רָפִי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרֵי הַזִכְרוֹנוֹת שֶׁל אַבָּא. כְּשֶׁאַבָּא מְסַפֵּר, מִצְטַיֵר לְעֵינֵי רָפִי קִבּוּץ קָטָן בְּהָרֵי הַגָּלִיל, שֶׁזֶה עַתָּה עָלָה עַל הַקַרְקַע. חוֹמָה סָבִיב לוֹ וּבְתוֹךְ הַחוֹמָה אֹהָלִים אֲחָדִים וְכַמָה צְרִיפִים.

אַבָּא מַפְלִיא לְסַפֵּר עַל הַשָּׁנִים הָרְחוֹקוֹת שֶׁל הַכְשָׁרַת הַקַרְקַע וּמְתִיחַת הַגְדֵרוֹת, עַל עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה וְעַל הַשְׁמִירָה בַּלֵילוֹת.

אֲבָל הַסִפּוּר שֶׁרָפִי הֲכִי אוֹהֵב הוּא הַסִפּוּר עַל זִימֵל שׁוֹמֵר הַשָּׂדוֹת.

זִימֵל הָיָה רַוָק עַלִיז וְשׁוֹבָב, חָבֵר טוֹב שֶׁל כֻּלָם, אֲבָל הִתְעַנְיֵן בִּמְיֻחָד בַּשְׁכֵנִים הָעַרְבִים שֶׁבַּסְבִיבָה, אֵלֶה הָיוּ מַבִּיטִים בַּחֲשָׁד רַב עַל הַ"קוֹלוֹנְיָה" הַצְעִירָה, שֶׁקָמָה לְעֵינֵיהֶם. הֵם הָיוּ רְגִילִים לִנְדֹד עִם עֶדְרֵיהֶם לְכָל מָקוֹם שֶׁנְשָׂאוּם רַגְלֵיהֶם, וּפִתְאֹם – פֹּה אָסוּר וְשָׁם גָדוּר… הָרוֹעִים לֹא הִסְתַּגְלוּ לַסְדָרִים הַחֲדָשִׁים. עִזֵיהֶם הָיוּ פּוֹלְשׁוֹת לַמַטָּע הַצָעִיר וּמְכַרְסְמוֹת אֶת גִזְעֵי הָעֵצִים הָרַכִּים. וְהַכְּבָשִׂים פָּשְׁטוּ בִּשְׂדוֹת הַפַלְחָה. צָרִיךְ הָיָה לִשְׁמֹר וְצָרִיךְ לְהִדָּבֵר. זִימֵל בִּקֵשׁ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר־שָׂדוֹת. “אַתָּה?” שָׁאֲלוּ כֻּלָם. “הֲרֵי עַרְבִית אֵינְךָ יוֹדֵע. אֶת נַפְשָׁם וּמִנְהֲגֵיהֶם שֶׁל שְׁכֵנֵינוּ אֵינְךָ מַכִּיר. וְאֵיךְ תִּהְיֶה שׁוֹמֵר־שָׂדוֹת?”

אַךְ זִימֵל הִתְעַקֵשׁ וְלֹא וִתֵּר. הוּא נִדְבַּק אֶל מַנוּאֵל וְאֶל אֱלִישָׁע, בְּנֵי הָאָרֶץ, שֶׁהָעַרְבִית שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם וְהֵם מַכִּירִים הֵיטֵב אֶת מִנְהֲגֵי הַשְׁכֵנִים. זִימֵל שָׁאַל וְחָקַר וְלָמַד וְהוֹצִיא מִן הַשְׁנַיִם כָּל פֵּרוּר שֶׁל יֶדַע. אֱלִישָׁע, שֶׁהָיָה אָז הַמֻכְתָּר, נָתַן אֱמוּנוֹ בְּזִימֵל: “הוּא יִלְמַד מַהֵר,” אָמַר, “הוּא מַתְאִים לְכָךְ וְרוֹצֶה בָּזֶה, נְתֵּן לוֹ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר־שָׂדוֹת.”

זִימֵל הֵחֵל לְשׁוֹטֵט בֵּין אָהֳלִי הָעַרְבִים וּכְפָרֵיהֶם, שָׁתָה עִמָם קָפֶה, לָמַד אֶת מִנְהֲגֵיהֶם וְאֶת שְׂפָתָם, וְעִם הַזְמַן אַף קָנָה לוֹ יְדִידִים רַבִּים מִבֵּינֵיהֶם. בְּאוֹתָם יָמִים הִכִּיר אֶת רָאנִי, נַעַר עַרְבִי כָּחוּשׁ וְיָחֵף, שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵי עֶדְרוֹ הַקָטָן שֶׁל אָבִיו, רָאנִי דָבַק בְּזִימֵל לְאַהֲבָה וְזִימֵל הֵשִׁיב לוֹ יְדִידוּת. הוּא נָתַן לוֹ שְׁתִילִים שֶׁל עֲצֵי פְּרִי, לִנְטֹעַ לְיַד בֵּיתוֹ, וּפָתַח לְעֶדְרוֹ אֶת בֶּרֶז הַמַיִם שֶׁלְיַד הַמַטָּעִים, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַרְחִיק לַוָאדִי לְהַשְׁקוֹתוֹ. וְהָיוּ עוֹד הַרְבֵּה מַעֲשִׂים שֶׁל יְדִידוּת טוֹבָה. זִימֵל הָיָה אוֹרֵחַ רָצוּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבּוּ רָאנִי וְרָאנִי הִרְבָּה לְבַקֵר אֶת זִימֵל וְלַמֵד אוֹתוֹ דְבָרִים רַבִּים שֶׁעָזְרוּ לוֹ לְהִתְמַצֵא בַּסְבִיבָה.

