יַסְמִין מִקְבוּצַת פְּלָגִים הִיא יַלְדָה כְּכָל הַיְלָדוֹת. הִיא שׁוֹנָה רַק בָּזֶה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת כְּמוֹ כֻּלָם. בְּעוֹדָהּ תִּינֹקֶת חָלְתָה יַסְמִין בְּמַחֲלַת שִׁתּוּק הַיְלָדִים וּמֵאָז רַגְלֶיהָ אֵינָן נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ.
יַסְמִין נוֹסַעַת בְּכִסֵא גַלְגַלִים. בְּעֶזְרַת הַכִּסֵא הִיא מַגִיעָה לְכָל מָקוֹם וְעוֹשָׂה כָּל מַה שֶׁצָרִיךְ. הִיא גַם אֵינָהּ אוֹהֶבֶת שֶׁיַעַזְרוּ לָהּ. “בְּעַצְמִי!” הָיְתָה אוֹמֶרֶת כְּשֶׁעוֹד הָיְתָה קְטַנְטֹנֶת, “בְּעַצְמִי!” וְכָךְ זֶה נִשְׁאַר.
יַסְמִין מְשָׁרֶתֶת אֶת עַצְמָה יָפֶה מְאֹד, וְאִם מִפַּעַם לְפַעַם בְּכָל זֹאת דְבוֹרָה אוֹ יִצְחָק דוֹחֲפִים אֶת כִּסֵא הַגַלְגַלִים שֶׁלָהּ בָּעֲלִיָה, זֶה רַק מִתּוֹךְ יְדִידוּת וְתוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה בְּיַחַד.
הַיְלָדִים אוֹהֲבִים אֶת יַסְמִין. לֹא מִשׁוּם שֶׁהִיא חַלָשַׁת רַגְלַיִם וְנִזְקֶקֶת לְכִסֵא גַלְגַלִים, אֶלָא מִשׁוּם שֶׁהִיא – יַסְמִין.
לְיַסְמִין יֵשׁ קוֹל נָעִים כְּפַעֲמוֹן כֶּסֶף, שָׁקֵט וּמַרְגִיעַ. הִיא גַם יוֹדַעַת לְהַקְשִׁיב נִפְלָא וְאֶפְשָׁר לְסַפֵּר לָהּ אֶת כָּל הַסוֹדוֹת. הִיא יוֹדַעַת הַכֹּל עַל כֻּלָם, כִּי כֻּלָם שׁוֹפְכִים לְפָנֶיהָ אֶת לִבָּם, וְהִיא – שׁוֹמֶרֶת סוֹד מֵאֵין כָּמוֹהָ. וְנוֹסָף עַל כָּל אֵלֶה הִיא גַם יָפָה כָּזֹאת, שֶָנָעִים לְהַבִּיט בָּהּ. עֵינֶיהָ כְּחֻלוֹת־יְרֻקוֹת, גְדוֹלוֹת מְאֹד וְזוֹהֲרוֹת אֶל כֻּלָם בְּאֵמוּן וּבְחִבָּה. רֹאשָׁהּ בָּהִיר וּמְתֻלְתָּל. לֹא תַלְתַּלִים צְפוּפִים וּפִרְאִיִים כְּמוֹ לְעָפְרָה, כִּי אִם רַכִּים וּמִשְׁיִים, שֶׁנוֹרָא מִתְחַשֵׁק לְלַטֵף אוֹתָם.
כֵּן, יַסְמִין מְעֹרָה הֵיטֵב בְּחַיֵי הַכִּתָּה וְעוֹשָׂה הַכֹּל יַחַד עִם כֻּלָם. אָמְנָם לְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו מְטַפְּסִים הַחֶבְרֶ’ה בָּרֶגֶל הִיא מַגִיעָה בִּמְכוֹנִית, יַחַד עִם הַשְׂמִיכוֹת וְהַמָזוֹן, אַךְ בְּכָל הַחֲנִיוֹת הֵם שׁוּב יַחַד. שָׁרִים לְיַד הַמְדוּרָה, רוֹאִים שְׁקִיעוֹת וּזְרִיחוֹת וּמְסַפְּרִים חֲוָיוֹת.
