶשֶׁק שֶׁעָמְדָה לְהַפְעִיל נֶגֶד הַהַצָגָה. עַכְשָׁו יֵשׁ מִי שֶׁיְשַׂחֵק אֶת אֲחוֹרֵי הַחֲמוֹר, וּבַת־שֶׁבַע הֲרֵי לֹא תְּסָרֵב לְשַׂחֵק תַּפְקִיד רָאשִׁי.

“אַתְּ מַסְכִּימָה, קְלָרָה? הַאִם הַהַצָעוֹת שֶׁל עִירָא נִרְאוֹת לָךְ?” שָׁאֲלָה הַמוֹרָה.

" מְצֻיָן!" אָמְרָה קְלָרָה וְהִבִּיטָה אֶל בַּת־שֶׁבַע בְּחִיוּךְ. “בַּת־שֶׁבַע תְּשַׂחֵק אֶת הַתַּפְקִיד הַזֶה בְּכִי־טוֹב.”

“בְּכִי טוֹב”, זֶה הַבִּטוּי הֶחָדָשׁ שֶׁלָמְדָה רַק אֶתְמוֹל. הַפַּעַם אִישׁ לֹא צָחַק. בַּת־שֶׁבַע הִסְמִיקָה, קְצָת מִשִׂמְחָה וּקְצָת מִבּוּשָׁה.

“אֶשְׁתַּדֵל מְאֹד, קְלָרָה,” אָמְרָה בַּת־שֶׁבַע בַּעֲנָוָה בִּלְתִּי רְגִילָה אֶצְלָהּ.

הַכֹּל שָׂמְחוּ עַל שֶׁהַהַצָגָה תִּתְקַיֵם וְהִתְחַלְנוּ מִיָד בַּחֲזָרוֹת. בַּתְּחִלָה עָשִׂינוּ, קְלָרָה וַאֲנִי, חֲזָרוֹת לְחוּד. רַק אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ. הִיא צָעֲדָה קָדִימָה, אֲנִי הֶחֱזַקְתִּי בָּהּ בַּמֹתֶן, דָחַפְתִּי אֶת גַבָּהּ בְּרֹאשִׁי וְרָקַעְתִּי בְּרַגְלַי כִּמְטֹרָף. קָפַצְתִּי קְפִיצוֹת מְשֻׁנוֹת, דָחַפְתִּי אוֹתָהּ קָדִימָה וְדָהַרְנוּ יַחַד. זֶה הָיָה מַצְחִיק מְאֹד. הִמְצֵאנוּ רִקוּדִים שֶׁל מַמַשׁ. נַעֲשֵׂינוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַחֲטִיבָה אַחַת וְכַאֲשֶׁר כִּסוּ אוֹתָנוּ בְּמַסֵכוֹת הָיִינוּ מֻצְלָחִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַיְלָדִים מָחֲאוּ לָנוּ כַּף. קְלָרָה לָבְשָׁה בֶּגֶד אֲפַרְפַּר מִקְטִיפָה, עַל רֹאשָׁהּ רֹאשׁ עַיִר חָמוּד עִם אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת. אֲנִי לָבַשְׁתִּי מִכְנְסֵי קוֹרְדְרוֹי אֲפֹרִים גְדוֹלִים מְאֹד שֶׁהִגִיעוּ עַד מֵעַל לְרֹאשִׁי. וְעַל זֶה שְׂמִיכָה יָפָה. גָנַבְנוּ מַמָשׁ אֶת הַהַצָגָה. בַּת שֶׁבַע הִשְׁתַּלְבָה יָפֶה. הִיא חִבְּקָה אֶת הָעַיִר, לִטְפָה אוֹתוֹ בְּחִבָּה וְשָׁרָה יָפֶה מְאֹד. מַמָשׁ מְרַגֵשׁ. הַשְׁתַּיִם מִלְפָנִים הִתְלַטְפוּ וְהִתְחַבְּקוּ וַאֲנִי מֵאָחוֹר קִפַּצְתִּי וְהֵנַפְתִּי רַגְלַיִם אֶל־עָל.

כַּאֲשֶׁר נוֹכַחְנוּ שֶׁהַהַצָגָה יָפָה בֶּאֱמֶת הוֹסַפְנוּ לָהּ עוֹד שִׁירִים, וְנֶהֱנֵינוּ מְאֹד מִן הַחֲזָרוֹת. קְלָרָה וַאֲנִי הִצְחַקְנוּ אֶת כֻּלָם. יוֹם אֶחָד נִגַשׁ אֵלֵינוּ דֹב, כִּחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ וְאָמַר:

“אַה… אַה… עַכְשָׁו אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁלֹא הִסְכַּמְתִּי לִהְיוֹת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי. עַכְשָׁו זֶה אֲפִלוּ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי מְאֹד, אֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לִקְפֹּץ יוֹתֵר גָבוֹהַ מִמְךָ. אוּלַי תְּוַתֵּר לִי, עִירָא? נִתְחַלֵף בַּתַּפְקִידִים: אַתָּה תְּשַׂחֵק אֶת הָרוֹפֵא הַבּוֹדֵק אֶת הַיֶלֶד הַחוֹלֶה וַאֲנִי אֶהְיֶה בִּמְקוֹמְךָ. טוֹב?”

“אֵחַרְתַ,” צָחַקְתִּי, “גַם בְּעֵינַי זֶה מוֹצֵא חֵן. אַתְּ רוֹצָה לְהַחֲלִיף אֶת הָאֲחוֹרַיִם שֶׁלָךְ, קְלָרָה?” פָּנִיתִי לִקְלָרָה בִּשְׁאֵלָה.

“בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא!” הוֹדִיעָה קְלָרָה חֲגִיגִית. גַם זֶה הָיָה בִּטוּי שֶׁרַק אֶתְמוֹל לָמְדָה.

הַהַצָגָה קֵרְבָה וְלִכְּדָה אֶת כֻּלָנוּ. מִבְּלִי לְהַרְגִישׁ אֵיךְ וּמָתַי זֶה קָרָה נִתְעָרְבָה קְלָרָה בְּתוךְ הַחֶבְרָה וְהָיְתָה כְּאַחַת מֵאִתָּנוּ. הַכֹּל שָׁאֲלוּ לְדַעְתָּהּ, הִסְבִּירוּ לָהּ מִלִים קָשׁוֹת – בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הִיא גַם שָׁאֲלָה פָּחוֹת שְׁאֵלוֹת. הִיא הֵבִינָה טוֹב יוֹתֵר. קְלָרָה זוֹ הִיא כְּמוֹ בּוֹר סוֹפֵג. כָּל מַה שֶׁאָמַרְנוּ לָהּ זָכְרָה וּמִיָד הִשְׁתַּמְשׁה בַּיֶדַע הֶחָדָשׁ. הִתְחַלְנוּ לְחַבֵּב אוֹתָהּ. בִּמְיֻחָד בַּת־שֶׁבַע. הַתַּפְקִיד שֶׁל הַחוֹלֶה וְהָעַיִר הַמְקַפֵּץ קֵרְבוּ אֶת שְׁתֵּי הַבָּנוֹת זוֹ לָזוֹ.

בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכִּיתִי לְיוֹם הַהַצָגָה. הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, הִשְׁתַּדַלְתִּי אָמְנָם לִהְיוֹת אֲחוֹרַיִם מַצְחִיקִים וְקַפְצָנִיִים, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁזֶה הָיָה תַּפְקִיד דֵי קָשֶׁה. לִהְיוֹת כָּל הַזְמַן כָּפוּף, מְכֻסֶה בִּשְׂמִיכָה, תָּקוּעַ בְּתוֹךְ מִכְנָסַיִם חַמִים עַד מֵעַל הָרֹאשׁ בִּימֵי הַקַיִץ הַחַמִים, וְעוֹד לְקַפֵּץ כְּמוו מְשֻׁגָע – זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט. הִזַעְתִּי כַּהֹגֶן, אַךְ הֶחֱזַקְתִּי מַעֲמָד.

יוֹם הַהַצָגָה הִגִיעַ. כֻּלָם בָּאוּ לִרְאוֹת אוֹתָנוּ. כָּל הַקִבּוּץ. הַהוֹרִים יָשְׁבוּ בַּשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. לְהוֹרַי לֹא סִפַּרְתִּי אֵיזֶה תַּפְקִיד יֵשׁ לִי. עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם עָנִיתִי רַק: זֶה תַּפְקִיד חָשׁוּב מְאֹדַ. תִּרְאוּ. הֵם הָיוּ מַמָשׁ מְתוּחִים וְחִכּוּ לִרְאוֹת אוֹתִי עַל הַבָּמָה. אוּלָם הֵם לֹא רָאוּ אוֹתִי. נְבוֹכִים חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ, לֹא מַעֲלִים עַל הַדַעַת שֶׁאֲנִי הוּא זֶה הֶחָבוּי מֵאֲחוֹרֵי הָעַיִר. פִּתְאֹם פָּרַץ אַבָּא בִּצְחוֹק רָם: בְּאַחַת מִקְפִיצוֹתַי הִכִּיר אֶת הַנַעֲלַיִם שֶׁלִי. הַצְחוֹק שֶׁל אַבָּא מִדַבֵּק. כָּל הַקָהָל פָּרַץ בִּצְחוֹק. שָׁמַעְתִּי אוֹתָם צוֹחֲקִים וַאֲנִי, מַזִיעַ בְּתוֹךְ כֶּלֶא הַמִכְנָסַיִם וְהַשְׂמִיכָה, הוֹסַפְתִּי קְפִיצוֹת מְשֻׁנוֹת וְרִקוּדִים בְּכָל כֹּחִי וּבְכָל מְאֹדִי. הִשְׁלַכְתִּי רַגְלִי הָאֲחוֹרִית וְדָחַפְתִּי אֶת הַחֵלֶק הַקִדְמִי שֶׁל הָעַיִר לְרִיצָה מְבֹהֶלֶת. קִפַצְנוּ, רָקַעְנוּ וְרָקַדְנוּ. הַיֶלֶד הַחוֹלֶה מָחָא כַּף. הַקָהָל צָהַל וְהֵרִיעַ. אֲפִלוּ אִמִי – שֶׁבַּתְּחִילָה נֶעֶלְבָה קְצָת עַל שֶׁהַבֵּן הַמֻצְלָח שֶׁלָהּ, מְשַׂחֵק בְּסַךְ הַכֹּל אֲחוֹרַיִם שֶׁל חֲמוֹר – הִתְפַּיְסָה וְצָחֲקָה מִכָּל הַלֵב.

וּבְכֵן, סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב. הַיֶלֶד הַחוֹלֶה הִבְרִיא. הַיְלָדִים עָרְכוּ מְסִבָּה שֶׁל שִׁירִים וְרִקוּדִים וּלְבַסוֹף הֵבִיאוּ גַם אֶת הָעַיִר. הַלָה נִכְנַס בְּרִקוּד חִנָנִי, קִפֵּץ בְּתוֹךְ הַמַעְגָל וְהַכֹּל שָׁרוּ וּמָחֲאוּ לוֹ כַּף. בְּסוֹף הַהַצָגָה הָעַיִר הִרְכִּיב אֶת הַחוֹלֶה עַל גַבּוֹ וְהַשַׂחֲקָנִים הִשְׁתַּחֲווּ.

הַקָהָל הֵרִיעַ לַשַׂחֲקָנִים וְדָרַשׁ: “רוֹצִים אֶת הָעַיִר, מִי שִׂחֵק אֶת הָעַיִר?” הוֹרִידוּ מֵאִתָּנוּ אֶת הַכִּסוּיִים, יָצָאתִי מִן הַמִכְנָסַיִם הַגְדוֹלִים. הוֹפַעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲדֻמִים, מַזִיעִים וּמְאֻשָׁרִים. מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁזָכִינוּ לָהֶן – מַמָשׁ סְעָרָה! לָקַחְתִּי אֶת יָדָהּ שֶׁל קְלָרָה, צָעַדְנוּ שְׁנֵינוּ קָדִימָה וְהִשְׁתַּחֲוִינוּ.

בְּשֶׁקֶט אָמַרְתִּי לִקְלָרָה: “נוּ, מִי הָיָה בַּתַּפְקִיד הָרָאשִׁי?”

וְהִיא עָנְתָה בְּשִׂיא הָרְצִינוּת: ״אֲחוֹרֵי הַחֲמוֹר!"

זֶהוּ. אַחֲרֵי הַהַצָגָה בִּקְשָׁה בַּת־שֶׁבַע שֶׁקְלָרָה תֵּשֵׁב לְיָדָהּ. קְלָרָה שָׁאֲלָה אִם זֶה אִכְפַּת לִי. לֹא, בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לִי. שֶׁתֵּשֵׁב לָהּ שָׁם וְתִהְיֶה חֲבֵרָה טוֹבָה עִם בַּת־שֶׁבַע. זֶה אֲפִילוּ טוֹב מְאֹד. הִיא כְּבָר לֹא יַלְדָה חֲדָשָׁה. הִיא אַחַת מִשֶׁלָנוּ.

אֲנִי חוֹשֵׁב, כְּשֶׁאֶגְדַל אֶתְחַתֵּן אִתָּה. אוּלַי!

הִנֵה הֵם לִפְנֵיכֶם, שְׁמוֹנָה־עָשָׂר בָּנִים וּבָנוֹת מִכִּתַּת “פְּלָגִים”, שְׁזוּפִים וּמַרְעִישִׁים עוֹלָמוֹת. בַּקַיִץ – יְחֵפִים, בְּגוּפִיָה וּבְמִכְנָסַיִם קְצָרִים, וּבַחֹרֶף – תָּמִיד בְּסוּדָר, דֻבּוֹן וּמַגָפַיִם. תָּמִיד בְּיַחַד. קָמִים בְּיַחַד בַּבֹּקֶר וְהוֹלְכִים לִישֹׁן בְּיַחַד בָּעֲרָבִים. תְָמִיד בְּיַחַד, אוֹכְלִים בְּיַחַד, מְשַׂחֲקִים בְּיַחַד וְלוֹמְדִים בְּיַחַד.

מוּבָן, שֶׁלְכָל אֶחָד מֵהֶם אִמָא וְאַבָּא מִשֶׁלוֹ. כָּל יוֹם, בְּשָׁעָה אַרְבַּע אַחַר־הַצָהֳרַיִם, נִפְרֶדֶת הַחֲבִילָה וְכָל אֶחָד הוֹלֵךְ לַחֲדַר הוֹרָיו וְאֶחָיו וּמְבַלֶה נִפְלָא עַד הַלַיְלָה. בַּלַיְלָה חוֹזְרִים כֻּלָם לִישֹׁן בִּקְבוּצַת “פְּלָגִים”.

בָּנוֹת יֵשׁ בִּקְבוּצַת “פְּלָגִים” רַק חָמֵשׁ, אֲבָל כָּל אַחַת – טִיפּוּס: דְבוֹרָה הַמְמֻשְׁקֶפֶת, רַקֶפֶת הַסְפּוֹרְטָאִית, עָפְרָה הַמְתֻלְתֶּלֶת, אַלוֹנָה בַּעֲלַת הַצַמוֹת וְיַסְמִין, שֶׁאוֹתָהּ כֻּלָם אוֹהֲבִים.

לְעָפְרָה הַמְתֻלְתֶּלֶת שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת הָעוֹטְרוֹת אֶת רֹאשָׁהּ בְּתַלְתַּלִים קְטַנִים וּסְבוּכִים, וְהִיא – אֵינָהּ אוֹהֶבֶת אוֹתָם. עָפְרָה הָיְתָה רוֹצָה שֶׁיִהְיוּ לָהּ צַמוֹת, כְּמוֹ לְאַלוֹנָה, אֲבָל זֶה לֹא מַצְלִיחַ לָהּ. תַּלְתַּלֶיהָ צְפוּפִים צְפוּפִים, אַךְ לָאֹרֶךְ אֵינָם צוֹמְחִים, וְזֶה מַרְגִיז אֶת עָפְרָה כָּל הַיָמִים. לְאַלוֹנָה שֵׂעָר חָלָק וְאָרֹךְ וּשְׁתֵי הַצַמוֹת הַתְּלוּיוֹת לָהּ עַל גַבָּהּ יְפֵהפִיוֹת, בְּהִירוֹת וְעָבוֹת כָּאֵלֶה. עָפְרָה מָקַנְאָה בָּהּ. “מַה הִיא חוֹשֶׁבֶת לָהּ,” אוֹמֶרֶת עָפְרָה בְּלִבָּהּ, “מִתְהַלֶכֶת כְּמוֹ מַלְכָּה עִם הַצַמוֹת שֶׁלָהּ!” בְּפוּרִים, כַּאֲשֶׁר הִצִיעוּ לְאַלוֹנָה אֶת תַּפְקִיד אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה וְהִיא פָּתְחָה אֶת צַמוֹתֶיהָ וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ גָלְשׁוּ סָבִיב סָבִיב וְעָטְפוּ אוֹתָהּ כְּמוֹ צָעִיף, לֹא הָיָה גְבוּל לְקִנְאָתָהּ שֶׁל עָפְרָה.

“מַה יֵשׁ?” אוֹמֶרֶת אַלוֹנָה לעָפְרָה, “לָךְ יוֹתֵר קַל לַחֲפֹף רֹאשׁ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהַמְטַפֶּלֶת אוֹ אִמָא חוֹפְפוֹת לִי אֶת הָרֹאשׁ, הֵן מַצִיעוֹת לִי לְקַצֵץ אֶת הַצַמוֹת. אַתְּ יוֹדַעַת אֵיזוֹ עֲבוֹדָה זֹאת? תִּשְׂמְחִי שֶׁיֵשׁ לָךּ תַּלְתַּלִים קְצָרִים וְיָפִים כָּאֵלֶה.” אֲבָל עָפְרָה אֵינָהּ שְׂמֵחָה. “אִם כָּל כָּךְ קָשֶׁה לָהּ לַחֲפֹף אֶת הָרֹאשׁ, אָז לָמָה הִיא לֹא מְקַצֶצֶת?” חוֹשֶׁבֶת עָפְרָה. וְהַמֻשָׂג “לְקַצֵץ” קוֹנֶה לוֹ שְׁבִיתָה בְּרֹאשָׁהּ, מְכַרְסֵם בָּהּ.

יוֹם אֶחָד נָפַל לְיָדֶיהָ סֵפֶר בּוֹ מְסֻפָּר עַל חֲבוּרַת יְלָדִים בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה. מְסֻפָּר שָׁם, אֵיךְ כַּמָה יְלָדִים הָלְכוּ בַּלַיְלָה לַעֲשׂוֹת תַּעֲלוּל וְגָזְרוּ לְיַלְדָה אַחַת, בַּעֲלַת צַמוֹת מְפֹאָרוֹת, צַמָה אַחַת. פָּשׁוּט עָזְרוּ לָהּ לְהַחְלִיט. וְלֹא הָיתָה לָהּ בְּרֵרָה, אֶלָא לְקַצֵץ גַם אֶת הַצַמָה הַשְׁנִיָה. זֹאת הַדֻגְמָה שֶׁעָפְרָה חִפְּשָׂה כָּל הַיָמִים. הַאִם לֹא אָמְרָה לָהּ אַלוֹנָה שֶׁקָשֶׁה לָהּ לַחֲפֹף רֹאשׁ? אוּלַי הִיא דַוְקָא תִּשְׂמַח לְהִפָּטֵר מִן הַצַמוֹת שֶׁלָהּ?

בְּלִבָּהּ יוֹדַעַת עָפְרָה שֶׁאַלוֹנָה כְּלָל לֹא תִּשְׂמַח, וְשֶׁאֲפִלוּ תִּהְיֶה עֲצוּבָה מְאֹד, אֲבָל הִיא אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ: “אַלוֹנָה דַוְקָא תִּהְיֶה מְרֻצָה. צָרִיךְ לַעֲזֹר לָהּ לְהַחְלִיט.” רַק, שֶׁלְבַד אֵין לָהּ אֹמֶץ לְבַצֵעַ אֶת מְזִמָתָהּ וְהִיא מְחַפֶּשֶׂת לָהּ עוֹזְרִים. וּמִי אִם לֹא הַגִ’ינְגִ’ים הַתַּעֲלוּלָנִים, מוּצִי וּבּוּזִי, מַתְאִימִים לִהְיוֹת שֻׁתָּפֶיהָ?

מוּצִי הוּא אָמוֹץ וּבוּזִי הוּא בֹּעַז, וְהֵם דוֹמִים זֶה לָזֶה כְּמוֹ אַחִים: שְׁנֵיהֶם נְמוּכֵי קוֹמָה, לִשְׁנֵיהֶם פּוֹנִי גִ’ינְגִ’י וְאָזְנַיִם גְדוֹלוֹת וּשְׁנֵיהֶם צַחְקָנִים וְתַעֲלוּלָנִים. בַּהַפְסָקוֹת הֵם נוֹהֲגִים לָשֶׁבֶת עַל מַעֲקֵה הָרְחָבָה שֶׁלִפְנֵי הַכִּתָּה, לֶאֱכֹל יַחַד פְּלָחִים מֵאוֹתוֹ תַּפּוּז וְלִצְחֹק.

בּוּזִי!" אוֹמֵר מוּצִי, “מָה?” עוֹנֶה בּוּזִי. וְזֶה כְּבָר מַצְחִיק אוֹתָם. מַבִּיטִים הָאֶחָד בְּפַרְצוּפוֹ הַמְנֻמָשׁ שֶׁל הַשֵנִי וּמִתְפּוֹצְצִים מִצְחוֹק לְזֵכֶר הַתַּעֲלוּל שֶׁל אֶתְמוֹל, אוו לִקְרַאת הַתַּעֲלוּל הַמְתֻכְנָן לְמָחָר.

לֹא קַל הָיָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת בוזי ומוצי. עָפְרָה יָשְׁבָה אִתָּם כַּמָה יָמִים עַל הַמַעֲקֶה וְדִבְּרָה עַל לִבָּם. “אַלוֹנָה דַוְקָא תִּהְיֶה מְרֻצָה,” אָמְרָה לָהֶם. “גַם לְאִמָא שֶׁלָהּ נִמְאַס לַחֲפֹף לָהּ. רַק קָשֶׁה לָהּ לְהַחְלִיט, אָז אִם אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה אֶת זֶה, תִּהְיֶה לָהּ הַפְתָּעָה.”

“חֲבָל עַל הַצַמוֹת,” אָמַר בּוּזִי, “הֵן יָפוֹת.”

“וַאֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁהִיא רוֹצָה אֶת זֶה,” אָמַר מוּצִי.

אֲבָל עָפְרָה לֹא הִנִיחָה לָהֶם. “זֶה תַּעֲלוּל נִפְלָא,” אָמְרָה. “עוֹד אַף פַּעַם לֹא עֲשִׂיתֶם דָבָר כָּזֶה. נֵלֵךְ בַּלַיְלָה, עִם מִסְפָּרַיִם – הוֹפ! – אֵין צַמָה. וּבַבֹּקֶר יִהְיֶה שָׂמֵחַ… וְאַף אֶחָד לֹא יִדַע מִי עָשָׂה אֶת זֶה. אֲנַחְנוּ לֹא נַלְשִׁין זֶה עַל זֶה, נָכוֹן?”

וְכָךְ, מִלָה וְעוֹד מִלָה, שִׁכְנְעָה עָפְרָה אֶת הַגִ’ינְגִ’ים. מָתַי יְבַצְעוּ אֶת זְמָמָם? בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת כַּמוּבָן. בְּשַׁבָּת הַיְלָדִים מְבַלִים כָּל הַיוֹם עִם הַהוֹרִים, מְטַיְלִים, רוֹכְבִים עַל סוּסִים וְאופַנַיִם, לֹא יְשֵׁנִים בַּצָהֳרַיִם וּמִתְעַיְפִים, מִתְעַיְפִים…

עָפְרָה דָאֲגָה לְהָכִין מִסְפָּרַיִם גְדוֹלִים בִּמְיֻחָד. כָּל הַשַׁבָּת הָיְתָה עַצְבָּנִית וּמְתוּחָה. אִמָא חָשְׁבָה שְׁהִיא חוֹלָה. וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁמָדְדָה לָהּ אֶת הַחֹם, הִסְתַּבֵּר שֶׁהַחֹם עָלָה. “הַיַלְדָה חוֹלָה,” קָבְעָה אִמָא. “נַשְׁכִּיב אוֹתָהּ הָעֶרֶב מֻקְדָם וּמָחָר נֵלֵךְ לַמִרְפָּאָה.” טוֹב מְאֹד. עָפְרָה דַוְקָא הָיְתָה מוּכָנָה לָלֶכֶת לִשְׁכַּב מֻקְדָם. כָּךְ לאֹ יַחְשְׁדוּ בָּהּ לְעוֹלָם. הָיְתָה חוֹלָה, יֹאמְרוּ, הָלְכָה לִישֹׁן מֻקְדָם. אֲבָל הִיא יוֹדַעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹלָה כְּלָל. חֻמָהּ עָלָה מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת וּמֶתַח.

בְּמוֹצְאֵי שַׁבָּת, רֹב הַיְלָדִים חוֹזְרִים מְאֻחָר לַכִּתָּה, הוֹלְכִים מִיָד לִישֹׁן וְנִרְדָמִים מַהֵר. גַם אַלוֹנָה נִרְדְמָה, אַחַת וּשְׁתַּיִם. הַצָרָה הָיְתָה, שֶׁגַם בּוּזִי וּמוּצִי נִרְדְמוּ מִיָד. רַק עָפְרָה נִשְׁאֲרָה עֵרָה. בַּחֲצוֹת, אַחֲרֵי שֶׁשׁוֹמֶרֶת הַלַיְלָה עָשְׂתָה אֶת הַסִבּוּב שֶׁלָהּ בַּכִּתָּה, קָמָה עָפְרָה וְהָלְכָה לְהָעִיר אֶת שֻׁתָּפֶיהָ. אֲבָל הֵם לֹא רָצוּ לְהִתְעוֹרֵר. וּכְשֶׁהִתְעוֹרְרוּ, לֹא רָצוּ לָקוּם. עָפְרָה נִעֲרָה אוֹתָם וְטִלְטְלָה בְּכָל הַכֹּחַ, עַד שֶׁיָצְאוּ מִן הַמִטוֹת וְעָמְדוּ לָהֶם שָׁם בְּפִּגָ’מוֹת, בַּמִסְדְרון, רוֹעֲדִים מִקֹר וּמֵהִתְרַגְשׁוּת.

הָיָה זֶה לֵיל אָבִיב, בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח. בַּחוּץ הֵחֵל לָרֶדֶת גֶשֶׁם אַחֲרוֹן. לְפֶתַע הִבְרִיק בָּרָק וְאַחֲרָיו רַעַם. רַק שֶׁאַלוֹנָה לֹא תִּתְעוורֵר מִזֶה, חָשְׁבָה עָפְרָה וְהַשְׁלֹשָה, מְהַלְכִים עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, פָּנוּ אֶל חַדְרָהּ שֶׁל אַלוֹנָה.

אַלוֹנָה גָרָה בְּחֶדֶר עִם יַסְמִין וְאִתַּי. מִטָתָהּ הָיְתָה לְיַד הַחַלוֹן. אֲבָל אֵיךְ מַגִיעִים אֶל הַצַמָה? אַלוֹנָה שָׁכְבָה שָׁם, מְכֻרְבֶּלֶת עַל צִדָהּ, מְכֻסָה עַד מֵעַל הָרֹאשׁ. הַשְׁלֹשָׁה, עָפְרָה עִם הַמִסְפָרַיִם הַגְדוֹלִים, עָמְדוּ לְיַד הַמִטָה. מִן הַחַלון פָּרְצָה רוּחַ מַעֲרָבִית, הַבָּרָק הֵאִיר עֲלֵיהֶם וְהָרַעַם נִשְׁמַע מְאַיֵם. לְבוּזִי וּמוּצִי כְּבָר בִּכְלָל לֹא הָיָה חֵשֶׁק לְהַמְשִׁיךְ בַּמְשִׂימָה. “זֶה בִּכְלָל לֹא כִֵף!” לָחֲשׁוּ.

אֲבָל עָפְרָה לֹא וִתְּרָה: “בּוּזִי, תָּרִים אֶת הַשְׂמִיכָה!” “לֹא,” סֵרֵב בּוּזִי – “יוֹתֵר טוֹב שֶׁאֶשְׁמֹר לְיַד הַדֶלֶת וּמוּצִי יָרִים אֶת הַשְׂמִיכָה!”

“אוּף, אַל תְּדַבְּרוִ עַכְשׁו! מִיָד כֻּלָם יִתְעוֹרְרוּ,” לָחֲשָׁה עָפְרָה. “תָּזִיז כְּבָר אֶת הַשְׂמִיכָה, נוּ!”

מוּצִי, בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת, הֵרִים אֶת הַשְׂמִיכָה מֵרֹאשָׁהּ שֶׁל אַלוֹנָה וְצַמָה עֲבֻתָּה אַחַת הִתְגַלְתָה לְעֵינֵיהֶם. עָפְרָה קֵרְבָה אֶת הַמִסְפָּרַיִם. הַבָּרָק הִבְזִיק שׁוּב וְיָדָהּ רָעֲדָה. עַכְשָׁו כְּבָר הַצַמָה אֲחוּזָה בִּצְבַת הַמִסְפָּרַיִם, צָרִיךְ רַק לַחְתֹּךְ. “מַהֵר! לָמָה אַתְּ לֹא חוֹתֶכֶת?” לָחַשׁ מוּצִי.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל שָׁקֵט, מַרְגִיעַ כָּל־כָּךְ, מִמִטָתָהּ שֶׁל יַסְמִין. “מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?” זֶה הִבְהִיל אֶת הַשְׁלֹשָׁה יוֹתֵר מֵהָרַעַם וּמֵהַבָּרָק. עָפְרָה הִשְׁמִיטָה אֶת הַמִסְפָּרַיִם מִיָדָהּ וְהֵם נָפְלוּ אַרְצָה בִּצְלִיל צוֹרֵם. וְעַכְשָׁו, אוֹי! – גַם אַלוֹנָה הִתְעוֹרְרָה.

“מַה קוֹרֶה פֹּה?” שָׁאֲלָה אַלוֹנָה, “מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן? לָמָה לֹא נוֹתְנִים לִישֹׁן?” אֶפְשָׁר הָיָה אוּלַי עוֹד לָסֶגֶת בְּכָבוֹד, אַךְ מוּצִי הַפַּטְפְּטָן קִלְקֵל הַכּול. “חָשַׁבְנוּ שֶׁתִּשְׂמְחִי לְהִפָּטֵר מִן הַצַמָה,” אָמַר לָהּ.

“מָה? לָמָה?!” – אַלוֹנָה תָּפְסָה בְּצַמוֹתֶיהָ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ, כֻּלָהּ רוֹעֶדֶת. מוּצִי הֵרִים אֶת הַמִסְפָּרַיִם מִן הָרִצְפָּה וְכֻלָם רָאוּ אוֹתָם. רַק זֶה עוֹד הָיָה חָסֵר. שׁוּב הֵאִיר הַבָּרָק אֶת הַחֶדֶר. “אַתֶּם רְצִיתֶם לִגְזֹז אֶת הַצַמוֹת שֶׁלִי?” – אַלוֹנָה הִתְקַשְׁתָה לְהַאֲמִין. אֲבָל הֵם, עָמְדוּ לְיָדָהּ עִם הַמִסְפָּרַיִם בַּיָד וְשָׁתְקוּ.

