חַנָה, אִמָא שֶָל אוּרִיָה, הָיְתָה רַפְתָּנִית. לֹא כֻּלָם זוֹכְרִים זֹאת, כִּי זֶה הָיָה לִפְנֵי הַרְבֵּה זְמַן. שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז. עַכְשָׁו חוֹלְבִים אֶת הַפָּרוֹת בִּמְכוֹן חֲלִיבָה, בִּמְכוֹנוֹת חֲלִיבָה מְשֻׁכְלָלוֹת, וְהָרַפְתָּנִים אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל לַחֲלֹב בַּיָדַיִם. “אֵלֶה רַפְתָּנִים, אֵלֶה?” אוֹמֶרֶת אִמָא בְּבִטוּל, “לֹא יוֹדְעִים לַחֲלֹב אֲפִלוּ פָּרָה אַחַת, וְקוֹרְאִים לְעַצְמֶם רַפְתָּנִים.”

אִמָא חָלְבָה בַּיָדַיִם. הַיְלָדִים הָיוּ מְבַקְרִים אֶצְלָהּ בָּרֶפֶת, וְהִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לָהֶם לִמְשֹׁךְ פַּעַם־פַּעֲמַיִם בַּפְּטָמוֹת וּלְנַסוֹת לְהוֹצִיא מְעַט חָלָב. וְאִם יֶלֶד הָיָה מִתְחַצֵף קְצָת יוֹתֵר מִדַי, הָיְתָה אִמָא מַתִּיזָה עָלָיו, תּוֹךְ כְּדֵי חֲלִיבָה, זֶרֶם דַקִיק שֶׁל חָלָב חַם, יָשָׁר עַל הָאַף… כֵּן, הָיוּ יָמִים וְאִמָא הָיְתָה רַפְתָּנִית. מִי זוֹכֵר אֶת זֶה כַּיוֹם?

אוּרִיָה זוֹכֵר. וְעוֹד אֵיךְ זוֹכֵר! אוּרִיָה כְּבָר בָּחוּר גָדוֹל, בְּכִתָּה ח'. שְׁתֵּי אֲהָבוֹת יֵשׁ לוֹ לְאוּרִיָה: הוּא אוֹהֵב בַּעֲלֵי חַיִים, וּבִמְיֻחָד אֶת הָעִזִים שֶׁל מֶשֶׁק בֵּית הַסֵפֶר, וְהוּא אוֹהֵב כַּדוּרְעָף… עִם הָעִזִים כִּמְעַט שֶׁאֵין בְּעָיוֹת. הוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְטַפֵּל בָּהֶן, לְהַאֲכִיל וְלַחֲלֹב אוֹתָן, לָצֵאת לִפְעָמִים לַמִרְעֶה – וְזֶה מַמָשׁ כֵּף. כָּל יוֹם הוּא נוֹתֵן לָהֶן תַּעֲרוֹבֶת, מְנַקֶה אֶת הַדִיר וְחוֹלֵב בְּתַעֲנוּג. חוֹלֵב וְשׁוֹרֵק, חוֹלֵב וְשָׁר. הוּא גַם צִיֵר תְּמוּנָה שֶׁל הָעִזִים בְּצֶבַע גוֹאָשׁ, וְהִיא מִתְנוֹסֶסֶת עַל הַמִרְפֶּסֶת שֶׁל בֵּית הַהוֹרִים. תְּמוּנָה יָפָה בְּצִבְעֵי חוּם וְלָבָן, כָּתֹם וְיָרֹק.

הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, אִלוּ אַהֲבָתוֹ הַשְׁנִיָה שֶׁל אוּרִיָה, אַהֲבָתוֹ לְכַדוּרְעָף – לֹא הָיְתָה מִתְנַגֶשֶׁת בַּטִפּוּל בָּעִזִים. וְאֵיךְ הִיא מִתְנַגֶשֶׁת? וּבְכֵן – כָּל יוֹם רְבִיעִי בָּעֶרֶב, בְּדִיוּק בִּשְׁעַת חֲלִיבַת הָעִזִים, יֵשׁ מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף. אוּרִיָה אוֹהֵב אֶת עִזָיו וְהוּא מוּכָן לָקוּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי הַשִׁעוּרִים, לַחֲלֹב אוֹתָן. הוּא מוּכָן אֲפִלוּ – אִם הַמוֹרִים הָיוּ מַרְשִׁים – לָלֶכֶת וְלַחֲלֹב בִּזְמַן הַשִׁעוּרִים. בִּמְיֻחָד בְּשִׁעוּרֵי הַמָתֶמָטִיקָה… אֲבָל דַוְקָא בִּשְׁעַת מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף? כָּל יוֹם רְבִיעִי לְהַפְסִיד מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף? זֶה בֶּאֱמֶת אַכְזָרִי מִדַי לְבֶן שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה וָחֵצִי! וְכָךְ נִזְכַּר אוּרִיָה שֶׁאִמָא שֶׁלוֹ, חַנָה, הָיְתָה פַּעַם רַפְתָּנִית מְהֻלֶלֶת. אָז פָּשׁוּט הוֹלְכִים לְאִמָא וְאוֹמְרִים: “אִמָא, עֲשִׂי לִי טוֹבָה וְחִלְבִי לְמַעֲנִי אֶת שֵׁשׁ הָעִזִים שֶׁל הַמֶשֶׁק. יֵשׁ לִי מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיד אוֹתוֹ. פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל! אֲנִי סוֹמֵךְ עָלַיִךְ, אִמָּא.”