בְּסוֹף הַשָׁנָה הֶחְלִיטוּ יַלְדֵי חֶבְרַת הַיְלָדִים – קְבוּצַת “פָּשׁוֹשׁ”, קְבוּצַת “אֲלֻמוֹת” וּקְבוּצַת “פְּלָגִים” – לְהַצִיג הַצָגָה אַחַת גְדוֹלָה, 60 יְלָדִים בְּיַחַד.
לִקְבוּצַת “פָּשׁוֹשׁ”, הַגְדוֹלִים, נָתְנוּ אֶת כָּל הַתַּפְקִידִים הָרָאשִׁיִים. מֵהֶם בָּחֲרוּ מֶלֶךְ וּמַלְכָּה, נְסִיכָה וּנְסִיכִים, שָׂרִים וּנְשׁוֹת חָצֵר. לִקְבוּצַת “אֲלֻמוֹת” נָתְנוּ לְהַצִיג אֶת הָעָם הַפָּשׁוּט, הַמוֹכְרִים וְהַקוֹנִים, לָשִׁיר אֶת הַפִּזְמוֹנִים וְלַעֲשׂוֹת לַהֲטוּטִים. מַה נִשְׁאַר לִקְבוּצַת “פְּלָגִים”, הַקְטַנִים שֶׁבַּחֶבְרָה – מַה יַעֲשׂוּ בְּנֵי כִּתָּה “ג” בְּהַצָגָה כָּזֹאת?
“אַתֶּם,” אָמְרָה אֶסְתֵּר הַבַּמָאִית, “אַתֶּם תִּהְיוּ לַהֲקַת דְבוֹרִים. תָּעוּפוּ אֶל הַבָּמָה בְּמָחוֹל סוֹעֵר, לִכְבוֹד נִשׂוּאֵי הַנְסִיכָה וְהַנָסִיךְ.” אַךְ קְבוּצֹת “פְּלָגִים” לֹא הִתְלַהֲבָה. רַקֶפֶת, שֶׁהִיא דַוְקָא רַקְדָנִית מְצֻיֶנֶת, קָמָה וְהִכְרִיזָה: “אֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים מְאֹד, אֶסְתֵּר, אַךְ הַכִּתָּה שֶׁלָנוּ לֹא יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהַצָגָה הַזֹאת.”
“לָמָה?” הִשְׁתּוֹמְמָה אֶסְתֵּר. “לָמָה אֵינְכֶם יְכוֹלִים? לֹא נָאֶה לָכֶם לִהְיוֹת לַהֲקַת דְבוֹרִים?”
אַךְ רַקֶפֶת בְּשֶׁלָהּ: “דַוְקָא כֵּן נָאֶה לָנוּ לִהְיוֹת לַהֲקַת דְבוֹרִים. אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְהַצִיג בְּחֵפֶץ־לֵב – אַךְ בְּלִי יַסְמִין לֹא נִשְתַּתֵּף, וְהִיא אֵינָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּלַהֲקַת דְבוֹרִים. אֲנַחְנוּ נִשְׁתַּתֵַף בְּהַצָגָה רַק עִם יַסְמִין, אוֹ בִּכְלָל לֹא.”
יֶתֶר בְּנֵי הַכִּתָּה הִנְהֲנוּ בְּרֹאשָׁם בְּהַסְכָּמָה גְמוּרָה. בֶּאֱמֶת חֲבָל. מְאֹד הָיוּ רוֹצִים לְהַצִיג עִם כָּל הַחֶבְרֶ’ה – אֲבָל בְּלִי יַסְמִין אִי־אֶפְשָׁר. זֶה בָּרוּר לְכֻלָם.
