הסרט ‘צ’ארלי’ (משנת 1968) והמחזה ‘פרחים לעכבר הלבן’ שהוצג בארץ בהצלחה רבה, מוכרים בוודאי לרבים. מה שידוע פחות הוא שהמקור הופיע כסיפור קצר בשם ‘פרחים לאלג’רנון מאת סופר אלמוני כמעט, דניאל קייס, במגזין המד"ב ‘פנטסי אנד סיינס פיקשן’, וזכה בפרס ‘הוגו’ כסיפור הקצר הטוב ביותר לשנת 1959. מאוחר יותר הורחב ע"י מחברו לספר באורך מלא, שראה אור ב־1966 וזכה שוב בפרס – הפעם ב’נביולה’.

דניאל קייס החל את דרכו כעורך־עמית של מגזין המד"ב "מַרְוֶול' בתחילת שנות ה־50, ושם פורסם גם סיפורו הראשון ‘תקדים’.

הסיפור ‘פרחים לאלג’רנון’ הינו יוצא דופן גם מבחינת נושאו, ועוד יותר במבנהו ובגישה הספרותית לנושא. לכך מוקדש המאמר ‘אנטומיה של סיפור’ המוגש בצמוד לו.

הסיפור תורגם עבורנו ע"י שירה טמיר, ולדעתנו בצורה יוצאת מן הכלל. במקביל (ובלי שידענו על כך מראש) הופיע הסיפור בתרגום שונה בקובץ ‘הטוב שבטוב’ של הוצאת ‘לדורי’, תחת השם ‘פרחים לעכבר הלבן’.

* * *

דוחית קדמות 1–5 מרטס 1965

דר שטר אומר שמעכשב אני צך לכתוב מה שאני חושב וכל מה שקורה לי. אני לא יודע למה אבל הוא אומר שזה חשוב אז הם יוכלו לראות אם הם ישתמשו בי. אני מקווה הם ישתמשו בי. מיס קיניאן אומרת אולי הם יכולים לעשות אותי חכם. אני רוצה להיות חכם. קוראים לי צ’רלי גורדון. אני בו 37 ולפני 2 שבועות היה היומולדת שלי. אין לי כלום מה לכתוב אז אני אגמור להיום.

דוחית קדמות 2–6 מרטס

היה לי מבחן היום. אני חושב שאני נכשל ואני חושב שאולי עכשב הם לא ישתמשו בי. מה שקרה זה שאיש צעיר נחמד היה בחדר והו לקח כמה כרתיסים לבנים עם דיו שפוך עליהם לגמרה. הו אמר צ’רלי מהאתה רואה עלהכרתיס הזה. פחדתי נורה למרוט שהרגל שפן שלי היתה אצלי בכיס כי כשהייתי ילד תמיד נכשלתי במבחנים בביתספר ואני שפכתי גם דיו. אני אמרתי לו שאני רואה כתם דיו. הו אמר כן ואני הרגשתי טוב. חשבתי שזהו הכל אבל כשקמתי ללכת הוא עצר אותי. הו אמר שב צ’רלי עוד לא גמרנו. אני לא זוכר כל כך טוב אבל אחרכך הוא רצה שאני אגיד מה אש בדיו. אני לא ראיתי כלום בדיו אבל הוא אמר שאש שם תמונות ושאנשים אחרים רואים שם תמונות. לא יכלתי לראות שום תמונות. אני במת נסתי לראות. איחזקתי את הקלף קרוב ואחר כך רחוק. אחר כך אמרתי אני יכול לראות יותר טוב עם המשקפיים שלי אני בדרךכלל לובש את המשקפיים שלי בסרט או בטלויזיה אבל אני אמרתי הם בארון. במזדרון. איבדתי אותם. אחרכך אמרתי תן לי לרואת את הכרתיס הזה תן עוד אפם אני אימצא אתזה עכשב. נסתי נורה אבל בכלזאות לא יכלתי למצו את התמונות אני ראיתי רק את הדיו. אני אמרתי לו שאולי אני צך משקפיים אחרות. הו כתב משו על ניר ואני פחדתי שנכשלתי מהמבחן. אני אמרתי לו שזה כתם נחמד נורה עם נקודות בצדדים. הוא נראה עצוב נורה אז זה לא היה נכון. אני אמרתי בקשה תן לי לנסות עוד אפם. אני אצליח אחרה כמה דקות כי אני לא כלכך חושב לפעמים מהר. אני קורא לאט גם כן בכתה של מיס קיניאן למבוגרים אטיים אבל אני במת משתדל נורה. הוא נתן לי עוד זדמנות עם אוד כרתיס עם שני צבעים של דיו שפוך עליו אדום וכחול. הו היה נחמד נורה ודבר לאט כמו מיס קיניאן ואיזביר לי שזה ראש רק. הוא אמר שאנשים רואים כל מיני דברים בדיו. אני אמרתי תרה לי איפו. הוא אמר תחשוב. אני אמרתי לו אני חושב כתם אבל גם זה לא היה נכון. הו אמר מה זה מזכיר לך – תחשוב איזה תמונה. אמרתי לו אני חושב תמונה של עט נובהה עם דיו נשפך לגמרה על מפה. אז הוא קם והלך לגמרה. אני חושב שלא עברתי את המבחן ראש קר.

דוחית קדמות – 7 מרטס

דר שטראוס ודר נמור אומרים שהכתמים זה לא חשוב. אני אמרתי להם שאני לא שפכתי את הדיו על הכרתיסים ושאני לא ראיתי שומדבר בדיו.

הם אמרו שאולי הם אישתמשו בי בכלזאת. אני אמרתי מיס קיניאן אף פם לא נתנה לי מבחנים כאילו רק לאיית ולקרוא. הם אמרו מיס קיניאן אמרה להם אני התלמיד אכי טוב בבית הספר למבוגרים כי אני נסתי אני ואני במת רצתי ללמוד לקרוא ולאיית טוב. אני אמרתי להם בגלל שכל החיים שלי רצתי ליות חכם ולא טיפש. אבל זה קשה נורה ליות חכם. הם אמרו אני יודהה שזה ייה זמני בלבת. אני אמרתי כן מיס קיניאן אמרה לי. לא כפת לי אם זה ייה כואב.

אחר כך היו לי עוד מבחנים משוגעים היום. הגברת הנחמדה שנתנה לי אותם אמרה לי את השם ואני שאלתי אותה איך מאייתים את זה בשביל שאני אוכל לכתוב את זה בדוחית קדמות שלי. “מבחין התפסתהנושא”. אני לא מכיר את שתי המילים האחרות אבל אני יודע מה זה מבחן. צך לעבור אותו או שמקבלים ציונים רעים. המבחן הזה עשה רושם קל כי יכלתי לראות את כל התמונות. רק שהפם הי לא רצתה שאני אגיד לה את התמונות. זה בלבל אותי האיש אתמול אמר שאני צך להגיד לו מה אש בדיו אבל היא אמרה זה לא חשוב. הי אמרה תמצי ספורים על האנשים בתמנות. אני אמרתי לה אך אפשר למצי ספורים על אנשים שאני לא מכיר. אני אמרתי למה שאני אצטרך למצי שקרים. אניאף פם לא מספר שקרים כבר כי תמיד תופסים אותי. הי אמרה לי המבחן הזה הזה והשני הראש־קר זה בשביל לראות את האישיות. אני צחקתי נורה. אניאמרתי לה אך אפשר לראות את זה מכתמים וצילומים… היא התרגזה וסילקה את התמונות. לא כפת לי. זה היה טיפשי. אני מתאר לעצמי שנכשלתי גם במבחן הזה. אחר כך מישו בחלוק לבן לקח אותי לחלק אחר של הביתחולים ונתן לי משחק זה היה כמו התחרות עם עכבר לבן. לעכבר קוראים אלג’רנון.

אלג’רנון היה בקורפסה עם המון סיבובים וסיבוכים כמו כל מיני קירות. הם נתנו לי עיפרון ונייר עם קבים והמון פוסקות. על צד אחד היה כתוב ‘התחלה’ ועל הצד השני כתוב היה ‘סוף’. הם אמרו שזה נבוך ואצל אלג’רנון זה היה את אותו נבוך כמו אצלי לא איבנתי כלום. חוץ מזה לא היה זמן כי ההתחרות התחילה.

למישו היה שעון זהו נסה לסתיר שלא כול לראות אותו אז נסתי לא לסתכל וזה עיצבן אותי אך שלא ייה המבחן הזה עשה לי רע יותר מכל האחרים כי הם עשו אותו 10 פמים עם כל מיני עכברים ואלג’רנון ניצח כל פם. לא ידעתי שעכברים כל כך חכמים.

אולי בגלל שאלג’רנון הו עכבר לבן. אולי עכברים לבנים הם חכמים יותר מעכברים אחרים.

דוחות קדמות 4–8 מרץ

הם עומדים לשתמש בי! אני כל כך מרוגש שאני כמט לא יכול לכתוב. דר נמור ודר שטראוס התבקחו על זה בתחלה. דר נמור היה במשרד כשדר שטראוס אכניס אותי. דר נמור היה מודאג ולא רצה לשתמש בי. אבל דר שטראוס אמר לו שמיס קיניאן אימליצה עלי שאני אכי טוב מכל האנשים שהי מלמדת. מיס קיניאן הימוצאת חן בעיני כי היא מורה חכמה נורה. והי אמרה צ’רלי אתה תקבל הזדמנות שניה. אם תתנדב לניסוי הזה אתה אולי תיה חכם. הם לא יודעים אתם זה ייה קבוה אבל יש סיקוי. בגלל זה אמרתי טוב למרות שפחדתי כי היא אמרה שזה ניטוח. הי אמרה אל תיפחד צ’רלי עשיתה כל כך הרבה מכל כך הרבה קצת שאני חושבת שזה מגיעה לך יותר מכולם. אז אני ניבלתי כשדר נמור ודר שטראוס איתבקחו על זה דר שטראוס אמר שיש לי התנעה טובה. אני אפילו אף פם לא ידתי שישלי את זה. אירגשתי טוב כשהוא אמר שלא כל אחד עם מנת מיסכל של 68 יש את זה. ‘ההתנעה’ של אלג’רנון היא מנת הגבינה ששמים לו בקופסה. אבל זה לא יכול ליות בגלל שאני בכלל לא אכלתי גבינה בשבוע הזה. אחרכך הו אמר לדר נמור משו שאני לא איבנתי אז כשם דיברו כתבתי חלק מהמילים. הוא אמר דר נומר אני יודע שצ’רלי הו לא בדיוק מה שהעלת בדעתך כראשון בגזע התבונ… (לא תפסתי את המילה) העליון שלנו אבל רוב בעלי המנט… הנמוכה מסוגו הם עוי… וחשד הם לרוב כהים אפת… ומסוגרים. יש לו אופי נואח הומעונין והוא להוט להסביעה רצון.