אָז מָה אִמָא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי אוּרִיָה סוֹמֵךְ עָלֶיהָ. וּבְכֵן, הוֹלֶכֶת אִמָא לַעֲשׂוֹת הַכָּרָה עִם הָעִזִים. אֵין חֲלִיבַת עִזִים דוֹמָה בְּדִיוּק לַחֲלִיבַת פָּרוֹת. אֵצֶל הַפָּרָה יוֹשְׁבִים מִן הַצַד וְיֵשׁ לָהּ אַרְבַּע פְּטָמוֹת. לָעֵז יֵשׁ רַק שְׁתַּיִם וְיוֹשְׁבִים לַחֲלֹב אוֹתָהּ מֵאָחוֹר, וְצָרִיךְ מְאֹד לְהִזָהֵר, שֶׁלֹא תְּשַׁלְשֵׁל לְךָ יָשָׁר לְתוֹךְ דְלִי הֶחָלָב. אֲבָל אִמָא מִסְתַּגֶלֶת מַהֵר לַתְנָאִים הַחֲדָשִׁים. אוּרִיָה, עַל כָּל פָּנִים, מְרֻצֶה מִמֶנָה מְאֹד.

שֵׁשׁ עִזִים יֵשׁ בְּמֶשֶׁק בֵּית הַסֵפֶר. אַחַת חוּמָה, אַחַת מְנֻקֶדֶת וְהַיֶתֶר לְבָנוֹת. אֶת הַחוּמָה אִמָא לֹא מְחַבֶּבֶת כָּל כָּךְ. הַחוּמָה אוֹהֶבֶת לִבְעֹט בַּדְלִי, יֵשׁ לָהּ פְּטָמוֹת קְטַנוֹת וְקָשׁוֹת, וְהֶחָלָב זוֹרֵם בְּקֹשִׁי. כָּכָה, הִיא דַוְקָא עִזָה יָפָה: יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר חוּם־אֲדַמְדַם וְהִיא גְבוֹהַת רַגְלַיִם וִיפַת עֵינַיִם, אַךְ לַחֲלֹב אוֹתָהּ – זֶה לֹא תַּעֲנוּג גָדוֹל. הַלְבַנְבַּנוֹת יוֹתֵר נוֹחוֹת וְיֵשׁ לָהֶן גַם יוֹתֵר חָלָב, אַךְ הָאֲהוּבָה בְּיוֹתֵר עַל חַנָה, זוֹ הַמְנֻקֶדֶת בְּחוּם וְלָבָן. יֵשׁ לָהּ עָטִין שׁוֹפֵעַ, פְּטָמוֹת גְדוֹלוֹת, וְהֶחָלָב זוֹרֵם לוֹ בְּקַלֵי־קַלוּת… אֶת זֹאת חַנָה חוֹלֶבֶת תָּמִיד בַּסוֹף.

יוֹשֶׁבֶת לָהּ חַנָה בַּמִכְלָאָה הַקְטַנָה, תַּחַת כִּפַּת הַשָׁמַיִם הַמְכֻכָּבִים. מֵרָחוֹק שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹת הָרַעַשׁ מִמִשְׂחַק הַכַּדוּרְעָף. שָׁם צוֹעֲקִים וּמְעוֹדְדִים, וְשָׁם נִמְצָא גַם אוּרִיָה, בְּנָהּ, נֶהֱנֶה, וְסוֹמֵךְ עַל אִמָא שֶׁלוֹ שֶׁאֵצֶל הָעִזִים יִהְיֶה הַכֹּל בְּסֵדֶר. וְכִי לָמָה לֹא? דַוְקָא נָעִים לַחֲלֹב אֶת הַמְנֻקֶדֶת וּלְהִזָכֵר בִּימֵי הָרֶפֶת הַטוֹבִים. אַחַר כָּךְ יֵשׁ עוֹד קְצָת לְנַקוֹת אֶת הַמִכְלָאָה, לָתֵת קְצָת אֹכֶל וְזֶהוּ. אֶפְשָׁר לָלֶכֶת.