עָפְרָה הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִתְאוֹשְׁשָה. “קָשֶׁה לָךְ לַחֲפֹף רֹאשׁ, נָכוֹן?” פָּלְטָה בִּמְהִירוּת, “רָצִינוּ רַק לַעֲזֹר לָךְ…”

אַלוֹנָה פָּרְצָה בִּבְכִי. “אַתֶּם רָעִים!” הִתְיַפְּחָה – “לְכוּ מִכָּאן, לְכוּ! שֶׁלֹא תָּעֵזוּ לָגַעַת בַּצַמוֹת שֶׁלִי! אֲנִי לֹא אִישַׁן. אֲנִי אֶשְׁמֹר עֲלֵיהֶן!”

"לֹא נָבוֹא עוֹד פַּעַם. אַתְּ יְכוֹלָה לִישֹׁן, אָמַר בּוּזִי. “אֲנִי בִּכְלָל לֹא רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. רַק עָפְרָה רָצְתָה.”

“כֵּן, כֵּן,” אִשֵׁר מוּצִי, “הִיא אָמְרָה שֶׁזוֹ תִּהְיֶה הַפְתָּעָה בִּשְׁבִילֵךְ. אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה נָעִים לָנוּ. לֹא נַעֲשֶׂה אֶת זֶה יוֹתֵר. סְלִיחָה.” וּשְׁנֵיהֶם הִסְתַּלְקוּ מֵהַחֶדֶר.

רַק עָפְרָה נִשְׁאֲרָה לְיַד מִטָתָהּ שֶׁל אַלוֹנָה, הַמִסְפָּרַיִם עוֹד בְּיָדָהּ. וְאָז יַסְמִין אָמְרָה: “לְכִי גַם אַתְּ לִישֹׁן, עָפְרָה, וְאַל תְּנַסִי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה שׁוּב. זֶה לֹא יָפֶה.” אֲבָל עָפְרָה נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת עַל עָמְדָהּ. לֹא יְכוֹלָה לָזוּז. בּוּשָׁה כִּסְתָה אֶת פָּנֶיהָ. פִּתְאֹם צַר הָיָה לָהּ עַל אַלוֹנָה, הַשׁוֹכֶבֶת מְפַחֶדֶת בְּמִטָתָהּ וּבוֹכָה. גַם עָפְרָה רָצְתָה לְבַקֵשׁ סְלִיחָה כְּמוֹ בּוּזִי, אֲבָל הִיא אֲשֵׁמָה יוֹתֵר, וְהָיָה לָהּ קָשֶׁה.

אַלוֹנָה הִמְשִׁיכָה לְהִתְיַפֵּחַ. “אֵיךְ רָצִית לַעֲשׂוֹת לִי דָבָר כָּזֶה? אַתְּ כְּבָר לֹא תִּהְיִי חֲבֵרָה שֶׁלִי אַף פַּעַם.”

גַם לְעָפְרָה בָּא לִבְכּוֹת. בַּחוּץ יוֹרֵד גֶשֶׁם. קַר לָהּ וְהִיא מִסְכֵּנָה מְאֹד. הִיא פָּרְצָה בִּבְכִי וּמִתּוֹךְ הַבְּכִי הַגָדוֹל, בֵּין הִתְיַפְּחוּת לְהִתְיַפְּחוּת נִפְלְטוּ הַמִלִים: “אֲנִי מִצְטַעֶרֶת אַלוֹנָה, אֲנִי מִצְטַעֶרֶת.” יַסְמִין שׁוּב הִתְעָרְבָה, בַּקוֹל הַשָׁקֵט שֶׁלָהּ, הַמַרְגִיעַ: אִם אַתְּ כָּל כָּךְ מִצְטַעֶרֶת, אָז גַם אַלוֹנָה תִּסְלַח לָךְ," הִיא אוֹמֶרֶת. “הֲרֵי בְּעֶצֶם לֹא קָרָה שׁוּם דָבָר. הַצַמוֹת בִּמְקוֹמָן. מָחָר נְדַבֵּר עַל הַכֹּל. עַכְשָׁו צָרִיךְ לִישֹׁן. תַּגִידוּ לַיְלָה טוֹב.”

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, עָפְרָה הִצְלִיחָה לוֹמַר “לַיְלָה טוֹב” וּ"סְלִיחָה, אַלוֹנָה," וְאַלוֹנָה הֵשִׁיבָה לָהּ בְּ"לַיְלָה טוֹב". כַּעֲבֹר שָׁעָה כְּבָר הָיוּ כֻּלָם בַּמִטוֹת וְיָשְׁנוּ. בְּיוֹם הַמָחֳרָת הֵאִיר בֹּקֶר בָּהִיר וְרָחוּץ, וּקְבוּצַת “פְּלָגִים” יָצְאָה לַטִיוּל הַשְׁבוּעִי שֵׁלָהּ אֶל הֶהָרִים מִמוּל. עָפְרָה הָלְכָה לְיַד אַלוֹנָה וְנוֹרָא רָצְתָה לְדַבֵּר אִתָּהּ, אַךְ אַלוֹנָה עֲדַיִן שָׁתְקָה וְלֹא הִבִּיטָה בָּהּ כְּלָל. הֵם טִפְּסוּ יַחַד עַל הָהָר. שָׁם עָשׂוּ חֲנִיָה וְאָכְלוּ אֶת הַתַּפּוּזִים שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם. וְכַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ לָהֶם כָּךְ, עַל גַב הָהָר וְהִבִּיטוּ בַּחֻרְשׁוֹת הַיָפוֹת, בַּמַטָעִים וּבַשָׂדוֹת שֶׁמִמוּל, פָּנְתָה פִּתְאֹם אַלוֹנָה אֶל עָפְרָה: “אַתְּ יוֹדַעַת מָה, בַּקַיִץ יִהְיֶה לִי בֶּאֱמֶת קְָשֶׁה עִם הַצַמוֹת הָאֵלֶה. אוּלַי בֶּאֱמֶת אֲבַקֵשׁ לְהִסְתַּפֵּר.”

“חֲבָל לִגְזֹז אוֹתָן,” אָמְרָה עָפְרָה, “הֵן יָפוֹת. אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁלֹא הִצְלַחְתִּי.”

“אִמָא שֶׁלִי אוֹמֶרֶת שֶׁאֶצְלִי הַשֵׂעָר גָדֵל כָּל־כָּךְ מַהֵר, שֶׁעַד הַחֹרֶף הַבָּא שׁוּב יִהְיוּ לִי צַמוֹת, אִם רַק אֶרְצֶה,” אָמְרָה אַלוֹנָה, “וּבִכְלָל, בְּעֵינַי הַתַּלְתַּלִים שֶׁלָךְ יוֹתֵר יָפִים…”

“בֶּאֱמֶת?” תָּמְהָה עָפְרָה, “וַאֲנִי דַוְקָא לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתָם.”

כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ קִצְצָה אַלוֹנָה אֶת צַמוֹתֶיהָ עַד לַכְּתֵפַיִם וְהָיְתָה יָפָה מְאֹד בְּתִסְרָקְתָהּ הַחֲדָשָׁה.

“כָּכָה זֶה,” צָחֲקָה יַסְמִין, “תָּמִיד חוֹשְׁבִים שֶׁאֵצֶל הָאֲחֵרִים יוותֵר יָפֶה. אֲבָל כֻּלָם יוֹדְעִים שֶׁבִּ”פְלָגִים", הַבָּנוֹת הֲכִי נֶחְמָדוֹת. מַסְכִּימִים?" הַבָּנוֹת הִסְכִּימוּ. הַבָּנִים – לֹא כָּל־כָּךְ.

יַסְמִין מִקְבוּצַת פְּלָגִים הִיא יַלְדָה כְּכָל הַיְלָדוֹת. הִיא שׁוֹנָה רַק בָּזֶה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת כְּמוֹ כֻּלָם. בְּעוֹדָהּ תִּינֹקֶת חָלְתָה יַסְמִין בְּמַחֲלַת שִׁתּוּק הַיְלָדִים וּמֵאָז רַגְלֶיהָ אֵינָן נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ.

יַסְמִין נוֹסַעַת בְּכִסֵא גַלְגַלִים. בְּעֶזְרַת הַכִּסֵא הִיא מַגִיעָה לְכָל מָקוֹם וְעוֹשָׂה כָּל מַה שֶׁצָרִיךְ. הִיא גַם אֵינָהּ אוֹהֶבֶת שֶׁיַעַזְרוּ לָהּ. “בְּעַצְמִי!” הָיְתָה אוֹמֶרֶת כְּשֶׁעוֹד הָיְתָה קְטַנְטֹנֶת, “בְּעַצְמִי!” וְכָךְ זֶה נִשְׁאַר.

יַסְמִין מְשָׁרֶתֶת אֶת עַצְמָה יָפֶה מְאֹד, וְאִם מִפַּעַם לְפַעַם בְּכָל זֹאת דְבוֹרָה אוֹ יִצְחָק דוֹחֲפִים אֶת כִּסֵא הַגַלְגַלִים שֶׁלָהּ בָּעֲלִיָה, זֶה רַק מִתּוֹךְ יְדִידוּת וְתוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה בְּיַחַד.

הַיְלָדִים אוֹהֲבִים אֶת יַסְמִין. לֹא מִשׁוּם שֶׁהִיא חַלָשַׁת רַגְלַיִם וְנִזְקֶקֶת לְכִסֵא גַלְגַלִים, אֶלָא מִשׁוּם שֶׁהִיא – יַסְמִין.

לְיַסְמִין יֵשׁ קוֹל נָעִים כְּפַעֲמוֹן כֶּסֶף, שָׁקֵט וּמַרְגִיעַ. הִיא גַם יוֹדַעַת לְהַקְשִׁיב נִפְלָא וְאֶפְשָׁר לְסַפֵּר לָהּ אֶת כָּל הַסוֹדוֹת. הִיא יוֹדַעַת הַכֹּל עַל כֻּלָם, כִּי כֻּלָם שׁוֹפְכִים לְפָנֶיהָ אֶת לִבָּם, וְהִיא – שׁוֹמֶרֶת סוֹד מֵאֵין כָּמוֹהָ. וְנוֹסָף עַל כָּל אֵלֶה הִיא גַם יָפָה כָּזֹאת, שֶָנָעִים לְהַבִּיט בָּהּ. עֵינֶיהָ כְּחֻלוֹת־יְרֻקוֹת, גְדוֹלוֹת מְאֹד וְזוֹהֲרוֹת אֶל כֻּלָם בְּאֵמוּן וּבְחִבָּה. רֹאשָׁהּ בָּהִיר וּמְתֻלְתָּל. לֹא תַלְתַּלִים צְפוּפִים וּפִרְאִיִים כְּמוֹ לְעָפְרָה, כִּי אִם רַכִּים וּמִשְׁיִים, שֶׁנוֹרָא מִתְחַשֵׁק לְלַטֵף אוֹתָם.

כֵּן, יַסְמִין מְעֹרָה הֵיטֵב בְּחַיֵי הַכִּתָּה וְעוֹשָׂה הַכֹּל יַחַד עִם כֻּלָם. אָמְנָם לְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו מְטַפְּסִים הַחֶבְרֶ’ה בָּרֶגֶל הִיא מַגִיעָה בִּמְכוֹנִית, יַחַד עִם הַשְׂמִיכוֹת וְהַמָזוֹן, אַךְ בְּכָל הַחֲנִיוֹת הֵם שׁוּב יַחַד. שָׁרִים לְיַד הַמְדוּרָה, רוֹאִים שְׁקִיעוֹת וּזְרִיחוֹת וּמְסַפְּרִים חֲוָיוֹת.

בְּסוֹף הַשָׁנָה הֶחְלִיטוּ יַלְדֵי חֶבְרַת הַיְלָדִים – קְבוּצַת “פָּשׁוֹשׁ”, קְבוּצַת “אֲלֻמוֹת” וּקְבוּצַת “פְּלָגִים” – לְהַצִיג הַצָגָה אַחַת גְדוֹלָה, 60 יְלָדִים בְּיַחַד.

לִקְבוּצַת “פָּשׁוֹשׁ”, הַגְדוֹלִים, נָתְנוּ אֶת כָּל הַתַּפְקִידִים הָרָאשִׁיִים. מֵהֶם בָּחֲרוּ מֶלֶךְ וּמַלְכָּה, נְסִיכָה וּנְסִיכִים, שָׂרִים וּנְשׁוֹת חָצֵר. לִקְבוּצַת “אֲלֻמוֹת” נָתְנוּ לְהַצִיג אֶת הָעָם הַפָּשׁוּט, הַמוֹכְרִים וְהַקוֹנִים, לָשִׁיר אֶת הַפִּזְמוֹנִים וְלַעֲשׂוֹת לַהֲטוּטִים. מַה נִשְׁאַר לִקְבוּצַת “פְּלָגִים”, הַקְטַנִים שֶׁבַּחֶבְרָה – מַה יַעֲשׂוּ בְּנֵי כִּתָּה “ג” בְּהַצָגָה כָּזֹאת?

“אַתֶּם,” אָמְרָה אֶסְתֵּר הַבַּמָאִית, “אַתֶּם תִּהְיוּ לַהֲקַת דְבוֹרִים. תָּעוּפוּ אֶל הַבָּמָה בְּמָחוֹל סוֹעֵר, לִכְבוֹד נִשׂוּאֵי הַנְסִיכָה וְהַנָסִיךְ.” אַךְ קְבוּצֹת “פְּלָגִים” לֹא הִתְלַהֲבָה. רַקֶפֶת, שֶׁהִיא דַוְקָא רַקְדָנִית מְצֻיֶנֶת, קָמָה וְהִכְרִיזָה: “אֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים מְאֹד, אֶסְתֵּר, אַךְ הַכִּתָּה שֶׁלָנוּ לֹא יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהַצָגָה הַזֹאת.”

“לָמָה?” הִשְׁתּוֹמְמָה אֶסְתֵּר. “לָמָה אֵינְכֶם יְכוֹלִים? לֹא נָאֶה לָכֶם לִהְיוֹת לַהֲקַת דְבוֹרִים?”

אַךְ רַקֶפֶת בְּשֶׁלָהּ: “דַוְקָא כֵּן נָאֶה לָנוּ לִהְיוֹת לַהֲקַת דְבוֹרִים. אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְהַצִיג בְּחֵפֶץ־לֵב – אַךְ בְּלִי יַסְמִין לֹא נִשְתַּתֵּף, וְהִיא אֵינָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּלַהֲקַת דְבוֹרִים. אֲנַחְנוּ נִשְׁתַּתֵַף בְּהַצָגָה רַק עִם יַסְמִין, אוֹ בִּכְלָל לֹא.”

יֶתֶר בְּנֵי הַכִּתָּה הִנְהֲנוּ בְּרֹאשָׁם בְּהַסְכָּמָה גְמוּרָה. בֶּאֱמֶת חֲבָל. מְאֹד הָיוּ רוֹצִים לְהַצִיג עִם כָּל הַחֶבְרֶ’ה – אֲבָל בְּלִי יַסְמִין אִי־אֶפְשָׁר. זֶה בָּרוּר לְכֻלָם.

אֶסְתֵּר נִדְהֲמָה. עַל זֶה הִיא לֹא חָשְׁבָה. הֵצִיצָה בְּיוֹחָנָן הַמוֹרֶה, אוֹבֶדֶת עֵצוֹת. אַךְ יוֹחָנָן חִיֵךְ וְאָמַר: “הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר, אֶסְתֵּר. יַלְדֵי הַכִּתָּה שֶׁלִי יִשְׁתַּתְּפוּ בַּהַצָגָה, יַחַד עִם יַסְמִין, כַּמוּבָן.”

אֵיךְ? זֶה סוֹדוֹ שֶׁל יוֹחָנָן.

בָּעֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵׁנָה, הוּא גִלָה אוֹתוֹ לְכֻלָם. תָּמִיד בָּעֶרֶב לִפְנֵי הַשֵׁנָה מִתְאַסְפִים יַלְדֵי הַכִּתָּה בְּפִיגָ’מוֹת סְבִיב יוֹחָנָן וְהוּא מְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר, מֵשַׂחֵק אִתָּם, אוֹ סְתָם מְשׂוֹחֵחַ עַל מַה שֶׁהָיָה הַיוֹם וּמַה שֶׁיִהְיֶה מָחָר, וְעַל מַה שֶׁהָיָה כָּתוּב בָּעִתּוֹן.

הַיְלָדִים אוֹהֲבִים אֶת הַשָׁעָה הַזֹאת שֶׁלִפְנֵי הַשֵׁנָה. יוֹחָנָן הוּא אָז כֻּלוֹ שֶׁלָהֶם. לֹא מוֹרֶה, לֹא עָסוּק, מוּכָן לְהַקְשִׁיב וּלְהַשְׁמִיעַ. כְּמוֹ יָדִיד גָדוֹל. וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים לִישֹׁן, שְׁלֵוִים וּמְפֻיָסִים עִם הָעוֹלָם, יוֹחָנָן מְכַבֶּה אֶת הָאוֹרוֹת וְאוֹמֵר: “לַיְלָה טוֹב, וּלְהִתְרָאוֹת מָחָר.”

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב סִפֵּר לָהֶם יוֹחָנָן אֶת רַעְיוֹנוֹ הַנִפְלָא – אֵיךְ יַצִיגוּ יַלְדֵי קְבוּצַת פְּלָגִים, וְיַסְמִין בְּתוֹכם, אֶת לַהֲקַת הַדְבוֹרִים הַמְרַקֶדֶת.

“נִקַח אֶת כִּסֵא הַגַלְגַלִים שֶׁל יַסְמִין,” אָמַר יוֹחָנָן, “וְנַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְפֶרַח גָדוֹל, עִם עֲלֵי כּוֹתֶרֶת גְדוֹלִים מִקַרְטוֹן. בְּכִסֵא הַפֶּרַח תֵּשֵׁב יַסְמִין, כֶּתֶר עַל רֹאשָׁהּ, וְתִהְיֶה מַלְכַּת הַדְבוֹרִים. אַתֶּם, הַלַהֲקָה, תָּעוּפוּ אֶל הַבָּמָה, עִם הִַּסֵא שֶׁל יַסְמִין, וְתַעֲמִידוּ אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַבָּמָה. פֶּרַח צִבְעוֹנִי גָדוֹל וְיָפֶה – וּבְתוֹכוֹ הַמַלְכָּה. יַסְמִין תָּשִׁיר, כִּי לָהּ קוֹל נָעִים וְצָלוּל, וְאַתֶּם תִּרְקְדוּ סְבִיבָהּ רִקוּד דְבוֹרִים עַלִיז. מַה דַעְתְּכֶם?”

הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְעוֹד אֵיךְ! כֻּלָם שָׂמְחוּ וְצָחֲקוּ. אֶבֶן יָרְדָה מִלִבָּם. וְיַסְמִין? יַסְמִין הָיְתָה מְאֻשֶׁרֶת. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָלְכוּ לִישֹׁן עַלִיזִים וּמִתְרוֹנְנִים, עִם חִיוּךְ עַל הַשְׂפָתַיִם.

בַּחֲזָרוֹת הַכֹּל הָלַךְ נִפְלָא. זְאֵב הָיָה הַמְנַצֵחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת. הַיְלָדִים הִתְעוֹפְפוּ יַחַד עִם הַכִּסֵא שֶׁל יַסְמִין אֶל הַבָּמָה, הֵעִיפוּ אוֹתָהּ לַמֶרְכָּז – וְשָׁם יָשְׁבָה לָהּ הַמַלְכָּה וְשָׁרָה אֶת שִׁיר הַדְבוֹרִים. קְבוּצַת פְּלָגִים זָכְתָה לְהַרְבֵּה שְׁבָחִים. רַק חֲבָל שֶׁבְּעֶרֶב הַהַצָגָה זְאֵב וְיִצְחָק רָבוּ כָּל כָּךְ. עַל מָה רָבוּ? מִי זוֹכֵר אֶת זֶה בִּכְלָל.

הַכֹּל הִתְחִיל מִלֹא כְלוּם, מִשְׁטוּת. אַךְ לְפֶתַע רָאִינוּ אוֹתָם מִתְנַפְּלִים זֶה עַל זֶה בְּאֶגְרוֹפִים. הִרְבִּיצוּ, בָעֲטוּ וּמָרְטוּ שְׂעָרוֹת. פַּחַד! בְּקֹשִׁי הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם. אַחַר־כָּךְ עוֹד הִמְשִׁיכוּ לְקַלֵל זֶה אֶת זֶה קְלָלוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְׁבְּעוּ לֹא לְשַׂחֵק יוֹתֵר יַחַד וְנִשְׁבְּעוּ לֹא לְהַצִיג יוֹתֵר יַחַד בַּהַצָגָה. כִּמְעַט קִלְקְלוּ אֶת הָרִקוּד שֶׁל פְּלָגִים. מַזָל שֶׁזְאֵב הָיָה הַמְנַצֵחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בָּרִקוּד, אַחֶרֶת הָיוּ מְמָאֲנִים לָתֵת יָד זֶה לָזֶה.

בֵּינְתַיִים פָּרְשׂוּ עַל הַבָּמָה יְרִיעוֹת פְּלַסְטִיק, כְּדֵי שֶׁלֹא תַּחֲרֹק מֵרֹב רְקִיעוֹת רַגְלַיִם שֶׁל יְלָדִים רַבִּים כָּל כָּךְ. מַה שֶׁלֹא הֵבִיאוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הָיָה, שֶׁבָּעֶרֶב יֵרֵד טַל וְיַרְטִיב אֶת יְרִיעוֹת הַפְּלַסְטִיק וְהֵן יֵעָשׂוּ חֲלָקוֹת חֲלָקוֹת. צָרִיךְ יִהְיֶה לְהִזָהֵר שֶׁלֹא לִגְלֹש עַל פְּנֵיהֶן.

הַהַצָגָה הִתְחִילָה. הוֹפָעַת יַלְדֵי קְבוּצַת פְּלָגִים הָיְתָה בַּמַעֲרָכָה הַשְׁנִיָה, לִקְרַאת הַסוֹף הַטוֹב, בַּחֲתֻנַת הַנְסִיכָה וְהַנָסִיךְ. הֵם עָמְדוּ הָכֵן מֵאֲחוֹרֵי הַקְלָעִים. יַסְמִין יָשְׁבָה בְּתווךְ הַפֶּרַח הָאָדֹם שֶׁלָהּ וְהָיְתָה יָפָה מְאֹד עִם הַכֶּתֶר עַל רֹאשָׁהּ הַבָּהִיר. יְהוּדָה נֹעַם וְשָׁאוּל, הַגְבַרְתָּנִים שֶׁבַּכִּתָּה, הָיוּ אֲמוּרִים לְהָעִיף אֶת כִּסֵא הַגַלְגַלִים לְמֶרְכַּז הַבָּמָה. הֵם כְּבָר אָחֲזוּ בּוֹ מִשְׁלֹשֶׁת צְדָדָיו. בֵּינְתַיִם, עַל הַבָּמָה, הַהַצָגָה נִמְשְׁכָה. הַנְסִיכָה דָחֲתָה אֶת כָּל הַנְסִיכִים הַמְפֹאָרִים וּבָחֲרָה בָּעֶלֶם הַפָּשׁוּט לִנְסִיךְ חֲלוֹמוֹתֶיהָ. הַנְסִיכִים כָּעֲסוּ וְעָשׂוּ צָרוֹת, וּלְאַחַר שֶׁהַנְסִיכָה וּבְחִיר לִיבָּהּ הִתְגַבְּרוּ עַל כָּל הַתְּלָאוֹת הִגִיעַ הַסוֹף הַטוֹב – הַחֲתֻנָה.

זְאֵב, הַ"דְבוֹר"־הַמְנַצֵח, עָלָה עַל הַבָּמָה וְהֵרִים אֶת שַׁרְבִיטוֹ. הַתִּזְמֹרֶת פָּצְחָה בִּנְגִינָה סוֹעֶרֶת וְלַהֲקַת הַדְבוֹרִים, אִתָּם. הִנֵה הֵם מְעִיפִים אֶת הַפֶּרַח אֶל הַמֶרְכָּז וְכֻלָם רוֹאִים אֶת מַלְכַּת הַדְבוֹרִים הַיָפָה יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ כּוֹתַרְתּוֹ הָאֲדֻמָה. אֲבָל, אוֹי!… מַה קוֹרֶה כּקאן? יְרִיעוֹת הַפְּלַסְטִיק חֲלַקְלַקוֹת כָּל־כָּךְ שֶׁכִּסֵא הַגַלְגַלִים אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲצֹר בַּמֶרְכָּז! הוּא צוֹבֵר תְּנוּפָה וּמַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ, וְגוֹלֵשׁ בִּמְהִירוּת לִקְצֵה הַבָּמָה. עוֹד שְׁנִיָה, וְהוּא יִתְהַפֵּךְ לְמַטַה, וְיַסְמִין בְּתוֹכוֹ. הַדְבוֹרִים פְּעוּרֵי עֵינַיִם וּמְשֻׁתָּקִים מֵרוֹב בֶּהָלָה. מַה יִהְיֶה? אַךְ הִנֵה, זְאֵב הַמְנַצֵחַ מִצַד אֶחָד, וְיִצְחָק, דְבוֹר שֶׁבַּדְבוֹרִים מִצַד אַחֵר, דוֹלְקִים אַחַר כִּסֵא הַגַלְגַלִים בִּגְלִישָׁה מְטֹרֶפֶת עַל יְרִיעוֹת הַפְּלַסְטִיק, נִתְלִים עָלָיו מֵאָחוֹר וְנִסְחָבִים אַחֲרָיו אֶל קְצֵה הַבָּמָה.

הַכִּסֵא, שֶׁהֵאֵט אֶת מְרוּצָתוֹ, הִגִיעַ אֶל קְצֵה הַבָּמָה כְּשֶׁשְׁנֵי הַבָּנִים תְּלוּיִים מֵאֲחוֹרָיו וְעוֹצְרִים בּוֹ בְּכָל כֹּחָם. שָׁם, לִפְנֵי הַבָּמָה, צָץ לְפֶתַע גַם יוֹחָנָן וְעָצַר אֶת הַכִּסֵא בְּגוּפוֹ. יוֹחָנָן תָּמִיד נִמְצָא בַּמָקוֹם הַנָכוֹן, בָּרֶגַע הַנָכוֹן. “הַמְשִׁיכוּ,” לָחַשׁ יוֹחָנָן, “כְּלוּם לֹא קָרָה. הַקָהָל אֲפִלוּ לֹא הִרְגִישׁ. הַכֹּל בְּסֵדֶר.”

זְאֵב וְיִצְחָק לָקְחוּ אֶת יַסְמִין בַּחֲזָרָה אֶל מֶרְכַּז הַבָּמָה, כְּשֶׁהֵם צוֹעֲדִים יַחַד, יָד בְּיָד נוֹגַעַת וּמְגַלְגְלִים אֶת הַכִּסֵא. רֶגַע! שְׁנֵי אֵלֶה הֲרֵי רָבוּ כָּל־כָּךְ, מַמָשׁ אוֹיְבִים בְּנֶפֶשׁ!

מַה פִּתְאֹם? פְּנֵיהֶם קוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר. יַחַד עָשׂוּ מַעֲשֶׂה גָדוֹל. יַחַד.

הַדְבוֹרִים מִקְבוּצַת פְּלָגִים הִתְעוֹפְפוּ מִסָבִיב, נִרְגָשִׁים. יַסְמִין, בְּתוֹךְ הַפֶּרַח, כְּבָר מְחַיֶכֶת וְהַנְגִינָה מִתְחַדֶשֶׁת. שֶׁקֶט. עַכְשָׁו יַסְמִין שָׁרָה אֶת שִׁיר מַלְכַּת הַדְבוֹרִים וְכֻלָם מַקְשִׁיבִים רַב קֶשֶׁב. קוֹלָהּ הַבָּהִיר מִצְטַלְצֵל מֵעַל רָאשֵׁי הַצוֹפִים עַל הַדֶשֶׁא הַגָדוֹל וְהַדְבוֹרִים מְרַקְדוֹת סְבִיבָהּ. קְבוּצַת פְּלָגִים הוֹפֶכֶת לְמַסְמֵר הָעֶרֶב וְקוֹצֶרֶת אֶת כָּל הַתְּשׁוּאוֹת. אֵיזוֹ הַצָגָה גְדוֹלָה!

בְּתֹם הַהַצָגָה יָשְׁבוּ כֻּלָם לְיַד הַבְּרֵכָה וְעָשׂוּ קוּמְזִיץ. אָכְלוּ עֲנָבִים רִאשׁוֹנִים, שָׁתוּ קָפֶה קַר וְסִפְּרוּ חֲוָיוֹת.

“יוּ, כַּמָה נִבְהַלְנוּ כְּשֶׁהַכִּסֵא הֵחֵל לְהִתְגַלֵשׁ,” אָמְרָה אַלוֹנָה.

“כֵּן. זוֹ הָיְתָה הַצָגָה בְּתוֹךְ הַצָגָה,” אָמְרָה דְבוֹרָה. “אֲבָל הַבָּנִים שֶׁלָנוּ – אֵין כְּמוֹהֶם!” וְיִצְחָק וּזְאֵב, שֶׁיָשְׁבוּ כָּל הָעֶרֶב צְמוּדִים זֶה לָזֶה, קָרְנוּ מֵאֹשֶר. יוֹחָנן הִבִּיט בָּרָאשִׁים הַקְטַנִים, הַחוּמִים, הַבְּהִירִים, הַשְׁחוֹרִים וְהָאֲדַמְדַמִים. כָּל־כָּךְ קְטַנִים, וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלִיהֶם. כָּאֵלֶה הֵם יַלְדֵי קְבוּצַת פְּלָגִים. יוֹדְעִים לָרִיב, לְהִשְׁתּוֹלֵל וּלְהִתְפָּרֵעַ, וְיוֹדְעִים גַם – לִהְיוֹת חֲבֵרִים טוֹבִים, לְהוֹשִׁיט יָד בְּעֵת הַצֹרֶךְ. כֻּלָם יַחַד.