דר נמור אומר זכור הו ייה היצור האנוש הרישון אשר תבונתו תשולש באמצעות ניטוח. דר שטראוס אמר בדיוק. ראה עד כמה הו מיטיב קרו וכתוב לגבי גילו השכלי הנמוך. הש… זה הו כי גדול כאילו למדנו אתה ואני את טורת היח… של איינשתין ללא עזרה. זה היה מוכיח את ההתנעה הרבה יח… זהו הש… עצ… לדעתי עלינו להשתמ בצ’רלי. אני לא תפסתי את כל המילים והם דיברו כל־כך מהר אבל זה נשמה כאילו דר שטראוס לצידי וכלאילו השני לא.

אחרכך דר נמור עשה כן עם הרוש הו אמר טוב אולי אתה צודק. נישתמש בצ’רלי. כשהו אמר את זה אני נעסתי כלכך מרוגש שקפצתי ולחצתי לו את היד בגלל שהו היה כל כך טוב אלי. אני אמרתי לו תודה דוק אתה לא תצתער שנתת לי הזדמנות שניה. ואני מתכבן לזה. אחרי הניטוח הזה אני מתכבן ליות חכם. אני עומד לישתדל נורה.

דוחית קדמות 5–10 מרץ

אני מפחד המון אנשים עובדים כָן. והאחיות והאנשים שעשו לי את המבחנים באו לבי לי סוכריות ולאחל לי בהצלחה. אני מקווה שאני אצלח. יש לי את הרגל שפן שלי והפרוטת מזל שלי והפרסה שלי.

אבל חתול שחור חצה את הכביש כשאיגאתי לביתחולים. דר שטראוס אומר תעזוב את האמונות תפלות צ’רלי זהו מדע. על כל צרה אני מחזיק אצלי את הרגל שפן שלי. שאלתי את שטראוס אם אני אנצח את אלג’רנון בהתחרות אחרי הניתוח והו אמר אולי אם הניטוח יצליח. אם הניטוח יצליח אני אראה לעכבר הזה שאני יכול ליות חכם כמוהו אולי אפילו יותר. ואז אני איה יכול לקרו טוב יותר ולאיית את המילים טוב ולדעת כל מיני דברים וליות כמו אנשים אחרים. אם זה ייה קבוהה הם יעשו את כולם בעולם חכמים.

לא נתנו לי כלום לאכול הבוקר.

אני לא יודהה מה הקשר בין לאכול וליות חכם.

אני רעב נורה ודר נמור לקח את קופסת הסוכריות שלי.

הדר נמור הזה הו יעצבן.

דר שטראוס אומר שאני יכול לקבל אותה בחזרה אחרי הניטוח.

אסור לאכול לפני ניטוח…

דוח התקדמות 6–15 מרץ

הניטוח לא כאב. זה היה כשישנתי. היום הורידו לי מהעינים ומהראש את הרתיות ואנייכול לכתוב ‘דוח התקדמות’. דר נמור שראה כמה מהקודמים אמר שאני לא כותב ‘התקדמות’ נכון והראה לי איך לכתוב וגם ‘דוח’. אני צך לנסות לזכור את זה.

אני אף פם לא זוחר אך מאייתים. דר שטראוס אומר שזה בסדר לספר על כל הדברים שקורים לי אבל הואמר שאני צך לספר מה שאני מרגיש ומה שאני חושב.

כשאמרתי לו שאני יודהה איך לחשוב הו אמר נסה.

כל הזמן שהרתיות היו על העינים שלי אני נסתי לחשוב. שום דבר לא קרה. אני לא יודהה על מה לחשוב. אלי אם אשאל אותו הוא יגיד לי איך לחשוב כי אני צריך ליות חכם עכשב. על מה אנשים חכמים חושבים. על כל מיני דברים באויר אני מתאר לצמי. הלבאי שידתי כבר לחשוב דברים באמת.

דוח התקדמות 7–19 מרץ

שום דבר לא קורה. היו לי המון מבחנים וכל מני התחרויות עם 'רון. אני שונא את העכבר הזה. הו תמיד מנצח אותי. דר שטראוס אומר שאני מוכרח לשחק את המשקחים האלה. והו אמר שיום אחד אני אצטרך לעשות את המבחנים האלה מהתחלה. הכתמים האלה הם מטומטמים. והתמונות האלה הם מטומטמות גם כן. אני אוהב לציר תמנות של אנשים אבל אני לא אלך להמצי שקרים עליהם.

כואב לי הראש מלנסות לחשוב כלכך הרבה. חשבתי שדר נמור הו חבר שלי אבל הוא לא עוזר לי הוא לא אומר לי על מה לחשוב או מתי אני איה חכם. מיס קיניאן לא באה לראות אותי. אני חושב שלכתוב את הדוח התקדמותים האלה זה מטומטם גם כן.

דוח התקדמות 8–23 מרץ

אני חוזר לעבודה בבית חרושת. הם אמרו לי שיותר טוב שאני אחזור לעבוד. אבל אסור לי לגיד לאף אחד בשביל מה היה הניטוח ואני מוכרח לבו לבית חולים לשעה אחרי העבודה. הם ישלמו לי כסף כל חודש בשביל שאני אלמד ליות חכם.

אני שמח שאני חוזר לעבודה כי התגגתי לעבודה שלי ולחברים שלי ולכל הכף שעשינו שם.

דר שטראוס אומר שאני צך להמשיך לכתוב אבל אני לא מוכרח לעשות את זה כל יום רק שאני חושב על משו או כשמשו מיוחד קורא. הו אומר אל תתיאש כי זה לוקח זמן וזה לאט. הו אמר שזה לקח הרבה זמן לאלג’רנון לפני שהו ניה פי 3 יותר חכם ממה שהו היה קודם. בגלל זה אלג’רנון מנצח אותי כל הזמן כי גם לו עשו את הניטוח. זה עשה ליטוב. אני בתח יכול לעשותאת הנבוך הזה יותר מהר מעכבר רגיל. אולי יום אחד אנצח את אלג’רנון. יה אלה מה שזה ייה. בניתיים אלג’רנון עושה רושם שהו ייה חכם לתמיד.

25 מרץ (אני לא מוכרח לכתוב דוח התקדמות רק כשאני מוסר אותו פם בשבוע לדר נמור אני צריך לרשום תאריך. זה חוסך זמן.)

עשינו הרבה כיף בבית חרושת היום. ג’ו קרפ אמר איפו עשו לצ’רלי הניתוח מה הם עשו לצ’רלי שמו קצת מוח בפנים.

רציתי לגיד לו אבל נזכרתי שדר שטראוס אמר שאסור. אחר כך פרנק ריילי אמר מה עשית צ’רלי שנתת את המפתח ופתחת את הדלת עם הראש. זה במת הצחיק אותי. הם במת החברים שלי והם נחמדים אלי.

לפמים מישו אומר הי תראו את ג’ו או פרנק או ג’ורג' הוא במת תקע איזה צ’רלי גורדון. אני לא מבין למה הם אומרים את זה בל הם תמיד צוחקים. הבוקר עמוס בורג זהו מספר 4 אצל בונגן אמר את השם שלי כשצעק על ארני נער השליחויות. ארני איבד חבילה. הו אמר ארני נער מה לעזזל אתה רוצה ליות כמו צ’רלי גורדון. אני לא מבין למה הו אמר את זה. אני אף פם לא איבדתי שום חבילה.

28 מרץ

דר שטראוס בא לחדר שלי הלילה לראות למה לא בתי כמו שהייתי צך.

אמרתי לו שאני לא רוצה לעשות יותר שום התחרויות עם אלג’רנון. הו אמר שאני לא מוכרח לבו אבל אני צך לבו. הו הבי לי מתנה רק שזות לא היתה מתנה אלא רק בהלואה. אני חשבתי שזות היתה טלויזיה קטנה אבל לא. הוא אמר אני חיב לפתוח אותה כשאני הולך לישון. אני אמרתי אתה צוחק עלי למה שאני אצטרך לפתוח אותה כשאני הולך לישון. אף פם לא שמתי כזה דבר. אבל הוא אמר אם אני רוצה להיות חכם אני מוכרח לעשות מה שהו אומר.

אני אמרתי לו שאני לא חושב שאני הולך ליות חכם והו שם לי את היד על הכתף ואמר לי צ’רלי אתה אינך יודע זות עדיין אבל אתה הולך ומחכים. עדיין אינך יכול לבחיין בכך. אני חושב שהו סתם היה נחמד כדי שאני ארגיש טוב כי אני לא מרגיש חכם.

אה כן כמעט שחכתי. שאלתי את מתי אני יכול לחזור לכיתה בבית ספר של מיס קיניאן. הו אמר שאני לא אלך לשם. הו אמר עוד מעט מיס קיניאן תבו לבית חולים ללמד אותי במיוחד. כעסתי ליה כי הי לא באה לבקר אותי כשהיה לי הניתוח אבל הי נחמדה אז אולי נייה שוב חבירים.

29 מרץ

הטלויזיה המשוגעת הזאת לא נתנה לי לישון כל הלילה. איך אני יכול לישון אם משהו כזה שצועק לי דברים משוגעים כל הלילה באוזניים.

