הספריה העירונית ב’טווין פורקס' (מזלגות תאומים) שבדרום קרולינה לא היתה בודאי מוקד המשיכה העיקרי לתושבי העיירה הקטנה. בודאי לא להנרי דיוויס, שספק אם קרא אי־פעם ספר בחייו. על כן היה ללא ספק אירוע מוזר מדי, כאשר ביום אביב אחד, לכאורה רגיל למדי, פקדו אותה פתאום 31245 קוראים נלהבים. ומה שהיה מפליא עוד יותר, שלהנרי דיוויס לא נראה הדבר מוזר כלל וכלל…

* * *

"מהר, מהר, כולם כבר הלכו!"

בקסטר סימס גר בטווין פורקס, דרום קרולינה, עיירת חוף קטנה, לא שונה מאלפי אחרות. משפחתו חיה שם מאז ומתמיד – עובדה מוזרה במקצת כשלעצמה. נראה שרוב תושבי העיירה העתיקו מושבם אליה ממקומות שונים, ובקסטר מעולם לא הצליח להבין מאין באו. כך או כך, באמת חיו שם הרבה אנשים.

כשנולד בקסטר מנתה אוכלוסיית המקום לא יותר מ־2000 נפש, בלי לספור את התרנגולות. כיום היא מונה למעלה מ־30,000 נפש, וגם תרנגולות לא נשארו. הקידמה סילקה אותן כליל. המקום נעשה צפוף מדי לטעמו של בקסטר. לפני שנים מספר, כשהקימו אותם שיכונים על החוף, הוא שקל עזיבה. אולם ככל שחשב על כך יותר, הגיע למסקנה שהרעיון לא היה כל־כך טוב. בכל מקום היה המצב דומה. אפילו הוג גאפ, העיירה השכנה, התקרבה לחמישים אלף נפש, ואילו הערים הגדולות באמת לא באו כלל בחשבון.

היה זה יום שבת חמים ויפה. בקסטר סיים את שתיית הקפה והחל לקרוא בעיתוני הבוקר. הוא הצית סיגריה וניסה לחשוב על משהו לעשותו. יכול היה ללכת לקולנוע, אולם כבר ראה את הסרט שהוקרן באולם המקומי, הטרחה להגיע עד בית הקולנוע הגדול במרכז הקניות היתה רבה מדי. אפילו בטלויזיה לא היה שום דבר מעניין. היתה זו אותה עונה מתה בין כדורגל לכדור־בסיס. אימוני האביב כבר החלו, אולם במשדר הספורט של אחר הצהריים הקרינו אך ורק כתבות משעממות, כמו ‘כוכבי הטלביזיה במשחק מחניים’ וכדומה. בזבוז זמן, אולי ילך אל הספריה ויקח ספר בהשאלה? היה זה רעיון טוב. הוא לא קרא ספר מזה זמן רב, ובודאי ישנם רבים בספריה. הוא האכיל את החתול, ויצא את הבית.

למזלו היתה הספריה קרובה. היתה תנועה רבה ברחוב בבוקר זה: מכוניות בכל מקום, מדרכות עמוסות. בקסטר תהה אם היה זה כך מדי שבת. כלי רכב חנו בשתי שורות לאורך הרחוב, ונהגים עצרו והמשיכו דרכם ברגל. בודאי מזג האויר היפה הוא שהוציא אנשים כה רבים החוצה. בקסטר ראה את הנרי דיוויס, שכן וחבר מילדות.

“מה נשמע, הנרי!” שאל בקסטר.

“אין חדש” אמר הנרי, “הולך לספריה לבחור לי איזה ספר”

“גם אני,” אמר בקסטר, כשהוא פוסע לצידו של הנרי.

“בדיוק היום המתאים לזה!”