פִּתְאֹם הִיא שׁוֹמַעַת צְעָדִים. מִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּשְׁעַת עֶרֶב זוֹ, לְיַד הַמִכְלָאָה? אוּלַי שׁוֹמֵר? אוֹ שֶׁמָא מִישֶׁהוּ זָר, עוֹיֵן? דְמוּת גְבוֹהָה שֶׁל גֶבֶר מִתְקָרֶבֶת וְאִמָא קְצָת מְפַחֶדֶת.

“אוּרִיָה?” שׁוֹאֵל קוֹל עֲמֹק, מֻכָּר, “גָמַרְתָּ כְּבָר לַחֲלֹב?”

אֲהָהּ, זֶה יְשַׁעְיָהוּ, הַמְכֻנֶה שַׁעְיָה, הַמְמֻנֶה עַל מֶשֶׁק בֵּית הַסֶפֶר. כַּנִרְאֶה בָּא לִבְדֹק אֶת הַדִיר.

“זֶה לֹא אוּרִיָה,” מְגַמְגֶמֶת אִמָא בִּמְבוּכָה, “זוֹ אֲנִי.”

“חַנָה?” מִשְׁתּוֹמֵם שַׁעְיָה, “מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן? אֵיפֹה אוּרִיָה?”

לֹא נָעִים. מַה לוֹמַר לְשַׁעְיָה? שֶׁהִיא, חַנָה, חָלְבָה אֶת הָעִזִים בִּמְקוֹם אוּרִיָה? שַׁעְיָה יִכְעַס עַל אוּרִיָה, וְיֹאמַר שֶׁזֶה לֹא אַחֲרָאִי, וְאוּלַי יַפְקִיעַ מִיָדָיו אֶת הַטִפּוּל בָּעִזִים? גַם לְהַלְשִׁין עַל הַבֵּן שֶׁלָהּ, שֶׁהֶעְדִיף לָלֶכֶת לְמִשְׂחַק כַּדוּרְעָף, זֶה בְּוַדַאי לֹא יָפֶה. מִצַד שֵׁנִי – לְסַפֵּר לְשַׁעְיָה, הֶחָבֵר הַטוֹב שֶׁלָהּ, סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת – אֵיךְ אֶפְשָׁר?

“עָ.. עָ.. עָזַרְתִּי קְצָת לְאוּרִיָה לִגְמֹר מַהֵר יוֹתֵר, שֶׁיוּכַל לָלֶכֶת לַמִשְׂחָק,” אוֹמֶרֶת אִמָא. זוֹ אָמְנָם רַק חֲצִי הָאֱמֶת, אֲבָל לֹא לְגַמְרֵי שֶׁקֶר. (טוֹב שֶׁחֹשֶׁךְ וְלֹא רוֹאִים עַד כַּמָה הִסְמִיקָה.)

שַׁעְיָה צוֹחֵק: “יְמֵי הָרֶפֶת הַטוֹבִים, אָה? רָצִית לְהִזָכֵר אֵיךְ חוֹלְבִים? אַתְּ עוֹד זוֹכֶרֶת אֵיךְ פַּעַם חָלוּ כָּל הָרַפְתָּנִים בְּעֶרֶב אֶחָד וְאַתְּ נִשְׁאַרְתְּ יְחִידָה לַחֲלֹב אַרְבָּעִים פָּרוֹת?”

וְעוֹד אֵיךְ אִמָא זוֹכֶרֶת! זֶה הָיָה בְּעֶרֶב חֹרֶף קַר וְגָשׁוּם. שְׁלֹשָׁה רַפְתָּנִים הִגִיעוּ לַחֲלִיבָת הָעֶרֶב. מִיָד רָאוּ שֶׁאֶחָד מֵהֶם חוֹלֶה. אַבְרָהָם הִשְׁתַּעֵל וְנִשְׁנַק וְחֻמוֹ עָלָה. לֹא, הוּא לֹא יָכוֹל לַחֲלֹב הָעֶרֶב.

“נִסְתַּדֵר,” אוֹמְרִים לוֹ חַנָה וּפֶרֶץ, “נִסְתַּדֵר. לֵךְ, שְׁכַב, וַאֲנַחְנוּ נַחֲלֹב אֶת פָּרוֹתֶיךָ.”