והתמונות המשוגעות אני לא מבין אותם שכשאני ער אז איך אני אבין אותם כאני יושן.

דר שטראוס אומר שזה בסדר. הו אומר שהמוח שלי לומד כשאני יושן ושזה יעזור לי כשמיס קיניאן תתחיל ללמד אותי בבית חולים (רק שגיליתי שזה הכל לא בית חולים זה מעבדה).

אני חושב שזה הכל שגעון. אם אפשר ליות חכם משינה אז למה אנשים הולכים לבית ספר. הדבר הזה אני לא חושב שזה יעבוד. אני כל הזמן מסתכל בטלויזיה עד מאוחר מאוד בלילה ואף פם לא ניתי חכם מזה. אולי צריך לישון כשמסתכלים על זה.

דוח התקדמות 3–9 אפריל

דר שטראוס הראה לי איך לעשות נמוך את הטלויזיה אז עכשו אני יכול לישון. אני לא שומע כלום. ואני בכל זאת לא מבין מה זה אומר.

כמה פעמים ביום הקשבתי לזה שוב בבוקר כדי לדעת מה למדתי כשישנתי ואני לא מבין.

מיס קיניאן אומרת אולי זו ספה אחרת או משהו.

אבל רוב הזמן זה נשמע אמריקני.

זה מדבר כל כך מהר אפילו יותר מהר ממיס גטב שהיתה המור שלי בכיתה ו' ואני זוכר שהיא דיברה כל כך מהר שאני לא יכלתי להבין אותה.

אמרתי לדר שטראוס בשביל מה זה טוב ליות חכם בשינה. אני רוצה ליות חכם כשאני ער.

הו אמר שזה אותו דבר ושיש לי שתי סוגים של מחשבות.

התת מודע והמודע (ככה מאיתים את זה). ואף אחד מהם לא אומר לשני מה הוא עושה הם אפילו לא מדברים אחד עם השני. בגלל זה אני חולם.

יה אלה איזה חלומות משוגעים היו לי. יו מאז שהתחלתי עם הטלויזיה.

שכחתי לשאול אותו אם זה רק אני או שלכל אחד יש את שתי המחשבות האלה. (כרגע מצאתי במילון את המילה שדר שטראוס נתן לי. המילה הי תת־מודעית. שייך מטבעו להליכים נפשיים אך יחד עם זאת אנו נמצא במודעות: כגון, התנגשות תת־מודעת בין משאלות).

זה לא הכל אבל אני בכל זאת לא מבין למה הכוונה.

המילון הזה לא טוב במיוחד לטיפשים כמוני.

אבל הכאב ראש הוא מהמסיבה.

החברים שלי מהבית חרושת ג’ו קרפ ופרנק ריילי הזמינו אותי ללכת איתם לבאר של מגסי לשתיה. אני לא אוהב לשתות אבל הם אמרו שייה לנו כף נורה ביליתי יופי.

ג’ו קרפ אמר לי להראות לבחורות איך אני מנגב את הבית שימוש בבית חרושת והו הבי לי סמרטוט.

הראתי להם וכולם צחקו. ואנחנו כשאמרתי להם שמר דונגן אמר שאני השמש הכי טוב שהיה לו בגלל שאני אוהב את העבודה שלי עושה אותה טוב ואף פם לא מאחר או מפסיד יום חוץ מהניטוח שלי.

אני אמרתי מיס קיניאן אמרה תמיד צ’רלי היה גאה בעבודתך כי אתה עושה אותה היטב.

כולם צחקו ואנחנו בילינו יפה והם נתנו לי הרבה לשתות וג’ו אמר צ’רלי הו מסמר כשהו מלא. אני לא יודע למה הוא מתכבן אבל כולם נחמדים אלי ואנחנו עושים כף.

אני רוצה כבר ליות חכם כמו החברים אכי טובים שלי ג’ו קרפ ופרנק ריילי. אני לא זוכר איך המסיבה נגמרה אבל אני חושב שאני הלכתי לקנות עיתון וקפה בשביל ג’ו ופרנק וכשחזרתי לא היה שם אף אחד.

חיפשתי אותם הרבה זמן.

אחר כך אני לא זוכר מה קרה בדיוק. אבל אני חושב שאני נרדמתי או לא הרגשתי טוב. שוטר נחמד אחד הבי אותי הביתה. זה מה הבעלת הבית שלי גברת פלין אומרת.

אבל כואב לי הראש ויש עליו הלקלה גדול ויש לי הרבה שחור וכחול. אני חושב שאולי אני נפלתי. אבל ג’ו קרפ אומר שזה השוטר לפמים הם מרביצים לשיכורים.

אני חושב שזה לא נכון. מיס קיניאן אומרת ששוטרים עוזרים לאנשים. בכל אופן כואב לי הראש ובכלל הכל ואני מרגיש רע. אני לא חושב שאני אשתה להבה.

6 אפריל

ניצחתי את אלג’רנון! אפילו לא ידעתי שנצחתי אותו עד שברט אמר לי. אחר כך בפם השניה אני הפסדתי כי התרגשתי נורה. ונפלתי מהכיסה לפני שגמרתי. אבל אחר כך ניצחתי אותו עוד 8 פמים.

אני בטח נייה חכם אם נצחתי עכבר כזה חכם כמו אלג’רנון. אבל אני לא מרגיש יותר חכם. רציתי לעשות עוד התחרות עם אלג’רנון אבל ברט אמר זה מספיק ליום אחד. הם הרשו לי להחזיק אותו לרגע. הו די בסדר רק כמו כדור צמר גפן. הו ממצמץ וכשהו פותח את העיניים שלו אפשר לראות שהם שחורים עם ורוד בקצה. אני אמרתי מותר לי להאכיל אותו כי היה לו חבל שניצחתי אותו ורציתי ליות נחמד וליות חבר שלו.

אבל ברט אמר לא אלג’רנון הו עכבר מיוחד עם ניטוח כמו שלי. והוא היה החיה הראשונה שנשארה חכמה כלכך הרבה זמן. הו אמר לי שאלג’רנון הו כל כך חכם שכל יום הו מוכרח לעשות מבחן כדי לקבל אוכל.

יש משהו כמו שעון על הדלת והו משתנה כל פם שאלג’רנון עובר שם לאכול כדי שבפם הבאה הו יצטרך ללמוד משו אחר בשביל להשיג אוכל.

אני הצטערתי כי אם הו לא ילמד הו יהיה רעב.

אני חושב שזה לא בסדר להכריח מישו לעשות מבחן בשביל לאכול.

איך זה היה מוצא חן בעיני נמור שהו היה צך לעבור מבחן כל פם שהו רוצה לאכול.

אני חושב שאני איה החבר של אלג’רנון.

9 אפריל

היום אחרי העבודה מיס קיניאן היתה במעבדה.

היא נראתה כאילו היא שמחה לראות אותי אבל מבוהלת. אני אמרתי לה אל תדאגי מיס קיניאן אני עוד לא חכם והיא צחקה. היא אמרה אני סומכת עליך צ’רלי אתה נאבקת כל כך ללמוד קרוא וכתוב טוב יותר מכל האחרים.

במקרה הגרואה ביותר זה ישאר לך זמן קצר ואתה עושה משהו בשביל המדה.

אנחנו קוראים ספר מאוד קשה. אף פם לא קרתי ספר כזה קשה. קוראים לו רובינזון קרוזו. זה על איש שנתרף על אי בודד. הו חכם וממצי הרבה דברים שייה לו בית ואוכל והו שוחה טוב. רק שאני מרחם עליו כי הו לגמרה לבד ואין לו חברים.

אבל אני חושב שיש מישו איתו על האי.

בגלל שיש תמונה שלו והו מסתכל על טביעות רגליים.

אני מקבה שהו ימצה חבר ולא ייה לבד.

10 אפריל

מיס קיניאן מלמדת אותי לכתוב כמו שצריך. היא אומרת הסתכל על המילה ועצום את העינים ואמור אותה שוב ושוב עד שתזכור.

יש לי מלה בעיות עם הוא והיא שלא אורמים את האלף בסוף אלא הו והי. ככה כתבתי לפני שנייתי חכם. אני מבולבל אבל מיס קיניאן אומרת שאין הגיון באיות.

14 אפריל

גמרתי את רובינזון קרוזו.

אני רוצה לדעת עוד מה שקורה לי אבל מיס קיניאן אומת שזה הכל. למה.

15 אפריל

מיס קיניאן אומרת שאני לומד מהר. היא קראה כמה מהדוחות והסתכלה עלי קצת מצחיק. היא אומרת שאני בסדר גמור ואני אראה להם.

שאלתי אותה למה והיא אמרה לא חשוב אבל אני לא צריך להרגיש רע אם אגלה שלא כולם נחמדים כמו שאני חושב. היא אמרה כל כך מעט קבלת ועשית בזה כל כך הרבה יותר מאנשים רבים אחרים שיש להם מח אך הם אינם משתמשים בו.

אני אמרתי כל החברים הטובים שלי טובים והם אנשים חכמים.

הם נחמדים אלי והם אף פם לא עשו משו לא יפה.

אחר כך נכנס לה משהו בעין והיא היתה צריכה לרוץ לנוחיות.

16 אפריל

היום, למדתי על הפסיק, מיס קיניאן, אומרת שהוא חשוב, כי הוא, משפר את הכתיבה, היא אומרת, מישהוא יכול לאבד, הרבה כסף, אם הפסיק (,) איננו, במקום הנכון, אין לי שום כסף, ואני לא מבין, איך פסיק, עוזר לה לא לאבד אותו, אבל היא אומרת, כולם, משתמשים בפסיקים, אז אני אשתמש בהם גם כן.

17 אפריל

לא השתמשתי בפסיק נכון, זה סימן פיסוק. מיס קיניאן אמרה לי לחפש מילים ארוכות במילון כדי ללמוד לאיית אותן.