הנרי הנהן בראשו לאות הסכמה, לאמיתו של דבר, התפלא בקסטר במקצת למראה הנרי ההולך אל הספריה. הנרי לא קרא מעולם, חוץ מאשר, אולי, את התוית על בקבוק הבירה… הם עקפו את הפינה והתקרבו לספריה.

היה זה מחזה המוני. שורות־שורות של אנשים עמדו סביב הבניין ואחרים המשיכו להגיע. בקסטר והנרי הצטרפו לתור שנוצר והתקדמו בעצלתיים עם הזרם. היה זה תור מסודר, וכך לקח שעות עד שהגיעו לדלת. הספרנים נראו מוטרדים במקצת, אולם בשלב זה כבר הספיקו לפתח שיטה: הם חסמו את הכניסה לשולחן, חלקו את הספרים, אחד לכל דורש. בקסטר קיבל את האנציקלופדיה העולמית, כרך 14 – ‘מעליות’ עד ‘נתרן’, הנרי קיבל את ‘הכל על כדור־הבסיס’, מאת ג’ורג אלק. שניהם היו מרוצים. העומד לפניהם בתור קיבל את ‘סיפור אהבה’. מזלו לא שיחק לו…

אני לא יודע דבר על נתרן," אמר בקסטר, 'וגם ‘מעליות’ צריך להיות מעניין."

אחרי כדורגל, כדורסל וכדור־עף, כדור־בסיס הוא הספורט האהוב עלי ביותר" אמר הנרי שהוא מביט שוב ושוב בספר שבידו. “אתה יודע, אפשר ללמוד הרבה כשלוקחים ספר מדי פעם.”

“כן, בהחלט, רעיון טוב,” אמר בקסטר בדרכם הביתה.

היה זה רעיון שמצא חן בעיני רבים באותה שבת. הערוץ המקומי של הטלויזייה שידר סקירה מקיפה בת חמש דקות על אירוע הבוקר, בו חילקה הספריה 31,246 ספרים, אחד לכל איש, אישה וילד בטווין פורקס, דרום קרולינה. היה זה היום המוצלח ביותר בתולדותיה של הספריה, ובסיומו נותרו 243 ספרים על מדפיה.

בקסטר לא ראה את השידור. הוא קרא על ה’נוּפריים' והתקדם אט־אט דרך ‘ניקוסיה’ ל’ניקל'. הוא לא פתח את הטלויזיה במשך כל היום!

גם הנרי פיספס את התוכנית… הוא עיין בתיאור משחקי עונת 1947.

יום ראשון היה אפילו יפה יותר משבת. בקסטר סיים את הכרך ה־14. הוא חזר לעיתון ודיפדף בו. בהחלט ביזבוז להשאר בבית ביום כזה. הוא פתח את מדור הספורט. עונת הליגה הקטנה החלה באותו אחר־הצהריים. הם שיחקו נגד הוג גאפ, והיה צפוי משחק מעניין. לאחר מכן תערוך עזרת הנשים של מכבי־האש מכירה פומבית של תבשילים ביתיים. יכול להיות נחמד, ובכל מקרה יהיה נחמד לעזוב את הבית, הוא החל בהכנת סלט שעועית. זמן קצר לאחר שעה אחת יצא לדרך.

המשחק היה אמור להיערך באולם בית הספר של טווין פורקס, אולם זמן רב לפני שהגיע, כבר ראה בקסטר שלטים מכוונים את התנועה לעבר האיצטדיון הגדול בפארק הלאומי, מחוץ לעיירה. נראה שפניהם של האנשים היו מועדות אל המשחק. אולם בית הספר ודאי לא היה מסוגל להכיל אנשים רבים כל־כך. התנועה בכבביש התנהלה בעצלתים, אך בסדר מופתי. שוטר כיוון את התנועה למגרש החניה המאולתר לצורך השעה.

"צריך להיות משחק טוב, " אמר, בעודו מכוון את בקסטר לעבר השדה העמוס כלי־הרכב.