בָּעֵת הַהִיא רַבּוּ מַעֲשֵׂי הַשֹׁד וְהַגְנֵבוֹת וּלְשׁוֹמֵר הַשָׂדוֹת הָיְתָה עֲבוֹדָה רַבָּה. בְּאַחַד הַיָּמִים קָנוּ לְזִימֵל סוּסָה חֲדָשָׁה. סוּסָה אֲצִילָה, לְבָנָה כַּשֶׁלֶג, פִּרְאִית וְשׁוֹצֶפֶת. הָעַרְבִי הַלְבָנוֹנִי שֶׁמָכַר אוֹתָהּ בִּקֵשׁ שֶׁיַבְטִיחוּ לוֹ, שֶׁלֹא יִשְׁתַּמְשׁוּ בָּהּ לַעֲבוֹדָה אֶלָא לִרְכִיבָה בִּלְבַד. “סוּסָה אֲצִילָה הִיא,” אָמַר הַלְבָנוֹנִי, “צָרִיךְ לִנְהג בָּהּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ.” זִימֵל אָהַב אֶת הֲדַסְקָה סוּסָתוֹ אַהֲבָה עַזָה. הוּא רָחַץ וְקִרְצֵף אוֹתָהּ וְדָאַג לָהּ מְאֹד. יוֹם אֶחָד, בִּימֵי הַחֹרֶף הַקָשִׁים, בָּא זִימֵל אֶל בַּתְיָה, שֶׁהָיְתָה אַחֲרָאִית לְמַחְסַן הַבְּגָדִים, וּבְקֵשׁ שְׁמִיכָה בִּשְׁבִיל הֲדַסְקָה. “שְׁמִיכָה לָסוּסָה?” הִשְׁתּוֹמְמָה בַּתְיָה. “יָצָאתָ מְדַעְתְּךָ? אֵין לִי דֵי שְׁמִיכוֹת לַיְלָדִים וְלַחֲבֵרִים, וְאַתָּה מְבַקֵשׁ שְׁמִיכָה לָסוּסָה? לֵךְ לְךְ וְאַל תְּבַלְבֵּל אֶת הַמֹחַ.” אַךְ זִימֵל עָמַד עַל דַעְתּוֹ: “אִם לֹא תִּתְּנִי לִי שְׁמִיכָה לַהֲדַסְקָה – אֶתֵּן לָהּ אֶת הַשְׁמִיכָה שֶׁלִי. הַדַסְקָה סוּסָה אֲצִילָה וְאָסוּר שֶׁיִהְיֶה לָהּ קַר.” מַה יָכְלָה בַּתְיָה לַעֲשׂוֹת? הִיא לֹא רָצְתָה שֶׁיִהְיֶה קַר לְזִימֶל. הֲרֵי הִכִּירָה אוֹתוֹ עוֹד מִשָּׁם, מְגָלוּת פּוֹלִין, בְּנֵי עֲיָרָה אַחַת הָיוּ וְזִימֵל הָיָה הַשׁוֹבָב מִכָּל הַבָּנִים וְהָאָהוּב בְּיוֹתֵר. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִכְעֹס עָלָיו וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְסָרֵב לוֹ. וּבַתְיָה נָתְנָה לוֹ שְׁמִיכָה בִּשְׁבִיל הַסוּסָה. אֶלָא מָה?

זִימֵל וַהֲדַסְקָה שֶׁלוֹ הָיוּ יְדוּעִים בְּכָל הַסְבִיבָה. הָעַרְבִים אֲהֵבוּהוּ וְכִבְּדוּהוּ וְגַם פָּחֲדוּ מִפָּנָיו. זִימֵל רָצָה לִהְיוֹת חָבֵר טוֹב עִם כָּל הַשְׁכֵנִים, אַךְ אֶת הַגַנָבִים וּמַשִׁיגֵי הַגְבוּל הָיָה רוֹדֵף. תָּמִיד דָאַג שֶׁיְכַבְּדוּ אֶת אַנְשֵׁי הַקִבּוּץ וְאֶת רְכוּשָׁם. וּבְכָל זֹאת הִגִיעַ הַיוֹם וְגָנְבוּ מִזִימֵל אֶת הַסוּסָה. וְכָךְ הָיָה הַמַעֲשֶׂה:

בְּיוֹם חֹרֶף גָשׁוּם בָּא אֶל זִימֵל אַחַד הַשְׁכֵנִים הָעַרְבִים וּבְקֵשׁ עֶזְרָה. פָּרָה נֶעֶלְמָה לוֹ. אוּלַי נִשְׁאֲרָה תְּקוּעָה בִּסְבַךְ הַשִׂיחִים בַּחֹרֶשׁ? אוּלַי נָפְלָה מִצוּק סֶלַע לַוָאדִי? אוּלַי נִגְנְבָה? יָצְאוּ זִימֵל וְגִדְעוֹן חֲבֵרוֹ, לְחַפַּשׂ אַחַר הַפָּרָה. כְּשֶׁהִגִיעוּ לְשֶׁטַח הַמַטָע שֶׁל הַקִבּוּץ וְרָכְבוּ בֵּין הָעֵצִים, הִבְחִינוּ לְפֶתַע בְּעִקְבוֹת בְּהֵמָה אַחַת הַמוֹבִילִים אֶל תּוֹךְ הַחֹרֶשׁ. וְאָמְנָם מָצְאוּ אֶת הַפָּרָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ אֶל סוּסוֹתֵיהֶם – מָה רָאוּ עֵינֵיהֶם? בַּת שֶׁבַע, סוּסָתוֹ שֶׁל גִדְעוֹן, עָמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ וְלָעֲסָה עֵשֶׂב. אַךְ אֵיפֹה הֲדַסְקָה? הֲדַסְקָה נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָה. עֲנָנִים שְׁחוֹרִים וּכְבֵדִים הָיוּ תְּלוּיִים מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהַגֶשֶׁם לֹא פָּסַק. הָעֲקֵבוֹת הַטְבוּעִים בַּבֹּץ טֻשְׁטְשׁוּ בִּמְהִירוּת, אַךְ עֲדַיִן אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין שֶׁהֵם מוֹבִילִים אֶל הַוָאדִי. זִימֵל הָיָה הָמוּם, קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַאֲמִין שֶׁגָנְבוּ מִמֶנוּ אֶת סוּסָתוֹ. בּוּשָׁה וְזַעַם מִלְאוּ אֶת לִבּוֹ. מִיָד הִזְעִיק אֶת רָאנִי, וְזֶה הִגִיעַ חִישׁ מַהֵר עִם פָּמַלְיָה שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה…

כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ לַדֶרֶךְ בְּעִקְבוֹת הַסוּסָה כְּבָר הֶעֶרִיב הַיוֹם. חֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְרָטֹב הִקִיפָם סָבִיב. הַבַּחוּרִים שֶׁלָנוּ, זִימֵל, גִדְעוֹן, מֹשֶׁה, צְבִי וּמְנַחֵם וְעִמָהֶם חֲמִשָּׁה מִבְּנֵי הַשְׁכֵנִים וְרָאנִי בְּרֹאשָׁם, הָלְכוּ עִם פַּנָסֵי רוּחַ גְדוֹלִים, רְכוּנִים אֶל הָאֲדָמָה הַבֻּצִית, וְחִפְּשׂוּ בָּהּ עֲקֵבוֹת. עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה הִתְמַצְאוּ הֵיטֵב בַּעֲקֵבוֹת. שָׁם עָנָף שָׁבוּר, פה שֶׁקַע בַּאֲדָמָה, כָּל סִימָן מְסַפֵּר לָהֶם עַל נְתִיב הַבְּרִיחָה. גַם זִימֵל כְּבָר יָדַע לְהַבְחִין בַּסִימָנִים. אֶת פִּרְזוּלָהּ הַמְיֻחָד שֶׁל הֲדַסְקָה הִכִּיר הֵיטֵב. הֲדַסְקָה הָיְתָה מְפֻרְזֶלֶת בִּידֵי מוֹטְל, שֶׁיָדַע אֶת מְלֶאכֶת הַפִּרְזוּל עוֹד מִבֵּית אַבָּא בְּפוֹלִין. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיוּ לְזִימֵל טְעָנוֹת לַפִּרְזוּל שֶׁל מוֹטְל, הַשׁוֹנֶה מִפִּרְזוּלָן שֶׁל סוּסוֹת עֲרָב, אַךְ בְּלַיְלָה זֶה בֵּרַךְ עַל כָּךְ. אֶת עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל הֲדַסְקָה נִתָּן הָיָה לְזַהוֹת בִּזְכוּת פִּרְזוּלָהּ הַמְיֻחָד.

לְאַט לְאַט הִתְקַדְמָה הַחֲבוּרָה בְּמוֹרַד הַוָאדִי. רוּחַ סְעָרָה הִשְׁתּוֹלְלָה וְגֶשֶׁם זַלְעָפוֹת יָרַד עֲלֵיהֶם. תּוֹךְ דַקוֹת אֲחָדוֹת הָיוּ כֻּלָם רְטֻבִּים עַד לְשַׁד הָעֲצָמוֹת. צְבִי הֶחֱלִיק וְנָפַל לַבֹּץ וְכַאֲשֶׁר גִדְעוֹן הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ לְחַלְצוֹ, הֶחֱלִיק גַם הוּא וְיַחַד הִתְגַלְגְלוּ מַטָה מַטָה בַּמִדְרוֹן הַמְרְפָּשׁ. הַפַּנָסִים כָּבוּ מִפַּעַם לְפַעַם וְצָרִיךְ הָיָה לְהַדְלִיקָם מֵחָדָשׁ. הַבַּחוּרִים נִסוּ לִמְצֹא מִסְתּוֹר מֵאֲחוֹרֵי עֵץ אוֹ שִׁיחַ כְּדֵי לָתֵת מַחֲסֶה לָאֵשׁ, אַךְ הָרוּחַ הַסוֹעֶרֶת כִּבְּתָה אֶת הַגַפְרוּרִים שׁוּב וָשׁוּב, כִּי אֵיךְ תִּלָחֶם לֶהָבָה קְטַנְטֹנֶת שֶׁל גַפְרוּר דַקִיק נֶגֶד סְעָרָה שֶׁכָּזוֹ? לְבַסוֹף הִגִיעוּ אֶל הַוָאדִי וְכָל הַפַּנָסִים כְּבוּיִים בְּיָדָם. פֹּה נֶעֶצְרוּ כְּדֵי לְהִוָעֵץ מַה לַעֲשׂוֹת…

הָעֲקֵבוֹת נִמְשְׁכוּ הָהָרָה לְעֵבֶר גְבוּל הַלְבָנוֹן. “אֵין תּוֹעֶלֶת לָרוּץ עַד הַגְבוּל,” אָמַר אַבּוּ רָאנִי, אָבִיו שֶׁל רָאנִי הַצָעִיר. “תְּנוּ לִי נֶשֶׁק וְנֵלֵךְ אֲנִי וּבְנִי לְגַלוֹת לְאָן מוֹבִילִים הָעֲקֵבוֹת עַל הָהָר. כְּשֶׁנַחֲזֹר אֲלֵיכֶם, נַחְלִיט מַה לַעֲשׂוֹת.” “בְּסֵדֶר,” הִסְכִּים עִמוֹ זִימֶל. “נְחַכֶּה לָכֶם פֹּה. אַל תִּתְמַהְמְהוּ.” הוּא מָסַר לְאַבּוּ רָאנִי אֶת אֶקְדָחוֹ. אַבּוּ רָאנִי וּבְנוֹ נִבְלְעוּ בְּחֶשְׁכַת הַלַיְלָה.

הַבַּחוּרִים הִצְטוֹפְפוּ מִתַּחַת עֵץ, מְחַפְּשִׂים מַחֲסֶה מִפְּנֵי הַגֶשֶׁם, רוֹעֲדִים מִקֹר וּמַצַב רוּחָם קוֹדֵר כְּמוֹ הַלַיְלָה. משֶׁה כָּעַס עַל זִימֶל. “לָמָה נָתַתָּ לָהֶם אֶת הַנֶשֶׁק?” הוּא רָטַן. “מְסֻכָּן לָתֵת לָהֶם נֶשֶׁק!” אֲבָל זִימֵל לֹא הִסְכִּים עִמוֹ. “יְדִידִי הֵם וְלֹא יִבְגְדוּ בִּי,” אָמַר. “יַחַד יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַסוּסָה וְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי הוּא גַם שֶׁלָהֶם.” וְזִימֵל, כַּמוּבָן, צָדַק.

כַּעֲבֹר זְמַן לֹא רַב הוֹפִיעוּ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה אַבּוּ רָאנִי וּבְנוֹ. “הָעֲקֵבוֹת בֶּאֱמֶת מוֹבִילִים אֶל מֵעֵבֶר לַגְבוּל.” סִפְרוּ. “שָׁם, לֹא רָחוֹק, יוֹשֶׁבֶת מִשְׁפַּחַת הַסָעִידִים, הֵם מְקַבְּלִים רְכוּשׁ גָנוּב וּמוֹכְרִים אוֹתוֹ הָלְאָה, לִלְבָנוֹן. אֲלֵיהֶם בְּוַדַאי הֵבִיאוּ אֶת סוּסָתְךָ. יָה זִימֶל, הִזְדָרֶז לִדְרֹשׁ אוֹתָהּ מִיָדָם לִפְנֵי שֶׁיֹּאבְדוּ עִקְבוֹתֶיהָ.” “אִם כָּךְ,” הִצִיעַ מְנַחֵם, “נַעֲלֶה אֶל אַבּוּ עָלִי, הוּא אִיבְּרָהִים מַמְלוּק, מַכִּיר הוּא אֶת הַסָעִידִים וְיֵשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה עֲלֵיהֶם. אוּלַי יוּכַל לַעֲזֹר.”

פֹּה נִפְרְדוּ הַשְׁכֵנִים, אַבּוּ רָאנִי וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, חָזְרוּ לְבֵיתָם, הוֹלְכִים וּמְקַלְלִים אֶת הַגַנָב וּמְאַחֲלִים לַבַּחוּרִים הַצְלָחָה, וַחֲמֵשֶׁת הַבַּחוּרִים בּוֹסְסוּ בַּבֹּץ וּבַגֶשֶׁם בְּמַעֲלֵה הָהָר, בְּדַרְכָּם אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ עָלִי.

כָּאן הַמָקוֹם לַעֲשׂוֹת אֶתְנַחְתָּא וּלְסַפֵּר מְעַט עַל אַבּוּ עָלִי. אַבּוּ עָלִי הָיָה שְׁכֵנֵנוּ הַגָר עַל הָהָר בַּצָפוֹן, אִישׁ עָשִׁיר וְשָׁמֵן כְּבֶן אַרְבָּעִים, בַּעַל עֲדָרִים רַבִּים. כָּל עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה עָבְדוּ בִּשְׁבִילוֹ וְנִכְנְעוּ לוֹ. כְּשֶׁהָיָה מוֹפִיעַ בַּחֲצַר הַקִבּוּץ, רָכוּב עַל סוּסוֹ, הָיוּ מְשָׁרְתָיו רָצִים לְצִדוֹ. בִּרְצוֹתוֹ לָרֶדֶת הָיָה אֶחָד מֵהֶם כּוֹרֵעַ לְיַד הַסוּסָה וּמְשַׁמֵשׁ הֲדוֹם לְרַגְלָיו. בֵּיתוֹ הָיָה בֵּית אֶבֶן גָדוֹל וְעַתִּיק בַּעַל קִירוֹת גְבוֹהִים וְחַלוֹנוֹת קְטַנִים, מוּגַנִים עַל־יְדֵי תְּרִיסִים וְסוֹרְגִים, מִדֵי עֶרֶב הוּגַף שַׁעַר הַבַּיִת וְנִסְגַר עַל מַנְעוּל וּבְרִיחַ, וְכָל הַבָּא בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה הָיָה חַיָב לְהַקְדִים וּלְהִזְדָהוֹת לִפְנֵי הִכָּנְסוֹ. אַבּוּ עָלִי יָשַׁב רֹב הַיּוֹם עַל עֲרֵמַת כָּרִים בַּחֲדַר הַקַבָּלָה שֶׁלוֹ. הָיָה זֶה חֶדֶר מְרֻפָּד בִּשְׁטִיחִים, סָבִיב לַקִירוֹת הָיוּ מֻנָחִים מִזְרָנִים וַעֲלֵיהֶם כָּרִים לַהֲסַבָּה. בְּאַחַת הַפִּנוֹת עָמְדָה כִּירַת־פֶּחָמִים לַהֲכָנַת קָפֶה וּלְצִדָהּ הָעֱלִי עִם הַמַכְתֵשׁ. אַבּוּ עָלִי יָשַׁב לוֹ שָׁם בְּנוֹחִיוּת וּבְהָדָר וְחִלֵק פְּקֻדוֹת, כְּשֶׁמִסָבִיב לוֹ מִתְרוֹצְצִים עִזִים, גְדָיִים וְתַרְנְגוֹלוֹת.

כְּשֶׁהִגִיעוּ הַבַּחוּרִים אֶל פֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ עָלִי, רְטֻבִּים, מְלֵאֵי בֹּץ וְרוֹעֲדִים מִקֹר, כְּבָר הָיָה הַשַׁעַר נָעוּל עַל בְּרִיחַ. הֵם קָרְאוּ בְּקוֹל וְהִזְדַהוּ כִּשְׁכֵנִים מִן הַקִבּוּץ. בְּהִפָּתַח הַשַׁעַר נֶעֶמְדוּ בַּפֶּתַח וְלֹא רָצוּ לְהִכָּנֵס וּלְלַכְלֵךְ אֶת הַבַּיִת בְּנַעֲלֵיהֶם וּבְבִגְדֵיהֶם הַנוֹטְפִים בֹּץ וּמַיִם, אַךְ אַבּוּ עָלִי קִבְּלָם בְּכָבוֹד וּבְהָדָר. הוּא צִוָה לְהָבִיא לָהֶם מִיָד בְּגָדִים יְבֵשִׁים וּלְיַבֵּשׁ אֶת בִּגְדֵיהֶם הָרְטֻבִּים לְיַד אֵשׁ הַמְדוּרָה. עַד שֶׁנַעֲשָׂה הַדָּבָר הָיָה אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו קוֹלֶה פּוֹלֵי קָפֶה עַל הָאֵשׁ וְכוֹתֵשׁ אוֹתָם בַּמַכְתֵּשׁ בִּדְפִיקוֹת קְצוּבוֹת. וּבְהִתְיַשְׁבָם סָבִיב לָאֵשׁ כְּבָר הֻגַשׁ לָהֶם הַקָפֶה הַמוּכָן, לָרִאשׁוֹנָה טִפּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל קָפֶה רוֹתֵחַ וּמַר כְּלַעֲנָה. רִאשׁוֹן טָעַם הַמְארֵחַ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְאוֹרְחָיו שֶׁאֵין רַעַל בַּקָפֶה, וְאַחֲרָיו שָׁתוּ הָאוֹרְחִים. “תְּפָאדָל!” הִזְמִין אַבּוּ עָלִי. “שׁוּקְרָן!” עָנוּ הַבַּחוּרִים וְלָגְמוּ מִן הַקָפֶה הַמַר, הַשָׁחוֹר וְהָרוֹתֵחַ. לְאַחַר הַקָפֶה הַמַר נִמְזַג קָפֶה מָתוֹק, וּבֵין קָפֶה לְקָפֶה קָלְחָה הַשִׂיחָה. הַבַּחוּרִים, שֶׁהַקָפֶה הַחַם בָּא כְּשֶׁמֶן בְּעַצְמוֹתֵיהֶם, סִפְרוּ לְאַבּוּ עָלִי עַל צָרָתָם. “נִגְנְבָה סוּסָתִי הָאֲצִילָה,” קָבַל זִימֵל בְּאָזְנֵי אַבּוּ עָלִי. “אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּבְאָה אֶל הַסָעִידִים שֶׁבִּלְבָנוֹן. אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי הַגַנָב, אַךְ הוּא לָבֶטַח הֲבִיאָהּ לְשָׁם. בַּקְשָׁתֵנוּ, יָה אַבּוּ עָלִי, כִּי תִּשְׁלַח שָׁלִיחַ אֶל הַסָעִידִים לְבַקֵשׁ כִּי יַחֲזִירוּ לָנוּ אֶת הַסוּסָה. אֵין בְּרָכָה בְּסוּסָה גְנוּבָה. סוּסָתִי הָאֲצִילָה חַיֶבֶת לַחֲזֹר אֶל בְּעָלֶיהָ. צַוֵה עֲלֵיהֶם, אַבּוּ עָלִי, שֶׁיַחֲזִירוּהָ, הֲרֵי רַב־הַשְׁפָּעָה וְרַב־כֹּחַ הִנְךְ.” אַבּוּ עָלִי הִקְשִׁיב. לְאַבּוּ עָלִי יֵשׁ זְמַן. הוּא שָׁקַל אֶת הַדָבָר וּבֵינְתַיִם הֻגַשׁ הָאֹכֶל הַטוֹב: חוּמוּס, בָּשָׂר וּפִתּוֹת בְּשֶׁפַע. אַבּוּ עָלִי שָׁקַל הֵיטֵב, אִם כְּדַאי לוֹ לְהֵעָנוֹת לְבַקָשַׁת הַבַּחוּרִים, וּבֵינְתַיִם זָלַל מִכָּל טוּב. הַבַּחוּרִים צִפּוּ עֲצוּבִים, עֲיֵפִים וְחַסְרֵי תֵּאָבוֹן. בַּחוּץ עֲדַיִן הִשְׁתּוֹלְלָה הַסוּפָה. הֵם חָשְׁבוּ עַל הֲדַסְקָה, יוֹשְׁבִים לָהֶם עַל הַמִזְרָנִים סְבִיב כִּירַת הָאֵשׁ, עֲטוּפִים בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים מְשֻׁנִים וּמְחַכִּים לְמוֹצָא פִיו שֶׁל אַבּוּ עָלִי. “וּבְכֵן,” נַעֲנָה אַבּוּ עָלִי לְבַסוֹף, “שְׁכֵנַי הַטוֹבִים אַתֶּם, עַל כֵּן אֶשְׁלַח שָׁלִיחַ אֶל מִשְׁפַּחַת הַסָעִידִים וְכָךְ אֲצַוֶה לוֹמַר לָהֶם: סוּסָה אֲצִילָה הוּבְאָה אֲלֵיכֶם, אַל תִּמְכְּרוּהָ! הִיא נִגְנְבָה מִשְׁכֵנַי הַטוֹבִים וַאֲנִי דּוֹרֵשׁ כִּי יַחֲזִירוּהָ מִיָד.”

“אֶלֶף תּוֹדוֹת לְךָ, יָה אַבּוּ עָלִי!” הוֹדוּ הַבַּחוּרִים.

עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַיְלָה יָצָא הַשָׁלִיחַ לַדֶרֶךְ. הַבַּחוּרִים שָׁכְבוּ לִישׁן עַל מִזְרָנָיו שֶׁל אַבּוּ עָלִי, אַךְ הַשֵׁנָה נָדְדָה מֵהֶם וָהָלְאָה. הֵם יָדְעוּ שֶׁלְאַבּוּ עָלִי יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עַל כָּל עַרְבִיֵי הַסְבִיבָה וּקְשָׁרָיו עִם הַלְבָנוֹנִים קְשָׁרִים הֲדוּקִים הֵם. לַשָׁלִיחַ הִבְטִיחוּ שְׂכַר טִרְחָה, כִּי יָצָא לְמַעֲנָם בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה הַקַר וְהַגָּשׁוּם. שָׁעוֹת חִכּוּ לְשׁוּבוּ, עַד שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר. הֵאִיר בֶּאֱמֶת, כִּי הָעֲנָנִים הִתְפַּזְרוּ וְהַשֶׁמֶשׁ יָצְאָה. הַבְּגָדִים הִתְיַבְּשׁוּ וְכָל בַּחוּרֵינוּ עָמְדוּ בַּחוּץ נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם צָפוֹנָה אֶל גְבוּל הַלְבָנוֹן. וְהִנֵּה, לְאַחַר שָׁעוֹת שֶׁל מֶתַח הִבְחִינוּ בְּרוֹכֵב יָחִיד עַל סוּסָה לְבָנָה. זֹאת הָיְתָה הֲדַסְקָה. הֶחֱזִירוּ אֶת הֲדַסְקָה! זִימֵל שָׂמַח כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַדִבּוּר נֶעְתַּק מִפִּיו. הוּא רַק לִטֵף אֶת צַוָארָהּ שֶׁל הֲדַסְקָה וְחִכֵּךְ אֶת לֶחְיוֹ בְּרֹאשָׁהּ. וְהַבַּחוּרִים נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם שׁוֹבָבִים וְגִבּוֹרִים, רָקְדוּ וְכִרְכְּרוּ מִסָבִיב כְּמוֹ מְשֻׁגָעִים. זִימֵל הוֹדָה לְאַבּוּ עָלִי בְּשֵׁם כֻּלָם וְהִזְמִינוֹ לְהִתְאָרֵחַ וְלָחֹג עִם הַקִבּוּץ בְּשִׂמְחָתוֹ.

לְאַחַר שֶׁנִפְרְדוּ פָּנְתָה הַחֲבוּרָה הָעַלִיזָה לַדֶרֶךְ הַבַּיְתָה. הֵם יָרְדוּ מִן הָהָר אֶל הַוָאדִי הַשׁוֹצֵף מַיִם רַבִּים וְעָלוּ שׁוּב הָהָרָה, לַקִבּוּץ.

“הֲדַסְקָה חָזְרָה!” עָבְרָה צְעָקָה בְּכָל הַמַחֲנֶה וְכֻלָם פָּרְצוּ הַחוּצָה לִקְרַאת הַבָּאִים. “הֲדַסְקָה חָזְרָה!” צִפְצְפוּ יַלְדֵי הַגַנוֹן, בְּנֵי הַקִבּוּץ הָרִאשׁוֹנִים, וּבָאוּ אַף הֵם לִשְׂמֹחַ וְלִצְהל עִם כֻּלָם. רַק אֱלִישָׁע הַמֻּכְתָּר לֹא שָׂמַח. הוּא הִבִּיט בַּסוּסָה, הִבִּיט בַּבַּחוּרִים וְהִפְטִיר קְצָרוֹת: “הַחֲזִירוּ אֶת הַסוּסָה.”

“מָה?” צָעַק זִימֵל צְעָקָה גְדוֹלָה: “לְהַחֲזִיר? לְמִי? לָמָה?” “הַסוּסָה נִגְנְבָה עִם רִתְמָה וְאֻכָּף”, אָמַר אֱלִישָׁע, “וְהֶחֱזִירוּהָ בְּלִי כָּל אֵלֶה. זֶה לֹא מְכֻבָּד. כָּךְ מַפְגִינִים כְּלַפֵּינוּ זִלְזוּל וּבוּז. לֵךְ, זִימֵל, אֶל אַבּוּ עָלִי. בַּקֵשׁ כִּי יִשְׁלַח שָׁלִיחַ עִם הֲדַסְקָה אֶל הַסָעִידִים, שֶׁיִדְרֹשׁ לְהַחֲזִירָהּ כְּפִי שֶׁקִבְּלוּהָ – עִם אֻכָּף וְרִתְמָה.” כָּךְ פָּסַק אֱלִישָׁע, הִפְנָה גַבּוֹ וְהָלַךְ.

זִימֵל נוֹתַר עָצוּב וּמִסְכֵּן מְאֹד. כָּל כָּךְ שָׂמַח שֶׁהֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת סוּסָתוֹ עַד שֶׁלֹא שָׁם לֵב לִפְרָטִים כְּגוֹן רִתְמָה וְאֻכָּף. וּמַה יִהְיֶה עַכְשָׁו? אֲבָל אֱלִישָׁע כָּמוּבָן צָדַק. צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַכָּבוֹד בְּעֵינֵי הַשְׁכֵנִים. זִימֵל פָּנָה חֲזָרָה אֶל אַבּוּ עָלִי בְּלֵב כָּבֵד.

אַבּוּ עָלִי הֵבִין אֶת הָעִנְיָן הֵיטֵב, הוּא כַּנִרְאֶה צִפָּה שֶׁכָּךְ יָגִיבוּ, וְשׁוּב יָצָא הַשָׁלִיחַ לַדֶרֶךְ. זִימֶל, לִבּוֹ נִשְׁבַּר בּוֹ לְהִפָּרֵד שֵׁנִית מֵהֲדַסְקָה וּלְהַפְקִירָהּ שׁוּב בְּיָדַיִם זָרוֹת. שָׁעוֹת עָמַד לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ עָלִי, עַל גַב הָהָר, וְלִבּוֹ רוֹעֵד בְּחָזֵהוּ. הַאִם יַחֲזִירוּ אוֹתָהּ שֵׁנִית? הַאִם שׁוּב יִרְאֶה אֶת סוּסָתוֹ הָאֲהוּבָה? כָּךְ עָמַד לוֹ זִימֵל עַל הָהָר בָּרוּחַ הַחָרְפִּית, אֵינוֹ חָשׁ בַּקֹר הָעַז, וְאֵינוֹ מַבְחִין בַּפְּרִיחָה הַפִּרְאִית, הַיְפֵהפִיָה, וּבַנוֹף הַנֶהְדָר הַנִשְׁקָף לוֹ מִכָּל עֵבֶר. עֵינָיו הָיוּ מֻפְנוֹת צָפוֹנָה אֶל גְבוּל הַלְבָנוֹן וְלִבּוֹ בָּכָה עַל הֲדַסְקָה.