אמרתי מה זה משנה אם אפשר לקרוא אותן. היא אמרה זה חלק מהחינוך שלך. אז מעכשיו אני אבדוק את כל המילים שאני לא בטוח איך לאיית.

לוקח הרבה זמן לכתוב ככה אבל אני חושב שאני זוכר.

אני צריך לבדוק רק פעם אחת ולאחר מיכן אני יודע. בכל אופן ככה למדתי איך כותבים נכון פיסוק.

מיס קיניאן אומרת שגם הנקודה שייכת לסימני הפיסוק, ושישנם סימנים רבין אחרים שיש ללמוד. אמרתי לה שחשבתי שלכל הנקודות צריך ליות זנב אבל היא אמרה שלא. צריך לערבב אותם, היא הראתה לי איך “לערבב! אותם (ועכשיו, אני; יכול! לערבב כל” מיני? סימני, פיסוק, כשאני! כותב? יש הרבה! ללמוד! אבל הם הסתדרים לי ברוש. דבר אחד? שמוצא חן בעיני בקשר למיס קיניאן היקרה: (ככה כותבים מכתב רשמי) זה שהיא תמיד" מסבירה כשאני שואל. היא גאון! הלואי! שהייתי יכול להיות חכם" כמוה; (כף; לכתוב, עם פיסוק!)

18 אפריל

איזה טמבל אני!

בכלל לא הבנתי על מה היא מדברת.

קראתי את ספר הדקדוק אמש והוא מסביר הכל.

אז ראיתי שזה בדיוק מה שמיס קיניאן ניסתה להגיד לי, אבל אני לא תפסתי.

קמתי באמצע הלילה ופתאום תפסתי הכל.

מיס קיניאן אומרת שהטלויזיה עזרה. היא אומרת שהגעתי לעמידה ברמה. זה כמו הקצה השטוח של גבעה.

אחרי שלמדתי איך מנקדים, קראתי את כל ‘דוחות ההתקדמות’ הישנים שלי מהתחלה.

איזה פיסוק ואיות משוגעים היו לי! אמרתי למיס קיניאן שאני אצטרך לעבור על כל הדפים ולתקן את כל השגיאות אבל היא אמרה, “לא צ’רלי, דר נמור רוצה אותם כמו שהם. משום שהוא החזיר לך אותם אחרי שצולמו, כדי שתוכל לראות עד כמה התקדמת. אתה משתפר מהר, צ’רלי.”

זה עודד אותי. אחרי השיעור ירדתי ושיחקתי עם אלג’רנון.

אנחנו כבר לא מתחרים.

20 אפריל

אני מרגיש בחילה מבפנים. לא בחילה של רופא, אלא בתוך החזה שלי יש תחושה ריקה כאילו קיבלתי מכה וצרבת בבת אחת.

לא התכוונתי לכתוב על זה, אבל אני חושב שאני חיב, כי זה חשוב.

אתמול בלילה הזמינו אותי למסיבה. ג’ו קרפ ופרנק רילי. היו המון בחורות, וכמה אנשים מבית החרושת. זכרתי כמה רע הרגשתי בפעם שעברה ששתיתי יותר מדי, ואמרתי לג’ו שאני לא רוצה לשתות כלום.

במקום זה הם נתנו לי סתם קולה. היה לה טעם מצחיק, אבל חשבתי שזה פשוט טעם רע בפה. היה לנו כף בהתחלה. ג’ו אמר שאני ארקוד עם אלן והיא תלמד אותי את הצעדים. נפלתי כמה פעמים ולא הבנתי למה, כי אף אחד לא רקד חוץ מאלן וממני. וכל פעם נכשלתי כי מישהו דחף רגל.

ואז כשקמתי, ראיתי את ההבעה על פניו של ג’ו, ותחושה מוזרה צצה אצלי בקיבה.

“הוא פגז,” אמרה אחת הבחורות. כולם צחקו.

פרנק אמר, “לא צחקתי כל כך מאז ששלחנו אותו לקנות עיתון אצל מגסי וברחנו לו.”

“תראו אותו הפרצוף שלו אדום.”

הוא מסמיק. צ’רלי מסמיק."

“היי, אלן, מה עשית לצ’רלי? אף פעם לא ראיתי אותו מתנהג ככה.”

לא ידעתי מה לעשות או לאן לפנות. כולם הסתכלו עלי וצחקו ואני הרגשתי עירום. רצתי להסתתר.

רצתי לרחוב והקאתי. אחר כך הלכתי הביתה.

מוזר שאף פעם לא ידעתי שג’ו ופרנק והאחרים רצו בחברתי כדי לצחוק עלי.

עכשיו אני יודע מה הכונה ‘לתקוע צ’רלי גורדון’.

אני מתבייש.

דוח התקדמות 11

21 אפריל

עדיין לא הלכתי לבית החרושת.

אמרתי לבעלת הבית שלי, גברת פלין, להתקשר ולהגיד למר דונגן שאני חולה. גברת פלין מסתכלת בי מוזר מאוד לאחרונה, כאילו שהיא מפחדת ממני.

אני חושב שטוב שגיליתי שכולם צוחקים עלי. חשבתי רבות על כך. זה מפני שאני כל כך טיפש, ואפילו לא יודע, כשאני עושה משהו טיפשי.

אנשים חושבים שזה מצחיק כשמישהו טיפש לא יכול להתנהג כמותם.

בכל אופן, עכשיו אני יודע שאני הולך ומחכים. אני יודע לפסק, ואני מאיית טוב. אני אוהב לחפש את כל המילים הקשות במילון, ואני זוכר אותן.

אני קורא הרבה עכשיו, ומיס קיניאן אמרת שאני קורא מהר מאוד.

לפעמים אני אפילו מבין מה שאני קורא, וזוכר אותו.

קורה שאני יכול לעצום עינים, ולחשוב על דף, והוא חוזר כמו תמונה.

אני לומד היסטוריה, גיאוגרפיה ואריתמטיקה, ומיס קיניאן אמרה לי להתחיל ללמוד שפות זרות.

ד"ר שטראוס נתן לי סרטים נוספים להשמיע בזמן השינה.

עדיין אינני יודע כיצד פועלים המודע והלא־מודע, אבל ד"ר שטראוס אומר לא לדאוג בינתיים.

הוא ביקש ממני להבטיח ללמוד את המילה אוניברסיטאית בשבוע הבא, לא אקרא ספרים על פסיכולוגיה – כלומר, עד שירשה לי.

אני מרגיש יותר טוב היום אך עדיין כועס ששמו אותי ללעג כי לא הייתי כל כל כל כך חכם.

מנת המשכל שלי היתה 68 וד"ר שטראוס אומר שהיא תשולש.

כשאעשה חכם ונבון עד כדי כך, אולי אהיה כמו כולם, ואנשים יחבבו אותי ויתייחסו אלי בידידות.

עדיין אינני בטוח מהי מנת משכל. ד"ר נמור אומר שזה כדי למדוד את המשכל – כמו לוח מספרים על מאזניים בבית מרקחת.

אבל לד"ר שטראוס היה ויכוח רציני איתו, והוא אמר שמנת משכל לא שוקלת משכל בכלל.

הוא אמר שמנת משכל מראה לכמה משכל אפשר להגיע, כמו המספרים שעל דופן משורה. עדיין צריך למלא את המשורה.

אחר כך שאלתי את ברט, שמעביר לי מבחני משכל ועובד עם אלג’רנון, הוא אמר שמנת משכל בוחנת הרבה דברים, לרבות הדברים שנלמדו כבר בחלקם, ושהיא בעצם לא שונה בהרבה. אז אני לא יודע עדיין מהי מנת משכל, מלבד זאת ששלי תעלה בקרוב על 200. לא רציתי להגיד כלום, אבל אני לא מבין אם הם לא יודעים מה זה, או איפה זה אני לא מבין איך הם יודעים כמה מזה יש.

ד"ר נמור אומר שמחר עלי לעבור מבחן רורשאך, תמיהני מה זה.

22 אפריל

גיליתי מה זה רורשאך.

זה עם כתמי הדיו על כרטיסים. אותו אדם העביר לי אותו. פחדתי עד מות מהכתמים הללו.

ידעתי שהוא יבקש ממני למצוא את התמונות, וידעתי שלא אוכל.

חשבתי לעצמי, אילו רק יכולתי לדעת אילו מן התמונות נמצאות כאן.

אולי לא היו תמונות כלל.

אולי זו היתה סתם תחבולה כדי לראות אם אני מספיק טיפש, כדי לחפש משהו שאינו קיים. עצם המחשבה על כך הרגיזה אותי.

“בסדר צ’רלי,” אמר. “ראית את הכרטיסים הללו כבר, זוכר?”

“מובן שאני זוכר.”

לפי הטון הוא ידע שאני כועס, והוא נראה מופתע.

"כן, כמובן. כעת אני רוצה שתביט בזה מה זה עשוי להיות? מה אתה רואה בכרטיס הזה?

אנשים רואים דברים מדברים שונים בכתמים הללו. ספר לי מה אתה רואה – אלו מחשבות הוא מעורר בך."

נדהמתי. לא ציפיתי שיגיד.

“בכוונתך לומר שכל תמונות אינן חבויות בכתמים הללו?”

הוא קימט את גבותיו, והסיר את משקפיו. “מה?”

“תמונות חבויות בכתמים. פעם אמרת לי שכל אחד יכול לראותן, וגם אני אמצא.” הוא הסביר לי שבפעם שעברה הוא השתמש בדיוק באותן מילים שבהן השתמש כעת. לא האמנתי לו, ואני חושב עדיין, שהוא הוליך אותי שולל בשעתו, רק לשם הבדיחה. אלא אם כן – שוב אינני בטוח – האם ייתכן שהייתי רפה שכל עד כדי כך?

עברנו לאט על הקלפים. אחד מהם נראה זוג עטלפים, המושכים במשהו.

משנהו נראה כשני אנשים מסתייפים.