בקסטר הוציא שמיכת חוף ואת הסלט מתא המטען של מכוניתו, והצטרף אל הקהל שנע לעבר האיצטדיון.

האביב היה הזמן המתאים ביותר לכדור־בסיס, לא כמו בסוף העונה כשמזג האויר קריר מדי. אנשים רבים ניצלו את מזג האויר היפה. הוא ראה את הנרי והם פרשו את שמיכותיהם יחד על גיבעה קטנה הצופה אל האיצטדיון.

“אחייני משחק היום,” אמר הנרי, “בדרך כלל הוא משחק שדה מרכזי, קוראים לו ג’והן והוא בהחלט יודע להכות בכדור…”

“מקווה שהוא לא מתרגש מכל ההמונים האלה,” אמר בקסטר.

“לא,” ענה הנרי. “הוא קר רוח לגמר. חבט ממוצע של 407 בשנה שעברה!”

“זה טוב?” שאל בקסטר.

"בהחלט. מקום שני בכל המדינה. ממוצע אפילו למקצוען. ג’ורג סיסלר הוביל בליגה האמריקאית עם ממוצע 407. ב־1920, רוג’רס הונסבי חבט 370 בלבד באותה שנה, ובכל זאת הוביל בליגה הלאומית. שניהם היו מהמערב, סנט־לואיז. כמובן, הורנסבי המשיך להוביל את הליגה זמן רב לאחר מכן, ב־1926 הוא הפסיד לאחד, רדרגייב, וסנט לואיז ניצחה. את ניו־יורק באליפות.

בהחלט אפשר לראות שקראת בספר," אמר בקסטר.

הנרי נבוך. “מה רע בכך?” שאל, “יש לך הרבה חומר טוב בספר הזה, ואיך שלך?”

“די טוב,” אמר בקסטר. “בלי הרבה עריכה, אבל עם הרבה מילים המתחילות ב’מ' ולפעמים גם ב’נ'. אדם יכול ללמוד מספר טוב.”

“בהחלט נכון,” אמר הנרי, “הורנסבי היה המאמן כשהם ניצחו את ניו־יורק ב־1926, הוא חזר והיכה ממוצע של 327 ב־1928. הוא היה אז עם קבוצת בוסטון. סנט־לואיז ניצחה בעונה הזאת בלעדיו, אבל הפסידה לניו־יורק באליפות. אני מתערב שהם התגעגעו להורנסבי שלהם!”

“אני בטוח שכן,” אמר בקסטר. “האם ידעת שהניאון הוא בין היסודות הגזיים שמספרם אחד־עשר, והם נקראים גזים נדירים?”

“בחייך?”

“באמת. ישנם דברים רבים שטוב לדעת, המתחילים ב’מ' או ב’נ'.”

“ללא ספק”, אמר הנרי, “מה הבאת לארוחת הצהריים?”

"סלט שעועית, " אמר בקסטר.

“גם אני,” אמר הנרי.

ואמנם צפו אנשים רבים במשחק – 83,429 למען הדיוק. אוכלוסיית טווין פורקס והוג גאפ במלואן בתוספת מספר עוברי אורח שנקרו למקום. יריד התבשילים נחל הצלחה מלאה: 27,365 קערות של סלט שעועית, היה אוכל בשפע, וכולם התפזרו לבתיהם מרוצים.

טווין פורקס ניצחה במשחק 7–6. היה זה משחק שקול שהתנהל היטב. לא היו פסילות, ואפילו אנשי הוג גאפ היו מרוצים.

למחרת, יום שני, קם בקסטר עם כוונות ללכת לעבודה. היתה זו כוונה טהורה, אולם היא לא נשארה זמן רב. היה זה יום יפה מדי בשביל לעבוד. אחד מאותם ימים מושלמים לפיקניק בחוף־הים ושחיה ראשונה של העונה, הוא ארז כמה כריכים ובירות, לבש את בגד הים, ויצא ברגל לכיוון החוף.