זֶה קָרָה בַּקִבּוּץ הַשׁוֹכֵן עַל גִבְעָה יְרֻקָה בַּדֶרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם. יַלְדֵי בֵּית־הַסֵפֶר, שֶׁנִקְרְאוּ בְּקִצוּר “חֶבְרַת־הַיְלָדִים”, חָשְׁקָה נַפְשָׁם בְּסָאפָארִי. מַה פִּתְאֹם סָאפָארִי? סָאפָארִי בַּקִבּוּץ? סָאפָארִי עִם יְעָרוֹת, מְעָרוֹת, עֲרָבוֹת וְחַיוֹת טֶרֶף? לֹא בְּדִיוּק כָּךְ. בְּסַךְ הַכֹּל בִּקְשׁוּ, שֶׁבִּמְקוֹם הַכְּלוּבִים הַצָרִים, בָּהֶם הֶחֱזִיקוּ אֶת הַחַיוֹת בְּמֶשֶׁק הַיְלָדִים, יַקְצוּ לָהֶם מָקוֹם רְחַב יָדַיִם וְגָדוּר סָבִיב, שֶׁבּוֹ תּוּכַלְנָה כָּל הַחַיוֹת לִחְיוֹת בְּנַחַת וּלְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי. מִין סָאפָארִי זוּטָא. אַךְ אֵיךְ יַגְשִׁימוּ זֹאת?

מָקוֹם יָפֶה וּמַתְאִים מָצְאוּ לָהֶם. סָמוּךְ לְמֶשֶׁק הַיְלָדִים הִשְׂתָּרְעָה חֹרְשַׁת אֳרָנִים דְלִילָה. בְּמֶרְכָּזָהּ הָיָה מָקוֹם חָשׂוּף מֵעֵצִים, בּוֹ נִצְבוּ כַּמָה סַלְעֵי בְּרֵאשִׁית עֲנָקִיִים. הַיְלָדִים גִלְגְלוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם סְלָעִים נוֹסָפִים, וּבְעֶזְרַת הָאָבוֹת עָרְמוּ סֶלַע עַל סֶלַע עַד שֶׁיָצְרוּ מֵעֵין מְעָרַת סְלָעִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר בָּהּ. גַם בְּרֵכָה קְטַנָה חָפְרוּ וּמִלְאוּהָ מַיִם, בִּשְׁבִיל הַבַּרְוָזִים. הַמָקוֹם נִרְאָה מַמָשׁ יְפֵהפֶה, רַק גָדֵר חָסְרָה. “גָדֵר,” אָמְרוּ לָהֶם הַחֲבֵרִים, “עוֹלָה כֶּסֶף רַב, וְכֶסֶף אֵין לָנוּ.” חֲבָל.

עוֹז, חֵן, עֹפֶר וְזִיו, שֶׁהָיוּ הַמְתַכְנְנִים הָרָאשִׁיִים שֶׁל הַסָאפָארִי, לֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ. “נִתְגַיֵס לָעֲבוֹדָה,” הֵם אָמְרוּ, “נַרְוִיחַ בְּעַצְמֵנוּ כֶּסֶף לַגָדֵר.” בָּעֶרֶב הָלְכוּ לְסִדוּר הָעֲבוֹדָה וְשָׁאֲלוּ: “יֵשׁ מָחָר עֲבוֹדָה בִּשְׁבִילֵנוּ? אַחֲרֵי הַלִמוּדִים כַּמוּבָן.” אֲבָל מִי יִמְצָא לָהֶם עֲבוֹדָה שֶׁל מַמָשׁ אַחֲרֵי הַלִמוּדִים? “לָעֲבוֹדָה צָרִיךְ לָקוּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר.” אַךְ הֵם לֹא וִתְּרוּ. עֶרֶב אַחַר עֶרֶב הָלְכוּ לְסַדְרַן הָעֲבוֹדָה, וְתָמִיד אוֹתָהּ הַתְּשׁוּבָה: אֵין עֲבוֹדָה. רַק הַמִקְרֶה הַטוֹב בָּא לְעֶזְרָתָם.

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה הֵכִינוּ הַפַלָחִים שֶׁטַח לִזְרִיעַת אַרְטִישׁוֹק. הִדְבִּירוּ אֶת הָעֲשָׂבִים, חָרְשׁוּ, זָרְעוּ וְהִשְׁקוּ. וּמַה קָרָה? לְפֶתַע הִתְכַּסָה כָּל הַשָׂדֶה בְּשָׁמִיר יָרֹק, אוֹתוֹ שָׁמִיר רֵיחָנִי שֶׁאִמָא מַכְנִיסָה לַצִנְצֶנֶת שֶׁל הַמְלָפְפוֹנִים הַכְּבוּשִׁים, אוֹ קוֹצֶצֶת לְתוֹךְ הַסָלָט. “מַה לַעֲשׂוֹת עִם הַשָׁמִיר הַזֶה?!” שָׁאֲלוּ הַפַלָחִים הַמְיֹאָשִׁים. “הוּא לֹא יִתֵּן לָאַרְטִישׁוֹק לִצְמֹחַ.” הִזְדַמֵן לַמָקוֹם אִישׁ “תְנוּבָה” וְשָׂמַח שִׂמְחָה רַבָּה. “הָבִיאוּ אֵלֵינוּ אֶת הַשָׁמִיר,” אָמַר, “קִשְׁרוּ אוֹתוֹ חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת וּמִכְרוּ אוֹתוֹ לָנוּ. יֵשׁ בִּקוּשׁ רַב לַיֶרֶק הַזֶה.” אַךְ הַפַלָחִים עֲדַיִן לֹא הָיוּ מְרֻצִים. מֵהֵיכָן יִמָצֵא לָהֶם זְמַן לַחְתֹּךְ וְלִצְרֹר שָׁמִיר בַּחֲבִילוֹת? וּמִי הִצִיל אֶת הַמַצָב? כַּמוּבָן – הַיְלָדִים. הֵם קָפְצוּ עַל הַהִזְדַמְנוּת שֶׁבָּאָה בְּמַפְתִּיעַ.

בִּתְרוּעוֹת גְדוֹלוֹת עָטָה כָּל חֶבְרַת הַיְלָדִים, בָּנִים וּבָנוֹת, עַל הַשָׁמִיר. מִדֵי יוֹם, אַחֲרֵי הַלִמוּדִים, מִהֲרוּ כֻּלָם לַשָׂדֶה, חָתְכוּ, אָרְזוּ וְצָרְרוּ צְרוֹרוֹת שֶׁל שָׁמִיר. אֵיזֶה עִסוּק נִפְלָא! הַשָׁמַיִם כְּחֻלִים, הַשָׁמִיר יָרֹק וְרֵיחָנִי וְהַיְלָדִים בַּשָׂדֶה כְּמוֹ פְּרָחִים גְדוֹלִים וְצִבְעוֹנִיִים, כְּמוֹ דְבוֹרִים עַמְלָנִיוֹת! נָחִיל שָׁר וּמְזַמְזֵם וְעוֹבֵד, עוֹבֵד, עוֹבֵד. הַגַב כּוֹאֵב? הַשֶׁמֶשׁ שׂוֹרֶפֶת? לֹא נוֹרָא! בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר נָקִים סָאפָארִי.

חֲבִילוֹת הַשָׁמִיר נִמְכְּרוּ בִּתְנוּבָה וְכָל הָאָרֶץ אָכְלָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה אֶת הַשָׁמִיר הָרֵיחָנִי שֶָל חֶבְרַת הַיְלָדִים מֵאוֹתוֹ קִבּוּץ שֶׁעַל הַגִבְעָה. וְהָעִקָר: כָּל יוֹם נִרְשַׁם לִזְכוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים סְכוּם כֶּסֶף נוֹסָף לַהֲקָמָת הַגָדֵר. וּלְבַסוֹף, כְּשֶׁהַשָׂדֶה הָיָה נָקִי, וְכָל הַשָׁמִיר נִמְכַּר – הָיָה לָהֶם דֵי כֶּסֶף לִבְנִיַת הַגָדֵר.

בְּאוֹתָם יָמִים הִגִיעַ לְמֶשֶׁק הַיְלָדִים זוּג יַחְמוּרִים מִגַן הַחַיוֹת הַתַּנָ"כִי בִּירוּשָׁלַיִם. הָיָה זֶה זוּג יָפֶה לְהַפְלִיא. הַיַחְמוּרָה – אַיָלָה קַלִילָה, גְמִישָׁה וְדַקַת רַגְלַיִם, וְהַיַחְמוּר כָּבֵד יוֹתֵר וְנוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ קַרְנַיִם גְדוֹלוֹת וּמְפֹאָרוֹת. כֵּיוָן שֶבְּנִיַת הַסָאפָארִי לֹא הֻשְׁלְמָה עֲדַיִן, הִכְנִיסוּ אֶת הַיַחְמוּרִים לִכְלוּבִים. הַיַחְמוּר הַזָכָר רָבַץ שָׁקֵט בִּכְלוּבוֹ. עַל אַף שֶׁהָיָה עָצוּב, נָהַג לָקוּם וְלָגֶשֶׁת לַפֶּתַח לְקַבֵּל אֶת מְנַת הָאֹכֶל שֶׁלוֹ. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת רָבַץ בִּמְקוֹמוֹ וְהִבִּיט הַחוּצָה אֶל הָעוֹלָם הַחָפְשִׁי בְּגַעְגוּעִים. לֹא כֵן הַיַחְמוּרָה. הִיא הָיְתָה סוֹעֶרֶת וְסוֹרֶרֶת, סֵרְבָה לִהְיוֹת כְּלוּאָה, לֹא נִגְשָׁה לַמָזוֹן וְכָל הַזְמָן נִסְתָה לִבְרֹחַ.

הַיְלָדִים, שֶׁרָאוּ אֶת מְצוּקַת הַשְׁנַיִם, הִשְׁתַּדְלוּ לְהָחִישׁ אֶת הֲקָמַת הַסָאפָארִי. הֲרֵי צָרִיךְ לָתֵת לַיַחְמוּרִים מֶרְחַב מִחְיָה, שֶׁיוּכְלוּ לְהִסְתּוֹבֵב וּלְהִשְׁתּוֹלֵל בּוֹ. אֲבָל הַיַחְמוּרָה לֹא חִכְּתָה. יוֹם אֶחָד נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָה. הַסוֹעֶרֶת פָּרְצָה אֶת הַגָדֵר וּבָרְחָה לַגְבָעוֹת. שָׁם סוֹבְבָה בַּשָׂדוֹת וּבַחֹרְשׁוֹת, דִלְגָה בַּמֶרְחָבִים וְחָיְתָה לָהּ חַיֵי חֹפֶשׁ נִפְלָאִים. הַפַלָחִים רָאוּ אוֹתָהּ לִפְעָמִים מֵרָחוֹק, אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. רַק הִרְגִישָׁה בָּהֶם – מִיָד נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ וּבָרְחָה.

כָּל הַחֹרֶף חָיְתָה לָהּ שָׁם חָפְשִׁיָה וּפִרְאִית. אָכְלָה עֵשֶׂב רַעֲנָן, הִתְרוֹעֲעָה עִם צַבִּים וְצִפּוֹרִים, וְנֶהֶנְתָה מֵהַמֶרְחָב. בֵּינְתַיִם, לִקְרַאת הָאָבִיב, הִסְתַּיְמָה בְּנִיַת הַגָדֵר. חֲלוֹם הַסָאפָארִי הָיָה לְמַמָשׁ: חֹרְשָׁה קְטַנָה, מְעָרַת סְלָעִים, בְּרֵכָה, שִׂיחִים וַאֲבָנִים וְ… גָדֵר! לְאַחַר שֶׁהִצִיבוּ אֶת הַשַׁעַר הַגָדוֹל, הִכְנִיסוּ אֶת כָּל חַיוֹת הַמֶשֶׁק פְּנִימָה. הָעִזִים – טִפְּסוּ מִיָד עַל הַסְלָעִים וְנִצְבוּ לְמַעְלָה כְּמוֹ פְּסָלִים. הַבַּרְוָזִים הִשְׁתַּכְשְׁכוּ לַהֲנָאָתָם בְּמֵי הַבְּרֵכָה וְהַטַוָסִים הִתְהַלְכוּ לָהֶם בְּרֹב חֲשִׁיבוּת בֵּינוֹת לָעֵצִים. הַגָדֵר לֹא עִנְיְנָה אוֹתָם כְּלָל. רוֹצִים – שׁוֹהִים בְּתוֹךְ הַסָאפָארִי. רוֹצִים – מִתְעוֹפְפִים מֵעַל הַגָדֵר וּמִתְהַלְכִים בַּחוּץ. אַךְ אַל דְאָגָה: לַסְעוּדָה תָמִיד יַחְזְרוּ פְּנִימָה. גַם הַעַיִר הָיָה עַלִיז וּמְרֻצֶה, הוּא קִפֵּץ בַּסָאפָארִי מִקָצֶה אֶל קָצֶה וְנָעַר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. כָּל הַחַיוֹת נֶהֱנוּ מֵהַמֶרְחָב וְהַסָאפָארִי שָׁקַק חַיִים.

רַק הַיַחְמוּר הָיָה בּוֹדֵד וְעָצוּב. לָרוֹב שָׁכַב בֵּין הַסְלָעִים, אֲצִילִי וְעָגוּם. בְּלֵילוֹת הָאָבִיב נָהַג לַעֲמֹד לְיַד הַגָדֵר וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹל גַעְגוּעִים, קְרִיאָה אֲרֻכָּה וְנוֹאֶשֶׁת לַיַחְמוּרָה שֶׁלוֹ. וְהִיא, בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַקְרִיאָה, הָיְתָה מִתְקָרֶבֶת בִּזְהִירוּת וּבְחַשְׁדָנוּת אֶל הַגָדֵר. אַךְ לְמַרְאֵה אָדָם – מִיָד הָיְתָה בּוֹרַחַת חֲזָרָה לַגְבָעוֹת.

עֶרֶב אֶחָד, לִפְנֵי פֶּסַח, כַּאֲשֶׁר יַלְדֵי הַחֶבְרָה הָלְכוּ לַסָאפָארִי לְהָבִיא מִסְפּוֹא לַחַיוֹת, רָאוּ אֶת הַיַחְמוּרָה עוֹמֶדֶת סָמוּךְ לַגָדֵר, קְרוֹבָה מְאֹד לַיַחְמוּר שֶׁלָהּ שֶׁעָמַד לְצִדָהּ מֵעֵבֶר לָרֶשֶׁת. “נָסִיךְ וּנְסִיכָה,” אָמְרָה יַלְדָה אַחַת לְפֶתַע, " וְהַגָדֵר מַפְרִידָה בֵּינֵיהֶם. צָרִיךְ לִפְתֹּחַ לַנְסִיכָה אֶת הַשַׁעַר." אַךְ בְּרֶגַע שֶׁחָשָׁה הַיַחְמוּרָה בַּיְלָדִים הַמִתְקָרְבִים, מִיָד הִסְתּוֹבְבָה וְהִסְתַּלְקָה לָהּ. מֵעַתָּה רָאוּ אוֹתָהּ כִּמְעַט מִדֵי עֶרֶב, בָאָה לְבַקֵר אֶת הַיַחְמוּר וּבוֹרַחַת חֲזָרָה. רָצוּ לִלְכֹּד אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לַסָאפָארִי, אֲבָל אֵיךְ? יָשְׁבוּ הַיְלָדִים וְתִכְנְנוּ תָּכְנִיוֹת. וּמִי בְּרֹאשׁ הַמְתַכְנְנִים? כַּמוּבָן – זִיו וְעוֹז וְעֹפֶר וְחֵן. עֹפֶר אָמַר כִּי אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁצָרִיךְ לִלְכֹּד אֶת הַיַחְמוּרָה, “הִיא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת חָפְשִׁית וְאוּלַי צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר גַם אֶת הַיַחְמוּר. כָּךְ יוּכְלוּ שְׁנֵיהֶם לָרוּץ עַל הַגְבָעוֹת וְיִהְיוּ מְאֻשָׁרִים.”

“מַה פִּתְאֹם מְאֻשָׁרִים,” אָמַר חֵן. “הָעֵשֶׂב הַטוֹב שֶׁל הַחֹרֶף יִגָמֵר עוֹד מְעַט וְהַיַחְמוּרִים יַתְחִילוּ לְכַרְסֵם אֶת הַשָׂדוֹת הַמְעֻבָּדִים.”

“אָז מָה?” הִתְרִיס עֹפֶר, “חֲבָל לְךָ עַל קְצָת יֶרֶק?”

“לֹא חֲבָל לִי,” הִסְבִּיר חֵן, “אֲבָל אַתָּה שָׁכַחְתָּ אֶת הָרִסוּסִים. הַיַחְמוּרִים יֹאכְלוּ מִן הַשָׂדֶה הַמְרֻסָס וְיָמוּתוּ. לֹא! צָרִיךְ לִלְכֹּד אֶת הַיַחְמוּרָה וִיהִי מָה.”

נָכוֹן. חֵן צָדַק. כֻּלָם הֵבִינוּ שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וּלְאַט־לְאַט נִרְקְמָה הַמְזִמָה.

עֶרֶב אֶחָד קָשְׁרוּ הַיְלָדִים חֶבֶל אָרֹךְ אֶל שַׁעַר הַסָאפָארִי, הֶחֱזִיקוּ אֶת הַחֶבֶל בְּקָצֵהוּ הָרָחוֹק מֵעֵבֶר לַשְׁבִיל וְיָשְׁבוּ לָהֶם שָׁם בְּמַאֲרָב, מֻסְתָּרִים מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ. יָשְׁבוּ וְצָפוּ בְּמֶתַח. הָיָה זֶה עֶרֶב אֲבִיבִי כָּחֹל סָגֹל, אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַשֶׁמֶשׁ. עֲצֵי הָאֹרֶן אִוְשְׁשׁוּ בָּרוּחַ הַקַלָה. הַיַחְמוּר שָׁכַב בֵּין הַסְלָעִים, כִּמְחַכֶּה לְמַשֶׁהוּ. וְהַמַשֶׁהוּ בֶּאֱמֶת הִתְרַחֵשׁ. לְפֶתַע רָאוּ הַיְלָדִים בַּמֶרְחָק אֶת הַיַחְמוּרָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה. יָפָה, גְמִישַׁת־צַעַד וְקַלַת־רַגְלַיִם. מְרַחְרַחַת אִם אֵין רֵיחַ סַכָּנָה מַגִיעַ לְאַפָּהּ. עֲדַיִן שׁוֹמֶרֶת מֶרְחָק וּדְרוּכָה לִבְרֹחַ. הַיְלָדִים מְצַפִּים לְלֹא נִיעַ. נִדְמֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָם עָצַר נְשִׁימָתוֹ. הִנֵה מַגִיעָה… לְאַט לְאַט מָשְׁכוּ הַיְלָדִים בַּחֶבֶל וְהַשַׁעַר נִפְתַּח בַּחֲרִיקָה. הַיַחְמוּרָה קָפְצָה אֲחוֹרַנִית בְּבֶהָלָה, נִרְעֲדָה כֻּלָהּ וְהֵחֵלָה מִתְרַחֶקֶת. אַחֲרֵי כַּמָה דִלוּגִים שׁוּב עָמְדָה וְהִבִּיטָה סְבִיבָהּ. הַיַחְמוּר קָם מֵרִבְצוֹ וְעָמַד לְיַד הַסֶלַע. צְלָלִית רַבַּת הוֹד עֲטוּרַת קַרְנַיִם מְסֹעָפוֹת, גַם הוּא מְחַכֶּה, הַאֵין כָּאן סַכָּנָה? הַיַחְמוּרָה הִבִּיטָה בַּשַׁעַר הַפָּתוּחַ מְחַפֶּשֶׂת אוֹיֵב נֶעֶלָם – וָאַיִן. שׁוּב הִתְקָרְבָה קְצָת. כֵּן, הַשַׁעַר פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְשָׁם בִּפְנִים עוֹמֵד הַיַחְמוּר אֲהוּב־לִבָּהּ וּמְחַכֶּה לָהּ. הוּא לֹא בָּא לִקְרָאתָהּ. הִיא צְרִיכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהַשַׁעַר פָּתוּחַ. עוֹד כַּמָה צְעָדִים, וְהַיַחְמוּרָה עָמְדָה בְּתוֹךְ הַשַׁעַר. מַה יִקְרֶה? כְּלוּם לֹא קוֹרֶה, הַכֹּל שָׁקֵט. וְהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, קָשֶׁה לָהּ לְהַחְלִיט לְהִכָּנֵס. הַיְלָדִים, מֵעֵבֶר לַשְׁבִיל, מֵאֲחוֹרֵי הַשִׂיחַ, עָצְרוּ אֶת נְשִׁימָתָם. מִלָה לֹא יָצְאָה מִפִּיהֶם. אֵינָם זָזִים. כָּל תְּזוּזָה קְטַנָה תַּבְרִיחַ אֶת הַיַחְמוּרָה חֲזָרָה אֶל הַגְבָעוֹת. נוּ! שֶׁתִּכָּנֵס כְּבָר! הִנֵה עָבְרָה אֶת הַסַף. נִכְנְסָה בַּשַׁעַר. הַיְלָדִים מְחַכִּים שֶׁתִּכָּנֵס עוֹד. שֶׁתִּתְקָרֵב אֶל הַיַחְמוּר הַמְחַכֶּה לָהּ שָׁם, בֵּין הַסְלָעִים. כֵּן, כֵּן! הִיא כְּבָר מַמָשׁ בִּפְנִים. בְּתוֹךְ הַסָאפָארִי. “עַכְ־שָׁו”, לוֹחֵשׁ זִיו. הַיְלָדִים מְשַׁחְרְרִים אֶת הַחֶבֶל וְהַשַׁעַר נִסְגָר. מִיָד קָפְצוּ מִמְקוֹמָם וְהִבְרִיחוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְהַיַחְמוּרָה? הַיַחְמוּרָה עָמְדָה בִּפְנִים, לְיַד הַיַחְמוּר. עָמְָה וְהִבִּיטָה בּוֹ מִקָרוֹב וְלֹא הִרְגִישָׁה כְּלָל שֶׁנִלְכְּדָה. הַיַחְמוּרָה חָזְרָה הַבַּיְתָה…

מֵאוֹתוֹ עֶרֶב הַיַחְמוּרָה לֹא הִשְׁתּוֹלְלָה עוֹד וְלֹא בִּקְשָׁה לָצֵאת. צַיְתָנִית וַחֲבִיבָה הִתְהַלְכָה בַּסָאפָארִי לְצַד הַיַחְמוּר. הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּ לְבַקֵר רָאוּ אוֹתָם בְּיַחַד. נִרְאֶה אֲפִלוּ שֶׁהַיַחְמוּרָה כְּלָל לֹא הִתְגַעְגְעָה לַגְבָעוֹת שֶׁלָהּ. וּמֶה חָסֵר לָהּ כָּאן? יֵשׁ לָהּ מֶרְחָב לְהִתְהַלֵךְ וּלְדַלֵג, מַיִם זַכִּים לִשְׁתּוֹת וְחָצִיר רֵיחָנִי בְּשֶׁפַע. וּלְיָדָהּ הַיַחְמוּר הַיָפֶה שֶׁלָהּ, צְבִי מַלְכוּתִי עִם קַרְנַיִם מְסֹעָפוֹת הֲדוּרוֹת. וְעוֹד שִׁנוּי חָל בָּהּ, בַיַחְמוּרָה, הִיא לֹא נִרְאֲתָה עוֹד כָּל־כָּךְ דַקִיקָה וְקַלַת רַגְלַיִם. נִדְמֶה שֶׁבַּזְמַן הָאַחֲרוֹן כָּבְדָה מְעַט וְהִתְהַלְכָה יוֹתֵר בַּחֲשִׁיבוּת מֵאֲשֶׁר בִּגְמִישׁוּת. וְלָמָה? זֶה הִתְבָּרֵר אַחֲרֵי זְמַן לֹא רַב.

בֹּקֶר אֶחָד בָּאוּ הַיְלָדִים לַסָאפָארִי, וּמָה רָאוּ עֵינֵיהֶם? יַחְמוּר קָטָן נוֹלַד. קְטַנְטַן כָּזֶה, רוֹבֵץ לְיַד הַיַחְמוּרָה וְהִיא מְלַקֶקֶת אוֹתוֹ בְּרֹךְ. עֹפֶר קָטָן! בַּמְבִּי יְפֵהפֶה עִם נְקֻדוֹת רַבּוֹת עַל עוֹרוֹ הַחוּם. וְהוּא זָעִיר כָּל־כָּךְ! מְעוֹרֵר רַחֲמִים וְחַלָשׁ. מְנַסֶה לָקוּם וְנוֹפֵל שׁוּב, כִּי רַגְלָיו הַדַקִיקוֹת עֲדַיִן לֹא הֻרְגְלוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ. כָּל יַלְדֵי הַקִבּוּץ הִתְאַהֲבוּ בּוֹ, בָּעֹפֶר הַזָעִיר, הֶחָמוּד. כֻּלָּם רָצוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ עַל הַיָדַיִם, לְהַאֲכִיל אוֹתוֹ, לְכַסוֹת אוֹתוֹ בִּשְׂמִיכוֹת וּמַה לֹא? כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה מְפַנְקִים הָיוּ לוֹ עַד שֶׁצִָרִיךְ הָיָה לְגוֹנֵן עָלָיו מִפְּנֵיהֶם. יַלְדֵי חֶבְרַת הַיְלָדִים שָׁמְרוּ עָלָיו הֵיטֵב וְלֹא הִרְשׁוּ לַקְטַנִים לְהִתְקָרֵב אֲפִלוּ. “תֹּאהֲבוּ אוֹתוֹ מֵרָחוֹק,” הֵם אָמְרוּ, “אַחֶרֶת עוֹד תַּחְנְקוּ אוֹתוֹ מֵרֹב אַהֲבָה.”

כַּאֲשֶׁר קָמָה הַיַחְמוּרָה מֵרִבְצָהּ רָאוּ וְהִנֵה הִיא שׁוּב דַקַת גֵו, קַלַת רַגְלַיִם וְסוֹעֶרֶת, אַךְ לִבְרֹחַ לֹא בִּקְשָׁה עוֹד. הֲרֵי כָּאן כָּל עוֹלָמָהּ. מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה: אַבָּא יַחְמוּר, חָשׁוּב, רְצִינִי וּבַעַל קַרְנַיִם. הַיַחְמוּרוֹן הַקָטָן שֶׁלָהּ, וְהִיא עַצְמָהּ, אִמָא יַחְמוּרָה – אַיָלָה יְפֵהפִיָה, קַלִילָה וּמְאֻשֶׁרֶת.

רַק לִפְעָמִים הָיְתָה עוֹמֶדֶת לְיַד הַגָדֵר וּמַבִּיטָה אֶל הַגְבָעוֹת הַמַכְחִילוֹת בַּמֶרְחָק. אַךְ מִשֶׁהָיָה הָעֹפֶר הַקָטָן בָּא וּמִתְחַכֵּךְ בָּהּ, מִיָד הָיְתָה פּוֹנָה מִשָׁם לָרוּץ וּלְדַלֵג עִמוֹ בֵּין הָאֳרָנִים.

“כַּמָה טוֹב שֶׁבָּנִינוּ אֶת הַסָאפָארִי,” חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַיְלָדִים. עֶרֶב אֶחָד גַם אֲנִי בִּקַרְתִּי שָׁם. הַיַחְמוּר שָׁכַב לוֹ בְּפֶתַח מְעָרַת הַסְלָעִים, הַיַחְמוּרוֹן שֶׁעָיַף מִלְדַלֵג עַל הָאֲבָנִים, רָבַץ בִּמְנוּחָה מִתַּחַת לְעֵץ הָאֹרֶן וְאִמוֹ הַיָפָה לְצִדוֹ, מְלַקֶקֶת וּמְלַבֶּבֶת אוֹתוֹ. הָעִזִים הַלְבָנוֹת נִצְבוּ עַל רָאשֵׁי הַסְלָעִים כְּמוֹ פְּסָלִים. הַחֲמוֹר נָעַר נְעִירוֹת גַעְגוּעִים. אוּלַי גַם הוּא חִכָּה לָאָתוֹן שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו מִן הַגְבָעוֹת? הַטַוָסִים פָּרְשׂוּ זְנָבוֹת מְפֹאָרִים שֶׁלָכְדוּ בְּזָהֳרָם אֶת קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת וְשַׁלְוַת עֶרֶב מְתוּקָה יָרְדָה עַל הָעוֹלָם.

אֵין מַה לוֹמַר. יָפֶה בַּסָאפָארִי שֶׁל חֶבְרַת הַיְלָדִים, שָׁם, בַּקִבּוּץ הַשׁוֹכֵן עַל הַגִבְעָה בַּדֶרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם.

חַנָה, אִמָא שֶָל אוּרִיָה, הָיְתָה רַפְתָּנִית. לֹא כֻּלָם זוֹכְרִים זֹאת, כִּי זֶה הָיָה לִפְנֵי הַרְבֵּה זְמַן. שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז. עַכְשָׁו חוֹלְבִים אֶת הַפָּרוֹת בִּמְכוֹן חֲלִיבָה, בִּמְכוֹנוֹת חֲלִיבָה מְשֻׁכְלָלוֹת, וְהָרַפְתָּנִים אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל לַחֲלֹב בַּיָדַיִם. “אֵלֶה רַפְתָּנִים, אֵלֶה?” אוֹמֶרֶת אִמָא בְּבִטוּל, “לֹא יוֹדְעִים לַחֲלֹב אֲפִלוּ פָּרָה אַחַת, וְקוֹרְאִים לְעַצְמֶם רַפְתָּנִים.”

אִמָא חָלְבָה בַּיָדַיִם. הַיְלָדִים הָיוּ מְבַקְרִים אֶצְלָהּ בָּרֶפֶת, וְהִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לָהֶם לִמְשֹׁךְ פַּעַם־פַּעֲמַיִם בַּפְּטָמוֹת וּלְנַסוֹת לְהוֹצִיא מְעַט חָלָב. וְאִם יֶלֶד הָיָה מִתְחַצֵף קְצָת יוֹתֵר מִדַי, הָיְתָה אִמָא מַתִּיזָה עָלָיו, תּוֹךְ כְּדֵי חֲלִיבָה, זֶרֶם דַקִיק שֶׁל חָלָב חַם, יָשָׁר עַל הָאַף… כֵּן, הָיוּ יָמִים וְאִמָא הָיְתָה רַפְתָּנִית. מִי זוֹכֵר אֶת זֶה כַּיוֹם?

אוּרִיָה זוֹכֵר. וְעוֹד אֵיךְ זוֹכֵר! אוּרִיָה כְּבָר בָּחוּר גָדוֹל, בְּכִתָּה ח'. שְׁתֵּי אֲהָבוֹת יֵשׁ לוֹ לְאוּרִיָה: הוּא אוֹהֵב בַּעֲלֵי חַיִים, וּבִמְיֻחָד אֶת הָעִזִים שֶׁל מֶשֶׁק בֵּית הַסֵפֶר, וְהוּא אוֹהֵב כַּדוּרְעָף… עִם הָעִזִים כִּמְעַט שֶׁאֵין בְּעָיוֹת. הוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְטַפֵּל בָּהֶן, לְהַאֲכִיל וְלַחֲלֹב אוֹתָן, לָצֵאת לִפְעָמִים לַמִרְעֶה – וְזֶה מַמָשׁ כֵּף. כָּל יוֹם הוּא נוֹתֵן לָהֶן תַּעֲרוֹבֶת, מְנַקֶה אֶת הַדִיר וְחוֹלֵב בְּתַעֲנוּג. חוֹלֵב וְשׁוֹרֵק, חוֹלֵב וְשָׁר. הוּא גַם צִיֵר תְּמוּנָה שֶׁל הָעִזִים בְּצֶבַע גוֹאָשׁ, וְהִיא מִתְנוֹסֶסֶת עַל הַמִרְפֶּסֶת שֶׁל בֵּית הַהוֹרִים. תְּמוּנָה יָפָה בְּצִבְעֵי חוּם וְלָבָן, כָּתֹם וְיָרֹק.

הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, אִלוּ אַהֲבָתוֹ הַשְׁנִיָה שֶׁל אוּרִיָה, אַהֲבָתוֹ לְכַדוּרְעָף – לֹא הָיְתָה מִתְנַגֶשֶׁת בַּטִפּוּל בָּעִזִים. וְאֵיךְ הִיא מִתְנַגֶשֶׁת? וּבְכֵן – כָּל יוֹם רְבִיעִי בָּעֶרֶב, בְּדִיוּק בִּשְׁעַת חֲלִיבַת הָעִזִים, יֵשׁ מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף. אוּרִיָה אוֹהֵב אֶת עִזָיו וְהוּא מוּכָן לָקוּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי הַשִׁעוּרִים, לַחֲלֹב אוֹתָן. הוּא מוּכָן אֲפִלוּ – אִם הַמוֹרִים הָיוּ מַרְשִׁים – לָלֶכֶת וְלַחֲלֹב בִּזְמַן הַשִׁעוּרִים. בִּמְיֻחָד בְּשִׁעוּרֵי הַמָתֶמָטִיקָה… אֲבָל דַוְקָא בִּשְׁעַת מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף? כָּל יוֹם רְבִיעִי לְהַפְסִיד מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף? זֶה בֶּאֱמֶת אַכְזָרִי מִדַי לְבֶן שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה וָחֵצִי! וְכָךְ נִזְכַּר אוּרִיָה שֶׁאִמָא שֶׁלוֹ, חַנָה, הָיְתָה פַּעַם רַפְתָּנִית מְהֻלֶלֶת. אָז פָּשׁוּט הוֹלְכִים לְאִמָא וְאוֹמְרִים: “אִמָא, עֲשִׂי לִי טוֹבָה וְחִלְבִי לְמַעֲנִי אֶת שֵׁשׁ הָעִזִים שֶׁל הַמֶשֶׁק. יֵשׁ לִי מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיד אוֹתוֹ. פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל! אֲנִי סוֹמֵךְ עָלַיִךְ, אִמָּא.”

אָז מָה אִמָא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי אוּרִיָה סוֹמֵךְ עָלֶיהָ. וּבְכֵן, הוֹלֶכֶת אִמָא לַעֲשׂוֹת הַכָּרָה עִם הָעִזִים. אֵין חֲלִיבַת עִזִים דוֹמָה בְּדִיוּק לַחֲלִיבַת פָּרוֹת. אֵצֶל הַפָּרָה יוֹשְׁבִים מִן הַצַד וְיֵשׁ לָהּ אַרְבַּע פְּטָמוֹת. לָעֵז יֵשׁ רַק שְׁתַּיִם וְיוֹשְׁבִים לַחֲלֹב אוֹתָהּ מֵאָחוֹר, וְצָרִיךְ מְאֹד לְהִזָהֵר, שֶׁלֹא תְּשַׁלְשֵׁל לְךָ יָשָׁר לְתוֹךְ דְלִי הֶחָלָב. אֲבָל אִמָא מִסְתַּגֶלֶת מַהֵר לַתְנָאִים הַחֲדָשִׁים. אוּרִיָה, עַל כָּל פָּנִים, מְרֻצֶה מִמֶנָה מְאֹד.

שֵׁשׁ עִזִים יֵשׁ בְּמֶשֶׁק בֵּית הַסֵפֶר. אַחַת חוּמָה, אַחַת מְנֻקֶדֶת וְהַיֶתֶר לְבָנוֹת. אֶת הַחוּמָה אִמָא לֹא מְחַבֶּבֶת כָּל כָּךְ. הַחוּמָה אוֹהֶבֶת לִבְעֹט בַּדְלִי, יֵשׁ לָהּ פְּטָמוֹת קְטַנוֹת וְקָשׁוֹת, וְהֶחָלָב זוֹרֵם בְּקֹשִׁי. כָּכָה, הִיא דַוְקָא עִזָה יָפָה: יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר חוּם־אֲדַמְדַם וְהִיא גְבוֹהַת רַגְלַיִם וִיפַת עֵינַיִם, אַךְ לַחֲלֹב אוֹתָהּ – זֶה לֹא תַּעֲנוּג גָדוֹל. הַלְבַנְבַּנוֹת יוֹתֵר נוֹחוֹת וְיֵשׁ לָהֶן גַם יוֹתֵר חָלָב, אַךְ הָאֲהוּבָה בְּיוֹתֵר עַל חַנָה, זוֹ הַמְנֻקֶדֶת בְּחוּם וְלָבָן. יֵשׁ לָהּ עָטִין שׁוֹפֵעַ, פְּטָמוֹת גְדוֹלוֹת, וְהֶחָלָב זוֹרֵם לוֹ בְּקַלֵי־קַלוּת… אֶת זֹאת חַנָה חוֹלֶבֶת תָּמִיד בַּסוֹף.

יוֹשֶׁבֶת לָהּ חַנָה בַּמִכְלָאָה הַקְטַנָה, תַּחַת כִּפַּת הַשָׁמַיִם הַמְכֻכָּבִים. מֵרָחוֹק שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹת הָרַעַשׁ מִמִשְׂחַק הַכַּדוּרְעָף. שָׁם צוֹעֲקִים וּמְעוֹדְדִים, וְשָׁם נִמְצָא גַם אוּרִיָה, בְּנָהּ, נֶהֱנֶה, וְסוֹמֵךְ עַל אִמָא שֶׁלוֹ שֶׁאֵצֶל הָעִזִים יִהְיֶה הַכֹּל בְּסֵדֶר. וְכִי לָמָה לֹא? דַוְקָא נָעִים לַחֲלֹב אֶת הַמְנֻקֶדֶת וּלְהִזָכֵר בִּימֵי הָרֶפֶת הַטוֹבִים. אַחַר כָּךְ יֵשׁ עוֹד קְצָת לְנַקוֹת אֶת הַמִכְלָאָה, לָתֵת קְצָת אֹכֶל וְזֶהוּ. אֶפְשָׁר לָלֶכֶת.

פִּתְאֹם הִיא שׁוֹמַעַת צְעָדִים. מִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּשְׁעַת עֶרֶב זוֹ, לְיַד הַמִכְלָאָה? אוּלַי שׁוֹמֵר? אוֹ שֶׁמָא מִישֶׁהוּ זָר, עוֹיֵן? דְמוּת גְבוֹהָה שֶׁל גֶבֶר מִתְקָרֶבֶת וְאִמָא קְצָת מְפַחֶדֶת.

“אוּרִיָה?” שׁוֹאֵל קוֹל עֲמֹק, מֻכָּר, “גָמַרְתָּ כְּבָר לַחֲלֹב?”

אֲהָהּ, זֶה יְשַׁעְיָהוּ, הַמְכֻנֶה שַׁעְיָה, הַמְמֻנֶה עַל מֶשֶׁק בֵּית הַסֶפֶר. כַּנִרְאֶה בָּא לִבְדֹק אֶת הַדִיר.

“זֶה לֹא אוּרִיָה,” מְגַמְגֶמֶת אִמָא בִּמְבוּכָה, “זוֹ אֲנִי.”

“חַנָה?” מִשְׁתּוֹמֵם שַׁעְיָה, “מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן? אֵיפֹה אוּרִיָה?”

לֹא נָעִים. מַה לוֹמַר לְשַׁעְיָה? שֶׁהִיא, חַנָה, חָלְבָה אֶת הָעִזִים בִּמְקוֹם אוּרִיָה? שַׁעְיָה יִכְעַס עַל אוּרִיָה, וְיֹאמַר שֶׁזֶה לֹא אַחֲרָאִי, וְאוּלַי יַפְקִיעַ מִיָדָיו אֶת הַטִפּוּל בָּעִזִים? גַם לְהַלְשִׁין עַל הַבֵּן שֶׁלָהּ, שֶׁהֶעְדִיף לָלֶכֶת לְמִשְׂחַק כַּדוּרְעָף, זֶה בְּוַדַאי לֹא יָפֶה. מִצַד שֵׁנִי – לְסַפֵּר לְשַׁעְיָה, הֶחָבֵר הַטוֹב שֶׁלָהּ, סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת – אֵיךְ אֶפְשָׁר?

“עָ.. עָ.. עָזַרְתִּי קְצָת לְאוּרִיָה לִגְמֹר מַהֵר יוֹתֵר, שֶׁיוּכַל לָלֶכֶת לַמִשְׂחָק,” אוֹמֶרֶת אִמָא. זוֹ אָמְנָם רַק חֲצִי הָאֱמֶת, אֲבָל לֹא לְגַמְרֵי שֶׁקֶר. (טוֹב שֶׁחֹשֶׁךְ וְלֹא רוֹאִים עַד כַּמָה הִסְמִיקָה.)

שַׁעְיָה צוֹחֵק: “יְמֵי הָרֶפֶת הַטוֹבִים, אָה? רָצִית לְהִזָכֵר אֵיךְ חוֹלְבִים? אַתְּ עוֹד זוֹכֶרֶת אֵיךְ פַּעַם חָלוּ כָּל הָרַפְתָּנִים בְּעֶרֶב אֶחָד וְאַתְּ נִשְׁאַרְתְּ יְחִידָה לַחֲלֹב אַרְבָּעִים פָּרוֹת?”

וְעוֹד אֵיךְ אִמָא זוֹכֶרֶת! זֶה הָיָה בְּעֶרֶב חֹרֶף קַר וְגָשׁוּם. שְׁלֹשָׁה רַפְתָּנִים הִגִיעוּ לַחֲלִיבָת הָעֶרֶב. מִיָד רָאוּ שֶׁאֶחָד מֵהֶם חוֹלֶה. אַבְרָהָם הִשְׁתַּעֵל וְנִשְׁנַק וְחֻמוֹ עָלָה. לֹא, הוּא לֹא יָכוֹל לַחֲלֹב הָעֶרֶב.

“נִסְתַּדֵר,” אוֹמְרִים לוֹ חַנָה וּפֶרֶץ, “נִסְתַּדֵר. לֵךְ, שְׁכַב, וַאֲנַחְנוּ נַחֲלֹב אֶת פָּרוֹתֶיךָ.”

אַבְרָהָם רַק זֶה הָלַךְ, מִשְׁתַּעֵל וּמִתְעַטֵשׁ, וּפֶרֶץ – נִתְפַּס לוֹ הַגַב. רַק הִתְכּוֹפֵף כְּדֵי לְהִתְיַשֵׁב לַחֲלֹב, וּכְבָר הוּא צוֹעֵק: “אוֹי!” וְנִשְׁאַר כָּךְ כָּפוּף וּמְעֻקָם וְלֹא יָכֹל לְהִתְיַשֵׁר בְּשׁוּם אֹפֶן. הַגַב נִתְפַּס וְדַי. בְּקֹשִׂי זוֹחֵל גַם פֶּרֶץ הַחוּצָה וְחַנָה נִשְׁאֶרֶת מִסְכֵּנָה, דוֹמַעַת וְאוֹבֶדֶת עֵצוֹת וּלְפָנֶיהָ אַרְבָּעִים פָּרוֹת שֶׁיֵשׁ לַחֲלֹב.

בֵּינְתַיִם פֶּרֶץ הִגִיעַ, כִּמְעַט בִּזְחִילָה, עַד לַחֲדַר הָאֹכֶל הַמוּאָר, שֶׁבּוֹ הֵסֵבּו חֲבֵרִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, וְהִזְעִיק עֶזְרָה.

“כָּל הָרַפְתָּנִים חָלוּ,” אָמַר, “חַנָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָהּ עִם כָּל הַפָּרוֹת. צָרִיךְ לַעֲזֹר לָהּ, אַחֶרֶת הִיא לֹא תֵּצֵא מִזֶה עַד אִַחֲרֵי חֲצוֹת.”

כָּךְ חָשְׁבָה גַם חַנָה: “לֹא אֵצֵא מִזֶה עַד אַחֲרֵי חֲצוֹת. וְיָדַי הַמִסְכֵּנוֹת תִּכְאָבְנָה וְתִהְיֶינָה נְפוּחוֹת מֵרֹב חֲלִיבָה.” עֲדַין הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַפָּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְעוֹד שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת מְחַכּוֹת לְתוֹרָן. לְפֶתַע מוּזֶזֶת דֶלֶת הָרֶפֶת הַכְּבֵדָה וּפְנִימָה צוֹעֲדִים, זֶה אַחַר זֶה, כָּל הָרַפְתָּנִים לְשֶׁעָבַר. בְּרֹאשָׁם שַׁעְיָה וּדְלִי בְּיָדוֹ, אַחֲרָיו סוֹנְקָה וּדְלִי בְּיָדָהּ, וְאִיטָה עִם דְלִי וּפוֹלָה עִם דְלִי, וְיִצְחָק וְדֹב, כֻּלָם מְצֻיָדִים בִּדְלָיִים. שִׁשָׁה חוֹלְבִים מְהֻלָלִים.

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים הִתְיַשְׁבוּ לְיַד הַפָּרוֹת. זֶה עַל שְׁרַפְרָף וְזֶה עַל פַּח הָפוּךְ – וְהֶחָלָב הִתְחִיל לִזְרֹם בְּקֶצֶב. שִׁשָׁה חוֹלְבִים בִּמְקוֹם הַשְׁנַיִם, שֶׁיָצְאוּ מִכְּלָל שִׁמוּשׁ. חַנָה צוֹחֶקֶת וְנֶהֱנֵית וְהַדְמָעוֹת עֲדַיִן בְּעֵינֶיהָ. הַחֲלִיבָה נִגְמְרָה אַחַת וּשְׁתַּיִם. הֶחָלָב מְסֻנָן, הַדְלָיִים רְחוּצִים, הֶחָצִיר מְחֻלָק. זֶהוּ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה וְאֶפְשָׁר לָלֶכֶת הַבַּיְתָה. מֵעוֹלָם לֹא גָמְרָה חַנָה אֶת הַחֲלִיבָה כָּל כָּךְ מֻקְדָם. וְכַמָה טוֹב לָהּ עַל הַלֵב, כַּמָה חַם! “אֵילוּ חֲבֵרִים טוֹבִים יֵשׁ לִי. אֲפִלוּ אֵינָם רוֹצִים שֶׁיַגִידוּ לָהֶם תּוֹדָה.” “מַה יֵשׁ?”, הֵם אוֹמְרִים, “הַתַּעֲנוּג כֻּלוֹ שֶׁלָנוּ.”

עַכְשָׁו שַׁעְיָה הִזְכִּיר לְחַנָה אֶת הָעֶרֶב הַהוּא. מָה? לְחָבֵר טוֹב כָּזֶה מְסַפְּרִים שְׁקָרִים? לֹא! הוּא בְּוַדַאי יָבִין.

“שַׁעְיָה,” אוֹמֶרֶת אִמָא, “בְּכָל יוֹם רְבִיעִי יֵשׁ לְאוּרִיָה מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף וַאֲנִי חוֹלֶבֶת אֶת הָעִזִים בִּמְקוֹמוֹ. אֲנִי נֶהֱנֵית מִזֶה.”

“כָּל יוֹם רְבִיעִי?” צוֹחֵק שַׁעְיָה, “נוּ – נוּ – אֲנִי מִיָד תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי דָבָר כָּזֶה, כְּשֶרְאִיתִיךְ כָּאן. מַה לַעֲשׂוֹת? אָבוֹא לִפְעָמִים לְבַקֵר אֶצְלֵךְ בִּימֵי רְבִיעִי.” וְהֵם הוֹלְכִים יַחַד בַּדֶרֶךְ הַבַּיְתָה. חֲבֵרִים טוֹבִים.

כָּךְ זֶה נִמְשָׁךְ. כָּל יוֹם רְבִיעִי הוֹלֶכֶת אִמָא לַחֲלֹב אֶת הָעִזִים. אוּרִיָה נֶהֱנֶה וְהִיא נֶהֱנֵית וְהָעִזִים – לָהֶן לֹא אִכְפַּת. עַד שֶׁהִגִיעַ יוֹם חַג הַבִּכּוּרִים.

אֶת חַג הַבִּכּוּרִים אִרְגֵן הַפַּעַם יוֹאָב. לֹא מִזְמַן חָזַר יוֹאָב מִן הַצָבָא, חַיָל מְשֻׁחְרָר. הוּא תִּכְנֵן אֶת הֶחָג עַל כָּל פְּרָטָיו, כְּמוֹ קָצִין קַפְּדָנִי: אָלֶ"ף – הֲבָאַת בִּכּוּרִים. בֵּי"ת – רִקוּדִים וְשִׁירִים. גִימֶ"ל (וְזֶה הַצִמוּק) – תַּחֲרֻיוֹת חַקְלָאִיוֹת. צָרִיךְ יִהְיֶה לֶאֱרֹז אֲבוֹקָדוֹ, בִּמְהִירוּת, וְיָפֶה. צָרִיךְ יְהְיֶה לִתְפֹּס תַּרְנְגוֹלוֹת וּלְהַכְנִיסָן לִכְלוּב. צָרִיךְ יִהְיֶה לָרוּץ עִם אֶשְׁכּוֹל בָּנָנוֹת עַל הַגַב וּלְהַעֲמִיסוֹ עַל פְּלַטְפוֹרְמָה… וְעוֹד… וְעוֹד. בֵּין כָּל הַתַּחֲרֻיוֹת תִּהְיֶה גַם תַּחֲרוּת חֲלִיבָה. כָּל הָרַפְתָּנִיוֹת הַוָתִיקוֹת תִצְטָרֵכְנָה לַחֲלֹב עִזִים.

כַּיָדוּעַ, הָרַפְתָּנִים שֶׁל זְמַנֵנוּ אֵינָם יוֹדְעִים לַחֲלֹב, וְהַפָּרוֹת אֵינָן רְגִילוֹת לְיַד חוֹלֶבֶת, וְלָכֵן גַם לֹא תַּעֲמֹדְנָה בְּשֶׁקֶט וְתִתֶּנָה לַחֲלֹב אוֹתָן. עַל כֵּן הֵבִיאוּ עִזִים. אֶת הָעִזִים שֶׁל מֶשֶׁק בֵּית הַסֵפֶר, בְּנוֹת טִפּוּחָיו שֶׁל אוּרִיָה. אַרְבַּע רַפְתָּנִיוֹת נִקְרְאוּ אֶל הַדֶגֶל: חַנָה, סוֹנְקָה, אִיטָה וּפּוֹלָה.

“עֲלֵיכֶן לְהִתְכּוֹנֵן,” אָמְרוּ לָהֶן כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי הֶחָג. “לְהִתְאַמֵן וּלְהַגְמִישׁ אֶת הַיָדַיִם. אַתֶּן מִתְחָרוֹת בַחֲלִיבַת עִזִים וְזֹאת פְּקֻדָה!” מַה יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת? הִתְכּוֹנְנוּ.

וְהִנֵה הִגִיעַ הֶחָג. כְּבָר בָּעֶרֶב גָדְשׁוּ אֶת הַשֻׁלְחָן בְּמַאַכְלֵי חַג, כַּנָהוּג. חֶמְאָה וְשַׁמֶנֶת, עוּגַת גְבִינָה, וּכְרוּכִיוֹת מְמֻלָאוֹת בִּגְבִינָה, הַמְכֻנוֹת “בְּלִינְצֶ’ס”, וְעוֹד הַרְבֵּה מַטְעַמִים שֶׁל קַצֶפֶת וּגְלִידָה. חֲגִיגָה בְּלָבָן. אַךְ כָּל זֶה רַק פְּתִיחָה, כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַמַצַב־רוּחַ הַמַתְאִים; הֶחָג הָאֲמִתִּי מַתְחִיל לְמָחֳרָת, בְּעֵרֶךְ בְּשָׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָהֳרַיִם עַל הַדֶשֶׁא הַגָדוֹל.

הַבָּמָה מְקֻשֶׁטֶת בְּיֶרֶק וּדְגָלִים. כָּל עַנְפֵי הַמֶשֶׁק מוֹפִיעִים בְּתַהֲלוּכָה עַל הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, מִי בִּטְרַקְטוֹר וּמִי בַּעֲגָלָה, וּבְרֹאשָׁם קוּבָּה עַל סוּס אַבִּיר. הַחֲצוֹצְרוֹת מְרִיעוֹת, וְהָעֲגָלוֹת וְהַפְּלַטְפוֹרְמוֹת מְקֻשָׁטוֹת לְהַפְלִיא. בֵּיצֵי עֲנָק מִקַרְטוֹן עַל עֶגְלַת הַלוּל, וּמִכָּל בֵּיצָה מֵצִיץ יֶלֶד־אֶפְרוֹחַ בְּבֶגֶד צְהַבְהַב, עִם כֶּתֶר וּמַקוֹר עַל רֹאשׁוֹ. עַל פְּלַטְפוֹרְמַת הַבָּנָנוֹת, מִתַּחַת עֵץ בָּנָנוֹת אֲמִתִּי, מִשְׁתּוֹלְלִים יְלָדִים עֵירֻמִים, וְרַק חֲצָאִית שֶׁל רַפְיָה סְבִיב מָתְנֵיהֶם. פְּרָאִים וּמְסֻכָּנִים מְאֹד. עַל עֶגְלַת הַמַטָּע שְׁנֵי מְרַגְלִים מֵאֶרֶץ הַתַּנַ"ךְ נוֹשְׂאִים עַל מוֹט אֶת אֶשְׁכּוֹל הָעֲנָבִים הָעֲנָקִי שֶׁלָהֶם (הָאֶשְׁכּוֹל עָשׂוּי מִתַּפּוּחֵי בֹּסֶר קְטַנִים, מֻשְׁחָלִים הֵיטֵב). עַל רֶכֶב הָרֶפֶת נוֹסַעַת עֶגְלָה קְטַנָה, שְׁחוֹרָה־לְבָנָה, וְגוֹמַעַת חָלָב מִדְלִי. הַתַּהֲלוּכָה עוֹבֶרֶת, הַקָהָל מוֹחֵא כַּפַּיִם וְהַיְלָדִים צוֹהֲלִים.

עַכְשָׁו שֶׁקֶט. הַס. הַטֶקֶס מַתְחִיל. כָּל הַקָהָל הִתְיַשֵׁב עַל הַדֶשֶׁא, בְּעִגוּל גָדוֹל סְבִיב הַבָּמָה וְכֻלָם שָׁרִים “סַלֵינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ” בְּשִׁירָה אַדִירָה. הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת מְסַנְוֶרֶת קְצָת וּמַפְרִיעָה לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת רִקוּד הַטֶקֶס שֶׁל הַכֹּהֲנוֹת עַל הַבָּמָה.

עָנָף אַחֲרֵי עָנָף עוֹלֶה עַל הַבָּמָה וּמֵבִיא מִפְּרִי עֲמָלוֹ. אוֹמֵר חֲרוּזָיו וְשָׁר שִׁירָיו. לְאַט לְאַט מִתְמַלֵאת הַבָּמָה בְּבִכּוּרִים. אַרְגְזֵי פְּרִי לָרֹב. עֶגְלָה קְטַנָה, בֵּיצִים וּדְבַשׁ וְחַלָה גְדוֹלָה. הַטֶקֶס קָרֵב אֶל סִיוּמוֹ. הִנֵה כְּבָר מְבִיאוֹת נִירָה וְאַיָלָה אֶת בִּכּוּרֵי הַחֲמָמוֹת. צְרוֹרוֹת עֲנָקִיִים שֶׁל וְרָדִים אֲדֻמִים, לְבָנִים, כְּתֻמִים וּצְהֻבִּים. לַהַט שֶׁל צְבָעִים וּגְוָנִים. אֵיזֶה קִשׁוּט נֶהְדָר לְבָמַת הַבִּכּוּרִים! אַחֲרֵי שֶׁמְרַכֵּז הַמֶשֶׁק פּוֹדֶה אֶת הַבִּכּוּרִים בִּשְׁבִיל הַקֶרֶן הַקַיֶמֶת לְיִשְׂרָאֵל, וּמְאַחֵל לְכָל הָעֲנָפִים שְׁנַת יְבוּל מְבֹרֶכֶת – תַּם טֶקֶס הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים.

בָּאָה עֵת הַשַׁעֲשׁוּעִים. תַּחֲרֻיוֹת חַקְלָאִיוֹת. הַשֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה בֵּינְתַיִם וְעַל הַדֶשֶׁא מְאִירוֹת נוּרוֹת צִבְעוֹנִיוֹת בְּאוֹר עַלִיז. הָרָצִים – רָצִים, סוֹחֲבִים וּמַזִיעִים, רוֹדְפִים וּרְדוּפִים. שָׂמֵחַ! הַקָהָל צוֹחֵק וּמֵרִיעַ, מְעוֹדֵד וְגַם שָׂמֵחַ לְאֵיד – קִרְקָס שֶׁל מַמָשׁ.

אִמָא קְצָת מְעֻצְבֶּנֶת. אוּרִיָה צִוָה עָלֶיהָ לְנַצֵחַ בְּתַחֲרוּת הַחֲלִיבָה. מַה יֵשׁ? הַלְחִנָם הוּא נוֹתֵן לָהּ כָּל יוֹם רְבִיעִי אֶת הָעִזִים? כַּמוּבָן, רַק כְּדֵי שֶׁתְּנַצֵחַ בְּתַחֲרוּת הַחֲלִיבָה! הָעִזִים מוּבָאוֹת אֶל הַבָּמָה. אוּרִיָה מִַחֲזִיק בַּחֶבֶל שֶׁל הַחוּמָה, זֹאת שֶׁאִמָא אֵינָהּ אוֹהֶבֶת לַחֲלֹב. נִמְרוֹד מַחֲזִיק בַּלְבָנָה וְגַם לְעַמִי יֵשׁ לְבָנָה. הַמְנֻקֶדֶת, אֲהוּבָתָהּ שֶׁל אִמָא, עוֹמֶדֶת קְצָת בַּצַד וְיוֹנָתָן מַחֲזִיק אוֹתָהּ בְּחֶבֶל. אִמָא מַחְלִיטָה לְחַכּוֹת. יִבְחֲרוּ לָהֶן יֶתֶר הָרַפְתָּנִיוֹת אֶת הָעִזִים. הַלְוַאי שֶׁהַמְנֻקֶדֶת תִּפֹּל בְּחֶלְקָהּ.

סוֹנְקָה מִיָד נִגֶשֶׁת אֶל הַחוּמָה. רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַיַָפָה בְּיוֹתֵר. שֵׁנִית, אוּרִיָה, בְּנָה שֶׁל חַנָה מַחֲזִיק בָּהּ. כַּנִרְאֶה שֶׁהֵכִין לְאִמוֹ עִזָה טוֹבָה בִּמְיֻחָד. אָז סוֹנְקָה חֲכָמָה – מַהֵר חוֹטֶפֶת וְמִתְיַשֶׁבֶת. אִמָא מְחַכָּה וְעֵינֶיהָ קְצָת עֲצוּמוֹת, כְּאִלוּ שֶׁמְשַׁעֲמֵם לָהּ, כְּאִלוּ לֹא אִכְפַּת לָהּ, אַךְ בְּלִבָּהּ הִיא מִתְפַּלֶלֶת אֶל הַמְנֻקֶדֶת.

“נוּ, חַנָה, אַתְּ פֹּה אֶצְלִי,” הִיא שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלוֹ הֶעַלִיז שֶׁל יוֹנָתָן. חַנָה פּוֹקַחַת עֵינֶיהָ וְנוֹשֶׁמֶת לִרְוָחָה. יֹפִי! אִיטָה וּפּוֹלָה בָּחֲרוּ לָהֶן לְבָנוֹת וְהַמְנֻקֶדֶת נִשְׁאֲרָה בִּשְׁבִילָהּ. עַכְשָׁו כְּבָר אֵין לְחַנָה מַה לַחֲשֹׁשׁ. אוּרִיָה קוֹרֵץ לָהּ קְרִיצָה שׁוֹבֵבָה וְהִיא מְרִימָה שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת לְסִימַן הַנִצָחוֹן וּמִתְיַשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמְנֻקֶדֶת. יוֹאָב סוֹפֵר: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ! וְהַחֲלִיבָה מַתְחִילָה!

אִיטָה, פּוֹלָה, וְסוֹנְקָה מְמַהֲרוֹת מְאֹד, אַךְ לֹא נוֹחַ לָהֶן. הֵן אֵינָן רְגִילוֹת לָשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרֵי עֵז. עַד הַיוֹם חָלְבוּ רַק פָּרוֹת וְגַם זֶה הָיָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים. אַךְ הֵן מִשְׁתַּדְלוֹת מְאֹד וְחוֹלְבוֹת בְּכָל כֹּחָן. לְסוֹנְקָה הֲכִי קָשֶׁה. הַחוּמָה, כְּדַרְכָּהּ, בּוֹעֶטֶת, פִּטְמוֹתֶיהָ קָשׁוֹת, וְזֶרֶם הֶחָלָב דַקִיק. בַּסוֹף הִיא גַם מִתְחַצֶפֶת: מְרִימָה זְנַבְנַב וּמַתְחִילָה לְשַׁלְשֵׁל. פוּיָה! בְּנֵס הִצְלִיחָה סוֹנְקָה לְהָזִיז אֶת הַדְלִי שֶׁהֶחָלָב לֹא יִתְלַכְלֵךְ. גַם פּוֹלָה וְאִיטָה כְּבָר מַזִיעוֹת מְאֹד. רַק חַנָה יוֹשֶׁבֶת לָהּ בְּנַחַת לְיַד הַמְנֻקֶדֶת, מְחַיֶכֶת חִיוּךְ רָחָב אֶל אוּרִיָה, הַמַחֲזִיק בְּנֶאֱמָנוּת לְסוֹנְקָה אֶת הַחוּמָה וְעֵינָיו, כַּמוּבָן, בַּדְלִי שֶׁל אִמָא. אֵין לוֹ מַה לִדְאֹג – דְלִי זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵא בְּזֶרֶם חָזָק וְאָחִיד שֶׁל חוֹלֶבֶת עִזִים מִבֶּטֶן וּמִלֵדָה.

