הַיְלָדִים חוֹשְׁבִים שֶׁכַּרְמִי אֵינוֹ פּוֹחֵד כְּלָל. הוּא קוֹפֵץ אַרְצָה מִגַג הַמִקְלָט, הוּא מוּכָן לָצֵאת בַּלַיְלָה לְבַדוֹ וְהוּא מְטַפֵּס עַל עֵצִים גְבוֹהִים בְּיוֹתֵר, עַד קְצֵה הַצַמֶרֶת. כְּשֶׁהַכַּדוּר קוֹפֵץ לַגֹבַהּ וְנוֹחֵת עַל אַחַד הַגַגוֹת, עוֹמְדִים כָּל יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה וְצוֹעֲקִים: “כַּרְמִי! בּוֹא, הוֹרֵד לָנוּ אֶת הַכַּדוּר!” אֲפִלוּ יַלְדֵי הַכִּתּוֹת הַגְדוֹלִים צוֹעֲקִים כָּךְ. וְכַרְמִי בָּא בְּרִיצָה, מְטַפֵּס עַל הַגַג כְּמוֹ קוֹף קָטָן וּמְשַׁחְרֵר אֶת הַכַּדוּר אוֹ אֶת הָעֲפִיפוֹן שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ. כְּשֶׁקוֹרֶה דְבַר מָה בַּכִּתָּה, יֶלֶד נִפְצַע וְאוּלַי שָׁבַר רֶגֶל, דֶלֶת נִסְגְרָה וְצָרִיךְ לְטַפֵּס עַל הַחַלוֹן, כֶּלֶב זָר הִתְנַפֵּל עַל שְׁחוֹרִי, הַכֶּלֶב שֶׁל הַכִּתָּה, מִיָד קוֹרְאִים לְכַרְמִי. וְהוּא מְאַרְגֵן, רָץ, קוֹפֵץ, וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו.

כְּשֶׁהָיָה עוֹד פָּעוֹט, יֶלֶד בַּגַנוֹן, הָלַךְ פַּעַם בָּעֶרֶב עִם אִמוֹ וַאֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה מִמֶנוּ לָרֶפֶת לִרְאוֹת אֶת הַחֲלִיבָה. אִמָא הִתְעַכְּבָה בַּדֶרֶךְ, לְפַטְפֵּט עִם חֲבֵרָה וְכַרְמִי עִם אֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה, רַזְיָה, הִתְקַדְמוּ לְבַדָם לְעֵבֶר הָרֶפֶת. וּבְדִיוּק בְּעֶרֶב זֶה הִשְׁתּוֹלְלָה פָּרָה אַחַת וְהִתְפַָּרְצָה מִן הַשַׁעַר הַחוּצָה. שָׁעֲטָה הַיְשֵׁר אֶל מוּל הַיְלָדִים, וְעָצְרָה צְעָדִים אֲחָדִים מֵהֶם. לְפֶתַע שָׁמְעָה אִמָא בְּכִי שֶׁל יַלְדָה, הַיַלְדָה שֶׁלָהּ. הֵרִימָה רֹאשָׁהּ וְרָאֲתָה: פָּרָה גְדוֹלָה וְאֵימְתָנִית עוֹמֶדֶת מוּל הַיְלָדִים הַקְטַנִים, רֹאשָׁהּ מֻרְכָּן קָדִימָה וְקַרְנֶיהָ שְׁלוּפוֹת לְעֶבְרָם. אַךְ מוּלָהּ עָמַד כַּרְמִי, גֶבֶר קָטָן, יָדָיו פְּרוּשׂוֹת לַצְדָדִים, סוֹכְכוֹת עַל אֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה, הַמִסְתַּתֶּרֶת בּוֹכִיָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ וְהִנֵּה הוּא רוֹקֵעַ בְּרַגְלוֹ הַקְטַנָה וְצוֹעֵק עַל הַפָּרָה הַגְדוֹלָה. רְאוּ, רְאוּ כַּמָה הוּא קָטָן וְכַמָה עֲנָקִית הַפָּרָה. אַךְ הוּא צוֹעֵק עָלֶיהָ בְּתֹקֶף: “לְכִי מִפֹּה, פָּרָה! קִישְׁטָה! לְכִי מִפֹּה!” וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. הַפָּרָה הָעֲנָקִית נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, הִסְתּוֹבְבָה וְחָזְרָה לְשַׁעַר הָרֶפֶת.

כְּשֶׁאִמָא הִגִיעָה אֶל הַיְלָדִים, מִתְנַשֶׁמֶת וְחִוֶרֶת מֵרֹב בֶּהָלָה, כַּרְמִי כְּבָר נִגֵב אֶת דִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל רַזְיָה בְּחֻלְצָתוֹ וְהִרְגִיעַ אוֹתָהּ. “רָאִית אִמָא, אֵיךְ שֶׁהַפָּרָה נִבְהֲלָה מִפָּנַי?” אָמַר בְּגַאֲוָה. לְאִמָא נִשְׁאַר רַק לְחַבֵּק וּלְנַשֵׁק אֶת בְּנָהּ הָאַמִיץ וְאֶת בִּתָּהּ הַבּוֹכִיָה. מַה יֵשׁ לְהַגִיד – גִבּוֹר.