אַבְרָהָם רַק זֶה הָלַךְ, מִשְׁתַּעֵל וּמִתְעַטֵשׁ, וּפֶרֶץ – נִתְפַּס לוֹ הַגַב. רַק הִתְכּוֹפֵף כְּדֵי לְהִתְיַשֵׁב לַחֲלֹב, וּכְבָר הוּא צוֹעֵק: “אוֹי!” וְנִשְׁאַר כָּךְ כָּפוּף וּמְעֻקָם וְלֹא יָכֹל לְהִתְיַשֵׁר בְּשׁוּם אֹפֶן. הַגַב נִתְפַּס וְדַי. בְּקֹשִׂי זוֹחֵל גַם פֶּרֶץ הַחוּצָה וְחַנָה נִשְׁאֶרֶת מִסְכֵּנָה, דוֹמַעַת וְאוֹבֶדֶת עֵצוֹת וּלְפָנֶיהָ אַרְבָּעִים פָּרוֹת שֶׁיֵשׁ לַחֲלֹב.

בֵּינְתַיִם פֶּרֶץ הִגִיעַ, כִּמְעַט בִּזְחִילָה, עַד לַחֲדַר הָאֹכֶל הַמוּאָר, שֶׁבּוֹ הֵסֵבּו חֲבֵרִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, וְהִזְעִיק עֶזְרָה.

“כָּל הָרַפְתָּנִים חָלוּ,” אָמַר, “חַנָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָהּ עִם כָּל הַפָּרוֹת. צָרִיךְ לַעֲזֹר לָהּ, אַחֶרֶת הִיא לֹא תֵּצֵא מִזֶה עַד אִַחֲרֵי חֲצוֹת.”

כָּךְ חָשְׁבָה גַם חַנָה: “לֹא אֵצֵא מִזֶה עַד אַחֲרֵי חֲצוֹת. וְיָדַי הַמִסְכֵּנוֹת תִּכְאָבְנָה וְתִהְיֶינָה נְפוּחוֹת מֵרֹב חֲלִיבָה.” עֲדַין הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַפָּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְעוֹד שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת מְחַכּוֹת לְתוֹרָן. לְפֶתַע מוּזֶזֶת דֶלֶת הָרֶפֶת הַכְּבֵדָה וּפְנִימָה צוֹעֲדִים, זֶה אַחַר זֶה, כָּל הָרַפְתָּנִים לְשֶׁעָבַר. בְּרֹאשָׁם שַׁעְיָה וּדְלִי בְּיָדוֹ, אַחֲרָיו סוֹנְקָה וּדְלִי בְּיָדָהּ, וְאִיטָה עִם דְלִי וּפוֹלָה עִם דְלִי, וְיִצְחָק וְדֹב, כֻּלָם מְצֻיָדִים בִּדְלָיִים. שִׁשָׁה חוֹלְבִים מְהֻלָלִים.

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים הִתְיַשְׁבוּ לְיַד הַפָּרוֹת. זֶה עַל שְׁרַפְרָף וְזֶה עַל פַּח הָפוּךְ – וְהֶחָלָב הִתְחִיל לִזְרֹם בְּקֶצֶב. שִׁשָׁה חוֹלְבִים בִּמְקוֹם הַשְׁנַיִם, שֶׁיָצְאוּ מִכְּלָל שִׁמוּשׁ. חַנָה צוֹחֶקֶת וְנֶהֱנֵית וְהַדְמָעוֹת עֲדַיִן בְּעֵינֶיהָ. הַחֲלִיבָה נִגְמְרָה אַחַת וּשְׁתַּיִם. הֶחָלָב מְסֻנָן, הַדְלָיִים רְחוּצִים, הֶחָצִיר מְחֻלָק. זֶהוּ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה וְאֶפְשָׁר לָלֶכֶת הַבַּיְתָה. מֵעוֹלָם לֹא גָמְרָה חַנָה אֶת הַחֲלִיבָה כָּל כָּךְ מֻקְדָם. וְכַמָה טוֹב לָהּ עַל הַלֵב, כַּמָה חַם! “אֵילוּ חֲבֵרִים טוֹבִים יֵשׁ לִי. אֲפִלוּ אֵינָם רוֹצִים שֶׁיַגִידוּ לָהֶם תּוֹדָה.” “מַה יֵשׁ?”, הֵם אוֹמְרִים, “הַתַּעֲנוּג כֻּלוֹ שֶׁלָנוּ.”