דמינתי כל מיני דברים. אני משער שנסחפתי. אבל כבר לא בטחתי בו. וכל הזמן הפכתי אותם, ואפילו הסתכלתי מאחור כדי לוודא שאין שום דבר, שאני אמור לתפוש.

כשסימן לעצמו את ההערות, הצצתי בהן מזוית עיני. אבל הכל היה בצופן, שהיה בערך כך:

wf+a adf -ad orig wf – sf +oby

המבחן הזה לא נראה לי הגיוני.

כל אחד יכול להמציא שקרים על מה שהוא לא ראה באמת. איך הוא יכול לדעת שאני לא מסדר אותו ואומר כל מיני דברים שלא דמינתי אותם באמת?

אולי אבין את זה, כשד"ר שטראוס ירשה לי לקרוא פסיכולוגיה.

25 אפריל

המצאתי דרך חדשה לסדר את המכונות בית החרושת, ומר דונגן אמר שהיא תחסוך לו עשרת אלפים דולר בשנה, תצמצם את כוח האדם הדרוש, ותגביר את התפוקה.

הוא נתן לי מענק של 25 דולר.

רציתי לקחת את ג’ו ופרנק ריילי לחגוג, לארוחת צהרים, אבל ג’ו אמר שהוא צריך לקנות משהו לאישתו, ופרנק אמר שהוא נפגש עם בן דודו לארוחת צהרים.

אני חושב שיקח להם קצת זמן להתרגל לשינויים שחלו בי.

עושה רושם שכולם מפחדים ממני.

כשניגשתי לעמוס בורג, וטפחתי על שכמו, הוא קפץ.

אף אחד כבר לא מדבר איתי כל כך הרבה ולא מתעסקים סביבי כמו פעם.

העבודה נעשתה בודדת מעט משום כך.

27 אפריל

היום היה לי האומץ להזמין את מיס קיניאן לארוחת ערב איתי מחר בלילה. כדי לחגוג איתי את המענק.

בהתחלה היא לא היתה בטוחה שזה בסדר, אבל שאלתי את ד"ר שטראוס והוא אמר שזה בסדר.

ד"ר שטראוס וד"ר נמור לא מסתדרים כל כך טוב. הם כל הזמן מתוכחים.

הבוקר, כשבאתי לשאול את ד"ר שטראוס בדבר הארוחה, עם מיס קיניאן, שמעתי אותם צועקים,, ד"ר נמור אמר שזה הניסוי שלו, והמחקר שלו, וד"ר שטראוס צעק בחזרה, שהוא תרם לא פחות, כי הוא מצא אותי דרך מיס קיניאן, והוא ביצע את הניתוח.

ד"ר שטראוס אמר שבאחד הימים אלפי מנתחים נוירולוגים מכל העולם ישתמשו בטכניקה שלו.

ד"ר נמור רצה לפרסם את תוצאות הניסוי בסוף החודש. ד"ר שטראוס רצה לחכות עוד מעט. למען הביטחון.

ד"ר שטראוס אומר שד"ר נמור מעונין יותר בקתדרא לפסיכולוגיה בפרינסטון, מאשר בניסוי. ד"ר נמור אמר שד"ר שטראוס אינו אלא אופורטוניסט, וכי הוא מנסה לרכב על גבו שלו, כדי להגיע לתהילה.

כשעזבתי תפשתי שאני רועד.

איננני יודע בביטחון מלא, אבל נדמה לי שלראשונה אני רואה את שניהם כמות שהם.

אני זוכר שברט אמר שאישתו של נמור היא כלבתא, ושהיא מ איצה בו כל הזמן לפרסם דברים ולהיות מפורסם.

האם מנסה ד"ר שטראוס באמת לרכב על גבו?

28 אפריל

איני מבין מדוע לא הבחנתי מעולם ביופיה של מיס קיניאן. יש לה עינים חומות ושיער חום ורך, הגולש על כתפיה וצוארה.

היא רק בת שלושים וארבע! אני חושב שמלכתחילה היתה לי ההרגשה שהיא גאון בלתי־מושג וזקנה מאוד. כעת מפעם לפעם היא הופכת צעירה מאוד ומלבבת יותר.

אכלנו ושוחחנו שיחה ארוכה.

כשאמרה שאני מתקדם כה מהר עד כי אחלוף על פניה, צחקתי.

זו האמת צ’רלי, אתה כבר קורא יותר טוב ממני. אתה יכול לקרוא עמוד שלם במבט, ואני יכולה לקלוט רק מספר שורות בבת אחת.

ואתה יכול לזכור כל מה שקראת, לי יש מזל אם אני זוכרת את הרעיונות העיקריים והמשמעות הכללית."

“אינני חש נבון. דברים כה רבים אינני מבין.”

היא הוציאה סיגריה, ואני הצתי אותה עבורה.

"עליך להתאזר במעט סבלנות. אתה יכול להשיג תוך ימים ושבועות מה שאחרים מן השורה הראשונה עושים במחצית מחייהם.

לכן זה מדהים כל כך. אתה דומה כעת לספוג ענק, סופק פנימה. עובדות, מספרים, ידע כללי. ובקרוב תדע גם לקשר ביניהם. תראה כיצד מתקשרים ענפים שונים של הלמידה.

ישנם מישורים רבים צ’רלי, כמו שלבים בסולם ענק.

ככל שמטפסים יותר גבוה, רואים את העולם מסביב.

אני יכולה לראות רק מעט מכך, צ’רלי, ואני לא אגביה הרבה מעבר למה שהישגתי כבר אך אתה תמשיך לטפס מעלה מעלה, עוד ועוד, וכל צעד יפתח לפניך עולמות שמעולם לא ידעת אף על קיומם."

היא הזעיפה מבט. "אני רק מקווה מאוד – "

“מה?”

“לא חשוב צ’רלי, רק קיויתי שלא היתה טעות מלכתחילה ליעץ לך לעשות זאת.”

צחקתי. “הכיצד? זה פעל, לא? אפילו אלג’רנון עודנו חכם.”

ישבנו בשקט זמן מה, והיא התבוננה הי כשהשתעשעתי בשרשרת רגל הארנב של ובמפתחותי. ידעתי על מה היא חושבת, ולא רציתי לחשוב על אפשרות כזאת, כשם שקשישים אינם רוצים לחשוב על המות.

ידעתי שזוהי רק ההתחלה. ידעתי למה התכוונה בדבריה על כך שראיתי כמה שלבים. הרעיון להותיר אותה מאחור העציב אותי.

אני מאוהב במיס קיניאן.

דוח התקדמות 12

30 אפריל

התפטרתי מעבודתי בחברת קופות הפלסטיק של דונגן, מר דונגן אמר שמוטב יהיה לכל הנוגעים בדבר שאעזוב. מה עשיתי להם שהם שונאים אותי עד כדי כך?

לראשונה נודע לי על כך כשמר דונגן הראה לי את העצומה. שמונה מאות שמות שמות, כל מי שקשור לבית חרושת, להוציא את פני גירדן.

כשסרקתי ביעף את הרשימה ראיתי מיד שרק שמה שלה נעדר, כל היתר דרשו את פיטורי. ג’ו קרפ ופרנק ריילי לא היו מוכנים לדבר איתי על כך. והוא הדין בכל השאר מלבד פני.

היא אחת מאותם אנשים בודדים הדבקים בדבר בו הם מאמינים ולו גם לנוכח העולם כולו – ופני לא האמינה שיש לפטר אותי.

היא יצאה נגד העצומה, מתוך עקרון, והחזיקה מעמד חרף הלחץ והאיומים.

“אבל זה עוד לא אומר,” ציינה, "שאיני חושבת שיש בך משהו משונה צ’רלי, השינויים האלה.

אני לא יודעת. תמיד היית אדם טוב, פשוט, מהימן – לא יותר מדי מבריק אולי, אבל ישר. מי יודע מה עשית לעצמך בשביל להיות חכם, ככה פתאום.

כולם פה אומרים שזה לא בסדר, צ’רלי."

“אבל כיצד את מסוגלת לומר את זה פני? מה לא בסדר כשאדם הופך נבון ורוצה לרכוש ידע ולהבין את העולם סביבו?”

היא נעצה עיניים בעבודתה ואני פניתי לעזוב.

מבלי להסתכל בי אמרה: "זה היה חטא כאשר חוה הקשיבה לנחש, ואכלה מעץ הדעת. זה היה חטא כשהיא ראתה שהיא עירומה.

אם זה לא היה קורה אז אף אחד לא היה נעשה זקן וחולה, ואף אחד לא היה מת."

שוב אני חש את הבושה הבוערת בי.

התבונה תקעה טריז בין האנשים וביני.

קודם הם צחקו עלי, ובזו לי על בורותי, וקהותי; כעת הם שונאים אותי על ידיעותי והבנתי. מה למען השם הם רוצים ממני?

הם גירשו אותי מבית החרושת. כעת אני בודד יותר מאשר אי פעם…

15 מאי

ד"ר שטראוס כועס שלא כתבתי כל דוחות התקדמות מזה שבועיים.

הוא צודק, מאחר שהמעבדה משלמת לי כעת משכורת סדירה.

אמרתי לו שאני עסוק בחשיבה ובכתיבה. כשצינתי כי כתיבה היא תהליך כה איטי עד שהיא מתסכלת אותי, בשל כתב־ידי הגרוע, הציע שאלמד להדפיס.

כעת הרבה יותר קל לכתוב היות ואני יודע להדפיס קרוב לשבעים וחמש מילים בדקה.

ד"ר שטראוס חוזר ומסביר לי שעלי לדבר בפשטות, כדי שאנשים יוכלו להבין אותי. אנסה לסקור את כל הדברים שקרו לי במשך שבועיים אחרונים אלו.

אלג’רנון ואני הוצגנו בפני הועידה של “החברה העולמית לפסיכולוגיה” ביום ג' שעבר.

עוררנו סנסציה. ד"ר נמור וד"ר שטראוס היו גאים בנו.

ד"ר נמור, שהוא בן שישים – קשיש בעשר שנים מד"ר שטראוס – שואף כמדומני לראות תוצאות של ממש לעבודתו. ללא ספק תוצאת הלחץ מצד הגברת נמור.