הוא לא הופתע בכלל כשפגש את הנרי מחוץ לבית, גם הוא בבגד ים. סל ושמיכה מתחת לזרועו.

“היי, הנרי,” אמר, “הולך לשחות?”

“כן, גם פיקניק. נראה שגם בך עלה אותו רעיון.”

“צרוף מקרים,” אמר בקסטר. “אבל זה באמת היום המתאים לכך.”

“צירופי מקרים מזכירים לי את 1949,” אמר הנרי. “הן סטפנס והן ויליאמס זיכו את קבוצתם ב־159 נקודות ועמדו בראש הליגה, בכל אותם משחקים בעונה. יחד בראש.”

“זה באמת משונה,” אמר בקסטר, כשהוא מוביל בדרך לחוף.

"בשנה שלאחר מכן אותו וורן סטפנס זכה ב־144 נקודות וכן גם וולט צרופו. שוב תיקו בדרך לראשות הליגה. "

“בחייך!” אמר בקסטר כשהוא מנווט דרכו בין האנשים שהיו בדרכם לים, סליהם בידיהם.

“משונה גם שסטפנס, ויליאמס וצרופו, שיחקו שלושתם לטובת בוסטון.”

“באמת?? נשמע לי כמו אותם סיפורים על צירופי מקרים.”

“מצבור כזה של כוח, בכל זאת, בוסטון לא הצליחה לנצח בעונה. קראתי על כל זה בספר.”

גם אני קראתי אתמול בספר שלי," אמר בקסטר כשהו נוטה הצידה כדי לא לפגוע בילד עם סל אוכל קטן. “האם ידעת שאדם בשם תומס מלטוס אמר שהאוכלוסיה מתרבה בטור גיאומטרי בעוד שאמצעי הקיום מתרבים בטור חשבוני?”

“לא, לא ידעתי. מה זה אומר?”

“זה אומר שבקרוב יהיו אנשים רבים מדי ואוכל מעט מדי. אלא אם כן, יקרה משהו שיפחית את גודל האוכלוסיה.”

“מעולם לא נתתי אמון לאנשים בעלי שני שמות פרטיים.” אמר הנרי. “אבל אני חייב להודות שכיום אי־אפשר למצוא קטניה בשדה.”

“קראתי בעיתון שבניו־יורק האוכלוסיה מונה למעלה מ־35 מליון.”

“זה לא אומר כלום.” אמר הנרי.:זה הרחק צפונה מכאן." הוא עקף אישה שמנה נושאת סלים. “בכל אופן, איצטדיון ינקי מכיל קרוב ל־60,000.”

“קראתי גם על הנברנים ומקורביהם הלמינגים¹. הם היו באותו ספר עם כל ה’נונים'.”

“למינגים הם משהו כמו עכברים, לא?” שאל הנרי.

“בערך, רק שיש להם כל מיני מנהגים משונים.”

“זה לא אומר כלום,” אמר הנרי. “גם לי יש כל מיני מנהגים משונים מעצמי.” הוא עקף פינה ונעצר.

“הנה הגענו.”

“הסתכל על כל האנשים האלו.” אמר בקסטר. “לא הייתי חושב שיש כל־כך הרבה אנשים בכל הארץ!”

“בכל אופן, נראה שהם נהנים.” אמר הנרי. “כמעט כולם במים.”

“בהחלט יום יפה לזה,” עמר בקסטר.

“כמה מהם שוחים די רחוק מהחוף,” אמר הנרי. “זה נראה כיף ביום כמו היום.” הוא הניח את סלו.

“אני חושב שאטבול לפני האוכל, ואתה?”

“נשמע רעיון טוב,” אמר בקסטר בעוד הם מפלסים דרכם לעבר שפת האוקיינוס, מפלסים דרכם בתוך המסה הרוחשת של האנושות.