חַנָה סוֹחֶטֶת אֶת טִפּוֹת הֶחָלָב הָאַחֲרוֹנוֹת מֵעֲטִינָהּ שֶׁל הַמְנֻקֶדֶת וְקָמָה מִמְקוֹמָהּ. הַדְלִי מָלֵא וְהֶעָטִין רֵיק. יוֹאָב בּוֹדֵק. כֵּן. הוּא רֵיק לַחֲלוּטִין. חַנָה נִצְחָה. הַקָהָל כְּבָר מֵרִיעַ לָהּ, הַחוֹלְבוֹת עֲדַיִן יוֹשְׁבוֹת וְנֶאֱבָקוֹת עִם עִזֵיהֶן. כָּכָה זֶה. הַכֹּל בִּגְלַל מִשְׂחַק הַכַּדוּרְעָף שֶׁלֹא נָתַן לְאִמָא לָצֵאת מִן הַשִׁגְרָה. וְגַם הַמְנֻקֶדֶת זְכוּרָה לַטוֹב. אוּרִיָה מְרֻצֶה וְאַבָּא צוֹחֵק. הַפְּרָס הוּא עוּגַת־גְבִינָה וְהִיא נֶאֱכֶלֶת מִיָד אַחֲרֵי הַחֲגִיגָה בְּפִּיקְנִיק עַל הַדֶשֶׁא.

… וְאִמָא, עוֹד זְמַן רַב אַחֲרֵי הַתַּחֲרוּת, הִמְשִׁיכָה לַחֲלֹב כָּל יוֹם רְבִיעִי אֶת הָעִזִים – עַד שֶׁאוּרִיָה גָדַל וִילָדִים אֲחֵרִים קִבְּלוּ אֶת הַטִפּוּל בְּעִזָיו. אָז גַם אִמָא חָדְלָה לַחֲלֹב, אַךְ אֶת סִפּוּר הַמַעֲשֶׂה לֹא שָׁכְחָה וְגַם לִנְכָדֶיהָ סִפְּרָה בְּגַאֲוָה, אֵיךְ פַּעַם נִצְחָה בְּתַחֲרוּת הַחֲלִיבָה.

הַיְלָדִים חוֹשְׁבִים שֶׁכַּרְמִי אֵינוֹ פּוֹחֵד כְּלָל. הוּא קוֹפֵץ אַרְצָה מִגַג הַמִקְלָט, הוּא מוּכָן לָצֵאת בַּלַיְלָה לְבַדוֹ וְהוּא מְטַפֵּס עַל עֵצִים גְבוֹהִים בְּיוֹתֵר, עַד קְצֵה הַצַמֶרֶת. כְּשֶׁהַכַּדוּר קוֹפֵץ לַגֹבַהּ וְנוֹחֵת עַל אַחַד הַגַגוֹת, עוֹמְדִים כָּל יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה וְצוֹעֲקִים: “כַּרְמִי! בּוֹא, הוֹרֵד לָנוּ אֶת הַכַּדוּר!” אֲפִלוּ יַלְדֵי הַכִּתּוֹת הַגְדוֹלִים צוֹעֲקִים כָּךְ. וְכַרְמִי בָּא בְּרִיצָה, מְטַפֵּס עַל הַגַג כְּמוֹ קוֹף קָטָן וּמְשַׁחְרֵר אֶת הַכַּדוּר אוֹ אֶת הָעֲפִיפוֹן שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ. כְּשֶׁקוֹרֶה דְבַר מָה בַּכִּתָּה, יֶלֶד נִפְצַע וְאוּלַי שָׁבַר רֶגֶל, דֶלֶת נִסְגְרָה וְצָרִיךְ לְטַפֵּס עַל הַחַלוֹן, כֶּלֶב זָר הִתְנַפֵּל עַל שְׁחוֹרִי, הַכֶּלֶב שֶׁל הַכִּתָּה, מִיָד קוֹרְאִים לְכַרְמִי. וְהוּא מְאַרְגֵן, רָץ, קוֹפֵץ, וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו.

כְּשֶׁהָיָה עוֹד פָּעוֹט, יֶלֶד בַּגַנוֹן, הָלַךְ פַּעַם בָּעֶרֶב עִם אִמוֹ וַאֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה מִמֶנוּ לָרֶפֶת לִרְאוֹת אֶת הַחֲלִיבָה. אִמָא הִתְעַכְּבָה בַּדֶרֶךְ, לְפַטְפֵּט עִם חֲבֵרָה וְכַרְמִי עִם אֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה, רַזְיָה, הִתְקַדְמוּ לְבַדָם לְעֵבֶר הָרֶפֶת. וּבְדִיוּק בְּעֶרֶב זֶה הִשְׁתּוֹלְלָה פָּרָה אַחַת וְהִתְפַָּרְצָה מִן הַשַׁעַר הַחוּצָה. שָׁעֲטָה הַיְשֵׁר אֶל מוּל הַיְלָדִים, וְעָצְרָה צְעָדִים אֲחָדִים מֵהֶם. לְפֶתַע שָׁמְעָה אִמָא בְּכִי שֶׁל יַלְדָה, הַיַלְדָה שֶׁלָהּ. הֵרִימָה רֹאשָׁהּ וְרָאֲתָה: פָּרָה גְדוֹלָה וְאֵימְתָנִית עוֹמֶדֶת מוּל הַיְלָדִים הַקְטַנִים, רֹאשָׁהּ מֻרְכָּן קָדִימָה וְקַרְנֶיהָ שְׁלוּפוֹת לְעֶבְרָם. אַךְ מוּלָהּ עָמַד כַּרְמִי, גֶבֶר קָטָן, יָדָיו פְּרוּשׂוֹת לַצְדָדִים, סוֹכְכוֹת עַל אֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה, הַמִסְתַּתֶּרֶת בּוֹכִיָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ וְהִנֵּה הוּא רוֹקֵעַ בְּרַגְלוֹ הַקְטַנָה וְצוֹעֵק עַל הַפָּרָה הַגְדוֹלָה. רְאוּ, רְאוּ כַּמָה הוּא קָטָן וְכַמָה עֲנָקִית הַפָּרָה. אַךְ הוּא צוֹעֵק עָלֶיהָ בְּתֹקֶף: “לְכִי מִפֹּה, פָּרָה! קִישְׁטָה! לְכִי מִפֹּה!” וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. הַפָּרָה הָעֲנָקִית נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, הִסְתּוֹבְבָה וְחָזְרָה לְשַׁעַר הָרֶפֶת.

כְּשֶׁאִמָא הִגִיעָה אֶל הַיְלָדִים, מִתְנַשֶׁמֶת וְחִוֶרֶת מֵרֹב בֶּהָלָה, כַּרְמִי כְּבָר נִגֵב אֶת דִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל רַזְיָה בְּחֻלְצָתוֹ וְהִרְגִיעַ אוֹתָהּ. “רָאִית אִמָא, אֵיךְ שֶׁהַפָּרָה נִבְהֲלָה מִפָּנַי?” אָמַר בְּגַאֲוָה. לְאִמָא נִשְׁאַר רַק לְחַבֵּק וּלְנַשֵׁק אֶת בְּנָהּ הָאַמִיץ וְאֶת בִּתָּהּ הַבּוֹכִיָה. מַה יֵשׁ לְהַגִיד – גִבּוֹר.

לִפְנֵי זְמַן מָה הִתְעוֹרְרוּ כַּמָה יְלָדִים בַּכִּתָּה מִקוֹלוֹת רָמִים וּמְשֻׁנִים. קוֹל דְרִיסַת רַגְלַיִם כְּבֵדוֹת, שִׁבְרֵי עֵצִים וּמַפּוֹלוֹת עֲמוּמוֹת. מַשֶׁהוּ רָץ וְדוֹהֵר סְבִיב הַבַּיִת וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת אֵימִים. מַמָשׁ פַּחַד! הָיוּ יְלָדִים שֶׁהִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. הָאַמִיצִים יוֹתֵר נִגְשׁוּ לַחַלוֹנוֹת שֶׁבַּפְּרוֹזְדוֹר וְרָאוּ צְלָלִיוֹת גְדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת חוֹלְפוֹת בַּחוּץ בִּדְהָרָה פִּרְאִית, וְאַחֲרֵיהֶן נִשְׁמְעוּ גַם צְעָקוֹת מְשֻׁנוֹת. מִינֵי הוּוּ וּהָה וְבְּררר… מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? “אֵיפֹה כַּרְמִי?” שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים. כַּרְמִי גָר בַּחֶדֶר הָאַחֲרוֹן וְכָל הַחֶדֶר שֶׁלוֹ לֹא הִתְעוֹרֵר מִשְׁוּם מָה. בַּחוּץ מַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וְהֵם יְשֵׁנִים. מִיָד הֵעִירוּ אוֹתָם. “כַּרְמִי, תִרְאֶה מַה שֶׁנַעֲשֶׂה שָׁם בַּחוּץ. מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?” כַּרְמִי פִּהֵק, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְנִגַשׁ לַחַלוֹן. “אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מַה זֶה,” אָמַר. “אֵלֵךְ הַחוּצָה וְאֶבְדֹק.” “לֹא, לֹא! אַל תֵּצֵא!” צָעֲקָה וַרְדִית הַפַּחְדָנִית. “זֶה מְסֻכָּן!” אֲבָל כַּרְמִי כְּבָר בַּחוּץ. וְשָׁם שָׂמֵחַ, אוֹהוֹ! הַסוּסִים שֶׁבָּרְחוּ מִן הָאֻרְוָה דוֹהֲרִים סָבִיב וְהַשׁוֹמְרִים דוֹלְקִים אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִירָם, צוֹעֲקִים: “הוֹ” וְ"הָה" וְ"קִישְׁטָה" וְ"בְּררר!" כַּרְמִי הִצְטָרֵף מִיָד לַהִלוּלָה, הֵרִים עָנָף יָבֵשׁ שֶׁהָיָה מֻנָח אֵי־שָׁם עַל הַדֶשֶׁא וְרָץ גַם הוּא אַחֲרֵי הַסוּסִים. אֵיזֶה כֵּף! הַשׁוֹמְרִים גְדוֹלִים, עֲטוּפִים בְּכוֹבָעִים וּמְעִילִים וְהוּא בְּפִּיגָ’מָה, קָטָן וְזָרִיז וְשָׂמֵחַ. כַּאֲשֶׁר חָזַר לַכִּתָּה, מָצָא אֶת הַיְלָדִים בַּפִּנָה, דוֹאֲגִים מְאֹד לְגוֹרָלוֹ. כָּזֶהוּ כַּרְמִי, שֵׁד מִשַׁחַת. לְלֹא פַּחַד! וְיֵשׁ דַוְקָא הַרְבֵּה סִבּוֹת לְפַּחַד. הֲרֵי יִשׁוּב גְבוּל אֲנַחְנוּ. וּבַיָמִים הָהֵם הָיוּ מְשַׁלְחִים אֵלֵינוּ מִפַּעַם לְפַעַם טִילֵי קַטְיוּשׁוֹת מִגְבוּל לְבָנוֹן. הַקַטְיוּשׁוֹת הָיוּ עוֹבְרוֹת מֵעַל לַקִבּוּץ בִּשְׁרִיקָה חַדָה וְנוֹחֲתוֹת בְּ"בּוּם" אַדִיר בַּמַטָע אוֹ לְיַד הָרֶפֶת. וְאָז נִשְׁמַע קוֹל דוֹבֵר וּמַכְרִיז מֵעַל גַג חֲדַר הָאֹכֶל: “שִׂימוּ לֵב! שִׂימוּ לֵב! כָּל הַחֲבֵרִים וְהַיְלָדִים מִתְבַּקְשִׁים לָרֶדֶת מִיָד לַמִקְלָטִים.” וְלֹא פַעַם הָיוּ חֲדִירוֹת שֶׁל מְחַבְּלִים לַאֲזוֹרֵנוּ וְהַחַיָלִים יָצְאוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם. וְאָז נִשְׁמְעוּ כָּל הַלַיְלָה פִּצְצוֹת תְּאוּרָה מִתְפּוֹצְצוֹת בַּשָׁמַיִם וְהַלַיְלָה הוּאַר כֻּלוֹ בְּאוֹר אָדֹם וּמְאַיֵם. בְּלֵילוֹת כָּאֵלֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהֵרָדֵם, אַךְ לְכַרְמִי יֵשׁ תְּרוּפָה בְּדוּקָה הָעוֹזֶרֶת לוֹ לְהֵרָדֵם. הוּא מִתְיַשֵׁב לוֹ בְּמִטָתוֹ וְשָׁר. שָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא שָׁר אוֹתוֹ הַשִׁיר: “יְשׂוּשׂוּן, יְשׂוּשׂוּן מִדְבָּר וְצִיָה!” זֶה אֶצְלוֹ שִׁיר הַרְדָמָה בָּדוּק. וְלֹא רַק בְּלֵילוֹת רוֹגְשִׁים שֶׁל חֲדִירוֹת לְמִינֵיהֶן, אֶלָא גַם בְּלַיְלָה רָגִיל, כְּשֶׁהָרוּחַ מְנִיעָה תְּרִיסִים וְחַלוֹנוֹת, כְּשֶׁהַיָרֵחַ מִסְתַּתֵּר מֵאֲחורֵי הָעֲנָנִים – אוֹ דַוְקָא שׁוֹלֵחַ אוֹר קַר וְלָבָן לַחֲדָרִים, וְנִרְאֶה כְּמוֹ עַיִן גְדוֹלָה וּמְסַנְוֶרֶת. אוֹ שֶׁסְתָם חוֹשְׁבִים עַל אַבָּא בְּמִלוּאִים. אוֹ שֶׁבִּלְהָה הַקְטַנָה קְצָת נוֹחֶרֶת, הַכֹּל מַפְרִיעַ לְהֵרָדֵם. יֶלֶד אַחֵר הָיָה אוּלַי בּוֹכֶה אוֹ קוֹרֵא לְשׁוֹמֶרֶת הַלַיְלָה. לְכַרְמִי יֵשׁ פִּתְרוֹן מִשֶׁלוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: זֶה מַרְדִים גַם אֶת שְׁאָר הַיְלָדִים. לֹא, אֵין זֶה בְּדִיוּק שִׁיר עֶרֶשׂ. כַּרְמִי שָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, אַךְ כָּךְ הַיְלָדִים הֻרְגְלוּ. כַּרְמִי שָׁר: “יְשׂוּשׂוּן, יְשׂוּשׂוּן מִדְבָּר וְצִיָה…” מִיָד הֵם שָׂמִים אֶת הָרֹאשׁ עַל הַכַּר וְנִרְדָמִים בְּהַרְגָשַׁת בִּטָחוֹן גְמוּרָה. כְּשֶׁכַּרְמִי נָסַע לְשָׁבוּעַ בַּחֹפֶשׁ הַגָדוֹל, הָיָה לְכֻלָם קָשֶׁה לְהֵרָדֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ לָמָה. רַק כַּאֲשֶׁר הוּא חָזַר וּפָתַח אֶת פִּיו לָשִׁיר, נָשְׁמוּ נְשִׁימַת רְוָחָה וְנִרְדְמוּ עִם חִיוּךְ מְאֻשָׁר עַל הַשְׂפָתַיִם. גַם אִם קוֹרֶה לוֹ, לְכַרְמִי, שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר בְּאִישׁוֹן־לַיְלָה, וְהַחוּץ שָׁחוֹר שָׁחוֹר, וְהַשָׁעוֹן מְתַקְתֵּק כָּל־כָּךְ מוּזָר וְדֶלֶת הַכְּנִיסָה חוֹרֶקֶת כָּל הַזְמַן וְכָל זֶה קְצָת מַפְחִיד… אָמַרְתִּי מַפְחִיד? מַה פִּתְאֹם? הֲרֵי כַּרְמִי אֵינוֹ מְפַחֵד. רַק לֹא נוֹחַ לוֹ, קְצָת מֵעִיק עַל הַנְשָׁמָה. אָז מַה הוּא עוֹשֶׂה? כַּמוּבָן, מִתְיַשֵׁב בַּמִטָה וְשָׁר. עֶרֶב עֶרֶב הוּא מַרְדִים אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרָיו – רַק אַל תַּגִידוּ שֶׁזֶה בִּגְלַל הַפַּחַד. מַה פִּתְאֹם?

לְפַחֵד מַמָשׁ לָמַד כַּרְמִי רַק בְּאוּלָם הַסְפּוֹרְט. לָמָה דַוְקָא שָׁם? מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

אוּלָם הַסְפּוֹרְט מִתְנוֹסֵס גָבוֹהַּ בִּקְצֵה הַקִבּוּץ, וּבוֹ מִשְׁטָח יָפֶה לְכַדוּרְעָף ולְכַדוּרְסַל. לְאֹרֶךְ הַקִיר שׁוּרוֹת שֶׁל כִּסְאוֹת הַמַגִיעוֹת עַד לַתִקְרָה וּמִסָבִיב הַרְבֵּה חֲדָרִים צְדָדִיִים: חֲדַר כֹּשֶׁר, מִקְלָחוֹת וְחֶדֶר עִם פְּסַנְתֵּר שֶׁבּוֹ מְלַמְדִים מוּסִיקָה. וְמִתַּחַת לָאוּלָם הַגָדוֹל – חֲדָרִים נוֹסָפִים לְכָל מִינֵי עִסוּקִים. בְּקִצוּר, זֶהוּ בִּנְיָן גָדוֹל מְאֹד וְיֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה כְּנִיסוֹת וּדְלָתוֹת. שִׁעוּרֵי הַהִתְעַמְלוּת מִתְקַיְמִים, כַּמוּבָן, בְּאוּלָם הַסְפּוֹרְט וְכָל הַיְלָדִים אוֹהֲבִים לָבוֹא לְשָׁם לַשִׁעוּרִים וְלָאִמוּנִים. כַּרְמִי מִתְאַמֵן בְּכַדוּרְעָף. הוּא בְּנִבְחֶרֶת הַיְלָדִים. רָץ וְקוֹפֵץ, תּוֹפֵס וּמַנְחִית וְצוֹעֵק עַל כֻּלָם: עַל אָמִיר שֶׁלֹא הִגִיעַ לַכַּדוּר, עַל גַל שֶׁלֹא חָסַם כַּהֲלָכָה וְעַל עֹפֶר שֶׁלֹא תָּפַס. רַק לוֹ מֻתָּר לְהַחֲטִיא. בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ מְדַבְּרִים הִתְאַמְנוּ הַיְלָדִים שָׁעָה שְׁלֵמָה. אַחַר־כָּךְ שָׁרַק רְאוּבֵן הַמוֹרֶה וְאָמַר שֶׁדַי, נוֹעֲלִים אֶת הַסַנְדָלִים וְהוֹלְכִים לַכִּתָּה. גַם כַּרְמִי נָעַל אֶת סָנְדָלָיו, אַךְ לְפֶתַע נִזְכַּר שֶׁכְּבָר מִזְמַן הִרְגִישׁ צֹרֶךְ לְהִכָּנֵס לַשֵׁרוּתִים. רַק בְּלַהַט הַמִשְׂחָק שָׁכַח. עַכְשָׁיו לוֹחֵץ לוֹ וְהוּא מְמַהֵר. בֵּינְתַיִם אָסַף רְאוּבֵן הַמוֹרֶה אֶת כָּל הַמִטַלְטְלִים, שָׁרַק בַּמַשְׁרוֹקִית שֶׁכֻּלָם יִשְׁמְעוּ וְיֵצְאוּ יַחַד עִמוֹ וְיָצָא אַחֲרוֹן מִן הָאוּלָם, יָצָא וְנָעַל אַחֲרָיו אֶת הַדֶלֶת בַּמַפְתֵּחַ. הַיְלָדִים שָׁעֲטוּ בַּדֶרֶךְ אֶל הַכִּתָּה, לְהִתְקַלֵחַ וּלְהִתְכּוֹנֵן לַאֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם וְאִישׁ לֹא הִרְגִישׁ בְּהֵעָדְרוֹ שֶׁל כַּרְמִי.

וְכַרְמִי לֹא שָׁמַע אֶת שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן. לָמָה? כִּי גַם הוּא שָׁרַק. כַּרְמִי פָּשׁוּט אוֹהֵב לִשְׁרֹק בַּשֵׁרוּתִים, לֹא מִזְמַן הוּא לָמַד לִשְׁרֹק מַמָשׁ. קֹדֶם לָמַד אֶת שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְלֹא צָעַק: “חַכּוּ לִי! אֲנִי תֵכֶף יוֹצֵא.” הוּא יָשַׁב וְשָׁרַק לְעַצְמוֹ וּכְשֶׁיָצָא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, לְפֶתַע מָצָא אֶת עַצְמוֹ לְבַדוֹ. אַף יֶלֶד אֵינֶנוּ בַּבִּנְיָן. כֻּלָם הָלְכוּ. כַּרְמִי רָץ לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה, אַךְ זוֹ נְעוּלָה. הוּא דָחַף אֶת הַדֶלֶת בְּחָזְקָה, אַךְ זוֹ לֹא נֶעֶתְרָה לוֹ. בֶּהָלָה פִּתְאוֹמִית אָחֲזָה בּוֹ. הוּא הִרְגִישׁ עַצְמוֹ סָגוּר. סָגוּר וּבוֹדֵד. אַף פַּעַם לֹא הִרְגִישׁ עַד כַּמָה שֶׁהָאוּלָם הַזֶה עֲנָקִי וָרֵיק. מִיָד רָץ לַדְלָתוֹת הַצְדָדִיוֹת, הַמוֹבִילוֹת מִן הָאוּלָם הַחוּצָה, אַךְ כַּצָפוּי, גַם הֵן הָיוּ נְעוּלוֹת וְלֹא נַעֲנוּ לוֹ. יֵשׁ עוֹד דְלָתוֹת? כֵּן. עוֹד רַבּוֹת. שָׁם, בַּחֲדַר הַתֵּה, יֵשׁ דֶלֶת. הוּא רָץ אֵלֶיהָ – סָגוּר. בַּצַד הַשֵׁנִי שֶׁל הַפְּרוֹזְדוֹר, אֵצֶל הַמִקְלָחוֹת – סָגוּר. מָה עוֹשִׂים? הָאוּלָם גָדוֹל כָּל־כָּךְ וְרֵיק כָּל־כָּךְ. כַּרְמִי מַבִּיט אֶל שׁוּרוֹת הַכִּסְאוֹת וּפִתְאֹם הוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ. מָה? בְּכָל זֹאת נִשְׁאַר מִישֶׁהוּ בָּאוּלָם יַחַד אִתּוֹ? בַהַתְחָלָה זֶה דַוְקָא שִׂמֵחַ אוֹתוֹ. שָׁם, לְמַעְלָה, יוֹשֶׁבֶת דְמוּת כֵּהָה וְדוֹמֶמֶת וּמַבִּיטָה בּוֹ. מִי זֶה? לָמָה הוּא כָּל כָּךְ שָׁקֵט? לָמָה אֵינוֹ מִתְנוֹעֵעַ? כַּרְמִי מַבִּיט וּמַבִּיט וְלֹא יָכוֹל לִגְרֹעַ עַיִן. הוּא עוֹלֶה לְאַט בַּמַדְרֵגוֹת כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לַשׁוּרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, אַךְ לְפֶתַע קוֹפֵא. אוּלַי מוּטָב לִבְרֹחַ? מַה יִהְיֶה אִם זֶה מִישֶׁהוּ זָר? וּמָה אִם פִּתְאֹם יָקוּם וְיִרְדֹף אַחֲרָיו? הֲרֵי הָאוּלָם סָגוּר סָבִיב סָבִיב. צְמַרְמֹרֶת עוֹבֶרֶת בְּגַבּוֹ שֶׁל כַּרְמִי וְהוּא מִתְקָרֵב בִּזְהִירוּת בִּזְהִירוּת, עוֹד קְצָת, עוֹד צַעַד, וְגַם קוֹרֵא בְּקוֹל מְהַסֵס וְקָטָן: “הֵי, מִי אַתָּה שָׁם?” אַךְ קוֹלוֹ הַגָבוֹהּ מְהַדְהֵד בָּאוּלָם הָרֵיק וְהַדְמוּת לֹא נָעָה. פִּתְאֹם הוּא פּוֹקֵחַ הֵיטֵב אֶת עֵינָיו וְרוֹאֶה: אֵין שָׁם שׁוּם דְמוּת. מִישֶׁהוּ שָׁכַח אֶת הַטְרֵינִינְג שֶׁלוֹ תָלוּי עַל הַכִּסֵא וְזֶה הַכֹּל. הוּקַל לְכַרְמִי מְאֹד וְהוּא אֲפִלוּ קְצָת חִיֵךְ. אַךְ עֲדַיִן הוּא סָגוּר וּמְסֻגָר. שׁוּב הוּא נִגָשׁ לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה. זוֹ דֶלֶת זְכוּכִית גְדוֹלָה וְאֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיף דַרְכָּהּ עַל הַנַעֲשֶׂה בַּחוּץ. אַךְ בַּחוּץ אֵין אִישׁ. כַּרְמִי מַתְחִיל לִצְעֹק וְלִצְרֹחַ: “פִּתְחוּ לִי!” פִּתְחוּ לִי!" אַךְ מִי שׁוֹמֵעַ? רַק כַּעֲבֹר דַקוֹת אֲרֻכּוֹת הוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ עוֹבֵר בְּמֶרְחַק מָה לְיַד בָּתֵי הַיְלָדִים. מִיָד הוּא דוֹפֵק בַּדֶלֶת בְּכָל כֹּחוֹ וְצוֹעֵק! גְרוֹנוֹ נִחַר מֵרֹב צְעָקוֹת. אַךְ הַמִישֶׁהוּ הַזֶה לֹא שׁוֹמֵעַ, מַפְנֶה אֶת גַבּוֹ וְנִכְנַס לַבַּיִת.

כַּרְמִי עָיֵף וּמַזִיעַ. מַה יִהְיֶה? לָמָה אַף אֶחָד לֹא בָּא? הַאִם כֻּלָם שָׁכְחוּ אוֹתוֹ? אֵיפֹה הַהוֹרִים? נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָבַר כְּבָר הֲמוֹן זְמַן. הוּא חוֹשֵׁב שֶׁעוֹד מְעַט יֵרֵד הַלַיְלָה וַעֲדַיִן לֹא חִפְּשׂוּ אַחֲרָיו. עָזְבוּ אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ. אֵינוֹ חָסֵר לְאִישׁ. כַּרְמִי כִּמְעַט בּוֹכֶה אַךְ עֲדַיִן לֹא נִכְנַע. אוּלַי יִקְפֹּץ מִן הַחַלוֹן? אוּלָם הַסְפּוֹרְט מִתְנוֹסֵס גָבוֹהַּ מֵעַל לַקַרְקַע. הַחַלוֹן אָמְנָם נִפְתַּח אַךְ קָשֶׁה לְהַחְלִיט לִקְפֹּץ. לְמַטָה פָּרוּשׂ מִשְׁטָח אֶבֶן וְהַגֹבַהּ הוּא רַב. אָמְנָם כַּרְמִי קַפְצָן מִצְטַיֵן וְקוֹפֵץ בְּלִי בְּעָיוֹת מִגַג הַמִקְלָט, אַךְ הַמִקְלָט פָּחוֹת גָבוֹהַּ וּמִתַּחְתָּיו מִשְׁטַח דֶשֶׁא. פֹּה הוּא אֵינוֹ יָכוֹל. כַּרְמִי מְפַחֵד לִפֹּל עַל הָאֶבֶן הַקָשָׁה. לוּ הָיָה דֶשֶׁא, וַדַאי הָיָה קוֹפֵץ בְּלִי הִסוּס, אַךְ עַל אֶבֶן? לֹא, זֶה לֹא יֵלֵךְ. כָּל הָאֹמֶץ עָזַב אוֹתוֹ כָּאן. מָה עוֹד אֶפְשָׁר לְנַסוֹת?

מִן הַפְּרוֹזְדוֹר יוֹרְדוֹת מַדְרֵגוֹת לַקוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַבִּנְיָן, וְשָׁם חוֹסֵם אֶת הַמַעֲבָר שַׁעַר סוֹרְגִים. סָגוּר כַּמוּבָן. רֶגַע! הֲרֵי מִיכַל, בַּת־כִּתָּתוֹ, עָבְרָה פַּעַם דֶרֶךְ הַסוֹרְגִים וְיָצְאָה. וּבְכֵן, אִם מִיכַל עָבְרָה, אוּלַי יַעֲבֹר גַם הוּא? אָמְנָם מִיכַל דַקִיקָה, רָזָה וּנְמוּכָה וְהוּא בָּחוּר מוּצָק וּרְחַב־כְּתֵפַיִם, אַךְ כְּדַאי לְנַסוֹת. “קֹדֶם לְהַעֲבִיר אֶת הָרֹאשׁ,” חוֹשֵׁב כַּרְמִי. “אִם הָרֹאשׁ יַעֲבֹר, יָבוֹא גַם כְָּל הַיֶתֶר אַחֲרָיו.” מִיָד הוּא תּוֹקֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין הַסוֹרְגִים וּבְקֹשִׁי, בְּקֹשִׁי מַעֲבִיר אוֹתוֹ. עַכְשָׁו הוּא מְנַסֶה לִדְחֹס לְשָׁם אֶת הַכְּתֵפַיִם וְהַבֶּטֶן. אֲבָל פֹּה הוּא נִתְקַע. נִתְקַע וְלֹא זָז יוֹתֵר. הָרְוָחִים בֵּין הַסוֹרְגִים צָרִים מִדַי לְהַעֲבִיר אֶת גוּפוֹ שֶׁל כַּרְמִי. “עַכְשָׁו אֲנִי תָּקוּעַ כָּאן כְּמוֹ פּוּ הַדֹב בְּפֶתַח מְעָרַת הָשָׁפָן,” חוֹשֵׁב לוֹ כַּרְמִי, אֲבָל זֶה כְּלָל לֹא מַצְחִיק אוֹתוֹ. צָרִיךְ לָסֶגֶת. לְהַעֲבִיר אֶת הָרֹאשׁ בַּחֲזָרָה. זֶה לֹא קַל. לְהַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר פָּשׁוּט, מֵאֲשֶׁר לְהוֹצִיאוֹ מִשָׁם. הָרֹאשׁ נִלְחַץ עַד לְהִתְפַּקֵעַ, אֲבָל בַּסוֹף הוּא נֶחֱלַץ. קְצָת לָחוּץ וּקְצָת שָׂרוּט – אֲבָל בַּחוּץ. לֹא. גַם דֶרֶךְ שַׁעַר הַסוֹרְגִים לֹא הִצְלִיחַ לָצֵאת.

וְכָאן נִשְׁבַּר הַגִבּוֹר שֶׁלָנוּ לְגַמְרֵי. הַבְּכִי גוֹאֶה וְעוֹלֶה בִּגְרוֹנוֹ וְהוּא כְּבָר אֵינוֹ עוֹצֵר בַּעֲדוֹ. “אֲנִי מְפַחֵד!” חוֹשֵׁב כַּרְמִי וּבוֹכֶה. “אֲנִי נוֹרָא מְפַחֵד!” כָּל כָּךְ לֹא נָעִים לִהְיוֹת פֹּה לְבַד, סָגוּר, וּלְהַרְגִישׁ שֶׁכֻּלָם, כֻּלָם זָנְחוּ אוֹתוֹ. יֵשׁ לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲבֵרִים וּמוֹרִים וְהוֹרִים וְאַחִים וּמְטַפְּלוֹת – אֵיפֹה כֻּלָם? לָמָה אַף אֶחָד אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו? כַּרְמִי נֶעֱמַד מוּל דֶלֶת הַכְּנִיסָה וּבָכָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. בָּכָה וְהִתְיַפֵּחַ.