בניגוד להתרשמות הקודמת. אני מוצא כי ד"ר נמור אינו גאון כלל וכלל.

מוחו הוא מן המעולים, אך הוא נאלץ להסתפק במועקת הספק.

הוא רוצה שיחשבו אותו לגאון.

אי לכך חשוב לו לחוש כי העולם מקבל את עבודתו.

סבורני כי ד"ר נמור חשש מדחיה נוספת, עקב הדאגה שמישהו אחר עלול לגלות באותו שטח, ולגזול ממנו את התשואות.

את ד"ר שטראוס מאידך גיסא, ניתן לכנות גאון, אף כי שטחי ידיעותיו מוגבלים מאוד לדעתי.

הוא חונך על ברכי המסורת של התמחות צרה; הבטיו הנרחבים יותר של הרקע הוזנחו, מדי – אפילו לגבי נוירוכירורג.

נדהמתי לגלות כי השפות היחידות אותן הוא מסוגל לקרוא הן לטינית, יוונית ועברית, וכי אין הוא מתמצא כמעט במתמטיקה מעבר לרמה האלמנטרית של חישוב משתנים.

כשהודה בכך לפני, גיליתי שאני כמעט מוקנט.

היה זה כאילו הוא הסתיר חלק מעצמו כדי להוליך אותי שולל, והעמיד פנים – כאנשים רבים, כך גיליתי – שהוא מה שאינו.

איש אינו מה שהינו על פני השטח.

נדמה לי שד"ר נמור חש שלא בנוח בסביבתי.

לעיתים כשאני מנסה לדבר אליו, הוא פשוט מתבונן בי במבט מוזר ונפנה. מלכתחילה כעסתי כשד"ר שטראוס אמר לי שאני גורם לד"ר נמור לתסביך נחיתות. חשבתי שהוא שם אותי ללעג.

מנין היה עלי לדעת, כי נמור, הזוכה להצלחה כה רבה כפסיכו־נסיין, אינו יודע הינדוסטאנית וסינית? הדבר אבסורדי בהתחשב בעבודה הנעשית היום בהודו ובסין בשדה המחקר שלו עצמו.

שאלתי את ד"ר שטראוס כיצד ד"ר נמור יכול לענות על התקפתו של כהגמאטי על שיטתו והתוצאות שהשיג אם אפילו אינו מסוגל לקוראם.

משמעותו של המבט המוזר שעלה על פני של ד"ר שטראוס יכולה להיות אחת מן השתיים. או שאינו רוצה לספר לנמור מה שאומרים בהודו, או – וזה מדאיג אותי – שד"ר שטראוס אינו יודע אף הוא.

עלי להיזהר ולדבר ולכתוב בבירור ובפשטות, כדי שאיש לא יצחק.

18 מאי

אני מוטרד מאוד.

אמש ראיתי את מיס קיניאן לראשונה מזה למעלה משבוע. ניסיתי לשמור על רמה פשוטה ויומיומית בשיחה, ולהמנע מכל דיון בעל תוכן אינטלקטואלי, אך היא פשוט בהתה בי ושאלה למה אני מתכוון בהתמרת הניגודים המתימטית בקונצ’רטו החמישי של דוברמן. משניסיתי להסביר עצרה בעדי וצחקה. אני חושב שהתרגזתי. אולם כמדומה לי שאיני ניגש אליה על המישור הנכון.

ככל שאני מנסה לשוחח עימה, אינני מצליח ליצור קשר.

עלי לשוב ולקרוא את משוואותיו של וורוסבטבט ‘במישור ההתפתחות הסמנטית’.

שוב איני יכול ליצור קשר עם אנשים.

תודה לאל על הספרים והמוסיקה והנושאים למחשבה. רובו של הזמן אני לבד בבית הדירות של גברת פלין, ולעתים רחוקות ביותר אני מדבר עם מישהו.

20 מאי

לא הייתי מבחין במדיח הכלים החדש, נער בן שש־עשרה, במסעדת הפינה בה אני סועד בערבים, אלמלא תקרית הכלים השבורים.

הם התנפצו על הרצפה, מתפזרים ומפיצים פיסות חרסינה לבנה מתחת לשולחנות.

הנער עמד שם נבוך ונפחד, אוחז במגש הריק בידו.

השריקות והיללות מפי הלקוחות (קריאות של “הלך הרווח!”… “מזל טוב!”… ו"נו, הוא לא עבד כאן ממש הרבה זמן…" מהסוג שבא תמיד כנראה לאחר שבירת כוס או כלי אחר במסעדה ציבורית) הביכו אותי כולן.

“בסדר! בסדר, אידיוט שכמותך!” צעק בעל המקום, "אל תעמוד שם ככה! תביא את המטאטא וטאטא את הבלגן הזה.

“מטאטא… מטאטא, אידיוט שכמותך! הוא במטבח. טאטא את כל החתיכות.”

הנער ראה כי אין עומדים להעניש אותו.

הבעתו הנפחדת השתנתה והוא חייך וזמזם בשעה שחזר עם המטאטא.

כמה מהלקוחות הגסים יותר המשיכו בהערותיהם, והשתעשעו על חשבונו.

“הנה ילד, יש פה חתיכה רצינית מאחוריך…”

“נו עוד פעם…”

“הוא לא כל כך טיפש, יותר קל לשבור מאשר לרחוץ…”

עיניו הריקות נעו על פני קהל המתבוננים המשועשע, הוא החל לשקול את חיוכיהם, ולבסוף חייך חיוך הססני על הבדיחה אותה ללא ספק לא הבין.

חשתי בחילה פנימית כשהתבוננתי בחיוכו הקהה, הריקני.

עיניו, עיני ילד רחבות בהירות, מסופק אך להוט להשביע רצון. הם צחקו עליו כי היה מפגר בשכלו.

ואף אני צחקתי עליו.

לפתע נמלאתי זעם על עצמי ועל כל אלה שהתגרו בו.

קפצתי ממקומי וצעקתי, “עזבו אותו לנפשו! שתקו! אין זו אשמתו שאיננו מבין! הוא לא יכול למנוע מה שהוא, אבל למען האל, הוא יצור אנוש!”

החדר השתתק. קללתי את עצמי על שנסחפתי ועוררתי סצינה. ניסיתי לא להביט בנער כאשר פרעתי את החשבון ויצאתי מבלי לגעת במזון. חשתי בושה בשביל שנינו. כמה מוזר שאנשים כנים ורגישים, אשר לא יתעללו באדם שנולד ללא רגליים או עיניים יתעללו באדם שנולד עם משכל נמוך.

הכעיס אותי לחשוב שלפני זמן לא רב אף אני, כנער זה, שיחקתי בטפשותי את תפקיד הליצן, וכמעט ששכחתי. הסתרתי מעצמי את תמונתו של צ’רלי גורדון הישן, שכן כעת, בהיותי נבון, היה זה משהו אשר היה עלי להדוף ממני והלאה. אך היום כשהתבוננתי בנער זה לראשונה ראיתי מה הייתי. לפני עת קצרה בלבד, גיליתי שאנשים צוחקים עלי. כעת ביכולתי לדעת שהצטרפתי אליהם שלא מדעת, וצחקתי על עצמי. זה מכאיב יותר מכל.

לעיתים תכופות חזרתי וקראתי את דוחות ההתקדמות שלי וראיתי את הבערות, את הנאיביות הילדותית, את הנפש נמוכת המשכל מציצה מחדר אחר, מבעד לחור המנעול, באור היקרות שבחוץ. אני רואה כי אפילו מתוך קהותי ידעתי שאני נחות, וכי לאנשים אחרים היה משהו שחסר לי – משהו שנשלל ממני בעוורוני המנטלי, חשבתי כי הדבר קשור באופן כלשהו ליכולת קרוא וכתוב, והייתי בטוח שאם ארכוש מיומנויות אלה אהיה אוטומטית נבון אף אני.

אפילו רפוי שכל רוצה להיות כמו האחרים.

ילד אולי לא ידע איך להאכיל את עצמו, או מה לאכול, אך הוא יודע רעב מהו.

כך הייתי איפוא.

מעולם לא ידעתי.

אפילו עם מתח המודעות התבונתית, מעולם לא ידעתי לאשורו של דבר.

יום זה היטיב עמי. ראיתי את העבר בבהירות. והחלטתי שעלי להשתמש בידיעותי ובכשרונותי כדי לעבוד בתחום של הגברת דרגות התבונה האנושיות.

מי מתאים לכך יותר? מי עוד חי בשני העולמות? אלו הם אנשי. הבה ואשתמש כדי לעשות למענם.

מחר אדבר עם ד"ר שטראוס על האופן בו אוכל לעבוד בתחום זה.

יתכן שאוכל לעזור לו לפתור כמה מהבעיות הכרוכות בשימוש נפוץ בטכניקה שיישם עלי. יש לי כמה רעיונות טובים משלי.

כה רבות ניתן לעשות בטכניקה זו.

אם יכולתי להפוך לגאון, מה עם אלפי אחרים כמוני? אלו רמות פנטסטיות ניתן להשיג אם תיושם הטכניקה על־ידי אנשים נורמליים? לגבי גאונים?

דלתות כה רבות יש לפתוח.

רוחי קצרה להתחיל.

דו"ח התקדמות 13.

23 מאי

זה קרה היום.

אלג’רנון נשך אותי. ביקרתי במעבדה כדי לראותו כפי שאני עושה מפעם לפעם, וכשהוצאתי אותו מהכלים הוא התנפל עלי.

החזרתי אותו למקומו וצפיתי בו זמן מה. הוא היה נרגז ומרושע שלא כרגיל.

24 מאי

ברט, הממונה על חיות הניסויים, אומר שאלג’רנון משתנה. הוא משתף פעולה פחות, הוא מסרב לרוץ עוד במבוך; ההנע הכללי שלו פחת. והוא אינו אוכל.

הכל מוטרדים למשמעותו האפשרית של הדבר.