עַכְשָׁו שַׁעְיָה הִזְכִּיר לְחַנָה אֶת הָעֶרֶב הַהוּא. מָה? לְחָבֵר טוֹב כָּזֶה מְסַפְּרִים שְׁקָרִים? לֹא! הוּא בְּוַדַאי יָבִין.

“שַׁעְיָה,” אוֹמֶרֶת אִמָא, “בְּכָל יוֹם רְבִיעִי יֵשׁ לְאוּרִיָה מִשְׂחַק כַּדוּרְעָף וַאֲנִי חוֹלֶבֶת אֶת הָעִזִים בִּמְקוֹמוֹ. אֲנִי נֶהֱנֵית מִזֶה.”

“כָּל יוֹם רְבִיעִי?” צוֹחֵק שַׁעְיָה, “נוּ – נוּ – אֲנִי מִיָד תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי דָבָר כָּזֶה, כְּשֶרְאִיתִיךְ כָּאן. מַה לַעֲשׂוֹת? אָבוֹא לִפְעָמִים לְבַקֵר אֶצְלֵךְ בִּימֵי רְבִיעִי.” וְהֵם הוֹלְכִים יַחַד בַּדֶרֶךְ הַבַּיְתָה. חֲבֵרִים טוֹבִים.

כָּךְ זֶה נִמְשָׁךְ. כָּל יוֹם רְבִיעִי הוֹלֶכֶת אִמָא לַחֲלֹב אֶת הָעִזִים. אוּרִיָה נֶהֱנֶה וְהִיא נֶהֱנֵית וְהָעִזִים – לָהֶן לֹא אִכְפַּת. עַד שֶׁהִגִיעַ יוֹם חַג הַבִּכּוּרִים.

אֶת חַג הַבִּכּוּרִים אִרְגֵן הַפַּעַם יוֹאָב. לֹא מִזְמַן חָזַר יוֹאָב מִן הַצָבָא, חַיָל מְשֻׁחְרָר. הוּא תִּכְנֵן אֶת הֶחָג עַל כָּל פְּרָטָיו, כְּמוֹ קָצִין קַפְּדָנִי: אָלֶ"ף – הֲבָאַת בִּכּוּרִים. בֵּי"ת – רִקוּדִים וְשִׁירִים. גִימֶ"ל (וְזֶה הַצִמוּק) – תַּחֲרֻיוֹת חַקְלָאִיוֹת. צָרִיךְ יִהְיֶה לֶאֱרֹז אֲבוֹקָדוֹ, בִּמְהִירוּת, וְיָפֶה. צָרִיךְ יְהְיֶה לִתְפֹּס תַּרְנְגוֹלוֹת וּלְהַכְנִיסָן לִכְלוּב. צָרִיךְ יִהְיֶה לָרוּץ עִם אֶשְׁכּוֹל בָּנָנוֹת עַל הַגַב וּלְהַעֲמִיסוֹ עַל פְּלַטְפוֹרְמָה… וְעוֹד… וְעוֹד. בֵּין כָּל הַתַּחֲרֻיוֹת תִּהְיֶה גַם תַּחֲרוּת חֲלִיבָה. כָּל הָרַפְתָּנִיוֹת הַוָתִיקוֹת תִצְטָרֵכְנָה לַחֲלֹב עִזִים.

כַּיָדוּעַ, הָרַפְתָּנִים שֶׁל זְמַנֵנוּ אֵינָם יוֹדְעִים לַחֲלֹב, וְהַפָּרוֹת אֵינָן רְגִילוֹת לְיַד חוֹלֶבֶת, וְלָכֵן גַם לֹא תַּעֲמֹדְנָה בְּשֶׁקֶט וְתִתֶּנָה לַחֲלֹב אוֹתָן. עַל כֵּן הֵבִיאוּ עִזִים. אֶת הָעִזִים שֶׁל מֶשֶׁק בֵּית הַסֵפֶר, בְּנוֹת טִפּוּחָיו שֶׁל אוּרִיָה. אַרְבַּע רַפְתָּנִיוֹת נִקְרְאוּ אֶל הַדֶגֶל: חַנָה, סוֹנְקָה, אִיטָה וּפּוֹלָה.

“עֲלֵיכֶן לְהִתְכּוֹנֵן,” אָמְרוּ לָהֶן כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי הֶחָג. “לְהִתְאַמֵן וּלְהַגְמִישׁ אֶת הַיָדַיִם. אַתֶּן מִתְחָרוֹת בַחֲלִיבַת עִזִים וְזֹאת פְּקֻדָה!” מַה יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת? הִתְכּוֹנְנוּ.