וְלָמָה בֶּאֱמֶת אִישׁ לֹא חִפֵּשׂ אוֹתוֹ? לָמָה? הֲרֵי עָבְרָה בְּקֹשִׁי רֶבַע שָׁעָה מֵאָז שֶׁהַיְלָדִים חָזְרוּ לַכִּתָּה וְהָלְכוּ לְהִתְקַלֵחַ. וְדַוְקָא הַמְטַפֶּלֶת חַיָה שָׁאֲלָה מִיָד: “אֵיפֹה כַּרְמִי?” וְלָמָה הִיא שָׁאֲלָה? לֹא נָעִים לְגַלוֹת, אַךְ כַּרְמִי אוֹהֵב לִפְעָמִים לְהִשְׁתַּמֵט מִן הַמִקְלַחַת וּלְהִסְתַּפֵּק בִּשְׂחִיָה שֶׁל אַחַר־הַצָהֳרַיִם בַּבְּרֵכָה, וְחַיָה מַקְפִּידָה שֶׁיִכָּנֵס לַמִקְלַחַת יַחַד עִם כֻּלָם. לָכֵן הִיא שָׁאֲלָה: “אֵיפֹה כַּרְמִי?” וְהַיְלָדִים אָמְרוּ: “הוּא בַּדֶרֶךְ, תֵּכֶף יָבוֹא.” “אֲהָהּ!” חָשְׁבָה לָהּ חַיָה, “הוּא שׁוּב מְנַסֶה לְדַלֵג עַל המִקְלַחַת.” וְהִיא הֶחְלִיטָה בְּלִבָּה לֹא לְהַרְשׁוֹת לוֹ לָשֶׁבֶת לַאֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם, עַד שֶׁלֹא יִהְיֶה מְקֻלַח וּמְצֻחְצָח. “הוּא לֹא יְסַדֵר אוֹתִי!” חָשְׁבָה לָהּ חַיָה, אַךְ לֹא עָלָה עַל דַעְתָּהּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. וְהַהוֹרִים – בָּעֲבוֹדָה, אֲפִלוּ לֹא מְשַׁעֲרִים לְעַצְמָם מָה עוֹבֵר עַל בְּנָם הַקָטָן בְּשָׁעָה זוֹ.

וְזֶה אֻמְלָל וְרוֹעֵד מִבְּכִי עוֹמֵד לְיַד דֶלֶת הַזְכוּכִית שֶׁל אוּלָם הַסְפּוֹרְט וּבוֹכֶה בְּקוֹל בְּלִי לְהִתְבַּיֵשׁ.

אֲוִירוֹנִים עוֹבְרִים בַּשָׁמַיִם וּמַשְׁמִיעִים בּוּם עַל־קוֹלִי. בְּיָמִים כְּתִקוּנָם כַּרְמִי אֲפִלוּ לֹא מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ בִּגְלַל בּוּם כָּזֶה. הֲרֵי זֶה דָבָר שֶׁל יוֹם־יוֹם, אַךְ כָּעֵת גַם זֶה מוֹסִיף לַפַּחַד. וּמַה יִהְיֶה אִם יִצְטָרְכוּ לְפֶתַע לָרֶדֶת לַמִקְלָט? וְהוּא סָגוּר כָּאן! וְאִם תִּפֹּל פִּצְצַת קַטְיוּשָׁה עַל אוּלָם הַסְפּוֹרְט וְהוּא בִּפְנִים? וְשׁוּב הוּא הוֹלֵם בְּאֶגְרוֹפָיו בַּדֶלֶת הַסְגוּרָה וְצוֹעֵק: “פִּתְחוּ לִי! פִּתְחוּ לִי! אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת!”

לְפֶתַע שׁוּב הוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ עוֹבֵר עַל הַכְּבִישׁ הָרָחוֹק. כַּרְמִי מַגְבִּיר אֶת צַעֲקוֹתָיו עַד כְּלוֹת הַנְשָׁמָה. רֹאשׁוֹ כְּבָר כּוֹאֵב מֵרֹב מַאֲמָץ לִצְעֹק. הַפַּעַם נֶעֱצֶרֶת הַדְמוּת. כֵּן, הִיא נֶעֱצֶרֶת, מְהַסֶסֶת, מַקְשִׁיבָה. כַּרְמִי צוֹעֵק: “אֲנִי כָּאן! בְּאוּלָם הַסְפּוֹרְט! פִּתְחוּ לִי! אֲנִי סָגוּר!” הַאִם הַדְמוּת הַזוֹ תִּשְׁמַע? הַאִם הִיא תִּתְקָרֵב אֵלָיו? כֵּן, כֵּן… הִיא מִתְקָרֶבֶת. מִי זֶה? עַכְשָׁו כַּרְמִי כְּבָר מְזַהֶה: זֶה רְאוּבֵן עַצְמוֹ, הַמוֹרֶה לִסְפּוֹרְט, הוּא וְלֹא אַחֵר. כַּמָה טוֹב שֶׁזֶה הוּא, כִּי יֵשׁ לוֹ מַפְתֵּחַ. וְעַכְשָׁו הוּא גַם מַתְחִיל לָרוּץ, כִּי הוּא רוֹאֶה אֶת הַיֶלֶד, הָעוֹמֵד בַּדֶלֶת וּבוֹכֶה. “אֲנִי בָּא!” צוֹעֵק רְאוּבֵן. “אַל תִּבְכֶּה, אֲנִי בָּא!” וְהוּא מַגִיעַ, מוֹצִיא אֶת הַמַפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ אֶת הַדֶלֶת. כָּל כָּךְ פְָשׁוּט. הַמַפְתֵּחַ חוֹרֵק בְּחוֹר הַמַנְעוּל וְהַדֶלֶת נִפְתַּחַת לִרְוָחָה בְּקַלֵי קַלוּת. וְשָׁם עוֹמֵד לוֹ כָּרְמִי וּבוֹכֶה וּבוֹכֶה וְאִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִיעַ אוֹתוֹ.

כָּךְ גַם הֵבִיא אוֹתוֹ רְאוּבֵן לַכִּתָּה וְגַם שָׁם הוּא עוֹד יָשַׁב וּבָכָה. וְהוּא גַם בָּא בִּטְעָנוֹת קָשׁוֹת אֶל חַיָה הַמְטַפֶּלֶת. “לָמָה לֹא חִפַּשְׂתֶּם אוֹתִי?” “לֹא הִסְפַּקְנוּ,” הִסְבִּירָה לוֹ חַיָה. “רַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר חָזְרוּ הַיְלָדִים מֵאוּלָם הַסְפּוֹרְט. הֵם בַּמִקְלַחַת כֻּלָם. וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה שׁוּב לֹא רוֹצֶה לְהִתְקַלֵחַ.” “מָה?” הִשְׁתּוֹמֵם כַּרְמִי, “לִפְנֵי זְמַן קָצָר? הֲרֵי הָיִיתִי הֲמוֹן זְמַן סָגוּר בָּאוּלָם.” “מָה אַתָּה שָׂח, כַּרְמִי, הַשָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פָּחוֹת רֶבַע. עוֹד לֹא אָכַלְנוּ צָהֳרַיִם.” כַּרְמִי פָּעַר אֶת פִּיו בְּתַדְהֵמָה וְשָׁכַח לִסְגֹר אוֹתוֹ. “כָּל כָּךְ מְעַט זְמַן הָיִיתִי שָׁם? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁעוֹד מְעַט לַיְלָה,” הוּא אָמַר וְהִפְסִיק לִבְכּוֹת. “וְאַחַר כָּךְ,” הוּא שָׁאַל, “הֱיִיתֶם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי?” “בְּוַדַאי,” חִיְכָה חַיָה, “מֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים בִּלְעָדֶיךָ? אֲבָל עַכְשָׁו לֵךְ לְהִתְקַלֵחַ.” כָּאֵלֶה הֵן הַמְטַפְּלוֹת כֻּלָן. הָעִקָר שֶׁכֻּלָם יִהְיוּ מְקֻלָחִים.

וְכַרְמִי הָלַךְ לְהִתְקַלֵחַ. בְּתוֹךְ הַמִקְלַחַת הוּא סִפֵּר לַחֲבֵרָיו כָּל מַה שֶׁעָבַר עָלָיו. “אֲנִי נוֹרָא פָּחַדְתִּי,” אוֹמֵר כַּרְמִי. “חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹא אֵצֵא מִשָׁם לְעוֹלָם.”

וְבָעֶרֶב לִפְנֵי הַשֵׁנָה הוּא שָׁר: “יְשׂוּשׂוּן, יְשׂוּשׂוּן מִדְבָּר וְצִיָה”, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁר עַד שֶׁנִרְדַם. הוּא הָיָה עָיֵף מְאֹד, אֲבָל זֶה לֹא בִּגְלַל הַפַּחַד. חַס וְחָלִילָה.

רָחֵל הַגַנֶנֶת עָבְדָה אִתָּנוּ עַד כִּתָּה ג'. עָבַרְנוּ עִמָהּ אַרְבַּע שָׁנִים יָפוֹת וְטוֹבוֹת. שְׁנָתַיִם גַן וּשְׁנָתַיִם כִּתָּה. הִיא לִמְדָה אוֹתָנוּ קְרֹא וּכְתֹּב, לָשִׁיר וְלִרְקֹד וְלֶאֱכֹל בְּסַכִּין וּבְמַזְלֵג. הָיָה לָנוּ טוֹב עִם רָחֵל הַגַנֶנֶת וְלֹא רָאִינוּ שׁוּם סִבָּה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתָנוּ בְּכִתָּה ג' וְתַעֲבִיר אוֹתָנוּ לִידֵי מִיכָאֵל הַמוֹרֶה. אֲנַחְנוּ לֹא רָצִינוּ אֶת מִיכָאֵל הַמוֹרֶה. הִתְגַעְגַעְנוּ אֶל רָחֵל שֶׁלָנוּ וְכָעַסְנוּ שֶׁלָקְחוּ אוֹתָהּ מֵאִתָּנוּ. כְּבָר בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁמִיכָאֵל הִתְיַצֵב לְפָנֵינוּ בַּכִּתָּה, כָּתַבְנוּ עַל הַלוּחַ בְּאוֹתִיוֹת גְדוֹלוֹת: “לֹא רוֹצִים מוֹרֶה! רוֹצִים אֶת רָחֵל הַגַנֶנֶת.” מִיכָאֵל לֹא כָּעַס. (אֲנַחְנוּ דַוְקָא רָצִינוּ שֶׁיִכְעַס‎) הוּא אָמַר שֶׁהוּא מֵבִין אוֹתָנוּ. “אַתֶּם רְגִילִים לְרָחֵל,” אָמַר מִיכָאֵל. “וְזֶה בֶּאֱמֶת יָפֶה מְאֹד שֶׁאַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתָהּ וְרוֹצִים אוֹתָהּ. אַךְ רָחֵל לָמְדָה לִהְיוֹת מוֹרָה עַד כִּתָּה ג'. עַכְשָׁו אַתֶּם צְרִיכִים לְהִתְקַדֵם, וְלָכֵן קִבַּלְתֶּם מוֹרֶה אַחֵר. רָחֵל תְּלַמֵד גַן חָדָשׁ וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ אִתְּכֶם. אַתֶּם תִּתְרַגּלוּ.” כָּךְ אָמַר מִיכָאֵל, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא כָּל כָּךְ הִסְכַּמְנוּ אִתּוֹ. מִיכָאֵל הָיָה מוֹרֶה צָעִיר. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלוֹ, וְהוּא לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ. כָּל סִדוּר חָדָשׁ שֶׁהוּא רָצָה לְהַנְהִיג אָמַרְנוּ לוֹ מִיָּד: כָּךְ אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים. אֵצֶל רָחֵל זֶה הָיָה אַחֶרֶת. וּכְלוּם לֹא עָזַר. הִתְוַכַּחְנוּ אִתּוֹ כִּמְעַט עַל כָּל דָבָר. הַאִם הוּא הִתְרַגֵז? אוּלַי. אַךְ אֵלֵינוּ הָיָה תָּמִיד חָבִיב.

גַם הַנוֹשֵׂא הָרִאשׁוֹן שֶׁמִיכָאֵל לִמֵד אוֹתָנוּ לֹא כָּל־כָּךְ הִצְלִיחַ. זֶה הָיָה נוֹשֵׂא הַכֶּרֶם. מִיכָאֵל יָצָא אִתָּנוּ לַכְּרָמִים שֶׁהָיוּ אִַחֲרֵי בָּצִיר. הוּא לִמֵד אוֹתָנוּ עַל שָׂרִיג וּקְנוֹקֶנֶת. זֹאת אוֹמֶרֶת – רָצָה לְלַמֵד, אַךְ לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר – רַק הִגַעְנוּ לַכֶּרֶם, מִיָד הִתְפַּזַרְנוּ לְכָל עֵבֶר. קָטַפְנוּ לָנוּ עוֹלֵלוֹת וְזָלַלְנוּ עַד כְּאֵב בֶּטֶן וּמִיכָאֵל לֹא הִצְלִיחַ לְרַכֵּז אוֹתָנוּ אַף לְחָמֵשׁ דַקוֹת. הוּא אָסַף בְּשֶׁקֶט אֶת כָּל הַדְבָרִים שֶׁרָצָה לְהַרְאוֹת לָנוּ בַּכֶּרֶם וְהֵבִיא לַכִּתָּה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָנוּ שָׁם. אַךְ אֲפִלוּ אֲנַחְנוּ הִרְגַשְׂנוּ שֶׁזֶה אֵינוֹ לִמוּד רָאוּי לִשְׁמוֹ. אַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ אֶת הַנוֹשֵׂא הַשֵׁנִי. נוֹשֵׂא הַצִפֳּרִים. זֶה בֶּאֱמֶת עִנְיֵן אוֹתָנוּ. מִיכָאֵל יָדַע הָמוֹן עַל צִפֳּרִים וְאָהַב אוֹתָן מְאֹד. הוּא אָמַר שֶׁאֶת הַנוֹשֵׂא הַזֶה נַמְשִׁיךְ לִלְמֹד כָּל הַשָׁנָה כֻּלָהּ, לְיַד נוֹשְׂאִים אֲחֵרִים, כַּמוּבָן. זֶה דַוְקָא מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ.

וְכָךְ קָרָה שֶׁבַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר מִיכָאֵל הִגִיעַ לַכִּתָּה וְאָמַר שֶׁיוֹצְאִים לַחֹרְשָׁה לִרְאוֹת צִפֳּרִים, שָׂמַחְנוּ וְהָלַכְנוּ אַחֲרָיו בְּרָצוֹן. בִּכְלָל, קוֹלוֹ הַשָׁקֵט הִתְחִיל לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בָּרִאשׁוֹנָה אָמַרְנוּ שֶׁזֶה קוֹל מְשַׁעְמֵם וּמַרְדִים. לְרָחֵל הַגַנֶנֶת הָיָה קוֹל גָבוֹהַּ וּבָהִיר וְלִפְעָמִים גַם קְצָת צַרְחָנִי, וְהִיא הָיְתָה מְהִירָה וְסוֹעֶרֶת. לְעֻמָתָהּ מִיכָאֵל הַשָׁקֵט נִרְאָה לָנוּ חִוֵּר וּמְשַׁעֲמֵם. אַךְ כְּדֵי לַעֲקֹב אַחֲרֵי צִפֳּרִים מַתְאִים דַוְקָא קוֹלוֹ שֶׁל מִיכָאֵל. זֶה נָכוֹן. אַף צִפּוֹר לֹא הֻחְרְדָה מִפָּנָיו וְגַם אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לְדַבֵּר קְצָת יוֹתֵר בְּשֶׁקֶט. בֹּקֶר אֶחָד יָצָאנוּ לִרְאוֹת צִפֳּרִים, מִיכָאֵל הָלַךְ בָּרֹאשׁ וַאֲנִי הָלַכְתִי לְצִדוֹ. מִיכָאֵל אָמַר לַיְלָדִים לָלֶכֶת לְאַט וְלִשְׁמֹר מֶרְחָק מִמֶנוּ, כִּי הוּא רוֹצֶה קֹדֶם לִבְדֹק אֶת הַשֶׁטַח. אֲבָל אֲנִי הָלַכְתִּי לְיָדוֹ כִּי רָצִיתִי לְסַפֵּר לוֹ עַל הַנַקָּר שֶׁיוֹשֵׁב עַל עֵץ הַפֵּקָאן אֵצֶל סַבָּא שֶׁלִי בַּגִנָה, וַאֲנִי כַּמוּבָן עוֹקֵב אַחֲרָיו. מִיכָאֵל הָלַךְ בִּצְעָדִים רְחָבִים וְהִקְשִׁיב לִי בְּחִיוּךְ טוֹב. אֲבָל פִּתְאֹם הוּא עָמַד דוֹם, הִתְחִיל לִטְפֹּחַ בְּיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְצָעַק אֵלַי: “יִגְאָל, רוּץ חֲזָרָה מַהֵר מַהֵר! תַּגִיד לַיְלָדִים לָרוּץ בַּחֲזָרָה!” מַה קָרָה? מִיכָאֵל לֹא זָז מִן הַמָקוֹם, רַק טוֹפֵחַ בְּיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו וְצוֹעֵק: “אֲחוֹרַנִית! כֻּלְכֶם אֲחוֹרַנִית!” אַבָל אֲנִי קְצָת אֵחַרְתִּי אֶת הַמוֹעֵד. פִּתְאֹם הִרְגַשְׁתִּי עֲקִיצָה נוֹרָאָה בְּצַוָארִי, וּמִיָד אַחַר־כָּךְ בְּרַגְלִי. אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים עַד כַּמָה כּוֹאֶבֶת עֲקִיצַת צִרְעָה. אָז תַּאֲרוּ לָכֶם שְׁתַּיִם בְּבַת אַחַת. צָעַקְתִּי: “אוֹי!” וְעוֹד פַּעַם: “אַיייי!” וְקָפַצְתִּי כְּמוֹ מְשֻגָע. רָאִיתִי שֶׁיֵשׁ עוֹד צְרָעוֹת בָּאֲוִיר מוּכָנוֹת לְהִתְנַפֵּל עָלַי וְהִמְשַׁכְתִּי לִצְרֹחַ וּלִטְפֹּחַ בְּיָדִי לְגָרֵשׁ אוֹתָן. הֵן לֹא הִרְפּוּ מִמֶנִי וְהִתְחַלְתִּי לָרוּץ. לָרוּץ וּלִצְעֹק: “צְרָעוֹת! יְלָדִים, רוּצוּ הַבַּיְתָה! מִיכָאֵל דָרַךְ עַל קֵן צְרָעוֹת!” רַצְתִּי כְּשֶׁצְרָעוֹת אֲחָדוֹת עוֹדָן רוֹדְפוֹת אַחֲרַי וְהַיְלָדִים בּוֹרְחִים מִלְפָנַי. כֻּלָנוּ רַצְנוּ וְצָעַקְנוּ. אֲנִי יִלַלְתִּי מִכְּאֵב, כִּי בֵּינְתַיִם קִבַּלְתִּי עוֹד שְׁתֵּי עֲקִיצוֹת, בַּזְרוֹעַ וּבַיָרֵךְ. לְבַסוֹף הִרְפּוּ מִמֶנִי הַצְרָעוֹת, וְהִגַעְנוּ הַבַּיְתָה. מִיָד הִשְׁכִּיבוּ אוֹתִי בַּמִטָה וּמָרְחוּ מַה שֶׁמָרְחוּ עַל עֲקִצוֹתַי. רַק עַתָּה נִזְכַּרְתִּי בְּמִיכָאֵל. הֲרֵי מִיכָאֵל נִשְׁאַר שָׁם, תָּקוּעַ בְּקֵן הַצְרָעוֹת. לָמָה הוּא לֹא בָּרַח? לָמָה לֹא רָץ אִתָּנוּ הַבַּיְתָה? פִּתְאֹם הֵבַנְתִּי. “יְלָדִים,” אָמַרְתִּי, “מִיכָאֵל לֹא רָצָה שֶׁהַצְרָעוֹת יִרְדְפוּ אַחֲרָיו וְיַגִיעוּ אֵלֵינוּ. לָכֵן הוּא נִשְׁאַר שָׁם וְהַצְרָעוֹת עָקְצוּ אוֹתוֹ וְלֹא אֶתְכֶם. אֲנִי הָיִיתִי קָרוֹב, לָכֵן הִסְפַּקְתִּי לְקַבֵּל עֲקִיצוֹת, אֲבָל אַתֶּם נִצַלְתֶּם.” הַיְלָדִים הָיוּ הֲמוּמִים. “מָה?” שָׁאֲלָה רוֹנִי בְּקוֹל בּוֹכִים, “וְהוּא נִשְׁאַר שָׁם וְנֶעֱקַץ וְנֶעֱקַץ?” רָאִינוּ שֶׁגַם הַמְטַפֶּלֶת הִתְחִילָה לִדְאֹג. לָמָה מִיכָאֵל לֹא מַגִיעַ? אֲנַחְנוּ רַצְנוּ מַהֵר, אַךְ גַם אִם הָלַךְ לְאַט לְאַט, כְּבָר צָרִיךְ הָיָה לְהַגִיעַ. יוֹסִי וְעָמְרִי הִתְנַדְבוּ לָלֶכֶת בַּחֲזָרָה, וְלִרְאוֹת מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל מִיכָאֵל.

וְהֵם אָמְנָם מָצְאוּ אוֹתוֹ. הוּא כְּבָר הִסְפִּיק לָצֵאת מִקַן הַצְרָעוֹת. הָלַךְ לְאַט לְאַט כְּדֵי לֹא להוֹסִיף וּלְהַרְגִיז אֶת הַעוֹקְצָנִיוֹת הָאֵלֶה עַד שֶׁהִרְפּוּ מִמֶנוּ, וְאָז כָּשַׁל כֹּחוֹ. עָמְרִי וְיוֹסִי מָצְאוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל אֶבֶן עַל אֵם הַדֶרֶךְ. הוּא הָיָה עָקוּץ כֻּלוֹ וְנָפוּחַ, וְרֹאשׁוֹ כָּבֵד וְכוֹאֵב. עַל אַף סִבְלוֹ הִצְלִיחַ לְחַיֵךְ אֶל שְׁנֵי הַבָּנִים וְאָמַר שֶׁרַק יָנוּחַ מְעַט וְאַחַר־כָּךְ יָבוֹא. אֲבָל יוֹסִי סָבַר אַחֶרֶת. עָמְרִי נִשְׁאַר עִם מִיכָאֵל וְיוֹסִי רָץ הַבַּיְתָה לְהַזְעִיק עֶזְרָה. עַד מְהֵרָה חָזַר וְהֵבִיא אֶת אֵלִיָהוּ עִם הַגִ’יפּ, וְזֶה לָקַח אֶת מִיכָאֵל לְבֵיתוֹ. אַרְבָּעָה יָמִים לֹא לָמַדְנוּ. מִיכָאֵל הָיָה כָּל־כָּךְ עָקוּץ שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו נִסְגְרוּ לְגַמְרֵי וְרֹאשׁוֹ הָיָה נָפוּחַ כְּמוֹ בַּלוֹן. כָּל יוֹם בִּקְרוּ אֶצְלוֹ כַּמָה יְלָדִים מִן הַכִּתָּה. כְּשֶׁמִיכָאֵל סוֹף סוֹף חָזַר לְלַמֵד הָיָה עֲדַיִן קְצָת נָפוּחַ, אֲבָל שָׂמַח מְאֹד לַחֲזֹר אֵלֵינוּ. גַם אֲנַחְנוּ שָׂמַחְנוּ. אֲפִלוּ הֵכַנוּ לוֹ הַפְתָּעָה. עַל הַלוּחַ כָּתַבְנוּ בְּאוֹתִיוֹת גְדוֹלוֹת: רוֹצִים לִלְמֹד הֵצֶל מִיכָאֵל! מִיכָאֵל אָמַר: יָפֶה מְאֹד. כָּךְ בֶּאֱמֶת יִהְיֶה. אֲנַחְנוּ נִלְמַד הַרְבֵּה, אַךְ “אֵצֶל” כּוֹתְבִים בְּ"אָלֶף" וְלֹא בְּ"הֵא". עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים. וְאֶת מִיכָאֵל אַנֲחְנוּ מְחַבְּבִים מְאֹד. וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת מַשֶׁהוּ עַל צִפֳּרִים – כָּאֵלֶה שֶׁנִשְׁאָרוֹת אֶצְלֵנוּ כָּל הַשָׁנָה וְכָאֵלֶה שֶׁנוֹדְדוֹת וְחוֹנוֹת רַק זְמַן־מָה בַּסְבִיבָה – שַׁאֲלוּ אוֹתָנוּ, אֶת יַלְדֵי קְבוּצַת “יוּבַלִים”. אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אֶת זֶה אֵצֶל מִיכָאֵל.

הָיָה זֶה יוֹם חֹרֶף. שָׁבוּעַ יָמִים לִפְנֵי כֵן יָרְדוּ גִשְׁמֵי זַעַף וְהָאֲדָמָה הָיְתָה רַכָּה וּבֻצִית מְאֹד. אַךְ הַיּוֹם זָרְחָה הַשֶׁמֶשׁ בְּכָל הוֹדָהּ, וּבַחוּץ הָיָה כָּל־כָּךְ רַעֲנָן וְרָחוּץ שֶׁמַמָשׁ הִתְבַּקֵשׁ לָצֵאת וּלְטַיִל. “אִם כָּךְ,” חוֹשֶׁבֶת לָהּ סַבְתָּא יְהוּדִית, “אֵצֵא לְטִיוּל קָטָן וַאֲחַפֵשׁ “מְצִיאוֹת” לְאֹסֶף הַגְרוּטָאוֹת שֶׁל מַתָּן וְסַבָּא. תָּמִיד חֲסֵרוֹת לָהֶם גְרוּטָאוֹת.” וּבְכֵן, סַבְתָּא יוֹצֵאת לְחַפֵּשׁ גְרוּטָאוֹת. בֵּין הָרְפָתוֹת לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת יֵשׁ הַרְבֵּה מַה לְחַפֵּשׁ וְלִמְצֹא. הִנֵּה שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל אוֹפַנַיִם, הִנֵּה פַּס מַתֶּכֶת מַבְרִיק שֶׁהוֹצִיאוּ מִמֶנוּ עִגוּלִים־עִגוּלִים. זֶה בְּוַדַּאי יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי סַבָּא וּמַתָּן. סַבְתָּא שְׁמֵחָה. הוֹלֵךְ לָהּ הַיוֹם. הִיא מוֹצֵאת דְבָרִים נֶהְדָרִים. וְהִנֵּה, לְפֶתַע הִיא רוֹאָה מַשֶׁהוּ מְשֻׁנֶה. מַשֶׁהוּ מְבַצְבֵּץ מִתּוֹךְ הַבֹּץ. מַשֶׁהוּ וָרֹד. אוּלַי פֶּרַח? לֹא. זוֹ יָד קְטַנָה. יָד קְטַנָה וְרֻדָה שֶׁל בֻּבָּה. הַיָּד הַקְטַנָה הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁתוּלָה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ יָד שֶׁל טוֹבֵעַ הַמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה.

סַבְתָּא מוֹשֶׁכֶת בַּיָּד הַקְטַנָה אַך זוֹ אֵינָהּ זָזָה. אִם כָּךְ צָרִיךְ לַחְפֹּר. וּבְכֵן, הִיא לוֹקַחַת יָתֵד בַּרְזֶל וּמַתְחִילָה לְשַׁחְרֵר אֶת הָאֲדָמָה מִסָבִיב, לְאַט לְאַט זָז מַשֶׁהוּ. הִנֵּה עוֹד יָד. הִנֵּה כָּתֵף וּכְבָר יוֹצֵא כָּל הַגּוּף יַחַד עִם הָרַגְלַיִם. רַק רֹאשׁ אֵין. הָרֹאשׁ אֵינֶנוּ. רַק גוּף שֶׁל בֻּבָּה. וְלַמְרוֹת שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ, נוֹטֵף בֹּץ וּמַיִם, רוֹאִים שֶׁזֶה מַשֶׁהוּ לֹא רָגִיל. מַשֶׁהוּ מְשֻׁבָּח. סַבְתָּא שׁוֹכַחַת עַל כָּל הַגְרוּטָאוֹת שֶׁאָסְפָה בְּעָמָל רַב, וְנִגֶשֶׁת לַבֶּרֶז הַקָרוֹב לִרְחֹץ אֶת גוּף הַבֻּבָּה. מִתַּחַת לַבֹּץ מִתְגַלֶה גוּף וְרַדְרַד וּמוּצָק כְּמוֹ שֶׁל תִּינוֹק מַמָּשׁ. “הוֹ,” חוֹשֶׁבֶת סַבְתָּא, “זֶה גוּף שֶׁל בֻּבָּה מֵהַסוּג הַיָּשָׁן וְהַטוֹב! מֵהַשָׁנִים שֶׁלִפְנֵי הַפְּלַסְטִיק. גַם לִי,” הִיא נִזְכֶּרֶת, “הָיְתָה פַּעַם בֻּבָּה כָּזֹאת, בֻּבָּה יָפָה וִיקָרָה מְאֹד.” מִתְיַשֶׁבֶת לָהּ סַבְתָּא עַל סַפְסָל בַּשֶׁמֶשׁ עַל הַדֶשֶׁא, גוּף הַבֻּבָּה הַמוּצָק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, וּמַעֲלָה זִכְרוֹנוֹת.

לְיוֹם הֻלַדְתָּהּ הָרְבִיעִי, שָׁם בַּגוֹלָה, בְּגֶרְמַנְיָה, קָנוּ לִיהוּדִית הַקְטַנָה בֻּבָּה. זוּ הָיְתָה בֻּבָּה תִּינוֹקֶת עִם גוף גוּמִי גָמִישׁ, אֶפְשָׁר הָיָה לְכוֹפֵף לָהּ יָדַיִם וְרַגְלַיִם כְּמוֹ לְתִינוֹק אֲמִתִּי. וְאִם לָחֲצוּ עַל בִּטְנָהּ, אָמְרָה הַבֻּבָּה “אִמָא”. גַם רֹאשׁ תִּינוֹק חָמוּד הָיָה לַבֻּבָּה, רֹאשׁ חָמוּד בְּיוֹתֵר, אֶפְשָׁר הָיָה לִרְחֹץ אוֹתָהּ בְּמַיִם, לְהַפְשִׁיט וּלְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ. הָיוּ לָהּ בְּגָדִים רַבִּים וְכְתֹנֶת לַיְלָה, מִטָה קְטַנָה וְעֶגְלַת טִיוּלִים. יְהוּדִית הַקְטַנָה אָהֲבָה אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלָהּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ וְקָרְאָה לָהּ בַּשֵׁם “לִילִי”.