25 מאי

הם מאכילים את אלג’רנון המסרב לפתור כעת את בעית המנעולים.

הכל מזהים אותי עם אלג’רנון. במידה מסוימת אנו שנינו הראשונים מסוגנו.

הכל מעמידים פנים שהתנהגותו של אלג’רנון הינה בהכרח בעלת משמעות לגבי. אך קשה להתעלם מההתנהגות המוזרה אותה מפגינות כמה מהחיות האחרות שהשתתפו אף הן בניסוי.

ד"ר שטראוס וד"ר נמור ביקשוני לא לבוא עוד למעבדה. אני יודע על מה הם חושבים אך אני מסרב לקבל זאת.

אני ממשיך בתוכניותי לפתח את מחקרם.

עם כל הכבוד הראוי למדענים אני מודע בהחלט למגבלותיהם.

אך ישנה תשובה, יהיה עלי למצאה בעצמי.

לפתע הפך הזמן חשוב מאוד עבורי.

29 מאי

ניתנה לי מעבדה משלי והותר לי להמשיך במחקר.

גיליתי משהו.

עובד יומם ולילה. העברתי למעבדה מיטה מתקפלת. את רוב זמן הכתיבה שלי אני מוציא בהערות אותן אני שומר באוגדן נפרד, אך מפעם לפעם אני חש כי עלי לרשום את תחושותי והגיגי מתוך עצם ההרגל.

‘חשבון התבונה’ הוא מחקר מרתק.

זהו המקום לחישוב כל הידע שרכשתי. במובן מסוים זוהי הבעיה שהטרידה אותי כל חיי.

31 מאי

ד"ר שטראוס אומר שאני עובד קשה מדי.

ד"ר נמור אומר שאני מנסה לדחוס משך־חיים של מחקר ומחשבה לתוך שבועות ספורים.

אני יודע שעלי לנוח, אך מניע אותי משהו מבפנים, משהו שאין יכול לעצור.

אני מוכרח למצוא את הסיבה לרגרסיה החריפה באלג’רנון.

אני חייב לדעת מה ומתי יקרה לי הדבר.

4 יוני

מכתב לד"ר שטראוס (העתק)

ד"ר שטראוס היקר:

במעטפה נפרדת אני שולח לך העתק של מחקרי תחת הכותרת “‘אפקט אלג’רנון־גורדון’: מחקר סטרוקטוראלי ותיפקודי של מחקר מוגבר,” אותו הייתי רוצה שתקרא ותפרסם.

כפי שהנך רואה ניסויי הושלמו.

כללית בדו"ח את כל נוסחותי, וכל ניתוח מתימטי בנספח. את אלו כמובן יש לאשש.

עקב חשיבות הדבר לגביך ולגבי ד"ר נמור (והאם עלי להוסיף אף לגבי אני?) בדקתי ושבתי ובדקתי את התוצאות מתוך תקוה למצוא טעות.

צר לי לומר שהתוצאות בעינן עומדות.

עם זאת, למען המדע, אני אסיר תודה על הפיסה הקטנה שנזדמן לי להוסיף כאן לידע על תפקודו של המוח האנושי ועל החוקים השולטים בהגברתו המלאכותית של המשכל האנושי.

פעם אמרת לי שכשלון או הפרכה של ניסוי על ידי תיאוריה חשובים לא פחות מהצלחה להתקדמותה של למידה.

כעת אני מכיר בנכונות הדבר. צר לי, מכל מקום, על שתרומתי שלי בשטח המדע מבוססת על תמוטת עבודתם של שני אנשים אותם אני מעריך כל־כך.

שלך בנאמנות,

צ’רלי גורדון

רצ"ב: דו"ח.

5 יוני

אסור לי לתת לרגשות להשתלט עלי. העובדות והתוצאות של ניסויי הן ברורות, וההבטים הסנסציוניים של עליתי המהירה אינם יכולים לחפות על העובדה כי לשילוש המשכל באמצעות טכניקת הניתוח אותה פיתחו הד"ר שטראוס והד"ר נמור נודעת חשיבות יישומית מועטת או אפסית (לעת עתה) לגבי הגברת המשכל האנושי.

כאשר אני שב ובוחן את הדוחות והמידע אודות אלג’רנון, אני רואה שחרף היותם חלים מבחינה פיסיולוגית, ביצועיו המנטליים נמצאים בנסיגה.

הפעילות המוטורית מכוונת פחות ופחות; ניכרת ירידה כללית בפעולת הבלוטות; ניכר אובדן תאום מואץ.

ישנן גם ראיות נצחות לאמנזציה מתקדמת.

כפי שיראו דיווחי, תסמונות כוון מנטליות ופיזיות אלו ואחרות ניתן לנבא בתוצאות סטטיסטיות חשובות על־ידי יישום הנוסחה שפיתחתי.

הניתוח המאיץ אותו עברנו שנינו גרם להגברתם והאצתם של כל התהליכים המנטליים.

ההתפתחות הבלתי־צפויה, אשר נטלתי לעצמי את החירות לכנותה ‘אפקט אלג’רנון־גורדון’, היא סעיף מסתבר נוסף במערך האצת המשכל כולו.

את ההיפותזה שהוכחה כאן ניתן לתאר בפשטות במונחים כדלהלן: קצב התנוונותו של משכל שהוגבר באמצעים מלאכותיים, עומד ביחס ישר להגברה.

זו כשלעצמה לדעתי, תגלית חשובה.

כל עוד אני מסוגל לכתוב, אמשיך להנציח את מחשבותי בדוחות התקדמות אלו.

זה אחד מתענוגותי המועטים. מכל מקום, כל הראיות מצביעות על כך שניווני המנטלי יהיה מהיר ביותר.

כבר התחלתי להבחין בסימנים של אי יציבות ושכחנות, הסימפטומים הראשונים של ההתאכלות.

10 יוני

ההתנוונות נמשכת.

הפכתי פזור דעת. אלג’רנון מת לפני יומיים. הניתוח אימת את תחזיותי.

משקל מוחו פחת, וניכרו החלקה כללית של פתולי המוח, לעומת צלקות עמוקות.

אני מניח שאותו דבר עצמו קרה או יקרה לי בקרוב.

שמתי את גופו של אלג’רנון בקופסת גבינה, וקברתי אותו בחצר האחורית.

בכיתי.

"בטח שאני מאמין במשהו שקיים אחרי המוות – נפט!"

15 יוני

ד"ר שטראוס בא לראותני שנית.

לא הסכמתי לפתוח את הדלת ואמרתי לו להסתלק.

אני רוצה שיניחוני לנפשי. הפכתי רגיש ונוח לרגוז. אני חש באפילה הסוגרת עלי. קשה לסלק את מחשבות ההתאבדות. אני שב ואומר לעצמי מה רבה תהיה חשיבותו של כתב אינטרוספקטיבי זה.

תחושה מוזרה היא זו לבחור סופר אותו קראת ונהנית ממנו רק לפני חודשים מספר, ולגלות כי אינך זוכר אותו.

זכרתי עד כמה הערצתי את גדולתו של ג’ון מילטון – אך כשפתחתי את ‘גן העדן האבוד’ לא יכולתי להבינו.

התרגזתי כל כך, עד שהשלכתי את הספר לעברו השני של החדר.

אני חייב לנסות לשמר חלק מזה. חלק מהדברים שלמדתי. הו, אלי, אנא אל תיקח הכל.

19 יוני

לעיתים, בלילה, אני יוצא לטיול.

אמש לא יכולתי לזכור מה מקום מגורי, שוטר הוביל אותי הביתה. יש לי תחושה מוזרה שכל זה קרה לי קודם – לפני זמן רב.

אני שב ואומר לעצמי שאני האדם היחיד בעולם היכול לתאר מה שקורה לי.

21 יוני

מדוע איני יכול לזכור? אני חייב להיאבק. אני שוכב במיטה ימים שלמים ואיני יודע מי או היכן אני. ולפתע חוזר הכל בהבזק. סימפטומים של סניליות – ילדות שניה. אני יכול לצפות בהתקרבותם. היגיון אכזר. למדתי כה רבות וכה מהר. כעת אני מתנוון מוח. במהירות. לא אניח לכך לקרות. אלחם בזה. איני יכול להימנע מהמחשבה על הנער במסעדה, מבטו הריק, חיוכו האווילי, והאנשים הצוחקים עליו.

לא, לא – אנא – לא זאת שוב…

22 יוני

ויתרתי לחלוטין על ההדפסה.

התאום שלי גרוע. אני חש שתנועותי הופכות איטיות יותר ויותר. ספגתי מהלומה קשה היום. פתחתי עותק של מאמר שהשתמשתי בו במחקרי, Uber Psychische Benzheir¹ של קרוגר, בתקווה להעזר בו כדי להבין מה עשיתי.

בתחילה חשבתי שהאשם בעיני. אחר כך הבנתי ששוב אינני מבין גרמנית. בחנתי את עצמי בשפות אחרות. הכל איננו.

30 יוני

עבר שבוע מאז שהעזתי לכתוב לאחרונה.

זה מחליק מבין אצבעותי כמו חול.

רוב הספרים שיש לי קשים כעת. אני מתרגז עליהם כי אני יודע שקראתי והבנתי אותם רק לפני כמה שבועות.

אני שב ואומר לעצמי שאינני חייב להמשיך ולכתוב דוחות אלו כדי שמישהו ידע מה קורה לי. אבל קשה לי יותר ויותר ליצור מילים ולזכור את האיות.

כעת אני חייב לבדוק במילון אפילו מילים פשוטות ואני מאבד את הסבלנות וכועס על עצמי.

ד"ר שטראוס בא לבקר כל יום, אבל אמרתי לו שאינני מוכן לראות או לדבר עם אף אחד.

הוא מרגיש אשם כמו כולם. אבל אני לא מאשים אף אחד. ידעתי מה עלול לקרות, אבל כמה זה כואב.

7 יולי

אני לא יודע מה קרה לי השבוע הזה.