וְהִנֵה הִגִיעַ הֶחָג. כְּבָר בָּעֶרֶב גָדְשׁוּ אֶת הַשֻׁלְחָן בְּמַאַכְלֵי חַג, כַּנָהוּג. חֶמְאָה וְשַׁמֶנֶת, עוּגַת גְבִינָה, וּכְרוּכִיוֹת מְמֻלָאוֹת בִּגְבִינָה, הַמְכֻנוֹת “בְּלִינְצֶ’ס”, וְעוֹד הַרְבֵּה מַטְעַמִים שֶׁל קַצֶפֶת וּגְלִידָה. חֲגִיגָה בְּלָבָן. אַךְ כָּל זֶה רַק פְּתִיחָה, כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַמַצַב־רוּחַ הַמַתְאִים; הֶחָג הָאֲמִתִּי מַתְחִיל לְמָחֳרָת, בְּעֵרֶךְ בְּשָׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָהֳרַיִם עַל הַדֶשֶׁא הַגָדוֹל.

הַבָּמָה מְקֻשֶׁטֶת בְּיֶרֶק וּדְגָלִים. כָּל עַנְפֵי הַמֶשֶׁק מוֹפִיעִים בְּתַהֲלוּכָה עַל הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, מִי בִּטְרַקְטוֹר וּמִי בַּעֲגָלָה, וּבְרֹאשָׁם קוּבָּה עַל סוּס אַבִּיר. הַחֲצוֹצְרוֹת מְרִיעוֹת, וְהָעֲגָלוֹת וְהַפְּלַטְפוֹרְמוֹת מְקֻשָׁטוֹת לְהַפְלִיא. בֵּיצֵי עֲנָק מִקַרְטוֹן עַל עֶגְלַת הַלוּל, וּמִכָּל בֵּיצָה מֵצִיץ יֶלֶד־אֶפְרוֹחַ בְּבֶגֶד צְהַבְהַב, עִם כֶּתֶר וּמַקוֹר עַל רֹאשׁוֹ. עַל פְּלַטְפוֹרְמַת הַבָּנָנוֹת, מִתַּחַת עֵץ בָּנָנוֹת אֲמִתִּי, מִשְׁתּוֹלְלִים יְלָדִים עֵירֻמִים, וְרַק חֲצָאִית שֶׁל רַפְיָה סְבִיב מָתְנֵיהֶם. פְּרָאִים וּמְסֻכָּנִים מְאֹד. עַל עֶגְלַת הַמַטָּע שְׁנֵי מְרַגְלִים מֵאֶרֶץ הַתַּנַ"ךְ נוֹשְׂאִים עַל מוֹט אֶת אֶשְׁכּוֹל הָעֲנָבִים הָעֲנָקִי שֶׁלָהֶם (הָאֶשְׁכּוֹל עָשׂוּי מִתַּפּוּחֵי בֹּסֶר קְטַנִים, מֻשְׁחָלִים הֵיטֵב). עַל רֶכֶב הָרֶפֶת נוֹסַעַת עֶגְלָה קְטַנָה, שְׁחוֹרָה־לְבָנָה, וְגוֹמַעַת חָלָב מִדְלִי. הַתַּהֲלוּכָה עוֹבֶרֶת, הַקָהָל מוֹחֵא כַּפַּיִם וְהַיְלָדִים צוֹהֲלִים.

עַכְשָׁו שֶׁקֶט. הַס. הַטֶקֶס מַתְחִיל. כָּל הַקָהָל הִתְיַשֵׁב עַל הַדֶשֶׁא, בְּעִגוּל גָדוֹל סְבִיב הַבָּמָה וְכֻלָם שָׁרִים “סַלֵינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ” בְּשִׁירָה אַדִירָה. הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת מְסַנְוֶרֶת קְצָת וּמַפְרִיעָה לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת רִקוּד הַטֶקֶס שֶׁל הַכֹּהֲנוֹת עַל הַבָּמָה.