עָבְרוּ שָׁנִים, יְהוּדִית הַקְטַנָה גָדְלָה, וְלִילִי לִוְתָה אוֹתָהּ כָּל הַיָּמִים. גַם כְּשֶׁהָיְתָה כְּבָר תַּלְמִידַת בֵּית־סֵפֶר לֹא הִזְנִיחָה אֶת בֻּבָּתָהּ, וּבְגִיל עֶשֶׂר הָיָה אַחַד הַתַּחְבִּיבִים הַחֲבִיבִים עָלֶיהָ לִתְפֹּר בְּגָדִים לְלִילִי, וְכָל חַבְרוֹתֶיהָ עָזְרוּ לָהּ בְּכָךְ. אַךְ כְּתָמִיד, מַגִיעַ הַזְמַן שֶׁנַעֲרָה חֲדֵלָה לְשַׁחֵק בְּבֵבּוֹת, וְגַם לִילִי הֻנְחָה בַּצַד.

יוֹם אֶחָד הִגִיעָה אֶרְאֶלָה בַּת הַדוֹד לְבִקוּר. אֶרְאֶלָה לָמְדָה לִהְיוֹת אָחוֹת, וְלֹא סְתָם אָחוֹת, כִּי אִם אָחוֹת מִיַלֶדֶת. כָּזוֹ שֶׁעוֹזֶרֶת לָאִמָהוֹת לְהָבִיא יְלָדִים לַאֲוִיר הָעוֹלָם. הִיא מִתְכּוֹנֶנֶת לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּךְ אָמְרָה, וְשָׁם תַּעֲזֹר לַחֲלוּצוֹת הַצְעִירוֹת לָלֶדֶת תִּינוֹקוֹת וּלְטַפֵל בָּהֶם. “אֲנִי מְחַפֶּשֶׁת,” אָמְרָה אֶרְאֶלָה, “בֻּבָּה תִּינוֹקֶת מִגּוּמִי מָלֵא, כְּמוֹ שֶׁפַּעַם יָצְרוּ, אֵךְ כָּעֵת קָשֶׁה לִמְצֹא כָזֹאת”. "בִּשְׁבִיל מָה אַתְּ צְרִיכָה “בֻּבָּה כָּזֹאת?” שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ, “אֲחָיוֹת מְשַׁחֲקוֹת בְּבֻבּוֹת?” “לָמָה לֹא,” צָחֲקָה אֶרְאֶלָה, “בְּעֶזְרַת בֻּבָּה כָּזֹאת, הַדוֹמָה לְתִינוֹק, אֶפְשָׁר לְלַמֵד אִמָהוֹת צְעִירוֹת לְחַתֵּל וּלְהַלְבִּישׁ תִּינוֹקוֹת, לִרְחוֹץ וַאֲפִלוּ לַעֲשׂוֹת הִתְעַמְלוּת, חֲבָל שֶׁכְּבָר לֹא מְיַצְרִים בֻּבּוֹת כָּאֵלֶה.”

יְהוּדִית, שֶׁהָיְתָה כְּבָר נַעֲרָה בַּת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, יָשְׁבָה כְּמוֹ עַל גְחָלִים. אָמְנָם זְמַן רַב לֹא שִׂחֲקָה עִם הַבֻּבָּה לִילִי, וּבְכָל זאת חֲבָל לָהּ מְאֹד לְהִפָּרֵד מִמֶנָה. וּמִי בִּכְלָל זוֹכֵר, שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתָהּ בֻּבָּה תִּינוֹקֶת, בְּדִיוּק כָּזוֹ שֶׁאֶרְאֶלָה מְבַקֶשֶׁת? יְהוּדִית יָכְלָה, אִם כֵּן, לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט גְמוּר וּלְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרֶיהָ שֶׁל אֶרְאֶלָה, אֲבָל הִיא לֹא עָשְׂתָה כָּךְ, אֶלָא הָלָכָה אֶל חַדְרָהּ, פָּתְחָה אֶת אַרְגַז הַצַעֲצוּעִים הַיְשָׁנִים וְהוֹצִיאָה מִשָׁם אֶת לִילִי. “אֶרְאֶלָה, מַה דַעְתֵּךְ עַל הַבֻּבָּה הַזֹּאת?” שָׁאֵלָה יְהוּדִית. “הִיא תַּתְאִים לָךְ?” אֶרְאֶלָה קָפְצָה מִמְקוֹמָהּ מֵרֹב שִׂמְחָה. “בְּדִיוּק!” צָעֲקָה, “בְּדִיוּק כָּזֹאת רָצִיתִי. בְּדִיוּק כָּזֹאת חִפַּשְׂתִּי. אַתְּ נוֹתֶנֶת לִי אוֹתָהּ?” “קְחִי אוֹתָהּ,” אָמְרָה יְהוּדִית, וְהִרְגִישָׁה צְבִיטָה קְטַנָה בַּלֵב, “קְחִי אוֹתָהּ וּסְעִי אִתָּהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אָבוֹא בְּעִקְבוֹתֵיכֶן.”

כָּךְ נִפְרְדָה יְהוּדִית מִן הַבֻּבָּה לִילִי, עַכְשָׁו הִיא סַבְתָּא בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹשֶׁבֶת עַל סַפְסָל בַּשֶׁמֶשׁ הַחָרְפִית וְנִזְכֶּרֶת, גוּף שֶׁל בֻּבָּה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, דּוֹמָה לְהַפְלִיא לְגוּפָהּ שֶׁל הַבֻּבָּה לִילִי. אַךְ אֶת מַה שֶׁסַבְתָּא אֵינָהּ יוֹדַעַת, אֲסַפֵּר לָכֶם עַכְשָׁו.

אֶרְאֶלָה עָלְתָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעָבְדָה בְּבֵית חוֹלִים כִּמְיַלֶדֶת. הַבֻּבָּה לִילִי שֶׁרְתָה אוֹתָהּ שֵׁרוּת נֶאֱמָן. כָּל הָאִמָהוֹת הַצְעִירוֹת חִתְּלוּהָ וְהִלְבִּישׁוּהָ, עָשׂוּ לָהּ אַמְבַּטְיָה וְלָמְדוּ עָלֶיהָ כֵּיצַד לְטַפֵל בְּיַלְדֵיהֶן. כָּךְ עָבְרוּ כִּמְעַט שְׁנוֹת דּוֹר, וְהִגִיעַ הַיּוֹם שֶׁאֶרְאֶלָה זָקְנָה מְעַט וְהִתְעַיְפָה מְעַט וְעָמְדָה לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַחוֹלִים. אַךְ לִפְנֵי שֶׁעָזְבָה נָתְנָה אֶת לִילִי בְּמַתָּנָה לְמַלְכָּה הַקְטַנָה וְהַחוֹלָה. מַלְכָּה הַקְטַנָה, שָׁכְבָה לָרֹב לְבַדָהּ, כִּי לֹא הִרְבּוּ לְבַקֵר אֶצְלָהּ. הוֹרֶיהָ גָרוּ בְּמֶרְחָק רַב מִבֵּית הַחוֹלִים וְהָיוּ מְטֻפָּלִים בִּילָדִים קְטַנִים רַבִּים. כָּךְ, שֶׁעַל אַף אַהֲבָתָם הָרַבָּה לְמַלְכָּה’לֶה לֹא יָכְלוּ לְהַרְבּוֹת בְּבִקוּרִים. לִילִי הָיְתָה מִיָד לִידִידָתָהּ וּלְנֶחָמָתָהּ הַגְדוֹלָה שֶׁל מַלְכָּה’לֶה. טוֹב עָשְׂתָה הָאָחוֹת אֶרְאֶלָה שֶׁנָתְנָה לָהּ אֶת הַבֻּבָּה. גַם לִילִי הַבֻּבָּה, לוּ יָכְלָה לְדַבֵּר, הָיְתָה אוֹמֶרֶת שֶׁטוֹב לָהּ לִהְיוֹת שׁוּב רְכוּשָׁהּ שֶׁל יַלְדָה קְטַנָה, לִשְׁכַּב לְיָדָהּ בְּמִטָתָהּ חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. הָאֲחָיוֹת הַטוֹבוֹת אָהֲבוּ מְאֹד אֶת מַלְכָּה’לֶה, הֵבִיאוּ לָהּ בְּגָדִים קְטַנִים בִּשְׁבִיל לִילִי, וּמַלְכָּ’לֶה, שֶׁתָּמִיד שָׁכְבָה דּוֹמֶמֶת בְּמִטָתָהּ, נֶעֶשְׂתָה עֲסוּקָה מְאֹד. הִיא הִלְבִּישָׁה וְהִפְשִׁיטָה אֶת לִילִי, דִבְּרָה אֵלֶיהָ, שָׁחָה לָהּ אֶת כָּל לִבָּהּ וְסִפְרָה לָהּ אֶת כָּל סוֹדוֹתֶיהָ. נִדְמֶה הָיָה לָהּ אֲפִלוּ, שֶׁהָרֶגֶל הַחוֹלָה כְּבָר אֵינָהּ כּוֹאֶבֶת כָּל־כָּךְ מֵאָז שֶׁלִילִי נִמְצֵאת אִתָּהּ.

יוֹם אֶחָד אָמְרוּ הָרוֹפְאִים לְמַלְכָּה’לֶה, שֶׁצָרִיךְ לְנַתֵּחַ אוֹתָהּ, וְאוּלַי אַחַר־כָּךְ תַּחֲזֹר לְהַלֵךְ עַל רַגְלֶיהָ, תַּבְרִיא וְתִהְיֶה כְּמוֹ כָּל הַיְלָדוֹת. מַלְכָּה’לֶה רָצְתָה מְאֹד לִהְיוֹת בְּרִיאָה כְּמוֹ כָּל הַיְלָדוֹת, אַךְ פָּחֲדָה מִן הַנִתּוּחַ פַּחַד רַב. בַּלַיְלָה שָׁכְבָה עִם לִילִי בַּמִטָּה וְסִפְּרָה לָהּ עַל פַּחְדָהּ הַגָדוֹל. נִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁלִילִי מַקְשִׁיבָה לָהּ הֵיטֵב, נִלְחֶצֶת אֵלֶיהָ וּמְנַחֶמֶת אוֹתָהּ. וּבַבֹּקֶר לִוְתָה לִילִי אֶת מַלְכָּה’לֶה עַד לְדֶלֶת חֲדַר הַנִתּוּחִים. כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה מַלְכָּה’לֶה אַחֲרֵי הַנִתּוּחַ, שׁוּב הָיְתָה לִילִי שְׁכוּבָה לְצִדָהּ.

הַנְתּוּחַ הִצְלִיחַ מְאֹד. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וּמַלְכָּה’לֶה הַקְטַנָה יָכְלָה לָקוּם מִמְטָתָהּ וּלְהִתְהַלֵךְ בִּפְרוֹזְדוֹרֵי בֵּית הַחוֹלִים, וְיָמִים אֲחָדִים לְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ אִמָא וְאַבָּא לָקַחַת אוֹתָהּ הַבַּיְתָה, אוֹתָהּ וְאֶת לִילִי. הַשִׂמְחָה לִקְרַאת מַלְכָּה’לֶה הָיְתָה רַבָּה, וְלִילִי הִגְבִּירָה אֶת הַשִׂמְחָה. כָּל הָאֲחָיוֹת הַקְטַנוֹת, וַאֲפִלוּ הָאַחִים, רָצוּ לְשַׁחֵק עִם לִילִי, לֹא הָיוּ צַעֲצוּעִים רַבִּים בְּבֵית מַלְכָּה’לֶה, וְלִילִי הָיְתָה מִיָד לִרְכוּשָׁם שֶׁל כָּל הַיְלָדִים. מָשְׁכוּ אוֹתָהּ לְכָאן וּלְכָאן, רָבוּ עָלֶיהָ וְהִרְבִּיצוּ מַכּוֹת בִּגְלָלָהּ. בְּגָדֶיהָ נִקְרְעוּ וְנִתְבַּלוּ, מַזָל שֶׁמַלְכָּה’לֶה גוֹנְנָה עָלֶיהָ, נִחֲמָה אוֹתָהּ וְתִקְנָה אֶת בְּגָדֶיהָ וּמַזָל שֶׁגוּפָהּ הָיָה חָזָק כָּל כָּךְ שֶׁשׁוּם רַע לֹא יָכֹל לוֹ. בֵּינְתַיִם מַלְכָּה’לֶה גָדְלָה וְיָפְתָה וְחָדְלָה לְשַׁחֵק בְּבֻבּוֹת.

יוֹם אֶחָד הֻזְמְנָה מַלְכָּה’לֶה לְקַיְטָנַת קַיִץ בְּקִבּוּץ בַּגָלִיל. כְּשֶׁאָרְזָה אֶת חֲפָצֶיהָ, הֶחְלִיטָה פִּתְאֹם לָקַחַת אִתָּהּ אֶת לִילִי. לָמָה? כִּי מַלְכָּה’לֶה פָּחֲדָה קְצָת לִנְסֹעַ לְבַדָהּ לְמָקוֹם זָר, אַף פַּעַם לֹא בִּקְרָה בְּקִבּוּץ וְחָשְׁשָׁה שְׁתִּתְגַעְגֵעַ הַבַּיְתָה. לָקְחָה לָהּ, אִם כֵּן, אֶת לִילִי הַבֻּבָּה שֶׁתִּהְיֶה לָהּ מַזְכֶּרֶת מִן הַבַּיִת.

נָעִים וְיָפֶה הָיָה בַּקַיְטָנָה בַּקִבּוּץ הַגְלִילִי. מַלְכָּה’לֶה נֶהֶנְתָה, הִשְׁתַּזְפָה בַּבְּרֵכָה, וַאֲפִלוּ עָזְרָה לִקְטֹף תַּפּוּחִים בַּמַטָע. הַכָּל הָיָה יָפֶה וְטוֹב – עַד שֶׁיוֹם אֶחָד עַמְרָם, בֵּן שׁוֹבָב וּבִרְיוֹן מֵאֵין כָּמוֹהוּ, גִלָה אֶת לִילִי, מִיָד הֵקִים מְהוּמָה: “הִנֵּה בֻּבָּה,” הוּא צָרַח. “הִי הִי הִי, הוֹ הוֹ הוֹ, יֵשׁ פֹּה יַלְדָה שֶׁמְשַׂחֶקֶת בְּבֻבּוֹת.” הוּא לָקַח אֶת לִילִי בְּרַגְלָהּ, סוֹבֵב אוֹתָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ וְצָרַח: “מִי הִיא הַתִּינוֹקֶת הַמְשַׁחֶקֶת בְּבֻבּוֹת? מַה הִיא עוֹשָׂה כָּאן אֶצְלֵנוּ?” כָּךְ טִלְטֵל אֶת לִילִי הָאֻמְלָלָה, הִשְׁתּוֹלֵל אִתָּהּ וְצָרַח, לִגְלוּגוֹ שֶׁל עַמְרָם הוּא דָבָר מִדַבֵּק. מִיָד הִצְטָרְפוּ גַם יֶתֶר הַחֶבְרָיָא לַהִלוּלָה, וְהַצְרִיחוֹת וְהַצְחוֹק עָלוּ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.

מַלְכָּה’לֶה הִתְבַּיְשָׁה. בֶּאֱמֶת לֹא יָפֶה, יַלְדָה גְדוֹלָה כָּמוֹהָ, בַּת עֶשֶׂר, וַעֲדַיִן מְשַׁחֶקֶת בְּבֻבּוֹת. וּבְעֶצֶם לָמָה לֹא? מַה זְכוּת יֵשׁ לוֹ לְעַמְרָם הַבִּרְיוֹן הַזֶה לָקַחַת אֶת בֻּבָּתָהּ? “עֲזֹב אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלִי!” צָעֲקָה מַלְכָּה’לֶה, “עֲזֹב אוֹתָהּ תֵּכֶף וּמִיָד! זֶה לֹא עִנְיָנְךְ בְּמָה אֲנִי מְשַׁחֶקֶת, זֹאת הַבֻּבָּה שֶׁלִי! עֲזֹב אוֹתָהּ, אַתָּה שׁוֹמֵעַ?!” וְהִיא מִסְתַּעֲרֶת עַל עַמְרָם הַבִּרְיוֹן וְתוֹפֶסֶת אֶת הַבֻּבָּה. אַךְ זֶה מִצַּד שֵׁנִי מוֹשֵׁךְ חָזָק מִמֶנָה. מוֹשֵׁךְ וְצוֹחֵק, מוֹשֵׁךְ וְלוֹעֵג: “מַלְכָּה הַמְפֻנֶקֶת, בְּבֻבּוֹת עוֹד מְשַׂחֶקֶת!” מוֹשֵׁךְ, וּטְרָח!… הָרֹאשׁ נִתְלַשׁ. פִּתְאֹם נַעֲשָׂה שֶׁקֶט. כָּל הַיְלָדִים שֶׁצָחֲקוּ וְיִלְלוּ וְעוֹדְדוּ, זֶה אֶת עַמְרָם וְזֶה אֶת מַלְכָּה, נִשְׁתַּתְּקוּ. מַלְכָּה’לֶה עָמְדָה כְּשֶׁגוּף הַבֻּבָּה בְּיָדָהּ וּמוּלָהּ עַמְרָם מַחֲזִיק בָּרֹאשׁ, וְגַם הוּא נָבוֹךְ. אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ זְמַן. “מִי בִּכְלָל צָרִיךְ בֻּבּוֹת?” צָעַק עַמְרָם, הֵרִים אֶת רֹאשׁ הַבֻּבָּה וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן. מִיָד רָצָה מַלְכָּה הַחוּצָה וְהִסְפִּיקָה לִרְאוֹת אֵיךְ כֶּלֶב גָדוֹל, בּוּלְדוֹג אֵימְתָנִי, בּוֹרֵחַ וְרֹאשׁ הַבֻּבָּה בְּפִיו. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת.

מַלְכָּה’לֶה בָּכְתָה וְכָעֲסָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְפַּיֵס עִם עַמְרָם לְעוֹלָם. עַד סוֹף הַקַיְטָנָה הָיְתָה בְּרֹגֶז אִתּוֹ. אַךְ אֶת גוּף הַבֻּבָּה שָׁכְחָה לְבַסוֹף בַּקִבּוּץ. וְכִי מַה תַּעֲשֶׂה עִם גוּף בְּלִי רֹאשׁ?

גוּף הַבֻּבָּה מֻנָח הָיָה אֵפוֹא בְּאַחַת הַפִּנוֹת. חָתוּל שֶׁשִׁחֵק בּוֹ מָשַׁךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה, מִשָּׁם הִתְגַלְגֵל הַגוּף וְנִבְעַט כְּמוֹ כַּדּוּר, וְנָחַת לְבַסוֹף בְּאַדְמַת הַבֹּץ שֶׁבֵּין הָרֶפֶת לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת. קַיִץ וְחֹרֶף עָבְרוּ עַל גוּף הַבֻּבָּה לִילִי, וְהוּא שָׁקַע בַּבֹּץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. רַק יָד קְטַנָה וְרֻדָה הֵצִיצָה וּבִקְשָׁה: הַצִילוּ.

אֶת מַה שֶׁקָרָה אַחַר כָּךְ כְּבָר סִפַּרְתִּי. סַבְתָּא יְהוּדִית רָחֲצָה הֵיטֵב אֶת גוּף הַבֻּבָּה בְּסַבּוֹן וּבְמַיִם וְלָקְחָה אוֹתוֹ לְחֵיפָה הָעִיר. שָׁם יֵשׁ בֵּית־חוֹלִים לְבֻבּוֹת. אַתֶּם צוֹחֲקִים? דַוְקָא יֵשׁ וָיֵשׁ. לְיַד חֲנוּת צַעֲצוּעִים גְדוֹלָה יֵשׁ בֵּית מְלָאכָה קָטָן שֶׁבּוֹ מְתַקְנִים וּמְשַׁפְּצִים צַעֲצוּעִים, וּלְבֵית הַמְלָאכָה קוֹרְאִים: “בֵּית חוֹלִים לְבֻבּוֹת.” לְשָׁם לָקְחָה סַבְתָּא יְהוּדִית אֶת בֻּבָּתָהּ לְהַתְאִים לָהּ רֹאשׁ חָדָשׁ. מוֹכֵר הַצַעֲצוּעִים הִתְפַּלֵא מְאֹד: “אֵיזֶה גוּף יָפֶה שֶׁל בֻּבָּה. כַּמָה מוּצָק וְגָמִישׁ, חֹמֶר מְשֻׁבָּח. אַתְּ יוֹדַעַת מָה?” הִצִיעַ הַמוֹכֵר, “אֶתֵּן לָךְ אֶת הַבֻּבָּה הַיָּפָה וְהַיְקָרָה בְּיוֹתֵר בַּחֲנוּתִי. בַּחֲרִי לָךְ כְּאַוַת נַפְשֵׁךְ, רַק הַשְׁאִירִי לִי אֶת גוּף הַבֻּבָּה הַזֶּה.” אַךְ סַבְתָּא יְהוּדִית לֹא הִסְכִּימָה. הִיא הִרְגִישָׁה חִבָּה מְיֻחֶדֶת לְגוּף הַגוּמִי הַקְטָן, רַק בּוֹ הִיא רָצְתָה, סַבְתָּא יְהוּדִית לֹא יָדְעָה שֶׁזוֹ בֻּבָּתָהּ לִילִי שֶׁחָזְרָה אֵלֶיהָ. אֶת זֹאת לֹא הֶעֶלְתָה בְּדַעְתָּהּ כְּלָל וּכְלָל, אַךְ הָיְתָה לָהּ הַרְגָשָׁה שֶׁאָסוּר לָהּ לְהַפְקִיר אוֹתָהּ. “לא,” אָמְרָה סַבְתָּא, “גוּף זֶה יִשָׁאֵר שֶׁלִי. רַק רֹאשׁ חָדָשׁ הָבֵא לִי.” הִיא בָּחֲרָה בְּרֹאשׁ תִּינוֹק חָמוּד וְיָפֶה וְהִרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל גּוּפָהּ שֶׁל לִילִי. הִנֵּה יֵשׁ לָהּ בֻּבָּה שְׁלֵמָה. סַבְתָּא יְהוּדִית חָזְרָה הַבַּיְתָה אֶל קִבּוּצָהּ שֶׁבַּגָּלִיל. הִיא תָּפְרָה בְּגָדִים יָפִים לַבֻּבָּה וְקָרְאָה לָהּ בַּשֵׁם “לִילִי”, כְּשֵׁם הַבֻּבָּה שֶׁהָיְתָה לָהּ בְּיַלְדוּתָהּ. וּלְיוֹם הֻלַדְתָּהּ הָרְבִיעִי שֶׁל אוֹרְלִי, נֶכְדָתָהּ, הֵבִיאָה לָהּ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה, וְזוֹ הָיְתָה כַּמוּבָן הַיָּפָה בַּמַתָּנוֹת.

רָפִי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרֵי הַזִכְרוֹנוֹת שֶׁל אַבָּא. כְּשֶׁאַבָּא מְסַפֵּר, מִצְטַיֵר לְעֵינֵי רָפִי קִבּוּץ קָטָן בְּהָרֵי הַגָּלִיל, שֶׁזֶה עַתָּה עָלָה עַל הַקַרְקַע. חוֹמָה סָבִיב לוֹ וּבְתוֹךְ הַחוֹמָה אֹהָלִים אֲחָדִים וְכַמָה צְרִיפִים.

אַבָּא מַפְלִיא לְסַפֵּר עַל הַשָּׁנִים הָרְחוֹקוֹת שֶׁל הַכְשָׁרַת הַקַרְקַע וּמְתִיחַת הַגְדֵרוֹת, עַל עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה וְעַל הַשְׁמִירָה בַּלֵילוֹת.

אֲבָל הַסִפּוּר שֶׁרָפִי הֲכִי אוֹהֵב הוּא הַסִפּוּר עַל זִימֵל שׁוֹמֵר הַשָּׂדוֹת.

זִימֵל הָיָה רַוָק עַלִיז וְשׁוֹבָב, חָבֵר טוֹב שֶׁל כֻּלָם, אֲבָל הִתְעַנְיֵן בִּמְיֻחָד בַּשְׁכֵנִים הָעַרְבִים שֶׁבַּסְבִיבָה, אֵלֶה הָיוּ מַבִּיטִים בַּחֲשָׁד רַב עַל הַ"קוֹלוֹנְיָה" הַצְעִירָה, שֶׁקָמָה לְעֵינֵיהֶם. הֵם הָיוּ רְגִילִים לִנְדֹד עִם עֶדְרֵיהֶם לְכָל מָקוֹם שֶׁנְשָׂאוּם רַגְלֵיהֶם, וּפִתְאֹם – פֹּה אָסוּר וְשָׁם גָדוּר… הָרוֹעִים לֹא הִסְתַּגְלוּ לַסְדָרִים הַחֲדָשִׁים. עִזֵיהֶם הָיוּ פּוֹלְשׁוֹת לַמַטָּע הַצָעִיר וּמְכַרְסְמוֹת אֶת גִזְעֵי הָעֵצִים הָרַכִּים. וְהַכְּבָשִׂים פָּשְׁטוּ בִּשְׂדוֹת הַפַלְחָה. צָרִיךְ הָיָה לִשְׁמֹר וְצָרִיךְ לְהִדָּבֵר. זִימֵל בִּקֵשׁ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר־שָׂדוֹת. “אַתָּה?” שָׁאֲלוּ כֻּלָם. “הֲרֵי עַרְבִית אֵינְךָ יוֹדֵע. אֶת נַפְשָׁם וּמִנְהֲגֵיהֶם שֶׁל שְׁכֵנֵינוּ אֵינְךָ מַכִּיר. וְאֵיךְ תִּהְיֶה שׁוֹמֵר־שָׂדוֹת?”

אַךְ זִימֵל הִתְעַקֵשׁ וְלֹא וִתֵּר. הוּא נִדְבַּק אֶל מַנוּאֵל וְאֶל אֱלִישָׁע, בְּנֵי הָאָרֶץ, שֶׁהָעַרְבִית שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם וְהֵם מַכִּירִים הֵיטֵב אֶת מִנְהֲגֵי הַשְׁכֵנִים. זִימֵל שָׁאַל וְחָקַר וְלָמַד וְהוֹצִיא מִן הַשְׁנַיִם כָּל פֵּרוּר שֶׁל יֶדַע. אֱלִישָׁע, שֶׁהָיָה אָז הַמֻכְתָּר, נָתַן אֱמוּנוֹ בְּזִימֵל: “הוּא יִלְמַד מַהֵר,” אָמַר, “הוּא מַתְאִים לְכָךְ וְרוֹצֶה בָּזֶה, נְתֵּן לוֹ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר־שָׂדוֹת.”

זִימֵל הֵחֵל לְשׁוֹטֵט בֵּין אָהֳלִי הָעַרְבִים וּכְפָרֵיהֶם, שָׁתָה עִמָם קָפֶה, לָמַד אֶת מִנְהֲגֵיהֶם וְאֶת שְׂפָתָם, וְעִם הַזְמַן אַף קָנָה לוֹ יְדִידִים רַבִּים מִבֵּינֵיהֶם. בְּאוֹתָם יָמִים הִכִּיר אֶת רָאנִי, נַעַר עַרְבִי כָּחוּשׁ וְיָחֵף, שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵי עֶדְרוֹ הַקָטָן שֶׁל אָבִיו, רָאנִי דָבַק בְּזִימֵל לְאַהֲבָה וְזִימֵל הֵשִׁיב לוֹ יְדִידוּת. הוּא נָתַן לוֹ שְׁתִילִים שֶׁל עֲצֵי פְּרִי, לִנְטֹעַ לְיַד בֵּיתוֹ, וּפָתַח לְעֶדְרוֹ אֶת בֶּרֶז הַמַיִם שֶׁלְיַד הַמַטָּעִים, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַרְחִיק לַוָאדִי לְהַשְׁקוֹתוֹ. וְהָיוּ עוֹד הַרְבֵּה מַעֲשִׂים שֶׁל יְדִידוּת טוֹבָה. זִימֵל הָיָה אוֹרֵחַ רָצוּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבּוּ רָאנִי וְרָאנִי הִרְבָּה לְבַקֵר אֶת זִימֵל וְלַמֵד אוֹתוֹ דְבָרִים רַבִּים שֶׁעָזְרוּ לוֹ לְהִתְמַצֵא בַּסְבִיבָה.

בָּעֵת הַהִיא רַבּוּ מַעֲשֵׂי הַשֹׁד וְהַגְנֵבוֹת וּלְשׁוֹמֵר הַשָׂדוֹת הָיְתָה עֲבוֹדָה רַבָּה. בְּאַחַד הַיָּמִים קָנוּ לְזִימֵל סוּסָה חֲדָשָׁה. סוּסָה אֲצִילָה, לְבָנָה כַּשֶׁלֶג, פִּרְאִית וְשׁוֹצֶפֶת. הָעַרְבִי הַלְבָנוֹנִי שֶׁמָכַר אוֹתָהּ בִּקֵשׁ שֶׁיַבְטִיחוּ לוֹ, שֶׁלֹא יִשְׁתַּמְשׁוּ בָּהּ לַעֲבוֹדָה אֶלָא לִרְכִיבָה בִּלְבַד. “סוּסָה אֲצִילָה הִיא,” אָמַר הַלְבָנוֹנִי, “צָרִיךְ לִנְהג בָּהּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ.” זִימֵל אָהַב אֶת הֲדַסְקָה סוּסָתוֹ אַהֲבָה עַזָה. הוּא רָחַץ וְקִרְצֵף אוֹתָהּ וְדָאַג לָהּ מְאֹד. יוֹם אֶחָד, בִּימֵי הַחֹרֶף הַקָשִׁים, בָּא זִימֵל אֶל בַּתְיָה, שֶׁהָיְתָה אַחֲרָאִית לְמַחְסַן הַבְּגָדִים, וּבְקֵשׁ שְׁמִיכָה בִּשְׁבִיל הֲדַסְקָה. “שְׁמִיכָה לָסוּסָה?” הִשְׁתּוֹמְמָה בַּתְיָה. “יָצָאתָ מְדַעְתְּךָ? אֵין לִי דֵי שְׁמִיכוֹת לַיְלָדִים וְלַחֲבֵרִים, וְאַתָּה מְבַקֵשׁ שְׁמִיכָה לָסוּסָה? לֵךְ לְךְ וְאַל תְּבַלְבֵּל אֶת הַמֹחַ.” אַךְ זִימֵל עָמַד עַל דַעְתּוֹ: “אִם לֹא תִּתְּנִי לִי שְׁמִיכָה לַהֲדַסְקָה – אֶתֵּן לָהּ אֶת הַשְׁמִיכָה שֶׁלִי. הַדַסְקָה סוּסָה אֲצִילָה וְאָסוּר שֶׁיִהְיֶה לָהּ קַר.” מַה יָכְלָה בַּתְיָה לַעֲשׂוֹת? הִיא לֹא רָצְתָה שֶׁיִהְיֶה קַר לְזִימֶל. הֲרֵי הִכִּירָה אוֹתוֹ עוֹד מִשָּׁם, מְגָלוּת פּוֹלִין, בְּנֵי עֲיָרָה אַחַת הָיוּ וְזִימֵל הָיָה הַשׁוֹבָב מִכָּל הַבָּנִים וְהָאָהוּב בְּיוֹתֵר. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִכְעֹס עָלָיו וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְסָרֵב לוֹ. וּבַתְיָה נָתְנָה לוֹ שְׁמִיכָה בִּשְׁבִיל הַסוּסָה. אֶלָא מָה?