לִפְנֵי זְמַן מָה הִתְעוֹרְרוּ כַּמָה יְלָדִים בַּכִּתָּה מִקוֹלוֹת רָמִים וּמְשֻׁנִים. קוֹל דְרִיסַת רַגְלַיִם כְּבֵדוֹת, שִׁבְרֵי עֵצִים וּמַפּוֹלוֹת עֲמוּמוֹת. מַשֶׁהוּ רָץ וְדוֹהֵר סְבִיב הַבַּיִת וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת אֵימִים. מַמָשׁ פַּחַד! הָיוּ יְלָדִים שֶׁהִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. הָאַמִיצִים יוֹתֵר נִגְשׁוּ לַחַלוֹנוֹת שֶׁבַּפְּרוֹזְדוֹר וְרָאוּ צְלָלִיוֹת גְדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת חוֹלְפוֹת בַּחוּץ בִּדְהָרָה פִּרְאִית, וְאַחֲרֵיהֶן נִשְׁמְעוּ גַם צְעָקוֹת מְשֻׁנוֹת. מִינֵי הוּוּ וּהָה וְבְּררר… מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? “אֵיפֹה כַּרְמִי?” שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים. כַּרְמִי גָר בַּחֶדֶר הָאַחֲרוֹן וְכָל הַחֶדֶר שֶׁלוֹ לֹא הִתְעוֹרֵר מִשְׁוּם מָה. בַּחוּץ מַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וְהֵם יְשֵׁנִים. מִיָד הֵעִירוּ אוֹתָם. “כַּרְמִי, תִרְאֶה מַה שֶׁנַעֲשֶׂה שָׁם בַּחוּץ. מַה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?” כַּרְמִי פִּהֵק, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְנִגַשׁ לַחַלוֹן. “אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מַה זֶה,” אָמַר. “אֵלֵךְ הַחוּצָה וְאֶבְדֹק.” “לֹא, לֹא! אַל תֵּצֵא!” צָעֲקָה וַרְדִית הַפַּחְדָנִית. “זֶה מְסֻכָּן!” אֲבָל כַּרְמִי כְּבָר בַּחוּץ. וְשָׁם שָׂמֵחַ, אוֹהוֹ! הַסוּסִים שֶׁבָּרְחוּ מִן הָאֻרְוָה דוֹהֲרִים סָבִיב וְהַשׁוֹמְרִים דוֹלְקִים אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִירָם, צוֹעֲקִים: “הוֹ” וְ"הָה" וְ"קִישְׁטָה" וְ"בְּררר!" כַּרְמִי הִצְטָרֵף מִיָד לַהִלוּלָה, הֵרִים עָנָף יָבֵשׁ שֶׁהָיָה מֻנָח אֵי־שָׁם עַל הַדֶשֶׁא וְרָץ גַם הוּא אַחֲרֵי הַסוּסִים. אֵיזֶה כֵּף! הַשׁוֹמְרִים גְדוֹלִים, עֲטוּפִים בְּכוֹבָעִים וּמְעִילִים וְהוּא בְּפִּיגָ’מָה, קָטָן וְזָרִיז וְשָׂמֵחַ. כַּאֲשֶׁר חָזַר לַכִּתָּה, מָצָא אֶת הַיְלָדִים בַּפִּנָה, דוֹאֲגִים מְאֹד לְגוֹרָלוֹ. כָּזֶהוּ כַּרְמִי, שֵׁד מִשַׁחַת. לְלֹא פַּחַד! וְיֵשׁ דַוְקָא הַרְבֵּה סִבּוֹת לְפַּחַד. הֲרֵי יִשׁוּב גְבוּל אֲנַחְנוּ. וּבַיָמִים הָהֵם הָיוּ מְשַׁלְחִים אֵלֵינוּ מִפַּעַם לְפַעַם טִילֵי קַטְיוּשׁוֹת מִגְבוּל לְבָנוֹן. הַקַטְיוּשׁוֹת הָיוּ עוֹבְרוֹת מֵעַל לַקִבּוּץ בִּשְׁרִיקָה חַדָה וְנוֹחֲתוֹת בְּ"בּוּם" אַדִיר בַּמַטָע אוֹ לְיַד הָרֶפֶת. וְאָז נִשְׁמַע קוֹל דוֹבֵר וּמַכְרִיז מֵעַל גַג חֲדַר הָאֹכֶל: “שִׂימוּ לֵב! שִׂימוּ לֵב! כָּל הַחֲבֵרִים וְהַיְלָדִים מִתְבַּקְשִׁים