היום יום רישון אני יודע כי אני יכול לראות מהחלון אנשים הולכים לכנסיה.

אני חושב שנשארתי במיטה כל השבוע אבל אחר כך אני שוכח או פשוט יותר קל לא לעשות מה שאני אומר שאני עומד לעשות.

אני חושב הרבה על אמא ואבא שלי.

מצאתי תמונה שלהם איתי שהצטלמנו על שפת הים.

לאבא יש כדור מתחת היד שלו ואמא מחזיקה לי את היד. אני לא זוכר אותם כמו שהם בתמונה. כל מה שאני זוכר זה שאבא שלי היה שיכור ורב עם אמא על כסף.

הוא כמעט אף פעם לא התגלח והוא תמיד סרט לי את הפנים כשהוא חיבק אותי.

אמא אמרה שהוא מת אבל הבן דוד שלי מילטי אמר שהוא שמע שאמא ואבא שלו אמרו שאבא שלי ברח עם אשה אחרת.

כששאלתי את אמא היא החטיפה לי סטירה ואמרה שאבא מת.

אני לא חושב שאני גיליתי את האמת אבל לא איכפת לי במיוחד.

(הוא אמר שפעם הוא יקח אותי לראות פרות בחווה אבל הוא לא. הוא אף פעם לא מילא את ההבטחות שלו…)

10 יולי

הבעלת בית שלי גברת פלין מאוד מודאגת.

היא אומרת שאיך שאני שוחב כל היום ולא עושה כלום זה מזכיר לה את הבן שלה לפני שהיא זרקה אותו מהבית. הי אומרת שהי לא אוהבת עצלנים.

אם אני חולה זה משהו אחר אבל אם אני עצלן זה משהו אחר והי לא תסכים לזה.

אמרתי לה שאני חולה.

אני מנסה לקרוא כל יום קצת בעיקר סיפורים, אבל לפעמים אני צריך לקרוא את אותו הדף עוד פעם ועוד פעם כי אני לא מבין. וקשה לי לכתוב.

אני יודע שאני צריך לבדוק את המילים במילון אבל זה כל כך קשה ואני כלכך עיף כל הזמן.

אחר כך בא לי רעיון להשתמש רק במילים הקלות במקום במילים הארוכות. והקשות. זה חוסך זמן. אני שם פרחים על הקבר של אלג’רנון פעם בשבוע. גברת פלין חושבת שאני משוגע שאני שם פרחים על קבר של עכבר אבל אני אמרתי לה שאלג’רנון היה מיוחד.

14 יולי

שוב פעם יום רישון.

אין לי מה לעשות כי הטלויזיה שלי שבורה ואין לי כסף בשביל לתקן אותה. (אני חושב שאיבדתי את השיק של החודש מהמעבדה. אני לא זוכר.)

יש לי כל הזמן כאב רוש ואספירין לא עוזר כמעט. גברת פלין יודעת שאני באמת חולה וחבל לה עלי נורא. היא נהדרת כשמישהו חולה.

22 יולי

גברת פלין קראה לרופא משונה שיראה אותי.

הי פחדה שאני הולך למות.

אמרתי לרופא שאני לא חולה ממש רק שוכח לפעמים. הוא שאל אותי אם יש לי קרובים או חברים ואני אמרתי לא אין לי. אמרתי לא שיה לי פעם חבר אבל הוא היא עכבר ועשינו כל מיני התחרויות ביחד.

הו הסתכל עלי קצת מצחיק כאילו הו חושב שאני משוגע.

הו חייך כשאמרתי לו שהייתי פעם גאון. הוא דיבר איתי כמו עם תינוק וקרץ לגברת פלין. התעצבנתי וגרשתי אותו. הוא צחק ממני כמו כולם.

24 יולי

אין לי שום כסף וגברת פלין אומרת שאני צריך לעבוד ולשלם את שכר הדירה כי לא שילמתי כבר יותר משני חודשים.

אני לא מכיר שום עבודה חוץ מהעבודה שהיתה לי אצל חברת קופסאות הפלסטיק של דונגן.

אני לא רוצה לחזור לשם בחזרה כי כולם הכירו אותי כשהייתי חכם ואולי הם יצחקו עלי. אבל אני לא ידע איך אני אסיג כסף אחרת.

25 יולי

הסתכלתי על כמה מהדוחות התקדמות הישנים וזה מצחיק אבל אני לא יכול לקרוא מה כתבתי. אני לא יכול להבין חלק מהמילים שאני קורא.

מיס קיניאן באה לבקר אותי אבל אני אמרתי לה לכי מפה אני לא רוצה לראות אותך. הי בכתה וגם אני בכיתי אבל אני לא יכולתי לתת לה להיכנס שהי תצחק עלי. אני אמרתי לה שהי כבר לא מוצת חן בעיני. אני אמרתי לה שאני כבר לא רוצה להיות חכם. זה לא נכון. אני עדיין אוהב אותה ואני עדיין רוצה להיות חכם אבל הייתי מוכרח להגיד את זה כדי שהי תלך. הי נתנה לגברת פלין כסף בשביל שכר דירה. אני לא רוצה את זה אני מוכרח להשיג עבודה.

בבקשה… בבקשה שאני לא אשכח קרוא וכתוב…

27 יולי

מר דונגן היה נחמד מאוד כשחזרתי לעבודה הישנה.

בהתחלה הוא לא האמין לי אבל אני סיפרתי לו מה קרה לי והו היה מאוד עצוב ושם את היד שלו על הכתף שלי ואמר צ’רלי גורדון יש לך אומץ.

כולם הסתכלו עלי כשבאתי לעבודה לטאטא את בית שימוש שפעם.

אני אמרתי לעצמי צ’רלי הם צוחקים ממך אל תתעצבן כי אתה זוכר שהם לא כל כך חכמים כמו שפעם חשבת.

אחד מהחדשים שבאו אחרי שאני הלכתי עשה בדיחה גועלית. הוא אמר הי צ’רלי אני רואה שאתה חכם מאוד ממש ילד פלה תגיד משהו חכם.

הרגשתי רע מאוד אבל ג’ו קרפ בא ותפס אותו בחולצה ואמר תעזוב אותו שויצר מחורבן כמוך, או שאני אשבור לך את העצמות.

לא חשבתי שג’ו קרפ יעמוד לצידי אז אני חושב שהוא באמת חבר שלי.

אחר כך פרנק ריילי אמר צ’רלי אם מישהו ירגיז אותך או ינסה לטפס עליך תקרא לי או לג’ו ואנחנו כבר נסדר אותם. אמרתי תודה תודה פרנק ונחנקתי והייתי צריך ללכת לחדר ההפסקה כדי שהו לא יראה שאניח בוכה. טוב שיש חברים.

28 יולי

היום עשיתי משהו טיפשי.

שכחתי שאני כבר לא בכיתה של מיס קיניאן במרכז למבוגרים כמו פם. נכנסתי וישבתי במקום שלי שמקודם באחורנית והי הסתכלה עלי מצחיק והי אמרה צ’רלס.

לא זכרתי בכלל שהי קרה לי פם צ’רלי ככה. אמרתי שלום מיס קיניאן אני מוחן לשיעור היום רק שאיבדתי את הספר שאנחנו קוראים. הי התחילה לבקות וברחה מהחדר וכולם הסתכלי עלי ואני ראיתי שזה לא אותם תלמידים שהיו תמיד בכיתה שלי.

פיתום נזכרתי כל מיני דברים על הניטוח ואיך שאני הייתי חכם ואני אמרתי יה במת תקעתי צ’רלי גורדון הפם.

היסתלקתי לפני שהי כזרה.

בשביל זה אני נוסע מניו יורק לתמיד. אני לא רוצה לעשות שום דבר כזה עוד פם..

אני לא רוצה שמיס קיניאן תרחם עלי. כולם מרחמים עלי בבית חרושת וגם את זה אני לא רוצה אז אני רוצה ללכת לאפו שלא יודעים שצ’רלי גורדון היה פם גאון ועכשב הוא אפילו לא יכול לקרוא ולכתוב.

אני לוקח איתי כמה מהספרים שאני לא יכול לקרוא אותם אני אימן חזק ואולי אני לא יישכח הכל מה שלמדתי אם אני אנסה קצת יותר כזק אולי אני איה יותר חכם מלפני הניטוח.

יש לי את הרגל שפן שלי והפרוטת מזל ואולי הם יעזרו לי. אם את תקראי את זה פם מיס קיניאן את תרחמי עלי אני שמח שהיתה לי הזדמנות שניה להיות חכם כי אני למדתי הרבה דברים אפילו לא ידתי שיש בעולם ואני שמח שראיתי הכל קצת זמן. אני לא יודהה למה אנישוב פם טיפש או מה לא עשיתי בסדר אולי אני לא השתדלתי מספיק. אבל אם אני אשתדל ואיתמן קצת אולי אני איה קצת יותר חכם ואני אדה את כל המילים.

אני זוכר כמה הרגשתי נחמד עם הכחול עם האטיפה הקרועה כשקרתי אותו. בשביל זה אני אשתדל ליות חכם כדי שאני אוכל להרגיש את זה עוד פם. זה הרגשה טובה לדעת דברים ולהיות חכם. הלבי שזה עכשב אז היתי יושב וקורא כל הזמן. בכל אופן אני בתח הטיפש הרישון בעולם שגילה משהו חשוב למָדה.

אני חושב שעסיתי משו טיפשי אבל אני לא יודע מה.

אז אני חושב שעסיתי אתזה בשביל כול האנשים הטיפשים קמוני. שלום מיס קיניאן ודר שטראוס וכולם.

ונ.ב. בבקשה תגידו לדר נמור לא ליתצבן כל כך כשצוחקים עליו אז ייה לו יותר חברים. קל ליות חברים אם לא נותנים לאנשים לצחוק עליך. יין לי הרבה חברים איפו שאי הולך.

נ.ב.ב. בבקשה אם תיה לך הזדמנות תשימי קצט פרחים אל הקבר של אלג’רנון בחצר האחורית.