אֶסְתֵּר נִדְהֲמָה. עַל זֶה הִיא לֹא חָשְׁבָה. הֵצִיצָה בְּיוֹחָנָן הַמוֹרֶה, אוֹבֶדֶת עֵצוֹת. אַךְ יוֹחָנָן חִיֵךְ וְאָמַר: “הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר, אֶסְתֵּר. יַלְדֵי הַכִּתָּה שֶׁלִי יִשְׁתַּתְּפוּ בַּהַצָגָה, יַחַד עִם יַסְמִין, כַּמוּבָן.”
אֵיךְ? זֶה סוֹדוֹ שֶׁל יוֹחָנָן.
בָּעֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵׁנָה, הוּא גִלָה אוֹתוֹ לְכֻלָם. תָּמִיד בָּעֶרֶב לִפְנֵי הַשֵׁנָה מִתְאַסְפִים יַלְדֵי הַכִּתָּה בְּפִיגָ’מוֹת סְבִיב יוֹחָנָן וְהוּא מְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר, מֵשַׂחֵק אִתָּם, אוֹ סְתָם מְשׂוֹחֵחַ עַל מַה שֶׁהָיָה הַיוֹם וּמַה שֶׁיִהְיֶה מָחָר, וְעַל מַה שֶׁהָיָה כָּתוּב בָּעִתּוֹן.
הַיְלָדִים אוֹהֲבִים אֶת הַשָׁעָה הַזֹאת שֶׁלִפְנֵי הַשֵׁנָה. יוֹחָנָן הוּא אָז כֻּלוֹ שֶׁלָהֶם. לֹא מוֹרֶה, לֹא עָסוּק, מוּכָן לְהַקְשִׁיב וּלְהַשְׁמִיעַ. כְּמוֹ יָדִיד גָדוֹל. וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים לִישֹׁן, שְׁלֵוִים וּמְפֻיָסִים עִם הָעוֹלָם, יוֹחָנָן מְכַבֶּה אֶת הָאוֹרוֹת וְאוֹמֵר: “לַיְלָה טוֹב, וּלְהִתְרָאוֹת מָחָר.”
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב סִפֵּר לָהֶם יוֹחָנָן אֶת רַעְיוֹנוֹ הַנִפְלָא – אֵיךְ יַצִיגוּ יַלְדֵי קְבוּצַת פְּלָגִים, וְיַסְמִין בְּתוֹכם, אֶת לַהֲקַת הַדְבוֹרִים הַמְרַקֶדֶת.
“נִקַח אֶת כִּסֵא הַגַלְגַלִים שֶׁל יַסְמִין,” אָמַר יוֹחָנָן, “וְנַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְפֶרַח גָדוֹל, עִם עֲלֵי כּוֹתֶרֶת גְדוֹלִים מִקַרְטוֹן. בְּכִסֵא הַפֶּרַח תֵּשֵׁב יַסְמִין, כֶּתֶר עַל רֹאשָׁהּ, וְתִהְיֶה מַלְכַּת הַדְבוֹרִים. אַתֶּם, הַלַהֲקָה, תָּעוּפוּ אֶל הַבָּמָה, עִם הִַּסֵא שֶׁל יַסְמִין, וְתַעֲמִידוּ אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַבָּמָה. פֶּרַח צִבְעוֹנִי גָדוֹל וְיָפֶה – וּבְתוֹכוֹ הַמַלְכָּה. יַסְמִין תָּשִׁיר, כִּי לָהּ קוֹל נָעִים וְצָלוּל, וְאַתֶּם תִּרְקְדוּ סְבִיבָהּ רִקוּד דְבוֹרִים עַלִיז. מַה דַעְתְּכֶם?”
הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְעוֹד אֵיךְ! כֻּלָם שָׂמְחוּ וְצָחֲקוּ. אֶבֶן יָרְדָה מִלִבָּם. וְיַסְמִין? יַסְמִין הָיְתָה מְאֻשֶׁרֶת. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָלְכוּ לִישֹׁן עַלִיזִים וּמִתְרוֹנְנִים, עִם חִיוּךְ עַל הַשְׂפָתַיִם.
בַּחֲזָרוֹת הַכֹּל הָלַךְ נִפְלָא. זְאֵב הָיָה הַמְנַצֵחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת. הַיְלָדִים הִתְעוֹפְפוּ יַחַד עִם הַכִּסֵא שֶׁל יַסְמִין אֶל הַבָּמָה, הֵעִיפוּ אוֹתָהּ לַמֶרְכָּז – וְשָׁם יָשְׁבָה לָהּ הַמַלְכָּה וְשָׁרָה אֶת שִׁיר הַדְבוֹרִים. קְבוּצַת פְּלָגִים זָכְתָה לְהַרְבֵּה שְׁבָחִים. רַק חֲבָל שֶׁבְּעֶרֶב הַהַצָגָה זְאֵב וְיִצְחָק רָבוּ כָּל כָּךְ. עַל מָה רָבוּ? מִי זוֹכֵר אֶת זֶה בִּכְלָל.
הַכֹּל הִתְחִיל מִלֹא כְלוּם, מִשְׁטוּת. אַךְ לְפֶתַע רָאִינוּ אוֹתָם מִתְנַפְּלִים זֶה עַל זֶה בְּאֶגְרוֹפִים. הִרְבִּיצוּ, בָעֲטוּ וּמָרְטוּ שְׂעָרוֹת. פַּחַד! בְּקֹשִׁי הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם. אַחַר־כָּךְ עוֹד הִמְשִׁיכוּ לְקַלֵל זֶה אֶת זֶה קְלָלוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְׁבְּעוּ לֹא לְשַׂחֵק יוֹתֵר יַחַד וְנִשְׁבְּעוּ לֹא לְהַצִיג יוֹתֵר יַחַד בַּהַצָגָה. כִּמְעַט קִלְקְלוּ אֶת הָרִקוּד שֶׁל פְּלָגִים. מַזָל שֶׁזְאֵב הָיָה הַמְנַצֵחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בָּרִקוּד, אַחֶרֶת הָיוּ מְמָאֲנִים לָתֵת יָד זֶה לָזֶה.
בֵּינְתַיִים פָּרְשׂוּ עַל הַבָּמָה יְרִיעוֹת פְּלַסְטִיק, כְּדֵי שֶׁלֹא תַּחֲרֹק מֵרֹב רְקִיעוֹת רַגְלַיִם שֶׁל יְלָדִים רַבִּים כָּל כָּךְ. מַה שֶׁלֹא הֵבִיאוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הָיָה, שֶׁבָּעֶרֶב יֵרֵד טַל וְיַרְטִיב אֶת יְרִיעוֹת הַפְּלַסְטִיק וְהֵן יֵעָשׂוּ חֲלָקוֹת חֲלָקוֹת. צָרִיךְ יִהְיֶה לְהִזָהֵר שֶׁלֹא לִגְלֹש עַל פְּנֵיהֶן.