וְהִיא אָכֵן חָזְרָה, הֲדוּרָה בְּאֻכָּף וְרִתְמָה, יָפָה וּמְכֻבֶּדֶת, סוּסַת עֲרָב אֲצִילָה. וְכָךְ חָזַר עִמָהּ זִימֵל הַבַּיְתָה לַקִבּוּץ. עַתָּה הָיְתָה הַשִׂמְחָה כְּפוּלָה. מִיָד הֵחֵלָה הַתְּכוּנָה לִקְרַאת הַמְסִבָּה. נִשְׁחֲטוּ שְׁתֵּי עַזִים וְרָאנִי וְחָמֵד הָיוּ הַטַבָּחִים. הֵם הֵכִינוּ צָלִי עַל הָאֵשׁ, תִּבְּלוּ וְהָפְכוּ וְשָׁרוּ שִׁירִים. כָּל הַשְׁכֵנִים הַיְדִידִים הִגִיעוּ עִם יַלְדֵיהֶם, מְצֻחְצָחִים וַחֲגִיגִיים. בְּרֹאשׁ הַשֻׁלְחָן יָשַׁב אַבּוּ עָלִי הַשָׁמֵן וְחִסֵל כַּמֻיוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁל מָזוֹן. כֻּלָם נֶהֱנוּ מֵהַמַטְעַמִים וְהַכֹּל נֶעֱלָם כְּלֹא הָיָה. בִּרְבוֹת הַשִׂמְחָה בִּרְכוּ אֶת זִימֵל וְשָׁרוּ לוֹ שִׁירִים. רָאנִי וּקְרוֹבָיו הִקְפוּהוּ בְּמַעְגָל וְכָל הַקִבּוּץ שָׁר וְרָקַד עַד חֲצוֹת הַלַיִל. “בַּחֲתֻנָתְךָ, זִימֵל,” אָמַר רָאנִי, “נִשְׂמַח הַרְבֵּה יוֹתֵר. אָז נַעֲשֶׂה פַנְטַזְיָה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת.” אַךְ זִימֵל רַק צָחַק. “לַחֻפָּה צָרִיךְ שְׁנַיִם, יָה רָאנִי,” אָמַר, “וְלִי אֵין כְּלָל כַּלָה.”

זִימֵל הִמְשִׁיךְ לִרְכּב עַל סוּסָתוֹ בִּשְׁדוֹת הַגָלִיל. רָדַף אַחֲרֵי שׁוֹדְדִים שֶׁגָנְבוּ מַחֲרֵשָׁה בַּמַטָע אוֹ חָטְרֵי זֵיתִים מִשִׁטְחֵי הַיַעַר. תָּמִיד הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הַגְנֵבָה וּלְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. כֻּלָם יָדְעוּ שֶׁלֹא קַל לִגְנֹב מִן הַקְבּוּץ. כֻּלָם הִכִּירוּ אֶת זִימֵל שׁוֹמֵר הַשָּׂדוֹת וְכִבְּדוּהוּ, וְרַבִּים אָהֲבוּ אוֹתוֹ… אַךְ זִימֵל לֹא הֶעֱמִיד חֻפָּה. הַמְסִבָּה הַגְדוֹלָה שֶׁרָאנִי חָלַם עָלֶיהָ לֹא הִתְקַיְמָה. זִימֵל חָלָה פִּתְאֹם וָמֵת.

צָעִיר הָיָה וְלֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו לֹא אִשָׁה וְלֹא יְלָדִים. דְמוּתוֹ הַיָפָה עַל סוּסָתוֹ הַלְבָנָה נֶעֶלְמָה מִנוֹף הַגָלִיל. הֲדַסְקָה שֵׁרְתָה עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת אֶת שׁוֹמְרֵי הַשָׁדוֹת שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי זִימֵל. אַךְ גַם הִיא כְּבָר אֵינֶנָה. הַיְלָדִים שֶׁנוֹלְדוּ אַחֲרֵי זְמַנוֹ לֹא יוֹדְעִים עָלָיו דָבָר. גַם רָפִי לֹא יָדַע מִי הָיָה זִימֶל עַד שֶׁשָׁמַע אֶת סִפּוּרָיו שֶׁל אַבָּא. עַכְשָׁו הוּא יוֹדֵעַ וּמְסַפֵּר גַם לַאֲחֵרִים עַל “זִימֵל שׁוֹמֵר הַשָּׂדוֹת”.