עָנָף אַחֲרֵי עָנָף עוֹלֶה עַל הַבָּמָה וּמֵבִיא מִפְּרִי עֲמָלוֹ. אוֹמֵר חֲרוּזָיו וְשָׁר שִׁירָיו. לְאַט לְאַט מִתְמַלֵאת הַבָּמָה בְּבִכּוּרִים. אַרְגְזֵי פְּרִי לָרֹב. עֶגְלָה קְטַנָה, בֵּיצִים וּדְבַשׁ וְחַלָה גְדוֹלָה. הַטֶקֶס קָרֵב אֶל סִיוּמוֹ. הִנֵה כְּבָר מְבִיאוֹת נִירָה וְאַיָלָה אֶת בִּכּוּרֵי הַחֲמָמוֹת. צְרוֹרוֹת עֲנָקִיִים שֶׁל וְרָדִים אֲדֻמִים, לְבָנִים, כְּתֻמִים וּצְהֻבִּים. לַהַט שֶׁל צְבָעִים וּגְוָנִים. אֵיזֶה קִשׁוּט נֶהְדָר לְבָמַת הַבִּכּוּרִים! אַחֲרֵי שֶׁמְרַכֵּז הַמֶשֶׁק פּוֹדֶה אֶת הַבִּכּוּרִים בִּשְׁבִיל הַקֶרֶן הַקַיֶמֶת לְיִשְׂרָאֵל, וּמְאַחֵל לְכָל הָעֲנָפִים שְׁנַת יְבוּל מְבֹרֶכֶת – תַּם טֶקֶס הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים.

בָּאָה עֵת הַשַׁעֲשׁוּעִים. תַּחֲרֻיוֹת חַקְלָאִיוֹת. הַשֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה בֵּינְתַיִם וְעַל הַדֶשֶׁא מְאִירוֹת נוּרוֹת צִבְעוֹנִיוֹת בְּאוֹר עַלִיז. הָרָצִים – רָצִים, סוֹחֲבִים וּמַזִיעִים, רוֹדְפִים וּרְדוּפִים. שָׂמֵחַ! הַקָהָל צוֹחֵק וּמֵרִיעַ, מְעוֹדֵד וְגַם שָׂמֵחַ לְאֵיד – קִרְקָס שֶׁל מַמָשׁ.

אִמָא קְצָת מְעֻצְבֶּנֶת. אוּרִיָה צִוָה עָלֶיהָ לְנַצֵחַ בְּתַחֲרוּת הַחֲלִיבָה. מַה יֵשׁ? הַלְחִנָם הוּא נוֹתֵן לָהּ כָּל יוֹם רְבִיעִי אֶת הָעִזִים? כַּמוּבָן, רַק כְּדֵי שֶׁתְּנַצֵחַ בְּתַחֲרוּת הַחֲלִיבָה! הָעִזִים מוּבָאוֹת אֶל הַבָּמָה. אוּרִיָה מִַחֲזִיק בַּחֶבֶל שֶׁל הַחוּמָה, זֹאת שֶׁאִמָא אֵינָהּ אוֹהֶבֶת לַחֲלֹב. נִמְרוֹד מַחֲזִיק בַּלְבָנָה וְגַם לְעַמִי יֵשׁ לְבָנָה. הַמְנֻקֶדֶת, אֲהוּבָתָהּ שֶׁל אִמָא, עוֹמֶדֶת קְצָת בַּצַד וְיוֹנָתָן מַחֲזִיק אוֹתָהּ בְּחֶבֶל. אִמָא מַחְלִיטָה לְחַכּוֹת. יִבְחֲרוּ לָהֶן יֶתֶר הָרַפְתָּנִיוֹת אֶת הָעִזִים. הַלְוַאי שֶׁהַמְנֻקֶדֶת תִּפֹּל בְּחֶלְקָהּ.

סוֹנְקָה מִיָד נִגֶשֶׁת אֶל הַחוּמָה. רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַיַָפָה בְּיוֹתֵר. שֵׁנִית, אוּרִיָה, בְּנָה שֶׁל חַנָה מַחֲזִיק בָּהּ. כַּנִרְאֶה שֶׁהֵכִין לְאִמוֹ עִזָה טוֹבָה בִּמְיֻחָד. אָז סוֹנְקָה חֲכָמָה – מַהֵר חוֹטֶפֶת וְמִתְיַשֶׁבֶת. אִמָא מְחַכָּה וְעֵינֶיהָ קְצָת עֲצוּמוֹת, כְּאִלוּ שֶׁמְשַׁעֲמֵם לָהּ, כְּאִלוּ לֹא אִכְפַּת לָהּ, אַךְ בְּלִבָּהּ הִיא מִתְפַּלֶלֶת אֶל הַמְנֻקֶדֶת.

“נוּ, חַנָה, אַתְּ פֹּה אֶצְלִי,” הִיא שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלוֹ הֶעַלִיז שֶׁל יוֹנָתָן. חַנָה פּוֹקַחַת עֵינֶיהָ וְנוֹשֶׁמֶת לִרְוָחָה. יֹפִי! אִיטָה וּפּוֹלָה בָּחֲרוּ לָהֶן לְבָנוֹת וְהַמְנֻקֶדֶת נִשְׁאֲרָה בִּשְׁבִילָהּ. עַכְשָׁו כְּבָר אֵין לְחַנָה מַה לַחֲשֹׁשׁ. אוּרִיָה קוֹרֵץ לָהּ קְרִיצָה שׁוֹבֵבָה וְהִיא מְרִימָה שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת לְסִימַן הַנִצָחוֹן וּמִתְיַשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמְנֻקֶדֶת. יוֹאָב סוֹפֵר: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ! וְהַחֲלִיבָה מַתְחִילָה!