הַהַצָגָה הִתְחִילָה. הוֹפָעַת יַלְדֵי קְבוּצַת פְּלָגִים הָיְתָה בַּמַעֲרָכָה הַשְׁנִיָה, לִקְרַאת הַסוֹף הַטוֹב, בַּחֲתֻנַת הַנְסִיכָה וְהַנָסִיךְ. הֵם עָמְדוּ הָכֵן מֵאֲחוֹרֵי הַקְלָעִים. יַסְמִין יָשְׁבָה בְּתווךְ הַפֶּרַח הָאָדֹם שֶׁלָהּ וְהָיְתָה יָפָה מְאֹד עִם הַכֶּתֶר עַל רֹאשָׁהּ הַבָּהִיר. יְהוּדָה נֹעַם וְשָׁאוּל, הַגְבַרְתָּנִים שֶׁבַּכִּתָּה, הָיוּ אֲמוּרִים לְהָעִיף אֶת כִּסֵא הַגַלְגַלִים לְמֶרְכַּז הַבָּמָה. הֵם כְּבָר אָחֲזוּ בּוֹ מִשְׁלֹשֶׁת צְדָדָיו. בֵּינְתַיִם, עַל הַבָּמָה, הַהַצָגָה נִמְשְׁכָה. הַנְסִיכָה דָחֲתָה אֶת כָּל הַנְסִיכִים הַמְפֹאָרִים וּבָחֲרָה בָּעֶלֶם הַפָּשׁוּט לִנְסִיךְ חֲלוֹמוֹתֶיהָ. הַנְסִיכִים כָּעֲסוּ וְעָשׂוּ צָרוֹת, וּלְאַחַר שֶׁהַנְסִיכָה וּבְחִיר לִיבָּהּ הִתְגַבְּרוּ עַל כָּל הַתְּלָאוֹת הִגִיעַ הַסוֹף הַטוֹב – הַחֲתֻנָה.
זְאֵב, הַ"דְבוֹר"־הַמְנַצֵח, עָלָה עַל הַבָּמָה וְהֵרִים אֶת שַׁרְבִיטוֹ. הַתִּזְמֹרֶת פָּצְחָה בִּנְגִינָה סוֹעֶרֶת וְלַהֲקַת הַדְבוֹרִים, אִתָּם. הִנֵה הֵם מְעִיפִים אֶת הַפֶּרַח אֶל הַמֶרְכָּז וְכֻלָם רוֹאִים אֶת מַלְכַּת הַדְבוֹרִים הַיָפָה יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ כּוֹתַרְתּוֹ הָאֲדֻמָה. אֲבָל, אוֹי!… מַה קוֹרֶה כּקאן? יְרִיעוֹת הַפְּלַסְטִיק חֲלַקְלַקוֹת כָּל־כָּךְ שֶׁכִּסֵא הַגַלְגַלִים אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲצֹר בַּמֶרְכָּז! הוּא צוֹבֵר תְּנוּפָה וּמַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ, וְגוֹלֵשׁ בִּמְהִירוּת לִקְצֵה הַבָּמָה. עוֹד שְׁנִיָה, וְהוּא יִתְהַפֵּךְ לְמַטַה, וְיַסְמִין בְּתוֹכוֹ. הַדְבוֹרִים פְּעוּרֵי עֵינַיִם וּמְשֻׁתָּקִים מֵרוֹב בֶּהָלָה. מַה יִהְיֶה? אַךְ הִנֵה, זְאֵב הַמְנַצֵחַ מִצַד אֶחָד, וְיִצְחָק, דְבוֹר שֶׁבַּדְבוֹרִים מִצַד אַחֵר, דוֹלְקִים אַחַר כִּסֵא הַגַלְגַלִים בִּגְלִישָׁה מְטֹרֶפֶת עַל יְרִיעוֹת הַפְּלַסְטִיק, נִתְלִים עָלָיו מֵאָחוֹר וְנִסְחָבִים אַחֲרָיו אֶל קְצֵה הַבָּמָה.
הַכִּסֵא, שֶׁהֵאֵט אֶת מְרוּצָתוֹ, הִגִיעַ אֶל קְצֵה הַבָּמָה כְּשֶׁשְׁנֵי הַבָּנִים תְּלוּיִים מֵאֲחוֹרָיו וְעוֹצְרִים בּוֹ בְּכָל כֹּחָם. שָׁם, לִפְנֵי הַבָּמָה, צָץ לְפֶתַע גַם יוֹחָנָן וְעָצַר אֶת הַכִּסֵא בְּגוּפוֹ. יוֹחָנָן תָּמִיד נִמְצָא בַּמָקוֹם הַנָכוֹן, בָּרֶגַע הַנָכוֹן. “הַמְשִׁיכוּ,” לָחַשׁ יוֹחָנָן, “כְּלוּם לֹא קָרָה. הַקָהָל אֲפִלוּ לֹא הִרְגִישׁ. הַכֹּל בְּסֵדֶר.”