לָרֶדֶת מִיָד לַמִקְלָטִים.” וְלֹא פַעַם הָיוּ חֲדִירוֹת שֶׁל מְחַבְּלִים לַאֲזוֹרֵנוּ וְהַחַיָלִים יָצְאוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם. וְאָז נִשְׁמְעוּ כָּל הַלַיְלָה פִּצְצוֹת תְּאוּרָה מִתְפּוֹצְצוֹת בַּשָׁמַיִם וְהַלַיְלָה הוּאַר כֻּלוֹ בְּאוֹר אָדֹם וּמְאַיֵם. בְּלֵילוֹת כָּאֵלֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהֵרָדֵם, אַךְ לְכַרְמִי יֵשׁ תְּרוּפָה בְּדוּקָה הָעוֹזֶרֶת לוֹ לְהֵרָדֵם. הוּא מִתְיַשֵׁב לוֹ בְּמִטָתוֹ וְשָׁר. שָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא שָׁר אוֹתוֹ הַשִׁיר: “יְשׂוּשׂוּן, יְשׂוּשׂוּן מִדְבָּר וְצִיָה!” זֶה אֶצְלוֹ שִׁיר הַרְדָמָה בָּדוּק. וְלֹא רַק בְּלֵילוֹת רוֹגְשִׁים שֶׁל חֲדִירוֹת לְמִינֵיהֶן, אֶלָא גַם בְּלַיְלָה רָגִיל, כְּשֶׁהָרוּחַ מְנִיעָה תְּרִיסִים וְחַלוֹנוֹת, כְּשֶׁהַיָרֵחַ מִסְתַּתֵּר מֵאֲחורֵי הָעֲנָנִים – אוֹ דַוְקָא שׁוֹלֵחַ אוֹר קַר וְלָבָן לַחֲדָרִים, וְנִרְאֶה כְּמוֹ עַיִן גְדוֹלָה וּמְסַנְוֶרֶת. אוֹ שֶׁסְתָם חוֹשְׁבִים עַל אַבָּא בְּמִלוּאִים. אוֹ שֶׁבִּלְהָה הַקְטַנָה קְצָת נוֹחֶרֶת, הַכֹּל מַפְרִיעַ לְהֵרָדֵם. יֶלֶד אַחֵר הָיָה אוּלַי בּוֹכֶה אוֹ קוֹרֵא לְשׁוֹמֶרֶת הַלַיְלָה. לְכַרְמִי יֵשׁ פִּתְרוֹן מִשֶׁלוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: זֶה מַרְדִים גַם אֶת שְׁאָר הַיְלָדִים. לֹא, אֵין זֶה בְּדִיוּק שִׁיר עֶרֶשׂ. כַּרְמִי שָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, אַךְ כָּךְ הַיְלָדִים הֻרְגְלוּ. כַּרְמִי שָׁר: “יְשׂוּשׂוּן, יְשׂוּשׂוּן מִדְבָּר וְצִיָה…” מִיָד הֵם שָׂמִים אֶת הָרֹאשׁ עַל הַכַּר וְנִרְדָמִים בְּהַרְגָשַׁת בִּטָחוֹן גְמוּרָה. כְּשֶׁכַּרְמִי נָסַע לְשָׁבוּעַ בַּחֹפֶשׁ הַגָדוֹל, הָיָה לְכֻלָם קָשֶׁה לְהֵרָדֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ לָמָה. רַק כַּאֲשֶׁר הוּא חָזַר וּפָתַח אֶת פִּיו לָשִׁיר, נָשְׁמוּ נְשִׁימַת רְוָחָה וְנִרְדְמוּ עִם חִיוּךְ מְאֻשָׁר עַל הַשְׂפָתַיִם. גַם אִם קוֹרֶה לוֹ, לְכַרְמִי, שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר בְּאִישׁוֹן־לַיְלָה, וְהַחוּץ שָׁחוֹר שָׁחוֹר, וְהַשָׁעוֹן מְתַקְתֵּק כָּל־כָּךְ מוּזָר וְדֶלֶת הַכְּנִיסָה חוֹרֶקֶת כָּל הַזְמַן וְכָל זֶה קְצָת מַפְחִיד… אָמַרְתִּי מַפְחִיד? מַה פִּתְאֹם? הֲרֵי כַּרְמִי אֵינוֹ מְפַחֵד. רַק לֹא נוֹחַ לוֹ, קְצָת מֵעִיק עַל הַנְשָׁמָה. אָז מַה הוּא עוֹשֶׂה? כַּמוּבָן, מִתְיַשֵׁב בַּמִטָה וְשָׁר. עֶרֶב עֶרֶב הוּא מַרְדִים אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרָיו – רַק אַל תַּגִידוּ שֶׁזֶה בִּגְלַל הַפַּחַד. מַה פִּתְאֹם?

לְפַחֵד מַמָשׁ לָמַד כַּרְמִי רַק בְּאוּלָם הַסְפּוֹרְט. לָמָה דַוְקָא שָׁם? מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

אוּלָם הַסְפּוֹרְט מִתְנוֹסֵס גָבוֹהַּ בִּקְצֵה הַקִבּוּץ, וּבוֹ מִשְׁטָח יָפֶה לְכַדוּרְעָף ולְכַדוּרְסַל. לְאֹרֶךְ הַקִיר שׁוּרוֹת שֶׁל כִּסְאוֹת הַמַגִיעוֹת עַד לַתִקְרָה וּמִסָבִיב הַרְבֵּה חֲדָרִים צְדָדִיִים: חֲדַר כֹּשֶׁר, מִקְלָחוֹת וְחֶדֶר עִם פְּסַנְתֵּר שֶׁבּוֹ מְלַמְדִים מוּסִיקָה. וְמִתַּחַת לָאוּלָם הַגָדוֹל – חֲדָרִים נוֹסָפִים לְכָל מִינֵי עִסוּקִים. בְּקִצוּר, זֶהוּ בִּנְיָן גָדוֹל מְאֹד וְיֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה כְּנִיסוֹת וּדְלָתוֹת. שִׁעוּרֵי הַהִתְעַמְלוּת מִתְקַיְמִים, כַּמוּבָן, בְּאוּלָם הַסְפּוֹרְט וְכָל הַיְלָדִים אוֹהֲבִים לָבוֹא לְשָׁם לַשִׁעוּרִים וְלָאִמוּנִים. כַּרְמִי מִתְאַמֵן בְּכַדוּרְעָף. הוּא בְּנִבְחֶרֶת הַיְלָדִים. רָץ וְקוֹפֵץ, תּוֹפֵס וּמַנְחִית וְצוֹעֵק עַל כֻּלָם: עַל אָמִיר שֶׁלֹא הִגִיעַ לַכַּדוּר, עַל גַל שֶׁלֹא חָסַם כַּהֲלָכָה וְעַל עֹפֶר שֶׁלֹא תָּפַס. רַק לוֹ מֻתָּר לְהַחֲטִיא. בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ מְדַבְּרִים הִתְאַמְנוּ הַיְלָדִים שָׁעָה שְׁלֵמָה. אַחַר־כָּךְ שָׁרַק רְאוּבֵן הַמוֹרֶה וְאָמַר שֶׁדַי, נוֹעֲלִים אֶת הַסַנְדָלִים וְהוֹלְכִים לַכִּתָּה. גַם כַּרְמִי נָעַל אֶת סָנְדָלָיו, אַךְ לְפֶתַע נִזְכַּר שֶׁכְּבָר מִזְמַן הִרְגִישׁ צֹרֶךְ לְהִכָּנֵס לַשֵׁרוּתִים. רַק בְּלַהַט הַמִשְׂחָק שָׁכַח. עַכְשָׁיו לוֹחֵץ לוֹ וְהוּא מְמַהֵר. בֵּינְתַיִם אָסַף רְאוּבֵן הַמוֹרֶה אֶת כָּל הַמִטַלְטְלִים, שָׁרַק בַּמַשְׁרוֹקִית שֶׁכֻּלָם יִשְׁמְעוּ וְיֵצְאוּ יַחַד עִמוֹ וְיָצָא אַחֲרוֹן מִן הָאוּלָם, יָצָא וְנָעַל אַחֲרָיו אֶת הַדֶלֶת בַּמַפְתֵּחַ. הַיְלָדִים שָׁעֲטוּ בַּדֶרֶךְ אֶל הַכִּתָּה, לְהִתְקַלֵחַ וּלְהִתְכּוֹנֵן לַאֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם וְאִישׁ לֹא הִרְגִישׁ בְּהֵעָדְרוֹ שֶׁל כַּרְמִי.

וְכַרְמִי לֹא שָׁמַע אֶת שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן. לָמָה? כִּי גַם הוּא שָׁרַק. כַּרְמִי פָּשׁוּט אוֹהֵב לִשְׁרֹק בַּשֵׁרוּתִים, לֹא מִזְמַן הוּא לָמַד לִשְׁרֹק מַמָשׁ. קֹדֶם לָמַד אֶת שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְלֹא צָעַק: “חַכּוּ לִי! אֲנִי תֵכֶף יוֹצֵא.” הוּא יָשַׁב וְשָׁרַק לְעַצְמוֹ וּכְשֶׁיָצָא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, לְפֶתַע מָצָא אֶת עַצְמוֹ לְבַדוֹ. אַף יֶלֶד אֵינֶנוּ בַּבִּנְיָן. כֻּלָם הָלְכוּ. כַּרְמִי רָץ לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה, אַךְ זוֹ נְעוּלָה. הוּא דָחַף אֶת הַדֶלֶת בְּחָזְקָה, אַךְ זוֹ לֹא נֶעֶתְרָה לוֹ. בֶּהָלָה פִּתְאוֹמִית אָחֲזָה בּוֹ. הוּא הִרְגִישׁ עַצְמוֹ סָגוּר. סָגוּר וּבוֹדֵד. אַף פַּעַם לֹא הִרְגִישׁ עַד כַּמָה שֶׁהָאוּלָם הַזֶה עֲנָקִי וָרֵיק. מִיָד רָץ לַדְלָתוֹת הַצְדָדִיוֹת, הַמוֹבִילוֹת מִן הָאוּלָם הַחוּצָה, אַךְ כַּצָפוּי, גַם הֵן הָיוּ נְעוּלוֹת וְלֹא נַעֲנוּ לוֹ. יֵשׁ עוֹד דְלָתוֹת? כֵּן. עוֹד רַבּוֹת. שָׁם, בַּחֲדַר הַתֵּה, יֵשׁ דֶלֶת. הוּא רָץ אֵלֶיהָ – סָגוּר. בַּצַד הַשֵׁנִי שֶׁל הַפְּרוֹזְדוֹר, אֵצֶל הַמִקְלָחוֹת – סָגוּר. מָה עוֹשִׂים? הָאוּלָם גָדוֹל כָּל־כָּךְ וְרֵיק כָּל־כָּךְ. כַּרְמִי מַבִּיט אֶל שׁוּרוֹת הַכִּסְאוֹת וּפִתְאֹם הוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ. מָה? בְּכָל זֹאת נִשְׁאַר מִישֶׁהוּ בָּאוּלָם יַחַד אִתּוֹ? בַהַתְחָלָה זֶה דַוְקָא שִׂמֵחַ אוֹתוֹ. שָׁם, לְמַעְלָה, יוֹשֶׁבֶת דְמוּת כֵּהָה וְדוֹמֶמֶת וּמַבִּיטָה בּוֹ. מִי זֶה? לָמָה הוּא כָּל כָּךְ שָׁקֵט? לָמָה אֵינוֹ מִתְנוֹעֵעַ? כַּרְמִי מַבִּיט וּמַבִּיט וְלֹא יָכוֹל לִגְרֹעַ עַיִן. הוּא עוֹלֶה לְאַט בַּמַדְרֵגוֹת כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לַשׁוּרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, אַךְ לְפֶתַע קוֹפֵא. אוּלַי מוּטָב לִבְרֹחַ? מַה יִהְיֶה אִם זֶה מִישֶׁהוּ זָר? וּמָה אִם פִּתְאֹם יָקוּם וְיִרְדֹף אַחֲרָיו? הֲרֵי הָאוּלָם סָגוּר סָבִיב סָבִיב. צְמַרְמֹרֶת עוֹבֶרֶת בְּגַבּוֹ שֶׁל כַּרְמִי וְהוּא מִתְקָרֵב בִּזְהִירוּת בִּזְהִירוּת, עוֹד קְצָת, עוֹד צַעַד, וְגַם קוֹרֵא בְּקוֹל מְהַסֵס וְקָטָן: “הֵי, מִי אַתָּה שָׁם?” אַךְ קוֹלוֹ הַגָבוֹהּ מְהַדְהֵד בָּאוּלָם הָרֵיק וְהַדְמוּת לֹא נָעָה. פִּתְאֹם הוּא פּוֹקֵחַ הֵיטֵב אֶת עֵינָיו וְרוֹאֶה: אֵין שָׁם שׁוּם דְמוּת. מִישֶׁהוּ שָׁכַח אֶת הַטְרֵינִינְג שֶׁלוֹ תָלוּי עַל הַכִּסֵא וְזֶה הַכֹּל. הוּקַל לְכַרְמִי מְאֹד וְהוּא אֲפִלוּ קְצָת חִיֵךְ. אַךְ עֲדַיִן הוּא סָגוּר וּמְסֻגָר. שׁוּב הוּא נִגָשׁ לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה. זוֹ דֶלֶת זְכוּכִית גְדוֹלָה וְאֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיף דַרְכָּהּ עַל הַנַעֲשֶׂה בַּחוּץ. אַךְ בַּחוּץ אֵין אִישׁ. כַּרְמִי מַתְחִיל לִצְעֹק וְלִצְרֹחַ: “פִּתְחוּ לִי!” פִּתְחוּ לִי!" אַךְ מִי שׁוֹמֵעַ? רַק כַּעֲבֹר דַקוֹת אֲרֻכּוֹת הוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ עוֹבֵר בְּמֶרְחַק מָה לְיַד בָּתֵי הַיְלָדִים. מִיָד הוּא דוֹפֵק בַּדֶלֶת בְּכָל כֹּחוֹ וְצוֹעֵק! גְרוֹנוֹ נִחַר מֵרֹב צְעָקוֹת. אַךְ הַמִישֶׁהוּ הַזֶה לֹא שׁוֹמֵעַ, מַפְנֶה אֶת גַבּוֹ וְנִכְנַס לַבַּיִת.

כַּרְמִי עָיֵף וּמַזִיעַ. מַה יִהְיֶה? לָמָה אַף אֶחָד לֹא בָּא? הַאִם כֻּלָם שָׁכְחוּ אוֹתוֹ? אֵיפֹה הַהוֹרִים? נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָבַר כְּבָר הֲמוֹן זְמַן. הוּא חוֹשֵׁב שֶׁעוֹד מְעַט יֵרֵד הַלַיְלָה וַעֲדַיִן לֹא חִפְּשׂוּ אַחֲרָיו. עָזְבוּ אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ. אֵינוֹ חָסֵר לְאִישׁ. כַּרְמִי כִּמְעַט בּוֹכֶה אַךְ עֲדַיִן לֹא נִכְנַע. אוּלַי יִקְפֹּץ מִן הַחַלוֹן? אוּלָם הַסְפּוֹרְט מִתְנוֹסֵס גָבוֹהַּ מֵעַל לַקַרְקַע. הַחַלוֹן אָמְנָם נִפְתַּח אַךְ קָשֶׁה לְהַחְלִיט לִקְפֹּץ. לְמַטָה פָּרוּשׂ מִשְׁטָח אֶבֶן וְהַגֹבַהּ הוּא רַב. אָמְנָם כַּרְמִי קַפְצָן מִצְטַיֵן וְקוֹפֵץ בְּלִי בְּעָיוֹת מִגַג הַמִקְלָט, אַךְ הַמִקְלָט פָּחוֹת גָבוֹהַּ וּמִתַּחְתָּיו מִשְׁטַח דֶשֶׁא. פֹּה הוּא אֵינוֹ יָכוֹל. כַּרְמִי מְפַחֵד לִפֹּל עַל הָאֶבֶן הַקָשָׁה. לוּ הָיָה דֶשֶׁא, וַדַאי הָיָה קוֹפֵץ בְּלִי הִסוּס, אַךְ עַל אֶבֶן? לֹא, זֶה לֹא יֵלֵךְ. כָּל הָאֹמֶץ עָזַב אוֹתוֹ כָּאן. מָה עוֹד אֶפְשָׁר לְנַסוֹת?

מִן הַפְּרוֹזְדוֹר יוֹרְדוֹת מַדְרֵגוֹת לַקוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַבִּנְיָן, וְשָׁם חוֹסֵם אֶת הַמַעֲבָר שַׁעַר סוֹרְגִים. סָגוּר כַּמוּבָן. רֶגַע! הֲרֵי מִיכַל, בַּת־כִּתָּתוֹ, עָבְרָה פַּעַם דֶרֶךְ הַסוֹרְגִים וְיָצְאָה. וּבְכֵן, אִם מִיכַל עָבְרָה, אוּלַי יַעֲבֹר גַם הוּא? אָמְנָם מִיכַל דַקִיקָה, רָזָה וּנְמוּכָה וְהוּא בָּחוּר מוּצָק וּרְחַב־כְּתֵפַיִם, אַךְ כְּדַאי לְנַסוֹת. “קֹדֶם לְהַעֲבִיר אֶת הָרֹאשׁ,” חוֹשֵׁב כַּרְמִי. “אִם הָרֹאשׁ יַעֲבֹר, יָבוֹא גַם כְָּל הַיֶתֶר אַחֲרָיו.” מִיָד הוּא תּוֹקֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין הַסוֹרְגִים וּבְקֹשִׁי, בְּקֹשִׁי מַעֲבִיר אוֹתוֹ. עַכְשָׁו הוּא מְנַסֶה לִדְחֹס לְשָׁם אֶת הַכְּתֵפַיִם וְהַבֶּטֶן. אֲבָל פֹּה הוּא נִתְקַע. נִתְקַע וְלֹא זָז יוֹתֵר. הָרְוָחִים בֵּין הַסוֹרְגִים צָרִים מִדַי לְהַעֲבִיר אֶת גוּפוֹ שֶׁל כַּרְמִי. “עַכְשָׁו אֲנִי תָּקוּעַ כָּאן כְּמוֹ פּוּ הַדֹב בְּפֶתַח מְעָרַת הָשָׁפָן,” חוֹשֵׁב לוֹ כַּרְמִי, אֲבָל זֶה כְּלָל לֹא מַצְחִיק אוֹתוֹ. צָרִיךְ לָסֶגֶת. לְהַעֲבִיר אֶת הָרֹאשׁ בַּחֲזָרָה. זֶה לֹא קַל. לְהַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר פָּשׁוּט, מֵאֲשֶׁר לְהוֹצִיאוֹ מִשָׁם. הָרֹאשׁ נִלְחַץ עַד לְהִתְפַּקֵעַ, אֲבָל בַּסוֹף הוּא נֶחֱלַץ. קְצָת לָחוּץ וּקְצָת שָׂרוּט – אֲבָל בַּחוּץ. לֹא. גַם דֶרֶךְ שַׁעַר הַסוֹרְגִים לֹא הִצְלִיחַ לָצֵאת.

וְכָאן נִשְׁבַּר הַגִבּוֹר שֶׁלָנוּ לְגַמְרֵי. הַבְּכִי גוֹאֶה וְעוֹלֶה בִּגְרוֹנוֹ וְהוּא כְּבָר אֵינוֹ עוֹצֵר בַּעֲדוֹ. “אֲנִי מְפַחֵד!” חוֹשֵׁב כַּרְמִי וּבוֹכֶה. “אֲנִי נוֹרָא מְפַחֵד!” כָּל כָּךְ לֹא נָעִים לִהְיוֹת פֹּה לְבַד, סָגוּר, וּלְהַרְגִישׁ שֶׁכֻּלָם, כֻּלָם זָנְחוּ אוֹתוֹ. יֵשׁ לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲבֵרִים וּמוֹרִים וְהוֹרִים וְאַחִים וּמְטַפְּלוֹת – אֵיפֹה כֻּלָם? לָמָה אַף אֶחָד אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו? כַּרְמִי נֶעֱמַד מוּל דֶלֶת הַכְּנִיסָה וּבָכָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. בָּכָה וְהִתְיַפֵּחַ.

וְלָמָה בֶּאֱמֶת אִישׁ לֹא חִפֵּשׂ אוֹתוֹ? לָמָה? הֲרֵי עָבְרָה בְּקֹשִׁי רֶבַע שָׁעָה מֵאָז שֶׁהַיְלָדִים חָזְרוּ לַכִּתָּה וְהָלְכוּ לְהִתְקַלֵחַ. וְדַוְקָא הַמְטַפֶּלֶת חַיָה שָׁאֲלָה מִיָד: “אֵיפֹה כַּרְמִי?” וְלָמָה הִיא שָׁאֲלָה? לֹא נָעִים לְגַלוֹת, אַךְ כַּרְמִי אוֹהֵב לִפְעָמִים לְהִשְׁתַּמֵט מִן הַמִקְלַחַת וּלְהִסְתַּפֵּק בִּשְׂחִיָה שֶׁל אַחַר־הַצָהֳרַיִם בַּבְּרֵכָה, וְחַיָה מַקְפִּידָה שֶׁיִכָּנֵס לַמִקְלַחַת יַחַד עִם כֻּלָם. לָכֵן הִיא שָׁאֲלָה: “אֵיפֹה כַּרְמִי?” וְהַיְלָדִים אָמְרוּ: “הוּא בַּדֶרֶךְ, תֵּכֶף יָבוֹא.” “אֲהָהּ!” חָשְׁבָה לָהּ חַיָה, “הוּא שׁוּב מְנַסֶה לְדַלֵג עַל המִקְלַחַת.” וְהִיא הֶחְלִיטָה בְּלִבָּה לֹא לְהַרְשׁוֹת לוֹ לָשֶׁבֶת לַאֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם, עַד שֶׁלֹא יִהְיֶה מְקֻלַח וּמְצֻחְצָח. “הוּא לֹא יְסַדֵר אוֹתִי!” חָשְׁבָה לָהּ חַיָה, אַךְ לֹא עָלָה עַל דַעְתָּהּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. וְהַהוֹרִים – בָּעֲבוֹדָה, אֲפִלוּ לֹא מְשַׁעֲרִים לְעַצְמָם מָה עוֹבֵר עַל בְּנָם הַקָטָן בְּשָׁעָה זוֹ.

וְזֶה אֻמְלָל וְרוֹעֵד מִבְּכִי עוֹמֵד לְיַד דֶלֶת הַזְכוּכִית שֶׁל אוּלָם הַסְפּוֹרְט וּבוֹכֶה בְּקוֹל בְּלִי לְהִתְבַּיֵשׁ.

אֲוִירוֹנִים עוֹבְרִים בַּשָׁמַיִם וּמַשְׁמִיעִים בּוּם עַל־קוֹלִי. בְּיָמִים כְּתִקוּנָם כַּרְמִי אֲפִלוּ לֹא מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ בִּגְלַל בּוּם כָּזֶה. הֲרֵי זֶה דָבָר שֶׁל יוֹם־יוֹם, אַךְ כָּעֵת גַם זֶה מוֹסִיף לַפַּחַד. וּמַה יִהְיֶה אִם יִצְטָרְכוּ לְפֶתַע לָרֶדֶת לַמִקְלָט? וְהוּא סָגוּר כָּאן! וְאִם תִּפֹּל פִּצְצַת קַטְיוּשָׁה עַל אוּלָם הַסְפּוֹרְט וְהוּא בִּפְנִים? וְשׁוּב הוּא הוֹלֵם בְּאֶגְרוֹפָיו בַּדֶלֶת הַסְגוּרָה וְצוֹעֵק: “פִּתְחוּ לִי! פִּתְחוּ לִי! אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת!”

לְפֶתַע שׁוּב הוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ עוֹבֵר עַל הַכְּבִישׁ הָרָחוֹק. כַּרְמִי מַגְבִּיר אֶת צַעֲקוֹתָיו עַד כְּלוֹת הַנְשָׁמָה. רֹאשׁוֹ כְּבָר כּוֹאֵב מֵרֹב מַאֲמָץ לִצְעֹק. הַפַּעַם נֶעֱצֶרֶת הַדְמוּת. כֵּן, הִיא נֶעֱצֶרֶת, מְהַסֶסֶת, מַקְשִׁיבָה. כַּרְמִי צוֹעֵק: “אֲנִי כָּאן! בְּאוּלָם הַסְפּוֹרְט! פִּתְחוּ לִי! אֲנִי סָגוּר!” הַאִם הַדְמוּת הַזוֹ תִּשְׁמַע? הַאִם הִיא תִּתְקָרֵב אֵלָיו? כֵּן, כֵּן… הִיא מִתְקָרֶבֶת. מִי זֶה? עַכְשָׁו כַּרְמִי כְּבָר מְזַהֶה: זֶה רְאוּבֵן עַצְמוֹ, הַמוֹרֶה לִסְפּוֹרְט, הוּא וְלֹא אַחֵר. כַּמָה טוֹב שֶׁזֶה הוּא, כִּי יֵשׁ לוֹ מַפְתֵּחַ. וְעַכְשָׁו הוּא גַם מַתְחִיל לָרוּץ, כִּי הוּא רוֹאֶה אֶת הַיֶלֶד, הָעוֹמֵד בַּדֶלֶת וּבוֹכֶה. “אֲנִי בָּא!” צוֹעֵק רְאוּבֵן. “אַל תִּבְכֶּה, אֲנִי בָּא!” וְהוּא מַגִיעַ, מוֹצִיא אֶת הַמַפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ אֶת הַדֶלֶת. כָּל כָּךְ פְָשׁוּט. הַמַפְתֵּחַ חוֹרֵק בְּחוֹר הַמַנְעוּל וְהַדֶלֶת נִפְתַּחַת לִרְוָחָה בְּקַלֵי קַלוּת. וְשָׁם עוֹמֵד לוֹ כָּרְמִי וּבוֹכֶה וּבוֹכֶה וְאִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִיעַ אוֹתוֹ.

כָּךְ גַם הֵבִיא אוֹתוֹ רְאוּבֵן לַכִּתָּה וְגַם שָׁם הוּא עוֹד יָשַׁב וּבָכָה. וְהוּא גַם בָּא בִּטְעָנוֹת קָשׁוֹת אֶל חַיָה הַמְטַפֶּלֶת. “לָמָה לֹא חִפַּשְׂתֶּם אוֹתִי?” “לֹא הִסְפַּקְנוּ,” הִסְבִּירָה לוֹ חַיָה. “רַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר חָזְרוּ הַיְלָדִים מֵאוּלָם הַסְפּוֹרְט. הֵם בַּמִקְלַחַת כֻּלָם. וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה שׁוּב לֹא רוֹצֶה לְהִתְקַלֵחַ.” “מָה?” הִשְׁתּוֹמֵם כַּרְמִי, “לִפְנֵי זְמַן קָצָר? הֲרֵי הָיִיתִי הֲמוֹן זְמַן סָגוּר בָּאוּלָם.” “מָה אַתָּה שָׂח, כַּרְמִי, הַשָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פָּחוֹת רֶבַע. עוֹד לֹא אָכַלְנוּ צָהֳרַיִם.” כַּרְמִי פָּעַר אֶת פִּיו בְּתַדְהֵמָה וְשָׁכַח לִסְגֹר אוֹתוֹ. “כָּל כָּךְ מְעַט זְמַן הָיִיתִי שָׁם? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁעוֹד מְעַט לַיְלָה,” הוּא אָמַר וְהִפְסִיק לִבְכּוֹת. “וְאַחַר כָּךְ,” הוּא שָׁאַל, “הֱיִיתֶם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי?” “בְּוַדַאי,” חִיְכָה חַיָה, “מֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים בִּלְעָדֶיךָ? אֲבָל עַכְשָׁו לֵךְ לְהִתְקַלֵחַ.” כָּאֵלֶה הֵן הַמְטַפְּלוֹת כֻּלָן. הָעִקָר שֶׁכֻּלָם יִהְיוּ מְקֻלָחִים.

וְכַרְמִי הָלַךְ לְהִתְקַלֵחַ. בְּתוֹךְ הַמִקְלַחַת הוּא סִפֵּר לַחֲבֵרָיו כָּל מַה שֶׁעָבַר עָלָיו. “אֲנִי נוֹרָא פָּחַדְתִּי,” אוֹמֵר כַּרְמִי. “חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹא אֵצֵא מִשָׁם לְעוֹלָם.”

וְבָעֶרֶב לִפְנֵי הַשֵׁנָה הוּא שָׁר: “יְשׂוּשׂוּן, יְשׂוּשׂוּן מִדְבָּר וְצִיָה”, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁר עַד שֶׁנִרְדַם. הוּא הָיָה עָיֵף מְאֹד, אֲבָל זֶה לֹא בִּגְלַל הַפַּחַד. חַס וְחָלִילָה.