אִיטָה, פּוֹלָה, וְסוֹנְקָה מְמַהֲרוֹת מְאֹד, אַךְ לֹא נוֹחַ לָהֶן. הֵן אֵינָן רְגִילוֹת לָשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרֵי עֵז. עַד הַיוֹם חָלְבוּ רַק פָּרוֹת וְגַם זֶה הָיָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים. אַךְ הֵן מִשְׁתַּדְלוֹת מְאֹד וְחוֹלְבוֹת בְּכָל כֹּחָן. לְסוֹנְקָה הֲכִי קָשֶׁה. הַחוּמָה, כְּדַרְכָּהּ, בּוֹעֶטֶת, פִּטְמוֹתֶיהָ קָשׁוֹת, וְזֶרֶם הֶחָלָב דַקִיק. בַּסוֹף הִיא גַם מִתְחַצֶפֶת: מְרִימָה זְנַבְנַב וּמַתְחִילָה לְשַׁלְשֵׁל. פוּיָה! בְּנֵס הִצְלִיחָה סוֹנְקָה לְהָזִיז אֶת הַדְלִי שֶׁהֶחָלָב לֹא יִתְלַכְלֵךְ. גַם פּוֹלָה וְאִיטָה כְּבָר מַזִיעוֹת מְאֹד. רַק חַנָה יוֹשֶׁבֶת לָהּ בְּנַחַת לְיַד הַמְנֻקֶדֶת, מְחַיֶכֶת חִיוּךְ רָחָב אֶל אוּרִיָה, הַמַחֲזִיק בְּנֶאֱמָנוּת לְסוֹנְקָה אֶת הַחוּמָה וְעֵינָיו, כַּמוּבָן, בַּדְלִי שֶׁל אִמָא. אֵין לוֹ מַה לִדְאֹג – דְלִי זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵא בְּזֶרֶם חָזָק וְאָחִיד שֶׁל חוֹלֶבֶת עִזִים מִבֶּטֶן וּמִלֵדָה.

חַנָה סוֹחֶטֶת אֶת טִפּוֹת הֶחָלָב הָאַחֲרוֹנוֹת מֵעֲטִינָהּ שֶׁל הַמְנֻקֶדֶת וְקָמָה מִמְקוֹמָהּ. הַדְלִי מָלֵא וְהֶעָטִין רֵיק. יוֹאָב בּוֹדֵק. כֵּן. הוּא רֵיק לַחֲלוּטִין. חַנָה נִצְחָה. הַקָהָל כְּבָר מֵרִיעַ לָהּ, הַחוֹלְבוֹת עֲדַיִן יוֹשְׁבוֹת וְנֶאֱבָקוֹת עִם עִזֵיהֶן. כָּכָה זֶה. הַכֹּל בִּגְלַל מִשְׂחַק הַכַּדוּרְעָף שֶׁלֹא נָתַן לְאִמָא לָצֵאת מִן הַשִׁגְרָה. וְגַם הַמְנֻקֶדֶת זְכוּרָה לַטוֹב. אוּרִיָה מְרֻצֶה וְאַבָּא צוֹחֵק. הַפְּרָס הוּא עוּגַת־גְבִינָה וְהִיא נֶאֱכֶלֶת מִיָד אַחֲרֵי הַחֲגִיגָה בְּפִּיקְנִיק עַל הַדֶשֶׁא.

… וְאִמָא, עוֹד זְמַן רַב אַחֲרֵי הַתַּחֲרוּת, הִמְשִׁיכָה לַחֲלֹב כָּל יוֹם רְבִיעִי אֶת הָעִזִים – עַד שֶׁאוּרִיָה גָדַל וִילָדִים אֲחֵרִים קִבְּלוּ אֶת הַטִפּוּל בְּעִזָיו. אָז גַם אִמָא חָדְלָה לַחֲלֹב, אַךְ אֶת סִפּוּר הַמַעֲשֶׂה לֹא שָׁכְחָה וְגַם לִנְכָדֶיהָ סִפְּרָה בְּגַאֲוָה, אֵיךְ פַּעַם נִצְחָה בְּתַחֲרוּת הַחֲלִיבָה.