זְאֵב וְיִצְחָק לָקְחוּ אֶת יַסְמִין בַּחֲזָרָה אֶל מֶרְכַּז הַבָּמָה, כְּשֶׁהֵם צוֹעֲדִים יַחַד, יָד בְּיָד נוֹגַעַת וּמְגַלְגְלִים אֶת הַכִּסֵא. רֶגַע! שְׁנֵי אֵלֶה הֲרֵי רָבוּ כָּל־כָּךְ, מַמָשׁ אוֹיְבִים בְּנֶפֶשׁ!
מַה פִּתְאֹם? פְּנֵיהֶם קוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר. יַחַד עָשׂוּ מַעֲשֶׂה גָדוֹל. יַחַד.
הַדְבוֹרִים מִקְבוּצַת פְּלָגִים הִתְעוֹפְפוּ מִסָבִיב, נִרְגָשִׁים. יַסְמִין, בְּתוֹךְ הַפֶּרַח, כְּבָר מְחַיֶכֶת וְהַנְגִינָה מִתְחַדֶשֶׁת. שֶׁקֶט. עַכְשָׁו יַסְמִין שָׁרָה אֶת שִׁיר מַלְכַּת הַדְבוֹרִים וְכֻלָם מַקְשִׁיבִים רַב קֶשֶׁב. קוֹלָהּ הַבָּהִיר מִצְטַלְצֵל מֵעַל רָאשֵׁי הַצוֹפִים עַל הַדֶשֶׁא הַגָדוֹל וְהַדְבוֹרִים מְרַקְדוֹת סְבִיבָהּ. קְבוּצַת פְּלָגִים הוֹפֶכֶת לְמַסְמֵר הָעֶרֶב וְקוֹצֶרֶת אֶת כָּל הַתְּשׁוּאוֹת. אֵיזוֹ הַצָגָה גְדוֹלָה!
בְּתֹם הַהַצָגָה יָשְׁבוּ כֻּלָם לְיַד הַבְּרֵכָה וְעָשׂוּ קוּמְזִיץ. אָכְלוּ עֲנָבִים רִאשׁוֹנִים, שָׁתוּ קָפֶה קַר וְסִפְּרוּ חֲוָיוֹת.
“יוּ, כַּמָה נִבְהַלְנוּ כְּשֶׁהַכִּסֵא הֵחֵל לְהִתְגַלֵשׁ,” אָמְרָה אַלוֹנָה.
“כֵּן. זוֹ הָיְתָה הַצָגָה בְּתוֹךְ הַצָגָה,” אָמְרָה דְבוֹרָה. “אֲבָל הַבָּנִים שֶׁלָנוּ – אֵין כְּמוֹהֶם!” וְיִצְחָק וּזְאֵב, שֶׁיָשְׁבוּ כָּל הָעֶרֶב צְמוּדִים זֶה לָזֶה, קָרְנוּ מֵאֹשֶר. יוֹחָנן הִבִּיט בָּרָאשִׁים הַקְטַנִים, הַחוּמִים, הַבְּהִירִים, הַשְׁחוֹרִים וְהָאֲדַמְדַמִים. כָּל־כָּךְ קְטַנִים, וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלִיהֶם. כָּאֵלֶה הֵם יַלְדֵי קְבוּצַת פְּלָגִים. יוֹדְעִים לָרִיב, לְהִשְׁתּוֹלֵל וּלְהִתְפָּרֵעַ, וְיוֹדְעִים גַם – לִהְיוֹת חֲבֵרִים טוֹבִים, לְהוֹשִׁיט יָד בְּעֵת הַצֹרֶךְ. כֻּלָם יַחַד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות