הָיָה זֶה יוֹם חֹרֶף. שָׁבוּעַ יָמִים לִפְנֵי כֵן יָרְדוּ גִשְׁמֵי זַעַף וְהָאֲדָמָה הָיְתָה רַכָּה וּבֻצִית מְאֹד. אַךְ הַיּוֹם זָרְחָה הַשֶׁמֶשׁ בְּכָל הוֹדָהּ, וּבַחוּץ הָיָה כָּל־כָּךְ רַעֲנָן וְרָחוּץ שֶׁמַמָשׁ הִתְבַּקֵשׁ לָצֵאת וּלְטַיִל. “אִם כָּךְ,” חוֹשֶׁבֶת לָהּ סַבְתָּא יְהוּדִית, “אֵצֵא לְטִיוּל קָטָן וַאֲחַפֵשׁ “מְצִיאוֹת” לְאֹסֶף הַגְרוּטָאוֹת שֶׁל מַתָּן וְסַבָּא. תָּמִיד חֲסֵרוֹת לָהֶם גְרוּטָאוֹת.” וּבְכֵן, סַבְתָּא יוֹצֵאת לְחַפֵּשׁ גְרוּטָאוֹת. בֵּין הָרְפָתוֹת לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת יֵשׁ הַרְבֵּה מַה לְחַפֵּשׁ וְלִמְצֹא. הִנֵּה שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל אוֹפַנַיִם, הִנֵּה פַּס מַתֶּכֶת מַבְרִיק שֶׁהוֹצִיאוּ מִמֶנוּ עִגוּלִים־עִגוּלִים. זֶה בְּוַדַּאי יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי סַבָּא וּמַתָּן. סַבְתָּא שְׁמֵחָה. הוֹלֵךְ לָהּ הַיוֹם. הִיא מוֹצֵאת דְבָרִים נֶהְדָרִים. וְהִנֵּה, לְפֶתַע הִיא רוֹאָה מַשֶׁהוּ מְשֻׁנֶה. מַשֶׁהוּ מְבַצְבֵּץ מִתּוֹךְ הַבֹּץ. מַשֶׁהוּ וָרֹד. אוּלַי פֶּרַח? לֹא. זוֹ יָד קְטַנָה. יָד קְטַנָה וְרֻדָה שֶׁל בֻּבָּה. הַיָּד הַקְטַנָה הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁתוּלָה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ יָד שֶׁל טוֹבֵעַ הַמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה.

סַבְתָּא מוֹשֶׁכֶת בַּיָּד הַקְטַנָה אַך זוֹ אֵינָהּ זָזָה. אִם כָּךְ צָרִיךְ לַחְפֹּר. וּבְכֵן, הִיא לוֹקַחַת יָתֵד בַּרְזֶל וּמַתְחִילָה לְשַׁחְרֵר אֶת הָאֲדָמָה מִסָבִיב, לְאַט לְאַט זָז מַשֶׁהוּ. הִנֵּה עוֹד יָד. הִנֵּה כָּתֵף וּכְבָר יוֹצֵא כָּל הַגּוּף יַחַד עִם הָרַגְלַיִם. רַק רֹאשׁ אֵין. הָרֹאשׁ אֵינֶנוּ. רַק גוּף שֶׁל בֻּבָּה. וְלַמְרוֹת שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ, נוֹטֵף בֹּץ וּמַיִם, רוֹאִים שֶׁזֶה מַשֶׁהוּ לֹא רָגִיל. מַשֶׁהוּ מְשֻׁבָּח. סַבְתָּא שׁוֹכַחַת עַל כָּל הַגְרוּטָאוֹת שֶׁאָסְפָה בְּעָמָל רַב, וְנִגֶשֶׁת לַבֶּרֶז הַקָרוֹב לִרְחֹץ אֶת גוּף הַבֻּבָּה. מִתַּחַת לַבֹּץ מִתְגַלֶה גוּף וְרַדְרַד וּמוּצָק כְּמוֹ שֶׁל תִּינוֹק מַמָּשׁ. “הוֹ,” חוֹשֶׁבֶת סַבְתָּא, “זֶה גוּף שֶׁל בֻּבָּה מֵהַסוּג הַיָּשָׁן וְהַטוֹב! מֵהַשָׁנִים שֶׁלִפְנֵי הַפְּלַסְטִיק. גַם לִי,” הִיא נִזְכֶּרֶת, “הָיְתָה פַּעַם בֻּבָּה כָּזֹאת, בֻּבָּה יָפָה וִיקָרָה מְאֹד.” מִתְיַשֶׁבֶת לָהּ סַבְתָּא עַל סַפְסָל בַּשֶׁמֶשׁ עַל הַדֶשֶׁא, גוּף הַבֻּבָּה הַמוּצָק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, וּמַעֲלָה זִכְרוֹנוֹת.

לְיוֹם הֻלַדְתָּהּ הָרְבִיעִי, שָׁם בַּגוֹלָה, בְּגֶרְמַנְיָה, קָנוּ לִיהוּדִית הַקְטַנָה בֻּבָּה. זוּ הָיְתָה בֻּבָּה תִּינוֹקֶת עִם גוף גוּמִי גָמִישׁ, אֶפְשָׁר הָיָה לְכוֹפֵף לָהּ יָדַיִם וְרַגְלַיִם כְּמוֹ לְתִינוֹק אֲמִתִּי. וְאִם לָחֲצוּ עַל בִּטְנָהּ, אָמְרָה הַבֻּבָּה “אִמָא”. גַם רֹאשׁ תִּינוֹק חָמוּד הָיָה לַבֻּבָּה, רֹאשׁ חָמוּד בְּיוֹתֵר, אֶפְשָׁר הָיָה לִרְחֹץ אוֹתָהּ בְּמַיִם, לְהַפְשִׁיט וּלְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ. הָיוּ לָהּ בְּגָדִים רַבִּים וְכְתֹנֶת לַיְלָה, מִטָה קְטַנָה וְעֶגְלַת טִיוּלִים. יְהוּדִית הַקְטַנָה אָהֲבָה אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלָהּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ וְקָרְאָה לָהּ בַּשֵׁם “לִילִי”.

עָבְרוּ שָׁנִים, יְהוּדִית הַקְטַנָה גָדְלָה, וְלִילִי לִוְתָה אוֹתָהּ כָּל הַיָּמִים. גַם כְּשֶׁהָיְתָה כְּבָר תַּלְמִידַת בֵּית־סֵפֶר לֹא הִזְנִיחָה אֶת בֻּבָּתָהּ, וּבְגִיל עֶשֶׂר הָיָה אַחַד הַתַּחְבִּיבִים הַחֲבִיבִים עָלֶיהָ לִתְפֹּר בְּגָדִים לְלִילִי, וְכָל חַבְרוֹתֶיהָ עָזְרוּ לָהּ בְּכָךְ. אַךְ כְּתָמִיד, מַגִיעַ הַזְמַן שֶׁנַעֲרָה חֲדֵלָה לְשַׁחֵק בְּבֵבּוֹת, וְגַם לִילִי הֻנְחָה בַּצַד.

יוֹם אֶחָד הִגִיעָה אֶרְאֶלָה בַּת הַדוֹד לְבִקוּר. אֶרְאֶלָה לָמְדָה לִהְיוֹת אָחוֹת, וְלֹא סְתָם אָחוֹת, כִּי אִם אָחוֹת מִיַלֶדֶת. כָּזוֹ שֶׁעוֹזֶרֶת לָאִמָהוֹת לְהָבִיא יְלָדִים לַאֲוִיר הָעוֹלָם. הִיא מִתְכּוֹנֶנֶת לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּךְ אָמְרָה, וְשָׁם תַּעֲזֹר לַחֲלוּצוֹת הַצְעִירוֹת לָלֶדֶת תִּינוֹקוֹת וּלְטַפֵל בָּהֶם. “אֲנִי מְחַפֶּשֶׁת,” אָמְרָה אֶרְאֶלָה, “בֻּבָּה תִּינוֹקֶת מִגּוּמִי מָלֵא, כְּמוֹ שֶׁפַּעַם יָצְרוּ, אֵךְ כָּעֵת קָשֶׁה לִמְצֹא כָזֹאת”. "בִּשְׁבִיל מָה אַתְּ צְרִיכָה “בֻּבָּה כָּזֹאת?” שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ, “אֲחָיוֹת מְשַׁחֲקוֹת בְּבֻבּוֹת?” “לָמָה לֹא,” צָחֲקָה אֶרְאֶלָה, “בְּעֶזְרַת בֻּבָּה כָּזֹאת, הַדוֹמָה לְתִינוֹק, אֶפְשָׁר לְלַמֵד אִמָהוֹת צְעִירוֹת לְחַתֵּל וּלְהַלְבִּישׁ תִּינוֹקוֹת, לִרְחוֹץ וַאֲפִלוּ לַעֲשׂוֹת הִתְעַמְלוּת, חֲבָל שֶׁכְּבָר לֹא מְיַצְרִים בֻּבּוֹת כָּאֵלֶה.”

יְהוּדִית, שֶׁהָיְתָה כְּבָר נַעֲרָה בַּת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, יָשְׁבָה כְּמוֹ עַל גְחָלִים. אָמְנָם זְמַן רַב לֹא שִׂחֲקָה עִם הַבֻּבָּה לִילִי, וּבְכָל זאת חֲבָל לָהּ מְאֹד לְהִפָּרֵד מִמֶנָה. וּמִי בִּכְלָל זוֹכֵר, שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתָהּ בֻּבָּה תִּינוֹקֶת, בְּדִיוּק כָּזוֹ שֶׁאֶרְאֶלָה מְבַקֶשֶׁת? יְהוּדִית יָכְלָה, אִם כֵּן, לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט גְמוּר וּלְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרֶיהָ שֶׁל אֶרְאֶלָה, אֲבָל הִיא לֹא עָשְׂתָה כָּךְ, אֶלָא הָלָכָה אֶל חַדְרָהּ, פָּתְחָה אֶת אַרְגַז הַצַעֲצוּעִים הַיְשָׁנִים וְהוֹצִיאָה מִשָׁם אֶת לִילִי. “אֶרְאֶלָה, מַה דַעְתֵּךְ עַל הַבֻּבָּה הַזֹּאת?” שָׁאֵלָה יְהוּדִית. “הִיא תַּתְאִים לָךְ?” אֶרְאֶלָה קָפְצָה מִמְקוֹמָהּ מֵרֹב שִׂמְחָה. “בְּדִיוּק!” צָעֲקָה, “בְּדִיוּק כָּזֹאת רָצִיתִי. בְּדִיוּק כָּזֹאת חִפַּשְׂתִּי. אַתְּ נוֹתֶנֶת לִי אוֹתָהּ?” “קְחִי אוֹתָהּ,” אָמְרָה יְהוּדִית, וְהִרְגִישָׁה צְבִיטָה קְטַנָה בַּלֵב, “קְחִי אוֹתָהּ וּסְעִי אִתָּהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אָבוֹא בְּעִקְבוֹתֵיכֶן.”

כָּךְ נִפְרְדָה יְהוּדִית מִן הַבֻּבָּה לִילִי, עַכְשָׁו הִיא סַבְתָּא בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹשֶׁבֶת עַל סַפְסָל בַּשֶׁמֶשׁ הַחָרְפִית וְנִזְכֶּרֶת, גוּף שֶׁל בֻּבָּה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, דּוֹמָה לְהַפְלִיא לְגוּפָהּ שֶׁל הַבֻּבָּה לִילִי. אַךְ אֶת מַה שֶׁסַבְתָּא אֵינָהּ יוֹדַעַת, אֲסַפֵּר לָכֶם עַכְשָׁו.

אֶרְאֶלָה עָלְתָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעָבְדָה בְּבֵית חוֹלִים כִּמְיַלֶדֶת. הַבֻּבָּה לִילִי שֶׁרְתָה אוֹתָהּ שֵׁרוּת נֶאֱמָן. כָּל הָאִמָהוֹת הַצְעִירוֹת חִתְּלוּהָ וְהִלְבִּישׁוּהָ, עָשׂוּ לָהּ אַמְבַּטְיָה וְלָמְדוּ עָלֶיהָ כֵּיצַד לְטַפֵל בְּיַלְדֵיהֶן. כָּךְ עָבְרוּ כִּמְעַט שְׁנוֹת דּוֹר, וְהִגִיעַ הַיּוֹם שֶׁאֶרְאֶלָה זָקְנָה מְעַט וְהִתְעַיְפָה מְעַט וְעָמְדָה לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַחוֹלִים. אַךְ לִפְנֵי שֶׁעָזְבָה נָתְנָה אֶת לִילִי בְּמַתָּנָה לְמַלְכָּה הַקְטַנָה וְהַחוֹלָה. מַלְכָּה הַקְטַנָה, שָׁכְבָה לָרֹב לְבַדָהּ, כִּי לֹא הִרְבּוּ לְבַקֵר אֶצְלָהּ. הוֹרֶיהָ גָרוּ בְּמֶרְחָק רַב מִבֵּית הַחוֹלִים וְהָיוּ מְטֻפָּלִים בִּילָדִים קְטַנִים רַבִּים. כָּךְ, שֶׁעַל אַף אַהֲבָתָם הָרַבָּה לְמַלְכָּה’לֶה לֹא יָכְלוּ לְהַרְבּוֹת בְּבִקוּרִים. לִילִי הָיְתָה מִיָד לִידִידָתָהּ וּלְנֶחָמָתָהּ הַגְדוֹלָה שֶׁל מַלְכָּה’לֶה. טוֹב עָשְׂתָה הָאָחוֹת אֶרְאֶלָה שֶׁנָתְנָה לָהּ אֶת הַבֻּבָּה. גַם לִילִי הַבֻּבָּה, לוּ יָכְלָה לְדַבֵּר, הָיְתָה אוֹמֶרֶת שֶׁטוֹב לָהּ לִהְיוֹת שׁוּב רְכוּשָׁהּ שֶׁל יַלְדָה קְטַנָה, לִשְׁכַּב לְיָדָהּ בְּמִטָתָהּ חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. הָאֲחָיוֹת הַטוֹבוֹת אָהֲבוּ מְאֹד אֶת מַלְכָּה’לֶה, הֵבִיאוּ לָהּ בְּגָדִים קְטַנִים בִּשְׁבִיל לִילִי, וּמַלְכָּ’לֶה, שֶׁתָּמִיד שָׁכְבָה דּוֹמֶמֶת בְּמִטָתָהּ, נֶעֶשְׂתָה עֲסוּקָה מְאֹד. הִיא הִלְבִּישָׁה וְהִפְשִׁיטָה אֶת לִילִי, דִבְּרָה אֵלֶיהָ, שָׁחָה לָהּ אֶת כָּל לִבָּהּ וְסִפְרָה לָהּ אֶת כָּל סוֹדוֹתֶיהָ. נִדְמֶה הָיָה לָהּ אֲפִלוּ, שֶׁהָרֶגֶל הַחוֹלָה כְּבָר אֵינָהּ כּוֹאֶבֶת כָּל־כָּךְ מֵאָז שֶׁלִילִי נִמְצֵאת אִתָּהּ.

יוֹם אֶחָד אָמְרוּ הָרוֹפְאִים לְמַלְכָּה’לֶה, שֶׁצָרִיךְ לְנַתֵּחַ אוֹתָהּ, וְאוּלַי אַחַר־כָּךְ תַּחֲזֹר לְהַלֵךְ עַל רַגְלֶיהָ, תַּבְרִיא וְתִהְיֶה כְּמוֹ כָּל הַיְלָדוֹת. מַלְכָּה’לֶה רָצְתָה מְאֹד לִהְיוֹת בְּרִיאָה כְּמוֹ כָּל הַיְלָדוֹת, אַךְ פָּחֲדָה מִן הַנִתּוּחַ פַּחַד רַב. בַּלַיְלָה שָׁכְבָה עִם לִילִי בַּמִטָּה וְסִפְּרָה לָהּ עַל פַּחְדָהּ הַגָדוֹל. נִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁלִילִי מַקְשִׁיבָה לָהּ הֵיטֵב, נִלְחֶצֶת אֵלֶיהָ וּמְנַחֶמֶת אוֹתָהּ. וּבַבֹּקֶר לִוְתָה לִילִי אֶת מַלְכָּה’לֶה עַד לְדֶלֶת חֲדַר הַנִתּוּחִים. כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה מַלְכָּה’לֶה אַחֲרֵי הַנִתּוּחַ, שׁוּב הָיְתָה לִילִי שְׁכוּבָה לְצִדָהּ.

הַנְתּוּחַ הִצְלִיחַ מְאֹד. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וּמַלְכָּה’לֶה הַקְטַנָה יָכְלָה לָקוּם מִמְטָתָהּ וּלְהִתְהַלֵךְ בִּפְרוֹזְדוֹרֵי בֵּית הַחוֹלִים, וְיָמִים אֲחָדִים לְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ אִמָא וְאַבָּא לָקַחַת אוֹתָהּ הַבַּיְתָה, אוֹתָהּ וְאֶת לִילִי. הַשִׂמְחָה לִקְרַאת מַלְכָּה’לֶה הָיְתָה רַבָּה, וְלִילִי הִגְבִּירָה אֶת הַשִׂמְחָה. כָּל הָאֲחָיוֹת הַקְטַנוֹת, וַאֲפִלוּ הָאַחִים, רָצוּ לְשַׁחֵק עִם לִילִי, לֹא הָיוּ צַעֲצוּעִים רַבִּים בְּבֵית מַלְכָּה’לֶה, וְלִילִי הָיְתָה מִיָד לִרְכוּשָׁם שֶׁל כָּל הַיְלָדִים. מָשְׁכוּ אוֹתָהּ לְכָאן וּלְכָאן, רָבוּ עָלֶיהָ וְהִרְבִּיצוּ מַכּוֹת בִּגְלָלָהּ. בְּגָדֶיהָ נִקְרְעוּ וְנִתְבַּלוּ, מַזָל שֶׁמַלְכָּה’לֶה גוֹנְנָה עָלֶיהָ, נִחֲמָה אוֹתָהּ וְתִקְנָה אֶת בְּגָדֶיהָ וּמַזָל שֶׁגוּפָהּ הָיָה חָזָק כָּל כָּךְ שֶׁשׁוּם רַע לֹא יָכֹל לוֹ. בֵּינְתַיִם מַלְכָּה’לֶה גָדְלָה וְיָפְתָה וְחָדְלָה לְשַׁחֵק בְּבֻבּוֹת.

יוֹם אֶחָד הֻזְמְנָה מַלְכָּה’לֶה לְקַיְטָנַת קַיִץ בְּקִבּוּץ בַּגָלִיל. כְּשֶׁאָרְזָה אֶת חֲפָצֶיהָ, הֶחְלִיטָה פִּתְאֹם לָקַחַת אִתָּהּ אֶת לִילִי. לָמָה? כִּי מַלְכָּה’לֶה פָּחֲדָה קְצָת לִנְסֹעַ לְבַדָהּ לְמָקוֹם זָר, אַף פַּעַם לֹא בִּקְרָה בְּקִבּוּץ וְחָשְׁשָׁה שְׁתִּתְגַעְגֵעַ הַבַּיְתָה. לָקְחָה לָהּ, אִם כֵּן, אֶת לִילִי הַבֻּבָּה שֶׁתִּהְיֶה לָהּ מַזְכֶּרֶת מִן הַבַּיִת.

נָעִים וְיָפֶה הָיָה בַּקַיְטָנָה בַּקִבּוּץ הַגְלִילִי. מַלְכָּה’לֶה נֶהֶנְתָה, הִשְׁתַּזְפָה בַּבְּרֵכָה, וַאֲפִלוּ עָזְרָה לִקְטֹף תַּפּוּחִים בַּמַטָע. הַכָּל הָיָה יָפֶה וְטוֹב – עַד שֶׁיוֹם אֶחָד עַמְרָם, בֵּן שׁוֹבָב וּבִרְיוֹן מֵאֵין כָּמוֹהוּ, גִלָה אֶת לִילִי, מִיָד הֵקִים מְהוּמָה: “הִנֵּה בֻּבָּה,” הוּא צָרַח. “הִי הִי הִי, הוֹ הוֹ הוֹ, יֵשׁ פֹּה יַלְדָה שֶׁמְשַׂחֶקֶת בְּבֻבּוֹת.” הוּא לָקַח אֶת לִילִי בְּרַגְלָהּ, סוֹבֵב אוֹתָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ וְצָרַח: “מִי הִיא הַתִּינוֹקֶת הַמְשַׁחֶקֶת בְּבֻבּוֹת? מַה הִיא עוֹשָׂה כָּאן אֶצְלֵנוּ?” כָּךְ טִלְטֵל אֶת לִילִי הָאֻמְלָלָה, הִשְׁתּוֹלֵל אִתָּהּ וְצָרַח, לִגְלוּגוֹ שֶׁל עַמְרָם הוּא דָבָר מִדַבֵּק. מִיָד הִצְטָרְפוּ גַם יֶתֶר הַחֶבְרָיָא לַהִלוּלָה, וְהַצְרִיחוֹת וְהַצְחוֹק עָלוּ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.

מַלְכָּה’לֶה הִתְבַּיְשָׁה. בֶּאֱמֶת לֹא יָפֶה, יַלְדָה גְדוֹלָה כָּמוֹהָ, בַּת עֶשֶׂר, וַעֲדַיִן מְשַׁחֶקֶת בְּבֻבּוֹת. וּבְעֶצֶם לָמָה לֹא? מַה זְכוּת יֵשׁ לוֹ לְעַמְרָם הַבִּרְיוֹן הַזֶה לָקַחַת אֶת בֻּבָּתָהּ? “עֲזֹב אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלִי!” צָעֲקָה מַלְכָּה’לֶה, “עֲזֹב אוֹתָהּ תֵּכֶף וּמִיָד! זֶה לֹא עִנְיָנְךְ בְּמָה אֲנִי מְשַׁחֶקֶת, זֹאת הַבֻּבָּה שֶׁלִי! עֲזֹב אוֹתָהּ, אַתָּה שׁוֹמֵעַ?!” וְהִיא מִסְתַּעֲרֶת עַל עַמְרָם הַבִּרְיוֹן וְתוֹפֶסֶת אֶת הַבֻּבָּה. אַךְ זֶה מִצַּד שֵׁנִי מוֹשֵׁךְ חָזָק מִמֶנָה. מוֹשֵׁךְ וְצוֹחֵק, מוֹשֵׁךְ וְלוֹעֵג: “מַלְכָּה הַמְפֻנֶקֶת, בְּבֻבּוֹת עוֹד מְשַׂחֶקֶת!” מוֹשֵׁךְ, וּטְרָח!… הָרֹאשׁ נִתְלַשׁ. פִּתְאֹם נַעֲשָׂה שֶׁקֶט. כָּל הַיְלָדִים שֶׁצָחֲקוּ וְיִלְלוּ וְעוֹדְדוּ, זֶה אֶת עַמְרָם וְזֶה אֶת מַלְכָּה, נִשְׁתַּתְּקוּ. מַלְכָּה’לֶה עָמְדָה כְּשֶׁגוּף הַבֻּבָּה בְּיָדָהּ וּמוּלָהּ עַמְרָם מַחֲזִיק בָּרֹאשׁ, וְגַם הוּא נָבוֹךְ. אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ זְמַן. “מִי בִּכְלָל צָרִיךְ בֻּבּוֹת?” צָעַק עַמְרָם, הֵרִים אֶת רֹאשׁ הַבֻּבָּה וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן. מִיָד רָצָה מַלְכָּה הַחוּצָה וְהִסְפִּיקָה לִרְאוֹת אֵיךְ כֶּלֶב גָדוֹל, בּוּלְדוֹג אֵימְתָנִי, בּוֹרֵחַ וְרֹאשׁ הַבֻּבָּה בְּפִיו. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת.

מַלְכָּה’לֶה בָּכְתָה וְכָעֲסָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְפַּיֵס עִם עַמְרָם לְעוֹלָם. עַד סוֹף הַקַיְטָנָה הָיְתָה בְּרֹגֶז אִתּוֹ. אַךְ אֶת גוּף הַבֻּבָּה שָׁכְחָה לְבַסוֹף בַּקִבּוּץ. וְכִי מַה תַּעֲשֶׂה עִם גוּף בְּלִי רֹאשׁ?

גוּף הַבֻּבָּה מֻנָח הָיָה אֵפוֹא בְּאַחַת הַפִּנוֹת. חָתוּל שֶׁשִׁחֵק בּוֹ מָשַׁךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה, מִשָּׁם הִתְגַלְגֵל הַגוּף וְנִבְעַט כְּמוֹ כַּדּוּר, וְנָחַת לְבַסוֹף בְּאַדְמַת הַבֹּץ שֶׁבֵּין הָרֶפֶת לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת. קַיִץ וְחֹרֶף עָבְרוּ עַל גוּף הַבֻּבָּה לִילִי, וְהוּא שָׁקַע בַּבֹּץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. רַק יָד קְטַנָה וְרֻדָה הֵצִיצָה וּבִקְשָׁה: הַצִילוּ.