זִימֵל וַהֲדַסְקָה שֶׁלוֹ הָיוּ יְדוּעִים בְּכָל הַסְבִיבָה. הָעַרְבִים אֲהֵבוּהוּ וְכִבְּדוּהוּ וְגַם פָּחֲדוּ מִפָּנָיו. זִימֵל רָצָה לִהְיוֹת חָבֵר טוֹב עִם כָּל הַשְׁכֵנִים, אַךְ אֶת הַגַנָבִים וּמַשִׁיגֵי הַגְבוּל הָיָה רוֹדֵף. תָּמִיד דָאַג שֶׁיְכַבְּדוּ אֶת אַנְשֵׁי הַקִבּוּץ וְאֶת רְכוּשָׁם. וּבְכָל זֹאת הִגִיעַ הַיוֹם וְגָנְבוּ מִזִימֵל אֶת הַסוּסָה. וְכָךְ הָיָה הַמַעֲשֶׂה:

בְּיוֹם חֹרֶף גָשׁוּם בָּא אֶל זִימֵל אַחַד הַשְׁכֵנִים הָעַרְבִים וּבְקֵשׁ עֶזְרָה. פָּרָה נֶעֶלְמָה לוֹ. אוּלַי נִשְׁאֲרָה תְּקוּעָה בִּסְבַךְ הַשִׂיחִים בַּחֹרֶשׁ? אוּלַי נָפְלָה מִצוּק סֶלַע לַוָאדִי? אוּלַי נִגְנְבָה? יָצְאוּ זִימֵל וְגִדְעוֹן חֲבֵרוֹ, לְחַפַּשׂ אַחַר הַפָּרָה. כְּשֶׁהִגִיעוּ לְשֶׁטַח הַמַטָע שֶׁל הַקִבּוּץ וְרָכְבוּ בֵּין הָעֵצִים, הִבְחִינוּ לְפֶתַע בְּעִקְבוֹת בְּהֵמָה אַחַת הַמוֹבִילִים אֶל תּוֹךְ הַחֹרֶשׁ. וְאָמְנָם מָצְאוּ אֶת הַפָּרָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ אֶל סוּסוֹתֵיהֶם – מָה רָאוּ עֵינֵיהֶם? בַּת שֶׁבַע, סוּסָתוֹ שֶׁל גִדְעוֹן, עָמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ וְלָעֲסָה עֵשֶׂב. אַךְ אֵיפֹה הֲדַסְקָה? הֲדַסְקָה נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָה. עֲנָנִים שְׁחוֹרִים וּכְבֵדִים הָיוּ תְּלוּיִים מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהַגֶשֶׁם לֹא פָּסַק. הָעֲקֵבוֹת הַטְבוּעִים בַּבֹּץ טֻשְׁטְשׁוּ בִּמְהִירוּת, אַךְ עֲדַיִן אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין שֶׁהֵם מוֹבִילִים אֶל הַוָאדִי. זִימֵל הָיָה הָמוּם, קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַאֲמִין שֶׁגָנְבוּ מִמֶנוּ אֶת סוּסָתוֹ. בּוּשָׁה וְזַעַם מִלְאוּ אֶת לִבּוֹ. מִיָד הִזְעִיק אֶת רָאנִי, וְזֶה הִגִיעַ חִישׁ מַהֵר עִם פָּמַלְיָה שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה…

כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ לַדֶרֶךְ בְּעִקְבוֹת הַסוּסָה כְּבָר הֶעֶרִיב הַיוֹם. חֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְרָטֹב הִקִיפָם סָבִיב. הַבַּחוּרִים שֶׁלָנוּ, זִימֵל, גִדְעוֹן, מֹשֶׁה, צְבִי וּמְנַחֵם וְעִמָהֶם חֲמִשָּׁה מִבְּנֵי הַשְׁכֵנִים וְרָאנִי בְּרֹאשָׁם, הָלְכוּ עִם פַּנָסֵי רוּחַ גְדוֹלִים, רְכוּנִים אֶל הָאֲדָמָה הַבֻּצִית, וְחִפְּשׂוּ בָּהּ עֲקֵבוֹת. עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה הִתְמַצְאוּ הֵיטֵב בַּעֲקֵבוֹת. שָׁם עָנָף שָׁבוּר, פה שֶׁקַע בַּאֲדָמָה, כָּל סִימָן מְסַפֵּר לָהֶם עַל נְתִיב הַבְּרִיחָה. גַם זִימֵל כְּבָר יָדַע לְהַבְחִין בַּסִימָנִים. אֶת פִּרְזוּלָהּ הַמְיֻחָד שֶׁל הֲדַסְקָה הִכִּיר הֵיטֵב. הֲדַסְקָה הָיְתָה מְפֻרְזֶלֶת בִּידֵי מוֹטְל, שֶׁיָדַע אֶת מְלֶאכֶת הַפִּרְזוּל עוֹד מִבֵּית אַבָּא בְּפוֹלִין. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיוּ לְזִימֵל טְעָנוֹת לַפִּרְזוּל שֶׁל מוֹטְל, הַשׁוֹנֶה מִפִּרְזוּלָן שֶׁל סוּסוֹת עֲרָב, אַךְ בְּלַיְלָה זֶה בֵּרַךְ עַל כָּךְ. אֶת עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל הֲדַסְקָה נִתָּן הָיָה לְזַהוֹת בִּזְכוּת פִּרְזוּלָהּ הַמְיֻחָד.

לְאַט לְאַט הִתְקַדְמָה הַחֲבוּרָה בְּמוֹרַד הַוָאדִי. רוּחַ סְעָרָה הִשְׁתּוֹלְלָה וְגֶשֶׁם זַלְעָפוֹת יָרַד עֲלֵיהֶם. תּוֹךְ דַקוֹת אֲחָדוֹת הָיוּ כֻּלָם רְטֻבִּים עַד לְשַׁד הָעֲצָמוֹת. צְבִי הֶחֱלִיק וְנָפַל לַבֹּץ וְכַאֲשֶׁר גִדְעוֹן הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ לְחַלְצוֹ, הֶחֱלִיק גַם הוּא וְיַחַד הִתְגַלְגְלוּ מַטָה מַטָה בַּמִדְרוֹן הַמְרְפָּשׁ. הַפַּנָסִים כָּבוּ מִפַּעַם לְפַעַם וְצָרִיךְ הָיָה לְהַדְלִיקָם מֵחָדָשׁ. הַבַּחוּרִים נִסוּ לִמְצֹא מִסְתּוֹר מֵאֲחוֹרֵי עֵץ אוֹ שִׁיחַ כְּדֵי לָתֵת מַחֲסֶה לָאֵשׁ, אַךְ הָרוּחַ הַסוֹעֶרֶת כִּבְּתָה אֶת הַגַפְרוּרִים שׁוּב וָשׁוּב, כִּי אֵיךְ תִּלָחֶם לֶהָבָה קְטַנְטֹנֶת שֶׁל גַפְרוּר דַקִיק נֶגֶד סְעָרָה שֶׁכָּזוֹ? לְבַסוֹף הִגִיעוּ אֶל הַוָאדִי וְכָל הַפַּנָסִים כְּבוּיִים בְּיָדָם. פֹּה נֶעֶצְרוּ כְּדֵי לְהִוָעֵץ מַה לַעֲשׂוֹת…

הָעֲקֵבוֹת נִמְשְׁכוּ הָהָרָה לְעֵבֶר גְבוּל הַלְבָנוֹן. “אֵין תּוֹעֶלֶת לָרוּץ עַד הַגְבוּל,” אָמַר אַבּוּ רָאנִי, אָבִיו שֶׁל רָאנִי הַצָעִיר. “תְּנוּ לִי נֶשֶׁק וְנֵלֵךְ אֲנִי וּבְנִי לְגַלוֹת לְאָן מוֹבִילִים הָעֲקֵבוֹת עַל הָהָר. כְּשֶׁנַחֲזֹר אֲלֵיכֶם, נַחְלִיט מַה לַעֲשׂוֹת.” “בְּסֵדֶר,” הִסְכִּים עִמוֹ זִימֶל. “נְחַכֶּה לָכֶם פֹּה. אַל תִּתְמַהְמְהוּ.” הוּא מָסַר לְאַבּוּ רָאנִי אֶת אֶקְדָחוֹ. אַבּוּ רָאנִי וּבְנוֹ נִבְלְעוּ בְּחֶשְׁכַת הַלַיְלָה.

הַבַּחוּרִים הִצְטוֹפְפוּ מִתַּחַת עֵץ, מְחַפְּשִׂים מַחֲסֶה מִפְּנֵי הַגֶשֶׁם, רוֹעֲדִים מִקֹר וּמַצַב רוּחָם קוֹדֵר כְּמוֹ הַלַיְלָה. משֶׁה כָּעַס עַל זִימֶל. “לָמָה נָתַתָּ לָהֶם אֶת הַנֶשֶׁק?” הוּא רָטַן. “מְסֻכָּן לָתֵת לָהֶם נֶשֶׁק!” אֲבָל זִימֵל לֹא הִסְכִּים עִמוֹ. “יְדִידִי הֵם וְלֹא יִבְגְדוּ בִּי,” אָמַר. “יַחַד יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַסוּסָה וְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי הוּא גַם שֶׁלָהֶם.” וְזִימֵל, כַּמוּבָן, צָדַק.

כַּעֲבֹר זְמַן לֹא רַב הוֹפִיעוּ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה אַבּוּ רָאנִי וּבְנוֹ. “הָעֲקֵבוֹת בֶּאֱמֶת מוֹבִילִים אֶל מֵעֵבֶר לַגְבוּל.” סִפְרוּ. “שָׁם, לֹא רָחוֹק, יוֹשֶׁבֶת מִשְׁפַּחַת הַסָעִידִים, הֵם מְקַבְּלִים רְכוּשׁ גָנוּב וּמוֹכְרִים אוֹתוֹ הָלְאָה, לִלְבָנוֹן. אֲלֵיהֶם בְּוַדַאי הֵבִיאוּ אֶת סוּסָתְךָ. יָה זִימֶל, הִזְדָרֶז לִדְרֹשׁ אוֹתָהּ מִיָדָם לִפְנֵי שֶׁיֹּאבְדוּ עִקְבוֹתֶיהָ.” “אִם כָּךְ,” הִצִיעַ מְנַחֵם, “נַעֲלֶה אֶל אַבּוּ עָלִי, הוּא אִיבְּרָהִים מַמְלוּק, מַכִּיר הוּא אֶת הַסָעִידִים וְיֵשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה עֲלֵיהֶם. אוּלַי יוּכַל לַעֲזֹר.”

פֹּה נִפְרְדוּ הַשְׁכֵנִים, אַבּוּ רָאנִי וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, חָזְרוּ לְבֵיתָם, הוֹלְכִים וּמְקַלְלִים אֶת הַגַנָב וּמְאַחֲלִים לַבַּחוּרִים הַצְלָחָה, וַחֲמֵשֶׁת הַבַּחוּרִים בּוֹסְסוּ בַּבֹּץ וּבַגֶשֶׁם בְּמַעֲלֵה הָהָר, בְּדַרְכָּם אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ עָלִי.

כָּאן הַמָקוֹם לַעֲשׂוֹת אֶתְנַחְתָּא וּלְסַפֵּר מְעַט עַל אַבּוּ עָלִי. אַבּוּ עָלִי הָיָה שְׁכֵנֵנוּ הַגָר עַל הָהָר בַּצָפוֹן, אִישׁ עָשִׁיר וְשָׁמֵן כְּבֶן אַרְבָּעִים, בַּעַל עֲדָרִים רַבִּים. כָּל עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה עָבְדוּ בִּשְׁבִילוֹ וְנִכְנְעוּ לוֹ. כְּשֶׁהָיָה מוֹפִיעַ בַּחֲצַר הַקִבּוּץ, רָכוּב עַל סוּסוֹ, הָיוּ מְשָׁרְתָיו רָצִים לְצִדוֹ. בִּרְצוֹתוֹ לָרֶדֶת הָיָה אֶחָד מֵהֶם כּוֹרֵעַ לְיַד הַסוּסָה וּמְשַׁמֵשׁ הֲדוֹם לְרַגְלָיו. בֵּיתוֹ הָיָה בֵּית אֶבֶן גָדוֹל וְעַתִּיק בַּעַל קִירוֹת גְבוֹהִים וְחַלוֹנוֹת קְטַנִים, מוּגַנִים עַל־יְדֵי תְּרִיסִים וְסוֹרְגִים, מִדֵי עֶרֶב הוּגַף שַׁעַר הַבַּיִת וְנִסְגַר עַל מַנְעוּל וּבְרִיחַ, וְכָל הַבָּא בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה הָיָה חַיָב לְהַקְדִים וּלְהִזְדָהוֹת לִפְנֵי הִכָּנְסוֹ. אַבּוּ עָלִי יָשַׁב רֹב הַיּוֹם עַל עֲרֵמַת כָּרִים בַּחֲדַר הַקַבָּלָה שֶׁלוֹ. הָיָה זֶה חֶדֶר מְרֻפָּד בִּשְׁטִיחִים, סָבִיב לַקִירוֹת הָיוּ מֻנָחִים מִזְרָנִים וַעֲלֵיהֶם כָּרִים לַהֲסַבָּה. בְּאַחַת הַפִּנוֹת עָמְדָה כִּירַת־פֶּחָמִים לַהֲכָנַת קָפֶה וּלְצִדָהּ הָעֱלִי עִם הַמַכְתֵשׁ. אַבּוּ עָלִי יָשַׁב לוֹ שָׁם בְּנוֹחִיוּת וּבְהָדָר וְחִלֵק פְּקֻדוֹת, כְּשֶׁמִסָבִיב לוֹ מִתְרוֹצְצִים עִזִים, גְדָיִים וְתַרְנְגוֹלוֹת.

כְּשֶׁהִגִיעוּ הַבַּחוּרִים אֶל פֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ עָלִי, רְטֻבִּים, מְלֵאֵי בֹּץ וְרוֹעֲדִים מִקֹר, כְּבָר הָיָה הַשַׁעַר נָעוּל עַל בְּרִיחַ. הֵם קָרְאוּ בְּקוֹל וְהִזְדַהוּ כִּשְׁכֵנִים מִן הַקִבּוּץ. בְּהִפָּתַח הַשַׁעַר נֶעֶמְדוּ בַּפֶּתַח וְלֹא רָצוּ לְהִכָּנֵס וּלְלַכְלֵךְ אֶת הַבַּיִת בְּנַעֲלֵיהֶם וּבְבִגְדֵיהֶם הַנוֹטְפִים בֹּץ וּמַיִם, אַךְ אַבּוּ עָלִי קִבְּלָם בְּכָבוֹד וּבְהָדָר. הוּא צִוָה לְהָבִיא לָהֶם מִיָד בְּגָדִים יְבֵשִׁים וּלְיַבֵּשׁ אֶת בִּגְדֵיהֶם הָרְטֻבִּים לְיַד אֵשׁ הַמְדוּרָה. עַד שֶׁנַעֲשָׂה הַדָּבָר הָיָה אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו קוֹלֶה פּוֹלֵי קָפֶה עַל הָאֵשׁ וְכוֹתֵשׁ אוֹתָם בַּמַכְתֵּשׁ בִּדְפִיקוֹת קְצוּבוֹת. וּבְהִתְיַשְׁבָם סָבִיב לָאֵשׁ כְּבָר הֻגַשׁ לָהֶם הַקָפֶה הַמוּכָן, לָרִאשׁוֹנָה טִפּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל קָפֶה רוֹתֵחַ וּמַר כְּלַעֲנָה. רִאשׁוֹן טָעַם הַמְארֵחַ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְאוֹרְחָיו שֶׁאֵין רַעַל בַּקָפֶה, וְאַחֲרָיו שָׁתוּ הָאוֹרְחִים. “תְּפָאדָל!” הִזְמִין אַבּוּ עָלִי. “שׁוּקְרָן!” עָנוּ הַבַּחוּרִים וְלָגְמוּ מִן הַקָפֶה הַמַר, הַשָׁחוֹר וְהָרוֹתֵחַ. לְאַחַר הַקָפֶה הַמַר נִמְזַג קָפֶה מָתוֹק, וּבֵין קָפֶה לְקָפֶה קָלְחָה הַשִׂיחָה. הַבַּחוּרִים, שֶׁהַקָפֶה הַחַם בָּא כְּשֶׁמֶן בְּעַצְמוֹתֵיהֶם, סִפְרוּ לְאַבּוּ עָלִי עַל צָרָתָם. “נִגְנְבָה סוּסָתִי הָאֲצִילָה,” קָבַל זִימֵל בְּאָזְנֵי אַבּוּ עָלִי. “אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּבְאָה אֶל הַסָעִידִים שֶׁבִּלְבָנוֹן. אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי הַגַנָב, אַךְ הוּא לָבֶטַח הֲבִיאָהּ לְשָׁם. בַּקְשָׁתֵנוּ, יָה אַבּוּ עָלִי, כִּי תִּשְׁלַח שָׁלִיחַ אֶל הַסָעִידִים לְבַקֵשׁ כִּי יַחֲזִירוּ לָנוּ אֶת הַסוּסָה. אֵין בְּרָכָה בְּסוּסָה גְנוּבָה. סוּסָתִי הָאֲצִילָה חַיֶבֶת לַחֲזֹר אֶל בְּעָלֶיהָ. צַוֵה עֲלֵיהֶם, אַבּוּ עָלִי, שֶׁיַחֲזִירוּהָ, הֲרֵי רַב־הַשְׁפָּעָה וְרַב־כֹּחַ הִנְךְ.” אַבּוּ עָלִי הִקְשִׁיב. לְאַבּוּ עָלִי יֵשׁ זְמַן. הוּא שָׁקַל אֶת הַדָבָר וּבֵינְתַיִם הֻגַשׁ הָאֹכֶל הַטוֹב: חוּמוּס, בָּשָׂר וּפִתּוֹת בְּשֶׁפַע. אַבּוּ עָלִי שָׁקַל הֵיטֵב, אִם כְּדַאי לוֹ לְהֵעָנוֹת לְבַקָשַׁת הַבַּחוּרִים, וּבֵינְתַיִם זָלַל מִכָּל טוּב. הַבַּחוּרִים צִפּוּ עֲצוּבִים, עֲיֵפִים וְחַסְרֵי תֵּאָבוֹן. בַּחוּץ עֲדַיִן הִשְׁתּוֹלְלָה הַסוּפָה. הֵם חָשְׁבוּ עַל הֲדַסְקָה, יוֹשְׁבִים לָהֶם עַל הַמִזְרָנִים סְבִיב כִּירַת הָאֵשׁ, עֲטוּפִים בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים מְשֻׁנִים וּמְחַכִּים לְמוֹצָא פִיו שֶׁל אַבּוּ עָלִי. “וּבְכֵן,” נַעֲנָה אַבּוּ עָלִי לְבַסוֹף, “שְׁכֵנַי הַטוֹבִים אַתֶּם, עַל כֵּן אֶשְׁלַח שָׁלִיחַ אֶל מִשְׁפַּחַת הַסָעִידִים וְכָךְ אֲצַוֶה לוֹמַר לָהֶם: סוּסָה אֲצִילָה הוּבְאָה אֲלֵיכֶם, אַל תִּמְכְּרוּהָ! הִיא נִגְנְבָה מִשְׁכֵנַי הַטוֹבִים וַאֲנִי דּוֹרֵשׁ כִּי יַחֲזִירוּהָ מִיָד.”

“אֶלֶף תּוֹדוֹת לְךָ, יָה אַבּוּ עָלִי!” הוֹדוּ הַבַּחוּרִים.

עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַיְלָה יָצָא הַשָׁלִיחַ לַדֶרֶךְ. הַבַּחוּרִים שָׁכְבוּ לִישׁן עַל מִזְרָנָיו שֶׁל אַבּוּ עָלִי, אַךְ הַשֵׁנָה נָדְדָה מֵהֶם וָהָלְאָה. הֵם יָדְעוּ שֶׁלְאַבּוּ עָלִי יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עַל כָּל עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה וּקְשָׁרָיו עִם הַלְבָנוֹנִים קְשָׁרִים הֲדוּקִים הֵם. לַשָׁלִיחַ הִבְטִיחוּ שְׂכַר טִרְחָה, כִּי יָצָא לְמַעֲנָם בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה הַקַר וְהַגָּשׁוּם. שָׁעוֹת חִכּוּ לְשׁוּבוּ, עַד שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר. הֵאִיר בֶּאֱמֶת, כִּי הָעֲנָנִים הִתְפַּזְרוּ וְהַשֶׁמֶשׁ יָצְאָה. הַבְּגָדִים הִתְיַבְּשׁוּ וְכָל בַּחוּרֵינוּ עָמְדוּ בַּחוּץ נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם צָפוֹנָה אֶל גְבוּל הַלְבָנוֹן. וְהִנֵּה, לְאַחַר שָׁעוֹת שֶׁל מֶתַח הִבְחִינוּ בְּרוֹכֵב יָחִיד עַל סוּסָה לְבָנָה. זֹאת הָיְתָה הֲדַסְקָה. הֶחֱזִירוּ אֶת הֲדַסְקָה! זִימֵל שָׂמַח כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַדִבּוּר נֶעְתַּק מִפִּיו. הוּא רַק לִטֵף אֶת צַוָארָהּ שֶׁל הֲדַסְקָה וְחִכֵּךְ אֶת לֶחְיוֹ בְּרֹאשָׁהּ. וְהַבַּחוּרִים נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם שׁוֹבָבִים וְגִבּוֹרִים, רָקְדוּ וְכִרְכְּרוּ מִסָבִיב כְּמוֹ מְשֻׁגָעִים. זִימֵל הוֹדָה לְאַבּוּ עָלִי בְּשֵׁם כֻּלָם וְהִזְמִינוֹ לְהִתְאָרֵחַ וְלָחֹג עִם הַקִבּוּץ בְּשִׂמְחָתוֹ.

לְאַחַר שֶׁנִפְרְדוּ פָּנְתָה הַחֲבוּרָה הָעַלִיזָה לַדֶרֶךְ הַבַּיְתָה. הֵם יָרְדוּ מִן הָהָר אֶל הַוָאדִי הַשׁוֹצֵף מַיִם רַבִּים וְעָלוּ שׁוּב הָהָרָה, לַקִבּוּץ.

“הֲדַסְקָה חָזְרָה!” עָבְרָה צְעָקָה בְּכָל הַמַחֲנֶה וְכֻלָם פָּרְצוּ הַחוּצָה לִקְרַאת הַבָּאִים. “הֲדַסְקָה חָזְרָה!” צִפְצְפוּ יַלְדֵי הַגַנוֹן, בְּנֵי הַקִבּוּץ הָרִאשׁוֹנִים, וּבָאוּ אַף הֵם לִשְׂמֹחַ וְלִצְהל עִם כֻּלָם. רַק אֱלִישָׁע הַמֻּכְתָּר לֹא שָׂמַח. הוּא הִבִּיט בַּסוּסָה, הִבִּיט בַּבַּחוּרִים וְהִפְטִיר קְצָרוֹת: “הַחֲזִירוּ אֶת הַסוּסָה.”

“מָה?” צָעַק זִימֵל צְעָקָה גְדוֹלָה: “לְהַחֲזִיר? לְמִי? לָמָה?” “הַסוּסָה נִגְנְבָה עִם רִתְמָה וְאֻכָּף”, אָמַר אֱלִישָׁע, “וְהֶחֱזִירוּהָ בְּלִי כָּל אֵלֶה. זֶה לֹא מְכֻבָּד. כָּךְ מַפְגִינִים כְּלַפֵּינוּ זִלְזוּל וּבוּז. לֵךְ, זִימֵל, אֶל אַבּוּ עָלִי. בַּקֵשׁ כִּי יִשְׁלַח שָׁלִיחַ עִם הֲדַסְקָה אֶל הַסָעִידִים, שֶׁיִדְרֹשׁ לְהַחֲזִירָהּ כְּפִי שֶׁקִבְּלוּהָ – עִם אֻכָּף וְרִתְמָה.” כָּךְ פָּסַק אֱלִישָׁע, הִפְנָה גַבּוֹ וְהָלַךְ.

זִימֵל נוֹתַר עָצוּב וּמִסְכֵּן מְאֹד. כָּל כָּךְ שָׂמַח שֶׁהֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת סוּסָתוֹ עַד שֶׁלֹא שָׁם לֵב לִפְרָטִים כְּגוֹן רִתְמָה וְאֻכָּף. וּמַה יִהְיֶה עַכְשָׁו? אֲבָל אֱלִישָׁע כָּמוּבָן צָדַק. צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַכָּבוֹד בְּעֵינֵי הַשְׁכֵנִים. זִימֵל פָּנָה חֲזָרָה אֶל אַבּוּ עָלִי בְּלֵב כָּבֵד.

אַבּוּ עָלִי הֵבִין אֶת הָעִנְיָן הֵיטֵב, הוּא כַּנִרְאֶה צִפָּה שֶׁכָּךְ יָגִיבוּ, וְשׁוּב יָצָא הַשָׁלִיחַ לַדֶרֶךְ. זִימֶל, לִבּוֹ נִשְׁבַּר בּוֹ לְהִפָּרֵד שֵׁנִית מֵהֲדַסְקָה וּלְהַפְקִירָהּ שׁוּב בְּיָדַיִם זָרוֹת. שָׁעוֹת עָמַד לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ עָלִי, עַל גַב הָהָר, וְלִבּוֹ רוֹעֵד בְּחָזֵהוּ. הַאִם יַחֲזִירוּ אוֹתָהּ שֵׁנִית? הַאִם שׁוּב יִרְאֶה אֶת סוּסָתוֹ הָאֲהוּבָה? כָּךְ עָמַד לוֹ זִימֵל עַל הָהָר בָּרוּחַ הַחָרְפִּית, אֵינוֹ חָשׁ בַּקֹר הָעַז, וְאֵינוֹ מַבְחִין בַּפְּרִיחָה הַפִּרְאִית, הַיְפֵהפִיָה, וּבַנוֹף הַנֶהְדָר הַנִשְׁקָף לוֹ מִכָּל עֵבֶר. עֵינָיו הָיוּ מֻפְנוֹת צָפוֹנָה אֶל גְבוּל הַלְבָנוֹן וְלִבּוֹ בָּכָה עַל הֲדַסְקָה.

וְהִיא אָכֵן חָזְרָה, הֲדוּרָה בְּאֻכָּף וְרִתְמָה, יָפָה וּמְכֻבֶּדֶת, סוּסַת עֲרָב אֲצִילָה. וְכָךְ חָזַר עִמָהּ זִימֵל הַבַּיְתָה לַקִבּוּץ. עַתָּה הָיְתָה הַשִׂמְחָה כְּפוּלָה. מִיָד הֵחֵלָה הַתְּכוּנָה לִקְרַאת הַמְסִבָּה. נִשְׁחֲטוּ שְׁתֵּי עַזִים וְרָאנִי וְחָמֵד הָיוּ הַטַבָּחִים. הֵם הֵכִינוּ צָלִי עַל הָאֵשׁ, תִּבְּלוּ וְהָפְכוּ וְשָׁרוּ שִׁירִים. כָּל הַשְׁכֵנִים הַיְדִידִים הִגִיעוּ עִם יַלְדֵיהֶם, מְצֻחְצָחִים וַחֲגִיגִיים. בְּרֹאשׁ הַשֻׁלְחָן יָשַׁב אַבּוּ עָלִי הַשָׁמֵן וְחִסֵל כַּמֻיוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁל מָזוֹן. כֻּלָם נֶהֱנוּ מֵהַמַטְעַמִים וְהַכֹּל נֶעֱלָם כְּלֹא הָיָה. בִּרְבוֹת הַשִׂמְחָה בִּרְכוּ אֶת זִימֵל וְשָׁרוּ לוֹ שִׁירִים. רָאנִי וּקְרוֹבָיו הִקְפוּהוּ בְּמַעְגָל וְכָל הַקִבּוּץ שָׁר וְרָקַד עַד חֲצוֹת הַלַיִל. “בַּחֲתֻנָתְךָ, זִימֵל,” אָמַר רָאנִי, “נִשְׂמַח הַרְבֵּה יוֹתֵר. אָז נַעֲשֶׂה פַנְטַזְיָה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת.” אַךְ זִימֵל רַק צָחַק. “לַחֻפָּה צָרִיךְ שְׁנַיִם, יָה רָאנִי,” אָמַר, “וְלִי אֵין כְּלָל כַּלָה.”

זִימֵל הִמְשִׁיךְ לִרְכּב עַל סוּסָתוֹ בִּשְׁדוֹת הַגָלִיל. רָדַף אַחֲרֵי שׁוֹדְדִים שֶׁגָנְבוּ מַחֲרֵשָׁה בַּמַטָע אוֹ חָטְרֵי זֵיתִים מִשִׁטְחֵי הַיַעַר. תָּמִיד הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הַגְנֵבָה וּלְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. כֻּלָם יָדְעוּ שֶׁלֹא קַל לִגְנֹב מִן הַקְבּוּץ. כֻּלָם הִכִּירוּ אֶת זִימֵל שׁוֹמֵר הַשָּׂדוֹת וְכִבְּדוּהוּ, וְרַבִּים אָהֲבוּ אוֹתוֹ… אַךְ זִימֵל לֹא הֶעֱמִיד חֻפָּה. הַמְסִבָּה הַגְדוֹלָה שֶׁרָאנִי חָלַם עָלֶיהָ לֹא הִתְקַיְמָה. זִימֵל חָלָה פִּתְאֹם וָמֵת.

צָעִיר הָיָה וְלֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו לֹא אִשָׁה וְלֹא יְלָדִים. דְמוּתוֹ הַיָפָה עַל סוּסָתוֹ הַלְבָנָה נֶעֶלְמָה מִנוֹף הַגָלִיל. הֲדַסְקָה שֵׁרְתָה עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת אֶת שׁוֹמְרֵי הַשָׁדוֹת שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי זִימֵל. אַךְ גַם הִיא כְּבָר אֵינֶנָה. הַיְלָדִים שֶׁנוֹלְדוּ אַחֲרֵי זְמַנוֹ לֹא יוֹדְעִים עָלָיו דָבָר. גַם רָפִי לֹא יָדַע מִי הָיָה זִימֶל עַד שֶׁשָׁמַע אֶת סִפּוּרָיו שֶׁל אַבָּא. עַכְשָׁו הוּא יוֹדֵעַ וּמְסַפֵּר גַם לַאֲחֵרִים עַל “זִימֵל שׁוֹמֵר הַשָּׂדוֹת”.