אֶת מַה שֶׁקָרָה אַחַר כָּךְ כְּבָר סִפַּרְתִּי. סַבְתָּא יְהוּדִית רָחֲצָה הֵיטֵב אֶת גוּף הַבֻּבָּה בְּסַבּוֹן וּבְמַיִם וְלָקְחָה אוֹתוֹ לְחֵיפָה הָעִיר. שָׁם יֵשׁ בֵּית־חוֹלִים לְבֻבּוֹת. אַתֶּם צוֹחֲקִים? דַוְקָא יֵשׁ וָיֵשׁ. לְיַד חֲנוּת צַעֲצוּעִים גְדוֹלָה יֵשׁ בֵּית מְלָאכָה קָטָן שֶׁבּוֹ מְתַקְנִים וּמְשַׁפְּצִים צַעֲצוּעִים, וּלְבֵית הַמְלָאכָה קוֹרְאִים: “בֵּית חוֹלִים לְבֻבּוֹת.” לְשָׁם לָקְחָה סַבְתָּא יְהוּדִית אֶת בֻּבָּתָהּ לְהַתְאִים לָהּ רֹאשׁ חָדָשׁ. מוֹכֵר הַצַעֲצוּעִים הִתְפַּלֵא מְאֹד: “אֵיזֶה גוּף יָפֶה שֶׁל בֻּבָּה. כַּמָה מוּצָק וְגָמִישׁ, חֹמֶר מְשֻׁבָּח. אַתְּ יוֹדַעַת מָה?” הִצִיעַ הַמוֹכֵר, “אֶתֵּן לָךְ אֶת הַבֻּבָּה הַיָּפָה וְהַיְקָרָה בְּיוֹתֵר בַּחֲנוּתִי. בַּחֲרִי לָךְ כְּאַוַת נַפְשֵׁךְ, רַק הַשְׁאִירִי לִי אֶת גוּף הַבֻּבָּה הַזֶּה.” אַךְ סַבְתָּא יְהוּדִית לֹא הִסְכִּימָה. הִיא הִרְגִישָׁה חִבָּה מְיֻחֶדֶת לְגוּף הַגוּמִי הַקְטָן, רַק בּוֹ הִיא רָצְתָה, סַבְתָּא יְהוּדִית לֹא יָדְעָה שֶׁזוֹ בֻּבָּתָהּ לִילִי שֶׁחָזְרָה אֵלֶיהָ. אֶת זֹאת לֹא הֶעֶלְתָה בְּדַעְתָּהּ כְּלָל וּכְלָל, אַךְ הָיְתָה לָהּ הַרְגָשָׁה שֶׁאָסוּר לָהּ לְהַפְקִיר אוֹתָהּ. “לא,” אָמְרָה סַבְתָּא, “גוּף זֶה יִשָׁאֵר שֶׁלִי. רַק רֹאשׁ חָדָשׁ הָבֵא לִי.” הִיא בָּחֲרָה בְּרֹאשׁ תִּינוֹק חָמוּד וְיָפֶה וְהִרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל גּוּפָהּ שֶׁל לִילִי. הִנֵּה יֵשׁ לָהּ בֻּבָּה שְׁלֵמָה. סַבְתָּא יְהוּדִית חָזְרָה הַבַּיְתָה אֶל קִבּוּצָהּ שֶׁבַּגָּלִיל. הִיא תָּפְרָה בְּגָדִים יָפִים לַבֻּבָּה וְקָרְאָה לָהּ בַּשֵׁם “לִילִי”, כְּשֵׁם הַבֻּבָּה שֶׁהָיְתָה לָהּ בְּיַלְדוּתָהּ. וּלְיוֹם הֻלַדְתָּהּ הָרְבִיעִי שֶׁל אוֹרְלִי, נֶכְדָתָהּ, הֵבִיאָה לָהּ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה, וְזוֹ הָיְתָה כַּמוּבָן הַיָּפָה בַּמַתָּנוֹת.